ת"א 15352-04-14 כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לפיה נותרה לתובעת נכות רפואית בשיעור 10% בגין פגיעתה בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, שארעה לה ביום 9.3.11.

1. ביום 9.3.11 היתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים שארעה בדרכה הביתה מעבודתה, כאשר רכב אחר פגע ברכבה מאחור. בעקבות התאונה התלוננה התובעת על כאבי צוואר וכתף ימנית כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שנערך ביום התאונה ובסמוך לאחריה.

 בחודש 3/12, שנה לאחר התאונה, בבדיקת אולטרסאונד שבוצעה לתובעת אובחן קרע מלא בגיד הסופרספינטוס בכתף ימין, ממצא שאושר גם בבדיקה מאוחרת יותר בחודש 7/13.

2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 4.12.12 (לאחר שתי ישיבות וקבלת תיק רפואי מלא) כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מפגיעתה בתאונה וזאת בשל מספר נימוקים:

* בבדיקה הקלינית לא נמצאה מגבלה בתנועת הכתף (אלא מגבלה הנובעת מהתנגדות רצונית של התובעת);

* בדיקת הUS בה התגלה הקרע בוצעה שנה לאחר התאונה;

* בתיק הרפואי נמצא רישום בגין כאבי כתף ימין לפני התאונה ומאידך בתאונה עצמה לא היתה פגיעה ישירה בכתף, ולפיכך נקבע העדר קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין הקרע בגיד הכתף. (להלן: "קביעת דרג ראשון").

3. וועדת עררים שדנה בערר שהגישה התובעת, במסגרתו הסתמכה התובעת על חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר רוזנברג, שינתה את קביעת הדרג הראשון, וקבעה כי לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור 10%. את קביעתה זו השתיתה וועדת העררים על הנימוקים הבאים:

* בדיקה קלינית המתועדת בפרוטוקול הוועדה העלה כי לתובעת קיימת מגבלה בתנועת הכתף

* עיון בתיק הרפואי העלה כי קיים רישום בודד על חבלה קודמת בכתף בחודש 9/10 אשר לאחריו, כך לפי הוועדה, התובעת חזרה לתפקוד מלא.

* הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר רוזנברג ומאמצת קביעותיו.

בנוסף לכך, וועדת העררים הפנתה את התובעת לוועדת הרשות לענין תקנה 15, אשר לאור חזרת התובעת לעבודתה כמטפלת מספר ימים לאחר התאונה (והפסקת עבודה מאוחרת יותר שהיתה מתוכננת ממילא) לא המליצה על הפעלת תקנה 15, החליטה וועדת העררים, לאור ממצאי הבדיקות והעובדה שהתובעת מובטלת תקופה ארוכה, להפעיל את תקנה 15 ברבע, והעמידה את הנכות על 12.5%. (להלן: "הקביעה שבמחלוקת").