ת"א 1515-11-14

1.להלן החלטתי בבקשת נתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית.

2.מכתב התביעה עולה כי לכל אחד מבעלי הדין זכויות ביחידות מגורים בבית משותף ברחוב ירושלים 9 בחיפה הידע כתת-חלקה 1, חלקה 110 בגוש 10862 (להלן: "הבית המשותף"). לכל אחת מדירות המגורים של בעלי הדין הוצמד שטח קרקע (להלן: ''השטח המוצמד לדירות'') ולכלל דירות המגורים של הבית המשותף הוצמד שטח קרקע אחר (להלן: ''השטח המוצמד המשותף'') (השטח המוצמד לדירות והשטח המוצמד המשותף יקראו להלן, ביחד: ''השטח המוצמד'').

התובעת טענה כי הנתבעים עושים שימוש שלא כדין בחלק מהשטח המוצמד לחניית רכביהם במקום והדבר פוגע בה ובבני ביתה, גורם להם למטרדי רעש, חסימות אור וכניסת אוויר לדירתה וכן מזהם את הדירה ופוגע בפרטיותה. כן הוסיפה התובעת וטענה כי ניקוז המזגן בדירת נתבעת 1 מטפטף על כל מי שעובר מתחתיו וגורם נזק לציוד ולרכבים במקום וכי המרזב בדירת נתבעת 2, מכסה הביוב של הבית המשותף והניקוז בדירת נתבעת 3 ו-4 אינם מתוחזקים כהלכה ויש לתקנם (להלן: ''המתקנים הפגומים'').

התובעת עותרת אפוא למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בשטח המוצמד לצורך חניית רכבים וכן לתיקון המתקנים הפגומים וזאת בהתאם למספר עילות, לרבות מטרד ליחיד והפרת הוראות תקנון הבית המשותף.

בשולי הדברים יצויין כי התובעת הוסיפה וטענה כי נתבעים 1-2 עושים שימוש בדירותיהם לצורך עסקים/משרד, זאת בניגוד לצו רישום בית משותף המגדיר אותן יחידות כדירות מגורים וכי דירת נתבעת 1 פוצלה שלא כדין לשתי יחידות. דא עקא, התובעת אינה עותרת לצו מניעה בנדון או להחזרת המצב לקדמותו.

3.לטענת נתבעת 1 בתמצית, עיקר התביעה הוא השימוש שהנתבעים עושים בשטח המוצמד לחניית רכבים, והרי בתקנון הבית המשותף, תקנון שלא בכדי הושמט מכתב התביעה, נקבע מפורשות כי המעבר בין חלקות השטח המוצמד יהיה מתוך אותן חלקות או איזה מהן. עסקינן איפוא בסכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם וחובותיהם לפי התקנון, ואשר בהתאם לסעיף 72(א) לחוק המקרקעין הסמכות הייחודית לדון ולהכריע בו נתון למפקחת על בתים משותפים. כמו כן, דרישות התובעת לחייב מי מהנתבעים לתקן את המתקנים הפגומים אף הן בסמכותה הייחודית של המפקחת על בתים משותפים. מכל אלה עולה ומתחייבת המסקנה כי אין לפורום זה סמכות עניינית לדון בתביעה ולפיכך יש להורות על מחיקתה או לחילופין העברתה לדיון בפני המפקחת.

4.בתגובה לבקשה מפנה התובעת לעילת המטרד והפר חובה חקוקה המפורטים בכתב התביעה כמו גם לטענותיה ביחס לשימוש הלא חוקי שמי מהנתבעים עושה בקניינו הפרטי תוך פגיעה בה ובקניינה, עניינים שאין חולק כי הן בסמכותו העניינית של בית משפט זה ולא של המפקחת על בתים משותפים. יודגש כי התובעת אינה מתכחשת להוראות התקנון אך לטענתה אין הן מקנות סמכות בלעדית למפקחת במחלוקת נשוא התביעה.

5.שקלתי מכלול טענות הצדדים ומצאתי כי הדין עם נתבעת 1.