ת"א 26962-09-12 גולדברג ואח' נ' עדי

לפני תובענה כספית.

1.הצדדים היו שכנים ובעלי דירות בבניין ברח' ברדיצ'בסקי 25 בקרית אתא. הנתבעת מכרה את דירתה בבניין ביום 19.6.12 (סע' 38 לתצהיר הנתבעת). התובעים עדיין בעלים של דירתם בבניין.

2.לטענת התובעים, משך שנים חסמה הנתבעת את הגישה לחלק מהמקרקעין אשר בבעלותם, ולא אפשרה להם לעשות בו שימוש.

התובעים טוענים כי אותו חלל מדובר, בשטח של כ-15 מ"ר הנמצא בקומת הקרקע של הבניין, נמכר להם ע"י הקבלן אשר בנה את הבניין, רשום על שמם בלשכת רישום המקרקעין ועל כן הינו רכושם הקנייני, והם אף שילמו בגינו ארנונה משך כל השנים מאז רכשו את הדירה.

החלל סגור מכל ארבעת צדדיו, והגישה אליו נחסמה ע"י הנתבעת באמצעות דלת שהיא התקינה, שלא כדין ולפני שנים רבות (להלן – "הדלת החוסמת"). לטענת התובעים, אמור היה החלל לשמש אותם כמחסן (להלן – "המחסן").

3.כשהוגשה תביעתם המקורית של התובעים ביום 11.9.12, מלבד פיצוי כספי ביקשו התובעים גם סעד של צו עשה קבוע כנגד הנתבעת, המורה לה להרוס את הדלת החוסמת.

בהמשך, ומשנודע לתובעים כי הנתבעת כבר מכרה את דירתה, התבקש תיקון כתב התביעה באופן שהסעד של צו עשה הופנה כלפי רוכשי הדירה מאת הנתבעת, אך בסמוך ביותר לאחר מכן, הוגש הסכם פשרה בין התובעים לרוכשי הדירה ולפיו ניתנה לתובעים גישה למחסן באמצעות מפתח שמסרו הרוכשים לתובעים ולחלופין באמצעות הסכמת הרוכשים להסיר את הדלת החוסמת. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 18.3.13 (בק' מס' 9).

בכך נותר לדיון הסכסוך הכספי שבין התובעים לנתבעת.

4.התובעים דורשים מהנתבעת פיצוי בגין מניעת השימוש במחסן משך 14 שנים, החזר תשלומי ארנונה ששילמו עבור המחסן משך תקופה זו ופיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהתנהגותה של הנתבעת.