בהמשך להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ביום 26.10.14, ולעניין רכישת חלקו של התובע בדירת המגורים שבה לתובע ולנתבעת מחצית הזכויות לכל אחד, נערכה שומה ע"י השמאי המוסכם אלירם ליפא שקבע ששווי הדירה כפנויה במימוש כפוי עומד על סך 1 מיליון ₪, להלן "שווי הדירה כפנויה'". שווי זכות הבעלים בדירה כשהיא תפוסה ע"י הדייר הנוכחי, התובע, במימוש כפוי הינו 500,000 ₪, להלן "חלופה א'", ושווי הזכות כשהדייר המוגן נהנה ממלוא זכויות הדיירות המוגנת כולל הזכות למכירה, ובמימוש כפוי הינה 386,000 ₪, להלן "חלופה ב".
עפ"י ההסכמה הנתבעת התחייבה לרכוש את חלקו של החייב בנכס בשווי מחצית מהתמורה הכוללת שתיקבע ע"י השמאי המומחה.
בסעיף א להסכמה, נקבע כי: "ימונה שמאי מטעם ביהמ"ש לצורך הערכת שווי הנכס, הידוע כגוש 130 חלקה 286 תת חלקה 100, המצוי ברחוב הרב אלנקווה 59, ת"א, כתפוס עפ"י סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ולמימוש כפוי / מהיר וזאת לצורך רכישת זכויותיו של החייב בנכס ע"י המבקשת הגב' לוי יונה או מי מטעמה".
התובע מבקש נוכח קביעות השמאי, לקבוע שהדירה תימכר בשווי כפנוי, ולחילופין לקבוע כי הנכס יימכר כתפוס עפ"י חלופה א'. ובכל מקרה ללא הפחתה בגין מימוש מהיר.
הנתבעת טוענת כי החלופה הקובעת עפ"י המוסכם בין הצדדים הינה חלופה ב'.
בתשובה לשאלת הבהרה לעניין החלופות, מציין המומחה כי המחלוקת בין הצדדים לגבי חלופה א' ו- ב', קשורה לפרשנות משפטית, ולכן נקב בשתי החלופות וכן הבהיר כי לא היה בכוונתו בחוות הדעת לדון בשכירות של עסק, אין לכך רלוונטיות, והדיון מתמקד רק במגורים.
נוכח חוות הדעת והבהרת המומחה, וההסכמה בסעיף א' שקיבלה תוקף של החלטה, עובר למינוי השמאי, ולפיה יש לשום את הנכס כתפוס עפ"י סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, למימוש כפוי / מהיר... ושצוטט לעיל במלואו, אני סבור שהמחלוקת האמיתית שבין הצדדים הינה לגבי חלופות א' ו- ב', לא יכולה להיות מחלוקת, שחלופת מכר לפי שווי דירה כפנויה, אינה צריכה לחול באשר עוסקת בנכס פנוי, מה שלא חל בענייננו, ואני מקבל שנקבעה בשומה לא כחלופה וכפי שמציג זאת התובע, אלא כשווי לצרכי השומה , לטעמי בנסיבות, ונוכח ההסכמה, טענות התובע בהקשר פס"ד כובשי אינן רלבנטיות ,ושתי החלופות שעל הפרק הינן חלופה א' ו- ב', וכפי שציין השמאי.
במחלוקת לענין חלופות אלו, אני מקבל את עמדת הנתבעת, שלטעמי עולה בבירור, מן ההסכמה בין הצדדים שאושרה ביום 26.10.14 , מכח אותה הסכמה החלטתי באותו יום בעמ' 3 שורות 6, 7 כי על השמאי לערוך שומה בקשר לנכס כתפוס , ומכירתו בכפוף לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר , במימוש כפוי/מהיר. ההחלטה ברורה , אינה משתמעת לשתי פנים והצדדים פעלו לקבלת חוות דעת על פיה .
התמורה שעל הנתבעת לשלם נגזרת מסטטוס החייב לפי ההסכמה, שבלעה טענות קודמות של הצדדים בענין. משלא סוייגה ההסכמה , זכות החייב , הדייר המוגן לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, למכור זכותו לאחרים , ולא ראיתי שהחוק מבחין בין סוגי דירים מוגנים לענין זה , מי ששילם דמי מפתח , או לא, וכפי שנטען ע"י ב"כ הנתבעת, תוך הסתמכות על נוסח הסדר.
בנוסף ונוכח ההסכמה לפיה קביעת הסכום לתשלום תהיה על פי שווי במימוש כפוי/מהיר, אין מקום לקבל טענות התובע, לפיהן הנושא אינו רלבנטי כאן, ונוכח מכר מוסכם , ושעה שבהסכמה הסופית, כך נקבע.
משכך אני קובע ,ששווי חלקו של החייב בנכס לפי סעיף ד' להסכם שבין הצדדים מיום 26/10/14, הנו 386,000 ₪ ממנו ייגזר הסכום שעל הנתבעת לשלם, ועל הצדדים לפעול להגשת חוזה מכר מתאים , ותשלום בהתאם לכך.
לא ראיתי בנסיבות כלל התיק ליתן צו להוצאות נפרדות כאן.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ח חשוון תשע"ו 30/10/15 , בהעדר הצדדים.