אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 25828-05-13 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' בן מנחם ואח'

ת"א 25828-05-13 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' בן מנחם ואח'

תאריך פרסום : 27/06/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז - לוד
25828-05-13
22/06/2016
בפני השופטת:
הדס עובדיה

- נגד -
תובע:
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
עו"ד אירית ינקוביץ
עו"ד עילית גלעד
נתבעים:
1. ציון בן מנחם
2. יהודית בן מנחם
3. טל בן מנחם
4. עו"ד איתן ארז (נמחק)
5. רשות מקרקעי ישראל (נמחקה)
6. בנק מזרחי טפחות בע"מ (ניתן פסק-דין)

עו"ד ראובן פרנקו
פסק דין


 
עניינה של התביעה הוא בהלוואה שניתנה על ידי בנק לאומי למשכנתאות (להלן: "הבנק") לנתבעים 1 ו-2 (להלן: "ציון ויהודית") לרכישת מגרש 247 בגוש 9142 חלקה 64 בשער אפרים (להלן: "המגרש" או "המקרקעין") כחלק מההלוואות שניטלו מהבנק להרחבת המושב. 

  1. רקע עובדתי 

    פרויקט הרחבת שער אפרים

     

  2. הרחבת שער אפרים נעשתה בעקבות החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 17.12.1995 שאפשרה הרחבה למגורים של ישובים חקלאיים שהם מושב עובדים. פרויקט הרחבת שער אפרים היה פרויקט חריג בהיקפו מבחינת מספר מגרשי ההרחבה ואף בשל ההפקרות שנלוותה לביצועו. מדובר בתופעות הנוגעות בין היתר לגביית סכומים העולים על הסכומים שאושרו על ידי מנהל מקרקעי ישראל (כשמו כיום, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמי")) כהוצאות פיתוח ממועמדים חיצוניים שלא היו חברי האגודה השיתופית שער אפרים (להלן: "האגודה" או "שער אפרים") בגין המלצת האגודה לרמ"י על התקשרות עמם בחוזי פיתוח וחכירה, תוך הגשת תצהירים כוזבים ביחס לסכומי הגבייה שנגבו מהם ושימוש פסול בחלק מהסכומים שנגבו כאמור, המשך ביצוע הפרויקט וגביית כספים ומרמה כלפי מועמדים חיצוניים שהאגודה נמנעה מליידע אותם על כי ביום 6.1.2000 אסרה רמ"י על האגודה להמשיך בביצוע פרויקט ההרחבה, וכן זיוף תלושי שכר שהוגשו לבנק לצורך קבלת הלוואות, הכל תוך גרירת המושב למצב גרעוני חמור.

     

  3. בגין ההתנהלות השלילית והפלילית שנלוותה לפעולות שבוצעו להרחבת שער אפרים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פ 040178/05 כנגד שבעה נאשמים: ישראל וילמובסקי – מזכיר וגזבר האגודה, הרשקו יצחק – חשב האגודה, סבן חיים – מהנדס האגודה, בריגר יוחנן ובריגר עדה שסיפקו לאגודה שירותי הנהלת חשבונות, נוימן ענת – האחראית במחלקת המשכנתאות בבנק וחדד שלום – חבר ועד האגודה (הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו על ידי הבנק בהסכמת הנתבעים).

    מזכיר וגזבר האגודה, ישראל וילמובסקי, הורשע בביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים ביחס למשתכנים החיצוניים, אך זוכה מאישומו בעבירה זו כלפי המשתכנים מתוך המושב או כלפי רמ"י, שכן נקבע בהכרעת הדין כי רמ"י לא רומתה ביחס לגביית הסכומים מהמשתכנים החיצוניים, לאור ידיעת רמ"י בין אם ידיעה ממשית ובין אם בדרך של עצימת עיניים. בנוסף הורשע וילמובסקי בעבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, ועבירות מס. וילמובסקי זוכה מהאישומים הנוספים שיוחסו לו בכתב האישום.

    חשב האגודה, יצחק הרשקו, הורשע בעבירות ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, ועבירות מס, וזוכה מהעבירות הנוספות שיוחסו לו בכתב האישום.

    מהנדס האגודה, חיים סבן, זוכה מכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, למעט עבירת זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות.

    בריגר יוחנן ובריגר עדה, שסיפקו לאגודה שירותי הנהלת חשבונות, הורשעו בביצוע עבירות זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות.

    האחראית במחלקת המשכנתאות בבנק, נוימן ענת, זוכתה מכל אשמה.

    חבר ועד האגודה, חדד שלום, הורשע בביצוע עבירות זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו.

     

  4. בגזר הדין עמד כב' השופט גורפינקל על הפער הגדול בין כתב האישום החמור שהוגש להכרעת הדין המזכה את הנאשמים שהורשעו מהחלק העיקרי והחמור של כתב האישום. בנוסף עמד כב' השופט גורפינקל על כך כי לא הייתה מרמה מצד הנאשמים כלפי רמ"י שידעה בין במובהק ובין בעצימת עיניים על הסכום האמתי שנגבה מכל משתכן חיצוני. נקבע כי המטרה העיקרית של הנאשמים שהורשעו לא הייתה לרמות את רמ"י או את המשתכנים אלא לשקם את המושב.

     

  5. עקב ההתנהלות הפסולה בנוגע לביצוע הרחבת שער אפרים הורה היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, עוד בחודש מרץ 1999 על הקפאת פרויקט ההרחבה בשער אפרים. ביום 6.1.2000 אסרה רמ"י על האגודה להמשיך בביצוע פרויקט ההרחבה. אף על פי כן המשיכה האגודה בשיווק המגרשים ובכלל זה המגרש נשוא המחלוקת. ההתנהלות הנוגעת להרחבת המושב הובילה את האגודה לחדלות פירעון ולהליכי פירוק.

     

  6. הבנק הגיש כנגד האגודה תביעת חוב בסך כארבעים וחמישה מיליון ₪ (נספח יח' לכתב התביעה). בתביעת החוב טען הבנק בין היתר כי האגודה הפרה את כתבי התחייבויותיה כלפיו, לא השיבה לו כספים שהועברו על ידו לחשבון האגודה על פי כתבי ההתחייבות למרות שלא הומצאה התחייבות רמ"י לרישום משכנתא, בניגוד להתחייבות האגודה. בנוסף נטען כי האגודה מכרה מגרשים לרוכשים תוך גביית סכומים הסותרים את הוראות רמ"י, וזאת ללווים שונים תוך קבלת סכומי ההלוואות בגין רכישת אותם מגרשים בכפל ובשילוש. האגודה פעלה בתרמית ומתוך מודעות לכך שהמגרשים נמכרו עוד קודם לכן לרוכשים אחרים ואף שועבדו לטובת החזרי הלוואות בבנקים אחרים. מטרת האגודה הייתה הזרמת כספי ההלוואות אליה לשם הענקת טובות הנאה בכסף ובשווה כסף לעשרות מחברי האגודה ובני משפחתם, תוך הפרת ההתחייבות להשתמש בכספי ההלוואות להמצאת התחייבות רמ"י.

     

  7. במצב הדברים שנוצר עקב פעולות הבנק למימוש הבטוחות החלקיות שהיו לו בחלק ממגרשי ההרחבה, ועקב הקפאת רמ"י את שיווק המגרשים וההתקשרויות להמשך ביצוע פרויקט ההרחבה, נקלע פרויקט ההרחבה למבוי סתום שהוביל לחיפוש פתרונות מערכתיים להקטנת נזקי כל המעורבים. עיקרי הדברים מפורטים בפסק דין כב' השופט זילברטל במספר עתירות מאוחדות שנדונו בבג"ץ 4578/12 שמחי נ' בודנשטיין מיום 14.1.14 (להלן: "הבג"ץ בעניין שמחי") אשר בשל חשיבותם להבנת המחלוקת אביאם בהרחבה להלן:

    "בסופו של יום האגודה לא עמדה בהתחייבויותיה הכספיות כלפי הלווים ונושים אחרים, והיא נמצאת עתה בהליכי פירוק. רבים מתושבי המושב או מן המשתכנים החיצוניים שנטלו הלוואות מהבנק, חלקם בהסתמך על התחייבות נציגי האגודה כי זו תהיה אמונה על החזר ההלוואות, לא עמדו בתשלומי החזר ההלוואות, וכך גם העותרים בשתי העתירות שלפנינו. נוכח האמור, ביקש הבנק לממש את הבטוחות שניתנו לטובת החזר ההלוואות. בין היתר, הוגשו על-ידי הבנק תובענות כספיות נגד לווים. ככלל, ניתן לומר כי הלווים אשר לא עמדו בהחזרי התשלומים לבנק, נחלקים לשתי קבוצות מרכזיות:

    (א) לווים אשר נטלו הלוואות מהבנק לרכישת מגרשים בהרחבה לאחר שרשות מקרקעי ישראל הורתה על הקפאת הקצאות המגרשים בהרחבת המושב, ואשר לא חתמו על הסכם פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל, והמגרש, שאותו שעבדו לבנק לצורך החזר ההלוואה, אינו בר מימוש. קבוצה זו תכונה להלן: קבוצת נספח א'.

    (ב) לווים אשר רכשו מגרש בהרחבה עובר להחלטת רשות מקרקעי ישראל להקפיא את הקצאת המגרשים במושב. לווים אלה חתמו על הסכמי פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל. על קבוצה זו נמנים העותרים בעתירות שלפנינו, אשר נטלו מהבנק הלוואה נוספת לאחר שכבר נטלו משכנתא לצורך רכישת המגרש, אך בניגוד לקבוצת נספח א', יש בבעלותם נכס ששעבודו לטובת הבנק תקף. קבוצה זו תכונה להלן: קבוצת נספח ב'.

    ...

    בין הצדדים השונים (הלווים, רשות מקרקעי ישראל, הבנק והמפרק) התנהלו מגעים בניסיון למצוא פתרון למצב שנוצר. משמגעים אלה לא נשאו פרי הגישו חלק מן הלווים את העתירה שנדונה במסגרת בג"ץ בודנשטיין. במסגרת הדיון בעתירה הגיעו חלק מן הלווים (בעיקר אלה הנמנים על קבוצת נספח א'), רשות מקרקעי ישראל והבנק להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין".

     

    העתירות שנדונו בבג"ץ בעניין שמחי לביטול הסכם הפשרה ולחילופין להחלתו בעניינם של העותרים נדחו. נפסק כי אין ממש בטענת העותרים בדבר אפלייתם האסורה במסגרת הסכם הפשרה, ונמצא כי טענות העותרים מופנות בעיקרן כלפי הבנק, ובג"ץ אינו הערכאה המתאימה לבירורן.

     

    הקצאת המגרש לנתבע 3

     

  8. בשנת 1998 אישרה רמ"י את הקצאת המגרש לנתבע 3 (להלן: "טל") לבקשת האגודה ובהמלצתה, אך העסקה בוטלה משלא שולמה התמורה עבור המגרש לרמ"י . טל בנה במגרש עוד בתחילת שנת 2000 וזאת ללא היתר. בעקבות הבניה ללא היתר רמ"י פתחה נגד טל בהליך משפטי בת.א 4610/00 בבית משפט השלום בכפר סבא, בגדרו ניתן ביום 22.6.2000 צו זמני בהסכמה למניעת המשך הבניה במגרש. ביום 3.6.2007 המציא המפרק שמונה לאגודה לרמ"י בקשה להקצאת המגרש לטל לאחר שהתקבלה החלטת המשקם לשחרור המגרש מצו המניעה והתקבלו אישור הקצאת המגרש לטל, אישור רשם האגודות השיתופיות להקצאת המגרש לטל, ותצהירי טל והמפרק המצהירים בין היתר כי המגרש חופשי מכל תביעה.

     

  9. ביום 18.2.2008 אישרה רמ"י את הקצאת המגרש לטל ונחתם עמו הסכם פיתוח. ביום 12.12.2011 נחתם עם טל חוזה חכירה ובמועד זה נתנה רמ"י לבקשת טל התחייבות לרישום משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות (להלן: "בנק טפחות"). ביום 7.11.2011 ניתן לבקשת טל היתר לבניית מבנה מגורים במגרש.

     

  10. בנק טפחות העמיד לטל הלוואה לרכישת זכויות החכירה במגרש ובניית בית מגורים בו. הלוואת בנק טפחות ניתנה לטל לאחר שהתקבלו אישור רמ"י בדבר הזכויות בנכס, והסכמת רמ"י לרישום משכנתא. בנק טפחות רשם משכון על זכויות טל במגרש ביום 25.12.2011. לאחר הגשת התביעה שלפניי הוסכם בין הבנק ובנק טפחות כי בנק טפחות הוא בעל שעבוד מדרגה ראשונה על זכויות טל במגרש שכן הוסכם כי שיעבוד המגרש על ידו להבטחת פירעון הלוואת טל לבנק טפחות נעשתה בתום לב ובתמורה בהתאם לנהלים, והוא הושלם ברישום כדין. כיום מתגורר טל עם בני משפחתו בבית שבנה במגרש.

     

     

    ההלוואה שניתנה על ידי הבנק לציון ויהודית

     

  11. ביום 10.7.2000 התקשר הבנק עם ציון ויהודית בהסכם משכנתא מסגרת וחוזה הלוואה והלווה להם סך 341,630 ₪ (להלן: "הסכם ההלוואה", "ההלוואה"). הבנק טוען בכתב תביעתו כי הסכם ההלוואה נחתם בעקבות חתימת ציון ויהודית ביום 6.7.2000 על הסכם אותו מכנה הבנק "הסכם מכר" עם האגודה לפיו ציון ויהודית יהיו זכאים להתקשר בחוזה פיתוח המגרש עם רמ"י, ובהסתמך על מסמכים נוספים שהמציאו ציון ויהודית לבנק שלפיהם הם הומלצו על ידי האגודה להיות בעלי זכויות במגרש ולהתקשר עם רמ"י בהסכם פיתוח, ובנוסף בהסתמך על התחייבות האגודה. האגודה התחייבה כלפי הבנק לגרום לרישום המגרש על שם ציון ויהודית, להביא לחתימת הסכם פיתוח בין ציון ויהודית לרמ"י, ולהמציא לבנק התחייבות לרישום משכנתא מרמ"י מיד לאחר חתימת הסכם הפיתוח על המגרש.

     

  12. למרות שכספי ההלוואה נועדו לרכישת הזכויות במגרש, הועברו כספי ההלוואה על ידי הבנק לאגודה ולא לרמ"י, וזאת מבלי שהבנק קיבל מרמ"י אישור על רישום הזכויות על שם ציון ויהודית אצל רמ"י , ומבלי שהתקבלה התחייבות רמ"י לרישום משכנתא על המגרש. אילו היה הבנק פונה לרמ"י לפני מועד מתן ההלוואה היה נודע לו דבר האיסור שהוטל על המשך שיווק מגרשי ההרחבה בשער אפרים על כל המשתמע מכך. לטענת הבנק פעל כאמור על פי בקשת ציון ויהודית על פי טופס "ביצוע הלוואתי/נו" מיום 10.07.00 בו הורו על העברת כספי ההלוואה לחשבון האגודה ועל יסוד התחייבויות האגודה. ביום 13.9.2000 רשם הבנק משכון אצל רשם המשכונות על "זכויות" ציון ויהודית במגרש. לפירעון ההלוואה שולמו רק חמישה עשר תשלומים בסך 3,000 ₪ כל אחד. יתרת ההלוואה לא נפרעה והיא הועמדה על ידי הבנק לפירעון מידי עוד בשנת 2002.

     

    ההליכים שננקטו על ידי הבנק

     

  13. ממועד הפסקת ביצוע התשלומים לפירעון ההלוואה נקט הבנק במספר הליכי סרק שיפורטו להלן. הבנק לא הגיש תביעה כספית להשבת כספי ההלוואה כנגד ציון ויהודית, אך הגיש תביעה בבית משפט השלום בנהריה בת.א 1263/02 בגדרה תבע רק את תשלומי הפיגורים בסך 9053 ₪. לאחר שניתן כנגד ציון ויהודית פסק דין בהיעדר הגנה פתח הבנק תיק הוצל"פ לגביית חוב זה, פסק הדין בוטל והתיק הועבר לבית משפט השלום בנתניה (ת.א 9510/02) ובסופו של יום התביעה נמחקה ביום 29.3.2004 מחוסר מעש. בית המשפט בנתניה הורה לבטל את המחיקה בכפוף לביצוע המצאה חוזרת לנתבעים שלא בוצעה, והתביעה נמחקה שוב מחוסר מעש אף זאת בשנת 2004 (נספחים 1 א-ה לתצהיר ציון).

     

  14. בשנת 2002 פתח הבנק בהליכי הוצל"פ למימוש משכון ביחס למגרש כנגד ציון ויהודית בתיק מספר 01-65799-02-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), לאחר שהעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מידי עקב הפרת חוזה ההלוואה. בהחלטת כב' הרשם כהן מיום 23.3.2003 נקבע בין היתר כי כדי לבחון את הבקשה יש להמציא אישור זכויות מעודכן בו רשומים החייבים כבעלי זכויות או את פרטי הבעלים הקודם והסכם העברה לחייבים. בקשת הבנק למינוי כונס נכסים למימוש המשכון נדחתה. בתיק ההוצל"פ לא בוצעה על ידי הבנק כל פעולה במשך כעשור, עד אשר ביום 12.3.2012 הגיש הבנק לרשמת ההוצל"פ בתל אביב "בקשה חוזרת למינוי כונס נכסים ובקשה לצירוף חייב". החייב הנוסף שצירופו התבקש הוא טל. הבנק טען בבקשה כי יתרת חוב ציון ויהודית עומדת נכון ליום 14.12.2012 על סך 880,268 ₪, וחוב הפיגורים עומד על סך 642,656 ₪. בתגובת משפחת בן מנחם לבקשת הבנק ביקשו בין היתר לדחות את הבקשה ולסגור את תיק ההוצל"פ. בהחלטת כב' הרשמת כפיר מיום 9.5.2012 נקבע כי מתקבלת עמדת משפחת בן מנחם שלא היו לחייבים ציון ויהודית זכויות במגרש שיש בהן להקנות משכון בר מימוש בהוצל"פ, ולפיכך נדחתה בקשת הבנק למינוי כונס נכסים. אף הבקשה לצירוף טל לתיק נדחתה. כב' הרשמת הורתה על סגירת התיק.

    בהחלטת כב' הרשמת כפיר מיום 7.6.2012 בבקשת הבנק לעיון חוזר ולהחייאת התיק לצורך הבקשה, נקבע כי בהחלטה הקודמת לא נקבע דבר ביחס לבטלות המשכון אלא שהצדדים הופנו לבית המשפט המוסמך לדון בטענותיהם. נקבע כי הבקשות שנדחו הן לצירוף חייב ולמינוי כונס נכסים. משהודיע הבנק כי בכוונתו לפנות לבית המשפט הורתה כב' הרשמת על פתיחת התיק מחדש ועל עיכוב הליכי מימוש המשכון.

    בהחלטת כב' השופט סובל בתיק רע"צ 45985-06-12 מיום 26.6.2012 שדן בערעור על החלטת כב' הרשמת נקבע כי במצב הדברים הנתון לא היה מקום מלכתחילה לפתוח את התיק שכן כלשון ההחלטה "אין נכס לממש", ולפיכך לכאורה אין מקום לפתוח את התיק גם אם יעוכבו הליכי המימוש. החלטת כב' הרשמת מיום 7.6.2016 בוטלה, ונקבע כי אם הבנק יעמוד על בקשתו לעיון חוזר ולאחר קבלת עמדת ציון ויהודית הבקשה תידון.

    בהמשך ניתנה החלטת כב' הרשמת מיום 31.7.2012 בבקשת הבנק לעיון חוזר שלפיה אין לרשם ההוצל"פ סמכות לדון בטענת הבנק בדבר עסקאות נוגדות. נקבע כי לאחר שתינתן הכרעת בית המשפט בעניין התחרות בין הזכויות וככל שתתקבל עמדת הבנק, יהיה הבנק רשאי לפתוח את תיק ההוצל"פ מחדש. הבנק הודיע על הגשת התביעה שלפני וביקש כי הליכי ההוצל"פ יעוכבו. בהחלטת כב' הרשמת מיום 5.6.2013 נקבע כי על הבנק לעדכן בכל 6 חודשים על התנהלות התביעה. ביום 24.10.2013 הורתה כב' הרשמת לבקשת ציון ויהודית על סגירת תיק ההוצל"פ שכן הודעתו החד צדדית של הבנק לתיק אינה משנה את ההחלטה שניתנה עוד ביום 9.5.2012 לסגירתו (נספח 1 י לתצהיר ציון). ביום 28.5.2013 הגיש הבנק "הודעה" לתיק ההוצל"פ על הגשת התביעה דכאן וביקש כי יוקפאו ההליכים בתיק ההוצל"פ שכבר נסגר.

     

    התביעה, התנהלותה, והסעדים שהתבקשו בגדרה

     

  15. תביעת הבנק הוגשה כנגד ציון ויהודית וכן כנגד טל, ובנוסף כנגד עו"ד איתן ארז מפרק האגודה השיתופית שער אפרים (להלן: "המפרק"), רמ"י, ובנק טפחות.

     

  16. עיקר טענת הבנק בכתב התביעה הוא כי הנתבעים, כל אחד על פי חלקו, גרמו לכך שהזכויות במגרש אשר שועבדו לבנק במשכון רשום בדרגה ראשונה להבטחת פירעון הלוואת ציון ויהודית הוברחו לטל, על יסוד קנוניה שרקמו בני משפחת בן מנחם. הבנק עתר בתביעתו לפסיקת הסעדים המפורטים להלן שיובאו לפי סדר תביעתם בכתב התביעה:

     

    • מתן סעד המצהיר כי הזכויות במגרש הוענקו על ידי האגודה לציון ויהודית ושועבדו במשכון רשום בדרגה ראשונה לבנק (להלן: "המשכון").

    • מתן סעד המצהיר כי ההלוואה שניתנה על ידי הבנק לציון ויהודית והמשכון ניתנים למימוש באמצעות מכר המגרש, וכי הבנק זכאי להמשיך בהליכי המימוש על פי חוק המשכון במסגרת תיק הוצל"פ למימוש משכון מספר 01-65799-02-7. ביחס לבנק טפחות מבוקש להצהיר כי ככל שיוכח שהעמיד הלוואה לטל בתום לב ובדרך המקובלת מבלי שידע על שיעבוד המגרש לבנק, מסכים הבנק לנשות מהמגרש והבנוי בו כנושה שני לאחר בנק טפחות.

    • מתן סעד המצהיר כי הזכויות במגרש שהתיימר המפרק להעניק לטל בשנת 2007 הן זכויות מאוחרות ונוגדות לזכויות ציון ויהודית והן כפופות למשכון. מבוקש בנוסף להורות לרמ"י למחוק מרישומיה את טל כבעל הזכויות במגרש ולרשום במקומו את ציון ויהודית כבעלי הזכויות במגרש.

    • מתן סעד המצהיר כי בני משפחת בן מנחם קשרו קשר לרמות ולהונות את הבנק על ידי קבלת כספים במרמה תוך שהזכויות במגרש מוברחות וההלוואה לבנק אינה נפרעת.

    • מתן סעד המצהיר כי המפרק ידע או היה עליו לדעת שהזכויות במגרש שועבדו במשכון רשום לבנק וכי המלצתו לרמ"י שטל יקבל את הזכויות במגרש סייעה למשפחת בן מנחם להבריח את הזכויות במגרש וסיכלה עד כה את מימוש המשכון.

    • מתן סעד המצהיר כי המפרק לא היה מוסמך לפעול למתן המלצה לקבלת זכויות במגרש על ידי מי שאינו בעל הזכויות בו ולפעול בניגוד למשכון ומשכך חלה עליו אחריות לנזק הבנק בגובה מלוא סכום החוב וההוצאות. זאת אם לא ייפסקו הסעדים הראשיים כמפורט לעיל.

    • מתן סעד המצהיר כי משפחת בן מנחם והמפרק אחראים ביחד ולחוד לנזק הבנק ולתשלום מלוא חובות ציון ויהודית בגין ההלוואה שנטלו מהבנק בתוספת ריבית, ריבית פיגורים והפרשי הצמדה על פי הסכם ההלוואה ועל פי כל דין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

       

  17. בישיבת ק.מ שהתקיימה ביום 11.2.2014 נמחקה בהסכמה התביעה כנגד המפרק ורמ"י. לקראת סיום שמיעת הראיות הגיעו הבנק ובנק טפחות להסדר לו ניתן תוקף של פסק דין חלקי שעיקרו הסכמת הצדדים כי בנק טפחות הוא בעל שעבוד מדרגה ראשונה על זכויות טל במגרש, שכן שיעבוד המגרש על ידו להבטחת פירעון הלוואת טל לבנק טפחות נעשתה בתום לב ובתמורה בהתאם לנהלים והוא הושלם ברישום כדין. הבנק ויתר על טענותיו כנגד בנק טפחות ביחס לשעבוד המגרש. עם זאת הבנק עומד על טענותיו בנוגע ליתרת הנתבעים ואחריותם להשבת ההלוואה על בסיס המשכון.

     

  18. בשים לב לשינוי במצבת הנתבעים התייתר הצורך לדון בחלק מהסעדים ונותר צורך לדון בסעדים המבוקשים כנגד משפחת בן מנחם בסעיפים 16א', 16ב' בכפוף להסכמות הבנק ובנק טפחות, 16ד', 16ז' ביחס למשפחת בן מנחם בלבד. הסעדים שנותרו לדיון הודגשו.

     

  19. מהות התביעה כהגדרתה בכותרת התביעה: "הצהרתית, צו עשה, כספית". הסעדים שנותרו לדיון נחלקים לשניים : הראשון נוגע לתוקף המשכון וכוחו של הבנק לממש את המשכון לפירעון ההלוואה שניתנה לציון ויהודית, והשני הוא עתירה למתן סעדים הצהרתיים על חבות בני משפחת בן מנחם לפרוע את ההלוואה, על סמך עילה נזיקית בגין תרמית ועילה חוזית בגין הפרת חוזה ההלוואה.

     

    טענות הצדדים בתמצית

    טענות הבנק

     

  20. עיקר טענת הבנק בסיכומיו הוא כי ציון ויהודית נטלו הלוואה אשר לטובתה משכנו את המגרש וכי עליהם להשיבה. טל היה שותף מלא של הוריו למעשה התרמית. משפחת בן מנחם (להלן ומכאן: "הנתבעים") פעלו ביחד מתוך כוונה ברורה ליטול את ההלוואה אשר תאפשר את מימון הבית של טל ולא להשיבה. לפיכך מבוקש על ידי הבנק לפסוק לחובת הנתבעים הן ברכיב הכספי כי עליהם לשלם את מלוא החוב לתובע לפי ספריו במועד הסילוק, והן ברכיב הקנייני, כי אם לא עשו כן, רשאי הבנק להיפרע מהמגרש.

     

  21. לטענת הבנק ניתן בהחלט למשכן את זכות ההמלצה, שכן זו בטוחה זמנית ואפקטיבית ביותר, כל עוד האגודה והמומלץ אינם חוברים לביצוע מעשה תרמית.

     

  22. על פי הדין החל במועדים הרלבנטיים להתקשרות הבנק עם ציון ויהודית הייתה האגודה הגוף הסטטוטורי היחיד המוסמך להתקשר בהסכם מכר / המלצה עם מומלץ, לגבות ממנו את דמי הפיתוח באופן ישיר לפני ההמלצה ואפילו כתנאי להמלצה, ורק אז להמליץ לרמ"י על חתימת הסכם פיתוח עם רמ"י. בפועלו מול האגודה הסתמך הבנק על בטוחות ביניים ועל יושרה של האגודה כמקובל. בשער אפרים הוסמכה האגודה להיות הגוף המפתח את התשתיות והיא פוקחה על ידי המועצה האזורית. חטאה של האגודה היה בסכום הוצאות הפיתוח שגבתה ולא בעצם גבייתן.

     

  23. ציון היה במועדים הרלבנטיים לתביעה חבר ועד האגודה ומכאן שהיה גם בין מנהיגיה ויוזמיה של התרמית בשער אפרים. יש לראותו כמצביא ולא כחיל פשוט בפרשה. ההלוואה ניתנה כחצי שנה לאחר הודעת רמ"י לאגודה על ההקפאה עליה לא ידע הבנק, אך הנתבעים ורמ"י ידעו עליה, כפי שנקבע בהכרעת הדין בעניין נאשמי פרשת שער אפרים.

     

  24. ציון ניסה למזער את חלקו בפרשה ואף העיד שכלל לא העיד בהליך הפלילי שהתקיים בעניין שער אפרים אף כי עדותו מופיעה בפרוטוקולים. בעדותו בתיק הפלילי בפרשת שער אפרים העיד ציון שוועד ההנהלה החליט לקחת הלוואות מובטחות במשכנתאות בבנק לאומי שיכנסו לחשבון האגודה כדי לעזור לאגודה בקשייה הכלכליים. בנוסף ציון העיד כי לקח הלוואה כדי לקבל מגרש בתמורה וכדי לעזור לאגודה אם יקבל מגרש. מכאן שהוא אחד מהוגי התרמית והוא פעל כדי להונות את הבנק ולקבל ממנו כספים ואף חתם במועד על הסכם המכר עם הבנק ולא היה רק עושה דברו של וילמובסקי כטענתו.

     

  25. עדות ציון במסגרת התובענה לא הייתה אמת. יהודית בחרה שלא להעיד כלל. בהכרעת הדין התייחס כב' השופט גורפינקל לוועד האגודה וקבע שניתנה לאנשי המושב הבטחה שהאגודה תשלם את החזרי המשכנתא לתקופה מוגבלת של כחצי שנה עד שנתיים מתוך אמונה שעד אז הפרויקט יתקדם והמגרשים ימכרו לאחר סיום ההקפאה ולא הובטח לאנשי המושב שהאגודה תמשיך לשלם את המשכנתא.

     

  26. ציון ויהודית חתמו על הסכם ההלוואה והסכם משכנתא לרכישת המגרש בפני פקידת הבנק עינת ויינגולד ואינם כופרים בכך. גם את החתימה על הודעת המשכון אינם מכחישים. ציון ויהודית מכחישים את חתימתם על "טופס ביצוע הלוואתנו" הנוסף על סך 341,630 ₪ (נ/2) אך הם אישרו להעביר לבנק סכום גבוה יותר ולא ברור כנגד מה הם מלינים. חזקה על ציון ויהודית שידעו על מה הם חותמים, על פי הפסיקה בעניין זה.

     

  27. טל בנה את ביתו על המגרש בכספים שקיבל מאביו אשר אותם קיבל ציון מהאגודה מכספי ההלוואה. לא סביר שטל לא ידע על הלוואת ציון ויהודית ועל קריסת האגודה. טל גם קיבל לידיו וחתם על אישור מסירת כתבי בי דין עבור הוריו בעניין בקשת הבנק למינוי כונס נכסים. כשוטר במקצועו ודאי הבין את הדברים. טל אף הודה בעדותו כי בתקופת עצירת ההיתרים נדרש להלוואה בסך מאה אלף ₪ מאביו, אך לא הסביר מניין היו לציון סכומים כאלה להלוות לו לאור מצבו הכלכלי. ברי כי מדובר במהלך סיבובי של העברת כספי ההלוואה מהבנק לאגודה, מהאגודה לציון, ומציון לטל לבניית ביתו על המגרש המוברח, או לקבלנים שבנו את הבית או לעו"ד שייצג את האגודה וגם את טל.

     

  28. התביעה היא תביעה במקרקעין שההתיישנות לגביה היא 15 שנים.

    אפילו התביעה אינה במקרקעין הרי שעל פי סעיף 20 לחוק ההתיישנות אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכות להיפרע משעבוד שיש לנושה על חובו, ובכלל זה משכון. החוב נשוא ההליכים מובטח במשכון ולכן לא התיישן ואף הערובה לא התיישנה.

    תקופת ההתיישנות מוארכת שכן לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות נעלמו מהבנק העובדות הנוגעות להפרת המפרק ורמ"י את צו המרווה שנפסק לבקשת הבנק ולהברחת המגרש לטל. לבנק נודע רק בשנת 2012 במסגרת משא ומתן שניהל עם רמ"י להסדר בבג"ץ כי הזכויות במגרש הועברו לטל בשנת 2008. טל הצהיר שהזכויות הועברו אליו ביום 2.1.2007.

    רק בשנת 2008 קמה זכות נוגדת לכאורה לזכות הבנק מכוח המשכון. אם ייקבע שהתביעה אינה במקרקעין, זהו המועד בו קמה עילת התביעה לחישוב מניין ההתיישנות.

    תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2002 ואף זו תובענה על פי הגדרת סעיף 1 לחוק ההתיישנות, ופתיחתו עצרה את מניין ההתיישנות, לא היה צורך להגיש גם תביעה כספית בנוסף, להיפך. הבנק הגיש תביעות כספיות נגד לווים בפרויקט הרחבת שער אפרים רק כשהיה חשש שאין בטוחה.

     

  29. הבנק טוען שלא שקט על שמריו שכן רק בחודש יולי 2001 נודעה לבנק על ידי משטרת ישראל פרשת שער אפרים וכבר בחודש אוקטובר 2001 ניתן לבקשתו בת.א 2390/01 צו מרווה בהסכמת רמ"י. הצו אסר על ביצוע כל דיספוזיציה במגרשי ההרחבה ללא החרגה אלא בכפוף לאישור בכתב של הבנק. רמ"י והמפרק הפרו צו זה ברשלנות על יסוד תרמית הנתבעים.

     

  30. אין לייחס לבנק רשלנות תורמת בביצוע ההלוואות לנתבעים שכן הבנק רומה על ידם. בעניין תלושי השכר שהומצאו לבנק שציון טוען שהם מזויפים כי אינו עובד אצל מעביד זה, יש לציין כי ציון כלל לא הביא תלוש ממקום עבודתו האמתי וכלל לא הוכיח את דבר הזיוף הנטען של תלושי משכורתו. הבנק לא ידע על הקפאת רמ"י. הבנק אף לא התרשל באי שיגור שמאי לעריכת שומה למגרש שכן הסתמך על קביעת שווי המגרשים לפי אומדן השמאי הממשלתי אשר מפורסם בטבלאות רמ"י. ערך הקרקעות היה קבוע וזאת כחלק מפרויקט גדול שגובה התשלום עבורו נגזר מטבלאות השמאי הממשלתי. לפיכך לא היה צורך לשום כל מגרש בנפרד בטרם מתן ההלוואה. בהסכם שנחתם בין ציון, יהודית והאגודה נכתב במפורש שהאגודה היא בת רשות במגרשי ההרחבה וכי היא בעלת הזכות להמליץ על משתכן כבעל זכות להתקשר עם רמ"י בחוזה פיתוח. זכות בר רשות היא זכות הניתנת לעיקול, שיעבוד או מישכון לפי הפסיקה. אין גם הגבלה על מישכון זכות עתידית שגם היא בבחינת "נכס" שניתן למשכנו.

     

  31. למעשה קיים רק הסכם המלצה אחד והוא הסכם המלצת האגודה השני על התקשרות עם ציון ויהודית, שכן הסכם ההמלצה עם טל אינו חתום כלל על ידי האגודה, ואף לא על ידי מורשה חתימה כנדרש על פי החלטה 737. אף אם תתקבל טענת ציון ויהודית שחתימתם על הסכם ההמלצה זויפה, והדבר מוקשה לאור ייפוי הכוח הנוטריוני עליו חתמו ובו הצהירו שחתמו על ההסכם עם האגודה, הרי שנדרשת רק חתימת הממליץ ולא חתימת המומלץ על פי החלטה 737. מכאן שהאגודה לא המליצה מעולם על התקשרות עם טל ומכוח תקנת השוק המעוגנת בסעיף 9 לחוק המקרקעין וסעיף 4 (3) לחוק המשכון זכות הבנק למימוש המשכון במגרש גוברת.

     

  32. חובת ההשבה מתעצמת כאשר מדובר בתרמית, לגביה חל הכלל שלא ייצא חוטא נשכר ביתר שאת, ולפיכך יש לפסוק את הסעדים המבוקשים וכן הוצאות לדוגמא.

     

    טענות הנתבעים

     

  33. הבנק מנסה ליצור גרסה חדשה שלא בא זכרה בכתב התביעה ובתצהיר עדת הבנק עינת ויינגולד שלא ידעה להשיב על שאלות בעניין טענת התרמית בחקירתה, תוך צירוף מסמכים שלא כדין לסיכומיו, ובכלל זה דו"ח חוקרי רשם האגודות השיתופיות, דו"ח המנהל המיוחד, מסמכים בעניין צו מרווה ובקשת החרגה, הסכם פיתוח, פסקי דין והחלטות שניתנו בהליכים אחרים בעניין שער אפרים. הנתבעים מתנגדים לכך ומה גם שהבנק העלה בסיכומיו שרובם ככולם התמקדו בטענת התרמית שלוש גרסאות עובדתיות שונות לטענה שכולן נסמכות על סברות וניחושים.

     

  34. התביעה היא כספית בעיקרה להשבת כספי ההלוואה שהועברה לאגודה ביום 13.7.2000, כשלוש עשרה שנים לפני הגשת התביעה. ההלוואה לא נפרעה עוד מחודש יוני 2002. על פי בקשת הבנק למינוי כונס נכסים ותצהיריו מיום 23.7.2002 שהוגשו לתמיכה בבקשת מימוש המשכון ומינוי כונס נכסים, החוב הועמד על ידי הבנק לפירעון מידי. מועד היווצרות עילת התרמית הנטענת והמוכחשת הוא לפיכך במועד העמדת החוב לפירעון מידי, זאת ביום 23.7.2002 על פי תצהירי הבנק. מאז חלפו הרבה יותר מאשר שבע שנים. התביעה התיישנה, התביעה הוגשה אף בשיהוי עצום ויש בעניינה מעשה בית דין בפסיקת ראש ההוצל"פ וכב' השופט סובל. אף על פי כן הגיש הבנק ביום 28.5.2013 "הודעה" לתיק ההוצל"פ על הגשת התביעה דכאן וביקש כי יוקפאו ההליכים בתיק ההוצל"פ שכבר נסגר, הגם שידע שלא ניתן לפעול בתיק ההוצל"פ למימוש המשכון שעל סגירתו הסופית הורה כב' השופט סובל משאין כל נכס למימוש. הבנק כלל לא הגיש כתב תשובה ולכתב ההגנה בגדרו הועלו טענות אלה ואין לקבל מפיו כל טענה בעניין זה ולו רק מטעם זה כשלעצמו.

     

  35. צו המרווה אשר כשלעצמו לא צורף לתצהיר עדת הבנק ולא אוזכר בו ולא הוגש על ידי הבנק חל ביחסי הבנק והאגודה בלבד ואינו מהווה הצדקה למחדלי הבנק בגביית חוב ההלוואה וממילא לא מנע את הגשת התביעה להשבת כספי ההלוואה. התביעה שהוגשה בהליך הנוכחי אך בחלוף כשלוש עשרה שנים ממועד הצהרת הבנק על העמדת חוב ההלוואה לפירעון מידי היא ניסיון לעקוף את התיישנות התביעה הכספית. תיק המשכון אינו מעכב את מירוץ ההתיישנות על פי סעיף 15 לחוק ההתיישנות ויש לראותו כסגור.

     

     

  36. הקצאת המגרש לטל נעשתה לפני מתן ההלוואה. האגודה המליצה על טל לצורך ההתקשרות עם רמ"י עוד ביום 17.3.1998 שאז נחתם הסכם ההפניה/ המלצה עמה, וללא כל תרמית. טל בנה במגרש שלד לפני מועד מתן צו המניעה להפסקת הבנייה זאת ביום 22.6.2000 וברור שבנייתו נעשתה בלי קשר לכספי ההלוואה. כך גם ביחס לרכישת המגרש שנעשתה עוד קודם לבנייה עליו. הבניה במגרש הוקפאה מיום מתן צו המניעה ביום 22.6.2000 עד שנת 2011 במשך 11 שנים, ולאחר מכן בנייתו הושלמה בכספי המשכנתא שקיבל טל מבנק טפחות. הבנק יכול היה לבדוק עובדות אלה, לו שמאי מטעמו היה מבקר במגרש, או מברר בוועדה המקומית לב השרון וברמ"י בטרם מתן ההלוואה, אך הבנק נמנע מכך באשמתו.

     

  37. הבנק ברא שלוש גרסאות לתרמית הנטענת: האחת כי קבלת הכספים במרמה על ידי ציון ויהודית נעשתה לטובת האגודה, השנייה כי קבלת הכספים במרמה על ידי ציון נעשתה לכיסו, והשלישית כי כספי ההלוואה הועברו בעסקה סיבובית דרך האגודה לטל כדי שישלים את בניית ביתו. כל הגרסאות אינן נכונות ולא הובאו להן ראיות.

     

  38. הטענה שנטענה לראשונה בסיכומי הבנק כי ציון כחבר ועד האגודה הוא מהוגיה ויזמיה של התרמית אינה מבוססת על כל ראיה והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. ציון לא הואשם ולא הורשע בדבר ולא ניתן לייחס לו מעשים על יסוד ההליך הפלילי שנוהל בפרשת שער אפרים בעיקר נגד וילמובסקי ואחרים. בהליך הפלילי שהתנהל שימש ציון כעד והעיד כי תמורת נטילת ההלוואה היה צריך לקבל מגרש, ובנוסף כי פעל כדי לעזור לאגודה וכדי שיהיו לו בטוחות ומגרש. אין מדובר בתרמית. הנטל להוכחת טענת תרמית גבוה ובוודאי שבנסיבות העניין השערות הבנק אינן מהוות הוכחה רצינית ולא הוכחה מספקת.

     

  39. הבנק הפר את החובות החלות עליו על פי הדין ופעל על פי שיטות עבודה פסולות מהיסוד עד כי ניתן לראותו כמעט כשותף למעשי וילמובסקי והרשקו. הבנק העביר את כספי ההלוואה לאגודה בהסתמך על מסמכים שהועברו על ידי וילמובסקי והרשקו שהם ברובם מזויפים, ובכללם דפי חשבון שהבנק הפיק בעצמו לאחר העברת הכספים מחשבון אמו המנוחה של ציון וכן תלושי שכר מזויפים שהבנק קיבל לאחר מתן ההלוואה ולא מציון שאף הם מזויפים. הבנק נמנע ממתן הסברים לציון ויהודית על מתן ההלוואה בעוד שהם פנו לבנק רק כדי לבקש הלוואה במשכנתא ולא כדי לקבל הלוואה במועד זה. הבנק התייחס לוילמובסקי והרשקו כמשווקי הפרויקט שהביאו לבנק מסמכים כנראה בלתי אותנטיים במקום הלווים. דבר אמיתות המסמכים שהובאו על ידם לבנק כלל לא הובררה עם ציון ויהודית שכן הבנק היה להוט לתת כמה שיותר הלוואות. בביקור היחיד של ציון ויהודית בבנק חתמו על הסכם הלוואה מיום 10.7.2000 שלא היה מאומת ולא היה בידי פקידת הבנק במועד זה הסכם מכר שחותמת ה"נתקבל" שהוטבעה עליו בבנק היא רק מיום 11.7.2000 והסכם זה לא היה חתום על ידי ציון ויהודית. ההסכם החתום והמזויף שהתקבל בבנק הוא מיום 24.7.2000, אך הסכם זה כלל לא נחתם על ידי ציון ויהודית. גם המסמך נ/2 "ביצוע הלוואתנו" הוא מסמך מזויף שציון ויהודית לא חתמו עליו. גרפולוגית הבנק לא בדקה את המסמכים המזויפים אלא רק את המסמכים שאותנטיות חתימת ציון ויהודית עליהם אינה שנויה במחלוקת.

     

  40. תוצאת פועלו הפסול של הבנק בהעברת הכספים לאגודה היא בטלות הסכמים ופטור מתשלום ההלוואה. גם אם ימצא מקום לחיוב הנתבעים יש לייחס לבנק רשלנות מכרעת לנזקו ובכל מקרה אין הבנק זכאי להפרשי הצמדה וריבית לאור השתהותו בת יותר משתיים עשרה שנים בהגשת התביעה.

     

  41. במגרש נשוא התביעה אין לציון ויהודית כל זכות, ולפיכך אין כל תוקף למשכון.

     

  42. התביעה למתן הצהרות שהוגשה על ידי הבנק היא תביעה כספית להשבה מכוח עילה חוזית ונזיקית שהיה על הבנק לכמת, לשלם אגרה בגינה, ולעתור בה לסעד כספי. אין לאפשר לבנק לעקוף את מחסום ההתיישנות בדרך השגויה בה פעל.

     

    דיון

     

  43. אבן יסוד בכל טענות הבנק ועתירתו לסעדים המבוקשים על ידו היא טענתו שהזכויות במגרש הוענקו על ידי האגודה לציון ויהודית ושועבדו במשכון לבנק. זכויות אלה לפי הנטען הוברחו על ידי הנתבעים לטל במרמה. אין בידי לקבל טענה זו. להלן נימוקי:

     

  44. לאגודה לא הייתה כל זכות במקרקעין שאותה היה בכוחה להעביר לציון ויהודית. על האגודה הוטל התפקיד להמליץ לרמ"י על מועמדיה להתקבל כמתיישבים בפרויקט ההרחבה. תפקיד זה לא כלל בחובו כוח להעניק זכויות במגרשי ההרחבה או בקשר אליהם.

     

  45. פרויקט הרחבת שער אפרים בוצע מכוח החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 737. כפי שבואר בבג"ץ 8350/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות ואח' פ"ד נו(6) 25 (2002) (להלן: "בג"ץ עמותת שיח חדש"), החלטה 737, העוסקת בשינוי ייעוד לצורך הרחבת שטחי המגורים ביישובים חקלאיים, העניקה ליישובים החקלאיים הטבה כלכלית בדמות הפחתת דמי החכירה ואפשרה לבני המקום, או למומלצים אחרים שנבחרו על-ידי האגודה החקלאית, בהתאם לצרכיה, לחכור את המגרשים שהורחבו ללא מכרז. אדגיש כי כל הזכויות במקרקעי ההרחבה היו בבעלות המדינה ונוהלו על ידי רמ"י. האגודה שהייתה בת רשות במקרקעין לצורך עיבודם החקלאי, העדיפה לקבל את ההטבה הכלכלית שניתנה בהחלטה לחבריה להתקשר עם רמ"י בחוזי פיתוח וחוזי חכירה, בכפוף לתנאים הקבועים בהחלטה, במגמה להגדיל ו"להצעיר" את האוכלוסיה בשער אפרים, ובהיותה הטבה כלכלית בת ערך רב.

     

  46. החלטה 737 התקבלה כחלק ממספר החלטות העוסקות בשינוי ייעוד מקרקעי המדינה שייעודן חקלאי ובכללן החלטה 717 העוסקת בפיתוח אזורי תעשייה והחלטה 727 שעניינה שינוי ייעוד לבניה למגורים, תעשיה ומסחר תוך מתן פיצוי בגין השבת המקרקעין שייעודם שונה. החלטות אלה עוררו ויכוח ציבורי נוקב בין היתר משנתפסו כמעניקות טובות הנאה יקרות ערך ומוגזמות על חשבון קופת הציבור. ההחלטות נתקפו בבג"ץ עמותת שיח חדש אשר לא מצאתי לנכון להרחיב את הדיבור בו הסוטה מענייננו.

     

  47. לענייננו אעיר כי אם בבסיס טענת הבנק ביחס לזכות האגודה ההנחה כי האגודה הייתה בת רשות במקרקעין וכי היא העבירה זכות זו לציון ויהודית, הרי שאין ממש בטענה. האגודה לא שימרה את זכויותיה כבת רשות במקרקעין לצורך עיבודם החקלאי וזאת כדי לזכות בהטבות שהעניקה החלטה 737, ומעולם לא היו לה זכויות מסוג כלשהו במקרקעין לאחר שינוי ייעודם למגורים.

     

  48. בסעיף 4 (א) להחלטה 737 נקבע:

     

    "מגרשי המגורים יחכרו על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה, ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה..."

     

    ביחס למעמד האגודה ותפקידה כממליצה נפסק בע"א 3962/97 בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ארד ואח' פ"ד נב(4) , 614, 621-622 (1998) (להלן: "פסק הדין בעניין בארותיים):

    "החלטה 737 אינה מעבירה את כוח ההכרעה בבחירת המתיישבים אל האגודה השיתופית. אין בהחלטה זו כדי להפוך את המושבים לרשות מוסמכת לצורך קביעת המתיישבים. התפקיד הנמסר לאגודה הוא תפקיד של גוף ממליץ בלבד. הדברים עולים בבירור מהחלטה 737, הקובעת כי מי שיופנו על-ידי המושב אל המינהל הם בבחינת "מועמדים שיומלצו" (סעיף 4(א) להחלטה). החלטה 737 מבחינה הבחן היטב בין תפקידו של המושב, להמליץ על "מועמדים" (ראו גם סעיף 4(ג)), לבין כוחו של המינהל, אשר רק הוא יכול להקנות לפלוני את הזכות להיות "חוכר" (סעיף 5(א) להחלטה). כוח ההחלטה על ההתקשרות עם מועמד פלוני בהסכם חכירה נשמר למינהל מקרקעי ישראל, ונשאר בידיו בלבד. בשל כך, אין בהחלטה 737 משום התפרקות מזכותו (וחובתו) של המינהל שלא להתקשר בהסכם חכירה עם מומלץ פלוני, אם ההתקשרות עמו אינה תואמת את מדיניותו בניהול מקרקעי ישראל. באופן דומה, גם בעקבות החלטה 737, שמורה למינהל הסמכות שלא להתקשר בהסכם חכירה, מקום שבו ההמלצה של האגודה השיתופית על מועמד כזה או אחר נגועה בפגמים כמו שרירות, הפליה וחוסר תום-לב. המינהל, ולא האגודה, נשאר לכל אורך הדרך הגוף היחיד, אשר יש בידיו סמכות ההחלטה על ההתקשרות".

    פסק הדין בעניין בארותיים ניתן ביום 29.10.1998, למעלה משנתיים לפני מועד מתן ההלוואה, וממנו עולה ברורות כי המקרקעין הם מקרקעי המדינה וכי הזכויות והכוחות הנלווים אליהן נשמרו בידי רמ"י. לאגודה הותר להמליץ על מועמד כזה או אחר, זאת ותו לא. אין מדובר בזכות קניינית ולא בזכות חיובית.

    בהסכם המכונה על ידי הבנק הסכם מכר/המלצה שנטען כי נכרת בין האגודה לציון ויהודית עליו סומך הבנק את טענותיו הובהר והסכם כי:

    "3. ג ההתקשרות בכל הקשור ליחסים בין המשתכנים למינהל יוסדרו בין הצדדים במישרין.

    ד. התחיבות האגודה מצידה הנה להפנות את המשתכנים למינהל בהתאם לתנאים האמורים בהסכם ואין היא מתחייבת בכל דבר הקשור בהתקשרות הישירה שבין המשתכנים למינהל. המשתכנים מצידם מתחייבים כלפי האגודה לפעול כנדרש ולשלם למינהל דמי חכירה מהוונים כמקובל במינהל מקרקעי ישראל.

    ה. האגודה מתחייבת בזאת התחיבות בלתי חוזרת להמליץ בפני מינהל מקרקעי ישראל להחכיר בחכירה מהוונת את המגרש למשתכנים כשהוא נקי הכל חוב שיעבוד.." (נספח 9 לסיכומי הבנק).

     

    מכאן שזכויות המדינה כבעלת המקרקעין וכוח רמ"י לפעול להחכרתם כבעלת הזכות הבלעדית לשנות את מערך הזכויות במגרשים הייתה צריכה להיות ידועה לבנק ועלתה ברורות גם מהמסמכים עליהם הוא נסמך לפי טענתו.

     

  49. זאת ועוד: "קבוצת נספח א'" ככינויה בבג"ץ בעניין שמחי שדן בהסכם שהבנק היה צד לו, כוללת לווים שנטלו את ההלוואות לאחר שרמ"י הורתה על הקפאת הקצאת מגרשי ההרחבה. ביחס למגרשים שאותם "שיעבדו" נושים אלה לצורך החזר ההלוואה הייתה הנחת היסוד המשותפת לצדדים כמתואר בפסק דין כב' השופט זילברטל, כי המגרשים אינם ניתנים למימוש. כך הם פני הדברים גם בענייננו. המגרש אינו בר מימוש להבטחת פירעון חוב ציון ויהודית לבנק, ואף לא ניתן היה למשכנו, בהיעדר כל זכות בו לציון ויהודית או לאגודה.

     

  50. סעיף 1 (א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, קובע:

     

    "מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב".

     

    בעניין הנכסים בני השעבוד במשכון בואר בספרם של נינה זלצמן ועופר גרוסקופף מישכון זכויות 204-205 (2005):

     

    "מישכון זכות עתידית לפי חוק המשכון

    • הכלל שאין אדם יכול להקנות יותר זכויות בנכס מכפי שיש לו.

      חוק המשכון קובע כי "מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב" (סעיף 1 (א) לחוק), אך החוק אינו מגדיר את המונח "נכס", ואין בהוראותיו כל התייחסות, לחיוב או לשלילה, לשאלה אם ניתן לשעבד במשכון נכס עתידי. תזכיר חוק המשכון העומד לדיון במסגרת הקודיפיקציה האזרחית משלים חסר זה וקביעת הסדר מפורש המכיר, ככלל באפשרות ליצור משכון גם על נכס עתידי.

      בהיעדר הסדר בחוק יש לנהוג על פי העיקרון שאין אדם יכול להקנות יותר זכויות בנכס מכפי שיש לו (nemo dat quod non habet)."

       

  51. בנסיבות העניין המליצה האגודה לרמ"י על התקשרות עם ציון ויהודית בהסכם חכירה והסכם פיתוח, אך זה היה תפקידה היחיד ולא היה בכוחה להקנות לציון ויהודית כל זכות. משכך, לא היה לציון ויהודית כל "נכס" שניתן היה לשעבד, לא זכות קיימת ואף לא זכות עתידית שניתן לראות כהתחייבות אובליגטורית למשכן את הזכות בעתיד.

     

  52. המסקנה אליה הגעתי היא לפיכך כי אין בנסיבות העניין משכון תקף המשמש ערובה להבטחת פירעון ההלוואה. עתירות הבנק לפסיקת סעד המצהיר כי הזכויות במגרש הוענקו על ידי האגודה לציון ויהודית ושועבדו במשכון רשום בדרגה ראשונה לבנק וכן סעד המצהיר כי ההלוואה שניתנה על ידי הבנק לציון ויהודית והמשכון ניתנים למימוש באמצעות מכר המגרש, וכי הבנק זכאי להמשיך בהליכי המימוש על פי חוק המשכון במסגרת תיק הוצל"פ למימוש משכון, נדחות.

     

  53. בנוסף ראיתי לנכון לדחות את טענת הבנק בדבר הברחת זכויות ציון ויהודית במגרש לטל. משלא הייתה לציון ויהודית כל זכות במגרש אין לומר כי הם הבריחו זכות זו לבנם.

     

  54. בנוסף נדחית טענת הבנק ביחס לקיומן של זכויות נוגדות במגרש שיש להכריע בהן על פי תקנת השוק כקבוע בסעיפים 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ו4 (3) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967. האגודה המליצה לרמ"י להתקשר עם טל בחוזים. לאחר שרמ"י עצרה את המשך שיווק מגרשי ההרחבה, המליצה האגודה לרמ"י להתקשר בחוזים ביחס לאותו מגרש עם ציון ויהודית. התחייבות האגודה, אם התחייבה כטענת הבנק לעשיית עסקה במגרש, אינה בת תוקף משפטי, בהיעדר כל זכות לאגודה במגרש. רמ"י התקשרה רק עם טל בחוזה פיתוח ולאחר מכן בחוזה חכירה. במצב דברים זה אין מדובר בזכויות נוגדות במגרש שכן רק לטל הוקנו זכויות החכירה במגרש על ידי בעליו. זכויות טל אינן משועבדות לבנק לאומי למשכנתאות אלא לבנק טפחות. למעלה מן הצורך אציין כי טענותיו החדשות של הבנק שהן בבחינת הרחבת חזית אסורה בדבר העסקה הסיבובית שהביאה לכך שבית טל במגרש נבנה בכספי הבנק שהועברו לאגודה וממנה לטל או לקבלנים שבנו עבורו את הנכס או לעורך הדין שייצג אותו ואף את האגודה, לא הוכחה בראיות וממילא אין בהן כדי להועיל לבנק.

     

  55. מסקנה נוספת העולה מהממצא בדבר היעדר זכויות במגרש או בקשר אליו לאגודה וכן לציון ויהודית, והיעדר "נכס" בר שיעבוד במשכון, היא כי עניינה של התביעה אינו נוגע לזכות במקרקעין שההתיישנות לגביה 15 שנים כטענת הבנק. בנוסף משמצאתי כי חוב הבנק אינו מובטח במשכון, נשמטת הקרקע תחת טענות הבנק שהתביעה לא התיישנה על יסוד סעיף 20 לחוק המשכון.

     

  56. לצורך קביעת המועד לתחילת ספירת מניין ההתיישנות אין משמעות למועד בו נודע לבנק כי הזכויות במגרש הוקנו לטל, אלא למועד בו הועמדה ההלוואה לפירעון מידי על ידי הבנק, זאת בשנת 2002. כפי שחזרתי וציינתי לעיל, בהיעדר כל זכויות במגרש לאגודה, לציון וליהודית, אין מקום לקבוע כי "הזכויות" במגרש "הוברחו" מציון ויהודית לטל, ואין זה משנה מתי לטענת הבנק נודע לו על כך.

     

  57. הסעדים הנותרים שהבנק עתר לפסיקתם כנגד הנתבעים הם:

    • מתן סעד המצהיר כי בני משפחת בן מנחם קשרו קשר לרמות ולהונות את הבנק על ידי קבלת כספים במרמה (תוך שהזכויות במגרש מוברחות. בעניין זה נמצא שלא היו זכויות במגרש שניתן היה "להבריח") וההלוואה לבנק אינה נפרעת.

    • מתן סעד המצהיר כי בני משפחת בן מנחם אחראים ביחד ולחוד לנזק הבנק ולתשלום מלוא חובות ציון ויהודית בגין ההלוואה שנטלו מהבנק בתוספת ריבית, ריבית פיגורים והפרשי הצמדה על פי הסכם ההלוואה ועל פי כל דין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

      מדובר בסעד הצהרתי על יסוד עילה נזיקית ועילה חוזית בדבר אחריות הנתבעים לפרוע את ההלוואה.

       

  58. ניסוח הסעד המבוקש באופן הצהרתי תחת תביעת הסעד הכספי הוא תולדה של התיישנות התביעה הכספית שעילתה נצמחה עם העמדת ההלוואה לפירעון מידי בשנת 2002, אשר הבנק לא תבע בגדרי תקופת ההתיישנות בת שבע השנים, ולמעשה לא תבע כלל עד היום.

     

  59. הכלל הוא כי אין לתבוע סעד הצהרתי המהווה אך סעד חלקי ולפצל את התביעות באופן מלאכותי. ראו: רע"א 5321/09 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (6.9.2009), בגדרו התבקש סעד הצהרתי לפיו אין חובת תשלום לבנק, באופן הדומה לענייננו. נפסק בהחלטת כב' השופטת נאור (כתוארה אז):

     

    "תביעתו של המבקש היא במהותה תביעה כספית. במסגרת תביעתו טוען ששון לנזקים כספיים המפורטים בתביעה ונתמכים בחוות דעת מומחה מטעמו. אין ממש בניסיונו של המבקש להציג את צווי העשה כסעד העיקרי המבוקש בתביעתו. זאת ועוד; תביעתם של מסמכים רלוונטיים ותביעה למתן צו לעריכת חשבונות אפשריות, כמובן, במסגרת תביעה כספית, ואין בהן כשלעצמן כדי להצדיק הגשת תובענה לסעד הצהרתי. אלא, הסעד העיקרי המבוקש בתביעתו של ששון הוא למתן צו הצהרתי לפיו ששון אינו חייב לבנק דבר. ממאי נפשך? אילו כל חפצו של ששון שיינתן צו הצהרתי כזה, הרי זו ממילא הגנתו בתביעת הבנק, ואין כל טעם לאפשר כפל הליכים; ואילו תביעתו למתן סעד הצהרתי מהווה שלב ראשון, שלאחריו מתעתד הוא להגיש תביעה כספית, אין הצדקה לפיצול כזה. כפי שנפסק בעניין זה:

    "הלכה היא, כי סעד הצהרתי הוא סעד בשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי; ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט יטה, בדרך כלל, שלא לתיתו" (ע"א 4076/00 חברת נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' חברת מירם זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41)".

     

    ראו בנוסף: אורי גורן סדר הדין האזרחי 831 (מהדורה 11, 2013), המצביע על חובת מי שמבקש לפסוק לו סעד הצהרתי להוכיח כי קיים אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון:

     

    "מאחר שהסעד ההצהרתי אינו ממצה את זכויותיו של התובעשהרי התביעה ההצהרתית מוגשת, בדרך כלל, כשלב מקדמי לתובענה הבאהעל התובע להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי לנקוט בדרך דיונית זו דווקא."

     

    אעיר בהקשר לענייננו כי בהיעדר משכון תקף, ולאחר שתיק ההוצל"פ נסגר ובצדק, אין מקום להעניק לבנק סעד הצהרתי לצורך המשך או חידוש הליכי ההוצל"פ בתיק למימוש משכון או בכלל. ראו בנוסף: ע"א 460/63 שדדי נ' יכיני מושב עובדים בע"מ, פ"ד יח(1) 427; ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85; ע"א 351/82 אלון נ' עו"ד מ. אסטרייכר, פ"ד מא(2) 673; וכן ע"א 617/84 וולקוביצקי נ' החברה לפיתוח קסריה בע"מ, פ"ד מ(3) 778).

     

  60. המסקנה אליה הגעתי היא לפיכך כי יש לדחות גם את עתירות הבנק לפסיקת יתרת הסעדים ההצהרתיים שתבע.

     

  61. אף לגופו של עניין עומד לרועץ לבנק מחסום ההתיישנות. תביעתו הכספית של הבנק התיישנה עוד בשנת 2009 בחלוף 7 שנים ממועד העמדת יתרת ההלוואה הבלתי משולמת לפירעון. כך גם ביחס לעילות התביעה ההצהרתית החוזית והנזיקית שעיקרן נטילת כספי ההלוואה, מבלי שנפרעה ואף לא הייתה ללווים כוונה לפרוע אותה ולהעמיד לבנק בטוחה בדמות המגרש שלציון ויהודית לא היו בו כלל זכויות, כנטען על ידי הבנק.

     

  62. לעניין עילת הסעד ההצהרתי המתבקש אפנה לסעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הקובע:

     

    "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען התובע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות לגופה"

     

    בע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (בעולה) בע"מ (19.9.1991) נפסק כי טענת התיישנות יכולה להתקבל גם ביחס לתביעה לקיום זכות שנטען לגביה כי היא קיימת ממילא ובואר:

     

    "איני שולל את האפשרות, שייתכנו מקרים בהם יתבקש בית המשפט להעניק סעד הצהרתי, ומחסום ההתיישנות לא יעמוד לנתבע, כגון מקרה בו אדם פונה לבית המשפט על-מנת שזה יצהיר על הסטטוס שלו (למשל בדבר גילו, מצבו המשפחתי ואזרחותו). אין להשיב למבקש כגון זה, שמכיוון שאותו מעמד נוצר לפני שנים, אין להעניק לו את מבוקשו בשל התיישנות, שכן הצורך במתן אותה הצהרה מתעורר, בדרך כלל, בשלב מאוחר יותר.

    אין הכרח שנגדיר כאן במדויק, מהם אותם מקרים חריגים, אשר אינם נתונים להתיישנות, שכן תביעתה של המערערת אינה נופלת במסגרתם. קבלת תביעתה של המערערת ומתן הצהרה, כי המערערת זכאית להירשם בפנקס החברים של המשיבה 1, יובילו לשינוי המצב הקיים שהדריך את הצדדים ושעליו הסתמכו המשיבים במשך כל השנים. הזכות לשינוי המצב בדבר רישום המניות קמה לה למערערת, לטענתה, עם מות בעלה. תביעה זו הייתה צריכה על-כן להיות מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות, שכן הראציונאל העומד מאחורי עקרון ההתיישנות, כגון הסתמכות הנתבע על מצב הקיים שנים רבות ואי היכולת לשמור על ראיות במשך תקופה ארוכה, מתקיים במקרה זה".

     

    בנסיבות העניין שלפני היה על הבנק להגיש את תביעתו ובכלל זה התביעה ההצהרתית אם בכלל, בתוך תקופת ההתיישנות, היינו תוך 7 שנים מהמועד בו העמיד את יתרת ההלוואה לפירעון עד שנת 2009 ולא בשנת 2013 כפי שעשה.

     

  63. לו עמד הבנק על המצאת אישור זכויות על ידי רמ"י, אישור רמ"י לביצוע העסקה, והתחייבותו לרישום משכנתא; לו היה הבנק יוצר קשר ישיר כלשהו עם רמ"י לאימות הנתונים שקיבל מהאגודה ומהלווים ולקבלת התחייבותו בטרם הועברו כספי ההלוואה, היה הבנק מתבשר על הפסקת שיווק המגרשים על ידי רמ"י, ועל הרקע לכך, והיה למד כי לא ניתן להעמיד כל בטוחה ממגרשי ההרחבה להבטחת תשלום ההלוואה. בנוסף היה הבנק יכול להתרשם כי יש חשש ממשי שכספי ההלוואה לא ישמשו כלל לתשלום דמי החכירה לרמ"י, ולהתוודע לנתונים הקונקרטיים ביחס למגרש נשוא המחלוקת והבנוי בו. זאת לא עשה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי נעלמו מהבנק עובדות מהותיות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, או כי הוא נמנע מהגשת התביעה עקב הטעיית הנתבעים.

    בנקיטת אמצעי זהירות מינימאליים וקיום נוהלי עבודה סבירים בעת מתן ההלוואות, ולאחר מכן בנקיטת פעולות הגבייה הנכונות, היה כדי למנוע את מתן ההלוואה ולכל הפחות לאפשר את הגשת התביעה במסגרת תקופת ההתיישנות.

    אין באמור בפסקי הדין אליהם הפנה הבנק לאחר הגשת כל סיכומי הצדדים כדי לשנות מהמסקנות אליהן הגעתי כמפורט לעיל.

     

    התוצאה

  64. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

     

    בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים. זאת לאור התנהלותו של ציון שעליה העיד כעד ולא כנאשם בהליך הפלילי. בהליך הפלילי ציון העיד שנטל את ההלוואה כדי לעזור לאגודה בהנחה שיקבל מגרש בתמורה. כפי שניתן להבין מעדותו זו, ציון ציפה לקבל מגרש כלשהו בהרחבה ולאו דווקא את המגרש נשוא המחלוקת. על המגרש נשוא המחלוקת היה בנוי שלד שנבנה על ידי טל לפני מועד נטילת ההלוואה על ידי ציון ויהודית. ציון לא שיתף את הבנק בכוונותיו ובידיעותיו ביחס לכוונות האגודה בנוגע לכספי ההלוואה בעת נטילת ההלוואה והחתימה על מסמכי המשכון. התנהלותו זו לוקה בדופי שאינו מצדיק פסיקת הוצאות כנגד הבנק בהליך שלפני.

    ביתר טענות הצדדים לא מצאתי לנכון להכריע לאור המסקנות אליהן הגעתי.

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ו, 22 יוני 2016, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ