אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' באני בי עיצוב ויצור בע"מ

פלונית נ' באני בי עיצוב ויצור בע"מ

תאריך פרסום : 31/08/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נתניה
27405-02-13
22/08/2017
בפני השופטת:
ליאת הר ציון

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד עופר סולר
נתבעת:
באני בי עיצוב ויצור בע"מ
עו"ד ג'בארה
פסק דין
 

 

 

  1. התובעת ילידת 15/12/81 . בתביעה זו עותרת התובעת לפיצוי בגין נפילה שהתרחשה בשביל עץ בכניסה לחנותה של הנתבעת ביום 2.11.2009 , בהיותה בחודש השמיני להריונה. לטענת התובעת, השביל המוביל לחנות לא עמד בתקנים. כתוצאה מכך, החליקה התובעת.

  2. הצדדים הסכימו לקביעת שיעור הנכות הרפואית על שיעור של 12.5% בגין פגיעה בקרסול.

  3. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות והנזק.

     

    שאלת האחריות 

    טענות התובעת 

  4. לטענת התובעת, ביום 2.11.09 התובעת ובעלה חנו בסמוך לחנות הנתבעת. בעלה של התובעת נשאר ברכב והתובעת עשתה דרכה אל החנות. בכניסה לחנות היה ממוקם משטח עץ שהוביל לחנות. בעת כניסתה לחנות ירד גשם. בעת הליכתה על המשטח, התובעת החליקה, עיקמה את רגלה השמאלית ונפלה. היא פונתה לבית החולים מאיר בכפר סבא.

  5. לטענת התובעת כתוצאה מהתאונה סבלה משבר בקרסול שמאל.

  6. לטענת התובעת, בנסיבות העניין, יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן : "פקודת הנזיקין"), ולהעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעת, וכן מאחר שמדובר בנזק העונה להגדרת "דבר מסוכן" כמשמעותו בסעיף 38 לפקודה.

  7. בנוסף, הנתבעת גרמה לתובעת לנזק ראייתי באופן המצדיק את היפוך נטל הראיה. הנתבעת הסירה את לוחות העץ מהכניסה לחנות, ובכך מנעה מהתובעת את האפשרות לבצע בדיקה של השביל להוכחת טענתה, לפיה שביל הכניסה לא עמד בתקן העוסק בהתנגדות להחלקה וכן כי היה קים בו שיפוע לא תקין. משלא הוגשה ראיה על ידי הנתבעת כי השביל נבנה בהתאם לתקנות, יש להסיק כי לא בוצעה כל ביקורת או כי השביל היה לא תקין.

  8. לטענת התובעת, הנתבעת לא הביאה לעדות עובדים שנכחו במועד התאונה ולא הביאה ראיות ביחס לתקינות השביל.

  9. לטענת התובעת, על אף שנמנע ממנה לבדוק את לוחות העץ מהם בנוי המשטח, היא צרפה חוות דעת של מומחה בטיחות, לפיה לוחות העץ מהם היו בנוי המשטח נחשבים לחלקים, וכי כאשר הם במצב רטוב, הם אינם מתאימים לריצוף על פי התקן.

     

    טענות הנתבעת 

  10. לטענת הנתבעת, הפסיקה מורה כי נפילה או החלקה הן תופעות רגילות בחיי היום יום ואין להטיל בגינן חובת זהירות קונקרטית. לטענתה, יש לקבוע כי נפילת התובעת ביום האירוע הייתה מקרית לחלוטין, ואינה נובעת ממעשה או מחדל של הנתבעת. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי זמן מה לאחר האירוע החלה לנחש ולחשוב מה הסיבה שגרמה לנפילתה. התובעת צעדה על שביל העץ ביום גשום, בזמן שירד גשם וכאשר הרצפה הייתה רטובה. התובעת הייתה מודעת כי שביל העץ עליו צעדה היה רטוב ממי גשמים, וכי על משטח רטוב עלולים להחליק.

  11. לטענת הנתבעת, לא יעלה על הדעת לקבוע אחריות של החלקה מרטיבות של מי גשמים.

  12. הנתבעת טוענת כי אין לקבל את עצם הגרסה של ההחלקה מאחר שהיא גרסה של בעל דין יחיד, ואין לה תימוכין במסמכים הרפואיים.

  13. לטענת הנתבעת, טענת התובעת כי שביל העץ לא בטוח נולדה רק בשלב בתצהירים ומהווה הרחבת חזית. כבר עתה יובהר כי איני מקבלת את הטענה, לפיה התובעת הרחיבה חזית בעת טענתה על אי בטיחות המשטח. אני מפנה לסעיף 9 לכתב התביעה, שם נטענו טענות בדבר בטיחות המשטח כאחת מטענות המבססות רשלנות.

  14. לטענת הנתבעת אין לקבל את חוות דעת המומחה אשר לא בדק את שביל העץ נשוא התביעה. חוות הדעת אינה מבוססת ואינה רלוונטית.

  15. לטענת הנתבעת, אין מקום לקבוע העברת נטל בהתאם לסעיפים 41 ו-38 לפקודת הנזיקין. טענת התובעת, לפיה לא ידעה ולא יכלה לדעת מה הגורם שהביא לנזק משמיטה את טענתה בדבר נסיבות התאונה ומהווה סתירה לטענות שהועלתה התובעת ביחס לנסיבות התאונה בתצהירה. לעניין סעיף 38 לפקודת הנזיקין, נטען כי שביל העץ אינו דבר מסוכן.

  16. לטענת הנתבעת יש לדחות את טענת התובעת בדבר נזק ראייתי.

     

    הוכחת נסיבות האירוע 

  17. התובעת תארה את הנפילה בחקירתה:

    ש:באותו היום היה יום גשום?

    ת:כן.

    ש:ראית שיורד גשם?

    ת:כן. וגם ראיתי שהכל רטוב. לא ממש גשם.

    ש:היית עם מטריה?

    ת:לא. כי לא היה צריך. ירד גשם באותו רגע.

    ש:לא חששת שבגדייך ירטבו?

    ת:באתי ממקום ששם לא היה גשם. כשירדתי מהרכב היה גשם. לא גשם של הצפות בשביל ללכת עם מטריה.

    ש:כלומר באותו רגע שירדת מהרכב ירד גשם אבל לא גשם שהצריך מטריה.

    ת:כן. המשטח היה רטוב. אולי היה גשמים לפני כן. לא הייתי צריכה מטריה בכלל לדעתי. זה לא גשם חזק שאפחד שבגדיי ירטבו.

    ש:בת כמה היית ביום האירוע?

    ת:28. זה היה הריון ראשון.

    ש:מה עשית?

    ת:הלכתי בדרך. המקום אמור להיות בטיחותי. לא שמו שום שלט של סכנת החלקה. דרכתי על המשטח, נפלתי ונעקמה לי הרגל. ירדתי מהרכב, הלכתי על משטח העץ, בעלי נשאר ברכב, פתאום בעלי ראה אותי על הרצפה. משני הצדדים היה דשא ושום שלט שמעיד על סכנת החלקה כלומר שהמקום אמור להיות בטיחותי.

    הלכתי לחנות לקנות בגדים של תינוק.

    ש:ראית שיש מים על הרצפה. מה עשית?

    ת:הלכתי בזהירות. הייתי עם נעליים נוחות. הייתי בהריון והיה לי קשה לנוע.

     

    (בעמ' 7 שורות 2-23).

    ...

    ש:כמה מרחק עברת על משטח העץ עד רגע עיקום הרגל?

    ת:כמה צעדים.

    ש:כמה זה כמה צעדים?

    ת:(העדה מחייכת) הלכתי כמה צעדים. לא זוכרת כמה. משהו כמו 5-6 לאורך כל השביל.

    ש:כשדרכת על העץ בצעד הראשון, הרגשת משהו לא בסדר?

    ת:לא. אם הייתי מרגישה שמשהוא לא בסדר, הייתי עוצרת. הלכתי בתחושה שהמקום בטיחותי. זה מקום שמיועד לנשים בהריון ותינוקות וזה אמור להיות הטופ של הבטיחות.

    ש:כשצעדת את הצעד השני והשלישי, לא הרגשת שהרצפה חלקלקה?

    ת:לא היה תקדים להחלטה. כלומר לא היה איבוד שיווי משקל. בבת אחת החלקתי.

    ש:האם הרגשת שהריצפה חלקלקה?

    ת:לא הרגשתי. הרגשתי שהמקום בטיחותי.

    ש:אם לא הרגשת שהמקום חלקלק, היית זהירה, ידעת שהריצפה רטובה וידעת שירד גשם, למה נפלת? את יודעת?

    ת:כי נפלתי. בטח שאני לא רוצה ליפול במצב הזה.

    (בעמ' 9 שורות 27-33, בעמ' 10 שורות 1-5).

     

  18. בעלה של התובעת לא היה עד לתאונה עצמה אלא רק מיד לאחר מכן הוא העיד על כך שהתובעת אמרה לו באופן אותנטי לאחר האירוע כי החליקה:

    ש:לא ראית את שלב הנפילה של התובעת?

    ת:לא ראיתי איך נפלה.

    ש:באת אחרי שנפלה לעזור לה?

    ת:שמעתי את קול של צרחה וראיתי שהיא נפלה.

    ...

    ש:באותו רגע שהייתם ברכב ודיברתם מה היא אמרה לך לגבי הנפילה ונסיבותיה?

    ת:שהחליקה . זה מה שאני יודע .

    (בעמ' 22 שורות 3-7)

     

  19. התובעת היא בעלת דין יחידה להוכחת טענת החלקה. בהקשר זה טען בא כח הנתבעת, כי אין במסמכים הרפואיים אינדיקציה להחלקה אלא לעיקום הרגל בלבד (ר' חקירת התובעת בעמ' 8 שורות 30-32). התובעת בחקירתה טענה כי היא אמרה אמת ולא יודעת מה רשמו בבית החולים (בעמ' 8 שורות 32-33). עיון ברישום במחלקה לרפואה דחופה מיום התאונה מלמד כי נאמר בתלונות "בת 27, בריאה, בהריון חודש 8 לפני יומיים החליקה ונפלה בקרסול שמאל... ". ומכאן יש תמיכה לגרסת התובעת במסמכים הרפואיים (ר' בנספח ב' לכתב התביעה).

     

  20. לאור אופן התרשמותי את עדות התובעת, ועדות בעלה כי מסרה לו כי החליקה מיד לאחר האירוע, אשר לא נסתרו, אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל הוכחת נסיבות האירוע. כאמור ניתן למצוא אחיזה גם לנסיבות ברישומים הרפואיים כפי שפורט לעיל.

     

  21. בא כח הנתבעת הוסיף וטען כי שאלת האחריות לתאונה התעוררה על ידי התובעת ובעלה רק לאחר כעבור שבוע בבחינת "חיפוש גורם אחראי לתאונה" ובבחינת השערה. איני מקבלת טענה זו.

    השאלה האם הוכח קשר סיבתי בין המשטח לבין התאונה תיבחן במסגרת פסק דין זה. מדובר בשאלה עובדתית ומשפטית שתיבחן לאור חומר הראיות בפני בית המשפט.

     

     

    נזק ראייתי

  22. איני מקבלת את טענת התובעת בדבר נזק ראייתי.

  23. בפסיקה הובהר, כי לשם העברת נטל השכנוע, לפי דוקטרינת הנזק הראייתי, על התובע בנזיקין להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים "ראשית, עליו להראות כי אכן נגרם לו נזק ראייתי אשר פגע ביכולתו להוכיח את טענותיו; שנית, נדרש כי נזק ראייתי זה נגרם כתוצאה ממחדל רשלני של הנתבע" (ע"א 6991/09 פלוני נ' מדינת ישראל 24.10.2011), בענייננו, אף אם היינו קובעים שעלה בידי התובעת להוכיח את התקיימותו של התנאי הראשון, נראה כי לא עלה בידיה להוכיח את התקיימותו של התנאי השני.

  24. התביעה הוגשה בשנת 2013. טרם לכן לא הובאה כל ראיה בדבר פניה של התובעת אל הנתבעת ביחס לרצון להגשת תביעה משפטית. אשר על כן, אף אם הוכח כי הנתבעת הייתה מודעת לתאונה, איני סבורה כי יש מקום לקבוע כי היה על הנתבעת לשמור את שביל העץ בנסיבות אלה לצורך הגנה מפני תביעה עתידית. לטענת מצהיר הנתבעת מדובר בשינוי שנעשה בנתבעת כאשר שביל הגישה שינה מיקום ונבנה מבטון. טענה זו לא נתמכה באסמכתאות נוספות. יחד עם זאת, לאור העובדה כי התאונה ארעה בשנת 2009 ולא הוגשה כל דרישה מהתובעת כלפי הנתבעת, איני סבורה כי ניתן לקבוע כי התגבשה חובה על הנתבעת לשמר את שביל העץ לצורך התגוננות מפני תביעה עתידית ככל שתוגש.

     

  25. מכאן, בענייננו מתקיים התנאי הראשון אולם לא הוכח התנאי השני מאחר שבנסיבות המקרה לא ניתן לקבוע רשלנות של הנתבעת בשמירת חומר הראיות, כפי שפרטתי לעיל.

     

    אחריות הנתבעת לאירוע ההחלקה

  26. מחזיק חב כלפי הנכנסים למקרקעין בחובת זהירות מושגית. אין ספק גם כי קיימת גם חובת זהירות קונקרטית בענייננו של הנתבעת כלפי לקוחות החנות, בעיקר כאשר מדובר בלקוחות שהינם נשים בהריון ותינוקות, לכך שהשביל המוליך לחנות יהיה שביל בטיחותי אשר עומד בתקנים הנדרשים. השאלה היא האם בנסיבות העניין חובה זו הופרה.

  27. התובעת טענה כי יש להחיל את הכלל בדבר הדבר מעיד על עצמו. איני מקבלת טענה זו.

  28. הנטל להוכיח את התקיימות תנאי היסוד להחלת החזקות הללו מוטל על התובעת. התובעת לא עמדה בנטל זה. לא הוכחה אי ודאות באשר לנסיבות האירוע - התנאי הראשון לתחולת סעיף 41 הנ"ל. התובעת העידה בפירוט כיצד ארעה התאונה וכי החליקה ונפלה.

    אשר לסעיף 38 לפק' הנזיקין, ספק אם ניתן לראות בשביל כ"דבר מסוכן" במשמעות הסעיף, ומכל מקום, אין לומר כי בענייננו מתקיים התנאי הפסיקתי שהותווה בע"א 74/62 פישמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז 1478, קרי התנאי לפיו הנתבע זנח או מסר את הדבר המסוכן שגרם לנזק.

  29. אשר על כן, יש לבחון האם התובעת עמדה בנטל הוכחת הטענה בדבר אי בטיחות המשטח. כאמור, לא ניתן לבדוק את המשטח בזמן אמת, מאחר שהמשטח הוצא.

     

     

    חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים בענין בטיחות

     

  30. התובעת צרפה לתצהיר מטעמה חוות דעת של מומחה בטיחות מטעמה להוכחת טענתה בדבר אחריות הנתבעת באי אספקת תנאים בטיחותיים במשטח הדק מטעם ד"ר אלעזר אייל ביקלס. הנתבעת המציאה חוות דעת מטעמה מטעם מר יעקב אשת.

     

    להלן נפרט את חוות הדעת והמסקנות העולות מחוות הדעת וחקירות המומחים.

     

     

     

     

    חוות הדעת מטעם התובעת 

  31. בחוות הדעת מטעם התובעת טוען המומחה כי לוחות עץ איפאה נחשבים ללוחות עץ בעלי מקדם התנגדות להחלקה קטן מהנדרש בתקן. על כן, טען בחוות הדעת כי לוחות אלה לא מתאימים לריצוף בהתאם לדרישות התקן (בעמ' 19 שורה 6).

  32. המומחה מסתמך בחוות הדעת על תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל -1970 [תיקון תשס"ח (מס' 3), שם נקבע בסעיף 3.1.2.9 :"מקדם התנגדות להחלקה" כי "התנגדות להחלקה של מישור ההליכה תתאים למפורט בטבלה א 1 בתקן ישראלי ת"י 2279 – התנגדות להחלקה של משטחי הליכה קיימים ושל חומרים המיועדים למשטחי הליכה, אשר ההתנגדות תתאים למקדם 0.5, כמפורט בתקן". תקנות אלה היו תקפות במועד התאונה.

  33. חוות הדעת נסמכת על התקן הישראלי ת"י 2279, אשר קבע דרישות מינימום למקדם התנגדות להחלקה על פי אזורים, כאשר כל תוצאה הקטנה ממנו נחשבת לכזו שאינה תקינה. בחקירתו הבהיר המומחה כי תקן זה חל החל משנת 2009 ואילך (לאחר מועד התאונה). אולם קודם לו חל תקן זהה משנת 2005, כאשר ההבדל הוא במכשיר המדידה (בעמ' 14 שורות 21-22, 26-31). המומחה העיד כי החובה בתקנות התכנון והבניה הייתה כתובה בצורה כללית שהמשטח יהיה מונע החלקה. לכן, מאז 1970 אין לאקונה בדרישות המחוקק.

  34. המומחה צרף לחוות דעתו שתי בדיקות של מכון התקנים ביחס למשטחי איפאה. לפי קביעתו, בכל הבדיקות שביצעה עבורו מעבדת מכון התקנים, נמצאו תוצאות המלמדות על היות הלוחות חלקלקים במצב רטוב ובדרגה Z (היא הדרגה הנמוכה בתקן למניעת החלקה). משטחים בדרגה זו על פי קביעת התקן, אינם מתאימם לריצוף.

  35. אחת הבדיקות נעשתה ביחס למשטח צמוד למסעדה שבנמל אביב בגודל של 24 מ"ר. תוצאות הבדיקה מלמדות כי המדגם נבדק לפי סעיף התקן החל עליו ונמצא לא מתאים לדרישות התקן. עוד נכתב כי "תרומת המשטח הרטוב במים לסיכוי להחליק גבוהה מאוד". בדיקה נוספת נעשתה ביחס לרחבה חיצונית בין שתי מסעדות בנמל תל אביב. תוצאות הבדיקה זהות.

  36. חוות דעת המומחה לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

  37. אני סבורה כי העובדה כי לא נבדק המשטח הספציפי, אין בה כדי לקבוע, כטענת הנתבעת, כי חוות הדעת לא רלוונטית. הבדיקות אשר הובאו בתמיכה לחות הדעת מתייחסות למשטחי איפאה כפי שהיו בכניסה לחנות הנתבעת. בהקשר זה אני מקבלת את טענת המומחה כי ככל שהיה משטח העץ הרלוונטי, הוא היה נבדק. אולם, כאשר הוא בדק לוחות איפאה ממקומות אחרים יכולות להיות תוצאות בסדרי גודל קטנים שונים, אבל לא מהותיים. מהטעם הזה המומחה הבהיר כי לוקחים מספר נקודות לבדיקה על אותו המשטח. המומחה אף הבהיר כי מכון התקנים הוא הגוף המוסמך לבצע בדיקות לפי התקן (בעמ' 16 שורות 28-33). המומחה אף העיד כי יש אפשרות להתאים את העץ, ולגרום לכך שרמת ההתנגדות תהיה גבוהה יותר על ידי חירוץ (בעמ' 20 שורות 18-19).

     

    חוות הדעת מטעם הנתבעת 

  38. המומחה מטעם הנתבעת טען בחוות דעתו כי עץ האיפאה בטוח ובפועל נפוץ ונעשה בו שימוש במקומות רבים המשמשים את הציבור כגון בריכות ומסעדות.

     

    אולם, המומחה בחוות הדעת לא התייחס לעניין התקן לגופו מאחר שטען כי התקן לא חל בנסיבות ענייננו עקב המועדים. ביחס לתקן משנת 2005 טען כי התקן אינו ישים וביחס לטעמים לקביעה זו השיב "לא יודע למה" , והבהיר כי הוא מסתמך על מסמך של "חברת הילרון סחר ושיווק בעמ". בחקירתו המומחה אישר כי מדובר בחברה מסחרית העוסקת בשיווק מוצרי קרמיקה (בעמ' 26 בשורות 26-33).

     

    על אף שהמומחה אישר כי התקן עוסק בהתנגדות להחלקה וכל מה שקשור לעץ – לטענתו, התקן מתייחס למשטחים ולא חיפוי עץ. המומחה אישר כי הסתמכותו נובעת מהאתר של חברת הילבורן העוסקת במשטחי קרמיקה ולא חיפוי עץ. אין מדובר בנימוק מקצועי או משפטי אלא בהסתמכות על מסמך באתר של חברה מסחרית – שיווקית.

     

  39. אני סבורה כי היה על המומחה להתייחס לממצאי הבדיקה ממכון התקנים לגופה. גם אם התקן לשיטתו לא תקף לאור המועדים (על אף שלא התייחס עניינית לתקן החל משנת 2005), הרי שיש מקום בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם הנתבעת, להתמודד עם ממצאים של בדיקת מכון התקנים ביחס לעץ האיפאה כגון "סיכוי להחליק גבוה".

     

  40. המומחה אישר בחקירתו הנגדית כי הוא התבסס בחוות דעתו על מקורות של חברות מסחריות באינטרנט וגם על כותבים שאינם ידועים ומקובלים בענף (ר' בעמ' 27 שורות 24-32, בעמ' 28 שורה 28).

     

  41. המומחה טען כי בעבר עשה בדיקה עם אץ איפאה שלימדה על נתונים שונים מאלו של המומחה של התובעת, אולם נתונים אלה לא הומצאו. כך גם לא הומצאה בדיקה סותרת את הבדיקות שצרף מומחה התובעת.

    כאשר נשאל המומחה מדוע לא התעמת בחוות הדעת עם ממצאי מכון התקנים, הבהיר כי גם מכון התקנים הוא חברה מסחרית (בעמ' 29 שורות 13-14).

     

     

    דיון ומסקנות 

  42. אני סבורה כי יש להעדיף את חוות הדעת של התובעת, הן מבחינת העיגון המשפטי הן מבחינת העיגון הראייתי שלה. בחוות הדעת מטעם הנתבעת אין כל התייחסות לתקן ואין כל ראיה נגדית שהובאה הסותרת את ממצאי בדיקות מכון התקנים. המומחה בחקירתו אישר כי הסתמך על אתרים מסחריים וכותבים שאינם ברי סמכא בתחום.

  43. בנוסף, אישר עד ההגנה, מר גיא הנלי, ממנהלי הנתבעת, כי הדק היה במצב של שיפוע – נטייה קלה לימין (בעמ' 26 שורות 3-4), כפי טענת התובעת בעדותה (ר' בעמ' 7 בשורה 29-29 "משטח העץ לא היה ישר. היה שיפוע"... ). מומחה התובעת אישר בחקירתו בענין זה כי "ברור ששיפוע גורם להחלקה נוספת (בעמ' 17 לפרוטוקול שורה 16-19. חוות הדעת של הנתבעת לא סתרה קביעה זו.

  44. לאור ממצאי חוות הדעת, היה על הנתבעת להמציא ראיות הסותרות את קביעת המומחה מטעם התובעת בדבר היותו של המשטח לא בטיחותי כמשטח כניסה למתחם החנות. כפי שפרטתי לעיל, לא היה בחוות הדעת שהובאה על ידי הנתבעת לתמוך בטענותיה.

  45. הנתבעת גם לא הביאה ראיות נוספות. לעניין זה עולה מתצהיר הנתבעת כי שביל העץ נבנה על ידי בעל מקצוע המתמחה בתחום לפני יותר מעשר שנים. מצהיר הנתבעת טען כי מדובר במעבר עשוי מדק עץ, תקין ובטוח.

  46. יחד עם זאת, הנתבעת לא הביאה כל ראיה ביחס לזהות המתקין, התכניות, אופן ההתקנה והתאמתה לתקן. הנתבעת לא הביאה כל אסמכתא לפיה, המשטח קיבל אישורים של מכון התקנים ו/או אישור בטיחות בעת בנייתו. מדובר בשביל השייך לעסק המשמש את לקוחות הנתבעת לאורך שנים. כאמור מדובר בנשים בהריון, לאחר הריון ובתינוקות. ומכאן, כי קמה חובה על הנתבעת להתקין משטח תקין ובטוח על ידי בעל מקצוע מוסמך ובהתאם להנחיות מכון התקנים או כל גוף מוסמך אחר.

  47. העד שהובא על ידי הנתבעת, ממנהליה, לא היה עד לאירוע. הנתבעת נמנעה מלהביא עד שיוכל להעיד על תקינות המשטח, תחזוקתו ומצב שביל הכניסה במועד התאונה. לשאלה האם ניתן ללמוד על השפעה של מזג אוויר על עץ, השיב המומחה כי ניתן ללמוד על כך באמצעות מכשיר מדידה, ולכן התקן אומר שצריך לעשות תחזוקה ובדיקות מעקב, גם בתקן שהיה חל משנת 2005 (בעמ' 15 שורות 25—30). הנתבעת לא הביאה כל ראיה בהקשר לאופן התחזוקה של שביל האיפאה.

  48. בחומר הראיות קיימים שני ממצאים נוספים שיש בהם כדי לחזק את טענות התובעת:

    הנתבעת שינתה את השביל לשביל בטון. עצם שינוי זה יש בו כדי להעלות את השאלה האם נעשה שינוי במדיניות הבניה לאור התאונה או לקחים שהופקו ? הנתבעת שללה כל קשר כאמור. אולם, לא הובאה כל ראיה לכך שמיקום כל השביל הוסט כטענתה לכניסה במקום אחר, ולטעמים שבעטיים שונה החומר לבטון.

    בנוסף, התובעת ובעלה העידו כי לאחר המקרה הציבה הנתבעת שלט אזהרה במשטח האיפאה המוביל לחנות בו נפלה התובעת (בעמ' 22 לפרוטוקול שורה 27-28)). עולה השאלה, ככל שהמשטח אכן בטוח, כנטען, מדוע ראתה הנתבעת מקום להציב שלט אזהרה? בא כח הנתבעת טען בסיכומיו כי החלקה היא חלק מהסיכונים היומיומיים, ובחקירת התובעת עימת אותה עם השאלה מדוע שינה לה שלט, שהרי כולם יודעים שיש מקום להיזהר ממים מחליקים?

  49. ומכאן, אני סבורה כי התובעת הוכיחה בחוות הדעת כי משטחי איפאה מסוג המשטח שהוצב בחנות אינם עומדים בתקן ובמקרה של רטיבות נוטים לגרום להחלקה. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לסתור ממצאים אלה בין אם בדרך של חוות דעת, עדויות , מסמכים בדבר המשטח שהוצב, עדים מזמן אמיתי. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. על כן, התובעת עמדה בנטל ההוכחה בדבר קרות האירוע ואחריות הנתבעת להתרחשותו.

     

    אשם תורם

  50. לאור תיאור נסיבות התאונה כפי שפורטו על ידי התובעת בעדותה, לא מצאתי מקום לייחס לתובעת אשם תורם ביחס לתאונה.

  51. התובעת העידה כי "הלכתי בזהירות. הייתי עם נעליים נוחות. הייתי בהריון והיה לי קשה לנוע" ..."הלכתי בזהירות כי אני בהריון והיה לי קשה לרוץ וגם כי היה שיפוע שנתן לי הרגשה של חוסר ביטחון. משטח העץ לא היה ישר. היה שיפוע..." ... "אם הייתי מרגישה משהוא לא בסדר, הייתי עוצרת. הלכתי בתחושה שהמקום בטיחותי זה מקום שמיועד לנשים בהריון ותינוקות וזה אמור להיות הטופ של הבטיחות ... לא היה איבוד שיווי משקל. בבת אחת החלקתי" (בעמ' 7 שורה 23, שורות 28-29, בעמ' 9 שורות 30-33).

  52. לא מצאתי מקום לקבוע כי היה על התובעת להתנהג בדרך אחרת שיכולה הייתה למנוע ו/או להקטין את הנזק, בשים לב להיותה בהריון בעת התרחשות התאונה (על המשמעות של עובדה זו מבחינת הבטיחות שננקטה על ידיה וההשלכה על אופן הילוכה), ובשים לב לאופן תיאור התאונה לאור קביעתי בדבר נסיבות התרחשותה.

     

    שאלת הנזק

     

    הנכות הרפואית 

     

  53. כאמור, התובעת החליקה ונפגעה בקרסול שמאל. בתיק הוגשו חוות דעת רפואיות על ידי שני הצדדים.

  54. בחוות הדעת מטעם התובעת קבע המומחה מטעמה, ד"ר קאסם האשם, כי אובחנו אצל התובעת שברים בקרסול שמאל אשר טופלו בעזרת גבס מלא מעל לברך. לאחר הסרת הברך, התובעת טופלה בעזרת טיפולי פיזיותרפיה. המומחה ציין בחוות הדעת כי היא סובלת מכאבים ונפיחות קבועה בקרסול אשר מתגברת לאחר כל מאמץ בקור ובסוף כל יום, בערב, כי התובעת מתקשה בעליה ובירידה במדרגות ואינה מסוגלת ללכת בהליכה מהירה או לרוץ, וסובלת מנקעים חוזרים של הקרסול עקב הפרעה ביציבות הקרסול.

    המומחה מטעם התובעת קבע כי בנסיבות אלה, התובעת זכאית ל -15% נכות צמיתה.

     

  55. המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר אנגל, קבע כי קיימת נפיחות קלה באזור הקרסול ואי סדירות קלה בחלק האחורי של עצם הטיביה וכי קימת צליעה קלה בזמן הליכה. המומחה קבע כי היות והתובעת מדווחת על כאב, וקיימת הגבלה קלה בתנועות, היא זכאית לנכות בשל תוצאות שבר תוך מפרקי. המומחה מטעם התובעת קבע כי בנסיבות אלה, התובעת זכאית ל -10% נכות צמיתה.

     

  56. לאחר שהוגשו חוות הדעת הרפואיות מטעם שני הצדדים, בהסכמת הצדדים הנכות הרפואית הועמדה על סך של 12.5% .

     

    הפסד שכר לעבר 

  57. מאז התאונה, חלפו חמש שנים ותשעה חודשים (התאונה ארעה בנובמבר 2009).

    ערב התאונה, שכרה החודשי של התובעת עמד על סכום של 5,500 ש"ח (נטו). התובעת טוענת כי הקדימה בחודשיים את חופשת הלידה בשל פגיעתה, ונגרם לה הפסד שכר של 11,000 ש"ח. לאחר תום חופשת הלידה, שבה התובעת לעבודתה, אולם בשל פגיעתה נמנע ממנה לעבוד ולהשביח את שכרה. לטענת התובעת, שיעור פגיעתה החודשית של התובעת עומד על סכום של 900 ש"ח לחודש. מאחר והתובעת חזרה לעבודתה ביוני 2010 נערך חישוב מחודש זה ועד היום.

  58. לטענת הנתבעת, מדובר בנזק מיוחד אשר לא הוכח. בחודשים נובמבר ודצמבר 2009 קיבלה התובעת שכר מלא ולא נגרם לה שום הפסד. ביחס לחודשים המאוחרים יותר, הנזק לא הוכח בראיות.

  59. אני סבורה כי הנזק המיוחד לא הוכח.

  60. ביחס לחודשים הסמוכים לתאונה (נובמבר דצמבר 2009), עולה כי התובעת קבלה שכר מלא ולא נגרם לה הפסד. בתצהירה העידה התובעת כי שהתה במועד זה בימי מחלה, בעוד שבסיכומיה טענה כי יצאה לחופש לידה מוקדמת. לעניין ימי המחלה והנזק הנטען בסעיף 32 לתצהיר לא הובא אישור מהמעסיק.

    ביום 5.1.2010 התובעת ילדה. לא הובאו אסמכתאות לנזק שנגרם לתובעת במהלך התקופה עד חזרתה ביוני 2010. התובעת טענה כי דמי הלידה היו מופחתים מאחר שבחודשיים לפני הלידה שהתה בחופשת מחלה בת חודשיים ושולם לה שכר נמוך יותר. התובעת טענה בתצהיר כי הנזק מגיע לסכום של 26,000 ש"ח. איני מקבלת טענה זו. לא הובא כל תימוכין לטענה זו. כאמור, בסיכומים נטען כי התובעת יצאה לחופשת לידה מוקדם יותר כבר בחודש נובמבר 2009 – טענה העומדת בסתירה לטענות בסיכומים. מעבר לכך, לא הובאו נתונים ביחס לדמי הלידה ששולמו בתקופה הרלוונטית, ולנזק הנטען.

  61. בכל הנוגע לתקופה החל מחזרתה של התובעת לעבודה לאחר חופשת הלידה ועד להיום –

    בסעיף 36 לתצהירה טענה התובעת כי היא הפסידה את כל התגמולים והתוספות עבור מאמץ מיוחד המשולמים כמרכיב נלווה לעבודתה ולנוכחותה כמו גמול חינוך, ליווי תלמידים מילוי תוספת מקום, תוספת אם , וכו'... הערך של ההפסד הנ"ל נאמד לטענתה בסכום של כ 1,200 ש"ח לחודש.

     

    התובעת לא הוכיחה טענתה להפסד שכר.

     

    לא צורפו תלושי השכר לתקופה האמורה, מאז חזרתה לעבודה ועד היום. לא צורפו תלושים לתקופה הקודמת לתאונה מלבד תלושים בודדים (התובעת צרפה תלושים מחודש 11/09 ועד 3/10). לא הובאו אסמכתאות ממשרד החינוך ו/או מבית הספר ביחס למענקים שלא שולמו לתובעת, וביחס לפעולות שהתובעת נמנעה מלבצע והשלכתן לעניין השכר מדי חודש. כמו כן לא הובאו ראיות בדבר השתכרות של מורים נוספים ברמתה של התובעת מבחינת וותק והשכלה, לא הובא תצהיר מטעם גורם בבית ספר או במשרד החינוך לתמיכה בטענותיה. לפיכך, התובעת לא הוכיחה את הטענה לפיה אלמלא התאונה התובעת היה משתכרת בתקופה זו שכר גבוה יותר לא הוכחה.

     

  62. לאור האמור, אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה נזק מיוחד בגין הפסדי השתכרות ממועד התאונה ועד היום.

     

    ההשלכה התפקודית והפגיעה בכושר השתכרות לעתיד

  63. לטענת בא כח התובעת, לנכות הרפואית השפעה על כושר השתכרות התובעת בעתיד, מאחר ונכותה של התובעת צמיתה והפגיעה אינה צפויה להשתפר. לנוכח העובדה שחלף זמן רב ממועד הפגיעה וחרף טיפולים פיזיוטרפיים מצבה לא הוטב והיא עודנה סובלת מכאבים, המונעים ממנה לתפקד באותו האופן, ואף יסבו לה נזקים בעתיד מבחינת קידום בעבודה, וסביר כי תאלץ לפרוש מוקדם יותר מעבודתה.

     

  64. לטענת הנתבעת הנכות חסרת כל השלכה תפקודית, שכן לאחר תקופת אי הכושר שבה התובעת לעבוד כמורה באופן מלא וללא כל הגבלה, ובפועל לא פנתה לרופא תעסוקתי בבקשה כלשהיא ביחס לתנאי העבודה ו/או בכל בקשה אחרת למשרד החינוך.

     

  65. בהקשר זה נפסק בע"א 3049/93‏ גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ''ד נב(3) 792 :

     

    בצד קביעת הנכות הרפואית, על בית-המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו בעתיד של התובע, אם התובע טוען להפסד כזה. בפריט זה על בית-המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. בין הנתונים המסייעים לבית-המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר השתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיובא בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע.

     

    ... הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך-כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות...

     

    המקרים שבהם נוהג בית-המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדיכמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגלתשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית... 

     

    ...לעתים, קיימים נתונים לקביעה, מה הייתהלפי הצפויהשתכרותו של הנפגע לולא התאונה, אך קיים קושי לקבוע, מה כושר השתכרותו הצפוי כתוצאה מהתאונה ומהגבלה, שנגרמה לו בתאונה. באין נתון זה ידוע, או כשקיים קושי לקבעו, ניתן להסתמך על אחוזי הנכות הפונקציונאלית שנגרמה לנפגע כמודד לקביעת הפסד השתכרותו.

     

    ... בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות (ההדגשות הוספו – ל.ה.צ).

     

  66. אני סבורה כי קימת לנכות הרפואית השלכה תפקודית. המומחה מטעם התובעת מפרט בחוות דעתו כי התובעת מדווחת על כאבים כשהיא עומדת זמן רב (מורה) ומדווחת על כאבים בזמן עליה וירידה במדרגות, מוסרת שהקרסול מתנפח מדי פעם. המומחה מטעם הנתבעת ציין בחוות הדעת כי כמורה התובעת חייבת לעבור ממבנה למבנה חייבת לעלות במדרגות כל יום וסובלת מכאבים חזקים בקרסול ונפיחות גדולה.

     

  67. התובעת העידה ביחס להשלכת הפגיעה על תפקודה כי "רציתי לצאת יש לי קושי לתפקד. אני צריכה להיות כל הזמן בעמידה. בבית הספר יש מדרגות וקשה לי" (בעמ' 12 שורות 24-30). התובעת העידה כי עקב הרפורמה החדשה ולבקשת מנהלת בית הספר, נשארה אולם העידה כי "אני חושבת על העתיד אני לא אמשיך באותו הקצב" (בעמ' 12 שורות 29-30). התובעת העידה כי היא עובדת במשרה מלאה גם היום אולם אין לה אותו כושר עבודה (שם, שורה 21), וכי היא פנתה לגורמים במשרד החינוך כי היא רצתה לצאת בשל קשיי תפקוד (שם, בשורה 24-25).

     

    התובעת אישרה בעדותה כי בעקבות התאונה אין ירידה בפועל ברמת השכר וכי השכר אף עלה עם השנים. אולם לטענתה, הסיבה לכך היא שנות הוותק של התובעת המשליכות על גובה השכר, ולימודי תואר שני. לטענתה, אלמלא הפגיעות, יש להניח כי הייתה צפויה להתקדם ושכרה היה עולה בשיעור גבוה יותר.

     

  68. כאמור, לאור התרשמותי מחקירת התובעת בדבר כאבים ומוגבלות בתפקודה במהלך העבודה הנובעת מהפגיעה בתאונה, אשר אף מצאה ביטוי בחוות הדעת של המומחים אשר התייחסו להגבלה בתנועה, לאור טיב הפגיעה האורתופדית ומיקומה, ועל אף שבפועל כיום אין ירידה בשכר בעקבות התאונה, אני סבורה כי יש לראות את הנכות הרפואית כבעלת השלכה תפקודית.

     

  69. עם זאת, בחישוב הפסד השתכרות לעתיד, יש לתת את הדעת לכך שהתובעת אישרה כי עלתה ברמת השכר ולא הוצגו על-ידה בחומר הראיות תלושי שכר ממועד התאונה ועד היום וגם קודם לאירוע הנפילה (מלבד נובמבר 2009 עד מרץ 2010).

     

    כמו כן, לא הובאה אסמכתא לפנייה לגורמים במקום העבודה לתמיכה בטענתה כי ביקשה לעזוב בשל קשיי תיפקוד ו/או אסמכתא רפואית אחרת לעניין תעסוקתי.

     

    לאור האמור ובאיזון בין התרשמותי כי קימת השלכה תפקודית לנכות הרפואית לאור אופי ומקום הפגיעה, ובהעדר בסיס ראייתי להשתכרות התובעת, ולאור נתוני השכר אותם אישרה התובעת בחקירתה לפיהם עולה כי שכרה של התובעת עלה מאז התאונה ועד היום, איני סבורה כי יש מקום לקבוע חישוב אקטוארי מלא.

     

    בנסיבות, יש לחשב את בסיס השכר כך ששכר התובעת ערב התאונה ישוערך עד להיום, כאשר הפסד ההשתכרות בעתיד יחושב על בסיס 65% מהחישוב האקטוארי המלא. אשר על כן, בגין ראש נזק זה יש לפצות את התובעת בסכום של 115,000 שח.

     

    הפסדי פנסיה

  70. בגין הפסדי שכר התובעת זכאית להפרשי פנסיה בשיעור של 12.5% , דהיינו סך של 14,375 ש"ח.

     

    עזרת צד ג' והוצאות נוספות 

  71. הוצאות רפואיות 

     

    לעניין הוצאות העבר- לטענת התובעת, היא ביצעה צילומי רנטגן, ביקורות ומעקבי מומחים באורתופדיה ופיזיותרפיה, וכן מימנה מכיסה אביזרים פיזיוטרפיים. לטענתה, לא נשארו בידיה קבלות ,אך לנוכח פגיעותיה הקשות יש מקום לפצותה. צורפו קבלות בגין טיפולי פיזיותרפיה בסכום של 1,300 ₪ שבוצעו באופן פרטי וסכום נוסף של 450 ש"ח בגין ציוד אורתופדי. התובעת העידה כי לא פנתה לקופת חולים לבחון האם היא זכאית לקבל החזרים עבור הוצאות אלה (בעמ' 13 שורות 10-11).. על כן אני מקבלת בהקשר זה את טענת הנתבעת בדבר אי עמידה בחובת הקטנת הנזק.

     

    לעניין הוצאות העתיד- התובעת טענה כי הכאבים והמגבלות יצריכו בדיקות וטיפולים שונים. מאחר שחלפו מספר שנים מאז התאונה ולא הובא כל מידע עדכני ביחס להוצאות רפואיות ספציפיות ואי כיסויים במסגרת סל הבריאות, ומאחר שאין התייחסות לכך בחוות הדעת, לא מצאתי מקום לקבוע פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד.

     

  72. לעניין עזרת הזולת 

     

    התובעת העידה כי סמוך לאחר התאונה נעזרה בבני משפחתה, ובין היתר, לצורך טיפול בתינוק לאחר הלידה לאור מצבה. התובעת העידה כי אמה סייעה לה וכי היא אינה עובדת (בעמ' 12 שורות 1-2). לא הובא תצהיר על ידי האם. התובעת העידה כי העסיקה עוזרות נוספות סמוך לתאונה (סעיפים 17, 20 לתצהיר), אולם לא צרפה כל אסמכתא ביחס לכך. בשים לב לאמור לעיל, עבור הוצאות העבר יש לקבוע סכום פיצוי גלובאלי של 5,000 ש"ח.

     

    לעתיד, אני מקבלת את הטענה לפיה לאור סוג הפגיעה ומיקומה ולאור מגבלות התובעת בעקבות הפגיעה (שבאות לידי ביטוי בקושי בעמידה ממושכת, צליעה, והגבלה בתנועות, אף אם קלה כפי שקבע מומחה הנתבעת) , היא תזדקק לעזרת הזולת בביצוע מטלות הבית.

    לאור האמור ובשים לב לגילה של התובעת, יש לקבוע שיעור פיצוי לעתיד בסכום של 60,000 ₪ עבור עזרה לזולת.

     

  73. לעניין הוצאות נסיעה 

    אני סבורה כי יש מקום לפיצוי ברכיב זה, לאור סוג הפגיעה וכן לאור חוות הדעת המתייחסות להגבלת התובעת בכל הקשור לעמידה והליכה ממושכת. בהעדר אינדיקציה ראייתית שהובאה על ידי התובעת לעבר ולעתיד, על אף חלוף הזמן מאז התאונה ועד היום, ולאור סוג הפגיעה בה עסקינן, יש מקום לקבוע פיצוי לעבר ולעתיד בסכום של 10,000 ₪.

     

    כאב וסבל 

  74. מספר שיקולים משליכים לעניין רכיב זה :

     

    נסיבות התאונה - מדובר בהחלקה של התובעת בהיותה בחודש שמיני להריונה. מדובר בנסיבות יוצאות דופן. התובעת ובעלה חוו חששות רבים ועגמת נפש בעקבות האירוע. התובעת אף העידה על הסיבוכים והקשיים בתהליך הלידה בעקבות הפגיעה (בעמ' 13 לפרוטוקול שורות 1-7).

    הטיפול בבית החולים בסמוך לתאונה - בסמוך לאחר התאונה הייתה רגלה של התובעת מגובסת למשך שלושה חודשים. לאחר מכן התובעת התניידה בקביים.

    הנכות- יש לשקול את שיעור הנכות, ההגבלות בתנועה כפי שעולות מתוך חוות הדעת ופורטו על ידי התובעת בעדותה לפיהם היא מוגבלת מלרוץ וסובלת מצליעה, וכן הקשיים לעלות במדרגות ולעמוד על הרגל זמן ממושך, הכאבים בעבר ובהווה כפי שמתוארים בבדיקת התובעת אצל המומחים ובעדותה, וכן אינדיקציות מתוך מסמכים רפואיים בדבר היוועצות עם מומחים, וממצאים בדבר כאב ונפיחות.

     

    לאור כל האמור לעיל, ונסיבות המקרה החריגות, אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה בסכום של 100,000 ₪.

     

    סופו של יום

  75. להלן רכיבי הפיצוי להם זכאית התובעת :

     

    הפסדי שכר לעתיד- 115,000

    הפסדי פנסיה14,375 

    עזרת הזולת65,000

    כאב וסבל – 100,000

    הוצאות נסיעה - 10,000

    סה"כ : 304,375 

     

     

    כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות המשפט בהן נשאה התובעת, ושכר טרחת עורכי דין בשיעור כולל של 23%.

     

    המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים. 

     

    ניתן היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ