פ' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 20.3.83, נפגע ביום 31.3.09 בתאונת דרכים שארעה במסגרת עבודתו בתעשיה האווירית (להלן: "התאונה"). זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו, אלא רק לגבי גובה נזקים אלה.

נכותו הרפואית של התובע

לצורך קביעת נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה מונו מומחים בשלושה תחומים: פרופ' חיים צינמן – בתחום האורטופדי, פרופ' דוד ירניצקי – בתחום הנוירולוגי ופרופ' אהוד קליין – בתחום הפסיכיאטרי.

פרופ' צינמן קבע בחוות דעתו כי בעקבות השבר בשוק שמאל שנגרם לתובע בתאונה, נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10%.

פרופ' ירניצקי ציין בחוות דעתו כי לאחר התאונה אובחן תהליך של תסחיף שומני למוח, שכתוצאה ממנו סבל התובע מהפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות. בדיקת MRI של המוח הראתה פגיעה בחומר הלבן. באבחון קוגניטיבי נמצאה ירידה בקשב ובתפקוד הניהולי. פרופ' ירניצקי קבע כי לתובע נותרה נכות נוירולוגית צמיתה של 10%, שאינה כוללת את ההפרעה הפסיכיאטרית.

פרופ' קליין בדק את התובע שלוש פעמים במהלך השנים 2011-2013, וערך שלוש חוות דעת בעניינו. בחוות דעתו הסופית, מיום 19.2.14, קבע פרופ' קליין כי התובע סובל מהפרעה דו קוטבית. נכותו הצמיתה היא בשיעור 30%, דהיינו מדובר במצב של רמיסיה חלקית עם סימנים קליניים אפקטיביים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי וקיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה. לנכות זו מתווספת הנכות בשיעור של 10% בגין ההפרעות הקוגניטיביות שנותרו לתובע בעקבות התאונה, כפי שקבע פרופ' ירניצקי.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 43.3%.

הנכות התפקודית

מחלוקת מרכזית בין הצדדים נוגעת לנכות התפקודית המשקפת את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע. התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה בהרבה על נכותו הרפואית, ויש להעמידה על 100%. ואילו הנתבעת טוענת כי התובע מנסה להאדיר את נזקיו ולייחס לעצמו מגבלות תפקודיות שאינן עולות בקנה אחד עם דרגת נכותו ועם אופיה של הנכות, וכי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 15% לכל היותר.