ת"א 10481-04-13 לרנר נ' מדינת ישראל, משטרת ישראל ואח'

עניינה של התביעה בטענת התובע לפיה במהלך חקירתו בתחנת המשטרה, בנוגע לחשד במעורבותו בעבירה של הסגת גבול, נטלה ממנו טביעת אצבעות וקלסתרנו צולם לעיני קהל אנשים באופן שפגע בפרטיותו.

התשתית העובדתית

בעקבות תלונה שהגיש שכנו של התובע נפתח תיק פלילי בעבירה של הסגת גבול. ביום 26.7.11 בשעה 18:35 נחקר התובע בתחנת המשטרה במודיעין על ידי המש"ק שלומי ברג בשל חשד למעורבותו באירוע נשוא התלונה. לאחר החקירה נטלו ממנו טביעות אצבעות וקלסתרונו צולם על ידי השוטרת שלומית בן ציון (להלן: השוטרת). לאחר כשלושה חודשים נסגר התיק בהעדר אשמה פלילית.

תחנת המשטרה ממוקמת על כביש ראשי במודיעין ומוקפת בגדר תיל אשר חלקה מסווה בצמחיה וחלקה גלוי לכביש. בכניסה לתחנה מצוי היומן ודרכו ניתן לצאת לחצר בה מוצבים קרוונים המשמשים כמשרדים וחדרי חקירות. הקרוונים מוצבים באופן היוצר רחבה פנימית (להלן: "החצר"). החצר משמשת כעמדת המתנה לאנשים אשר מגיעים לתחנת המשטרה, על מנת להיחקר, להגיש תלונה או לקבל שירותים אחרים.

אין מחלוקת כי נטלה מהתובע טביעת אצבעות בעמדת הטבעה שהייתה מצויה בחצר תחנת המשטרה וקלסתרונו צולם בחדר החקירות. המחלוקות במישור העובדתי הן בנוגע למיקום עמדת ההטבעה ומידת חשיפתה לקהל, מצב הדלת של חדר החקירות בעת צילום קלסתרונו של התובע (פתוחה או סגורה) ונוכחות אנשים נוספים בחצר אשר צפו בו במהלך פעולות אלה.

מצב הדלת בעת צילום קלסתרון התובע. לטענת התובע בעת הצילום, שארך כעשר דקות, דלת חדר החקירות, אשר פונה לכיוון החצר, הייתה פתוחה והייתה בחדר תאורה חזקה. לעומתו טוענת השוטרת כי צילום קלסתרון לא לוקח יותר משתי דקות ולפני כל צילום המבוצע בחדר היא מקפידה שהדלת סגורה. כמו כן הדלת היא דלת כבדה הנסגרת מעצמה. זאת ועוד, חדר החקירות בנוי כך שהמצולם מצוי בחלק הפנימי של החדר ומי שנמצא בחוץ לא יכול לראותו גם כאשר הדלת פתוחה אלא אם כן הוא נכנס לחדר.

בנסיבות העניין, איני נדרשת להכריע בין גרסאותיהם הסותרות של התובע והשוטרת לגבי משך הזמן שערך הצילום והאם דלת חדר החקירות הייתה פתוחה או סגורה בעת ביצועו. זאת, שכן ממילא לא הוכח כי מאן דהוא ראה את הפעולה פרט אולי לשוטרים אשר נדרשו להיכנס לחדר במסגרת עבודתם. התובע אמנם העיד כי לדעתו ניתן היה לראות מבחוץ את מי שמצולם בתוך החדר אולם הוא אישר כי תוך כדי הצילומים לא ראה אנשים אחרים מלבד השוטרת שצלמה אותו ולא שם לב אם היו אנשים שראו אותו (פרוטוקול עמוד 11 שורה 12 עד עמוד 12 שורה 28). בנסיבות אלה לא הוכח כי נפגעה פרטיותו של התובע ודין טענותיו בעניין זה להידחות. מעבר לנדרש אציין כי קשה לקבל את טענת התובע לפיה הצילום ערך כעשר דקות. אף אם נאלצו לצלמו מספר פעמים, כטענתו, מדובר בפעולה קצרה ביותר. סביר להניח כי נוכח הלחץ והאי נעימות שהיו כרוכים בכך העריך התובע את משך הזמן באופן שגוי.

מיקום עמדת ההטבעה. אין מחלוקת שעמדת ההטבעה הייתה ממוקמת בחצר. לפי תיאורה של השוטרת עמדת ההטבעה הייתה נסתרת מעין; היא מוקמה במקום פנימי ו"חלשה" על שביל עפר שאינו נגיש כמעט לאזרחים. היא הייתה צמודה לעמדת "השטיפה" וכיור הסתיר אותה וכן הוסתרה על ידי צמחייה סבוכה (פרוטוקול שורות 24-27, וכן ראו שרטוט שסומן נ/4). התובע טען לעומת זאת כי עמדת ההטבעה אמנם לא היתה ממוקמת במרכז החצר אלא בצדה אולם לא הייתה בפינה מוסתרת (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 14 ותשריט שסומן נ/2).

בעניין מיקום תחנת ההטבעה מצאתי לקבל את עדותו של התובע אשר התרשמתי בעניין זה ממהימנותה. עדות התובע נתמכת גם במכתב שקיבל מתחנת מודיעין בתשובה למכתב שהוגש על ידי בא כוחו סמוך לאחר חקירתו במסגרתו התלונן על האופן בו נטלו ממנו אמצעי זיהוי. לעניין מיקום עמדת ההטבעה נכתב כי:"... [ש]מחוסר מקום ובשל מבנה התחנה הצפוף מוקמה עמדת נטילת טביעות אצבע מחוץ למשרד החקירות. אין לי אלא להצטער אם מרשך הורגש מושפל" (מכתבה של עו"ד תמי בן שושן מיום 17.11.11, צורף כנספח ה' לתצהיר התובע). לא צוין במכתב כי עמדת ההטבעה ממוקמת במקום מוסתר ופנימי בחצר או כי פרטיות התובע נשמרה בדרך אחרת. לעומת זאת, עדות השוטרת בעניין מיקום תחנת ההטבעה לא הייתה עקבית. היא הצהירה תחילה שעמדת ההטבעה היתה מאז ומעולם ממוקמת באותו מקום (בצמוד לחדר חקירות 5 - סעיף 13 לתצהירה). אולם במהלך דיון ההוכחות הסתבר כי בעת הרלבנטית עמדת ההטבעה הייתה ממוקמת במקום אחר מהמקום בו היא נמצאת כיום (פרוטוקול עמוד 6 שורות 19-20)). כמו כן, היא הצהירה כי: "אם אני רואה שאדם יושב בצמוד לעמדת ההטבעה, אני מקימה אותו ממקומו ומבקשת ממנו לשבת במקום אחר. אני עושה זאת לא אחת". מכאן עולה כי עמדת ההטבעה לא היתה ממוקמת במקום כה נסתר ובלתי נגיש כנטען על ידי השוטרת שכן ניתן היה לשבת בסמוך לה. מכאן מסקנתי כי גם אם עמדת ההטבעה לא מוקמה במרכז החצר, הרי עדיין הוצבה במקום שהיה נגיש לקהל ששהה בחצר.