התביעה העיקרית
1.התובעת עבדה בעידית זרעים בע"מ. הנתבע היה ממונה עליה, ואשתו ריחאב היתה אף היא מנהלת במקום. התובעת טוענת בתצהיר העדות הראשית שלה, כי ביום 19.1.2011, בהסעה הביתה מן העבודה, הנהג החדש של ההסעה החל לצעוק עליה. היא התקשרה לריחאב והודיעה לה כי אינה מתכוונת לחזור לעבודה. לטענת התובעת, למחרת הגיעה ריחאב אליה הביתה ולקחה אותה מביתה, תוך שאמרה לתובעת כי הבעיה תיפתר במפעל. התובעת החלה לעבוד בשעה שש בבוקר, ובסביבת השעה שמונה ביקשה לדעת היכן נמצא הנתבע, על מנת שניתן יהיה לדבר עמו ולפתור את העניין עם הנהג החדש. לטענת התובעת, ריחאב התפרצה לעברה ואמרה לה שאם היא אינה מרוצה, שתלך הביתה, וכך החלה התובעת לעשות. התובעת טוענת כי היא יצאה מאזור המפעל וישבה בחוץ. כאשר החלה ללכת, נתקלה במנהל [מנהל אחר, לא הנתבע, כפי שיבואר – ד"ק] אשר הסיע אותה לכפר קמא. תוך כדי הנסיעה, התקשרה ריחאב וביקשה שהתובעת תורד בכפר קמא. זאת, כי ריחאב מעוניינת לאסוף אותה, כי יש לפתור בעיות כאלה ב"בתוך העבודה". התובעת טוענת כי ריחאב הגיעה והסיעה אותה לכפר קמא; התובעת סברה שהיא מוסעת לביתה, אלא שריחאב סובבה את הרכב לכיוון המפעל. כאשר התובעת שאלה את ריחאב מדוע היא עושה כן, השיבה האחרונה שהיא צריכה לתדלק. לאחר מכן התחילה ריחאב שוב לנסוע לכיוון בית התובעת, אולם תוך זמן קצר התקשר הנתבע ואמר לה להחזיר את התובעת לעבודה. ריחאב הסיעה את התובעת למפעל. לטענת התובעת, בהמשך הגיע הנתבע, צעק עליה ואמר לה לצאת החוצה. כאשר היתה בדרך החוצה, חטף הנתבע את תיקה, ירק עליה וקילל אותה בשלל קללות. לאחר מכן – כך נטען – משך הנתבע בשערה של התובעת ונתן לה מכות בפנים והטיח אותה ארצה, תוך שהוא בועט בה, בעוד היא שרועה על הקרקע. עוד טוענת התובעת כי הנתבע ניסה לתלוש מוט בחצר על מנת להכות אותה עמו, תוך שהוא אומר לה שיהרוג אותה. נטען כי ריחאב ואחות הנתבע נכחו באירוע, וכי אחות הנתבע הרימה את התובעת מהקרקע ועטפה ראשה ברעלה שנתלשה בידי הנתבע, "כאשר כל ראשי דימם בגלל תלישת השיער" (פס' 3-8 לתצהיר העדות הראשית של התובעת).
2.התובעת צירפה לכתב התביעה המקורי (ולא לתצהירי העדות הראשית מטעמה), מסמך מיום 22.1.2011, יומיים לאחר האירוע הנטען, בו נכתב "תלונות/סיבת הפניה הותקיפה ע"י בחור בזמן עבודה בראש משך שערות הראש וזרוע שמאל. ממצאים: איזור אוקציביטאלי של חוסר שערות איזור של 4 ס"מ, שתף דם תת עורי קטן בזרוע שמאל אספקט פנימי קדמי שליש עליון".
3.ד"ר יעל סגל (טרייביטש) ערכה חוות דעת בעניין התובעת מטעם בית המשפט. בחוות הדעת נזכרו, בנוסף לפרטי האירוע מושא התביעה כפי שנמסרו לה בידי התובעת, מסמכים לפיהם התובעת הותקפה בידי קרובי משפחה מספר פעמים. צוין כי תקיפות אלה היו במסגרת סכסוך משפחתי עם משפחת בעלה (ע' 5 לחוות הדעת). צוינו טיפולי פוריות של התובעת. צוין כי התובעת אינה רוצה ילדים, אך בעלה רוצה שימשיכו בניסיונות להרות. ד"ר סגל (טרייביטש) קבעה כי לתובעת 20% נכות זמנית במשך שנתיים לפי פריט 34(ב) (לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956) ובהמשך 15% נכות זמנית למשך שנה אחת לאחר הבדיקה. המומחית קבעה כי "מכלל אחוזי הנכות ניתן לייחס מחצית לקשיים עם בעלה, בעיות הפוריות והרקע המורכב ממנו הגיעה" (ע' 5 לחוות הדעת).
4.הנתבע הכחיש את טענות התובעת. אשתו ריחאב, הצהירה כי בסביבת השעה 7:00 בבוקר הגיע המנהל אלון למפעל ושאל איפה הנתבע. כאשר אמרה שהנתבע בחופש והתובעת שמעה זאת, היא התחילה להשתולל ולצעוק שהנתבע חייב לבוא כדי לגרש את העובד איתו רבה ביום הקודם. על-פי תצהירה של ריחאב, היא ביקשה מהתובעת לצאת החוצה כדי לברר מה קרה שלא בנוכחות כל עובדי המפעל. כאשר ריחאב יצאה החוצה היא לא ראתה את התובעת או את רכבו של אלון. היא התקשרה לאלון ושאל אם הוא לקח איתו אחת העובדות. הוא אישר זאת, וריחאב ביקשה שיוריד אותה על מנת שתוכל לאסוף אותה. ריחאב אספה את התובעת מתחנת האוטובוס בכפר קמא. היא ביקשה מהתובעת לעלות ברכב, אך זו הגיבה בצעקות. בסוף התובעת עלתה לרכב וביקשה לנסוע הביתה. ריחאב נסעה למלא דלק ,ותוך כדי הנסיעה אמרה לתובעת כי עדיף לחזור למפעל ולעבוד את היום, ולאחר מכן לראות איך מטפלים במצב, והתובעת הסכימה. על-פי תצהירה של ריחאב, התובעת חזרה למפעל והתחילה לצעוק שהיא חייבת לפגוש את הנתבע כדי שזה יטפל בעובד שהעליב אותה יום קודם. ריחאב הזעיקה את הנתבע, שהיה ביום חופש, הוא מסר שיגיע עם אלון. ריחאב מצהירה כי הנתבע ואלון נכנסו למפעל, והנבתע אמר לתובעת שתבוא החוצה על מנת שניתן יהיה לדבר עמה. התובעת אמרה לנתבע שהוא חייב לשלוח את העובד איתו רבה הביתה, "ושזה או היא או העובד". נטען כי הנתבע מסר לתובעת שאם כך, "אז שתלך הביתה". בשלב זה, כך מוצהר, ירקה התובעת על הנתבע. ריחאב מצהירה כי היא, אחות הנתבע פתחיה וכן עובדת נוספת בשם אמאנה, אמרו לתובעת שתפסיק עם הדיבורים הללו. נטען כי התובעת ישבה ליד השירותים בחוץ וצעקה על הנתבע שהוא "בן כלב", "בן זונה" ועוד. על-פי תצהירה של ריחאב, היא התקשרה בשלב זה לגיסה של התובעת המתגורר בכפר סולם, מסרה לו כי התובעת עושה "בלאגן" במפעל וביקשה שייקח אותה. לדברי ריחאב, התובעת יצאה בשלב זה מהמפעל. ריחאב מצהירה כי הנתבע הגיב להתנהגות התובעת באיפוק רב. לאחר שהתובעת קיללה אותו וירקה עליו, הוא התרחק מהמקום והלך למכונית, והוא בשום בפנים ואופן לא הכה את התובעת ולא פגע בה, לא פיסית ולא מילולית.
5.הנתבע הצהיר כי במשך כ-9 שנים הוא ניהל כ-70 עובדים במפעל, לרבות התובעת. הוא שמע על הריב של התובעת עם העובד ג'יהאד שתאווי, וביום למחרת הנתבע היה ביום חופש. לטענתו, אשתו עדכנה אותו בענין ההתרחשויות עם התובעת בהעדרו, והוא הודיע כי יגיע למפעל על מנת לראות אם ניתן לסייע בפתרון הבעיה. לטענת הנתבע, בדרכו למפעל התקשר אליו אלון ועדכן אותו בהתרחשויות בקשר לתובעת, והוא עדכן את אלון גם כן. הנתבע קבע עם אלון שישוחחו במפעל, ובשעות הצהריים הגיע למפעל ונפגש עמו מחוץ לשער. הנתבע מצהיר כי נכנס למפעל יחד עם אלון והשניים ביקשו מהתובעת וממספר עובדות נוספות שהיו עדות לאירועים (אשתו ואחותו פתחיה) לצאת עמו החוצה על מנת לברר את שאירע בבוקר. הנתבע מצהיר כי התובעת מסרה שעליו לשלוח את ג'יהאד הביתה או שהיא תלך הביתה, והוא השיב לה שאם כך אז היא יכולה ללכת הביתה. בתגובה, כך מוצהר, החלה התובעת לקלל את הנתבע ולירוק עליו, תוך שהיא צועקת עליו "בן זונה", אשתך זונה" ו"אחותך זונה". הנתבע מצהיר כי הגיב באיפוק ובשום פנים ואופן לא הכה את התובעת או קילל אותה, כפי שמעולם לא הכה או קילל עובד או עובדת במפעל. בשלב זה ישבה התובעת בצד, ואשתו שוחחה עמה, ובסמוך לאחר מכן היא יצאה את המפעל.
6.הנתבע הגיש גם תצהירים של אלון, פתחיה, אמנה, ועדים נוספים, ואלה העידו במשפט.
7.הגעתי למסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מי שתקף אותה היה הנתבע, וזאת מטעמים אלה:
א.עדותה של התובעת היתה עדות יחידה של בעל דין. בנסיבות אלה, סתירות בלתי-זניחות בגרסת התובעת נושאות משקל. כאשר אין מחלוקת על כך שפניית התובעת לטיפול רפואי היתה יומיים לאחר האירוע הנטען, עדותה בענין ההשתלשלות בסמוך לאחר האירוע הנטען ועד לפניה לטיפול הרפואי – חשובה. התובעת הצהירה: