מתתיהו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה על סך 464,000 ₪ בגין אי תשלום תגמולי ביטוח נזקי רכוש שנגרמו ביום 16.12.2022 לרכב מסוג לנד רובר אשר בבעלות התובע (להלן: "הרכב"), וזאת חרף העובדה שהרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף אצל הנתבעת. עוד טוען התובע כי נגרמו לו נזקים בשיעור של 20,000 ₪ בגין יתרת תשלומי הלוואה בגין הרכב וביטול זמן. הנתבעת מצידה, כפרה בחבותה לשלם לתובע תגמולי ביטוח.

זהות הצדדים

1. התובע, הינו הבעלים של הרכב מושא התביעה.

    

2. הנתבעת, איילון חברה לביטוח בע"מ, הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בביטוח רכוש מקיף, בזמנים הרלוונטים לאירוע המתואר בכתב התביעה.

    

   טענות הצדדים בתמצית

    

3. לטענת התובע, הוא ביקש להעמיד את הרכב למכירה, כאשר הזדמן לו לבצע עסקת חליפין, במסגרתה ימסור את הרכב לידי חברו מוטי המחזיק בתו סחר לרכבים, (להלן: "מוטי") ובתמורה יקבל רכב מתוצרת סקודה דגם קודיאק. עוד סוכם כי העסקה תושלם רק לאחר מכירת רכב התובע, אז תושב לידיו יתרת ההפרש ויתבצע רישום הרכבים במשרד הרישוי. בהתאם, פורסם הרכב למכירה ומוטי אף נעזר במתווך בשם אהרון המתמחה במכירת רכבי יוקרה (להלן: "אהרון או המתווך") אליו הועבר הרכב מבלי שהתובע היה מודע לכך.

    

4. ביום 16.12.2022, בטרם הושלמה עסקת הסחר, עת חנה הרכב מחוץ לדירת המתווך, ומסיבות שמהותן אינה ברורה, הציתו אלמונים את הרכב עד שזה נשרף כליל (להלן: "האירוע"). אהרון זימן למקום בזמן אמת את משטרת ישראל שחקרה את האירוע וגבתה עדותם של אהרון ומוטי. רכבו של התובע נבדק ע"י שמאי חוץ של הנתבעת, מר אשר גואטה (להלן: "השמאי גואטה") שלנוכח היקף הנזקים הכריז על הרכב כ"אובדן גמור". הפיצוי המוערך הועמד על סך 464,000 ₪ (חוו"ד השמאי גואטה צורפה נספח א' לכתב התביעה). הנתבעת ביצעה חקירה מעמיקה וחרף שיתוף פעולה מלא מצד התובע, החליטה לדחות את התביעה מנימוקים שונים ומשונים וללא כל סיבה אמיתית.

    

5. התובע מבהיר כי קיימת זיקה ביטוחית לרכב במועד התאונה, שכן הבעלות ברכב שייכת לתובע והוא הניזוק מהאירוע. אין בכך שהרכב חנה ליד ביתו של אדם אחר בכדי לגרוע מן האמור. התובע מוסיף כי המפקח על הביטוח קבע כי אין לשלול כיסוי ביטוחי בשל היעדר זיקה אף במקרה בו הועברה הבעלות ברכב אך טרם נרכשה פוליסה מתאימה.

    

6. עוד טוען התובע כי לא היה במעשיו החמרת סיכון, שכן הפוליסה מכסה כל נהג מעל לגיל 35. הרכב הועבר לחברו של התובע לצורך מכירתו ולא לצורך סחר בו. הציפייה הסבירה של מבוטח היא אי ביטול הפוליסה בעת השאלת הרכב לאדם אחר העומד בתנאי הפוליסה.

    

    

7. לטענת הנתבעת, אין לתובע זיקה ביטוחית לרכב מקום בו הוא עבר לחזקתו של אדם אחר תקופה ממושכת, או כאשר העביר את הרכב לסוחר רכבים, אשר בתורו העביר את הרכב בשנית לאדם נוסף. עוד טוענת הנתבעת כי הפוליסה אינה מספקת כיסוי לסחר ברכבים, והיה צורך לרכוש פוליסה המיועדת למטרה זו. לשיטתה של הנתבעת, אילו היו ידועים לה מלוא הפרטים ובפרט העובדה שהרכב לא היה בחזקת התובע, לא הייתה מבטחת אותו. הנתבעת מבהירה כי העברת הרכב גם היוותה החמרת סיכון שכן בעברו של אהרון היה אירוע פלילי.

    

8. לחילופין, טוענת הנתבעת כי התובע לא שיתף פעולה באופן מלא וכי מקרה הביטוח לא התרחש כפי שתואר. כך קיימת עמימות עובדתית שכן התובע כלל לא ידע מה התרחש עם הרכב לאחר שיצא מחזקתו. כמו כן, התובע נמנע מלהעיד עדים רלוונטיים ועדותו היא למעשה עדות יחידה, על כל המשתמע מכך.

    

   עיקרי ההליך והראיות שעמדו בפנינו

9. במסגרת בירור התביעה התקיימו שלושה קדמי משפט.

    

10. במסגרת פרשת התביעה נשמע התובע עצמו. הנתבעת לא העידה עדים מטעמה, אך הגישה במסגרת תיק המוצגים העתק תיק המשטרה.

     

    דיון והכרעה

     

11. בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח, הנטל להוכיח את התביעה מוטל על המבוטח. כלומר, עליו להוכיח קיומה של פוליסת ביטוח רלוונטית בתוקף, וכי התקיים מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה ועל כן הוא זכאי לקבלת תגמולי ביטוח על פיה. זאת בהתאם למבחן מאזן ההסתברויות הדרוש בהליך אזרחי. לעומת זאת, הנטל להוכיח התקיימותם של חריגים לפוליסה ולכיסוי הביטוחי, לרבות טענת מרמה, רובץ על כתפי המבטחת 0ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) [פורסם בנבו, 2006]; וכן ע"א 8349/09 אילן גרטלר נ'M.H.WHEELER חתם לויד'ס ואח', [פורסם בנבו].

     

12. אין חולק כי רכבו של התובע היה מבוטח בפוליסה של ביטוח מקיף המזכה עקרונית בפיצוי במקרה של נזקים שנגרמו כתוצאה משריפת הרכב. בחינת הראיות בפניי מובילה למסקנה כי התובע הרים הנטל המוטל עליו להוכחת מקרה הביטוח המכוסה בפוליסה. עדותו של התובע הייתה מהימנה עלי, שוטפת, סדורה וקוהרנטית. ניכר כי מדובר במי שמספר את הדברים כהווייתם. עדות התובע נתמכה בהודעות של מוטי ואהרון שנגבו במסגרת החקירה המשטרתית המחזקים לטעמי את גרסת התובע.

     

13. עדותו של התובע הנה עדות יחידה של בעל דין, ועדות שכזו ככלל נזקקת לסיוע חיצוני על מנת שבית המשפט יקבע ממצאים עובדתיים. זאת בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה"), אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שאותם יפרט בית המשפט בהחלטתו.

     

14. מצאתי כי ניתן להיבנות על תיק המשטרה לרבות דוח הפעולה והודעותיהם של מוטי ואהרון בחקירתם, כמקור סיוע חיצוני. יש לציין בעניין זה כי תיק המשטרה הוגש ע"י הנתבעת והיא ראתה בו חלק מחומר הראיות ואף הסתמכה עליו בסיכומיה (ראו סעיף 5 בעמ' 5 לסיכומי הנתבעת). יודגש כי הנתבעת מתייחסת בסיכומיה לגופן של העדויות בתיק המשטרה ואף לדוח הפעולה (ראו: עמ' 1 לסיכומי הנתבעת שורות 29-30, עמ' 2 לסיכומי הנתבעת שורות 14-15, עמ' 5 לסיכומי הנתבעת שורות 9-11).

     

15. תיק המשטרה וההודעות שנגבו במסגרתו יכולות לשמש כסיוע או כתוספת ראייתית במקרה זה מאחר ומקורן הוא נפרד ועצמאי, שאינו התובע. בדוח הפעולה של השוטר בתחנת המשטרה הרלוונטית, נרשם הדיווח על האירוע בזמן אמת. השוטר שהגיע למקום נסע בהמשך לביתו של התובע והאחרון מסר גרסה זהה לזו שנמסרה בעדותו בפניי. ההודעות שמסרו מוטי וטל במשטרה מתיישבות עם גרסתו של התובע, שתי ההודעות נמסרו בסמוך לאחר האירוע, שתיהן עקביות והן תומכות בדבריו של התובע. בעניין זה ראו ע"א 6129/04אסתרינה טרטמן נ' "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ(נבו 5.12.2005):

     

    "אשר לטענותיהן של המשיבות בדבר הפגמים הדיוניים שנפלו לכאורה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, טוענות המשיבות כי שגה בית המשפט בכך שביסס את פסק-דינו אך על עדותה של המערערת, מבלי לנמק זאת בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. סעיף 54 קובע לאמור: פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ... (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;   בטענה זו אין ממש. חובת ההנמקה לפי סעיף 54 קמה בהתקיימותם של שני תנאים: האחד, פסיקה על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע ואין היא הודיית בעל דין; השני, התקיימות אחד המקרים המנויים בסעיף (ראו: י' קדמי על הראיות (תשס"ד) 1238). בין אם הסיוע לעדות היחידה אינו אלא ראיה ממקור נפרד ועצמאי ובין אם די אך ב"תוספת ראייה" – נתקיימה כאן ראיה מסייעת (ראו שם, בע' 1240). פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפרט את הראיות הנוספות עליהן הוא נסמך, בהן מכתבים מאת רופאים תעסוקתיים, מכתב סמנכ"ל הבנק בו עבדה המערערת ובעיקר תמליל חקירתה של המערערת על-ידי חוקרת פרטית מטעם המשיבות – שנסקר בהרחבה בפסק הדין. משכך לא קם עוד הצורך בהנמקה נפרדת להסתמכות על עדותה של המערערת."

     

16. אציין כי מתיק המשטרה ניתן לדלות פרטים חשובים המאירים על המסלול אותו עבר הרכב מאז שנמסר מהתובע למוטי ובהמשך לאהרון ועד לאירוע שדווח למשטרה בזמן אמת. בהודעתו במשטרה מתאר מוטי את השתלשלות העניינים מאז שקיבל את הרכב לידיו, וכי נסע במהלך שבועיים על הרכב ולאחר מכן הוא העביר אותו לחברו אהרון, שהוא סוחר רכבים המתמחה ברכבי יוקרה. מוטי ציין עוד כי הרכב עבר לאהרון כחודש וחצי לפני האירוע. אהרון בהודעתו במשטרה אישר כי קיבל את הרכב ממוטי.

     

17. הנתבעת טענה כי תיק המשטרה מצביע על סתירות בין עדותו של התובע לבין העדויות שנגבו בתיק המשטרה. כך בהתייחס לטענת התובע כי הרכב חנה בחניה של אהרון כל הזמן, בעוד שבתיק המשטרה מסר אהרון כי הוא "נוסע ברכב בו כבר חודשיים". בנוסף נטענו סתירות בין העדויות במשטרה לבין עצמן, בעוד שנטען על ידי מוטי כי העביר את הרכב לאהרון כדי שימכור אותו, אותו אהרון טוען כי הנו עובד מוסך שנוסע על הרכב מזה חודשיים. ובעוד מוטי טוען תחילה בעדותו במשטרה כי הוא הודיע לתובע על העברת הרכב לאהרון, לאחר מכן לא היה בטוח בכך.

     

18. לדעתי לחלק מהסתירות והתהיות עליהן הצביעה הנתבעת ניתן הסבר מניח את הדעת כפי שאפרט להלן. ומכל מקום, איני סבורה כי מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשה של גרסת התובע, ואין בהן, כשלעצמן, כדי להוכיח טענת הנתבעת המשתמעת בנסיבות העניין לפיה התובע קשר קשר עם מוטי ואהרון לביים את אירוע שריפת הרכב. ודוק: בטענת מרמה, תידרש הנתבעת לרמת הוכחה גבוהה יותר בשל אופי טענתיה המטילות דופי במובטח. וראו לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18, פסקאות 32-33 [פורסם בנבו, 2006].

     

19. יש לציין כי התובע העיד כי הוא ידע שהרכב היה אצל מוטי ורק בדיעבד נודע לו כי הרכב הועבר לאהרון. עצם הנסיעה על הרכב אינה סותרת האפשרות שהרכב הועבר לאהרון לצורך מכירתו וחנה לשם כך אצלו. הסתירות הנטענות בהתייחס לעדויות במשטרה לבין עצמן, אינן סתירות משמעותיות ויש לומר אף אינן סתירות של ממש, שכן וכפי שכבר נאמר, העברת הרכב לאהרון בכדי שימכור אותו אינה סותרת את האפשרות שאהרון נסע על הרכב. כך גם בהתייחס ליידוע התובע אודות העברת רכבו. אהרון העיד בחקירתו במשטרה שהודיע לתובע אודות ההעברה, אך שניה לאחר מכן, הוא תיקן את עצמו וציין כי ייתכן ולא עדכן את התובע בהעברה, אך הוא פעל מתוך יחסי אמון ומאחר והוא והתובע אחים של ממש:

     

    "ש: האם עדכנת את טל שהרכב שלו עבר למכירה אצל אהרון אהרון?

    ת: בטח.

    (ה.ח: שניה אחרי מרדכי אומר שיכול להיות שהוא לא אמר לטל שהעביר את הרכב לאהרון).

    ש: אז כן עדכנת את טל או לא?

    ת: יש מצב שכן ויש מצב שלא אבל הכל בסדר יש בינינו אמון של אחים ממש. אנחנו ממש קרובים." (סוף עמ' 1 להודעתו של מוטי במשטרה ותחילת עמ' 2).

     

20. למעשה, הנתבעת הסתפקה בהעלאת תהיות וספקולציות, ולא פעלה להגיש ראיות כלשהן לצורך ביסוס החשד הנטען. הגם שככל שהיו ראיות כאלה בידיה של הנתבעת לרבות תצהיר חוקר ותוצרי חקירה לא הייתה כל מניעה להגשתן.

     

21. טענת הנתבעת כי מוטי ואהרון לא הובאו לעדות בידי התובע, אינה בעלת משקל ברגע שפסק הדין מבוסס על עדותו של התובע בסיוע תיק המשטרה. ברגע שהנתבעת נמנעה מלהביא את מוטי ואהרון, חרף העובדה שהיא טוענת לסתירה בין חלק מדבריהם לבין עצמם, כפי שהובאו בתיק המשטרה, העניין מעלה תמיהה דווקא ביחס להתנהלותה של הנתבעת. סבורה אני כי ברגע שלא הגיש התובע תצהירי עדים אלה, היה מקום שהנתבעת תזמן אותם לצורך חקירתם אודות הסתירות הנטענות, ואף לבקש לחקור אותם בחקירה נגדית בשים לב לכך שמדובר בעדים המזוהים עם התובע. (רע"א 7143/21 אריה בוריסי נ' יחזקאל קרטין [4.12.22]).

     

22. בהתייחס לתמיהה שהעלתה הנתבעת בקשר למספר הקילומטרים שנסע הרכב מאז רכישתו, גם תהייה זו אינה מעלה ולא מורידה. ובכן, בהתאם לחוות דעת השמאי עמד הקילומטראז' ביום האירוע על 59,000 לעומת 48,000 המופיעים ברישיון הרכב. דא עקא, שממועד בדיקת הרכב במכון הרישוי ועד למועד רכישתו ע"י התובע עברו להן חודשיים ימים, שאין לדעת מה היה קצב הנסיעה בהן והנתבעת אף לא הביאה ראייה כלשהי התומכת באפשרות כי הרכב לא נסע במהלך אותם חודשיים.

     

23. משהוכח מקרה הביטוח אתייחס עתה לטענת הנתבעת לפיה היה על התובע או הסוחר (מוטי או אהרון) לרכוש פוליסת ביטוח סחר רכב המכסה את השימוש הרלוונטי בעת ניסיון מכירת הרכב. בעניין זה אציין כי כפי שנפסק לא אחת, התכלית הבסיסית של פוליסת סחר היא לאפשר לעוסק בסחר בכלי רכב לנהוג, במסגרת עבודתו ולצרכיה בכלי הרכב הנכנסים למאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים. הצורך שעליו עונה פוליסה כזאת הוא צורך עסקי, שנועד למניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם של כלי רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם והשלמתו. בפסק דינו של כב' הש' א' מצא בע"א 4688/02, כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ [04.01.05], (להלן: "עניין כהן") התייחסות מפורטת לנקודה זו בפסקה 17 לפסק הדין:

     

    "... התכלית הבסיסית של פוליסת סחר – לאפשר לעוסק בסחר בכלי רכב לנהוג, במסגרת עבודתו ולצרכיה, בכלי הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזאת לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך". ראו בנוסף רע"א 8502/15 א.א. קאר סנטר מוטורס בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ [20.3.2016].

     

24. הנה כי כן, אין הכרח לקיומה של פוליסת סחר, אלא במקרים בהם הרכב שבו נעשה השימוש לא היה מבוטח בביטוח מתאים. ערה אני לכך כי התייחס כב' הש' מצא בעניין כהן הנ"ל לביטוח חובה בהקשר של מסחר בכלי רכב, אך זאת משום מהות העניין הספציפי שהובא בפניו. אולם אין בכך כדי לשנות מהרציונל העומד בבסיס הדברים ולפיו פוליסת סחר נועדה למקרים בהם אין כיסוי ביטוחי. למעלה מכך אוסיף ואציין כי ככל והייתה פוליסת סחר המכסה את מוטי ואהרון בהקשר של מכירת הרכב, כי אז היה מדובר בכפל ביטוחי.

     

25. אין בידי לקבל את הטענה כי השימוש שנעשה ברכב אינו מכוסה בתנאי הפוליסה. עיון בסעיף 2 ברשימת הפוליסה (המפרט), מעלה כי "השימוש ברכב יהיה אך ורק למטרות חברתיות ופרטיות ולמטרות עסקו של המבוטח (למעט שימוש כמפורט בסעיף 23(3)-23(10) אלא אם צוין אחרת במפרט)". החריגים המפורטים באותם סעיפים הם: הוראת נהיגה, הסעת נוסעים בשכר למטרות רווח, השכרה, עבודות חקלאיות, סחר רכב, גרירה בשכר, תחרות ומבחני כושר והובלת סחורות בשכר.

     

26. פרשנות הסעיף הנ"ל תחת האספקלריה של דיני החוזים וחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, מביאה אותי למסקנה לפיה החריגים המפורטים לעיל רלבנטיים אך ביחס למטרות עסקו של המבוטח. משמע אם התובע עשה שימוש מוחרג במסגרת עסקו, כי אז היה חורג ממטרות השימוש המותרות בהתאם לפוליסה. אני סבורה כי פרשנות סעיפי הפוליסה אמורה לעמוד בהיגיון הסביר לפיו הרכב יוצג בשלב מסוים למכירה, ואף יעמוד לניסיונו של קונה פוטנציאלי כזה או אחר, כולל סוחר רכב שיכנס לתמונה בכדי לעזור במכירתו. אין זה הגיוני כי כל פעם שהרכב מוצג למכירה יפקע תוקף הפוליסה. מה עוד שביחס למבטחת מדובר בשימוש צפוי, שאינו מגדיל את הסיכונים הנשקלים בעת הנפקת הפוליסה. בעניין זה ראו ע"א 11081-02, דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש [25.06.07] (להלן: "עניין דולב"), ת"א (תל אביב-יפו) 47941-04, אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון אליהו [12.07.05], ות"א (תל אביב-יפו) 23276-06, ישיר נ' ערבה אבי [25.06.07].

     

27. ככל והנתבעת הייתה מבקשת להחריג את השימוש המתייחס להצגת הרכב למכירה, או לתהליך המכירה, מצופה היה כי היא תפעל לפי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח תנסח סעיף בפוליסה המסייג את חבותה בהבלטה מיוחדת. בעניין זה ראו עניין דולב הנ"ל בעמ' 38-37:

     

    "חובה סטטוטורית להבליט הגבלות

    לחובת הגילוי החלה על המבטח מכוח עקרונות כלליים מצטרפת חובה סטטוטורית מיוחדת להבליט מגבלות וסייגים לחבות המבטח. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי אין המבטח זכאי להסתמך על סייג להיקף חבותו, אם לא פירט אותו בפוליסה בסמוך לנושא אליו הוא נוגע, או שציין אותו בהבלטה מיוחדת. חובת הבלטת ההגבלות, כאמור, נקשרת לחובה לוודא שהמבוטח מודע לקיומן. מכוח פסיקת בית המשפט זה בפרשת ישר (עמ' 773) מוטלת אחריות אקטיבית על חברת הביטוח לוודא שהמבוטח מבין את פשר הגבלות הכיסוי. עליה להסב תשומת לבו של מבוטח לתנאי הפוליסה בדרך שתהא מובנת לו, ולוודא כי הוא ער לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים. הפרת חובה זו עלולה לחסום את זכותו של המבטח לטעון לקיומם של סייגים בשלב מאוחר יותר."

     

28. אוסיף כי עוד בשנות הששים המוקדמות כתב כב' השופט כהן בהקשר של חובת הבלטת הגבלות בעניין מכירת רכב כי:"הפוליסה עצמה, כדרך הפוליסות, גדושה היא ומלאה תניות מתניות שונות ומשונות, אך אין בה לא זכר ולא רמז לתניה שאם בעל הפוליסה, המכונה 'המבוטח', ימכור את המכונית ויוציאה מרשותו, כי אז תפקע הפוליסה ותהיה כלא היתה. לא היה דבר קל מזה למנסחי הפוליסה להוסיף בה תניה, ברחל בתך הקטנה, שאם תצא המכונית נשוא הפוליסה מרשות המבוטח, לא תהא עוד לפוליסה תוקף . . " (ע"א 427/64 נאור נ' סלים מריואת ואח', פ"ד יט (2) 17 (להלן: "עניין מריואת"), עמ' 25, מול האות ג').

     

29. אעבור עתה לדון בטענת הנתבעת בדבר העדר זיקה ביטוחית שמקורה בהעברת הרכב לאחר לצורך מכירתו. ככלל מכירת רכב והעברת הבעלות בו תוך תקופת הפוליסה מפקיעה את הפוליסה אשר אינה מכסה את הבעלים החדש. בית במשפט העליון קבע בעניין מריואת כי העניין הממשי שהיה למבוטח כבעל הרכב, המהווה את היסוד של הסכם הביטוח, חדל להתקיים עם מכירת הרכב לאחר, כך שחוזה הביטוח הנו זכות אישית של המבוטח ואינו ניתן להסבה לקונה ללא הסכמת חברת הביטוח. קביעה זו אושרה בדיון הנוסף במסגרת ד"נ 10/65 נאור ואח' נ' סלים מריואת ואח', פ"ד יט (4) 48.

30. ההלכה שנקבעה בעניין מרויאת היא הגישה הרווחת גם כיום בפסיקה. לפיה חוזה הביטוח פוקע עם העברת הבעלות בנכס [ראו: ע"א (מחוזי חיפה) 3102/04 תערובות הצפון נ' אריה, [4.12.05], בר"ע (מחוזי חיפה) 3381/08 פניקס חב' לביטוח בע"מ נ' איאד חביש, [28.9.08]; ע"א (מחוזי נצרת) 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' בוטיביקה, [10.11.09]. יחד עם זאת, קיימים מקרים רבים בהם הכירה הפסיקה בכיסוי ביטוחי חרף מכירת הרכב בתקופת הפוליסה, זאת על בסיס קביעה עובדתית לפיה עסקת המכר לא הושלמה. נפסק לא אחת כי פוליסת ביטוח רכב מקיף אינה פוקעת באופן אוטומטי עם מכירת הרכב אם עסקת המכר לא הושלמה במלואה, או אם נותר למוכר אינטרס ביטוחי ממשי ברכב. ללמדך, כי רישום העברת הבעלות במשרד הרישוי, היא פעולה בעלת אופי דקלרטיבי בלבד ולא קונסטיטוציוני, קרי היא באה להצהיר על בעלות ואינה מקימה אותה. בעניין זה ראו: ת"א (שלום נצ') 29072-01-20 אלרכאן ליבוא בע"מ נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (02.11.2022), תא"מ (שלום הרצ') 12207-04-20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רודינה גאבר (20.03.2022), ת"א (שלום חי') 18313-08-20 מחמוד עוקר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (30.10.2022), תא"מ (שלום אש') 67605-01-20 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אלעוברה מוחמד (23.08.2023), ע"א (מחוזי חי') 18563-03-11 יונס סויטאת נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (22.01.2012), תא"מ (שלום ת"א) 40392-03-15 תומר גולסטני נ' יגאל בן אבו (24.12.2016), תא"מ (שלום הרצ') 29275-01-18הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרה היישוב חברה לביטוח (נבו 27.6.2019) תא"מ (שלום הרצ') 19618-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' שולמית יפרח (23.05.2017).

     

31. סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968, הדן במועד העברת הבעלות בממכר, קובע לאמור: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". בספרו של ירון אליאס "דיני ביטוח" הוא מתאר את קשת המקרים היוצרים בהתאם לפסיקה זיקה לנכס הנמכר. כך, מי שהוא בעל מניות, משכיר, שוכר, שומר, מחזיק, משתמש, רוכש, חייב או נושה, זכאי הוא לבטח את הנכס ולממש את הביטוח במקרה של נזק. אליאס מתייחס אף להעברת הבעלות בנכס המבוטח לצד שלישי וגורס כי בטרם הושלם המכר אין המבוטח מאבד את זיקתו לנכס:

     

    "העברת הבעלות בנכס נשוא הביטוח - מהמבוטח לצד שלישי - שוללת את זכאות המבוטח לתגמולים, שכן עם העברת הבעלות בנכס נמוג הפוטנציאל לקיומו של נזק כמובנו בחוק. מכאן שאם המכר טרם הושלם והבעלות בנכס טרם הועברה לרוכש, אין המבוטח מאבד את זיקתו לנכס (כמובנה בדין הישראלי) ואת זכותו לתגמולים. מן הצד האחר, רוכש הנכס אינו זכאי לתגמולים בגין נזק שאירע קודם להעברת הבעלות בממכר, שכן במועד זה טרם הבשילה זיקתו לנכס."

    (ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית, 2016. כרך ב' עמ' 191-189), (להלן: "אליאס, דיני ביטוח").

     

    אליאס מוסיף עוד כי בהתאם לפסיקה, כל ספק בקשר לקיומה של זיקה בין המבוטח לבין מושא הביטוח, צריך להתפרש לזכות המבוטח (אליאס דיני ביטוח, עמ' 189).

     

32. בענייננו, הוכח שהחזקה ברכב הועברה למוטי ובהמשך אף לאהרון, עם זאת, אין מחלוקת כי הבעלות ברכב נותרה בידו של התובע. בנסיבות אלה, מקום בו לא הושלמה עסקת המכר והרכב לא נמכר, נותרת הבעלות המהותית היוצרת את הזיקה לרכב בידיו של התובע.

     

33. אוסיף ואציין כי לא מצאתי כי עם העברת הרכב לחזקתו של מוטי ובהמשך לחזקתו של אהרון חל שינוי מהותי בסיכון אשר נטלה הנתבעת בפוליסה. ודוק: בהתאם לפוליסה גיל הנהג הצעיר ביותר הרשאי לנהוג ברכב הנו 35 שנים, ורישיונו תקף לנהיגה ברכב והוצא לפחות שנה לפני קרות מקרה הביטוח. הנתבעת לא הוכיחה כי אהרון או מוטי לא ענו על שני תנאים אלה. לא זו אף זו, בהתייחס לטענת הנתבעת כי אהרון היה בעל רקע פלילי שזו היא הפעם השנייה בה מוצת רכבו. אני סבורה כי ספק אם הנתבעת לא הייתה מבטחת את רכבו של אהרון בעצמו, ומכל מקום נטל ההוכחה מוטל עליה להוכיח כי מבטח סביר לא היה נכון לבטח את אהרון. משנמנעה הנתבעת מהגשת תצהיר של איש מקצוע רלוונטי מטעמה (חתם, אקטואר או אחר) הבקיא בתחום הביטוח שיצהיר כי לא הייתה מבטחת את אהרון או מוטי וכי לא מוצעת בשוק הביטוח פוליסה שתבטח אותם, היא לא עמדה בנטל ולא עלה בידה להוכיח את טענתה.

     

    הנזק:

     

34. התובע צירף כאמור חוות דעתו של השמאי גואטה המשמש שמאי חוץ מטעם הנתבעת ומונה על ידה לצורך בדיקת הרכב. גואטה הכריז על הרכב כאובדן גמור ואמד את שוויו בסך של 464,000 ₪. הנתבעת לא צירפה חוות דעת מטעמה, לפיכך הנזק שהוכח הוא בסך 464,000 ₪.

     

35. התובע מבקש בסיכומיו בנוסף הוצאות גרירה ואחסנה בסך 500 ₪. מאחר וסכום התביעה הועמד על סך 464,000 ₪ ובגין סכום זה שולמה האגרה, אין מקום לפסוק לתובע מעבר לכך.

    סוף דבר

     

36. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    • סך של 464,000 ₪ והחזר אגרה ששילם התובע בפועל. 

    • שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 82,000 ₪.

    • הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום לידי התובע, באמצעות ב"כ, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה ממועד זה ועד למועד התשלום בפועל.

    • התשלום הנו בכפוף לכל דין.

       

       

      ניתן היום, ד' תשרי תשפ"ו, 26 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.