ח"ב נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1974, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 18.11.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' אייזק בבור, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי אין עדות לבעיה פסיכיאטרית לפני התאונה. נצפו תסמינים ברורים של פוסט-טראומה עם דכאון. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 34 (ב) (1-2) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956 (להלן: "התקנות"). עוד נקבעו נכויות זמניות של 20% למשך 1.5 חד' ושל 10% למשל 10.5 חד', עד להתייצבות הנכות בחלוף שנה מהתאונה.

דר' מיכאל ביזר, מומחה בתחום אא"ג, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי הירידה בשמיעה היא זניחה, והטנטון אינו קשור לתאונה. בסיכומו של דבר, התאונה לא הותירה כל נכות בתחום אא"ג.

דר' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי קיימת מגבלה מינורית ברכיב אחד בלבד מתוך ששה בתנועות גב תחתון. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 1.7% בהתאם לפריט 37 (5) (א) (חלקי) לתוספת לתקנות.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות כוללת בשיעור של 6.6% בלבד ; עם זאת מדובר בנכויות זמניות בלתי מבוטלות ; התובע חלק על חוות הדעת בתחום האורתופדי, בטענה כי לא היה מקום לפסוק רק לפי חלקיות הסעיף (למרות שהדבר מקובל ונעשה בחוות דעת רבות) ; הנתבעת חלקה על חוות הדעת בתחום הפסיכיאטרי, בטענה כי לפי חוות הדעת בחלק ניכר מהמקרים יש שיפור כעבור שנה של טיפול ; התובע טען כי נעדר מהעבודה למשך שלושה חודשים וגם לאחר מכן נפגעה השתכרותו באופן ממשי ; הנתבעת טענה כי נכות פסיכיאטרית בד"כ איננה בעלת השלכה תיפקודית וכי בפועל השתכרותו של התובע לא נפגעה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 15,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 30,000 ₪ מעבר לדמי הפגיעה שנתקבלו ממל"ל.

• בגין אפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעתיד – 70,000 ₪ (בערך שליש מחישוב אריתמטי).