ת"א 18886-04-12 ע' שרוף ואח' נ' אברהם רוטמן ושות בעמ ואח'

תביעה לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לתובע במהלך עבודתו. התביעה הוגשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים ובהמשך הועברה לבית-משפט זה.

התובע והתאונה

1. התובע, יליד 1960, כבן 55, תושב נפת חברון שבתחומי הרשות הפלסטינית, פועל בניין במקצועו.

2. ב-28/12/07 עבד כפועל באתר בניה של הנתבעת 1 (הנתבעת). לטענתו לוח עץ עליו עבד נשבר וכתוצאה מכך הוא נפל מגובה של כשלושה מטרים ונפגע פגיעות קשות.

3. לאחר הנפילה פונה לבית חולים שם אובחנו שבר בקרסול ושבר בחוליות הגב. מומחה מטעם בית-המשפט, פרופ' ליברגל, סבר כי נותרה נכות בשיעור 39% וכי התובע לא יוכל לשוב לעבודת כפיים הכרוכה בעמידה. במל"ל נקבעה לתובע נכות בשיעור 42% (28% רפואי והפעלת תקנה 15 במלואה).

4. התובע טוען כי מאז התאונה לא שב לעבוד והוא מתפרנס מקצבת מל"ל בסך של כ-740 ₪ בחודש.

   חילוקי הדעות

5. חילוקי הדעות נוגעים לאחריות ולנזק. אחריות – משום שהנתבעת טוענת כי התובע לא הביא עדים שיעידו על נסיבות התאונה ולא הוכיח כי נגרמה בשל רשלנות מצדה. היא מוסיפה וטוענת כי ממילא אינה בעל הדין הנכון שכן שימשה כיזם וכמזמין העבודה והעבירה את מלוא הסמכות והאחריות באתר לקבלן שלד בשם ג.א.מ.י.ר לעבודות בניין ופיתוח בע"מ (קבלן השלד). לטענתה היה על התובע לתבוע את קבלן השלד ואת המעביד הרשום שלו, חברת ש.כ. תומר השקעות (המעביד הרשום) ולא את היזם. נזק – משום ששכרו המדווח של התובע עמד על סך של כ-1,742 ₪ אך לטענתו התלושים אינם משקפים את שכרו האמיתי שעמד על סך של כ-5,000 ₪, ושולם לו במזומן.

    

6. בבית-המשפט העידו התובע; מר סאלם נאג'ר – חברו לעבודה, שלא ראה את התאונה אך הגיע מיד אחריה והעיד גם על דפוסי התשלום לפועלים; ומר יניב רוטמן, מנהל הנתבעת.

7. להלן אבחן את טענות הצדדים בשלושה שלבים – בשלב הראשון יבחנו נסיבות התאונה וקיומה של אחריות, בהתעלם מזהות המזיק; בשלב השני אבחן את אחריותה של הנתבעת; ובשלב השלישי אדון בנזק. אקדים ואומר כי מצאתי שהתובע נפגע כתוצאה מרשלנות המעסיקים באתר; כי לנתבעת, כיזם, אחריות כוללת לבטיחות באתר ולכן היא אחראית לפצות את התובע; וכי התובע לא הוכיח ששכרו היה גבוה מהשכר המדווח.