אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 17608-12-13 סופיר נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

ת"א 17608-12-13 סופיר נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 06/10/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
17608-12-13
08/12/2014
בפני השופט:
מוחמד חאג' יחיא

- נגד -
התובע:
א' ס'
עו"ד יגאל סופר
הנתבעת:
שירביט חברה לביטוח בע"מ
עו"ד יוסי אברהם
החלטה
 

 

1) מונחת לפניי בקשה מטעם הנתבעת להבאת ראיות לסתור וכן להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

 

רקע וטענות הצדדים

 

2) התובע, יליד שנת 1975, עיסוקו נהג מונית. התובע טוען בתביעתו כי נפגע בתאונת דרכים במהלך עיסוקו, תאונה שאירעה ביום 1.9.09. בעטיה של התאונה הוא סובל, כך לדידו, מכאבים בעמוד שדרה צווארי. התביעה הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") כאשר לפי קביעת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהוכרה התאונה האמורה כתאונת עבודה, נקבעה נכות צמיתה לתובע בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות צוואר, זאת בהתאם להוראת סעיף 37(5)(א) בתוספת שבתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

 

3) בבקשתה להבאת ראיות לסתור טוענת הנתבעת כי לפני המוסד לביטוח לאומי לא עמד תיעוד רפואי רלבנטי מעברו הרפואי של התובע. הנתבעת צירפה הן לבקשתה האמורה וכן בהודעה נפרדת שני מקבצי אסמכתאות, הכוללים בין השאר, תיעוד רפואי מעברו של התובע זאת לצד תיאור מורחב להשתלשלות העובדות לעניין בירור תביעתו של התובע במוסד לביטוח לאומי, לרבות עררים ודיון בבית הדין האזורי לעבודה. הנתבעת טוענת, בהסתמכה על התיעוד שצירפה, כי התובע עבר בעבר שבע תאונות דרכים אשר בעקבותיהן התלונן על כאבים במספר מוקדים בגוף, בין היתר, כאבים בצוואר וכי התובע לא הציג את האמור לפני המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת כי במקרה דידן, יש להתיר הבאת ראיות לסתור משכן קביעת המוסד לביטוח לאומי לא התבססה על תשתית רלבנטית מלאה.

 

4) התובע טוען מנגד כי אין בסיס לבקשת הנתבעת. לדידו של התובע, המדובר בתיעוד רפואי מינורי שיש בו פערי שנים אחד למשנהו ואין רצף תיעוד אובייקטיבי על פגיעה משמעותית שקדמה לתאונה. התובע טוען עוד כי המוסד לביטוח לאומי היה ער לעברו הרפואי של התובע וכי נרשם רק עבר בעל משמעות. לדידו של התובע, יש צורך במקרה חריג להבאת ראיות לסתור, מקרה שאינו מתקיים בנסיבות העניין.

 

דיון והכרעה

 

5) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הנתבעת והתובע לעניין הבקשה דידן, נחה דעתי כי בדין להיעתר למבוקש ולהתיר הבאת ראיות לסתור, כפי שיוטעם להלן.

 

6)לפי סעיף 6ב בחוק הפיצויים, אם נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על-פי החוק האמור. עם זאת, "...בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

 

7)כבר נקבע בפסיקה כי היתר להבאת ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן [ראו ההחלטה בעניין בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו פתייה, פ"ד לט(4) 839; להרחבה ראו ספרו של א' ריבלין, "תאונות דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה חדשה מעודכנת, התש"ס-1999, 494-503]. באופן כללי, הטעמים שעשויים להצדיק מתן היתר כאמור, הם משני סוגים: טעמים משפטיים - כך למשל, ההליך שבו נקבעה הנכות לפי דין נפל בו פגם מהותי, דוגמת תרמית, בטלות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי [ראו החלטה בעניין רע"א 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט(4) 505] (להלן: "פרשת עודה"); טעמים עובדתיים - טעמים כבדי משקל וחדשים, כגון שינוי מהותי במצבו הרפואי של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על-ידי המוסד לביטוח לאומי [ראו והשוו עם ההחלטה בעניין רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' רחמים קמחי ואח', פ"ד מז(4) 815; ראו גם רע"א 4396/13 מירל אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, מיום 22.12.13 (פורסם בנבו)].

8) בפסק הדין בעניין ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 (להלן: "פרשת טיארה"), בית המשפט העליון מנה דוגמאות שבהן ניתן לשקול בחיוב מתן היתר להבאת ראיות לסתור - כגון, ובתמצית: שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע; עובדות רלבנטיות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה שלא עמדו לפני הוועדה הרפואית אשר קבעה את שיעור נכותו על-פי דין - בציינו כי אין זו רשימה ממצה. בית המשפט גם העיר כי כדי להתיר הבאת ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה או מומחים רפואיים אשר סבורים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין הצדדים הוא גדול. בית המשפט העליון שב והדגיש בקובעו בין השאר כי יש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של הוראת סעיף 6ב בחוק הפיצויים ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד [פסקה 4, עמוד 82 בפסק הדין].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ