פלונית נ' פוקס ואח'

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1.בתאריך 12.10.11 התובעת, ילידת 1928 (אז בת 83), חצתה את מעבר החציה בפינת הרחובות גולומב - אליעזר יפה ברעננה. לטענתה, רכב שמספרו XXX (להלן: "הרכב") בו נהגה נתבעת 1 פגע בה מצד שמאל ונגרמו לה נזקי גוף. את תביעתה נגד נהגת הרכב (נתבעת 1) ומבטחת השימוש בו (נתבעת 2) היא משיתה על הוראות חוק הפיצויים.

2. אין מחלוקת כי נתבעת 1 אכן נהגה ברכב במועד ובמקום המתוארים לעיל, אולם היא מכחישה כי פגעה בתובעת ברכבה. וזו המחלוקת העיקרית - האם נתבעת 1 פגעה בתובעת, ובמידה שיוכרע כי אכן האירוע התרחש כגרסת התובעת, אזי עסקינן ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, ותתעורר שאלה נוספת באשר להיקף נזקיה של התובעת מהפגיעות שספגה.

3. אין זה ההליך הראשון המתקיים בגין האירוע המתואר לעיל. עוד בשנת 2012 הוגש כתב אישום נגד נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") והיא עמדה לדין בעבירות של "אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה וגרם חבלה של ממש" ו"נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש" (ראו כתב אישום בת.ד 3425-07-12, מסמכים 34-35 לתיק המוצגים של התובעת. ככל ההפניות הן לתיק זה אלא אם כן צוין אחרת) (להלן: "ההליך הפלילי"). לאחר ניהול הליך משפטי, בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה זיכה את הנתבעת מהאישומים נגדה.

4. חרף האמור, אין בזיכויה של הנתבעת בהליך הפלילי כדי למנוע מהתובעת לנסות ולהוכיח במסגרת הליך אזרחי כי אכן נפגעה על ידה. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי לצורך ההרשעה בפלילים המאשימה חייבת להוכיח את טענותיה "מעבר לספק סביר", בעוד שבהליך האזרחי נטל ההוכחה המוטל על התובעת הוא נמוך יותר, ועליה להוכיח טענותיה רק "במאזן ההסתברויות" (ת"א (י-ם) 1291/99 עדאווין נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2004); יעקב קדמי על הראיות 1554-1555 (חלק שלישי 2009) [להלן: "קדמי"]; סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), קובע כי רק ממצאים ומסקנות של פסק דין פלילי (חלוט) המרשיע את הנאשם קבילים במשפט אזרחי).

לאור האמור יש לדון תחילה בשאלת האחריות.

אחריות 

אומר כבר עתה, מצאתי לקבל את גרסת התובעת הנתמכת בממצאיו של בוחן התנועה ועדותו בהליך הפלילי, בעדות נכדתה ובעדות מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר שטיינברג. גרסת התובעת לא נסתרה, גם לא לאחר ששמעתי את הנתבעת ואת עדת הראיה מטעמה אודליה כהן (להלן: "כהן").

להלן נימוקיי;