ת"א 15871-08-16 הארגז בעמ נ' נימצוביץ ואח'

1.המבקשת עותרת למתן סעד בדרך טען-ביניים בהתאם לתקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

2.סדר הדין של טען-ביניים מיועד לסייע בידי אדם המתיירא מפני תביעותיהם המתחרות של שני אנשים או יותר והוא חפץ שבית המשפט יכריע בין הטוענים השונים, כדי שידע לתביעתו של מי עליו להיענות ולא יהא צפוי עוד לתביעתו של השני באותו עניין (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 699).

במקרה עסקינן, המבקשת עומדת, כך לשיטתה, בפני שתי טענות סותרות:

א.טענת הטוען 1 כי עליה לסלק את החוב הפסוק שאם לא כן יפתח נגדה בהליכי הוצאה לפועל.

ב.טענת הטוענות 2, 3 ו- 4 כי נאסר עליה לסלק את החוב הפסוק וכי אם תעשה כן – תתבע על ידי הטוענות 2, 3 ו- 4 בתביעה צפויה.

(סעיף 24 לבקשה).

3.על פני הדברים נראה, כי פסק הדין שניתן במסגרת ת"א 18020-01-09 בבית המשפט המחוזי בנצרת הכריע בטענתו/תביעתו של הטוען 1, כך שאין המדובר יותר בטענה בעלמא אלא בחוב פסוק. פתיחת תיק ההוצאה לפועל הצפויה אינה בבחינת תביעה או טענה חדשה אלא היא מימוש של ההכרעה השיפוטית. נדמה, כי בנסיבות אלה אין מקום ליתן "צו גודר", שמטרתו להקים מחסום בפני תביעתו של טוען 1, שכבר הוכרעה כאמור. צו כזה מטבעו צופה פני עתיד ואינו צופה פני עבר (ראו: זוסמן, שם, עמ' 705). לא זו אף זו, גם טענותיהם של הטוענות 2, 3 ו- 4 הן לכאורה עומדות בסתירה לקביעות בית המשפט באותו פסק דין.

4.בהינתן האמור, עולה לכאורה כי הליך זה אינו מתאים לדיון בדרך טען-ביניים.

ב"כ המבקשת יודיע עמדה סופית תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו.

5.לעיון פנימי ליום 22.9.16.