אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 25036-06-10 פלונית נ' פלוני ואח'

ת"א 25036-06-10 פלונית נ' פלוני ואח'

תאריך פרסום : 03/11/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
25036-06-10
10/04/2013
בפני השופט:
יחזקאל הראל – סגן הנשיאה

- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד פרץ
הנתבעים:
1. פלוני
2. איילון חברה לביטוח בע"מ

עו"ד ברקוביץ
פסק דין
 

 

מבוא

 

  1. לפניי תביעת התובעת, ילידת 1971, בגין נזקי נפש שנגרמו לה, לטענתה, לאחר שבנה א' ס' ז"ל (להלן: "המנוח") נהרג בתאונה שארעה ביום 8.1.08 (להלן: "התאונה). עסקינן ב"תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התביעה הוגשה כנגד נהג האוטובוס ומבטחת השימוש בו.

אביא להלן את טענות התובעת בכתב תביעתה:

"1. התובעת, ילידת 1971, מגישה תביעה זו בגין נזקי נפש שנגרמו לה לאחר שבנה, א' ס' ז"ל (להלן: "המנוח") נהרג לנגד עיניה בתאונת דרכים מחרידה ביום 8.1.2008.

2. המנוח נהרג בתאונת דרכים האמורה ברדתו יחד עם התובעת מאוטובוס בו נסעו. דלתות האוטובוס נסגרו על המנוח וזה נגרר אל מתחת גלגלי הרכב.

התובעת, היא אימו של המנוח, עמדה אותה עת בסמוך והבחינה באסון המחריד המתחולל לנגד עיניה. מיותר לציין את סערת הנפש הקשה שפקדה אותה בדקות שלאחר מכן, עת נסתה לטפל בבנה המוטל על הכביש, זאת עד אשר פונה בניידת טיפול נמרץ לבית חולים "וולפסון" (להלן: "התאונה").

...

6. התובעת תטען כי התאונה ארעה עקב שימוש בכלי רכב מנועי, וגרמה לה נזקי גוף כמשמעם בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וזאת, בין היתר, עקב היותה עדה ישירה למותו הטראגי של בנה היקר, ולפיכך אחראים הנתבעים ו/או מי מהם לפצותה על נזקיה.

התובעת תוסיף ותטען כי יש לראות בה חלק ממעגל הנפגעים ו/או הזכאים לפיצוי מאת הנתבעים על פי הוראות חוק הפלת"ד.

7. האסון הכבד אשר פקד את התובעת לנגד עיניה וההבנה כי פציעתו של בנה הסתיימה במוות הותירו בתובעת נזקי נפש קשים ביותר.

מאז יום התאונה עברו חייה של התובעת טלטלה עזה. זכרונות אירוע התאונה פוקדים אותה יום יום ושעה שעה, התובעת סובלת מסיוטים קשים, קשיים בתפקוד הנורמטיבי, הפרעות בשינה ובתאבון והיא שבה ומשחזרת שוב ושוב את אירוע התאונה לפרטי פרטים".

(ס' 7,6,4,1 לכתב התביעה) .

 

  1. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. יצוין כי הנתבעים פיצו את יורשי המנוח ובכללם את התובעת, בגין הנזקים שנגרמו לעיזבון המנוח עפ"י הלכת "השנים האבודות".

 

  1. בפסה"ד אדרש לשאלות כדלקמן, (לאו דווקא לפי סדר הבאתן):
  • האם יש לפסול את עדותה של "החוקרת המדומה", בין היתר, בשל הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות");
  • האם יש להפנות את התובעת לבדיקתMMPI  (בדיקת מהימנות);
  • מהי הנכות שיש להביאה בחשבון על פי הלכת אלסוחה, האם הנכות שנגרמה בגין התאונה בלבד, או גם נכות שקדמה לתאונה ואשר הוחמרה בגינה;
  • האם אדם שניזוק תוך כדי ועקב חילוץ נפגע בתאונת דרכים הינו בגדר נפגע;
  • על מי מוטל נטל ההוכחה, איזה חלק מהנכות שנגרמה בגין התאונה נגרם לנפגע בהיותו "נפגע ישיר" ואיזה חלק נגרם בהיותו גם "נפגע עקיף";
  • האם התובעת טענה בכתב תביעתה את העובדות המהוות בסיס לטענתה בדבר היותה גם נפגע ישיר;
  • האם התובעת הוכיחה את התשתית העובדתית והרפואית הדרושה על מנת לקבוע כי הינה "נפגע ישיר";
  • אם כן – האם נגרם לה נזק נפשי בגין היותה "נפגע ישיר", עקב ניסיון החילוץ הכושל של בנה;
  • האם התובעת עונה על התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה;
  • ההבדלים, הלכה למעשה, שבפסיקת הפיצוי לנפגע עקיף לעומת נפגע ישיר;

 

  1. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן:

ראיות התובעת: עדות התובעת, עדותו של פרופ' יעקב סיון –  מומחה ברפואת ילדים ומנהל מכון ריאות, טיפול נמרץ ילדים והמרכז לרפואת שינה בביה"ח ילדים דנה שבמרכז הרפואי ת"א (להלן: "פרופ' סיון"), הגב' שרה שלזינגר – מנהלת מגמת הנדסה רפואית ומכשור רפואי בקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה בת"א (להלן: "הגב' שלזינגר") ותצהירי עדויותיהם הראשיות.

ראיות הנתבעים: עדותו של החוקר מר אמנון שינברגר (להלן: "החוקר") ועדותה של בתו הגב' נופר שינברגר המתמחה, נכון למועד פסק הדין, במשרד החקירות של אביה החוקר (להלן: "נופר").

חקירתו הנגדית וחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר נח גונן מומחה לפסיכיאטריה.

כן הובא לפניי תיעוד מטעם הצדדים וכמו כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ.

 

  1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

 

בקשה לפסילת עדותה של "החוקרת" (המדומה), נופר

 

  1. לבקשת הנתבעים, ביצע החוקר ביום 3.6.12 מעקב אחר התובעת, ובמסגרתו הגיע למקום עבודתה במרפאת רופאים בקופ"ח מכבי ומאוחדת. החוקר פגש את התובעת במרפאה תוך שהיא עובדת עם מחשב, משוחחת בטלפון ונותנת שירות לפציינטים. החוקר שוחח עם התובעת, הבחין בלק על ציפורניה ולדבריו "...אמרתי לה שאשתי מאוד אוהבת את הדברים האלה, היא אמרה לי שהיא עובדת בזה, היא נתנה לי כרטיס ביקור וזה התגלגל" (עמ' 46 לפרוטוקול ישיבת יום 24.1.13).

יאמר כי התצפית במרפאה צולמה ע"י החוקר במצלמה נסתרת, אולם לטענתו בשל תקלה לא הוקלטה השיחה.

 

  1. בכרטיס הביקור הצבעוני שנמסר ע"י התובעת (להלן: "כרטיס הביקור"), נכתב כדלקמן:

"פלונית, טכנאית...השיטה הבריאה לציפורניים טבעיות כי בשביל לבנות לא צריך להרוס...054... עיצוב גבות, פדיקור רפואי ללא סכין, מניקור, שעווה ועוד".

בכרטיס הביקור לא מצוינת כתובת, אלא כאמור מספר טלפון וכתובת דואר אלקטרוני בלבד.

 

  1. לדברי החוקר, מסר בו ביום את כרטיס הביקור לבתו נופר העובדת אצלו מזה מספר שנים, על מנת שתיצור קשר עם התובעת ותזמין אצלה טיפול. נופר התקשרה בו ביום לתובעת, ונדברה עמה כי תבצע לה טיפול של הורדת שיער בביתה למחרת היום, 4.6.12.

 

  1. במהלך חקירתה הנגדית של נופר, הוברר לראשונה כי במועד ביצוע החקירה טרם החלה את התמחותה כחוקרת. יאמר כי בתצהיר עדותה הראשית, הצהירה נופר כי: "הנני רשומה כמתמחה בחקירות פרטיות על ידי משרד המשפטים" (ס' 2 לתצהיר). הצהרה זו הינה מדויקת נכון למועד חתימתה על התצהיר ביום 15.1.12, אך יחד עם זאת, ראוי ונכון היה להצהיר כי במועד ביצוע החקירה טרם החלה את התמחותה.

 

  1. ביום 4.6.12, הגיעה נופר לבית התובעת, אשר ביצעה עבורה טיפול של הורדת שערות בידיים באמצעות שעווה. נופר שילמה לתובעת עבור הטיפול סך במזומן של 70 ₪, ולא קיבלה קבלה. מהלך שהייתה של נופר בבית התובעת, הוסרט והוקלט על ידה באמצעות מצלמה נסתרת.

 

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, בישיבת יום 13.1.13, הוצג הסרטון בפניה. התובעת זיהתה את עצמה בסרט, ואישרה כי צולם במהלך טיפול שנתנה בביתה. יאמר כי תגובתה הראשונית של התובעת למראה הסרטון הייתה: "באיזו זכות מצלמים משהו אצלי בבית? ביתי הוא מבצרי, לא?" (עמ' 27 לפרוטוקול). בהמשך כשב"כ הנתבעים הבהיר לה כי כל מהלך הטיפול והשיחה צולמו והוקלטו היא השיבה: "באיזו זכות? זה בית שלי ובאיזו זכות מצלמים בתוך הבית שלי? אני אקבל תשובה? (פונה לבית המשפט)" (עמ' 28 לפרוטוקול).

ב"כ התובעת לא הצטרף לאמירות מרשתו והדיון נמשך כסדרו. יחד עם זאת, הוסכם כי סרטי המעקב שבוצעו ע"י החוקר ונופר, יוגשו כראיה בכפוף לבדיקת התמליל ולחקירותיהם הנגדיות.

מספר ימים לאחר הדיון, אישר ב"כ התובעת כי אינו מתנגד שסרטי הצילום והתמליל יעמדו לעיונו של ד"ר גונן, עוד טרם חקירתו הנגדית בביהמ"ש ביום 24.1.13.

בקשת התובעת לפסילת עדותה של נופר הוגשה ביום 31.1.13, בסמוך לפני שמיעת סיכומי הצדדים בישיבת יום 4.2.13.

 

  1. אביא להלן את תמצית טענות התובעת בבקשתה:
  • נופר הפרה את הוראות ס' 2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 – הן מהטעם שפעולתה עלתה כדי הטרדה, והן בשל כך שצילמה את התובעת ברשות היחיד. מכוח הוראת ס' 32, יש לפסול את הראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות;
  • נופר לא הייתה מוסמכת במועד ביצוע החקירה לבצע את החקירה ובכך הפרה את הוראות חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 (להלן:"חוק החוקרים הפרטיים"), וכן את תקנה 5 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972 (להלן:"תקנות האתיקה");
  • נופר הסתירה מהתובעת כי הינה חוקרת, ונכנסה לביתה בתואנת כזב;

 

  1. אביא להלן את תמצית תגובת הנתבעים:
  • התובעת עומתה עם התיעוד וסרטי הצילום, ואישרה כי היא זו שנראית כמי שנותנת טיפול קוסמטי;
  • די בכך שהוכח כי התובעת נותנת טיפול קוסמטי ומקבלת שכר עבורו, מבלי שגלתה זאת בתצהירה ולבית המשפט, כדי להכשיר את הראיה;
  • בהתאם לפסיקה גם אם נופר הפרה את הוראות חוק החוקרים ותקנות האתיקה, אין די בכך על מנת שהראיה תפסל;
  • משהתובעת מנהלת בביתה עסק ומשהזמינה את נופר לביתה לקבלת טיפול –  אין עסקינן ברשות היחיד כמשמעו בחוק הגנת הפרטיות;
  • נופר נמנעה מלבוא בדברים עם התובעת אודות התאונה, וכל שיחתן התמקדה בטיפולים;
  • נופר צלמה את עצמה ואת התובעת, ולא צלמה מטופל אחר המקבל טיפול מהתובעת;

 

הכרעה

 

  1. הוכח מעדות החוקר כי התובעת מסרה בידיו את כרטיס הביקור, המלמד על עיסוקה כמניקוריסטית. כרטיס הביקור נמסר לחוקר ביום 3.6.12, כשנה ומחצה לאחר שחדלה לעבוד כמניקוריסטית במספרה במרכז הקניות הצמוד לביה"ח איכילוב. משמע, כי מסירת כרטיס הביקור לא נועדה לביצוע הטיפול במספרה, אלא במקום אחר. הוכח כי המקום בו בוצע הטיפול הינו ביתה של התובעת.

 

  1. אמנם, השיחה הטלפונית שהתקיימה עוד ביום 3.6.12 בין נופר לתובעת לא הוקלטה, אולם המסקנה המתבקשת הינה כי נופר הוזמנה ע"י התובעת לביצוע הטיפול. יתרה מכך, התובעת זכרה את החוקר ואת שיחתה עמו וכן כי הוא אביה של נופר. נופר לא הציגה עצמה כחוקרת או כמתמחה, מה גם שטרם החלה את התמחותה במועד ביצוע החקירה. נופר הציגה עצמה כמי שהגיעה, בעקבות שיחה הטלפונית שהתקיימה ביניהן, לקבלת טיפול והיא אכן קבלה את הטיפול. מתמליל השיחה שהתקיימה ביניהן עולה כי נופר לא ניסתה לפתות את התובעת, לא הציגה בפניה מצגי שווא ולא שאלה דבר אודות התאונה ומצבה הרפואי של התובעת.

 

  1. מהסרטון ומהקלטת, נראה כי עסקינן בשיחה מסוג השיחות המתקיימות במהלך הטיפול בין לקוחה למניקוריסטית. במהלך השיחה סיפרה התובעת לחוקרת על עבודתה במספרה, על סיומה בניגוד לרצונה באופן חד-צדדי ומיידי ע"י בעלי המספרה, על הכנסתה בסך של 6,000 ₪ לאחר ניכוי חלקו של הבעלים בסך של 4,000 ₪ וכן כי החלה לעבוד במספרה לאחר שפנתה לבעליה מיוזמתה כמה פעמים קודם לכן והציעה שירותיה.

 

  1. במהלך הטיפול, סיפרה התובעת לנופר כי אמרה לבעלה: "יש לי קליינטית", בעת שביקשה ממנו לקחת את בתם לגן הילדים (עמ' 17 לתמליל). משמע, כי הביקור בביתה היה מתואם מבעוד מועד, וכי הבעל והתובעת התייחסו לביקור זה כביקור "רגיל" של לקוחה.

 

  1. המסקנה המתבקשת הינה כי התובעת עושה, מעת לעת, שימוש בביתה כבית עסק. כנגזרת מכך, נופר לא הפרה את הוראות חוק הפרטיות.

 

  1. סבורני כי הנסיבות שנדונו בת.א. (י-ם מחוזי) 9562/07 אורלי דרשן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (כבוד השופט מוסק, 28.6.12); ת.א (י-ם מחוזי) מנאל רפיק טוניל נ' אלסנדוק אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (26.5.10 כבוד השופט ענבר) וב-  6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה ואח' (14.5.06) אינן זהות, ועל כן המסקנות שונות.

 

  1. גם אם נופר הפרה את הוראות תקנות האתיקה, אין די בכך כדי להביא לפסילת הראיה. ברע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בויראת נעים נקבע כדלקמן ע"י המשנה לנשיאה (כתוארו אז), כבוד השופט ריבלין:

"גם אם אניח כי החוקר מטעם המבקשת פעל בניגוד להוראות חוק החוקרים הפרטיים בעת השגת ממצאי החקירה – ואיני נדרש להכריע בעניין זה – אין הדבר כשלעצמו מוביל למסקנה כי פירות החקירה פסולים מלשמש כראיה במשפט. כשרות הראיה נבחנת בנפרד מחוקיות האופן שבו הושגה (ע"פ  115/82 מועדי נ' מדינת ישראל, פד"י לח(1) 197 (1984)). לאמור: אין הראיה נפסלת אך משום שלצורך השגתה הופר דבר חוק. אמנם, כלל זה אינו חזות הכל ונקבעו לו בחקיקה מספר חריגים. כך למשל, סעיף 13 לחוק האזנות סתר פוסל ממצאים שהושגו תוך הפרת החוק מלשמש כראיה בבית המשפט. הוראה דומה ניתן למצוא בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. אלא שלא כך בחוק החוקרים הפרטיים, בגדרו לא נמצאה כל הוראה הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין. משום כך סבורני כי לא היה מקום להורות על פסילת הקלטת והתמליל מטעם זה, ואף לא מן הטעם כי הן הושגו תוך הפרה לכאורה של כללי האתיקה החלים על חוקרים פרטיים.

 

12.   מדברים אלה אין להסיק כי הפרת חוק החוקרים הפרטיים נותרת לעולם ללא מענה וכי איש הישר בעיניו יעשה. אלא שהתרופה להפרת חוק החוקרים הפרטיים אינה מצויה במישור הראייתי, כי אם במישור המשמעתי והפלילי (וראו לעניין זה סעיפים 25 ו-30 לחוק החוקרים הפרטיים)."   (ס' 11–12 לפסה"ד, 11.6.12).

 

  1. משהתובעת הסתירה מהנתבעים ומביהמ"ש את עבודתה כמניקוריסטית, ומשעלה בידי הנתבעים לסתור זאת – אין לפסול את הראיה העומדת בפני עצמה, ואין לקבוע כי עסקינן ב"פירות העץ המורעל".

 

  1. ככל שנופר הפרה את הוראות הדינים הנ"ל, התרופה לכך אינה מצויה במישור הראייתי, כי אם במישור המשמעתי והפלילי.

 

בקשת התובעת לביצוע MMPI

 

  1. אביא להלן את תמצית טענות התובעת בבקשתה זו:
  • ד"ר גונן לא האמין לתובעת וסבר כי הינה מתחזה. משנחשף במהלך חקירתו הנגדית, לתפקודה לאחר התאונה, עצם עבודתה כקוסמטיקאית במספרה, לימודי ההכשרה בקורס לקוסמטיקאיות ועבודתה במרפאת רופאים בקופ"ח מכבי, היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה להפנות את התובעת לאבחון דיאגנוסטי, עם דגש חזק של MMPI;
  • בנסיבות אלו, יש להעתר לבקשה על מנת לתת לתובעת את יומה.

 

  1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת לבקשה:
  • ד"ר גונן לא נשאל ע"י ב"כ התובעת, האם יש טעם בביצוע הבדיקה לאחר שהתגלו כל שקרי התובעת;
  • כל שהמומחה אמר היה כי טרם עריכת חוות דעת רפואית, ככל שהיו בפניו חשדות, יכול והיה פונה לבית המשפט בבקשה להפנות את הנבדק לביצוע הבדיקה;
  • המומחה, כפי שעולה מחוות דעתו באופן מפורש, האמין לתובעת בעת שבדק אותה. מסקנותיו וקביעותיו נקבעו בהסתמך, בין היתר, על האמון שנתן בתובעת, אף כי סבר כי הינה נוטה מעט לאגרבציה. משכך, אין מקום לביצוע הבדיקה;
  • שקרי התובעת נחשפו במהלך חקירתה הנגדית, ועל כן אין מקום לשקול הפניית התובעת לביצוע הבדיקה ודין בקשתה להידחות.

 

  1. לסיכום: יכול והיה מקום לשקול הפניית התובעת לבדיקה לו המומחה היה פונה לביהמ"ש, עובר להכנת חוות דעתו, בבקשה לעשות זאת, בשל אי יכולתו להגיע למסקנה בדבר אמינותה. נוכח העדר אמינותה, כפי שיפורט בהמשך, איני סבור כי יש להיעתר לבקשה ועל כן דינה להידחות. 

 

חוות דעתו של ד"ר גונן

 

  1. אביא להלן מחוות דעתו של ד"ר גונן:

"ד. תולדות עבר פסיכיאטרי

שני מקורות מציינים העדרו של עבר פסיכיאטרי... לא כך הוא.

(1) במהלך הריונה הראשון (1990) בין הגילאים 18–19 אוזכרה מצוקה נפשית עם רעיונות אובדניים, לא טופלה...

(2) בתאריך 10.12.03 בהיותה כבת 32 היתה הנבדקת מעורבת כהולכת רגל בתאונת דרכים...עברה שברים בגפיים (9), חבלת ראש... ללא אובדן הכרה...

אובחנה כלוקה בתסמונת דחק פוסט-טראומתית (PTSD) כרונית... התסמונות אופיינה ע"י זכרונות חודרניים, פלשבקים, סיוטי לילה, פחד וקושי לחצות כביש, לנסוע ברכב, מפגש עם משאית/אוטובוס, לשמוע חריקת בלמים. נהגה להעיר לבעלה על נהיגתו...

ככל הנראה סבלה גם ממצב שלאחר חבלת ראש אשר אופיין ע"י כאבי ראש, סחרחורות, בחילה, סף גירוי נמוך, חוסר סבלנות, איריטביליות, פרסטזיות, פוטופוביה, ירידה בבטחון העצמי, הפרעות בקשב, בריכוז ובזכרון...

2 הפרעות הללו גררו גם סימפטומים דכאוניים (ירידה במצב הרוח, בענין, בכוח רצון)...

תפקודה היה ירוד הן בשל הבעיה האורטופדית והן בשל זו הפסיכיאטרית. התקשתה לטפל בבנה בן השנה...האנטרקציה עם בעלה השני התדרדרה ולבסוף התגרשה...

...

טופלה ע"י אלטרולט, RECITAL...וחלה רגיעה אף כי סימפטומים מסוימים המשיכו ונותרו פעילים...

...

ה. האירוע 8.1.08

בתאריך הנ"ל נלכד בנה בן ה-5.5 א', בין דלתות אוטובוס בעת ירידה ממנו, נגרר עם האוטובוס ונהרג. הנבדקת שהיתה יחד עם בנה זוכרת את צרחותיה לעזרה.

ו. פסיכופתולוגיה לאחר האירוע

1. מאפיינים דכאוניים...מחשבות אובדניות...

2. מאפיינים ריגזוניים ואיריטיביליות...

3. מאפיינים חרדתיים...

4. מאפיינים פוסט טראומתיים ודאגנות פוסט-טראומתית...

5. התנתקויות – לדבריה הופיעו ההתנתקויות ממועד האירוע (לפני יותר משלוש שנים) ונמשכים עד היום בתדירות של פעם עד מס' פעמים בשבוע...

ההתנתקות מתוארת כמצב בו שומעת את הנאמר אך אינה מסוגלת להגיב...

ח. תפקוד

(1) בתחום התעסוקתי...למיטב הבנתי אין למעשה בעיה תפקודית כלשהיא.

(2) בתחום החברתי – תפקוד תקין לחלוטין...

(3) במשק הבית – במהלך 10 חוד' לאחר האירוע תועדו קשיים בתחום זה...כיום...תפקוד תקין.

(4) בתחום הפנאי...תפקוד תקין.

...

ט. בדיקה פסיכיאטרית

הערה –  לקראת סיום הבדיקה ובאופן פתאומי עוצמת הנבדקת את עיניה, לא נעה, לא עונה טונוס השרירים רפוי ולמעשה הינה חסרת תגובה.

נראית כישנה (נרקולפסיה?) בלתי ניתן להעירה. לאחר כ-10 דקות בעלה מעיר אותה. האירוע משויך ומתויג כ-"התנתקות".

...

י. דיון

1. אבחנות

(א) הפרעת אישיות...

(ב) הפרעת דחק פוסט טראומתית ומצב שלאחר חבלת ראש...

הנני מעריך את נכותה העכשווית בגין ה- PTSD בשיעור של 8% נכות זו אינה קשורה לאירוע הרלוונטי נשוא חווה"ד.

(הפרעת הסתגלות מעורבת...על רקע מותו של בנה בתאונת הדרכים מיום 8.1.08 פיתחה הנבדקת סימפטומטלוגיה דכאונית-חרדתית - פוסט-טראומטית ורגזנות איריטבילית. סימפטומים אלו מתכנסים תחת הכותרת האבחנתית של הפרעת הסתגלות. גם החומר הרפואי שעמד לרשותי תומך באבחנה הנ"ל.

אבחנה זו קשורה קשר סיבתי לתאונה ביום .8.1.08

המצבים הדיסוציאטיביים-קונברסיביים (התנתקויות) אשר מדגימה הנבדקת עשויים להוות יחידה אבחנתית נפרדת או להוות חלק מן התסמונת של הפרעת ההסתגלות. בכל מקרה גם כאן תומכת כרונולוגית ההופעה בקשר סיבתי בין ההפרעה לבין התאונה הרלבנטית

...

2 . גורמי לחץ נוספים

הנבדקת תועדה כמי שעברה טראומות מצטברות של אבדן וחוויה פנימית של פגיעות, השפלה וניצול מגיל צעיר(2120) . נטתה להגיב בדיכאון וירידה בתפקוד. אין ספק שטראומת האובדן של בנה בתאונה היוותה מרכיב דומיננטי בהתפתחותה של הפרעת ההסתגלות.

...

עם זאת קיימים תורמים פוטנציאליים נוספים...

...

3 . מהימנות

לבודק המל"ל [הכוונה לד"ר גוטמן שבדק את התובעת ביום 19.5.04 בגין התאונה מיום 10.12.13 – ה.י.] נראתה הנבדקת כבעלת ליקוי במהימנות כך לדוגמה: 'משייכת הכל לתאונה מיום 10.12.03...מדקלמת את סימני ה-PTSD ...'. התרשמותי אני כי הנבדקת אכן נוטה לעיתים לאגרבציה כך למשל כאשר הזכירה את החלומות אך בסך הכול לא התרשמתי מהתחזות או מליקוי משמעותי במהימנותה.

...

4 . מהלך ההפרעה

מצב הרוח הירוד, סף הגירוי הנמוך לרעש, הסבלנות הלקויה והאיריטביליות, הנטייה להתנהגות רגזנית ומתפרצת, רגשות האשם, ההתנהגות הנמנעת, דאגנות היתר, החלימה וההתנתקויות נותרו כשהיו. לעומתם דעכו הפרעות השינה והתיאבון, המחשבות האבדניות, השתפרו הרצון והיוזמה פסקה ההתנהגות האימפולסיבית, ולא בוטאו תלונות לגבי מאפיין חרדתי כלשהו.

...

. 5הערכת שיעור הנכות הנפשית בשל פטירת בנה בתאונה מיום 8.1.08

...

(א) נכות זמנית הנני קובע את נכותה בשיעור של 13% לפי המרווח שבין סעיף34 ב' 34- ג' של מבחני הנכות של המל"ל - מנכות זו הנני מקזז1%   בשל גורמי הלחץ הנוספים שאוזכרו קודם.

...

- את 12% אחוזי הנכות הזמנית יש לשקלל בהתחשב ב 8% הנכות הנפשית הצמיתה הקיימת בגין התסמונת הפוסט-טראומטית והתסמונת שלאחר חבלת הראש כתוצאה מתאונת הדרכים בשנת 2003. הנכות הזמנית תקפה מיום 8.1.08 ועד  7.1.11 נכות צמיתה - החל מיום 8.1.11 הנני קובע את נכותה בשיעור של 9% לפי המרווח שבין סעיף 34 אז לסעיף 34 ב' של מבחני הנכות של המל"ל. נכות זו נזקפת במלואה לחובת התאונה ביום 8.1.08  . גם נכות זו יש לשקלל בנכות הצמיתה הקיימת בגין התאונה בשנת  2003. נכות זו הינה לצמיתות".

 

העובדות כפי שהוכחו בסופו של יום

 

  1. התובעת עלתה לארץ מאוזבקיסטן בחודש יוני 1991. עובר לעלייתה לארץ, נישאה לראשונה בגיל 18 ומיד ילדה בת שנפטרה בגיל חודש. התובעת התגרשה מבעלה ובהמשך נישאה בשנית. מנישואים אלו נולד בשנת 2002 בנם המנוח. בשנים הראשונות לאחר עלייתה לארץ, עבדה התובעת בתחילה כפועלת במתפרה ולאחר מכן כמנהלת עבודה. 

 

  1. ביום 10.12.03, נפגעה התובעת בתאונת דרכים (להלן: "התאונה הקודמת"). בעטיה נגרם לתובעת, בין היתר, שבר בפיבולה, חבלות בראש ובכתף שמאל. התאונה הקודמת הוכרה ע"י המל"ל כ"תאונת עבודה", והתובעת נבדקה ע"י ועדות רפואיות מטעם המל"ל. מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי לאורך השנים התלוננה בפני רופאיה על כאבי ראש, צוואר, טנטון, סיוטים, חרדות, דכאון וסחרחורות (מסמכים רפואיים המפורטים במוצג 1 למוצגי הנתבעת).

בשנים 2004–2006, נטלה התובעת תרופות פסיכיאטריות מסוג קלונקס, רסיטל ואלטרולט.

 

  1. ביום 17.8.06, נבדקה במרפאה הקהילתית לבריאות הנפש ביפו, שם התלוננה כי בעקבות התאונה הקודמת הינה מפחדת מהתנועה; מבקשת להבין כיצד להתמודד עם פחדים מחשש שיקרה לה משהו; הפחד גורם לה להתכווצות בגוף (מסמכים 1–3 למוצגי הנתבעת).

 

  1. ביום 19.5.04, נבדקה התובעת ע"י ד"ר גוטמן פסיכיאטר, במסגרת תביעתה למל"ל להחמרת מצב בגין התאונה הקודמת (מסמך 5–6 למוצגי הנתבעת). בבדיקתה התלוננה התובעת: "פעם בחודשיים אני נפגשת עם הפסיכיאטר. עד היום הייתי 3 פעמים אצלו. מרגישה שיש צורך בטיפול בגלל הסיוטים...אני אחות מעשית במקצוע מרוסיה...מוגבלת רפואית בבריאות. בעיות בגב וצוואר וכתף שמאלי שלא פעילה לגמרי. לא יכולה לחצות כביש בגלל פחדים. לא רואה טלויזיה לאחר הפגיעה. אין לי סבלנות לכלום. משתמשת ברסיטל, אופטלגין כל הזמן. בהתחלה לקחתי ולריין. הזכרון נחלש נתקלת בעמוד מחוסר ריכוז...".

ד"ר גוטמן לא מצא פתולוגיה נפשית העלולה להגביל את התובעת ביכולתה להשתכר, או להתאים עצמה לסביבה.

 

  1. בשנת 2004, החלה התובעת בלימודי הנדסאות מכשור רפואי במכללה ללימוד הנדסאים בת"א. הלימודים נמשכו שלוש שנים ובמהלכם התגרשה מאביו של בנה המנוח.

 

  1. ביום 1.11.07, החלה התובעת לעבוד כמפענחת בדיקות בהיקף של חצי משרה בביה"ח איכילוב, במרפאה להפרעות שינה לילדים. התובעת התקבלה לאחר שהמציאה "קורות חיים" ורואיינה ע"י ועדת קבלה בראשותו של מנהל המחלקה, פרופ' סיון. במסמך שהמציאה לוועדה, פרטה התובעת את השכלתה ורקעה התעסוקתי וכן ציינה כי הינה "בעלת יוזמה, מוטיבציה גבוהה, יכולת עמידה בתנאי לחץ, אמינה". (נ/1).

בשולי המסמך נכתב ע"י פרופ' סיון:

"התרשמותי:

1. אסרטיבית, מגלה רצון רב ויכולת להשקעה.

2. נכונה לעבוד גם לילה בשבוע".

אישיותה של התובעת ומוטיבציית ההשקעה, דורגו ע"י פרופ' סיון בדירוג גבוה.

 

  1. ביום 7.11.07, נבדקה התובעת ע"י וועדה רפואית במל"ל. זאת במסגרת בקשתה להחמרת מצב בתחום הנוירולוגי והאורטופדי, בגין התאונה הקודמת. בפני הוועדה, בראשות אורטופד ונוירולוג, התלוננה התובעת, בין היתר, על כאבי גב וצוואר וכן כי הינה צולעת.

בפרק הממצאים נכתב: "נבדקה בנוכחות העו"ד. נכנסה לחדר כשהיא צולעת בצורה מאוד מרשימה על רגל ימין עם הליכה ביזרית למדי, במהלך הבדיקה וביציאה מהחדר עמדה והלכה בכל (ה.י.???) ממצא פתולוגי וללא כל צליעה. היתה סתירה בולטת בזמן הליכתה בכניסה לבין היציאה... במהלך רוב הבדיקה היתה עם עיניים עצומות... לא היתה מסוגלת לשבת 90 מעלות במיטה עם ברכיים ישרות, לעומת זה כשנבדק בלסג הפוך כן ישבה מעל 90 מעלות אפילו נוצר עוד סתירה בין הממצאים בין רגע" (מסמכים 74–77 למוצגי הנתבעת).

תביעתה להחמרת מצב נדחתה.

 

  1. ביום 8.1.08 ארעה התאונה הטראגית נשוא התובענה. יוזכר כי בעת התאונה הייתה התובעת אם חד-הורית. עובר לתאונה, הכירה התובעת את בעלה הנוכחי ועוד קודם לתאונה נקבע תאריך חתונתם ליום 17.1.08, כשבוע לאחר התאונה. ביום הקבוע התקיימה החתונה עקב הכלל שאין מבטלים חתונה בשל אבל.

 

  1. ביום 21.11.08, כ-10 חודשים לאחר קרות התאונה, נולדה בתם של התובעת ובעלה השלישי. לטענתה, במהלך ההיריון ביצעה 6 ניסיונות התאבדות, בעטיים אושפזה באשפוז יום למשך 3 חודשים במחלקה הפסיכיאטרית של ביה"ח איכילוב. הטענה בדבר 6 ניסיונות התאבדות אינה מתועדת במסמכים הרפואיים, למעט רישום בדבר תלונות על מחשבות אובדניות.

 

  1. בביקור במרפאה לבריאות הנפש באיכילוב ביום 16.11.09 דווחה התובעת: "לדבריה היו לאחרונה מספר אירועים ספונטניים של אקטים אובדניים. הרקע- מריבות עם הבעל, למרות שבאותה נשימה אומרת שהיחסים איתו טובים..." (עמ' 68 למוצגי התובעת, הדגשה במקור).

 

  1. לאחר התאונה שבה התובעת לעבודתה בביה"ח איכילוב לחצי משרה, כפי שעבדה עובר לתאונה (לא הובאה ראיה מתי שבה התובעת לעבודתה זו). בחודש אפריל 2010, עברה התובעת קורס לטיפולי מניקור (ג'ל). בסמוך לאחר מכן החלה לעבוד עם אימה במכון היופי של האם בקרית גת. התובעת חדלה לעבוד אצל אמה לאחר זמן קצר יחסית בשל העדר כדאיות כלכלית.

בחודש יוני 2010 הגישה התובעת את תביעתה לבית המשפט.

 

  1. התובעת המשיכה לעבוד בביה"ח איכילוב בהיקף של חצי משרה עד לחודש יולי 2010 עת הקטינה, לבקשתה, את היקף המשרה ל- 0.375. בתצהירו ובחקירתו הנגדית, העיד פרופ' סיון כי לאחר קבלתה לעבודה וטרם התאונה, ענתה התובעת על כל הציפיות והתגלתה כאישה שמחה, בוגרת, אחראית ובעלת רצון ומוטיבציה גבוהים. כן התרשמו הוא ושאר חברי הצוות, כי התובעת קלטה את החומר המקצועי מהר ובצורה טובה ואיכותית והשתלבה חברתית במכון, עד כי "...בשיחות פנימיות הובעו דעות שהיא תתקדם לתפקידים בכירים במערכת. פלונית שדרה בטחון וחשבנו לעצמנו כי בבוא יום תקבל את תפקיד אחראית המפענחות". (ס' 10–11 לתצהיר).

 

  1. פרופ' סיון הוסיף והצהיר: "אני יכול לומר בביטחון מלא כי במהלך ההיכרות הקצרה שלי עם פלונית לפני התאונה לא נראו כל סימנים מהם יכולתי ללמוד כי יש לה בעיה נפשית ו/או כל בעיה תפקודית אחרת" (ס' 17 לתצהיר).

 

  1. פרופ' סיון הצהיר והעיד כי: "לאחר התאונה הפכה התובעת לשבר כלי, היא נכנסת למצבי חוסר תפקוד מוחלט, מקצועית ובן-אישי ואפילו לצערי כיום היא מהווה נטל למערכת... לעיתים בזמן העבודה נכנסת פלונית למצב של 'התנתקות' כאשר רואים את פלונית יושבת על כיסא בעיניים פקוחות ללא כל יכולת לתקשר" (ס' 12, 16  לתצהיר). חברי הצוות פנו לפרופ' סיון ובקשו כי יפסיק את עבודתה, אולם כדבריו "...תשובתי לצוות היתה מאוד פשוטה –  אני לא אפטר בן אדם שאיבד ילד. לכן, כשפלונית ביוזמתה צמצמה את היקף עבודתה קפצתי על ההזדמנות", (עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת יום 13.1.13). בהמשך, כאשר התובעת בקשה להגדיל את משרתה, סרב פרופ' סיון להעתר לבקשתה, שכן סבר כאמור כי אינה מתפקדת כנדרש.

 

  1. בחודש ספטמבר 2010, החלה התובעת לעבוד כמניקוריסטית עצמאית במספרה במרכז ויצמן בת"א, בסמוך לביה"ח איכילוב. התובעת התמידה בעיסוק זה במספרה עד לחודש דצמבר 2010, מועד בו הודיעה בעליה של המספרה על הפסקת ההתקשרות ביניהם. הפסקה זו נעשתה משיקולים עסקיים של הבעלים ושאינם קשורים לתובעת.

 

  1. ביום 1.3.11 החלה התובעת לעבוד כמזכירה רפואית ומקבלת קהל במרפאת רופאים של מכבי. התובעת עובדת, לערך מאז חודש יוני 2012, 6 ימים בשבוע ועד אז עבדה 5 ימים בשבוע.

 

  1. ביום 20.3.11 נבדקה התובעת ע"י ד"ר גונן, אשר ערך את חוות דעתו מיום 28.3.11, ובה מצא כי אין לתובעת בעיה תפקודית כל שהיא בתחום התעסוקתי (ד"ר גונן לא ידע באותה עת כי התובעת עבדה במספרה במניקור, לאחר שצמצמה את משרתה בביה"ח).

 

  1. בחודש מאי 2011 בקשה התובעת להפחית את משרתה באיכילוב מ-0.375 לחלקיות משרה של 0.170 – פרופ' סיון נעתר לבקשתה. התובעת עבדה באיכילוב פעם בשבוע, 7 שעות (עמ' 35 לפרוטוקול ישיבת יום 13.1.13). באותו חודש הועלה שכרה כמזכירה רפואית מ-2,000 ₪ ל-2,600 ₪ לחודש.

 

  1. במהלך חקירתה הנגדית בבית המשפט, עברה התובעת שתי "התנתקויות" שבאו לידי ביטוי במעין "אובדן הכרה" שנמשך כ-10 דקות. לדברי ד"ר גונן, במהלך ההתנתקות התובעת שומעת את המתרחש סביבה.

 

אמינות התובעת

 

  1. הנני מצר על כך כי בנסיבותיו הטראגיות של תיק זה, הדן באובדנו של בנה יחידה של התובעת ובהשלכותיו על מצבה הנפשי של אמו, הנני נדרש להתייחס לאמינותה. הנני מצר על כך במיוחד נוכח המסקנה הבלתי נמנעת כי אמינותה מוטלת בספק רב.

 

  1. התובעת התגלתה כמי שהינה בעלת אישיות דומיננטית, דעתנית, נבונה, מניפולטיבית ומתוחכמת, אשר קשה עד מאוד לערער את קור רוחה. לדוגמא, כשב"כ הנתבעים החל להציג בפניה את הסרטון שצולם ע"י החוקרת, זיהתה התובעת באיזו תקופה צולם, וזאת בהסתמך על התמונות שהיו תלויות על הקיר שנראה מאחוריה.

 

  1. ניכר היה כי התובעת אינה נותנת לעובדות לבלבלה, תוך שהיא מנסה ליתן מענה לשאלות שהיא סבורה כי יכולה להשיב להן,. מקום בו אין ביכולתה להשיב תשובה עניינית, היא "מבטלת" את אותן עובדות חזותיות וקוליות ומבקשת להתאים המציאות לצרכיה.

 

  1. ב"כ הנתבעים "תקף" שלא בצדק את פרופ' סיון על שלא עלה בידו במהלך ראיון קבלתה של התובעת לעבודה, לעמוד על טיבה. סבורני כי לא בכדי פרופ' סיון וחבריו לוועדות הקבלה התרשמו עמוקות מהתובעת, שכן התרשמותי זהה להתרשמותם. אכן נראה כי עסקינן באישה נבונה, הישגית ומרשימה הניחנת ביכולת לרכוש את אמונם של הסובבים אותה ולהרשימם ביכולותיה. בעת שעומתה עם הסרטון לא ניכר היה בתובעת כל שמץ של מבוכה, נהפוך הוא, היא אף התעשתה והחלה, כאמור, לתקוף את הבסיס המשפטי לראיות הנצחות שהובאו בפניה ובפני ביהמ"ש ומשלא זכתה לעזרת ביהמ"ש לא היססה לבטל חלק מאמירותיה לחוקרת, בנימוק כי נאמרו לשם האמירה בלבד. 

 

  1. התובעת הסתירה מד"ר גונן, מהנתבעים ומבית המשפט את עובדת עבודתה במספרה, כמו גם טיפוליה הבודדים לטענתה המתבצעים מאז.

 

  1. ד"ר גונן היה מודע לעמדתו של ד"ר גוטמן, ביחס לאמינות התובעת בעת שבדקה מטעם המל"ל, אולם הוא עצמו חיווה דעתו, בחוות דעתו, כי "...בסך הכל לא התרשמתי מהתחזות או מליקוי משמעותי על מהימנותה". לעומת זאת, בחקירתו בביהמ"ש חיווה דעתו, וזאת, ובין היתר, וזאת לאחר שצפה בסרטון, כי "...הפגיעה במהימנות שלה הולכת ומתעצמת מבחינת היקף החומרה עם כל נתון נוסף שאתה תיתן..." (עמ' 71 לפרוטוקול ישיבת יום 24.1.13).

 

הלכת אלסוחה

מבוא

 

  1. בפרשת אלסוחה, הוכרה זכאותם של ניזוקים עקיפים לפיצוי הן בגין נזק נפשי בלתי-מוחשי שהוסב להם והן בגין נזק פיזי בלתי-מוחשי שנגרם להם כתוצאה מההלם הנפשי שחוו, בשל מעשה עוולה שנגרם לאחר – קרוב.

הלכת אלסוחה עברה במרוצת השנים התפתחויות שונות, אשר הרחיבו במידה מסוימת את מעגל הזכאים לפיצוי.

הסוגיה הנדרשת להכרעה במקרה דנן הינה –  האם הנזק הנפשי שנגרם לתובעת בגין מותו הטראגי של בנה המנוח, עונה על התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

 

  1. בפרשת אלסוחה נקבעו ארבעה תנאים:
  • הניזוק העקיף הינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי;
  • על הניזוק העקיף להתרשם בעצמו מהאירוע;
  • נדרשת קרבה במקום או בזמן בין הווצרות נזקו של הניזוק העקיף, לבין הפגיעה בניזוק הישיר;
  • נדרשת פגיעה נפשית חמורה, העולה כדי מחלת נפש (פסיכוזיס) או הפרעת נפש (נוירוזיס), שיש בהם משום נכות ניכרת.

 

  1. בע"א 754/05 לבנה לוי נ' מדינת ישראל (5.6.07) (להלן: "פרשת לבנה לוי"), רוכך  התנאי הרביעי לאחר שנקבע כי האם נצבת על קו הגבול שבין נפגע עקיף, לנפגע עיקרי. כן נקבע כי פרשת אלסוחה צפתה את האפשרות שיתעוררו מקרי גבול, והותירה שוליים גמישים המאפשרים להתמודד עם "מקרים קשים". כמו כן, פתחה פתח ליצירת קבוצת ביניים מצומצמת של ניזוקים עקיפים חריגים, שאינם עומדים בתנאים שקבעה, ולמרות זאת תקום אחריות כלפיהם.

 

  1. ביהמ"ש העליון נדרש לפרשת לבנה לוי בע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל (5.6.07):

 

"אין שוני בין מי שרואה את בנו נורה לעיניו, לבין מי שרואה אותו תחת גלגלי מכונית...הבדל נוסף: למנוח בעניינינו עמדה זכות תביעה עצמאית בגין מותו בעוולה...קיים הבדל בסוג הנזק בין ענין לבנה לוי לעניינינו , הנזק אותו תבעו ההורים בפרשת לבנה לוי: מות עובר בתום תהליך פיזי ונפשי ארוך וקשה של כניסה להיריון, שמירתו ולידה שלא נשאה פרי, ראוי להגדרה כנזק עיקרי או מעין עיקרי...והיא מתיישבת גם עם דברי השופט א' ריבלין שהגדיר את התובעים כנפגעים 'מעין ישירים'...הגדרת הנזק כנזק מעין עיקרי נשענת על כך שאובדן הילד בנסיבות שפורטו היה פגיעה במטרה אליה חתרו ההורים במשותף תוך מאמצים וסבל לאורך התקופה..." (ההדגשות במקור עמ' 26–27 לפסה"ד).

 

  1. צא ולמד, כי פרשת לבנה לוי ניתנה בנסיבות חריגות, בין היתר, עקב העדר יכולתו של העובר לתבוע נזקים. משכך, נוצר ראש נזק חדש בגין נזקי ההורים, כאשר גם נזקו של העובר נכלל בתוכם. בית המשפט הבהיר בפרשת שוויקי, כי הורה שנכח בעת שבנו נהרג לנגד עיניו במהלך תאונת דרכים, או במסגרת אירוע נזיקי אחר, הינו בגדר נפגע עקיף ולא בגדר נפגע עיקרי, ואינו מי שיש להחיל עליו את העקרונות שנקבעו בפרשת לבנה לוי.

 

מהי הנכות הנפשית שיש להביאה בחשבון על פי הלכת אלסוחה, האם הנכות שנגרמה בגין התאונה בלבד, או גם הנכות שקדמה לתאונה ואשר הוחמרה בגינה

 

  1. המחבר ריבלין נדרש בספרו תאונת הדרכים, תחולת החוק וסדרי הדין, מהדורה רביעית, לסוגיה כדלקמן: "קושי של ממש עשוי להתקיים מקום בו הנכות הנפשית היא בחלקה תוצאה של התאונה בה נפגע הניזוק וחלקה תוצאה מכך שראה את הפגיעה שהוסבה לקרוב משפחה שלו, באותה תאונה, וקיים קושי לקבוע איזה חלק מן הנכות נגרם על ידי כל אחד מן הגורמים האלה" (עמ' 380).

 

  1. נראה כי אמירתו של המחבר ביחס לסוגיה שהוצגה על ידיו הינה כי מקום בו נכות נפשית נגרמה בגין שני הגורמים כאחד (נפגע ישיר ונפגע עקיף), יש להכריע בשאלה מהי הנכות שנגרמה בגין כל אחת מהעילות. על כן יש לבדוק האם הנכות שנגרמה לאותו אדם בגין היותו נפגע עקיף, ממלאת גם את התנאי הרביעי של שיעור הנכות המינימלית הנדרשת כתנאי מקדמי ליישום ההלכה.

 

  1. לדעתי, מקום בו עסקינן בתביעה של נפגע ישיר בעל נכות קודמת בתחום הנפשי, או בכל תחום אחר, ואותה נכות הוחמרה בגין תאונה (וזאת בנסיבות שאינן מקימות עילה על פי הלכת אלסוחה) –  יש מקום להידרש להשלכות הנכות הכוללת המוחמרת, בהתייחס לנכות של אותו נפגע עובר לתאונה. דהיינו, התייחסות למצבו ותפקודו של הנפגע לאחר התאונה, בגין הנכות הכוללת לאחר החמרה אל מול מצבו ותפקודו במומו עובר לתאונה.

 

  1. נשאלת השאלה, האם יש להחיל גזרה שווה גם על נכות שהוחמרה לנפגע שעומדת לו עילת תביעה, עפ"י הלכת אלסוחה בלבד?

 

  1. במאמרה זכויות הניזוק העקיף לפיצוי נזיקין –  הרהורים בעקבות "ישומה של הלכת אלסוחה בדין הישראלי", משפט רפואי וביו-אתיקה, כרך 4, תשע"ב, בעמ' 174, סוקרת עוה"ד רינת פילטר את ההלכה הפסוקה בכל הנוגע להלכת אלסוחה. כל זאת תוך שהינה עורכת, בין היתר, השוואה בין ההלכה בארץ לבין הדין במשפט המקובל.

מהפסיקה שהובאה על ידה עולה כי לא אחת עלה בידי המומחים הרפואיים שמונו ע"י ביהמ"ש, לקבוע מה שיעור הנכות הכוללת ומה מתוכו הינו בגין מצב קודם; נפגע עקיף ונפגע ישיר. עוה"ד פילטר מבקרת חלוקה דיכוטומית זו שהביאה במרבית המקרים, לדחיית התביעה. במספר פסקי דין שהובאו על ידה עולה, לכאורה, כי בתי המשפט פסקו פיצוי לנפגעים, על אף שלא מלאו אחר התנאי הרביעי של חומרת הנזק הנפשי בגין היותם נפגע עקיף בלבד. (עמ' 209–212).

 

  1. לאבחנה שבין הנכויות (נכות בגין מצב קודם; בגין היות הנפגע נפגע עקיף ובגין היותו נפגע ישיר), יש השלכה מעשית על שיעור הפיצוי. מהפסיקה שהובאה במאמרה של עוה"ד פילטר עולה כי במרבית המקרים נפסק הפיצוי, ככל שהיה מקום לכך, בגין הנכות שנגרמה לנפגע כנפגע עקיף בלבד, בהתעלם מהחמרת מצב קודם ובהתעלם מהנכות שנגרמה לו בגין היותו נפגע ישיר.

משעסקינן בתנאי סף שאחד מהם הינו שיעור הנכות ובמיוחד חומרתה וככל שנפגע עקיף אינו ממלא אחר התנאי הרביעי –  איני סבור כי יש מקום להידרש למצב לאחר ההחמרה.

יחד עם זאת, סבורני כי ככל שנפגע עקיף ממלא אחר כל תנאי הסף לרבות התנאי הרביעי של חומרת הפגיעה – יש להביא בחשבון את הנכות הכוללת וליישם את העקרונות החלים על כל נפגע, לרבות עקרון הגולגולת הדקה.

 

  1. על כן, יש חשיבות רבה לשאלה האם בגין התאונה נשוא תביעה זו נגרמה לתובעת נכות בשיעור כלשהוא כנפגע ישיר. ככל שהתשובה חיובית – יש להידרש לתפקודה לאחר ניסיון חילוץ המנוח מתחת גלגלי האוטובוס והניסיון הכושל להחיותו, אל מול מצבה עובר לפגיעת בנה המנוח, וכן למצבה בעקבות פגיעתו לנגד עיניה של בנה המנוח.

 

האם אדם שניזוק תוך כדי ועקב חילוץ נפגע בתאונת דרכים הינו בגדר "נפגע ישיר" כמשמעו בחוק הפלת"ד

 

  1. אקדים ואומר, כי ככל שיוכח כי נגרם לתובעת נזק נפשי עקב חילוץ בנה מתחת לגלגל האוטובוס – יש מקום לקבוע כי הינה בגדר "נפגע" ישיר.

 

  1. הסוגיה דנן נדונה במספר הזדמנויות בערכאות המבררות, אולם לא עלה בידי לאתר פסיקה של בית המשפט העליון. בתי המשפט הכירו, במספר הזדמנויות, באדם שניזוק נזק גוף, תוך כדי ועקב חילוץ נפגע, כמי שהינו בגדר "נפגע ישיר".

אביא להלן את התייחסות הפסיקה לסוגיה.

 

  1. ברע"א (מרכז) 11183-06-10 טל דנה ואח' נ' אבי כהן ואח' (3.4.11), כבוד השופטת ורדה פלאוט, לאחר שסקרה את הפסיקה, הגיעה למסקנה כי:

"נכונה קביעת בית המשפט קמא כי תכליתו של חוק הפיצויים מביאה למסקנה כי יש להחיל את החוק גם על מי שביקש לסייע לנפגעים בתאונת דרכים ונפגע בעצמו מהשלכותיה של אותה תאונה, גם אם זו הסתיימה לכאורה זמן מסוים לפני הגעתו של המסייע למקום". (הדגשה במקור, עמ' 5 לפסה"ד).

 

  1. בע"א (חי') 1404/05 אילן ברונקש נ' זוהר מרקו (5.9.06), נדונה השאלה האם המערער שנפגע במהלך שבירת שמשת חלון רכב בו נשכח פעוט, הינו בגדר נפגע כמשמעו בחוק הפלת"ד. בית המשפט המחוזי מצא כי המערער נפגע בעת שביקש להיכנס לרכב, כדי למנוע סיכון תעבורתי לתינוק ולפי חלופת הכניסה לכלי הרכב – עסקינן בתאונת דרכים. בית המשפט נדרש בפסק דינו לע"א (חי') 407/93 דהאן נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם):

"למרבה הצער, לשימוש העיקרי ברכב מנועי, היינו נסיעה בו, מתלוות תאונות ובהן תאונות שהנפגעים בהן נלכדים בתוך כלי הרכב וחילוצם מחייב הפעלת מכשיר מיוחד, כמו שקרה במקרה שלפנינו.

 

  במקרים כאלה יש לראות עקרונית תאונה למחלץ בעת החילוץ, כפעולה נלווית ל"שימוש ברכב", באופן שהפגיעה בו תהווה אף היא תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הנ"ל.

 

  השכל הישר וההגיון המשפטי מחייבים איפוא את המסקנה, כי יש לראות בתאונה נשוא ערעור זה תאונת דרכים".

                    (עמ' 7 לפסה"ד).

 

  1. לדעתי, אין מקום לאבחן בין נזק גוף לבין נזק נפשי. ככל שלדוגמה הייתה נגרמת לעד ראיה לתאונה (שאין כל קרבה בינו לבין המנוח), נכות אורטופדית בגין פגיעה בע"ש מותני עקב חילוצו של המנוח מתחת לגלגל האוטובוס – היה מקום לקבוע כי אותו אדם הינו בגדר נפגע ישיר וזאת בלא כל קשר לשאלת הקרבה, אם וככל שקיימת, בינו לבין המנוח.

 

  1. לסיכום: ככל שנגרם למחלץ נזק נפשי, תוך כדי ועקב החילוץ, יש לראותו כ"נפגע ישיר".

 

האם התובעת הניחה בכתב תביעתה את העובדות המהוות בסיס לטענתה בדבר היותה "נפגע ישיר"

 

  1. בתיק זה הוצעה על ידי הצעת פשרה לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, ולאחר שהצדדים טענו את טענותיהם בשאלה – האם התובעת זכאית לפיצוי בהתאם להלכת אלסוחה. לכל אורך הדרך סברתי כי תביעת התובעת הינה כנפגע עקיף בלבד, ועל כן התייחסותי לשאלה האם התובעת זכאית לפיצוי אם לאו, הייתה בהתאמה לכך. במהלך סיכומיו בע"פ של ב"כ התובעת נטען, בין היתר, כדלקמן:

"...הפסיקה דנה בנכויות נפשיות של אנשים שכביכול נפגעו בעקבות התאונה. הפסיקה דנה בנכויות נפשיות של אנשים שכביכול נפגעו באופן עקיף לתאונה. אני אישית חושב, ואני מקווה שבית המשפט יאמץ דבריי, שהעובדה שהתובעת היתה נוכחת בתאונה, שהתובעת נאלצה כפי שהיא מתארת בס' 11 בתצהירה לשחרר את בנה מגלגלי האוטובוס, ולבצע בו פעולות החייאה, זה שלעצמו הופך אותה להיות נפגעת בתאונה". (עמ' 86 לפרוטוקול ישיבת יום 4.2.13).

 

  1. מיד לאחר מכן נרשמו בפרוטוקול דברי ב"כ הנתבעים: "מתנגד לכל שינוי חזית" (עמ' 86 לפרוטוקול). לא נרשמו בפרוטוקול דבריו הנוספים, לפיהם בכתב התביעה לא נטענה טענה זו ועל כן אין להידרש לה.

באותו מעמד, סברתי ביני לביני, כפי שסבר ב"כ הנתבעים כי המדובר בהרחבת חזית, אולם לא נתנה כל החלטה.

 

  1. במהלך כתיבת פסק הדין נדרשתי לטיעוני ב"כ בעלי הדין, בין היתר, כפי שהובאו לפניי במהלך טיעוניהם בהליכים המקדמיים, במסגרתם נדונה השאלה האם התובעת זכאית לפיצוי [יוער כי בהתאם להחלטתי בדבר שמיעת סיכומים בע"פ רשאים הצדדים להפנות, בין היתר, לתחשיבי הנזק שהוגשו מטעמם במהלך ההליכים המקדמיים].

 

  1. בבקשתה למינוי מומחים רפואיים, שצורפה לכתב תביעתה, הודיעה התובעת כי היא עותרת למינוי מומחה:"...בעקבות תאונת הדרכים בה נהרג בנה ובנוכחותה...".

 

  1. בתחשיב הנזק שהוגש ע"י התובעת ביום 11.8.11, שבה התובעת וחזרה על הנטען בס' 2 לכתב התביעה והוסיפה כדלקמן:

"האסון הכבד אשר פקד את התובעת לנגד עיניה וההבנה כי פציעתו של בנה הסתיימה במוות, הותירו בתובעת נזקי נפש קשים ביותר, מיותר לציין כי המנוח ירד עם התובעת מהאוטובוס יד ביד דבר המגדיל ומעצים את הפגיעה הקשה.

מאז יום התאונה עברו חייה של התובעת טלטלה עזה. זכרונות אירוע התאונה פוקדים אותה יום יום ושעה שעה, התובעת סובלת מסיוטים קשים, קשיים בתפקוד הנורמטיבי, הפרעות בשינה ובתאבון, והיא שבה ומשחזרת שוב ושוב את ארוע התאונה לפרטי פרטים".

 

  1. במסמך "עמדת התובעת" שהוגש ביום 3.1.12 נכתב בפתיח:

"ראש וראשונה יטען הח"מ כי כלל אין מקום לדון בהלכת אלסוחה היות והתובעת נפגעת ראשונית בתאונה".

 

  1. לאור המקובץ לעיל, סברתי כי לכאורה ואין עסקינן בהרחבת חזית. משכך, נתבקשו הצדדים, בהחלטתי מיום 18.2.13, להידרש לשאלה האם עסקינן בשינוי חזית, וכן למקרה ויקבע כי אין עסקינן בשינוי חזית – להידרש לשאלה האם התובעת הינה בגדר נפגע ישיר.

 

  1. בתגובתה לטענה בדבר שינוי חזית טענה התובעת כדלקמן:

מסעיף 2 לכתב התביעה עולה כי תביעת התובעת נגרמה לטענתה כבר ברגע התאונה בהיותה עדה ישירה לתאונה ובהיותה נדרשת לטפל בפצועי התאונה.

בסעיף 7 לכתב התביעה נרשם:

...

גם כאן התובעת חוזרת פעם נוספת לתאונה עצמה וטוענת כי זיכרונות אירוע התאונה פוקדים אותה.

בנסיבות אלו ברור התובעת כבר בכתב תביעתה טענה כי נזקיה נגרמו בשל אירוע התאונה ולא בהכרח או רק בשל נזק עקיף בראותה את בנה במצבו.

בסעיף 6 מפורשות נרשם כטענה חלופית זכותה של התובעת לקבלת פיצוי בהתאם להלכת אלסוחה ובהיות הטענה טענה חלופית ברור כי הטענה העיקרית היא היותה נפגעת ישירה לתאונה".

 

  1. בתגובתה מדוע יש לראות בה כנפגע ישיר, טענה התובעת כדלקמן:

 

"לו נחליף את המונחים ממונחים נפשיים למונחים אורטופדיים הרי השאלה כלל לא היתה נשאלת. ועל כן, בהיות נכות נפשית, נכות גופנית לכל דבר וענין, הרי כלל אין צורך להמשיך ולהסביר.

נכותה של התובעת נובעת מהתאונה עצמה".

 

  1. הנתבעת השיבה כדלקמן לעניין שינוי החזית, ולעניין הטענה כי התובעת הינה נפגע עקיף:
  • טענת התובעת בתגובתה, כי בס' 6 לכתב התביעה טענה כטענה חילופית לזכותה לקבלת פיצוי בהתאם להלכת אלסוחה, אינה נכונה;
  • התביעה מנוסחת בהקפדה באופן ברור ומכוון על מנת להתאימה להלכת אלסוחה – בתביעה אין זכר לקיומה של עילת תביעה של התובעת כנפגע עקיף;
  • גם בתגובתה טענה התובעת כי אין עסקינן בשינוי חזית:"...בהיותה עדה ישירה לתאונה ובהיותה נדרשת לטפל בפצועי התאונה";
  • הנטען בתחשיב הנזק חוזר על האמור בכתב התביעה, וכך גם בתצהיר העדות הראשית ובתלונות בפני המומחה – לרבות קביעותיו כי נכותה הינה "על רקע מותו של בנה בתאונת דרכים...". המומחה נשאל שאלות הבהרה ונחקר בחקירה נגדית, אולם לא הוצגה לו אף שאלה בדבר נזקה של התובעת כ"נפגע  ישיר";
  • התובעת לא טענה בשום שלב כי היא עצמה הייתה בסכנת פגיעה כלשהי כתוצאה מהאוטובוס, או שהיה רגע בו חששה לגופה או לחייה בשל האוטובוס, או שהיה נגרם לה נזק גוף אלמלא נפגע בנה;
  • נזקה הנפשי של התובעת נובע אך ורק ממותו של בנה בתאונה.

 

הכרעה

 

  1. בכתב טענות אין להעלות טענות משפטיות, אלא עובדות בלבד. התובעת פרסה בכתב תביעתה את כל העובדות הרלוונטיות הנדרשות להכרעה. הנתבעים, בסופו של יום, לא חלקו עליהן. 

 

  1. המסקנה המתבקשת הינה כי התובעת הניחה בכתב תביעתה את התשתית העובדתית הלכאורית, לטענתה, המשפטית כי נפגעה במהלך נסיון החילוץ, אולם עדיין יש להידרש לשאלה האם הוכחה נכות נפשית בגין נסיון החילוץ. 

יובהר ויודגש כי הונחה התשתית הפורמלית העובדתית, כפי שיש להניחה במסגרת כתב הטענות, אולם עתה יש לבחון האם תשתית זו הוכחה (יובהר למען הסר ספק, כי אין מחלוקת שהתובעת לא היתה נתונה לסיכון במהלך התאונה בה נפגע בנה המנוח, שכן ירדה מהאוטובוס טרם תחילת נסיעתו).

 

על מי מוטל הנטל להוכיח מהי הנכות שנגרמה באותה תאונה בגין היות הנפגע נפגע עקיף ומהי הנכות שנגרמה בגין היותו נפגע ישיר

 

  1. בעניינינו, ד"ר גונן נדרש לחלוקה שבין הנכות בגין מצב קודם, שהינה לדעתו בשיעור של 8%, לבין הנכות שנגרמה לתובעת בגין התאונה, שהינה לדעתו בשיעור של 9%. המומחה לא נדרש להפרדה, אם וככל שהיה לה מקום, בין הנכות שנגרמה לתובעת כנפגע עקיף, לבין הנכות אם וככל שנגרמה לתובעת כנפגע ישיר. נראה כי הנתבעים לא היו מודעים לטענתה זו של התובעת וספק בעיניי אם התובעת עצמה, להבדיל מבא כוחה, היתה מודעת לה.

 

  1. נשאלת השאלה, על מי מוטל הנטל להוכיח מהו שיעור הנכות שנגרם בגין כל אחד מהגורמים/עילות. אין חולק כי ככל שמומחה קובע לנפגע נכות בשיעור מסוים וקובע  כי זו נגרמה בגין מעשה עוולה – על המזיק מוטל הנטל להוכיח כי אותה נכות, כולה או חלקה, לא נגרמה בגין אותה עוולה. במקרה דנן, הנתבעים הרימו הנטל להוכחת הנכות בגין מצבה עובר לתאונה, שכן המומחה עשה זאת בחוות דעתו.

 

  1. לדעתי, משנפגע הניח את התשתית העובדתית להוכחת טענתו כי הינו בגדר נפגע ישיר ונפגע עקיף (דהיינו היותו קרוב, נוכח וכו' וכן היותו מי שחילץ את אותו נפגע), וכי נגרם לו נזק נפשי וככל שהמומחה אינו קובע מה שיעור הנכות בגין כל עילה בנפרד– עובר הנטל לכתפי המזיק להדוף הראיה הלכאורית שהובאה ע"י הניזוק. ככל שלא עולה בידי המזיק להודפה – יש לראות את שיעור הנכות הכולל שנגרם לנפגע בהיותו נפגע ישיר. 

 

  1. בע"א 1457/07 עיריית הרצליה נ' כץ  (19/01/09), נדונה השאלה האם התובע, שנכנס לרחוץ בחוף לא-מוכרז, היה רוחץ במים לו הוצב בחוף שילוט האוסר הרחצה במקום ומזהיר מפני שוניות. משלא הוצב שילוט – התגלעה מחלוקת כיצד היה נוהג התובע לו הוצב.

 

            "יצוין כי אין דומה מקרה, כדוגמת המקרה בענייננו, שבו יש לקבוע בצורה היפותטית כיצד היה פועל אדם אילו היו הנסיבות שונות, למקרה שבו ניתן להוכיח את קיומו, או את אי קיומו, של קשר סיבתי בצורה ישירה. חשיבה היפותטית כזו מעלה קשיים גם במקרים פשוטים יחסית, ועל אחת כמה וכמה במקרים סבוכים וקשים...

נפסק כבר כי התרשלות הפוגעת ביכולתו של התובע להוכיח את הקשר הסיבתי, כיוון שהיא עצמה מונעת את התממשות סדר הדברים הלא-רשלני, עשויה להביא להעברת הנטל לנתבע לשלול את קיומו של קשר סיבתי... אפשרות זו יושמה בעבר בתיקים של רשלנות רפואית אך כפי שנקבע ביחס לפן הראייתי של דוקטרינת הנזק הראייתי, אין הצדקה עניינית להגביל את תחולתה רק לתחום זה... בענייננו, התרשלות המערערים הותירה תחת עמימות את השאלה ההיפותטית – האם לולא ההתרשלות היה המשיב 1 פועל כפי שפעל."

 

(חוות דעתו של המשנה לנשיאה, כבוד השופט ריבלין, ס' 15–16 לפסקֿֿ-הדין).

 

  1. לסיכום: לאור המקובץ לעיל, סבורני כי על המזיק מוטל הנטל להוכיח מהו שיעור הנכות שנגרם לנפגע בגין היותו נפגע עקיף ובנפרד בגין היותו נפגע ישיר. (במקרה דנן הנטל לא עובר לנתבעים שבפנינו מהטעמים שיפורט בהמשך).

 

האם התובעת הוכיחה את התשתית העובדתית והרפואית להוכחת טענתה כי הינה "נפגע ישיר"

 

  1. מהראיות שהובאו ע"י התובעת ולא נסתרו, היא פעלה בניסיון לחלץ את בנה המנוח מתחת לגלגל האוטובוס.

 

  1. ככל שעסקינן בנזק הנפשי, שנגרם לתובעת כתוצאה ממותו של בנה המנוח – יש ליישם את כל התנאים שנקבעו בפרשת אלסוחה, לרבות התנאי הרביעי בדבר חומרת הנזק הנפשי.

מנגד, ככל שעסקינן בנזק נפשי, שנגרם עקב ניסיון החילוץ ובמהלכו – עסקינן בנזק נפשי שנגרם לתובעת כנפגע ישיר, ועל כן, לדעתי, אין להחיל על נכות זו את התנאים שנקבעו בפרשת אלסוחה.

 

  1. במקרה דנן, המומחה לא נשאל מהו שיעור הנכות שנגרם בגין כל אחת מהעילות. הדעת נותנת כי במקרה דנן מרבית הנכות נגרמה בגין מות המנוח לנגד עיני התובעת ומיעוטה אם בכלל, נגרם בגין ניסיון החילוץ וההחייאה הכושלים. יחד עם זאת, משאין בידינו כלים לקבוע מהי הנכות- אין להידרש להנחות אלו.

ספק אם גם המומחה יכול היה, לו היה מתבקש, לערוך חלוקה דיכוטומית של הנכויות בגין כל אחד ממעשי הנזיקין.

סבורני כי עסקינן במעין "נזק ראייתי" שנגרם לתובעת.

 

  1. בתצהיר עדותה הראשית מיום 5.3.12 הצהירה התובעת כדלקמן, בדבר נסיבות אירוע התאונה:

"מספר חודשים לאחר תחילת עבודתי ביום 8.1.08 הבאתי את א' באוטובוס לגן וכאשר ירדנו מהאוטובוס ארעה תאונה וא' נדרס למותו.

...

בהגיענו ירדנו מהאוטובוס ומסיבה כל שהיא ובדרך שאינני יודעת להסביר א' נדרס על ידי האוטובוס  ממנו ירדנו.

...לאחר הדריסה במו ידי הוצאתי את א' מתחת לאוטובוס המכנס של א' היה תפוס בגלגל האוטובוס.

...

לאחר שהוצאתי אותו התחלתי בפעולות החייאה לבדי וזאת עד שהגיע אמבולנס.

...

ממקום התאונה פונינו לבית החולים וולפסון וא' פרפר בין חיים למוות מספר שעות עד שנפטר". (ס' 9–13 לתצהיר)

  1. סבורני כי מתחייבת ונדרשת ההפרדה והקביעה בין שיעור הנכות שנגרם לנפגע  עקיף, שעומדת לו עילת תביעה עפ"י הלכת אלסוחה, לבין הנכות שנגרמה לו בגין היותו נפגע ישיר, שכן עסקינן בשתי עילות נפרדות. סבורני כי תחילה יש להידרש לשאלה האם הונחה התשתית העובדתית לטענה כי הנכות הנפשית, כולה או חלקה, נגרמה בגין היותה נפגע ישיר בלבד ולא גם בגין עצם מותו של בנה המנוח.

 

  1. מרבית החומר הרפואי שעליו נסמך ד"ר גונן בבדיקתו בחוות דעתו הוגש כראיה.

אביא להלן פירוט רלוונטי מרישומים אלו:

  • בפרק ה' לחוות הדעת שכותרתו "האירוע" נכתב ע"י המומחה: "בתאריך הנ"ל .... בנה בן ה-5.5 א' , בין דלתות אוטובוס בעת ירידה ממנו, נגרר עם האוטובוס ונהרג. הנבדקת שהיתה יחד עם בנה זוכרת את צרחותיה לעזרה";
  • "...זמן קצר לפני החתונה נהרג בנה בתאונה- ירדה איתו מאוטובוס 'פתחתי מטריה והדלת נסגרה עליו' ..." (סיכום מחלה מיום 26.3.08 של מרכז קהילתי לבריאות הנפש, יפו, מסמך 105 למוצגי התובעת);
  • "...לפני 4 חודשים הבן נהרג (5.5) מול העיניים שלה... (תעודת חדר מיון מיום 5.5.08 של המרפאה הפסיכיאטרית בביה"ח איכילוב, מסמך 24 למוצגי התובעת);
  • "...המצב התחיל אחרי מות בנה..." "...בוכה הרבה על בנה..." (רישום מיום 5.5.08 בביה"ח איכילוב, מסמך 28 למוצגי התובעת);
  • "...בינואר 2008 בנה בן ה-5 נהרג לנגד עיניה בתאונת אוטובוס מחרידה..." (עמ' 1 לסיכום מחלה מיום 16.10.08 של המערך הפסיכיאטרי מחלקת טיפול יום באיכילוב, מסמך 20 למוצגי התובעת);
  • "...סיבת הפניה לטיפול : משבר בעקבות מות הבן בתאונה..." (טופס בקשה לשינוי טיפול פסיכותראפויטי מיום 12.2.09 של ביה"ח איכילוב, מסמך 103 למוצגי התובעת).

 

  1. בחוות דעתו של המומחה נקבע כי נכותה של התובעת בגין מצב קודם, הינה בשיעור של 8%. כן קבע המומחה כי בגין התאונה, נגרמה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 9%. משכך נכותה המשוקללת הינה בשיעור של 16%. בחינת חוות דעתו של ד"ר גונן, תצהיר התובעת, עדותה, הרישומים הרפואיים המפורטים לעיל ותחשיב הנזק שהגישה התובעת מעלים כי בשום שלב לא העלתה את הטענה העובדתית כי בשל החילוץ נגרם לה נזק נפשי.

בחוות דעתו של המומחה נכתב כי בנה המנוח נגרר ע"י האוטובוס ובתצהירה נטען כי היתה מחוץ לאוטובוס, דהיינו כי ירדה לפני בנה. על כן, יכול כי "צרחותיה לעזרה" היו בניסיון לעצור את האוטובוס, וכן יכול כי גם במהלך החילוץ צעקה התובעת לעזרה, אולם אלו הנחות בלבד ועל התובעת מוטל הנטל להוכיחן.

גם אז היה על התובעת, לו אכן סברה כי נכותה הנפשית נגרמה כולה או חלקה בגין ניסיון החילוץ של בנה המנוח, לטעון זאת כטענה שבעובדה. כמו כן להניחה בפני המומחה על מנת שיוכל להידרש לשאלה האם הנכות כולה או חלקה, נגרמה בגין ניסיון החילוץ.

 

  1. ניתן ללמוד כי המסקנה המתבקשת מהראיות שהובאו בדבר תלונות התובעת בהקשר לתאונה, שאלו התמצו במותו של בנה המנוח ולא באירוע החילוץ על ידה. ככל שהתובעת הינה טוענת ומניחה בסיס עובדתי לכאורי כי חלק מתלונותיה ומצבה נגרמו בגין החילוץ – היה עובר לנתבעת הנטל להוכיח מהו שיעור הנכות שנגרם, אם בכלל, בגין החילוץ. ככל שהדבר לא היה עולה בידיה – היה מקום לקבוע כי כל תשעת האחוזים נגרמו בגין היות התובעת נפגע ישיר, תוך שהיה מקום להביא בחשבון גם את החמרת המצב, דהיינו את הנכות הכוללת בשיעור של 16%. 

 

  1. התובעת הניחה את התשתית העובדתית הלכאורית בלבד לעצם האפשרות להיותה נפגע ישיר, אולם לא הניחה את התשתית הרפואית הלכאורית לכך שבגין כך נגרמה לה נכות נפשית. על כן, אין מנוס מהקביעה כי כל נכותה הנפשית בשיעור של 9% נגרמה בגין היותה נפגע עקיף. 

 

האם התובעת עונה על התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה?

 

  1. אין מחלוקת שהתובעת עומדת בשלושת התנאים הראשונים.

הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת עונה על התנאי הרביעי.

 

  1. ככל שעסקינן בנפגע עקיף בלבד – התובעת אינה עונה על התנאי הרביעי, הן בשל שיעור הנכות הנמוך והן בשל אופן תפקודה. דהיינו, הנכות הרפואית הינה נמוכה מהנכות המינימלית שנקבעה בהלכה וכך גם באשר לנכות התפקודית, כפי שהוכח בראיות שהובאו.

 

  1. ד"ר גונן סבר בחוות דעתו כי נכותה של התובעת אינה פוגעת בכושר השתכרותה, והוא נותר איתן בדעתו זו, ואף מעבר לכך, במהלך חקירתו הנגדית. בסופו של יום, כפי שהוכח מהראיות, קביעתו תואמת הלכה למעשה לתפקודה של התובעת בעבודותיה השונות לאחר התאונה. אמנם, קביעה זו אינה מתישבת לכאורה עם עדותו של פרופ' סיון, אולם נוכח אופן התנהלותה של התובעת והעדר אמינותה לא שוכנעתי כי המצג שהציגה במהלך עבודתה אמיתי וכנה.

התובעת הסתירה מפרופ' סיון את עבודתה במספרה ואת הטעמים לבקשתה להפחית במשרה. כך גם הסתירה זאת מהמומחה, מהנתבעת ומביהמ"ש. התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע שבה ופנתה לפרופ' סיון בבקשה להגדיל את היקף משרתה. ברי כי בקשתה זו נבעה מסיום עבודתה במספרה, ויש בה כדי ללמד על כך שאין קשר בין הפחתת עבודתה באיכילוב לבין התאונה וכי כושרה לעבודה לא פחת ביחס למצבה עובר לתאונה – מכל מקום לא בשיעור המקנה פיצוי לנפגע עקיף. 

 

  1. בשולי הדברים אבהיר, למען הסר כל ספק, כי נתתי אמון בעדותו של פרופ' סיון וביושרו, והנני משוכנע כי המצג שהוצג על ידיו תואם למצג המטעה שהציגה התובעת בפניו.

 

שיעור הנזק

הפסד השתכרות לעבר

 

  1. ד"ר גונן קבע לתובעת בגין התאונה נכות זמנית בשיעור של 13% לתקופה של שנה אחת עד ליום 7.1.11, וזאת בנוסף לנכות בשיעור של 8% בגין מצב קודם. מתלושי השכר של ביה"ח איכילוב הנני למד כי במהלך תקופה זו שכרה שולם כסדרו. 

 

  1. לסיכום: בחינת תלושי השכר של התובעת והראיות שהובאו מלמדת כי לא נגרם לתובעת הפסד השתכרות מאז התאונה ועד לתום הנכות הזמנית.

 

נזק לא ממוני

 

  1. התובעת היתה מאושפזת, במסגרת אשפוז יום, במחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח איכילוב במשך כ-3 חודשים. כן נקבעה לה נכות זמנית בשיעור של 13% לתקופה של שנה לאחר התאונה.

 

  1. לאור האמור לעיל מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 17,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד בגין הנזק הלא ממוני.

 

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

 

  1. התובעת פנתה לטיפול רפואי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה וכי נגרמו לה הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בגין הטיפול הרפואי. מצאתי לפסוק לתובעת בפריט זה, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 3,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

 

סוף דבר

 

  1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 20,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, שכ"ט העדים לרבות שכרו של המומחה, אגרה, הוצאות ויציאות משפט. ההוצאות תשאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. הסך הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

 

  1. להבטחת יתרת תשלום שכרו של המומחה בגין עדותו, סך של 1,000 ש"ח יועבר ישירות למומחה בגין תוספת חקירתו, אלא אם התובעת תמציא לנתבעת תוך 15 יום ממועד פסה"ד, אישור על תשלומו למומחה. תשלום הנתבעת ישירות למומחה יקוזז מחיובה כלפי התובעת עפ"י פסה"ד.

 

ניתן היום,  ל' ניסן תשע"ג, 10 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ