ת"א 15405-01-15 כנען ואח' נ' קיבוץ מסילות

1.לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה, התיישנות, שיהוי והעדר סמכות עניינית. לחלופין ביקש הנתבע (להלן: "הנתבע" או "הקיבוץ") להורות לתובעות להעריך את שווי הסעד הכספי, לפצל את התביעה באופן שהתביעה בגין הסעד הכספי תועבר לבית משפט השלום ותשולם בגינה אגרה מלאה.

2.בכתב התביעה עתרו התובעות למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי התובעת מס' 1 (להלן: "אלה"), בתה של התובעת מס' 2, היא חברת קיבוץ ואינה בת התלויה בחבר קיבוץ. להצהרה זו חשיבות לעניין זכאותה של אלה לכיסוי צרכיה המיוחדים ולעניין זכאותה לשיוך דירה על שמה. בנוסף לכך עתרו התובעות למתן צו עשה המורה לנתבע להקים קרן על שמה של אלה, שתכיל את כספי ההשתלמות של התובעת מס' 2 שהועברו לנתבע, את יתרת הכספים המוחזקים בידי הקיבוץ מכספי פיצויי הגוף או השנים האבודות שקיבל הקיבוץ בגין תביעת הנזיקין של אביה של התובעת מס' 1 שנהרג בתאונת דרכים וכן סכום כסף מקופת הקיבוץ בגובה הכספים שהופקדו בקרן אחרת לבעל צרכים מיוחדים בקיבוץ, באופן שוויוני.

3.בבקשה לסילוק התביעה על הסף טען הקיבוץ, כי כתב התביעה ככל שהוא נוגע לסעד ההצהרתי כי התובעת מס' 1 היא חברת קיבוץ, אינו מגלה עילה, שכן גם אם יוכחו כל העובדות שבכתב התביעה, לא יזכו התובעות בסעד לו הן עותרות. לטענתו, בהתאם לסעיף 28 לתקנון הקיבוץ, מועמד יתקבל כחבר באגודה רק אם התקבלה החלטה על כך באסיפה הכללית. מאחר שבמקרה דנן לא התקבלה החלטה כאמור, לא ניתן להצהיר כי אלה היא חברת קיבוץ. נטען עוד, כי במשך כל השנים מאז הגיעה לגיל 18 בשנת 1997, סיפק הקיבוץ את כל צרכיה של אלה על בסיס ההנחה כי היא אינה חברת קיבוץ, אלא בת התלויה בחבר קיבוץ ולפיכך לא נדרשו ממנה במשך כל השנים אותן חובות שהקיבוץ דורש מחברי הקיבוץ. בנסיבות אלה ומאחר שהקיבוץ הסתמך במשך השנים על ההנחה כי אלה אינה חברת קיבוץ, הגשת התביעה בחלוף 18 שנים נגועה בשיהוי מהותי ולפיכך גם מטעם זה דין התביעה להידחות. הנתבע טען עוד, כי התביעה התיישנה, שכן לטענת התובעת היא הייתה צריכה להתקבל כחברת קיבוץ בהגיעה לגיל 18, קרי בשנת 1997. מאחר שמאותו מועד ועד הגשת התביעה חלפו יותר משבע שנים, הרי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

4.בתגובתן חזרו התובעות על הטענות שבכתב התביעה ולפיהן, אלה לא זומנה על ידי הקיבוץ לעבור את השלב הפורמאלי של קבלה לחברות, אך הקיבוץ התייחס אליה במשך כל השנים כאל חברת קיבוץ לכל דבר ועניין. הן טענו עוד, כי בשל מצבה של אלה היא לא הגישה בקשה להתקבל כחברה בקיבוץ ושמה נעדר מרשימת הבנים המבקשים להילקט כחברים בקיבוץ כיוון שנתקבלה החלטה שלא לקבל לחברות בנים בעלי מוגבלות, וזאת בניגוד להוראות פקודת האגודות השיתופיות.

לטענת ההתיישנות השיבו התובעות, כי רק בשנת 2014, כאשר נדרשה התובעת מס' 2 לחתום על הסכם, לפיו תשמש הדירה שתשויך לתובעת מס' 2 כערובה להחזר חלקה בהוצאות ההחזקה של אלה, נודע להן כי הקיבוץ מגדיר את אלה כתלויה בחבר. על כן, כך נטען, מרוץ תקופת ההתיישנות החל בשנת 2014, ומשכך התביעה טרם התיישנה.

לעניין הסעד הכספי נטען, כי התובעות אינן מבקשות לקבל כספים מהקיבוץ, אלא רק לדאוג כי הקיבוץ יעמוד בהבטחתו בדבר פתיחת קרן לאלה, ויאזן את זכויותיה עם בעלי צרכים אחרים בקיבוץ להם הוקמה קרן אישית על ידי הקיבוץ. לטענתן, הקיבוץ סירב לחשוף בפניהן את המסמכים שנחתמו עם משפחות אחרות בדבר הקמת קרנות אישיות ולפיכך, אין להן כל ידיעה בדבר גובה הסכומים שנצברו בקרנות אלה, ואינן יכולות לכמת את גובה הסכומים המופקדים בהן. בנסיבות אלה, כך נטען, הסמכות העניינית לדון בסעד זה היא של בית המשפט המחוזי.

5.דין התביעה לסעד הצהרתי להימחק על הסף מחמת העדר עילה.

6.יאמר כבר עכשיו, כי אין בתגובה שהגישו התובעות מענה לטענות שהעלה הקיבוץ בבקשה, והתובעות חזרו בתגובתן בעצם על הטענות שהעלו בכתב התביעה תוך העתקת סעיפים מכתב התביעה לתוך התגובה, מבלי להתמודד עם הטענות שהעלה הקיבוץ. כך למשל, סעיף 36.1 לכתב התביעה הועתק לתגובה והפך לסעיף 1.1, סעיף 37.2 לכתב התביעה אף הוא הועתק לבקשה, והפך לחלק מסעיף 9 לתגובה, כאשר הנטען בחלקו הראשון של סעיף 9 נטען בסעיפים 37 ו- 37.1 לכתב התביעה, וסעיף 39 לכתב התביעה הפך לסעיף 12 לתגובה. דרך התמודדות זו עם הנטען בבקשה לסילוק התביעה על הסף, מבלי להתמודד עם הטענות המפורטות בבקשה, אינה ראויה ומקשה על בית המשפט לעמוד על עיקר הטענות של התובעות ומדוע לשיטתן עובדות כתב התביעה מקימות להן עילת תביעה.