המוסד לביטוח לאומי נ' נעיראת (אסיר)

רקע לפני תביעת שיבוב שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל" או "התובע"), נגד מר מוחמד טלאל נעיראת (להלן: "הנתבע"), מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), בהתייחס לקצבת שאירים ששולמה ותשולם על-ידי התובע לתלויי המנוח – מוחי אלדין אבו אדריס ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נרצח ע"י הנתבע.

1. ראשיתו של ההליך דנא בתביעה שהוגשה בשנת 2011, שבמסגרתה ניתן כנגד הנתבע פסק-דין בהיעדר הגנה. לימים, פסק הדין בוטל ולנתבע ניתנו מספר אורכות לצורך הגשת כתב הגנה. בשלב מאוחר יותר, ניתנו לנתבע, לבקשתו, מספר רב של אורכות לשם הגשת הודעה לצד ג' כנגד שאירי המנוח. דיון ראשון בתיק התקיים ביום 21/5/2014 (בפני כב' השופטת עירית הוד), ובמסגרתו ניתנה לצדדים שהות לבוא ביניהם בדברים, וכן ביקש ב"כ התובע לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת אקטוארית. ביום 9/5/2015 התנהל דיון נוסף בפני כב' השופטת עירית הוד, ומאחר והנתבע לא הצליח לבצע מסירה של ההודעה לצד ג' לשאירי המנוח, הורה בית המשפט לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

    

2. התובע בחר להגיש את ראיותיו באמצעות תיק מוצגים, ואילו הנתבע כלל לא הגיש תצהירי עדות ראשית. בהמשך התיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי אשר נתנה ביום 1/2/2016 את הוראותיה לעניין המשך ניהול התיק, על רקע מחדלי הנתבע בתיק, ובין היתר קיבלה את בקשת התובע ולפיה פסק הדין יינתן בתיק על סמך החומר בתיק ועל סמך סיכומים קצרים אשר יגישו הצדדים. בנוסף, ביום 16/2/2016 הורתה כב' השופטת דחלה-שרקאוי על מחיקת ההודעה לצד ג' מחוסר מעש.

    

3. בזיקה להחלטה מיום 1/2/2016, התובע הגיש את סיכומי טענותיו, ואילו הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק-דין שניתן במסגרת ההודעה לצד ג' וכן לביטול ההחלטה מיום 1/2/2016. במועד הסמוך למועד הגשת הבקשה האחרונה הנ"ל, ובעקבות פרישתה המוקדמת של כב' השופטת דחלה-שרקאוי, התיק הועבר להמשך טיפולי, וביום 28/9/2016 התקיים דיון קדם משפט. במהלכו של קדם המשפט האמור, ולאחר דיון לא פורמלי, הסכים ב"כ הנתבע לחזור מבקשות הביטול, וכן ביקש שהות על מנת לתת את עמדתו באם יש בכוונתו להגיש סיכומים או שמא מסכים הוא למתן פסק-הדין על יסוד האמור בכתב התביעה. ב"כ התובע נתבקש בתורו לתת את עמדתו בנוגע לסוגיית ההוצאות (ככל שפסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק). בהודעה שהגיש ביום 5/10/2016, ב"כ התובע הודיע עמדת התובע לפיה אין הוא מוותר על הוצאות ההליך, ואילו ב"כ הנתבע לא הגיש את עמדתו. בעקבות אי הגשת ההודעה, קיימתי לפני דיון נוסף ביום 29/1/2017, ובמסגרתו ניתנה לנתבע אורכה בת 45 ימים להגשת סיכומי טענותיו. דא-עקא, שחרף מתן האורכה כאמור, סיכומי טענות הנתבע לא הוגשו ולפיכך ביום 21/3/2017 החלטתי כי פסק-הדין יינתן בלעדי סיכומי הנתבע, ועל סמך החומר הקיים בתיק.

    

   תמצית טענות הצדדים

4. על פי המתואר בכתב התביעה המתוקן (שהוגש ביום 28/12/2014), ביום 19/6/2004 המנוח שהה בתחנת דלק ביפיע, ובעת שהותו שם, כתוצאה של סכסוך בין חמולות, הוא נורה למוות ע"י הנתבע (להלן: "האירוע"). בעקבות אירוע הרצח המתואר, הנתבע הועמד לדין, הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנתבע הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל למשך 23 שנים במסגרת ההליך שהתנהל נגדו בביהמ"ש המחוזי בנצרת (פח 1048-04).

    

5. לטענת התובע, הואיל והנתבע הורשע בפלילים, הממצאים והמסקנות שנקבעו בפסק דין חלוט במשפט הפלילי, קבלים כראיה לכאורה לאמור בהם בהליך אזרחי זה – בהתאם לסעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), וממצאים אלה מקימים את אחריות הנתבע לשיפוי התובע בגין הגמלאות ששילם וישלם לשאיריו של המנוח כתוצאה מהאירוע.

    

   באשר לנזקי השאירים, טוען התובע כי הנזק שנגרם לשאירים הוא עולה בהרבה על סכום הגמלאות אשר שולמו וישולמו להם ע"י התובע, כאשר לפי חישובי התובע והראיות שצורפו לתביעתו, התובע שילם כבר לשארי המנוח סל של 610,675 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד סך 746,599 ₪ [לפי נספח ג' לכתבת התביעה]. בנוסף התובע עתיד לשלם לשאירי המנוח, בגין קצבת שארים (מהוונת) - סך של 550,531 ₪ [לפי חוות אקטוארית שצורפה כנספח ד' לכתב התביעה].