אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעניין חוזה הנגוע באי חוקיות ומוסריות-לרכישת דירות במחיר מוזל מרשות מקרקעי ישראל המיועדות לנכים

פס"ד בעניין חוזה הנגוע באי חוקיות ומוסריות-לרכישת דירות במחיר מוזל מרשות מקרקעי ישראל המיועדות לנכים

תאריך פרסום : 04/07/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
32197-06-15
25/06/2017
בפני השופט:
עדי הדר

- נגד -
התובעים:
1. זהר פחימה
2. דינה כמוס
3. אילן חנוכה חן

הנתבע:
אליעזר סלומון
פסק דין
 

 

פתח דבר

 

1. לפניי תביעה על סך של 294,487 ₪ במסגרתה עותרים התובעים לחיוב הנתבע בסכום הנ"ל, בגין עסקאות נדל"ן בהן עניין הנתבע את התובעים ברכישת דירות מרשות מקרקעי ישראל במחירים זולים במיוחד (להלן: "רמ"י").

 

במקביל להליך האזרחי, מתנהל הליך פלילי כנגד הנתבע ואחרים, בין היתר בגין עסקאות נשוא ההליך שלפניי.

 

טענות התובעים

 

2. התובע 1- זוהר נבון (להלן: "זוהר") והתובעת 2- דינה כמוס (להלן: "דינה") הינם אחים, ואילו התובע -3 אילן חנוכה (להלן: "אילן") מצוי בקשרי חברות עם זוהר.

 

3. התובעים טענו כי, הנתבע אליעזר סלומון (להלן: "אלי"), הציג עצמו בפני זוהר כבעל קשרים ברמ"י ועניין אותו בעסקאות לרכישת דירות מרמ"י במחירים זולים במיוחד ומופחתים באופן ניכר ממחירי השוק.

 

4. לטענת התובעים, אלי טען והציג לזוהר, כי ישנה "פרצה בחוק" המאפשרת שימוש בזכויות של נכים לרכישת דירות מרמ"י במחירים זולים במיוחד, כאשר לימים, מועברות מלוא הזכויות בדירה לידי רוכשים בפועל. כפי שהציג אלי בפני זוהר, מדובר בעסקאות חוקיות לחלוטין וללא כל סיכון וכי הוא באופן אישי ערב ואחראי להשבת מלוא הכספים, ככל שהעסקה לא תצא אל הפועל במועד שסוכם.

 

5. אלי הציג בפני זוהר מספר נכסים עם מחיריהם והסביר לזוהר כי מבנה העסקה הינו כדלקמן:

א. זוהר מעביר לידי אלי מקדמה במזומן. אלי מנגד מעביר לזוהר טופס של רמ"י, בו רשום מחיר הדירה ופרטיהם של רוכשי הדירה - זוהר ונכה, כאשר זוהר נדרש למסור לידי אלי המחאה בנקאית על סך של 10% ממחיר הדירה.

ב. לאחר תשלום זה, מועברות מלוא הזכויות בדירה לזוהר.

ג. זוהר משלם בהמחאה בנקאית שובר תשלום של הרשות אשר יוצא על שמו בלבד בגובה של יתרת 90% ממחיר הדירה.

ד. לאחר השלמת העסקה ורישום הזכויות בדירה ע"ש זוהר, מעביר זוהר לידי אלי את ההפרש שבין מחיר הדירה כפי שסוכם ביניהם לבין סך התשלומים ששולמו על ידי זוהר בגין העסקה (המקדמה במזומן והתשלום לרמ"י בגין הדירה).

ה. משך העסקה עד להשלמתה ורישום הזכויות בדירה ע"ש זוהר, הנו 4 חודשים.

 

6. לטענת התובעים, הציע אלי לזוהר מספר דירות לרכישה ולאחר שאלי רכש את אמונו של זוהר, החליט זוהר לרכוש דירה ברח' רמז 46 בתל אביב במחיר של 900,000 ₪.

 

7. במקביל, הציע זוהר לאחותו, דינה, לרכוש דירה ברח' אריה פסטרנק 6 בתל אביב, במחיר של 1 מיליון ₪.

 

8. בצהרי יום ה- 27/3/14 נפגשו זוהר ודינה עם אלי בבית קפה באשדוד שם פירט והסביר אלי לדינה על העסקה. כפי שהציג אלי בפני זוהר ודינה בפגישה עמם, תוך זמן קצר, יעביר להם את הטפסים של רמ"י. בטפסים יהיו רשומים מחירי הדירות ברמז ובפסטרנק ופרטיהם של זוהר ודינה (יחד עם פרטי הנכה). לאחר מכן, יידרשו למסור בידיו המחאה בנקאית בגובה של 10% ממחיר הדירות. כן כן, יידרשו לשלם בהמחאות בנקאיות שוברי תשלום של רמ"י בגובה של יתרת 90% ממחיר הדירות. לפי מצגיו ודבריו של אלי, העסקאות ביחס עם הדירה ברמז וביחס עם הדירה בפסטרנק צפויות להסתיים עד לחודש אוגוסט 2014, לכל המאוחר.

 

9. התובעים טענו, כי בפגישה זו (מיום 27/3/14 ) מסרה דינה לידי אלי את המקדמה בסך 200,000 ₪ במזומן, כאשר כנגד קבלת מקדמה זו בתשלום מזומן, מסר אלי לידי דינה המחאת ביטחון אישית בסכום זהה ( 200,000 ₪) אשר נרשמה לפקודת דינה.

 

10. עוד טענו התובעים, כי אילן וזוהר החליטו לרכוש במשותף דירה ברח' רקנאטי 1 או רקנאטי 4 בתל אביב, במחיר של 1.2 מיליון ₪.

הואיל ואילן סירב להעביר לידי אלי את סכום המקדמה במזומן בסך של 250,000 ₪, סוכם בין זוהר לבין אלי, כי אילן יעביר לידי אלי המחאה בסך 190,000 ₪ אשר תירשם לפקודת אלי כאשר את יתרת המקדמה בסך 60,000 ₪, יעביר אילן לידי אלי בשלב מאוחר יותר.

 

11. לטענת התובעים, הואיל ולדברי אלי, עשוי הבנק לערום קשיים בהפקדת ההמחאה בשל סכומה הגבוה, ביקש אלי מזוהר לחתום על הסכם הלוואה בקשר עם סכום המקדמה. בהתאם לבקשה זו נערך ונחתם ביום 26/6/14 בין אלי לבין זוהר הסכם הלוואה בסכום של 250,000 ₪. לאחר מכן, העביר זוהר לידי אלי את ההמחאה של אילן בסך 190,000 ₪. כנגד המחאה זו, קיבל זוהר מאלי המחאת ביטחון אישית בסכום זהה ( 190,000 ₪) אשר נרשמה לפקודת זוהר.

 

12. עוד טענו, כי הואיל ואילן עמד על סירובו להעביר התשלום במזומן לידי אלי, הרי שביום 30/6/14 ביצע אילן העברה בנקאית לחשבון הבנק של אלי בסכום של 190,000 ₪.

 

13. זמן קצר לאחר מכן, בחודש יולי 2014 או בסמוך לכך, מסר זוהר בידי אלי את יתרת המקדמה בסך 60,000 ₪, במזומן.

 

בחודש אוגוסט 2014 או בסמוך לכך, אלי לא העביר לידי זוהר ואילן את השובר הראשון מרמ"י לצורך תשלום המקדמה בגין הדירה ברקנאטי, כמו כן לא העביר לזוהר ודינה השובר השני מרמ"י לצורך תשלום יתרת תמורת הדירות ברמז ובפסטרנק. לכן, פנה זוהר לאלי ודרש ממנו לבטל את עסקאות רכישת הדירות ברמז, בפסטרנק וברקנאטי ולהשיב להם את כספם.

 

14. לאחר מספר ימים טען אלי בפני זוהר, כי מסר הכספים שקיבל בכל העסקאות לידי אדם בשם תומר בראל (להלן:" תומר") וביקש מזוהר להתלוות אליו לפגישה עם תומר לצורך קבלת הכסף, תוך שטען בפני זוהר, כי נוכחותו בפגישה זו תסייע להשיב את הכסף בהקדם.

 

15. בפגישה שהתקיימה ביום 16/9/14 או בסמוך לכך, בבית קפה ביהוד, בנוכחות אלי, תומר וזוהר, התחייבו תומר ואלי לזוהר, כי ישיבו את הכסף שהועבר בגין הדירה ברקנאטי בסך של 250,000 ₪, תוך שבוע ימים. ביחס לדירות ברמז ובפסטרנק. תומר ואלי טענו בפני זוהר, כי השוברים מרמ"י לצורך תשלום יתרת תמורת הדירות ברמז ופסטרנק צפויים להתקבל תוך ימים ספורים בלבד וביקשו מזוהר להמתין עוד זמן קצר לקבלתם, כאשר ככל והללו לא יתקבלו תוך מספר ימים, ישיבו לזוהר ולדינה את מלוא כספם.

 

16. רק לאחר למעלה משבוע ימים, ולאחר שזוהר נדרש לשיחות טלפון עם אלי ותומר לצורך השבת הכספים, השיב תומר לזוהר סך של 108,000 ₪ במזומן וטען בפני זוהר, כי זהו הסכום אותו קיבל מאלי בגין רכישת הדירה ברקנאטי.

 

17. מספר ימים לאחר מכן, משפנה זוהר לאלי לקבלת יתרת הכספים שהועברו לידיו במסגרת רכישת הדירה ברקנאטי בסך 142,000 ₪, מסר אלי בידי זוהר המחאה בסך 142,000 ₪ (יתרת החוב נכון לאותו המועד) אשר נרשמה לפקודת אילן שז"פ 8/10/14. יחד עם זאת, ביקש אלי מזוהר שלא להפקיד ההמחאה וכי עד למועד פירעונה ישיב לזוהר ואילן את יתרת כספם במזומן. משהגיע מועד פירעון ההמחאה, ומשלא השיב אלי לידי זוהר ואילן את יתרת כספם במזומן, הפקיד אילן את ההמחאה שמסר בידיו אלי, אלא שזו חזרה נוכח ביטולה על ידי אלי.

 

18. ביום 27/10/14 נפגשו זוהר ואילן עם אלי, כאשר בפגישה זו טען בפניהם אלי, כי תומר השיב לו רק 50,000 ₪ מהכספים אותם מסר בידיו אלי בגין הדירה ברקנאטי ומסר סכום זה במזומן לזוהר ואילן.

 

19. במהלך חודש דצמבר 2014 או בסמוך לכך, השיב אלי לזוהר את ההמחאות הבנקאיות שמסרו לו זוהר ודינה לצורך תשלום שובר התשלום הראשון לרמ"י, אלא שאת כספה של דינה בסך 200,000 ₪ ואת יתרת כספם של זוהר ואילן בסך 92,000 ₪, אלי לא השיב עד למועד הגשת התביעה דנן.

 

20. התובעים טענו, כי בקלטות של פגישות שקיים עמם אלי, אלי מאשר כי כל העסקאות בוצעו מולו, מאשר כי קיבל לידיו הכספים מדינה, זוהר ואילן ומאשר כי הנו ערב באופן אישי ואחראי להשבת הכספים לידיהם. למעשה הטענה היחידה שבפיו של אלי הנה, כי גם הוא נפל קורבן למעשה תרמית, כי הנו שרוי בחובות כבדים וכי אין לו כסף על מנת להשיב לזוהר, לדינה ולאילן את כספם.

 

21. התובעים הוסיפו וטענו, כי אלי קיבל מדינה סך של 200,000 ₪ במזומן עבור עסקת הדירה בפסטרנק, תוך שהתחייב באופן אישי להשיב לדינה את הכסף ככל והעסקה לא תצא אל הפועל ואף מסר בידיה המחאת ביטחון אישית בסכום זהה ( 200,000 ₪).

 

22. הואיל והעסקה לא יצאה אל הפועל, והואיל ועד למועד הגשת התביעה, חרף ניסיונות ומאמצים רבים, לא השיב אלי לדינה את כספה, הרי שמכוח דיני החוזים ו/או דיני השטרות ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט, מחויב אלי בהשבת סך של 200,000 ₪ לידי דינה, המהווים נכון למועד הגשת התביעה דנן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 27/3/14 (הוא המועד בו מסרה דינה לאלי את הכסף}, סך של 202,180 ₪.

 

23. עוד טענו התובעים, כי אלי קיבל מזוהר ואילן סך של 250,000 ₪ (190,000 ₪ בהעברה בנקאית ו- 60,000 ₪ במזומן) עבור עסקת הדירה ברקנאטי, תוך שהתחייב באופן אישי להשיב לזוהר ואילן את הכסף ככל והעסקה לא תצא אל הפועל ואף מסר בידיהם המחאת ביטחון אישית בסכום של 190,000 ₪.

 

24. הואיל והעסקה לא יצאה אל הפועל והואיל ועד למועד הגשת התביעה וחרף ניסיונות ומאמצים רבים, השיב אלי לזוהר ואילן סך של 158,000 ₪ בלבד, הרי שמכוח דיני החוזים ו/או דיני השטרות ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט, מחויב אלי בהשבת סך של 92,000 ₪ לידי זוהר ואילן, המהווים נכון למועד הגשת התביעה דנן ,בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/6/14, סך של 92,307 ₪.

 

טענות הנתבע

 

25. הנתבע טען כי אינו מחזיק בכספם של התובעים שכן העבירו במלואו לתומר ששמו גם יצחק בריל. תומר מוכר לתובעים- ועמו עמדו בקשר רציף- אולם, הם בחרו שלא לתבוע את תומר, אלא את הנתבע, בחפשם אחרי "כיס עמוק".

 

26. הנתבע עצמו נפל קורבן למעשה עוקץ ומרמה מטעם תומר אשר הינו פושט רגל וחשוד בפרשת המרמה- ונכון ליום הגשת כתב הגנתו ספג הפסדים העולים על 2 מיליון ₪ אשר אין לו יכולת לשלמם.

 

27. התובעים יודעים על ההליכים המתקיימים כנגד תומר, ואף זוהר נפגש בתיווכו של הנתבע עם תומר בקפה קפה ביהוד ביום 16/9/2014 והוא התחייב לשלם להם את כספם. בפועל תומר שילם רק 108,000 ₪ למרות שלא הכחיש במהלך כל הפגישה כי הוא זה שלקח את הכספים. עוד נטען כי כיום ידוע כי תומר הבריח את הכספים לטובת חברת קש "חברת רגבים ב"ב בע"מ" אשר רכשה זכויות במגרש המיועד לבית קברות בסך של כ- 18 מיליון ₪.

 

28. לטענת הנתבע, זוהר, ככל הידוע עשה עסקאות דומות דרך אדם בשם שלמה יוגב, ונפגש עם הנתבע במקרה, וביקש כי הנתבע יקשר אותו עם תומר כדי לחסוך לו דמי תיווך ליוגב.

 

29. לאחר שנדהם לשמוע כי זוהר קיבל רק 108,000 ₪, המשיך הנתבע ללחוץ על תומר, עד שביום 27.10.14 העביר לו תומר עוד 50,000 ₪ במזומן אותם העביר לזוהר.

 

30. לטענת הנתבע, בחודש דצמבר 2014 החזיר לזוהר את המחאות הבנקאיות שמסר לו תומר אשר היו משוכות לטובת רמ"י. עוד טען הנתבע כי כל הפעולות אשר נעשו כביכול על ידי התובעים ו/או מי מטעמם, התנהלו ללא ניקיון כפיים. התובעים חפצו לרכוש זכויות של נכים ע"י עסקאות המתיימרות להיות מפוקפקות במיוחד.

 

31. התובעים ידעו והבינו כי מדובר, בעסקה מפוקפקת ולא כשרה למהדרין ורצונם לגזול זכויות נכה ולרכוש נכסים במחיר "נזיד עדשים" עיוור אותם וגרם להם לבצע פעולות ברשלנות תוך חשיפת כספם לסיכון גדול במיוחד, הכל מתוך תאוות בצע ורצון להגדיל את הונם על חשבון נכים אשר זכאים לדיור מכספו של משלם המיסים.

 

32. הנתבע טען, כי אכן הייתה פרשת מרמה, התובעים הם אכן קורבנות אותה מרמה- והם השקיעו כספם אצל תומר. בבית המשפט המחוזי נתפסו נכסים ורכוש בהיקף של עשרות מיליוני שקלים שנבעו מפעולות העוקץ של מר תומר.

 

33. הנתבע טען, כי הוא לא התחייב להשיב אישית את הכספים ככל שהעסקה לא תצא לפועל.

 

דיון מיום 8.2.16

 

34. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 8.2.16 לפני כבוד השופט עודד מאור, הובא לידיעת בית המשפט, כי מתקיימים הליכים בקשר לפרשה, כולל הליכים פליליים.

נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

 

 

דיון מיום 1.6.16

 

35. בדיון שהתקיים ביום 1.6.16 לפני כבוד השופט מאור, מאחר שהנתבע לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו בזמן שנקבע לכך, הודיע הנתבע כי לא יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו.

בסוף הדיון נקבע מועד לישיבת הוכחות.

 

דיון מיום 21.11.16

 

36. בדיון שהתקיים ביום 21.11.16 לפני מותב זה, הוא הודיע לצדדים שבעת היותו עו"ד ניהל בשם לקוחה תיק מול עו"ד דניאל שתבע הלקוחה כמפרק חברה. ביהמ"ש הודיע כי הוא אינו רואה כל מניעה כי ישמע התיק.

הצדדים הסכימו כי מותב זה ימשיך לשמוע את התיק.

במסגרת הדיון נדונה גם השאלה האם להתיר הגשת תצהיר עדות ראשית שצורף לתיק על ידי הנתבע, לאחר שבדיון הקודם הנתבע הודיע כי אינו מעוניין להגיש תצהיר מטעמו.

 

37. ביהמ"ש התיר את צירוף התצהיר תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובעים בגין הגשת הבקשה למחיקת תצהירו מהתיק בסך של 2,340 ₪.

בסוף הדיון נקבע מועד לשמיעת הוכחות.

 

דיון מיום 9.3.17

 

38. ביום 9.3.17 התקיימה ישיבת הוכחות, בה נחקרו התובעים והנתבע.

בסיום ישיבת ההוכחות, בית המשפט הציע הצעת פשרה, אך לא הושגה הסכמה, וניתנו הוראות להגשת סיכומים.

 

 

סיכומים

 

סיכומי התובעים

 

39. התובעים טענו בסיכומיהם כי עובר להגשת התביעה על ידם דאגו לתעד את פגישותיהם ושיחותיהם עם אלי. בפגישות ושיחות אלה הודה אלי, בפה מלא, בהודאות בעל דין רבות, כי הוא מי שביצע את העסקאות נשוא ההליך דנן עם התובעים, כי הוא מי שקיבל מידם את כספם והוא האחראי ומי שערב באופן אישי כלפיהם לכספים אשר מסרו בידו ולא הושבו להם.

 

40. לטענת התובעים, "בזמן אמת" לא התכחש אלי לחובו כלפיהם ולחובתו ואחריותו האישית להשבת כספם, אף לא פעם אחת. כל שטען בפניהם היה, כי אין באפשרותו וביכולתו הכספית/כלכלית להשיב להם את כספם וכי אלמלא כך, היה משיב להם כספם כפי שהתחייב.

 

41. עוד טענו התובעים, כי לו היה ממש בגרסתו של אלי, המכחיש כיום את חובו, אחריותו וערבותו האישית להשבת כספם של התובעים, לא היה אלי מודה "בזמן אמת" בביצוע העסקאות מול התובעים ובאחריותו וחובתו האישית להשבת כספם. כך גם לא היה אלי נדרש לטעון בפני התובעים כי איננו יכול להשיב להם את כספם נוכח סגירת חשבונות הבנק שלו וכי גם מכירת ביתו לא תסייע להשבת כספם וממילא לא היה מסכים אלי לשעבד לדינה את ביתו עד שישיב לה את כספה.

 

42. התובעים טענו, כי אלמלא נעשו העסקאות ישירות מול אלי ואלמלא התחייבותו וערבותו לכספים שמסרו התובעים בידיו, לא היה מקבל אלי את הכספים ישירות לידיו או לחשבונו וממילא לא היה מוסר לתובעים המחאות ביטחון אישיות בגובה הסכומים שהועברו לו ואף המחאה אישית (בסך 142,000 ₪ ) לפירעון חובו כלפי זוהר ואילן.

לטענת התובעים, מלבד הודאות בעל הדין רבות מפי אלי, על חבותו וערבותו לכספי התובעים, הרי גם בהעברת הכספים הישירה לידי אלי וקבלת המחאות אישיות שלו, יש כדי להוכיח, כי התובעים ביצעו את העסקאות ישירות מול אלי, אשר התחייב לערוב לכספם ולהשיבו לידיהם, ככל שהעסקאות לא ייצאו אל הפועל.

 

43. בנוסף טענו התובעים, כי הסכם ההלוואה שנערך בין אלי לבין זוהר, לצורך הצגתו בפני הבנק, מהווה ראיה נוספת לכך, שהתובעים ביצעו את העסקאות ישירות מול אלי, כגרסתם, ומנגד, סותר את גרסתו של אלי אשר הועלתה רק לצורכי ההליך דנן, כאילו והתובעים ביצעו את העסקאות מול אותו מר בריל.

 

44. התובעים טענו, כי אלי הודה שהוא מי שהחזיר לזוהר את ההמחאות הבנקאיות לטובת רמ"י, שמסרו לו זוהר ודינה בקשר עם עסקאותיהם.

בנוסף, אלי הודה בחקירתו, שהגיש תביעת חוב נגד תומר, ובתביעתו כלולים כספי התובעים. יש בכך ללמד על הלך רוחו והודאתו, כי הוא חב בכספים אלה. יש בכך גם "הודאת בעל דין" של אלי כלפיהם, ולא בכדי עובדה מהותית זו הוסתרה ונחשפה רק על דוכן העדים.

 

45. עוד טענו התובעים, כי אלי נמנע מהבאת תומר לעדות ומכאן שמכוח ההלכה בדבר הימנעות מלהביא עד נוגע לעניין, יש לקבוע, כי לו היה מעיד תומר, הרי שעדותו הייתה פועלת לחובתו של אלי ותומכת בגרסת התובעים. כך גם נמנע אלי ולא הציג כל תיעוד אודות העברת כספם שהועברו לידיו, לידי תומר, כפי הנטען על ידו. הטענה נטענה בעלמא וללא כל תימוכין ו/או ראיה. למעשה, אין בפני ביהמ"ש ולו ראיה אחת הקושרת את התובעים לאותו תומר וממילא נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על כתפו של אלי.

 

46. התובעים טענו עוד, כי אלי הבהיר להם כי עסקינן בעסקאות חוקיות וגרסה זו אומתה ואושרה ע"י אלי, אשר הודה כי העסקאות היו חוקיות וכי בדק את הדברים עם 10 עורכי דין. התובעים טענו שגרסתם אומתה ע"י אלי, כי הוסבר להם שלנכים המקבלים זכות מרמ"י לרכוש דירות במחיר מופחת ממחירי השוק, יש זכות למכור זכויות אלה כנגד תמורה, אשר גם היא נמוכה ממחירי השוק נוכח המחיר אותו מקבלים הנכים מרמ"י.

 

47. בצוותא חדא עם הגשת סיכומי התובעים, זוהר הגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, נגד מותב זה. מיד ניתנה בתיק הודעה על כך כדי ליידע את הנתבע.

 

עיכוב הליכים עקב מתן צו כינוס נכסים נגד הנתבע

 

48. בטרם הגיש הנתבע סיכומיו, התברר שניתן נגדו צו כינוס נכסים ולכן בימ"ש עיכב המשך שמיעת התיק עד אשר בימ"ש של הפשר יאשר המשך שמיעת התיק ע"י בימ"ש זה. לאחר מתן האישור בתנאים שנקבעו, חודשה שמיעת התיק והנתבע הגיש סיכומיו.

 

סיכומי הנתבע

 

49. בסיכומיו טען הנתבע, כי התביעה הוגשה בעניינם של 3 עסקאות לרכישת דירה, כאשר בגין העסקה הראשונה בדירה ברחוב רמז 46 בסך של 900,000 ₪, לא שולם מעולם דבר ואין כל סעד כספי בגינה, מכאן שאין כל תביעה בעניין ואין צורך לדון בעסקה זאת.

 

50. בגין העסקה השנייה לרכישת הדירה ברחוב פסטרנק, הנתבע טען שבעסקה זו נתבע סכום של 200,000 ₪ ששולם לפי הטענה מהתובעת וכנגדה לפי הטענות ניתן "צ'ק ביטחון" היוצר לכאורה ערבות או עילה כנגד הנתבע. לטענת הנתבע, במסגרת בירור התביעה והצגת הראיות עלה כי למרות שלטענתה עילת התביעה הינה צ'ק ביטחון שנמסר לה- אין צ'ק כאמור בידיה, או כל ראיה לקיומו של צ'ק ביטחון כאמור, בכל שלב שהוא. מכאן, שיש לדחות את התביעה בגין עילה זאת.

 

51. עוד טען הנתבע, כי מסמכי העסקה, ודינה בעצמה, מעידים כי העסקה נעשתה מול רועי ביסקר, ושמו של המוכר מופיע על מסמכים אותם קיבלה דינה לטענתה מרמ"י. דינה הודתה שאחיה סיכם בשמה להמשיך בעסקה עם תומר והיא הסכימה לכך.

 

52. עוד טען הנתבע, כי הסיבות לאי הימצאות ההמחאה בידיה של דינה יכולות להיות רבות ומגוונת, אך הואיל ומדובר במסמך מהותי המהווה הוכחה לקיומו של חוב ו/או התחייבות ו/או ערבות בינה לבין הנתבע, כאשר העסקה סוכמה, או המשיכה מול אחר - יש משקל ראייתי כבד לאי המצאות ההמחאה בידה. לכן, סביר להניח שאדם לא מאבד סתם כך המחאה על 200,000 ₪ ואין בידו אילו העתק צילומי של ההמחאה.

 

53. ביחס לדירה ברחוב רקנאטי, הנתבע טען, כי עילת התביעה קיימת לכאורה לאילן ששילם לבדו את הסכומים, אשר העיד שכל הכסף הגיע ממנו.

 

54. עוד טען הנתבע, כי אין כל הוכחה או ראיה לתשלום סך של 60,000 ₪ במזומן, והדעת נותנת כי אם היה תשלום כזה אילן היה עומד על קבלת שטר נוסף בסך 60,000 ₪ כנגד התשלום- אך אין בנמצא כל ראיה או הוכחה לתשלום שהתקבל על ידי הנתבע.

 

55. הנתבע טען כי אין להיזקק להסכם ההלוואה, שכן אין מחלוקת כי מדובר "בהסכם למראית עין" שהינו הסכם הלוואה מלאכותי בין זוהר לבין הנתבע ובאותה נשימה ניתן שטר בסך של 190,000 לטובת זוהר. כמו כן, על ההסכם כתוב בסופו כי הסכם זה בטל ומבוטל והנתבע וזוהר חתומים על כך.

 

56. לטענת הנתבע, שטר ביטחון הנובע מהסכם מלאכותי שעליו נכתב שהינו "בטל ומבוטל" ממילא בטל אף הוא ביו הצדדים הקרובים לו.

 

57. עוד טען הנתבע, כי אילן אשר מקור כל הכסף ממנו, הודה כי מעולם לא העביר את הכסף המזומן לנתבע, אלא לזוהר ואין לו כל אסמכתא או ידיעה ישירה כי הכסף התקבל על ידי הנתבע.

 

58. לטענת הנתבע, אין לחייבו בתשלום, הואיל והתובעים המשיכו לנהל עסקיהם ישירות מול אותו מר תומר לאחר שזה שכנע אותם להמשיך בעסקאות עמו.

 

 

 

 

סיכומי תשובה

 

59. התובעים טענו בתשובתם, כי הנתבע בסיכומיו, לא התייחס כלל לסיכומי התובעים ולא טרח להשיב לסיכומיהם, הנסמכים, בין היתר, על מסמכים בכתב ועל הודאות בעל דין רבות ומפורשות של הנתבע עצמו אשר מוכיחות את אחריותו המלאה כלפיהם למלוא נזקיהם.

 

60. עוד טענו התובעים, כי סיכומי הנתבע רצופים שינוי/הרחבת חזית אסורים. כך למשל, טען הנתבע כי את העסקאות ביצעו התובעים ישירות מול תומר, אלא, שלא זו בלבד שהתובעים הכחישו כל קשר עם תומר, אלא שהנתבע נמנע מהבאתו לעדות של אותו תומר וכלל לא הוכיח טענתו זו, אשר איננה אלא טענה שנטענה בעלמא.

 

61. עוד טענו התובעים, כי טענת הנתבע כי לא מסר לדינה המחאת ביטחון ע"ס 200,000 ₪ וכי אי הצגת המחאת הביטחון שומטת את תביעתה של דינה כנגדו, עומדת בסתירה מוחלטת להודאתו המפורשת של הנתבע בתצהירו כי מסר לדינה המחאת ביטחון זו.

 

62. התובעים השיבו לטענת הנתבע, כי רק לאילן קיימת עילת תביעה כנגדו, הואיל והוא זה ששילם בפועל את הכסף. התובעים טענו כי טענה זו איננה אלא הרחבת חזית אסורה, שעה שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה ו/או בתצהירו של הנתבע והועלתה לראשונה רק בסיכומים.

 

דיון והכרעה 

 

ההתקשרויות בין התובעים לבין הנתבע נגועות באי מוסריות וחוקיות

 

63. כפי שיפורט בהמשך, מהראיות שהובאו לפני בימ"ש עולה כי אילן ודינה קשרו באמצעות זוהר ואלי לרכוש דירות במחירים מוזלים מרמ"י שמיועדות לנכים. בעסקה לא היה מעורב עו"ד, וזוהר הוא שייצג לכאורה דינה ואילן. התובעים לא בחלו בכריתת הסכם הלוואה מלאכותי, העברות כספים במזומן לרבות באמצעות מונית. כל אלה מלמדים שהתובעים היו ערים לאי החוקיות ולפסול המוסרי בניסיונם להרוויח מהטבה שמיועדת לנכים. הטענה היחידה בעניין זה הייתה שאלי אמר להם שהעסקאות חוקיות. אין די בטענה זו כדי לשנות המסקנה כי ידעו היטב שהעסקאות נגועות באי חוקיות ומוסריות וכי תאוות בצע, היא שהניעה אותם לשים ידם על הטבות שמיועדות לנכים.

 

64. במהלך שמיעת הראיות לא הובאה כל ראיה, פרט לאמירתו של אלי, שהעסקאות, בנוסף להיותן פסולות מבחינה מוסרית, הן חוקיות כביכול ובלשונם של התובעים "ניצול פרצה בחוק".

 

65. גם תיאור מבנה העסקה לפיה תחילה נרשם כקונה גם נכה ותוך זמן קצר ביותר הבעלות מועברת לדינה, או אילן, מתיישבת עם המסקנה שהתובעים ידעו היטב שהעסקה נגועה באי חוקיות ומוסריות.

 

66. סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע :

" חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל."

 

את הדיון בחוזה פסול ניתן לחלק לשני שלבים מתודולוגיים, הגם שאלו אינם לחלוטין מנותקים זה מזה (ר' איל זמיר "החוזה הבלתי חוקי ותוצאותיו – אחרי שלושים שנה" ספר דניאל – עיונים בהגותו של פרופסור דניאל פרידמן 423, 444-446). בשלב הראשון יש לבחון האם מדובר בחוזה פסול בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים. בשלב השני, ככל שנמצא שמדובר בחוזה פסול, יש לבחון את תוצאת הפסלות. סעיף 30 לחוק החוזים מורה כי חוזה פסול הינו בטל, ואילו סעיף 31 מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב להורות כי הבטלות תהא חלקית או יחסית. זאת, בין במתן תוקף לחלק מהחוזה שאינו נגוע בפסלות, במידה שהחוזה ניתן להפרדה לחלקים בהתאם לסעיף 19 לחוק; בין במתן פטור מלא או חלקי מחובת ההשבה הקבועה בסעיף 21 לחוק; ובין במתן הוראה לקיום חיוב או חלק ממנו בנסיבות שבהן הצד השני לחוזה קיים את חיובו (ר' בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749, 777-781 [1995] (להלן: עניין "זגורי"); ע"א 395/87 שלוש נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מו(5) 529, 538 [1992]; ע"א 311/78 הווארד נ' מיארה, פ"ד לה(2) 505, 516-517).

 

67. בענייננו, הצדדים מודים כי נערך ונחתם ביום 26/6/14 בין אלי לבין זוהר הסכם הלוואה בסכום של 250,000 ₪.

 

הסכם הלוואה מלאכותי

 

68. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם הלוואה זה נערך "למראית עין בלבד" הואיל ולטענת התובעים ,לדברי אלי, עשוי הבנק לערום קשיים בהפקדת ההמחאה בסך 190,000 ₪ שניתנה מאילן בשל סכומה הגבוה.

 

69. כך למשל מודה זוהר, כי הסכם הלוואה זה היה הסכם פיקטיבי:

"ש: האם נכון שההסכם הזה הוא הסכם פקטיבי?

ת: נכון."

(ראה עמוד 12 לפרוטוקול שורות 20-21)

 

וכן ראה את עדותו של אילן בה הוא מודה כי נערך חוזה לצורך הצגתו לבנק, מאחר ולאלי הייתה בעיה עם הפקדת הכסף בבנק (ראה עמוד 18 לפרוטוקול שורות 22-23)

 

משכך, לאור האמור לעיל, ברור הוא שדינו של הסכם ההלוואה הינו בטל ומבוטל.

 

70. כך הדבר גם באשר לעסקאות אשר ביקשו התובעים לבצע, תוך שימוש בזכויות נכים לקבל הנחות מרמ"י ברכישת דירות.

 

 

 

 

 

לא הוצגה חוו"ד לגבי חוקיות העסקאות לרכישת דירות המיועדות לנכים

 

71. התובעים טענו כאמור, כי הוצג לפניהם כי העסקאות הינן חוקיות.

יחד עם זאת, לא ניתנה כל תשובה מספקת מדוע בעסקאות מסוג זה במיוחד כשמדובר בסכומים כסף לא מבוטלים, התובעים לא טרחו לפנות לעורכי דין כדי לברר פשר הדברים. לא רק שלא הובאה ראיה כי התקבל יעוץ משפטי מתאים, התנהלות הצדדים מלמדת שהם ניסו להסתיר קיומה וביצועה.

 

העדר תיעוד בכתב של ההסכמות והעברות כספים במזומן

 

72. כך למשל, מחקירות הצדדים, עולה כי אין תיעוד של ההתקשרות עם אלי בכתב והעברות הכספים בין הצדדים בוצעו במזומן, לרבות, באמצעות מוניות ובאמצעות צדדים שלישיים.

 

"ש: מפנה לס' 31 לתצהירך, עולה שמי שהחזיק את הכסף הוא תומר?

ת: כשישבנו שם ביהוד בבית קפה הם דיברו ביניהם מאיפה אלי לוקח את הכסף ומחזיר לי. כשבית המשפט שואל אותי כיצד קיבלתי את הכסף מנהג המונית האם בשיק או במזומן אני משיב במזומן."

(ראה עמוד 11 לפרוטוקול שורות 22-23)

 

ובהמשך

"ש: אם נסכם את כל השיקים- היה לך הסכם הלוואה פיקטיבי של 250,000 ₪, שיק של 190,000 ₪ שנתן לך אלי סלומון, היה לך עוד שיק של 142,000 ₪. כלומר שילמת על אותה דירה 250,000 ₪ לטענתך חלק במזומן, וקיבלת לטענתך החזר של 158,000 ₪?

ת: על הדירה שילמנו 250,000 ₪ וקיבלנו 50,000 ₪ במזומן ועוד 108,000 ₪ על ידי נהג המונית. סה"כ קיבלתי 158,000 ₪ החזר."

(ראה עמוד 13 לפרוטוקול שורות 7-11) ובהמשך ( בעמוד 14 שורות 1-3).

 

דינה כלל לא הכירה הקונה הנוסף

 

73. בנוסף, בהתאם למסמכי העסקה שצירפה דינה לתצהירה (נספח 2), עולה כי לכאורה העסקה הייתה עם אחד בשם רועי ביסקר, וכי לכאורה הם קונים את הזכויות מרמ"י.

מעדותה של דינה עולה, כי לא פגשה מעולם את אותו רועי ביסקר ואף לא ביקשה לפגוש אותו.

 

"ש: כתוב שעשית את העסקה עם רועי ביסקר. מי אותו רועי?

ת: לפי מה שהבנתי מאלי סלומון זה הנכה שמוכן למסור הזכויות שלו, לא נפגשתי איתו.

ש: האם ביקשת להיפגש איתו?

ת: לא."

(ראה עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 21-24)

 

 

74. הנה אם כן, מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה, כי התובעים ידעו כי המדובר בחוזים פסולים, ומשכך דינם בטלות.

 

האם מגיעה למי מהתובעים השבה מכוח שיקולי צדק ?

 

75. לאחר שקבעתי כי ההתקשרויות בטלות, יש לבדוק האם יש מקום להשבה מלאה או חלקית מטעמי צדק מכוח סעיף 31 לחוק החוזים שקובע כלהלן:

" הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחויבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו."

 

76. בסעיף 21 לחוק נקבע כך " משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."

 

77. בנוסף לאי החוקיות והמוסריות שתוארו לעיל, התברר שלאלי ותומר שאמורים היו לסייע לתובעים ליהנות מהטבות שלא מגיעות להם, מיוחסים חשדות כבדים של מעשי מרמה. אולם, אותם חשדות כבדים אינם חלק מהמחלוקות בתיק זה. לכל היותר, הן נוגעות לניסיון של הנתבע להציג עצמו כקורבן של מעשי מרמה של תומר. התובעים ניסו להציג עצמם כקורבנות של רמאים, אך אין זו אלא "זעקת הקוזק הנגזל" שכן הם חברו לניסיון לקבל כספים שלא כדין, ומכאן שאין לדינה ואילן להלין, אלא על זוהר שתיווך ביניהם לבין אלי ועל עצמם שהתפתו לקחת חלק בעסקאות המפוקפקות עם אלי ותומר.

 

78. הצדדים ניסו לבצע שלוש עסקאות של רכישת דירה במחיר מוזל המיועדת לנכה, האחת, ברחוב רמז 46, השנייה, ברח' אריה פסטרנק 6 ואילו השלישית ברח' רקנאטי 1 או רקנאטי 4, כולן בעיר תל-אביב.

 

79. כל העסקאות לא יצאו בסופו של יום אל הפועל. יתכן שאילו היו יוצאות לפועל, התובעים היו מוצאים עצמם חשופים להליך פלילי.

 

80. בעניין הדירה ברח' רמז 46, אין מחלוקת כי בגין דירה זו לא הועברה כל תמורה על ידי מי מהתובעים, כך שאין מקום לדון ולברר אם יש מקום לחיוב בסעד כספי כזה או אחר.

 

81. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את התנהלות הצדדים בניסיון לבצע העסקה.

 

82. זוהר ביקש לעניין את אחותו דינה, לרכוש דירה ברח' אריה פסטרנק 6 בתל אביב, במחיר של 1 מיליון ₪.

 

83. התובעים טענו, כי בפגישה (מיום 27/3/14) שנערכה בנוכחות זוהר, דינה ואלי, מסרה דינה לידי אלי מקדמה בסך 200,000 ₪ במזומן, כאשר כנגד קבלת מקדמה זו בתשלום מזומן, מסר אלי לידי דינה המחאת ביטחון אישית בסכום זהה ( 200,000 ₪) אשר נרשמה לפקודת דינה.

 

84. לא יכולה להיות מחלוקת כי סך של 200,000 ₪ הועבר מדינה לאלי, וזאת בהסתמך על הודאתו של אלי בעצמו בסעיף 28 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, שם נטען על ידו כי עבור הדירה בפסטרנק שולמה מקדמה אשר לטענתו הועברה לתומר, כשהוא מוסיף כי אכן הוציא "צ'ק ביטחון" כנגד אותה מקדמה שקיבל.

 

אלי קיבל מדינה 200,000 ש"ח

 

85. הנה אם כן, אין מחלוקת כי סך של 200,000 ₪ אכן הועבר מדינה לאלי, אולם לטענת אלי, יש לדחות תביעת דינה הואיל ושטר הביטחון איננו והתובעת לא הציגה אותו.

 

86. יש להבחין בין עילה שטרית לבין עילה חוזית. לעניין עילה שטרית, מרגע שדינה אינה אוחזת בשטר, אין לה עילת תביעה שטרית. אולם, אין לקבל טענת אלי בעניין זה באשר לעילה החוזית, הואיל וכאמור הוא הודה במפורש במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו, כי עבור המקדמה ששילמה דינה, הוא הוציא שטר ביטחון כנגד הסכום ששילמה.

 

87. באשר לדירה ברח' רקנאטי, טוענים זוהר ואילן כי הועברו לאלי סך כולל של 250,000 ₪ מתוכם סך של 190,000 ₪ בהעברה בנקאית לחשבונו של אלי, וסך של 60,000 ₪ הועברו לאלי במזומן. התובעים מודים כי סך של 158,000 ₪ הושב להם, כך שחובו של אלי עומד על סך של 92,000 ₪.

 

88. אלי מצדו מודה, כי אכן הועבר לחשבונו סך של 190,000 ₪ כנגד שטר ביטחון, וכי לתובעים הושבו סכומים בסך של 158,000 ₪. הוא מכחיש כי קיבל הסך של 60,000 ₪ במזומן. מכאן שלדידו, נותר חוב בסך של 32,000 ₪, שאין מקום לחייבו אף בסכום זה הואיל והתובעים המשיכו לנהל עסקיהם ישירות מול תומר.

 

89. אין בידי לקבל את טענות אלי בעניין זה, שכן הן עומדות בניגוד לראיות שהובאו. כך למשל עדותו של אלי הינה עדות יחידה שאינה נתמכת בעד, או במסמך, העומדת מול עדויותיהם של זוהר ואילן שהעידו כי אכן העבירו לידו סך של 250,000 ₪ . כמו כן, עומדת בניגוד לעולה מתמליל השיחות שהוקלטו, שם מודה אלי כי זוהר העביר לידיו כספים.

"אלי: אני לא מכחיש שקיבלתי כסף ממך. אני לא מכחיש שקיבלתי ממנו. אני לא מכחיש... (עמ' 2 לתמליל הקלטה מיום 2.2.15 שורות 16-21 שצורף כנספח 11 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים)".

 

90. אלי מודה בשיחה שהוקלטה כי קיבל כספים מזוהר. מכיוון שאת הסך של 190,000 ₪ קיבל בהעברה מחשבון אילן לחשבונו, ואילו הסך של 200,000 ₪ עבור הדירה בפסטרנק קיבל אלי מידיה של דינה עצמה, כך שמהאמור ניתן להסיק כי הכספים שקיבל אלי מזוהר הם אותם 60,000 ₪ שהועברו מאילן לזוהר לצורך מסירתם לאלי.

 

91. חשוב מכך, מתוכן התמלילים עולה כי אלי אינו מתכחש לחוב בסך של 292,000 ₪ (ראה תמלול הקלטה מיום 16.1.15 עמ' 8 שורה 28, עמ' 9 שורה 2 ועמ' 23 שורה 21-25 שצורף כנספח 9 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים).

 

92. יתרה מכך, אף הסכם ההלוואה המלאכותי שנערך בין הצדדים נוקב בסך של 250,000 ₪, אשר אמור לשקף את סך הכספים שהועברו לאלי.

 

אילן שילם לאלי סך של 250,000 וקיבל מאלי סך של 158,000 ש"ח

 

93. לאור כל האמור, הנני קובע כי הועבר לאלי סך של 250,000 ₪ מתוכו הושב הסך של 158,000 ₪ כך שנותר חוב של 92,000 ₪.

 

האם אלי חב בתשלום הכספים שקיבל ? או שמא תומר חב בתשלום ההשבה ?

 

94. עתה יש לבחון את טענת אלי, כי את הכספים הוא העביר לתומר וכי אותו תומר הוא זה שחב בכספים לתובעים, וכי היה עליהם להגיש את תביעתם כנגדו, שכן אלי בעצמו נפל קורבן לאותו תומר.

 

95. מרגע שאלי הודה בקבלת כספים, חל כלל ההודאה וההדחה ונטל הבאת הראיות והשכנוע לגבי טענתו כי תומר חב בתשלום ולא הוא, חל עליו. אלי נמנע מהבאתו לעדות של אותו תומר, שלא יכולה להיות מחלוקת שהינו עד נוגע לעניין הוכחת טענתו. משנמנע אלי מזימונו של תומר לעדות, הרי זה פועל לחובתו, וחזקה שאילו תומר היה מעיד, עדותו הייתה לחובתו של אלי.

 

96. בנוסף, אין לאלי מסמכים המאשרים טענתו לעניין חבותו של תומר. לא זו אף זו, הוא עצמו לקח בדבריו, שהוקלטו, אחריות אישית לביצוע ההשבה . במסגרת תצהירי העדות הראשית צירפו התובעים תמלילי שיחות שנערכו בין התובעים לבין אלי, מהם עולה כי אלי מודה בכך שהתובעים מסרו כספים לידיו וכי הוא אחראי כלפיהם על השבת הכספים ואף הוא זה שהוציא שיק ביטחון כנגד אותם כספים שקיבל מהם.

 

97. כך למשל מתמליל אחת השיחות עולה כי אלי מודה בפני זוהר, כי אם לא תצא עסקה הוא יהיה אחראי, וכי אין לו מאיפה להביא את הכסף, וכי ברגע שישתלט עליו הוא ישיב את הכספים (ראה עמ' 2 לתמליל שיחה מיום 16.1.15 שורות 8-22 ועמ' 16 שורות 20-26 שצורף כנספח 9 לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעים).

 

98. דברים אלו עולים אף מתמלילי שיחות שנערכו בימים 21.1.15 ו- 2.2.15, כאשר בפגישות אלו שב אלי ומודה אלי כי התובעים העבירו לידיו את הכספים וכי הוא אחראי להם וכפי שכבר פורט לעיל, אף מודה כי הסכום שנותר להחזר הינו סך של 292,000 ₪ שהינם 200,000 ₪ שהועברו על ידי דינה וסך של 92,000 ₪ שנותרו מהסכומים ששולמו ע"י אילן.

 

99. בנוסף, עולה כי אלי הגיש תביעת חוב כנגד אותו תומר, ובתביעתו זו כלולים כספי התובעים נשוא הליך זה.

"ש: על פי תפיסתך בריל הוא הנתבע שלך, האם תבעת אותו?

ת: כן

ש: מדוע לא סיפרת את זה?

ת: זה בהליכים אחרים אצל הכנ"ר. אמרתי לו שנתבע יחד. בסכום הזה אני זוכר אני חושב שהוא כלול.

ש: כשאתה אומר תביעה את לא מתכוון שהגשת תביעה אלא הוכחת חוב לכנ"ר?

ת: נכון

ש: במסגרת הוכחת תביעת החוב שלך האם כללת את הסכומים האלה של התובעים?

ת: אני חושב שכן. מאחר וזהו הייתה העצה הראשונית שלי לזוהר, אני לא מכיר את הבחור התובע השני. את זוהר אני מכיר היטב. כל הזמן אמרתי לו שזה הפתרון ולכן תבעתי כאילו בשמו."

(ראה עמוד 25 לפרוטוקול שורות 6-16)

 

100. מאחר ואין כל טענת הגנה בעניין זה, הרי שאין בידי אלא להגיע למסקנה כי אלי הוא זה שחב בהשבת הכספים.

 

האם זוהר זכאי להשבה ?

 

101. אין מחלוקת כי הכספים ששולמו בגין העסקאות לא שולמו מכיסו של זוהר. הסך של 200,000 ₪ בגין הדירה בפסטרנק שולם על ידי דינה אחותו בעצמה לידיו של אלי. הסך של 250,000 ₪, אשר 190,000 ₪ הועברו מחשבונו של אילן לחשבון הבנק של אלי ואילו את היתרה העביר זוהר לידי אלי לאחר שקיבל סכום זה מידיו של אילן.

בעדותו של אילן הודה האחרון כי הסכום של 250,000 ₪ שייכים לו ושולמו אך ורק על ידו.

 

"ש: מדוע רק אתה שילמת?

ת: זוהר אמר לי שהמצב מבחינתו נכון שרק אני אתחיל בתשלומים והוא יצטרף בהמשך. לשאלת בית המשפט מה הקשר ביני לזוהר אני משיב שאנו חברים."

(ראה עמוד 18 לפרוטוקול הדיון שורות 7-9)

 

ובהמשך העיד אילן כך:

"ש: האם כל ה 250,000  שייכים לך?

ת: כן."

(ראה עמוד 19 לפרוטוקול שורות 17-18)

 

102. משאילן מודה כי אכן כל הכספים הועברו ממנו לאלי, חלק בהעברה בנקאית וחלקם דרך זוהר, אולם הסכום כולו הוצא מכיסו, הרי שזוהר לא זכאי להשבה ובמיוחד, כאשר ממילא, ההשבה אינה מוקנית לתובעים כזכות, אלא משיקולי צדק בלבד.

 

103. במסגרת סיכומי התשובה, טענו התובעים להרחבת חזית בעניין זה, אולם אין בידי לקבל טענה זו. בימ"ש זכאי ואף חייב להעלות טענה לאי חוקיות כמי שמופקד על שיקולים של טובת הציבור. מרגע שבימ"ש קבע כי ההתקשרויות בטלות מחמת אי חוקיות ומוסריות, אין לאי העלאת הטענה ע"י אלי, כדי להעלות או להוריד, לעניין קביעתו של בימ"ש כי זוהר לא זכאי להשבה משיקולי צדק.

 

104. לעניין שיקולי צדק, בימ"ש מביא בחשבון השיקולים שלהלן:

זוהר היה המוציא והמביא עבור אחותו ואילן ומצופה היה ממנו להבין אף טוב מהם עד כמה דבקה אי חוקיות ומוסריות בהתקשרויות. כמו כן, אין מחלוקת כי הכספים הועברו מאילן בלבד והטענה בדבר השותפות בין אילן לבין זוהר, אף אם היא נכונה, הרי שהיא נכונה במישור מערכת היחסים בינם לבין עצמם ולא מול הנתבע. כך שאם בסופו של יום יקבע כי אכן על הנתבע להשיב סכום כזה או אחר לידי אילן, הרי שעל זוהר ואילן לפעול בהתאם למערכת היחסים החוזית ביניהם, ככל שישנה כזו, או כראות עיניהם.

לבית המשפט לא הובאה כל אסמכתא כי אכן אילן וזוהר הינם שותפים. כל שהובא לפני בית משפט והוכח, כי הכספים שולמו אך ורק מכיסו של אילן.

 

לאור האמור וכאמור, דין תביעתו של זוהר להידחות.

 

האם יש להורות על השבה מלאה לאילן ולדינה ?

 

105. לאילן ולדינה אין זכות להשבה. עליהם לבקש מבימ"ש מטעמי צדק להורות על השבה.

 

106. בימ"ש בחן שיקולי הצדק הנוגעים לעניין כלהלן:

 

אילן ודינה לא טענו כי הינם אנשים קשיי יום וחסרי יכולת הבנה שנפלו קורבן למזימה שרקח נגדם מי שניצל חלומם כביכול למצוא קורת גג לראשם.

 

בימ"ש התרשם מעדותם כי יודעים הם היטב להבחין בין ימינם לבין שמאלם וכי התפתו לנסות ליהנות מרווחים קלים.

 

הדירות נרכשו באזורי יוקרה ולא נטען כי נרכשו למטרת מגורים כקורת גג יחידה.

 

אילן ודינה לא הביעו חרטה על ניסיונם לקבל הטבות שאינן מגיעות להם מהקופה הציבורית. לא זו אף זו, הם היתממו וטענו כי חשבו שמנצלים "פרצה בחוק", כאשר התנהלותם כפי שפורטה לעיל, מעידה באופן ברור כי ידעו היטב שההתקשרויות פסולות.

 

107. סעיף 30 לחוק החוזים נועד, מטעמים של טובת הציבור, להרתיע צדדים מהתקשרות בחוזה פסול, שכן עליהם לדעת שהם עלולים לשים כספם על קרן הצבי. תפקידו של בימ"ש ליישם רצונו של המחוקק למען ידעו ויראו.

 

108. הניסיון לקבל כספים מהקופה הציבורית שמיועדים לנכים מעורר שאט נפש.

 

109. לצד השיקולים שנמנו לעיל, המחייבים להחמיר עם אילן ודינה, על בימ"ש להביא בחשבון שעליו ליישם רצונו של המחוקק במידתיות ולכן יש להורות על השבה חלקית בשיעור של שלושה רבעים מסכומי הקרן שתביא בחשבון איזון בין השיקולים השונים. אשר על כן, מורה בהתאם כדלקמן:

 

מחייב את אלי להשיב לדינה סך של 150,000 ₪ מתוך הסכום של 200,000 ₪.

מחייב את אלי להשיב לאילן סך של 70,000 ₪ מתוך הסכום של 92,000 ₪.

 

בנסיבות העניין, אין מקום להצמדה או הוספת ריבית.

 

דחיית הטענה לעילות שטריות ומכוח עשיית עושר שלא כדין

 

110. ההתקשרות בין אילן ודינה לבין אלי הייתה חוזית ולכן אין מקום לדון בעילת תביעה לפי עשיית עושר ולא במשפט.

 

111. לתביעת דינה כלל לא צורף שטר. לתביעת אילן וזוהר צורף צילום של שטר שמשכו הנתבע והגב' טובה סולומון ערוך לתשלום לזוהר. לא הוגש השטר המקורי, אולם גם אם השטר המקורי נמצא ברשות התובעים, מהראיות עלה שאלי לא קיבל תמורה מזוהר בגין מסירת השטר לזוהר וכי זוהר קיבל את השטר עבור אילן. זאת מכיוון שאילן הוא זה ששילם לאלי את סכום השטר. גם אם יש לזוהר, או לאילן, עילה שטרית מכוח השטר כנגד אלי, יש לבחון עילה זו על פי עסקת היסוד. כאמור לעיל, עסקת היסוד נבחנה ובימ"ש קבע כי עסקת היסוד בטלה עקב היותה נגועה באי חוקיות ואי מוסריות.

 

הוצאות

 

112. לכאורה, מרגע שהתקבלה תביעת אילן ודינה, גם אם חלקית, יש לחייב אלי לשלם להם הוצאות ומנגד לחייב זוהר לשלם לאלי הוצאותיו בגין דחיית תביעתו.

 

113. לנוכח שאט הנפש מהתנהלות כל המעורבים בתובענה, אין כלל מקום לזכות מי מהם בהוצאות. אולי אף היה מקום לחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, עקב הצורך להקדיש זמן שיפוטי יקר ערך למחלוקת בין שותפים לניסיון להוציא כספים מהציבור המיועדים לנכים, במקום להקדישו למחלוקות שאינן נגועות באי מוסריות וחוקיות. מכיוון שלא התבקשה תגובת בעלי הדין כאן לאפשרות כי יחויבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה, ומכיוון שבימ"ש הביע שאט הנפש ע"י השבה חלקית ועל ידי כך שלא פסק הוצאות, בימ"ש לא יעשה הפעם שימוש בעיצום זה.

 

114. למען הסר ספק, יובהר כי לעניין חיוב הנתבע בהוצאות, לנוכח החלטת כבוד הנציב בהחלטה 305/17, בימ"ש לא הביא בחשבון עמדתו של הנתבע לעניין הצעת הפשרה של ביהמ"ש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ