ת"א 14387-08-10 קלינגביל נ' שגב ואח'

פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך 210,102 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעים.

להלן עיקרי טענות התובע בכתב התביעה:

1. התובע קיבל מנתבע 1 שהוא קבלן בניין (להלן: "הנתבע") הצעה להשקעת כספים ולרכישה של משרדים בנכס שאיתר מר יחזקאל צדקה (להלן: "צדקה") ברחוב בן-גוריון 8 ברמת גן (להלן: "הנכס"). המחיר שנדרש בגין הנכס היה 180,000$, ולאחר מו"מ שניהל צדקה עם המוכר, הוסכם על מחיר של 155,000$ לפי שער יציג.

2. בפגישה משותפת של התובע, הנתבע וצדקה, הציע הנתבע כי הנכס יירכש באמצעות חברה לא פעילה שבבעלותו, נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). הנתבע התחייב שעם רכישת הנכס יעביר 1/3 ממניות הנתבעת לתובע, 1/3 נוסף לצדקה והיתרה תיוותר של הנתבע. עוד הוסכם כי התובע והנתבע הם שיממנו את העסקה במשותף. הובהר כי השימוש בחברה נעשה רק לצורך ייעול העסקה, אך האחריות לכל הקשור בה חל על הצדדים עצמם כיחידים. תנאי מרכזי לעסקה היה שהנתבע יעמוד מול התובע אישית ויהיה ערב ואחראי לכל התחייבויותיה של הנתבעת. לא נערך הסכם בכתב המעגן הסכמות אלה, והכל נעשה על בסיס אמון אישי שנתן התובע בנתבע. ביום 2.8.07 שלח התובע מכתב לנתבע שבו כלולות חלק מההסכמות שאליהם הגיעו. במכתב צוין כי השותפות תהיה בשיעור של 50% לכל אחד, אף שבפועל סוכם על חלוקה שונה.

3. ערב רכישת הנכס פנה הנתבע לתובע, הודיע לו כי אין בידיו לממן מחצית מעלות הרכישה וביקש שהתובע יממן את כל העסקה, בכפוף לקבלת שעבוד מתאים על הנכס. כמו-כן התחייב הנתבע כי הוא זה שידאג למימון עבור רכישת הנכס העתידית שתהיה. לאור התחייבויות אלה הסכים התובע לממן את העסקה, וביום 6.9.07 נחתם הסכם לרכישת הנכס בסכום של 737,046 ₪ כולל מע"מ. בטרם החתימה על ההסכם לרכישת הנכס, נחתם בין התובע לנתבעת הסכם הלוואה שניסח הנתבע. לפי ההסכם, הריבית בגין ההלוואה תהיה נמוכה ב- 0.25% מהריבית בבנק דיסקונט להלוואה בתנאים אלה, דהיינו להלוואה ללא ביטחונות. כמו-כן הוסכם שאם הנכס יימכר, תוחזר ההלוואה + הריבית שנצברה. באותו מעמד שילם התובע את סכום ההלוואה בשיק בנקאי לפקודת מוכר הנכס.

4. מאז החתימה על הסכם רכישת הנכס פנה התובע לנתבע כמה פעמים כדי לברר מה נעשה עם הנכס, האם התקבל החזר ממע"מ ומה נעשה עם הכספים המתקבלים מהשכרת הנכס. כמו-כן תהה התובע מדוע טרם הועברו מניות הנתבעת על שם התובע כפי שסוכם, ומדוע לא נרשם שעבוד על שמו. לתובע הסתבר כי הנתבע עושה שימוש בכספים שקיבל ממע"מ ובתשלומי השכירות כבשלו, כשאין לתובע כל שליטה על הנעשה. הנתבע טען כי בא כוחו מטפל ברישום השעבוד על הנכס לטובת התובע, אך בפועל לא נעשה דבר.