ת"א 17093-04-14 וולדנברג נ' עמותת נצח יש"י - יחד שבטי ישראל ואח'

בפני בקשה להורות לתובע להפקיד סכום המהווה 15% מסכום התביעה, כערובה לתשלום הוצאות הנתבעות ככל שתדחה התביעה.

הבקשה הוגשה על ידי נתבעת 1 אולם ביום 16.6.14 ביקשה הנתבעת 2 להצטרף לבקשה והחלטה זו מתייחסת לכלל הנתבעות.

טענות הצדדים

1.הנתבעות טוענות כי מדובר בתביעה שניה של התובע ובהליך קודם בין הצדדים שהסתיים אך ביום 5.3.13 נדחתה התביעה (ה"פ 31787-07-12). לא רק שנדחתה התביעה, אלא שנפסקו לטובתן הוצאות בסכום של 2,500 ₪ לכל אחת, אולם על אף הזמן הרב שחלף ממועד מתן פסק הדין, התובע לא שילם להן. בכך, טוענות הן, מוכיח התובע כי הוא אינו מכבד החלטות בית משפט ויש להורות על הפקדה כאמור לשם הגנה על זכויותיהן.

עוד טוענות הנתבעות כי התביעה מופרכת, קלושה ובלתי מבוססת, לגופה. באשר היא אינה מגובה בראיות וסכומה מופרז.

2.לעומתן, טוען התובע כי התביעה בה"פ 31787-07-12 היתה לסעד הצהרתי בדבר זכויותיו בנכס, בעוד שתביעתו זו מושתת על טענות חוזיות ונזיקיות, כגון, השבה של כספים שהוציא עבור הפקת ערבי תרבות והופעות אמנים וכן פיצוי בגין רכוש וציוד אישי שהושחת /אבד מן הנכס, משכך אין להקיש מדחיית תביעתו הנ"ל לתביעה זו בכל הקשור לסיכויי התביעה.

עוד טוען התובע כי הפעלת תקנה 519 צריכה להיעשות במשורה, וכי הנוהג הוא כי בערכאה ראשונה אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות נתבע וכי אין לשלול ממנו את זכות הגישה לערכאות בשל אי תשלום ההוצאות בהליך האחר.

דיון

3.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

בפסיקה נקבע כי שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלת סמכות זו רחב (רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי ואח' החלטה מיום 3.4.13, רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא ואח' החלטה מיום 21.8.07, וכן ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 750-751).

הגם שמרבית המקרים בהם עושה בית המשפט שימוש בסמכותו להורות על הפקדת ערובה כמבוקש, הינם כאשר התובע הינו תושב חוץ או כאשר אינו מציין את כתובת מגוריו, מקרה זה הינו חריג אשר יש מקום להורות בו על הפקדה כאמור כפי שיפורט להלן.