ת"א 13498-03-,נ' וואלעס

בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

עובדות דיוניות

1. המבקש (להלן – "הנתבע") היה בזמנים הרלוונטיים מעבידה של המשיבה (להלן – "התובעת"). הוא הועמד לדין פלילי בבית משפט זה, הודה והורשע בכך שהטריד אותה מינית במספר הזדמנויות במסגרת יחסי מרות. ההטרדות התבטאו בהצעות חוזרות, מסרונים ושיחות בעלות אופי מיני המתוארות בכתב האישום.

2. התובעת הגישה למותב הפלילי תביעה שהוכתרה כ'תביעה נגררת'. בהתאם לנוהל עבודה הועברה התביעה לטיפולי במסגרת מחלקת נזיקין. עיקר כתב התביעה עוסק בתקיפות מיניות, חורג מעובדות ההרשעה ואינו עונה לתנאי 'תביעה נגררת' (סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 (להלן – "חוק בתי המשפט"). הנתבע עמד על כך בקדם המשפט וטענותיו התקבלו בהחלטות ביניים.

3. בתום שתי ישיבות הוכחות בהן העידו עדי הצדדים ומומחית בית משפט בתחום הנפשי, נקבעו מועדים להגשת סיכומים. התובעת הגישה את סיכומיה והסכימה לבקשת הנתבע להארכת מועד להגשת סיכומיו. בשלב זה הגיש הנתבע את בקשתו שלפניי.

טענות הצדדים

4. לטענת הנתבע הסמכות העניינית והייחודית לדון בתביעות שעילתן הטרדה מינית בעבודה נתונה לבית הדין לעבודה לפי סעיף 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998 (להלן – "החוק למניעת הטרדה מינית"); בית המשפט האזרחי מוסמך לדון רק בתביעות שעילתן אינוס, בעילה אסורה ומעשה סדום (החלטתי בת.א. 16430-07-12 פלונית נ' פלונית ואח', אשר אושרה בבית המשפט העליון ברע"א 7143/13, פלונית נ' פלונית ואח', פורסמו בנבו (להלן – "פס"ד פלונית").

5. לטענת התובעת קביעת התביעה הנגררת לדיון בפני בית משפט אזרחי, מסמיכה אותו וחל הכלל של 'לא יעבירנו עוד' בסעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט; העלאת הטענה בשלב זה לוקה בחוסר תום לב; בהינתן ההרשעה בהטרדה מינית, אין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בשאלת הנזק; הנתבע הודה בעדותו שקיים עם התובעת יחסי מין; בפס"ד פלונית נקבע שלבית הדין לעבודה לא נתונה סמכות ייחודית לדון בתביעות נזיקין מכוח החוק למניעת הטרדה מינית.

6. הנתבע טוען בתשובתו כי אין מדובר בתביעה נגררת; טענתו יורדת לשורש הסמכות לדון בתביעה ולא רק לעצם הסמכות ליתן את הסעד הנתבע.

דיון והכרעה