אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ' ש' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

מ' ש' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 26/11/2018 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
25347-02-16
19/11/2018
בפני השופט:
שי משה מזרחי

- נגד -
התובע:
מ' ש'
עו"ד קיין
הנתבעת:
איילון חברה לביטוח בע"מ
עו"ד סררו
פסק דין
 

 

רקע כללי בקציר האומר:

  1. ביום 23.2.2014 הוצע לתובע (טלפונית, ראה בהמשך), יליד 1994, ביטוח לתאונות אישיות. התובע מסר את פרטיו, לרבות כתובת מגוריו ואף הרשאה לחיוב כרטיס אשראי. עוד מולא טופס הצהרה בדבר נכונות הפרטים ושימוש בהם כבסיס לחוזה הביטוח. ההצעה נתקבלה בחברת הביטוח הנתבעת ביום 27.2.2014 ויום 1.3.2014 נקבע כמועד כניסתו של הביטוח לתוקף. ביום 6.3.2014 נחבל התובע בתאונת עבודה וביום 9.4.2014 הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח. תאריך גביית הפרמיה הראשונה (ע"ס 130 ₪) נקבע ליום 28.3.2014. אין חולק כי הפרמיה לא נגבתה נוכח ביטול כרטיס האשראי של התובע בשל יתרת חובה. הנתבעת טוענת כי שלחה לתובע התראות לפני ביטול הפוליסה ולימים ביטלה אותה, לא לפני שבין לבין שלחה לתובע המחאה (12.5.2014) על חשבון התגמולים המגיעים לו (ע"ס 6,714 ₪), לכתובתו הרשומה בהצעה וזו גם נפדתה על ידו. לטענתו לא קיבל את ההתראות על הביטול שנשלחו לכתובתו האמורה. לא למותר לציין כי התובע אינו טוען כי לא קיבל את הפוליסה לידיו (ראה בהמשך דיון).

    מומחה מטעם בית המשפט קבע כי נכותו של התובע בגין התאונה עומדת על שיעור של 50% בגין תסמונת CRPS.

     

     

    השאלות שבמחלוקת:

  2. האם הפוליסה נכנסה לתוקף/נכרת חוזה ביטוח, חרף אי תשלום פרמיה?

  3. אם נכנסה לתוקף/נכרת חוזה ביטוח, האם בוטל/ה כדין על ידי הנתבעת?

  4. אם לא בוטלה והינה בתוקף, מה זכאותו של התובע על פיה?

     

    טענות התובע בסיכומיו:

  5. מבטח אינו רשאי לבטל את הפוליסה לאחר מימוש הסיכון בקרות מקרה ביטוח.

  6. אין חולק שהתאונה שחווה התובע מהווה "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה.

  7. עם פציעתו של התובע בתאונה פקעה חובתו לשלם את פרמיית הביטוח השוטפת וקמה חובתה של הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח הנקובים בפוליסה.

  8. למעשים ולמחדלים של הצדדים לחוזה הביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח אין כל נפקות משפטית לעניין הזכאות לתגמולי הביטוח (למעט הקבוע בסעיפים 22-24 לחוק חוזה ביטוח שאינו רלוונטי לענייננו).

  9. טענת הנתבעת ועל פיה אי תשלום פרמיית הביטוח לאחר מועד פציעתו של התובע מזכה אותה לבטל את הפוליסה, אינה מתיישבת עם הכלל האמור ודינה להידחות.

  10. הטענות לעניין ביטול הפוליסה נולדו רק לאחר תשלום התגמול הראשון ולאחר שהתחוור ככל הנראה לנתבעת שפגיעתו של התובע חמורה.

  11. אין ממש בטענת הנתבעת שהפוליסה בטלה מתחילתה עקב אי תשלום הפרמיה במועד שבין תחילת הביטוח להתרחשות התאונה.

  12. ממילא התשלום הראשון של הפוליסה נקבע לסוף חודש מרץ, קרי לאחר קרות המקרה הביטוחי נשוא התביעה. מכאן כי אין כל נפקות משפטית לשאלה אם תשלום בגין פרמיה שמועדו לאחר קרות מקרה הביטוח שולם אם לאו.

  13. לחילופין, חב התובע בתשלום פרמיה באופן יחסי והנתבעת זכאית לקזזו מהתגמול.

  14. הטענה לביטול הפוליסה לא הועלתה על ידי הנתבעת בהזדמנות ראשונה, משידעה כבר בחודש מרץ 2014 על חילול הוראת הקבע. על כן היה עליה לכפור בכיסוי כבר עם קבלת ההודעה על התאונה.

  15. בפועל אישרה הנתבעת את התביעה ושלחה לתובע המחאה ע"ח תגמולי הביטוח מבלי לכפור בכיסוי או להסתייג ממנו. אלה מהווים הודאה בחבות הביטוחית שאינה הדירה.

  16. הנתבעת לא היתה רשאית לגבות דמי ביטוח לאחר התרחשות מקרה הביטוח.

  17. מכתב הנתבעת על ביטול הפוליסה לא התקבל על ידי התובע אלא לאחר פנייתו מיום 26.10.2015 וכך גם מכתבי ההתראה על הביטול. הנתבעת לא הוכיחה כי המכתבים נשלחו בדואר רשום ו/או הוכיחה כי התקבלו על ידי התובע בפועל.

  18. מכתבי ההתראה נערכו על בסיס הסברה המוטעית שהתובע חייב להמשיך לשלם את הפרמיה החודשית גם לאחר קרות מקרה הביטוח, בשעה שבפועל החובה לשלם את הפרמיה פקעה והתבטלה.

  19. אין לייחס משמעות למילים "שחרור מפרמיות אין" בסעיף 17 לפוליסה שכן מדובר בטבלה שאינה מתייחסת דווקא לביטוח נשוא כתב התביעה.

  20. הקביעה כי התובע אמור להמשיך ולשלם פרמיה לאחר קרות מקרה הביטוח מובילה לתוצאה בלתי סבירה ובלתי נסבלת.

  21. גם אם הנתבעת הייתה רשאית לבטל הפוליסה, הרי שמסעיף 15 (א) לחוק חוזה הביטוח שהינה הוראה קוגנטית, לא הציגה הנתבעת כל ראיה למשלוח מכתבי אזהרה לתובע, כי נשלחו בדואר רשום ו/או כי התקבלו על ידי התובע.

     

    טענות הנתבעת בסיכומיה:

  22. דין התביעה להידחות על הסף מכוח העובדה כי התובע לא שילם מעולם את הפרמיה בגין הפוליסה חוזה הביטוח מעולם לא נכרת מלכתחילה הלכה למעשה.

  23. לאחר חתימת התובע על הצעת הביטוח וכאשר ביקשה הנתבעת לגבות את דמי הביטוח, התחוור לה שלא ניתן לעשות שימוש בכרטיס האשראי שכן זה בוטל.

  24. עם זאת לא מיהרה לבטל את הפוליסה ושלול את זכאותו של התובע וביום 12.5.2014 שילמה לו תגמולי ביטוח בגין אי כושר עבודה.

  25. לאחר שלא הצליחה לגבות את דמי הביטוח מצד אחד ומצד שני לא פעל התובע להסדרת חובו, נתנה הנתבעת לתובע מספר הזדמנויות נוספות לפירעון החוב אולם דבר לא נעשה ועל כן ביטלה הנתבעת את הפוליסה.

  26. חרף העובדה כי התובע צירף תצהיר לעיקרי טיעון מטעמו, הרי משלא קיבל רשות בית המשפט לעשות כן, אין להתייחס אל האמור בתצהיר. ממילא גם הנתבעת צירפה תצהיר מטעמה הסותר את טענות התובע ושקול כנגדו.

  27. בתצהירו רב הנסתר על הגלוי- לא מוסר את פרטי הסוכן, לא סיפר על ביטול כרטיס האשראי, שמסר לסוכן או לנתבעת את פרטי החשבון שלו (מה שלא היה בפועל), לא מציין מי הפקיד הכסף בחשבונו (שהיה הוא) והכל כדי להסתיר את העובדה כי הוא הוא שקיבל את ההמחאה ואת מכתבי ההתראה של הנתבעת.

  28. ממילא הצהיר התובע כי נמסר לו על ביטול הפוליסה מאת סוכן הביטוח.

  29. עם זאת בחר לשבת בחיבוק ידיים ולא הסדיר את תשלום הפרמיה ובנשימה אחת המשיך לדרוש את תגמולי הביטוח.

  30. התובע לא ציין דבר בכתב התביעה בכל הנוגע לביטול הפוליסה ו/או אי תשלום הפרמיה ואף לא על ביטול כרטיס האשראי. למעשה, הסתיר העובדות העיקריות באופן מכוון ומודע.

  31. לנתבעת לא היתה כל חובה להתריע לפני התובע על אי תשלום פרמיה והיה על התובע להסדיר חובו מיד שכשנודע לו על ביטול כרטיס האשראי.

  32. עיון בפלט המחשב הנוגע לכרטיס האשראי מעלה כי חיובים שנתן עוד בפברואר חזרו, זאת קודם שנקשר בהצעת ביטוח, קרי התובע היה מודע לכך שלא היה באפשרותו לעמוד בהתחייבותו.

  33. פירעון ההמחאה שנשלחה את כתובת התובע מעיד כאלף עדים על קבלת כל מכתבי הנתבעת על ידי התובע לרבות אלה המתריעים על ביטול הפוליסה.

  34. לא היתה כל חובה על הנתבעת לשלוח לתובע את מכתבי ההתראה בדואר רשום.

  35. ממילא ידע על ביטול הפוליסה באמצעות הודעת הסוכן.

  36. נוכח היעדר תשלום הפרמיה, לא נכרת מעולם חוזה ביטוח. המדובר בתנאי בסיסי שלא התקיים.

  37. יש לבחון את עקרון תום הלב בהתאם לכוונות הצדדים ולשווין ביניהם. אין ספק כי בענייננו הסכימה הנתבעת להיקשר בחוזה הביטוח תוך הסתמכות על התחייבותו של התובע לתשלום פרמיה. התובע לא עמד בהתחייבותו אך דורש כי הנתבעת תעמוד בה. המדובר בחוסר תום לב.

  38. התובע נהג חוסר תום לב מקום בו פדה את ההמחאה חרף מכתבי ההתראה.

  39. התובע אמנם חוזר וטוען שלא קיבל את מכתבי ההתראה אולם אינו מראה כל כוונה כי ככל שהיה מקבל את המכתבים היה פועל להסדרת החוב.

  40. הנתבעת חזרה והאריכה את המועד לתשלום הפרמיה, עובדה שיש בה להעיד על תום לבה.

  41. התובע הסתיר מהנתבעת את העובדה כי אין באפשרותו לעמוד בתשלום הפרמיה ומשכך כשל בחובת הגלוי הקבועה בחוק.

  42. קרות מקרה הביטוח אינו פוטר את התובע מתשלום פרמיה והדבר נקוב במפורש בפוליסה. על כן גם ניתן ללמוד כי תשלום הפרמיה הינו תנאי חובה ללא כל תלות במקרה הביטוחי.

  43. לא נכונה טענת התובע כי הפוליסה הינה "חד פעמית". מדובר בפוליסת "ריסק" שמופעלת בעת מימוש הסיכון ללא הגבלה.

  44. לא ניתן לקזז את תשלום דמי הביטוח מתגמולי הביטוח. קבלת טענה כדוגמת זו תרוקן מתוכן את כל מוסד פוליסות התאונות האישיות.

  45. על פי תנאי הפוליסה רשאית הנתבעת לבטלה מקום בו לא שולמה הפרמיה או חלקה במועד.

  46. תשלום תגמולי הביטוח אינו מכשיר את מחדלו של התובע באי תשלום הפרמיה.

  47. טענתו הנ"ל של התובע לא הובאה ולו ברמז בכתב התביעה והועלתה רק בשלהי ההליך המשפטי. תשלום התגמולים נעשה בתום לב על ידי הנתבעת מתוך מתן הזדמנות אמתית להסדיר את החוב. לא ניתן לראות בתשלום כעובדה המכשירה את אי תשלום הפרמיה.

  48. קבלת טענתו של התובע הנ"ל תביא לתוצאה לא רצויה ובלתי נסבלת של התרעת חברות הביטוח ממתן הזדמנות למבוטחים לפירעון חובותיהם.

     

    סיכומי תשובה מטעם התובע:

  49. לטענת הנתבעת תשלום הפרמיה אינו אלא תנאי מתלה לתקפות הפוליסה- אלא שחוזה הביטוח אינו כולל תנאי כאמור ולא ניתן לבסס טענה כאמור על פסיקה.

     

    דיון והכרעה:

    עובדות:

  50. במהלך ניהול התביעה הגיש התובע שלושה תצהירים. מתצהירו העיקרי עולה כי את הביטוח ערך באמצעות סוכן ביטוח אשר התקשר אליו טלפונית והציע לו ביטוח לתאונות אישיות. לטענתו לא ראה כל מסמכים אלא מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו. התובע שמר את פרטי הסוכן ואת מספר הטלפון שלו (לא ציין בתצהיר מי הוא ומה מספר הטלפון שלו). לאחר התאונה דיווח לסוכן הביטוח, נתבקש למסור פרטים ולהמציא מסמכים וכך עשה. כעבור זמן התקשר סוכן הביטוח והודיע כי יקבל תגמולים מהנתבעת. לטענת התובע הופקד בחשבונו ביום 25.5.2014 סך של 6,714 ₪. עוד טוען שהקשר היחיד שהיה לו עם הנתבעת היה באמצעות סוכן הביטוח אשר הודיע לו בתום שנת 2014/תחילת 2015 כי הפוליסה מבוטלת וכי תשלח לו הודעה על כך. לטענת התובע אף מכתב ממכתבי הנתבעת אליו לא הגיע לידיו. מתצהירו השני עולה כי חשבון הבנק שלו עמד על יתרת חובה של 5,000 ₪ למצער מאז ינואר 2017.

  51. מטופס ההצעה עולה תמיכה בטענתו של התובע כי הביטוח הוצע לו טלפונית ולעניין זה מוטב כי הנתבעת הייתה מדייקת יותר בסיכומיה ולא טוענת כי "חתם" על טופס ההצעה או שמילא פרטיו בטפסים שונים. עולה כי בשעה 12:55 ביום 23.2.2014 שוחח הסוכן מוחמד שוהאנה עם התובע וגבה את פרטיו לצורך עריכת הביטוח. בין הפרטים שנגבו גם מספר כרטיס האשראי של התובע לצורך חיובו בפרמיות הביטוח (ארבע ספרות אחרות 5861).

  52. מן הראיות עולה כי לעת הצעת הביטוח עמד חשבונו של התובע על יתרת חובה של למעלה מ-10,000 ₪ ונשלחו אל התובע התראות על חוב.

    לדידי יש להחזיק את התובע כמי שידע באותו מועד על חוב זה, מצד אחד ועל אי יכולתו לעמוד בפירעון הפרמיה הנדרשת באמצעות כרטיס אשראי, מצד שני.

  53. לעת המועד שנקבע לתשלום הפרמיה הראשונה (סוף מרץ 2014) עמד חשבונו של התובע על יתרת חובה של כ-400 ₪ לאחר שנטל הלוואה בסך 13,000 ₪. מהודעת ב"כ התובע הנתמכת בדפי הבנק עולה כי החל מאותו חודש מרץ 2014, לא חויב עוד חשבונו של התובע בגין עסקאות שנעשו בכרטיס אשראי ולימים בוטל הכרטיס. מכאן גם כי קבלת ההלוואה במרץ 2014 ו/או הפקדת השיק בחשבונו במאי 2014, לא איינה את אי תשלום הפרמיה.

    גם כאן יש לדידי להחזיק את התובע כמי שידע שלא יוכל לפרוע את הפרמיה באמצעות כרטיס האשראי. עובדה היא כי לא פרע את חוב הפרמיה בכל דרך אחרת.

  54. כאמור מדפי החשבון עולה כי המועד לחיוב כרטיס האשראי של התובע נקבע לכל שני בחודש. עוד עולה כי ביום 25.5.2014 הופקד שיק בחשבונו של התובע ע"ס 6,714 ₪ (הוא סכום תגמולי הביטוח).

    נתון אחרון זה בצירוף העתק השיק שצורף כראיה מטעם הנתבעת, סותר מניה וביה את תצהירו של התובע ואת טענתו כי הסכום "הועבר לחשבונו" וכי לא קיבל מאום בדואר מהנתבעת.

    אכן, אני קובע כי הוכח לפניי שהתובע קיבל מכתב מהנתבעת, תאריכו 12.5.2014 בצירוף המחאה מאותו יום ע"ס 6,714 ₪ והפקיד את השיק ביום 25.5.2014. קביעה זו מובילה למסקנה כי לפחות את מכתב הנתבעת מיום 12.5.2014 קיבל לכתובת הרשומה בהצעת הביטוח, בניגוד לטענתו. כך גם טענתו של התובע בתצהירו העיקרי (סעיף 11) נסתרת ממסקנתי האמורה. בסעיף זה מצהיר התובע כי קבלת דואר בשכונתו הינה רק באמצעות תיבת דואר בסניף הדואר. והרי את ההמחאה בצירוף המכתב קיבל לביתו ולא לתיבת הדואר השכונתית (מספר תיבת דואר לא נכלל בכתובת שצוינה במכתב). התובע לא מסביר, אדרבה מתחמק בתצהירו, מהסבר כיצד קיבל לידיו את ההמחאה האמורה.

    ביום 2.6.2014 שלחה הנתבעת מכתב לתובע וציינה את ארבע הפרמיות שטרם שולמו. לא נכללה התראה על ביטול הפוליסה. ביום 2.7.2014 נשלח מכתב לתובע ובו הודעה כי לפי רישומיי הנתבעת הפרמיות לא שולמו ו"אי לכך לא נכרת חוזה הביטוח והפוליסה מבוטלת מתחילתה". נוסח זה חוזר במכתב שנשלח לתובע גם ביום 4.8.2014. ביום 6.11.2014 נשלח לתובע מכתב ובו ציינה הנתבעת כי למרות פניותיה הקודמות לא שולם חוב הפרמיות וכי היא מודיע לתובע כי הפוליסה בוטלה החל מיום 1.3.2014 "בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח ולתנאי הפוליסה".

  55. אלא שלתובע נשלח מכתב חמישי, או שמא נכון לומר ראשון מבין חמישה ואליו מצרפת הנתבעת את הפוליסה שרכש על פי ההצעה. מכתב זה מיום 11.3.2014. כזכור, ציינתי בפתח פסק הדין כי התובע לא טוען שלא קיבל את הפוליסה. על כן ובראי העובדה כי הפוליסה נרכשה טלפונית מסקנתי הינה כי גם מכתב זה נתקבל על ידי התובע. אכן, בתצהירו העיקרי קובע התובע כי "כל המכתבים שהוצגו על ידי חברת הביטוח איילון במסגרת גילוי המסמכים, שמהם עולה שכביכול הופנו ונשלחו אלי, מעולם לא הגיעו לידי ולא נמסרו באמצעות הדואר". אלא שגם עולה מהתצהיר ונספחיו כי המכתב האמור לעיל לא נכלל בגילוי המסמכים. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובע קיבל גם את המכתב הכולל בתוכו את הפוליסה.

  56. דומה כי כל טענותיו של התובע לעניין אי קבלת "מכתבי ההתראה" נסתרו בראיות נסיבתיות (קבלת ההמחאה, הפקדתה, קבלת הפוליסה ואי טענה שלא נתקבלה) ושמכך נכון לקבוע כי גם קיבל את שאר "מכתבי ההתראה" ו/או ביטול הפוליסה ששלחה לו הנתבעת.

     

    עד כאן ההכרעה העובדתית. כעת לדיון בשאלות המשפטיות.

     

    החובה לשלם פרמיה בקרות מקרה ביטוח:

  57. לטענת התובע, עם קרות מקרה הביטוח לא היה חייב עוד בתשלום הפרמיה. עיון בפוליסה מעלה תוצאה שונה. על פיה, אין שחרור מפרמיות בקרות מקרה הביטוח. לא מצאתי ולו ברמז הוראה בפוליסה (נספחים 504 ו/או 509) היכולה להביא לתוצאה שונה. אדרבה, הן בפוליסה הן ברשימה מצוין במפורש כי הנתבעת מתחייבת לשלם למוטב את הסכומים המגיעים לו על פי הפוליסה "בתנאי שהפרמיות שולמו בהתאם לתנאי הפוליסה". עוד נרשם ברשימה כי אם בעל הפוליסה יגרום לשינוי או שינה את דרך או צורת תשלום הפרמיה, "תשתנה הפרמיה בהתאם למקובל באותה עת בחברה". סעיף 4 לפוליסה שרכש התובע ("הגנה מתאונה AL למשפחה") קובע גם הוא כי בעל הפוליסה ישלם את הפרמיות "בגין תקופת הביטוח" ואין רמז לשחרורו מתשלום בעת קרות מקרה הביטוח. נכונים הדברים הן לגבי נספח הגנה מתאונה והן לגבי נספח א.כ.ע. כתוצאה מתאונה. תקציר הפוליסה קובע כי "אין" שחרור מפרמיות.

    מקובלת עלי לעניין זה דעתה של כב' הנשיאה גילאור בע"א 4464/07 דקלה נגד עיזבון המנוח עשור. הגם שהיתה בדעת מיעוט נימוקיה משכנעים יותר מאשר נימוקי דעת הרוב לעניין זה.

     

    "סעיף 1 לחוזה הביטוח צוטט ...ונקבע בו מפורשות כי תנאי לקבלת תגמולי ביטוח, בגין מקרי הביטוח המפורטים בפוליסה, הוא תשלום דמי הביטוח. קריאה מדוקדקת של החוזה כולו מלמדת שאין בו הוראה הפוטרת מתשלום עם קרות מקרה הביטוח, לא במסגרת הפרק הכללי הכולל הוראות ותנאים המתייחסים לכל פרקי הפוליסה, ולא במסגרת פרק ט', הדן בביטוח הסיעודי בלבד.

     

    ...

     

    חברי חיווה דעתו, המקובלת עלי, שדמי הביטוח מהווים יסוד מכונן של חוזה הביטוח, והמשך גבייתם עם קרות מקרה הביטוח אינה מהווה חריג או סייג לחבות המבטח, כפי שסברה הערכאה הדיונית. משכך, ובהיעדר הוראת פטור מפורשת, אין ללמוד מלשון חוזה הביטוח פטור מחובת תשלום הפרמיות עם קרות מקרה הביטוח.

     

    הייתי מקבלת את טענת המערערת, שפטור מתשלום דמי הביטוח מהווה כיסוי ביטוחי נוסף שלא נרכש על ידי המשיבים, להבדיל מסייג לכיסוי הביטוחי. פטור מתשלום פרמיה כמוהו כתשלום תגמולי ביטוח בשיעור דמי הביטוח, והטלתו אינה יכולה להיעשות במשתמע. בהיעדר זכאות שכזו על פי ההסכם, אין למשיבים עוגן לדרישתם.

     

    מקום שלשון החוזה חד משמעית היא, אין צורך לפנות לפרשות על פי אומד דעת אובייקטיבי, כפי שמצא חברי לעשות. משהלשון ברורה ובהירה, אין להידרש לכללים או מודלים פרשניים אחרים, הגם שבחוזה ביטוח עסקינן. חוזה ביטוח כשמו כן הוא – חוזה בין מבטח למבוטח. פרשנותו, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ פד"י מז(1) 311 (1993); ע"א 4688/02 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ פד"י נט(5) 26 (2005)).

    רק לאחרונה פסק בית המשפט העליון, מפי השופט דנציגר, כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ פ"ד מט(2) 265 (1995) ובהלכת דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11/5/06), מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. ראו ע"א 5656/06 לוי נ' נורקייט בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.1.08). לא זאת אף זאת, איני סבורה שבעניינינו יש סתירה בין לשון החוזה לנסיבותיו.

    ...

    סוף דבר - פטור מתשלום פרמיות הינו מיסודות מקרה הביטוח, שהנטל להוכחתו על המבוטח (רע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח פ"ד נ"ג(1) 450). בעניינינו מצאתי שהמשיבים לא עמדו בנטל זה, ולאור האמור, לו דעתי נשמעת, הייתי מקבלת הערעור ומבטלת את פסק דינו של בית משפט השלום".

     

    לא התעלמתי מהוראות סעיף 5.3 ו-5.4 בנספח 504, אולם אלה מתייחסות למצב שבו קרה מקרה הביטוח בתקופה בה לא עבד המבוטח, מצב השונה בתכלית מענייננו ועל כן לא רלוונטי.

    מכאן מסקנתי כי התובע לא הופטר מתשלום פרמיות גם בקרות מקרה הביטוח. ודוק: הפוליסות שרכש התובע אינן מתמצות בקרות מקרה ביטוחי אחד. עולה מהן כי ניתן להיפרע מהן לאורך תקופת הביטוח בגין מספר מקרי ביטוח ועד לסכום הביטוח המקסימלי (7.2 בנספח 509, או 5.1 בנספח 504). מכאן כי יש היגיון רב בהוראות הפוליסה (שתאריך סיומה בשנת 2070) כי על המבוטח להמשיך ולשלם פרמיות גם בהתקיים מקרה ביטוח.

     

    האם נכרת חוזה ביטוח?

  58. חוזה ביטוח הוא חוזה המחייב את המבטח- תמורת דמי ביטוח- לשלם בקרות מקרה ביטוח, תגמולי ביטוח למבוטח. כך קובע סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח. עוד נקבע בסעיף 14 לחוק כי דמי הביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או תוך פרק זמן סביר לאחר מכן. סעיף 15 לחוק קובע כי מקום בו לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מהמבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם לא ישולם החוב האמור.

  59. עיון בפוליסה מעלה כי היא קובעת שהנתבעת תהא רשאית לבטל את הפוליסה ו/או נספחיה במידה ולא שולמה הפרמיה או חלקה במועד ולא תוך 15 ימים לאחר שהנתבעת דרשה מהמבוטח לשלם הפרמיה. נקבע כי הנתבעת תהא רשאית להודיע למבוטח על ביטול הפוליסה כעבור 21 ימים נוספים אם החוב לא ייפרע קודם לכן. לא למותר לציין כי הפוליסה אינה קובעת כי תשלום הפרמיה הינה תנאי לכניסת הפוליסה לתוקף.

  60. עיון ברשימה מעלה כי תחילת הביטוח נקבעה ליום 1.3.2014., קרי שבוע לאחר הצעת הביטוח ושבוע קודם לתאונה, מקום בו תאריך תחילת גביית הפרמיה עמד על 28.3.2014.

  61. שילובם של כל הפרטים דלעיל מביאני כדי המסקנה כי חוזה ביטוח נכרת גם נכרת ונכנס לתוקף ביום 1.3.2014. כאמור לעיל, הפוליסה או ההצעה לא התנו את כניסת הביטוח לתוקף עם תשלום הפרמיה הראשונה. הפסיקה אליה מפנה הנתבעת אינה רלוונטית לענייננו שכן בכולה נמצאה תניה המתנה את כניסת הפוליסה לתוקף בתשלום הפרמיה הראשונה (גם בת"א (חיפה) 4910/00, וגם בת"א (חיפה) 150/08).

     

     

  62. מכאן המסקנה כי המכתבים ששלחה הנתבעת לתובע על כי "לא נכרת חוזה ביטוח והפוליסה מבוטלת מתחילתה" אינם תואמים את המצב המשפטי ואף לא את הוראות הפוליסה עצמה המגדירה כיצד תבוטל הפוליסה. עוד מסקנה, כי היה על הנתבעת לפעול על פי חוק ופוליסה לביטול הפוליסה/החוזה, הכל כאמור בסעיף 15 לחוק.

     

    האם בוטלה הפוליסה כחוק ו/או על פי הוראות הפוליסה?

  63. הבאתי לעיל את הוראות הפוליסה ואת הוראות סעיף 15 לחוק הדנות בדרך לביטול חוזה הביטוח מקום בו לא שולמה פרמיה. הבאתי לעיל גם את נוסח המכתבים ששלחה הנתבעת לתובע ושאותם קבעתי שקיבל.

  64. מנוסח המכתבים עולה כי הם אינם תואמים את הוראות סעיף 15 לחוק ו/או את תניות הפוליסה ולו במעט. המכתב הראשון מפנה את התובע לסוכן הביטוח או למשרדי החברה לשם פירעון החוב ואינו כולל התראה. המכתבים העוקבים אחריו כבר מודיעים על ביטול הפוליסה מתחילתה.

  65. סעיף 15 אינו אלא הוראה קוגנטית אשר ניתן להתנות עליה רק לטובתו של המבוטח. משחרגה הנתבעת מניה וביה מהוראות הסעיף ו/או הוראות הפוליסה שניסחה היא עצמה, וביטלה את החוזה ללא כל התראה מראש, הרי שפעלה שלא כדין ועל כן פעולותיה מאויינות.

  66. ואם תמצי לומר כי המסר הועבר לתובע כבר במכתב הראשון המודיע על ביטול הפוליסה, כך שיכול היה לסור אל משרדי הסוכן ולפרוע את חובו, או שניתן להבין את אותו המסר גם ממכתביה הנוספים של הנתבעת המודיעים על הביטול, אומר אני כי אין הודעה על ביטול הפוליסה כהודעת התראה על אי תשלום ומתן הזדמנות נוספת לפירעון הפרמיה. בראשונה מודיע הצד לחוזה על "שבירת הכלים" ואיון החוזה מלכתחילה, בעוד באחרונה החוזה נותר בתוקף ולצד החדל ניתנת הזדמנות לתקן את המעוות עד ביטולו של החוזה כעבור 15+21 ימים נוספים. מכאן גם ניתן להבין את הודעת התובע לסוכן הביטוח כאשר למד על ביטול הפוליסה כי הוא "אינו מסכים ויבדוק את העניין". והרי אם הודע לתובע על ביטול הפוליסה, מה לו לאוץ אל הסוכן ולפרוע את חובותיו? שונים היו יכולים להיות פני הדברים לו היה מקבל מכתב התראה.

     

     

     

     

     

     

    תום ליבו של התובע וביטול הפוליסה מכוחו של תום לב:

  67. קבעתי לעיל כי התובע ידע ביום הצעת הביטוח כי לא יכול לעמוד בפירעון הפרמיה הראשונה בה התחייב. בהגיע יום הפירעון כבר לא היה ברשותו כרטיס אשראי בתוקף לפרוע את הפרמיה המובטחת. באמצעי תשלום אחר לא נקט התובע לפירעון הפרמיות, מאז ועד היום.

  68. האם ניתן לראות את התובע כחסר תום לב במידה כזו אשר יוחזק כמי שלא היה בכוונתו לעמוד בתנאי החוזה ועל כן יש לבטלו מטעם זה בלבד?

  69. סבורני כי בנסיבות העניין אין להחזיק את התובע כחסר תום לב במידה קיצונית שכזו אשר יש לומר עליה שמביאה לביטולו של החוזה.

  70. אין חולק כי לעיקרון תום הלב במהלך כריתתו של חוזה ובמהלך הוצאתו מן הכוח אל הפועל חשיבות עליונה במשפט ארצנו. חובה זו קוגנטית כפי שחלק מהוראותיו של חוק חוזה הביטוח הינן. צד שאינו מקיים את חובותיו על פי חוזה יהא מנוע לעיתים, מכוחו של עיקרון תום הלב, לדרוש מן הצד האחר קיום מלא.

  71. בענייננו, אמנם בעת הצעת הביטוח היה נתון התובע לחובות, ובעת מועד פירעונה הראשון של הפרמיה כבר לא יכול היה לשלמה באמצעות כרטיס האשראי. אולם גם זאת נדע- התובע נטל הלוואה לכיסוי חובותיו זמן קצר לפני מועד הפרמיה הראשון, וחובותיו צומצמו כדי מאות שקלים בודדים. דומה כי התובע עשה לצמצום חובותיו ולא ישב בחיבוק ידיים. אכן, התובע לא פרע את הפרמיות מאז הראשונה ועד היום, אולם לעניין זה אין לשכוח כי נפגע בתאונה קשה זמן קצר לאחר כניסת הפוליסה לתוקף, קיבל מכתבי ביטול של הפוליסה, נטל ייצוג של עורך דין וניהל משפט. אלה כאלה מובילים למסקנה כי אי תשלום הפרמיה לא היה מעשה מכוון מלכתחילה כי אם תוצאה של נסיבות שאינן עולות לדעתי כדי חוסר תום לב קיצוני הזועק לביטול הפוליסה.

  72. אשר על כן אני קובע כי הפוליסה נותרה בתוקפה וכי לא בוטלה כדין. מכאן כי על הנתבעת לתגמל את התובע על פי הוראות הפוליסה ועל התובע לפרוע את כל חובות הפרמיה.

     

     

     

     

     

     

     

     

    תגמולי הביטוח:

  73. מומחה מטעם התובע פסק לו 50% נכות בגין התאונה ומומחה הנתבעת פסק 30%. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע 50% נכות בגין התאונה. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה. נוכח מצב דברים זה עדיפה עלי חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

  74. הנתבעת תתגמל את התובע על פי הוראות הפוליסה בגין 50% נכות צמיתה בצירוף ריבית והצמדה מיום קביעת נכותו הצמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

  75. נכותו של התובע כפי שנפסקה על ידי המומחה מטעם בית המשפט ועל ידי הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי בצירוף המסמכים הרפואיים שהוצגו לפניי מעלה כי התובע לא יכול היה לחזור לעבודה לפחות עד היקבע נכותו הצמיתה על ידי המל"ל. אשר על כן ומתום תקופת ההמתנה (14 ימים) ועד למועד קביעת נכותו הצמיתה על ידי ביטוח לאומי תתגמל הנתבעת את התובע באי כושר זמני מלא בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה ועד היום ובניכוי הסכום שנתקבל כבר על ידי התובע בצירוף ריבית והצמדה מיום פירעונה של ההמחאה בבנק.

  76. אשפוז: על פי הוראות הפוליסה על האשפוז להיות במוסד רפואי ובאופן רצוף החל מתום תקופת ההמתנה ובמשך 24 שעות. קרי, באשפוז יום לא סגי. לא הוצגו לפניי מסמכים התומכים בטענת התובע כי אושפז בהתאם להוראות הפוליסה ועל כן אני דוחה את תביעתו בנדון.

  77. סיעוד:  על פי הוראות הפוליסה, פיצוי בגין סיעוד יינתן מקום בו הוכח כי התובע עונה על לפחות על שלושה מצבי תפקוד מתוך ששה. התובע לא הוכיח דבר בנדון ועל כן אני דוחה את תביעתו.

  78. מכל הסכומים הנ"ל תקוזזנה הפרמיות שבהן חייב התובע מעת עריכת הפוליסה ועד היום בצירוף ריבית והצמדה.

  79. לא מצאתי בנסיבות המקרה להפעיל לחובת הנתבעת את סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

     

     

     

     

     

     

     

     

  80. על כל הסכומים הנ"ל תוסיף הנתבעת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כדין לרבות הוצאות משפט משוערכות לפי קבלות שיעביר התובע לעיונה (אגרה ככל שולמה, חוות דעת מומחה).

     

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

     

     

    ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

     

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ