איי מרקטס פלטפורמה למסחר בשוק ההון נ' חברבר

לפניי בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט לו מסורה הסמכות המקומית, הוא בית משפט השלום בהרצליה המצוי במחוז שיפוט תל-אביב-יפו, וזאת בהתאם לתניית השיפוט עליה הוסכם בין הצדדים.

המשיב הגיש תביעה כספית בסך של 160,000 ₪, בעילה של תרמית והטעיה, בה נטען כי המבקשות 1 ו-2 הן חברות שהציגו עצמן בפני המשיב כחברות שעוסקות במסחר והשקעות בשוק ההון, באמצעות תוכנת מחשב אינטרנטית בה הימר המשיב, ללא ידיעתו, כאחרון המהמרים בקזינו, אך בעטיפה של השקעה ומסחר בשוק ההון. המבקש 1, כך נטען, הינו הבעלים ובעל המניות של המבקשות 1 ו-2, אשר עשה בהן שימוש לרעה במטרה להטעות את המשיב ולהתעשר על גבו. לטענת המשיב, המבקשים הונו אותו, הציגו בפניו מצג שווא כאילו הם עוסקים במסחר והשקעה בשוק ההון וגרמו לו להעביר לחשבונם כספים רבים, סך של כ-80,000 ₪. על כן, עותר התובע לחיוב המבקשות בסך כולל של 160,000 ₪ על פי הפירוט שלהלן: 80,000 ₪ בגין אובדן השקעה, 65,000 ₪ בגין אובדן רווחים ו- 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

 טענות המבקשים

בבקשתם, טוענים המבקשים כי היחסים שבין המשיב למבקשת 2 הינם מתוקף הסכם "תנאי השימוש במערכת" במסגרתו התקשרו הצדדים עובר למועד התחלת פעילותו של המשיב במערכת אותה הפעילה המבקשת 2 (נספח א' לכתב התביעה, להלן: ההסכם). בין היתר, קובע הפתיח לתנאי השימוש כי על הלקוח לקרוא את תנאי ההסכם בטרם ימלא את טופס ההרשמה וכי על-ידי הקלקה על אופציית "אני מקבל", "אני מסכים" או "המשך", מאשר הלקוח כי הוא קרא את תנאי השימוש, מבין את תוכנו ומסכים לכל תנאיו. אין הלקוח יכול להתחיל לפעול במערכת מבלי שאישר את תנאי האישור מראש.

לטענת המבקשים, בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה בשל קיומה של תניית שיפוט ייחודית שנקבעה בסעיף 33.5 להסכם ההתקשרות בין הצדדים ולפיה כל תביעה או הליך משפטי ביחס להסכם יוגשו לבתי המשפט במחוז תל אביב.

טענות המשיב

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין גבול לעזות המצח של המבקשים שלא רק הונו אותו אלא שעתה הם מנסים להכביד על ההליך ולפגוע ביעילותו. המשיב טוען לקיומה של חזקה לפיה תניית השיפוט האמורה מהווה תנייה מקפחת בחוזה אחיד, בהתאם לסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים), ומשכך, אין לה כל תוקף. המשיב מוסיף כי אין חולק על כך כי עסקינן בחוזה אחיד וכי מדובר בתנאי מקפח, אשר כל מטרתו היא למנוע מן המשיב לפנות לבית המשפט, שכן יאלץ לכתת רגליו מרמת הגולן ועד להרצליה, על מנת לעמוד על זכויותיו.

דיון והכרעה

בנסיבות דנן, המתווה לבחינת סמכות בית המשפט נקבע בתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי):

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".

סעיף 33.5 להסכם בין הצדדים מקנה סמכות לבתי המשפט במחוז תל-אביב-יפו (ההדגשה אינה במקור – ס.ח'):

"... כל אחד מהצדדים מסכים בזה באופן בלתי חוזר (i) שכל תביעה, פעולה או הליך משפטי ביחס להסכם הזה יובאו אך ורק בפני בתי המשפט בתל-אביב, ישראל ... ומוותר בזאת, בכפוף לכל חוק, על כל טענה שתהיה לו כנגד מקום השיפוט... וכן על כל טענה שתביעה, פעולה או הליך כאמור הובאו למקום דיון שאינו נוח לו..."