אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 34211-12-12 בזז ואח' נ' מיכאל

ת"א 34211-12-12 בזז ואח' נ' מיכאל

תאריך פרסום : 29/03/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אשקלון
34211-12-12
22/03/2015
בפני השופט:
עידו כפכפי

- נגד -
תובעים:
1. יעקב בזז
2. אורנה בזז

עו"ד אלי סלהוב
נתבע:
מיכאל סרי
עו"ד יוסף גבאי
פסק דין

 

1.מהו שיעור הפיצוי לו זכאי שכן בגין נזק שגרם לו שכנו אשר פעל במשך תקופה לפגוע ברכושו והטרידו. המחלוקת נוגעת להיקף פעולות הנתבע והאם עלו הן לכדי מטרד ליחיד וכן בשאלה העקרונית האם אדם שמהווה "מטרד אנושי" חייב לפצות שכנו בגין ירידת הערך לנכסו שנגרמה בגין התנהגותו.

 

רקע וטענות הצדדים

2.רחוב החוחית באשקלון הינו רחוב "הולנדי" המאוכלס בבתים דו משפחתיים. למרות חזותו השלווה של הרחוב הצר, בין התובעים הגרים בבית 13א' לבין הנתבע הגובל בחצרם והגר בבית 15ב' לא שוררים יחסי שכנות שלווים.

 

עסקינן בתביעה אזרחית נגררת להרשעת הנתבע והכוללת עילות נוספות מעבר לאלו בגינן הורשע. התובעים רכשו את ביתם הגובל בבית הנתבע בספטמבר 2008. לטענתם, לאחר שהשלימו את שיפוץ הבית ובניית גדר בין החצרות הבטיח הנתבע למרר את חייהם, הבטיח וקיים הבטחתו. התובעים מתארים התנהגות שיטתית של הנתבע לפגוע בשלוותם באמצעות גרימת רעש מכוון באמצעות מכסחת דשא, טריקת פח אשפה ברחוב, הפעלת מוזיקה חזקה והטחת מגש פח על הגדר המשותפת בכוונה לגרום לבהלה. עוד נטען לגרימת לכלוך מכוונת, חיתוך תמיכת הגדר המשותפת תוך פגיעה ביציבותה והצבת "כישופים" בחצרו ועל גבי הגדר המשותפת כדי לגרום למפגע אסתטי. נטען כי התובעים הבליגו על התנהגותו התמוהה של התובע אולם לאחר ולא פסקו ההטרדות ואמרו לו כי ינקטו כנגדו בהליכים, פתח הנתבע חזית חדשה ועבר להשחתת רכושם.

 

לאחר שהחלו להופיע שריטות על רכב התובעים הציבו מצלמות נסתרות בבית ובבית העסק של התובע בעיר והנתבע נתפס בקלקלתו כאשר משחית את רכושם, במספר הזדמנויות בספטמבר – אוקטובר 2010. מצויידים בראיות ניגשו התובעים למשטרה והוגש כנגד כנגד הנתבע כתב אישום במסגרת ת"פ 53603-12-10. ביום 10.9.12 הורשע הנתבע, בהתאם להודאתו, בכתב אישום מתוקן בעבירות של חבלה במזיד ברכב בכך ש:

"1.במספר מועדים הידועים במדוייק למאשימה החל מיום 6.9.10 – 8.10.10, חבל הנאשם במזיד ברכבו של המתלונן בכך ששרט אותו באמצעות חפץ חד בחלקו האחורי של הרכב, במכסה המנוע ובכנף הרכב.

 

2.במספר מועדים המתוארים בסעיף 1 לעובדות, הזיק הנאשם במזיד לרכבו של המתלונן בכך ששפך נוזל חום מסוג שאינו ידוע במדוייק למאשימה...בחלק קדמי ימני של הרכב, וכן מרח את הנוזל בגלגל הקדמי של הרכב"

 

בגזר הדין הוטל על הנתבע חודש מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי למתלונן, התובע, בסך 1,000 ₪. לטענת התובעים הנתבע לא השכיל לשנות דרכיו נוכח גזר הדין המקל ורק חיובו בפיצוי משמעותי ימנע את המשך התנהלותו.

 

3.התובעים עותרים לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבם ולחלון בית העסק משריטת והנוזל החום. בנוסף עותרים לשיפוי בגין הוצאות שנגרמו להם כדי לאסוף ראיות כנגד הנתבע, לרבות אבדן ימי עבודה. מאחר והתובעים מגדירים הנתבע כ" מטרד אנושי" עותרים לפיצוי בגין עגמת הנפש ולטענתם אף זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך ביתם נוכח קרבתו לנתבע. מעבר לסעדים הנובעים מהתנהגות הנתבע, נתבע סך נוסף של 100,000 ₪ בגין תלונות הנתבע כנגד התובעים בעילת לשון הרע. סך התביעה הועמד על סך של 417,800 ₪.

 

כתב התביעה מפרט עילות מטרד ליחיד, הסגת גבול, נגישה, לשון הרע והפרת חובה חקוקה.

 

4.בכתב הגנתו ובתצהיריו מנסה הנתבע לגמד התנהגותו ולהציגו כקורבן להתנהלות התובעים אשר הובילה אותו למעוד בשיקול דעתו ולעשות את הפעולות בגינן הורשע. לשיטתו שילם על טעותו בהליך הפלילי ואין מקום לחייבו בפיצוי התובעים. לטענת הנתבע התובעים גרמו למטרד מתמשך בעת שיפוץ ביתם והתקינו על הגדר שבנו קו מתח חשמל המסכן את הנתבע. הנתבע טען כי גילה שרכביו נחבלו בזדון, נתלו שלטים המתארים אותו כחולה נפש והתובע עקב אחר אשתו, לפיכך ומאחר ולא טופלו תלונותיו, בצר לו, החליט להשיב לתובע כגמולו. בכתב ההגנה נטען כי הרכב שהושחת לא היה בבעלות התובע ועשה הוא שימוש שלא כדין בתו נכה של גיסו. בגין עובדה זו וטענות נוספות נטען כי התובע מבצע עבירות פליליות שונות. מעבר להכחשת הסעדים טען הנתבע לקיזוז בסכום מצטבר של 442,000 ₪ בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות, ירידת ערך בית הנתבע בגין ניהול עסקים מפוקפקים מבית התובע, נזק לרכבים, נזק לגדר ונזקי גוף לנתבע ובני משפחתו.

 

דיון והכרעה

פעולות הנתבע והתנהגותו

5."עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות מוציאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות, פרק ב', משנה טז). מטענות הנתבע עולה כי סכסוך סביב חוט חשמל בגדר המשותפת העביר אותו על דעתו, וגרם לו לבצע פעולות חבלה ברכב התובע. מהראיות המוצקות שהציגו התובעים, לרבות הודאת הנתבע בהליך הפלילי, התרשמתי כי לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בהתנהלות שיטתית המאפיינת את הנתבע ביחס לסביבתו ואשר כוונה לפגוע ברכושם ובשלוות חייהם של התובעים. בניגוד לאמור בגזר הדין, שם ניזון בית המשפט מטענות המאשימה והסנגור בלבד, לא התרשמתי כי התנהגות הנתבע נורמטיבית ואורחות חייו תקינים. עלתה תמונה מטרידה של התנהגות תמוהה אשר כל תכליתה הטלת מורא על השכן והפרעת שלוות חייו. התובעים הצליחו לתעד את הנתבע מחבל ברכושם ולגרום להעמידו לדין ובכך נחשף בית המשפט באופן חזותי להתנהלות הנתבע.

 

גרימת נזק בזדון לרכוש הזולת, הנעשית בהסתר, הינה מעשה נבזה אשר נעשה במחשכים תוך אמונת המבצע כי לא ייתן את הדין בגין מעשיו. שעה שנחשף המבצע במערומיו על בית המשפט להושיט יד לאכיפה אזרחית, מקום בו האכיפה הפלילית אין בכוחה למצות את הדין עם העושה נוכח המדרג "הנמוך" יחסית של הפעולות במדרג העבירות הפליליות.

 

6.הבסיס העובדתי כנגד הנתבע נעוץ בהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. שם תוארו מקרים של שריטת רכבו של התובע ושפיכת נוזל חום על הרכב. כתב האישום אינו מפרט את המקרים אלא רק תוחם אותם בזמן החל מיום 6.9.10 ועד ליום 8.10.10. התובעים הציגו מספר סרטונים בהם תועד הנתבע מבצע את זממו ברכב. לאחר עיון בסרטון עולה כי פירוט התובעים בסיכומים מתאר נאמנה את פעולות הנתבע הכוללת שריטת הרכב ושפיכת נוזל חום, ככל הנראה במטרה לגרום לנזק או כחלק מטקס שתכליתו לא הובהרה, במועדים הבאים: 6.9.10, 16.9.10, 28.9.10, 29.9.10, 30.9.10, 1.10.10, 2.10.10, 3.10.10, 5.10.10, 6.10.10, 7.10.10, 8.10.10, 9.10.10. רוב הפעולות בוצעו בשעות הבוקר המוקדמות בין 05:00 לשעה 07:00.

 

אל מול ראיות ברורות אלו נעדר הנתבע כל פירוט ואף בחקירתו טען כי לא ברור אם דמותו מופיעה בסרטון, למרות שניתן לזהותו בבירור והסרטון היווה חומר חקירה בגינו הורשע. התנהלות זו של הנתבע נמשכה מראשית החקירה הפלילית כנגדו ובהודעתו במשטרה מיום 12.10.10 חזר והכחיש פעולות שביצע אשר תועדו במצלמות. הנתבע לא הציג גרסה עובדתית אלא רק אישר, בשפה רפה, כי ביצע פעולות שיוחסו לו בכתב האישום. לפיכך הוכח כי הנתבע חיבל ברכבו של התובע במועדים האמורים.

 

7.מעבר לנזק לרכב שבוצע סמוך לבית התובעים, בסרטונים נצפה הנתבע גורם נזק לרכב התובע גם עת חנה הרכב סמוך לעסקו של התובע. בתיעוד מיום 13.8.10 נצפה הנתבע מתקרב לחלון חנות התובע ושופך חומר על החלון. בהודעתו מיום 12.10.10 במשטרה (ש' 57-58) מוטחים הדברים בתובע והחוקרת מציינת את הכחשתו. ביום 8.10.10 נצפה הנתבע חולף ליד חלון בית העסק ומושיט אליו יד תוך כדי הליכה. אמנם הנתבע הכחיש גרימת נזק לבית העסק ואף לא ניתן לראות בבירור בסרטון את השריטה לחלון, אולם עובדות אלו, שלא הספיקו לאישום פלילי, הוכחו באופן מספק לצורך הליך אזרחי. הוכח שהנתבע שפך חומר חום שטיבו לא הובהר על הרכב. אותו חומר נמצא על חלון בית העסק תוך שרואים שהנתבע שופך את החומר משקית שבידו. בהזדמנות אחרת, ביום 9.10.10 שורט את הרכב ליד בית העסק, וביום 8.10.10 נצפה עובר צמוד לחלון בית העסק ומבצע תנועה שמלמדת על שריטת החלון. במכלול הראיות די כדי לקבוע כי הנתבע גרם את הנזק גם לחלון בית העסק. הנתבע נמנע מלהתמודד באופן ישיר עם הסרטונים ובחר להכחיש כי דמותו נראית בהם, גם מקום בו אין ספק כי ניתן לזהותו. לפיכך לא סתר הנתבע את הראיות הישירות והנסיבתיות שהציגו התובעים מהם עולה כי גרם נזק גם לחלון בית העסק ולשילוט הצמוד לו. מהתמונות שהוצגו עולה כי נשרט חלון הראווה ונרשם עליו "גנב" וכן הותז חומר חום שדבק בחלון וסביבתו. בהודעת התובע במשטרה, ביום 10.10.10, ציין כי התלונן על נזקים ביולי וכתשעה חודשים טרם עדותו ועולה כי ככל הנראה מסכת פעולותיו של הנתבע ארוכה יותר מהראיות שנמצאו כנגדו.

 

8.מעבר לנזקים האמורים לרכוש העידו התובעים על התנהלות נוספת של הנתבע שמטרתה לגרום למטרדי רעש ולכלוך. בתצהירי התובעים תיארו את פעולות הנתבע לגרימת רעש מכוון בשעות הבוקר ובמנוחת הצהרים. כך נצפה הנתבע ניגש לגדר המשותפת עם מגש ברזל, חובט עמו בחוזקה על תשתית הגדר העשויה ברזל, כדי ליצור רעש חזק ופתאומי. עוד תועד מדליק מכסחת דשא באזור ללא דשא וחוזר אליה לאחר מספר דקות, מגרף שטח חולי סמוך לגדר וחובט שטיחים. כן צולם מנגל, שלטענת התובעים הודלקו בו ניירות כדי שיעופו לחצרם וילכלכו את הכביסה. משמיעת עדויות התובע ושכניו, שיפורטו להלן, יחד עם תצהיר אשתו והראיות החזותיות, שוכנעתי כי הוכח שהנתבע בזדון בחר לעשות שימוש בביתו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר של התובעים בביתם או להנאה סבירה מהם. התובעים בחרו לגור בבית פרטי ברחוב שקט זכאים להגנה על קניינם ולשימוש רגוע ושלו בו. פעולות הנתבע דומות באופיין להטרדה מאיימת, מעבר למטרד רגיל, שכן פעולות מכוונות מעין אלו בוצעו בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד, הנתבע, עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייהם, בפרטיותם וברכושם של התובעים.

 

עוד נטען כי הנתבע נוהג במכוון להפעיל מוזיקה חזקה, תוך הפניית רמקול לכיוון התובע, כדי להפריע לארוחת השבת ונוהג לטרוק את הפח ברחוב כדי לגרום לרעש. בעניין הפח תועד הנתבע ביום 30.9.10 בשעה 06:31 ניגש לפח הנמצא ברחוב מול ביתם של הצדדים, סמוך לביתו של העד דוד ג'ראפי, וטורק את מכסה הפח בעוצמה, ללא כל סיבה נראית לעין. עוד תועד הנתבע מנסר חלק מהבזנטים עליהם מחוברת מסגרת הגדר והצבת פריטים בחצרו והשענתם על הגדר. באשר לפריטים שהוצבו בחצר הנתבע ונשענו על הגדר, טוענים התובעים כי מדובר בפעולות הנחזות להיות מעין "כישוף". מתמונות שהציגו התובעים עולה כי על שולחן בחצר הנתבע, הפונה לחבלי הכביסה של התובעים, הניח הנתבע לסירוגין מראה, מסכה אפריקאית, מטאטא הפוך לרבות קשית היוצאת מפיו. עוד השעין על הגדר קרשים הבולטים מעל הגדר לרבות פלטת עץ עטופה בבד צבעוני. למרות שהתובעים ביקשו כי יימנע מהצבת פריטים אלו ובעדות התובע עלה כי מאמין בכישוף סרב הנתבע להסיר את הפריטים. מדו"ח פעולת שוטר שהגיש הנתבע, עולה כי ביום 20.10.09 מצא השוטר כי הנתבע הניח על הגדר קרש צבוע כחול/אדום ופריטים נוספים הבולטים מעבר לגובה הגדר שמטרתם רק להכעיס את השכן. כמו כן תועדה הכניסה לבית התובעים, ברחוב, הרטובה מחומר שומני. שוכנעתי כי לא מדובר במים שמקורם בשטיפת ביתם של התובעים.

 

9.חלק מהפעולות המתוארות לעיל אמנם נחזות כעניין קל ערך שיש לעבור עליו לסדר היום, כפי שניסו התובעים לעשות עד להשחתת רכושם. עם זאת, צבר ההתנהגויות וההקשר הכולל מובילים למסקנה כי מדובר בהתנהגות נמשכת ומכוונת שמטרתה להפריע לתובעים לעשות שימוש סביר ולהפיק מביתם הנאה סבירה. התובעים לא הסתפקו בראיות האמורות אלה זימנו שכנים נוספים כדי להעיד על דפוס פעולתו של הנתבע, בין אם בראיות ישירות ובין אם נסיבתיות. משמיעת הראיות התומכות עולה כי הנתבע הפריע בהתנהגותו גם לשכנים אחרים, למרות שלא עלה בידי אף אחד מהם להוכיח כי גרם נזק ממשי לרכושם, רובם חשדו כי ידו של הנתבע הייתה בנזקים שנגרמו לרכושם.

 

מר דוד ג'ראפי הגר בבית מול בית הצדדים הצהיר כי הנתבע שפך שמן בכניסה לחצרו ונוהג לטרוק את פח האשפה שסמוך לביתו. עוד הצהיר כי חזה בנתבע מפריע לתובעים ביצירת רעש מכוון ממכסחת הדשא, לא לשם כיסוח הדשא והפניית רמקול לבית התובעים. עוד ציין כי הנתבע נהג להפנות רדיו בתחנה דוברת ערבית ולהפנותו לביתו כדי למנוע ממנו לארח חברים בחצר. בחקירתו אישר העד כי אין לו ראיות לנזקים אחרים שייחס לנתבע אולם ציין כי ראה אותו שופך שמן והתרגל לטריקת הפח אשפה.

 

עוד הוגש תצהיר של שכן הגובל בנתבע בחצר האחורית, יעקב רבאל. בתצהירו תיאר התנהגות דומה כלפיו של הנתבע שנהג להניח חלקי דלתות ולצייר עליהם ציורים כדי להרתיע ולהפחיד את שכנו. עוד תואר סכסוך בנוגע לעשביה מחצרו של הנתבע ופגיעה בבריכה של העד. בתצהיר מציין כי ראה את הנתבע זורק מחצרו חומר מסויים אשר גרם להתקלפות ציפוי האפוקסי בבריכה. מחקירתו עלה אמנם ספק אם כל הנזקים הנטענים לבריכה נגרמו על ידי הנתבע, אולם הוכח הסכסוך מול השכן ולא נסתרה העדות כי ראה את הנתבע זורק דבר מה לעבר הבריכה. לתמיכה בעדותו של רבאל, צורפו תלונות למשטרה ומסמך רפואי מהשנים 1997 – 1998 המעידים על טיב הסכסוך עם הנתבע שאף גלש לאלימות.

 

כן זומן להעיד שכנו של הנתבע, השותף לבית הדו משפחתי עם הנתבע, מר שמואל הלוי. בעדותו תיאר דפוס התנהגות דומה שחווה מצד הנתבע וניתן לתמצתו בדברים הבאים שאמר:

 

"מאז שבא השכן, התובע, זה עבר אליו... מה שסבלתי בשנים הראשונות מהשכן לא הגבתי ..ואולי הזמן יעשה את שלו. הוא היה שם גדרות תיל ביני לבינו, סמרטוטים צבועים עם דמויות, מערכת רמקולים ביום שבת..וזה היה מכוון ומפריע... יום אחד, אין לי הוכחות, אבל התקלף לי צבע מהאוטו וממכסה המנוע" (עמ' 12, ש' 22-31).

 

ממכלול עדויות התובעים הוכח כי הנתבע נוהג ליצור סכסוכים עם שכניו, גם אם מקורם בתלונה לגיטימית מצדו, ופועל במכוון באופן שנועד להפריע לשכניו במטרדי רעש ומפגעים אסטתיים. אכן נראה כי הצבת סמרטוטים צבועים בנסיבות רגילות אינה בגדר מטרד המקים זכות לפיצוי, אולם מכלול התנהגות הנתבע מעידה על פעילות מכוונת לגרום אי שקט לשכניו בגין עניינים של מה בכך. לפיכך עולה כי הגדרתו של הנתבע את עצמו בתצהירו כקורבן אשר "מעולם לא הסתכסכתי עם איש.." (סעיף 20) רחוקה מהמציאות והוכח כי גרם למטרד לתובעים.

 

 

 

נגישה ולשון הרע

10.בכתב התביעה נדרש פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע ביחס לתלונות שהגיש הנתבע כנגד התובעים שהתבררו כתלונות סרק. בתצהירים ישנה התייחסות למכתב האמור של הנתבע למשטרת אשקלון בו טען לנזק לרכבו ואיומים וכן לשני מקרים סמוך לחג הפסח בו הגיעו מתנדבות מעמותת "מתן בחסד" בטענה ששכן התקשר וטען כי הם זקוקים לתרומות וכן נציגי משרד הרווחה שהתייצבו בגין תלונה כי ילדם של התובעים חשוף לסמים ומכות.

 

ההליך התנהל בעיקרו סביב העילה העיקרית של מטרד ליחיד. אף התובעים לא טרחו לעבות ראיותיהם בעניין זה ולא מצאתי כי ראוי לצרף עילה מהותית של לשון הרע, אשר בצידה עתירה לפיצוי בסך של 100,000 ₪, כדרך אגב. התובע לא נחקר כלל על הטענה כי נשלחו נציגות מהעמותה והרווחה, ובעניין התלונה למשטרה ייחס את תלונת הסרק רק לטענה כי פגע בגרוטאה של הנתבע.

 

בכל הנוגע להגעת נציגות העמותה והרווחה לבית התובעים, למרות חשדות התובעים בנתבע, אשר לאור מכלול הסכסוך והתנהגותו ניתן להבין את בסיסן, לא מצאתי כי די בחשד כדי לעמוד בנטל ההוכחה. התובעים לא טרחו לזמן את הנציגות שהגיעו לביתם ולנסות להציג ראיות אודות טיב התלונות שהגיעו אליהן. לא ניתן להסתפק בטענה כי לא היה נמסר המידע לו היה ניתן צו מבית המשפט. שוכנעתי כי אכן הגיעו נציגות לדלת ביתם של התובעים, אולם לא נערך בירור נוסף וגם אם נגרמה טרחה ועגמת נפש, לא הוכח כי ידו של הנתבע הייתה בדבר. בנסיבות העניין גם הנזק ועגמת הנפש מביקור מעין זה אינם מזכים בפיצוי, ודאי שלא בשיעור של 100,000 ₪.

 

הוא הדין ביחס לעילה בגין הגשת תלונת סרק למשטרה. הנתבע הלין כי תלונותיו למשטרה בשנת 2009 לא טופלו כנדרש. התובעים לא הוכיחו כי נפתחה חקירה רשמית בגין התלונה לנזק לרכב או לבילוש אחרי אשת הנתבע. הנתבע בהגנתו טען כי התלונן בתום לב מתוך אמונה כי רשויות החוק ימצו את הדין עם התובעים. מאחר ועילה זו מהווה סרח עודף לתביעה, אף התובעים לא נדרשו בסיכומיהם לפירוט הבסיס העובדתי והמשפטי לעילה זו אשר במכלול הסכסוך והתלונות ההדדיות, גם אם הייתה מוכחת אין מקום לפסוק פיצוי כספי בהעדר הוכחת נזק שנגרם מהפרסום הנטען למשטרה. למרות שלא נמצא בסיס לכאורי לתלונת הנתבע כנגד התובעים, לפי אמונתו הפנימית של הנתבע מאמין הוא בתום לב כי התובעים גרמו לו לנזקים. אמנם התרשמתי כי אין יסוד לאמונתו והצעדים שבחר לבצע בגין חשדותיו חסרי מידתיות, אולם בכל הנוגע לתלונה למשטרה חוסה המכתב שהעביר למשטרה תחת הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לפיכך לא מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין לשון הרע.

ראיות הנתבע

11.אל מול ראיות התובעים הנתמכות בראיות חפציות ובעדים בלתי תלויים, העיד הנתבע ובני משפחתו הקרובים שכולם מעוניינים בתוצאות ההליך. נוכח התנהגות הנתבע המתועדת בצילומים, הכחשתו הסתמית במשטרה ובחקירתו עולה כי מדובר באדם לא אמין שלא ניתן לתת משקל לגרסתו. כתב ההגנה ותצהיר הנתבע הינם דוגמא לשימוש לרעה בהליכי בית משפט. במקום להתמקד בהדיפת שיעור הנזק שנתבע, שייתכן וחורג מהנדרש, בחר הנתבע להתגונן בתקיפת התובעים והעלאת טענות חסרות יסוד לנזקים שנגרמו לו.

 

הן מהבחינה הדיונית והן מהבחינה המהותית לא הוכיח הנתבע את טענות ההגנה והקיזוז הנטענות. תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה את הזכות הדיונית להעלות טענות קיזוז, אולם יש לעגן זכות זו בזכות מהותית. הנתבע לא פירט מהיכן שאב את זכותו המהותית להעלות טענות קיזוז מהסוג שנטען. זכות הקיזוז מעוגנת בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) המאפשר קיזוז חיובים שלא מתוך עסקה אחת אם הם קצובים. בכתב ההגנה העלה הנתבע טענות לקיזוז בעילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות, ירידת ערך בגין ניהול עסקים מפוקפקים מבית התובע לרבות נזקי גוף. לטעמי אין זכות לקיזוז נזקים מעין אלה שלא נובעים במישרין מעילת התביעה אלא מהווים, לכל היותר, עילת תביעה עצמאית שמקומה היה בתביעה שכנגד.

 

גם לגופו של עניין לא הוכחו טענות הנתבע כלפי התובעים ועדותו ועדויות בני משפחתו נמצאו מגמתיות וחסרות עיגון עובדתי חיצוני באופן שלא ניתן לתת בהן אמון. התובע סומך את כל טיעוניו כלפי התובע על תלונה שהגיש ביום 21.10.09 ומכתב המופנה לשוטר הקהילתי ומפקד תחנת משטרת אשקלון. להלן יפורטו הנזקים להם טוען הנתבע. בפועל זנח הנתבע בסיכומיו את טענות הקיזוז, למעט טענת לשון הרע. עם זאת מצאתי לנכון לפרט יתר טענותיו שכן משליכות הן על הוצאות ההליך בגין התנהלותו הדיונית של הנתבע.

 

נזק לרכב הנתבע

12.הנתבע טען כי התובע הרס רכב פיאט שהיה בבעלותו ואף גרם נזק לרכב טויוטה. ללא כל פירוט דרש סך של 12,000 ₪.אשר לרכב הטויוטה לא הובאה ראשית ראיה לנזק ואף יתר עדי הנתבע לא ידעו כלל כי נגרם נזק לרכב זה. לגבי רכב הפיאט, צורף אישור כי הרכב נלקח כגרוטאת רכב ביום 30.5.09. עדויות הנתבע ובנו ביחס לטיפול ברכב מעידות על מגמת האדרה וחוסר מהימנות. נטען כי רכב שהוכרז כגרוטאה ביום 30.5.09 היה במצב נסיעה ודאגו לשטוף אותו יום יום. לא הוצגו ראיות כי הרכב היה כשיר לתנועה ולא מצאתי כי ניתן לתת אמון בטענות כי נעשה בו שימוש. לא הוצגה תלונה בזמן אמת על הנזק הנטען לרכב, תיעוד של הנזקים הנטענים לרכב או פירוט אופן חישובם. אף לא צורף אישור בדבר זכויות הנתבע ברכב. אשר על כן לא הוכח כי התובע פגע ברכב הפיאט ולא הוכח שיעור הנזק הנטען.

 

עוולות לשון הרע כנגד הנתבע ובני משפחתו

13.הקביעות ביחס לתובע בכל הנוגע לעוולת לשון הרע יפות גם ביחס לטענות הנתבע, מעבר לעובדה כי טענות אלו אינן ראויות לבירור כטענות קיזוז. בעניין זה העלה הנתבע טענה נפסדת כי התובע נהג לסנן לעברו משפטים דוגמת: "הגרמנים לא סיימו אתכם וחבל". בנו של הנתבע, דני מיכאל, טען בתצהירו כי שמע את התובעת אומרת ממרפסת ביתה בעת תליית כביסה: "חבל שלא גמרו את כל האשכנזים האלה בשואה" ו- "חבל שהגרמנים לא עשו עבודה כמו שצריך, אבל אני אעשה את העבודה".

 

לאחר שמיעת הראיות וחקירת הבן עולה כי לא ניתן לתת אמון בגרסתו כי נאמרו הדברים. בחקירתו התבלבל ביחס למספר הפעמים ששמע את הדברים וטען כי שמע אמירה אחת מביתו יצא וראה את התובעת תולה כביסה ואומרת את המשפט השני שייחס לה. מאחר ואין בידי לקבל את גרסתו אין מקום לפיצוי בגין הדברים. מעבר לכך, לא הוכח למי כוונו הדברים ולא פורט כיצד מהווים הם לשון הרע. מדובר באמירות שהיה מיותר להעלותן כטענות הגנה וממילא גם אם היו מוכחות אין בהן ייחוס תכונה לנתבעים ומשום לשון הרע. מעבר לכך, אמירה כלפי שכן ללא הוכחת אחרים ששמעו את הדברים אינה בגדר פרסום לשון הרע ובנסיבות פרסום זה אין גם מקום לסעד כספי. הוא הדין ביחס לאמירות נוספות שפרטה אשת הנתבע, כרמן מיכאל, בתצהירה. לא פורט מתי נאמרו הדברים ובאזני מי פורסמו וגם האמירה "נחשים" , ככל שנאמרה, אינה מזכה בפיצוי בנסיבות העניין.

 

14.פרסום אחד עלה בידי הנתבע להוכיח והוא הפתק שרשם התובע בכתב ידו "מיכאל חולה נפש". התובע אישר כי רשם את הפתק אשר הגדיר אותו כמעשה מכוער. עם זאת הבהיר כי לאחר שאורחים הגיעו לביתו וראו את הקרשים שהניח הנתבע על הגדר ושמעו אודות מעלליו הזהירו את התובע כי ייתכן והנתבע סובל ממחלת נפש. לפיכך אישר התובע כי תלה את הפתק האמור על גבי הקרש שהשעין הנתבע על הגדר. לטענתו השלט פנה לחצרו הוא ולא פורסם ברבים.

 

זכרו של פתק זה בא במכתב הנתבע למשטרה מיום 21.10.09 ועולה כי נתלה סמוך לאותו מכתב. עם זאת, לא הוכחה טענת הנתבע כי נתלו עוד פתקים דומים ברשות הרבים. לפיכך מקבל אני את עדות התובע כי תלה את הפתק על לוח העץ שהשעין הנתבע על הגדר וסמוך לאחר שתלה אותו, הגיע הנתבע לבחון את מעשיו ולקח את הפתק. לאור עדות זו לא הוכיח הנתבע כי הפרסום, שאכן מהווה לשון הרע, פורסם כהגדרת פרסום בחוק. יתרה מכך, בין אם פורסם באופן שראו אותו מחצר התובע או חצר הנתבע, היקף הפרסום וטיבו לאור מכלול התנהגות הנתבע, אינו מזכה את הנתבע בפיצוי בגין פרסום זה.

 

פגיעה בפרטיות הנתבע

15.הנתבע מלין כי התובע פגע בפרטיותו נוכח צילומו ברשות היחיד לרבות עם מצלמות המאפשרות האזנה לא חוקית. נראה כי בנסיבות העניין נדרשת עזות מצב להעלות דרישה בגין פגיעה בפרטיות. מהצילומים שהוגשו עולה כי שני הצדדים צילמו זה את חצרו של זה. עיינתי בצילומי הנתבע ולא מצאתי נזק או מטרד שגרם לו התובע, זולת השלכת עטיפת חטיף לחצרו על ידי בנו הקטין של התובע. הטענות לעשן וגזם מצידו של התובע לא מהוות מטרד והתרשמתי כי מקורם בשימוש סביר של התובעים בביתם. שעה שהתובעים היו חשופים להטרדות מתמשכות ולפגיעה ברכושם, הצבת המצלמות נעשתה בתום לב ובאופן מידתי המקנה לתובעים הגנה לפי סעיף 18(ג) לחוק הגנת הפרטיות, לשם הגנה על עניין אישי כשר של התובעים.

 

הנתבע העלה טענה נוספת, אשר לא ברור אם ביקש פיצוי בגינה, ונוגעת במעקב אחר אשתו ביום 18.10.09. טענה זו פורטה בתצהיר אשת הנתבע, אולם לאחר חקירתה לא מצאתי כי ניתן לתת אמון בגרסתה. התובע טען כי לעיתים יצא עם רכבו באותה שעה בה נסעה אשת הנתבע, אולם הכחיש מעקב כאמור. אשת הנתבע לא הסבירה כיצד לא דיווחה על מעקב בו חשה סכנה לחייה אלא בתום יום העבודה ולכן אין בידי לקבל גרסתה.

 

ניהול עסק בבית התובע ועבירות בניה

16.מבין טענות הגנת הנתבע, המקוממת ביותר הינה טענתו לירידת ערך ביתו בטענה כי התובע ניהל "עסקים מפוקפקים" בסמוך לביתו. נראה כי טענות אלו מהווה מקרה מובהק בו יש לעשות שימוש בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, בגין הארכת הדיון שלא לצורך על ידי טענות סרק. בתצהירו טען הנתבע כי התובע בעליהם של מספר עסקים, לרבות חלפנות כספים ועוסק עם גורמים מפקפקים. נטען כי חלק גדול מעסקיו מתנהל מביתו ומדי יום, גם בשעות לא שגרתיות, ישנה כניסה של טיפוסים מפוקפקים לחצר ביתו. למעט הטענה בתצהיר לא הוצגה ראשית ראיה לטענות אלו. מעבר לעסק אשר מנהל התובע בעיר הכולל חלפנות כספים וממכר תכשיטים נסמך הנתבע על פלט רשם החברות בנוגע לחברת ליידימאן בע"מ שכתובתה הרשומה בבית התובע. הנתבע לא ידע להסביר מתי נודע לו על החברה, מי הפיק את הפלט ואיזה פעילות ביצה לכאורה מבית התובע. התובע הסביר כי מדובר בחברה שאינה פעילה ולא הוצגה ראשית ראיה לנזק שנגרם בגין רישומה בכתובת התובע.

 

17.מבין שלל התלונות של הנתבע כנגד התובעים הועלו גם תלונות לליקויי בניה וסכנה בטיחותית ממערכת התאורה שהתקינו על הגדר. הנתבע צירף שני מכתבים שערך ביום 27.7.08 ו- 18.8.09 בגין טענות לחריגות בניה והמופנים לפיקוח על הבניה בעיריית אשקלון. הנתבע לא פירט מה הייתה תוצאות תלונותיו ואף לא טרח להוכיח כי אמנם היו עבודות ללא היתר. לפיכך לא הוכח כי בוצעו עבירות בניה על ידי התובעים וודאי שלא הוכח חוסר נוחות לנתבע כתוצאה מהעבירות הנטענות באופן המצדיק לפסוק פיצויים לטובתו. אין ראשית ראיה לנזק בשיעור 120,000 ₪. מעבר לנדרש יוער כי התובעים הגישו חוות דעת שמאית, לצורך אחר, ובה ציין השמאי מטעמם כי הנכס בנוי לפי תכנית ההגשה ואף ניתן היתר ביום 25.5.10 לתכנית מצבית לשינוי פתחים והגדר.

 

טענות הדדיות בנוגע לגדר

18.עוד טוען הנתבע לקיזוז סך של 50,000 ₪ בגין הריסת גדר רשת שהפרידה בין המגרשים והמפגעים הבטיחותיים כתוצאה מבניית הגדר החדשה: יתדות מושחזים וקו חשמל מסוכן. כמו ביתר טענותיו, גם טענות אלו הועלו ללא פירוט מספק וללא הוכחת הנזק הנטען. מהימנה עלי עדות התובע כי בטרם נבנתה הגדר הייתה במקום גדר רשת על בסיס בזנטים שהיו מקובעים לחומת הבטון המשותפת. על בסיס הבזנטים הקיימים הקים התובע קונסטרוקציית ברזל על בסיסה התקין לוחות עץ בצד של חצרו. התובע הסביר כי האמין שהנתבע יקרה את הקונסטרוקציה מצד חצר הנתבע בכיסוי הלבן שיש בחזית ביתו אולם הנתבע מטעמיו בחר שלא לעשות כן. אין חולק כי התובע התקין על גבי הגדר, מצד חצרו, מנורות תאורה. תשתית החשמל למנורות עוברת בתוך צינור פלסטי על גבי הקונסטרוקציה בצד שגלוי לנתבע. התרשמתי כי הסכסוך סביב תשתית החשמל האמורה היוותה את הסיבה בגינה החל הנתבע במסכת הטרדותיו, בבחינת "הכל בגלל מסמר קטן..."..

 

הנתבע העלה בהזדמנויות שונות טענות לבעיה בטיחותית באופן התקנת תשתית החשמל אולם לא תמך טענותיו בבדיקת מומחה. במכתבו מיום 4.2.13 למנהל ההנדסה בעירייה פירט טענותיו אולם לא הוכח בפני כי אכן קיימת בעיית בטיחות כאמור. העירייה הפנתה את הנתבע לחברת החשמל, אולם הנתבע לא הוכיח כי מיצה תלונותיו מול חברת החשמל ומה הייתה תגובתה. ממילא לא הוכח נזק כספי הנובע מאופן התקנת תשתית החשמל.

 

גם לתובע טענות כנגד הנתבע בקשר לגדר והנוגעות לעובדה כי הנתבע חתך חלק מהבזנטים. מדובר במוט ברזל ולו שלוש צלעות. אין חולק כי הנתבע חתך את אחת הצלעות בבזנטים, לטענתו מאחר ונוצר סיכון להחתך מהיתדות במצבם. לא מצאתי הסבר הגיוני בפעולת הנתבע שכן אותם בזנטים, יתדות, היו קיימים במקום אף טרם בניית התשתית סביבם. למרות שניתן לקבל את הנחת התובע כי החיתוך פוגע ביציבות הגדר, לא הוכח כי מאז החיתוך ועד היום נמצא כי הגדר אינה יציבה באופן המחייב חיזוקה בגין החיתוך. לפיכך לא מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין פגיעה ביתדות הגדר על בסיס הצעת המחיר בסך 2,614 ₪ מיום 11.11.10 שצירפו למוצגיהם.

 

נזקי גוף לנתבעים

19.הנתבע לא הסתפק בטענות שפורטו לעיל והעלה טענה לנזקי גוף שנגרמו לו ולמשפחתו, לרבות אירוע מוחי שנגרם לאשתו בגינם ביקש לקזז סך של 100,000 ₪. בהעדר פירוט או חוות דעת לא הוכחו הטענות אשר אינן ראויות להתייחסות. ודאי שאין די בסיכום ביקור מנוירולוג המציין ממצא במוח שאותר ביום 18.9.11 כדי לבסס זכות נטענת לקיזוז.

 

נזקי התובעים בגין המטרדים

נזקים ישירים

20.מאחר ואין מחלוקת כי הנתבע גרם נזק לרכב התובעים וקבעתי כי גרם נזק לחלון החנות, עליו לשאת בעלות הנזקים שגרם ובהוצאות שנגרמו לתובעים כדי להשיג את הראיות לתיעוד מעשיו.

 

התובעים צירפו חשבונית מיום 18.10.10 בסך של 12,760 ₪ בגין השכרת ציוד המעקב והפקת הצילומים. לא נסתרה טענת התובע כי שילם סכום זה ולא מצאתי כי מדובר בסכום לא סביר. התובע שכר שירותיו של חוקר פרטי עם ציוד מיוחד כדי שיתעד את האדם שגרם נזק לרכושו וזכאי לשיפוי מלא בגין ההוצאות שנגרמו לו. לא מצאתי בסיס לטענה כי סכום זה הינו בגין מצלמות שהתקינו התובעים ללא קשר להתנהגות הנתבע.

 

ביחס לנזק לחזית החנות, הזכוכית והשלטים, עותרים התובעים לפיצוי בסך 6,960 ₪ על בסיס הצעת מחיר מיום 27.10.10. מאחר וישנו תיעוד ברור בנוגע לנזק לחלון המחייב החלפתו, לא מצאתי כי העדר חוות דעת שמאי פוגעת בזכות התובעים לקבלת פיצוי בגין נזק זה. הנתבע לא סתר את הצעת המחיר ולפיכך זכאים התובעים לפיצוי על בסיס הצעת המחיר. הצעת המחיר מופנית לתובע והעובדה כי לא זומן עורך המסמך לא מונעת קבלת עדות התובע בדבר עלות התיקון, על בסיס הצעת המחיר שקיבל.

 

21.התובעים עותרים לפיצוי בסך 15,080 ₪ בגין ירידת ערך לרכב כתוצאה מהשחתתו על ידי הנתבע. בנוגע לרכב בחר הנתבע למקד טענותיו בפגמים בזכות הבעלות של התובע ברכב ובטענה כי עושה שימוש אסור בתו נכה של גיסו הרשום כבעל הרכב. בכתב הגנתו פירט שישה סעיפים מחוק העונשין אשר לטעמו עבר התובע על הוראותיהם. גם בעניין זה בחר הנתבע להאריך הדיון שלא לצורך בניסיון להסיט את המוקד מפעולותיו. גם להבנת הנתבע, עת ביצע את זממו ברכב, סבר כי הרכב של התובע אחרת לא היה פוגע בו. במקרה מעין זה, אין מקום לאפשר לעבריין לטעון כי מי שהחזיק את הרכוש שהושחת אינו זכאי לפיצוי מאחר ואינו הבעלים החוקיים של הרכוש (השווה לעניין טענת "יוס-טרצי" אותה לא רשאי להעלות מסיג גבול כנגד מחזיק מקרקעין). גם עניין הבעלות ברכב ותו הנכה זכה לתלונה לרשויות מצד הנתבע (לסיכומים צורף אישור כי תיקי התלונה נסגרו. אמנם היה מקום לבקש היתר לצרף המסמכים לסיכומים אולם לאור טיב המסמך אני מתיר צירופו).

 

התובע לא הכחיש כי הרכב נרשם על שם גיסו העיוור אולם הבהיר כי הדבר נעשה כדי לסייע לגיס בפעמים בהם הסיע אותו. לא נסתרה הטענה כי למרות הבעלות במרשם היה התובע הבעלים בפועל של הרכב ואכן נהג בו מנהג בעלים. להוכחת שיעור הנזק צירפו התובעים הצעת מחיר ממוסך מורשה של קאיה, הרכב הינו קאיה סורנטו משנת ייצור 2003, לצביעה כללית בעלות של 15,080 ₪ כולל מע"מ. כן צורף מחירון לוי יצחק נכון ליולי 2013 ממנו עולה כי שווי הרכב 44,000 ₪. עוד צירפו זיכרון דברים מיום 9.9.12 ממנו עולה כי הרכב נמכר ביום 9.9.12 תמורת 29,000 ₪ לאחר שהופחתו מערכו עלות תיקון מנוע בסך 14,000 ₪ ותיקוני צבע בסך 12,000 ₪. אמנם המכירה בוצעה בשעה שהתובע ידע על כוונתו לתבוע את הנתבע בגין נזקיו, אולם שוכנעתי כי המסמך משקף עסקה אמיתית. יתרה מכך, אין חולק כי נגרם נזק לרכב וניתן להסתפק בהערכתו בהצעת המחיר שצורפה. שעה שנמכר רכב בפועל, אין טעם לחוות דעת שמאי כדי להעריך את ירידת הערך. מאחר ובהסכם המכר הוערכה ירידת הערך בסכום הנמוך מהצעת המחיר, אני קובע כי התובעים זכאים לפיצוי בסך 12,000 ₪ בגין הנזק לרכב.

 

עוגמת נפש ואבדן ימי עבודה

22.הנזק העיקרי הנובע מהמטרדים שביצע הנתבע והנזק לרכוש הינו חוסר המנוחה, המתח והחרדה שגרמו מעשיו לתובעים. מדובר בעיקר בנזק שאינו נזק ממון אשר ראש הנזק המתאים ביותר לקביעתו הינו פיצוי בגין עוגמת נפש. כמפורט לעיל, הנתבע פעל באופן מכוון ושיטתי להפריע לשלוות חייהם של התובעים ביצירת מטרדי רעש, אבק ועשן וכן הטיל מורא בהשחתת רכושם במחתרת. נראה כי הנתבע חדור מוטיבציית יתר למרר את חייהם של התובעים.

 

בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785 (1976), עמ' 795-798 הובהר אופן בחינת קיומו של מטרד:

"שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק, ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נמצאת ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה, זאת ועוד, בייחוד כאשר נגרם נזק ממשי, הרי אין חשיבות לכך שהפגיעה היתה חולפת כי לגבי מי שנפגע, למשל, על-ידי אבן הנופלת מבנין, אין נחמה בכך שהמדובר באירוע חד-פעמי וחולף.

 

שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם, אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן, בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה...

 

אחריות בנזיקין עולה רק מקום בו הפגיעה או הסיכון עולים על מה שהאדם נדרש לשאת בו, בנסיבות הענין: סעיף 44 לפקודה הנ"ל בא להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים (ע"א 436/60, [3], הנ"ל, בע' 1184, ו-ע"א 403/73, בצלאל נ' סימנטוב, [4], בע' 45) ויש לשאוף לכך שההתקדמות הטכנולוגית תשפר תנאים ולא תרע אותם, אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל - הרי תוצאתה היא מעשה עוולה...

 

... כל איש זכאי ליהנות בנוחות מבית מגוריו, אם שכנו מקים רעש עד כדי פגיעה בשימוש ובהנאה הרגילים מבית המגורים, במידה הגורמת הטרדה והפרעה רציניות, זכאי המחזיק בבית המגורים להגנה כנגדן. אין זאת תשובה לומר, שהנתבע רק משתמש ברכושו שימוש מתקבל על הדעת, כי ישנם הרבה מקצועות ומשלחי-יד שלא רק מתקבל על הדעת שיעסקו בהם, כי אם אפילו מן ההכרח הוא שיעסקו בהם, ובכל זאת אין להרשות שיעסקו בהם בקרבת מקום לבתי מגורים במידה המפריעה את נוחות יושביהם...."

 

23.מהנסיבות שפורטו לעיל עולה כי נגרמה לתובעים הפרעה מוחשית לשימוש וההנאה הרגילים לבית המגורים. אופיין של ההטרדות, בשעות הבוקר המוקדמות, בעת תליית כביסה וגרימת נזק לרכוש, מנעו מהתובעים הנאה סבירה מביתם בלב שכונת בתים צמודי קרקע ברחוב צדדי. אמנם לא הוכחו במדויק משך פעולות הנתבע, אולם תואר מצב מתמשך על פני תקופה בה באופן אקראי בחר הנתבע להפר את שלוות חייהם של התובעים בין אם במטרדי רעש, אבק ועשן ובין את פגיעה בביטחון האישי עת חיבל ברכושם.

 

פעולות מכוונות מעין אלו מחייבות פיצוי משמעותי בגין עוגמת הנפש שנגרמה. לא מצאתי כי התובע הוכיח הפסד הכנסה של 20 ימי עבודה בעלות של 50,000 ₪. התובע צירף אישור רואה חשבון להכנסה יומית ברוטו של 1,200 ₪, אולם לא מצאתי כי ניתן להסתפק בנתונים שהוצגו כדי לפסוק פיצוי על בסיס אבדן הכנסה. אין ספק שמעלליו של הנתבע גרמו לתובע טרחה רבה, וייתכן כי נעדר מעבודתו מעת לעת, אולם שווי העדרויות אלו ומשכן לא הוכח. לפיכך אתחשב בטרחה האמורה במסגרת הפיצוי הכללי בגין עוגמת הנפש.

 

בע"פ (מחוזי חי') 2321/07 ברעם נ' הורוביץ, 12.7.07 נדונה קובלנה פלילית בעילת לשון הרע כנגד שכן אשר פתח במסכת קינטורים והטרדות בלתי פוסקות. לעניין הפיצוי נקבע שם, פסקה 35ב':

 

"פסיקת פיצויים למי שנפגע מלשון הרע היא מעיקריו של דין לשון הרע. ככלל, פיצויים למי שנפגע מלשון הרע אמורים לפצות את הנפגע על הנזקים והסבל שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה בשמו הטוב, וכן נועדו להשגת מטרות נוספות, כמו הענשתו של מי שגרם לפגיעה בשמו הטוב של אדם, וכמו חינוך הציבור בכללו והרתעתו מפגיעה בכבודו של אדם (ראו ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, פ"ד מה(2) 489, 493-495; ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ספירו, פ"ד מו(3) 48, 57). בנושא קביעת גובה הפיצוי נפנה עוד לאמור בפסק דין רע"א 4740/00 לימור עמר ואח' נגד אורנה יוסף ואח' תק-על 2001 (3) 489), שם נאמר, תוך הפנייה לפסקי דין נוספים, כי תכליות הפיצוי בגין לשון הרע, בדומה לדיני הנזיקין, ממלאות פונקציה תרופתית לצד פונקציה הרתעתית או מחנכת, וכן פונקציה עונשית".

 

ניתן להקיש מאמות מידה אלו גם לפיצוי במקרה הנדון. בשקלול מכלול הנסיבות והצורך להרתיע את הנתבע מפני פגיעה בשלוות חייהם של התובעים, אני מעמיד את סכום הפיצוי לתובעים בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמה להם על סך של 50,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

 

 

 

 

האם מטרד משכן מקים זכות לפיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין

24.התובעים עותרים לפיצוי בסך 115,000 ₪ בגין ירידת ערך ביתם נוכח מגוריו של הנתבע לצידם. הרציונל העומד מאחורי העתירה הינו כי להימצאות מטרדים בשכנות לבית יש השפעה על ערכו, וכי חובה על בעל הבית לדווח על קיומם עת מוכר את ביתו. לשיטת התובעים, אין להבחין בין שכן מטריד לכל מטרד אחר לצורך תביעה לירידת ערך.

 

על חשיבותם של שכנים עת בוחר אדם את סביבת מגוריו עמדה הסופרת לאה גולדברג בספרה "דירה להשכיר":

"בָּאָה יוֹנָה. חִישׁ קַל עָלְתָה לַקּוֹמָה אַחֲרוֹנָה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים אליה כל השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

החדרים צרים.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה המטבח, אך אינו מרווח.

הנאה המסדרון בעיניך?

מרובה בו הצל, המסדרון אפל.

ובכן לא תשבי אתנו?

אֵשֵׁב וְאֵשֵׁב בְּחֵפֶץ לֵב, כִּי הַשְּׁכֵנִים טוֹבִים בְּעֵינֵי"

 

אין צורך במומחיות שמאית כדי לדעת כי מחיר נכס מושפע מסביבתו, טיב האוכלוסייה באזור, מוסדות החינוך וגורמים פיזיים כדוגמת מטרדי רעש, כבישים ועוד. ניתן לראות בשווי הנכס את סך ההנאות הצפויות ממנו לבעליו. לפיכך הן שלמותו הפיזית של הנכס והן האפשרות לעשות בו שימוש ללא הטרדה מרכיבות את שוויו. לפיכך פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לתובע מהווה בפועל רכיב מפיצוי בגין ירידת ערך.

 

25.התובעים נסמכו על חוות דעתו של השמאי אבי בן חמו אשר התבקש להעריך את שיעור הפגיעה בנכס כתוצאה ממטרדי הנתבע. השמאי קבע כי ירידת הערך נובעת מחובת הגילוי על המוכר לגלות מטרדים קיימים בנכס ובסביבתו. נטען כי מאחר ומדובר במטרדים אשר יכולים להיפסק בכל רגע נתון מדובר בירידת ערך עקב "גורם פסיכולוגי" בדומה לסמיכות לאנטנות סלולאריות וקווי מתח שאין בגינם הוכחה מדעית לנזק. השמאי העריך את שווי הנכס בסך של 1,200,000 ₪ ואת ירידת הערך, סכום ההנחה בגינה יסכים רוכש פוטנציאלי לרכוש את הנכס עם הליקוי, בשיעור של 115,000 ₪.

בחקירתו הבהיר השמאי כי השומה קובעת ירידת ערך של כ- 10% על בסיס קביעות של שמאים אחרים (כתבה סומנה ת/2) ופעולה של היוון הכנסות בהנחה שמוכר הנכס יתקשה למכור אותו ויחלפו כשנתיים מעבר למכירת הנכס ללא המטרד. בחקירתו עומת השמאי עם האבחנות בבסיס חוות דעתו והאפשרות כי יקימו עילות תביעה בגין מגוריו של שכן הידוע כעבריין או מוצאו של השכן או נטייתו המינית. לטענת השמאי כאשר יש בסיס אובייקטיבי לירידת הערך כגורם פסיכולוגי שניתן להכיר בו, אין מניעה לעתור לפיצוי בגין ירידת ערך.

 

עילת התביעה בגין ירידת ערך לנכס לאור טיב התנהגות השכן מעוררת קשיים עיוניים לא מבוטלים. מחד, מבחן השכל הישר מלמד כי שכן רע משפיע על מידת ההנאה מהדירה וכפועל יוצא, משליך על מחירה. מאידך, מבחינת מדיניות משפטית הכרה בעילת תביעה מעין זו עלולה ליצור מדרון חלקלק של אבחנות דקיקות בין מקרים המקימים עילת תביעה לבין אלו שמבחינת מדיניות משפטית לא ראוי להכיר בהם.

 

בבסיס ראש נזק זה עומד עקרון הגילוי לרוכש פוטנציאלי ומשתמע כי התובעים סבורים שעילת תביעתם תתגבש עת יבקשו למכור את הנכס. מאחר ולא נטען כי התובעים מבקשים למכור את הנכס טרם התגבשה עילת תביעתם. הנזק בגין ההפרעה להנאה מהשימוש זכה לפיצוי ברכיב עגמת הנפש ואין מקום לכפל פיצוי בעניין זה.

 

הפיצוי בגין ירידת ערך עקב מטרד נובע מההנחה כי המטרד קבוע. (על המתח בין צו מניעה לפיצוי ראה עניין אתא הנ"ל) למרות שהוכח כי הנתבע הפריע גם לשכנים אחרים, עלה כי אייבתו לתובעים עלתה לרמות גבוהות במיוחד ומקורה בתחושתו כי מערכת החשמל בגדר מסכנת את בני ביתו. מדובר במטרד אשר עוצמתו גבוהה ביחסים בין התובעים לנתבע ורמתו נמוכה יותר כמטרד כללי לשכנים. לא מדובר במטרד בעל אופי קבוע, בעוצמתו וטיב המטרד, ואשר היקפו משתנה בהתאם לטיב השכן הקרוב לנתבע. עובדה זו מהווה טעם נוסף להסתפק בפיצוי בגין עגמת נפש ולא להדרש לפיצוי בגין ירידת ערך.

 

ההלכה הפסוקה הכירה בהבדל בין פעילות ושימוש חוקיים במקרקעין לבין פעילות המהווה הפרה של חוקי התכנון והבניה. אשר ליסוד הנזק הדרוש לענין עוולת הפרת חובה חקוקה - מקום שהפעילות מושא התביעה נעשית ללא היתר לפי חוק התכנון והבניה, די בהוכחת אי נוחות להוכחת צדקת העילה והסעד, ואין הכרח בהוכחת מטרד של ממש (רע"א 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן ואח, פ"ד לח (1) 281 (1984)). עם זאת, המגמה הינה לדחות טענות לעילות תביעה ביחס לקיומם של גורמים שנוכחותם אינה נוחה לתובע רק מחמת רצונו כי אותו גורם מפריע לא יוצב לידו.

(השווה, בג"ץ 1517/14 קיבוץ רגבים נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, 24.11.14, פסקה 19:

"משהגעתי לכלל מסקנה כי אין יסוד להתערב בתוואי שנקבע בתוכנית על בסיס טעמים בטיחותיים, הרי שנותרה לפנינו למעשה טענת NIMBY (Not in my back yard) קלאסית שאין לקבלה (ראו והשוו: בג"ץ 453/98 עיריית באר שבע נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(2) 13, 20-19 (1998); עע"ם 4875/12 גרומר נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב [פורסם בנבו] פסקה 39 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (3.11.2013); בג"ץ 6069/10 מחמלי נ' שירות בתי הסוהר [פורסם בנבו] פסקה ג' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (5.5.2014)). בהליך התכנוני נבחנו החלופות השונות. בנוסף, הייתה במידה רבה הליכה לקראת הקיבוץ בהרחקת התוואי מהשטח הבנוי או המתוכנן ככל הניתן... בחירת החלופה המתאימה מבין מגוון החלופות האפשריות היא משימה של רשויות התכנון. באין נימוק כבד משקל כמו סיכון בטיחותי או הפרת הוראה מחייבת לא יתערב בית המשפט בבחירת החלופה התכנונית ההולמת")

 

כך גם נדחתה טענה לקיומה של הפרת חובה חקוקה בגין טענות לאי נוחות, ע"א 711/82 י. בלומנטל בי"ח בע"מ נ' תיכון, פ"ד לט(2) 477 (1985), עמ' 485:

".18איסור קיומו של בית-חולים לחולי נפש באזור מגורים לא בא למנוע מדיירי האזור תחושה של אי-נוחות משכנות בלתי נעימה גרידא. תחושת אי-נוחות אפשר שתיגרם גם משכן רע ומקרבת מגורים לבית-חולים "רגיל", לבית-אבות או לסנאטוריום (שקיומם מותר באזור על-פי תכנית המיתאר). יש על-כן לראות את תכלית האיסור כבא למנוע מדיירי האזור מפגע, מטרד או אי-נוחות עקב התנהגות חריגה של חוסים הלוקים בנפשם, בתוך כותלי בית החולים ומחוצה להם, על כל השלכותיה של התנהגות כזאת על איכות החיים באזור המיועד למגורים, ואין להבין את האיסור לפתיחת בית-חולים לחולי נפש באזור מגורים כבא למנוע אי-נוחות מעצם קרבתם של החולים אל בני-אדם "נורמליים".

.19הוא הדין לעניין הטענה בדבר ירידת ערך דירותיהם של המשיבים. הפגיעה בערך הדירות, אם הייתה כזאת, הינה תולדה מאי-קיום הוראתה של תכנית המיתאר, אולם אין לומר, כי תכליתו של האיסור הנדון לשמור על ערכן של הדירות שבאזור."

 

בחינת מכלול השיקולים האמורים מלמדת כי לא ראוי להכיר בעילת תביעה כנגד "מטרד אנושי" כעילה המקימה זכות לפיצוי בגין ירידת ערך. מדובר בתהליך שתחילתו בנתבע שמפריע לשכניו בגין נזקים ורעש שגורם, אולם סופו מי ישורנו.

יש להותיר את הפיצוי בגדר עוגמת הנפש שנגרמה לתובע מכח פעולות מסוימות שביצע שכנו. אשר על כן התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך.

 

סוף דבר

26.הוכח כי הנתבע גרם נזק לרכוש התובעים וגרם למטרדים שפגעו בהנאתם מביתם. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בגין הנזקים הישירים בסך 31,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

 

בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 50,000 ₪ , נכון למועד פסק הדין, בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם ממכלול פעולותיו.

 

אשר להוצאות המשפט, למרות שהתביעה התקבלה רק בחלקה, טענות הנתבע בהגנתו האריכו את הדיון שלא לצורך באופן המזכה את התובעים בשיפוי על מלוא הוצאותיהם. בגדר הוצאות אלו, ולמרות שלא קיבלתי את הטענה לירידת ערך, יש לשפות את התובעים גם בעלות שכרו של השמאי שכן למרות דחיית סעד זה, התנהגות הנתבע אפשרה לעתור לסעד האמור.

 

הנתבע ישא בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪.

 

 

 

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ה, 22 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ