מדינת ישראל נ' פלוני

בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי על זיכויו של הנאשם וזאת מחמת הספק.

כתב האישום והמחלוקת בין הצדדים:

1. ביום 7.6.24, בשעה 03:35 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי בעיר הוד השרון, ברחוב מבוא קדם פינת ששת הימים. הנאשם, כך נטען בכתב האישום, נהג ברכב בהיותו שיכור לאחר שסירב למסור דגימת דם לפי דרישת שוטר, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(ב), 64ד(א), ו- 39א' לפקודת התעבורה.

    

2. הזמנה לדין וכתב אישום נמסרה לנאשם בו במקום על-ידי השוטרת רוני כוחנובסקי (להלן: "השוטרת כוחנובסקי") ומועד ההקראה נקבע ליום 18.8.24.

    

3. ביום 18.8.24 התקיים דיון הקראה בתיק זה. בפתח הדיון טען ב"כ הנאשם טענה: "רשום נהגת ברכב בהיותך שיכור זה כמו להגיד למישהו הלכת ברחוב בהיותך גנב. אין בזה נסיבות ולא שום דבר שבית משפט יכול לשמוע ראיות ולהחליט. החלק השני וסירבת לתת דגימת דם לפי דרישת שוטר... גם פה זה אותו דבר אין נסיבות ואיזה חובה נוצרה לתת דם ולאיזה שוטר יש סמכות לכך."

    

4. המונח "טענה מקדמית" לא הועלה על-ידי ב"כ הנאשם במפורש, וב"כ הנאשם גם לא הפנה בדבריו לסעיף חוק ספציפי או לפסיקה אשר תומכת בטענותיו. יחד עם זאת, ניתן היה להבין כי הטענה היא שכתב האישום נעדר פירוט מספק באשר ליסוד העובדתי, ובאופן ספציפי לרכיב הנסיבתי שבעבירה ולכן נפל פגם או פסול בכתב האישום, בהתאם לסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי" או "החסד"פ").

    

5. באותו היום ניתנה החלטה בטענה המקדמית, וקבעתי כי על פניו לא מצאתי פגם או פסול בכתב האישום, בוודאי לא כזה שיכול לפגוע בהגנתו של הנאשם. אלא שעל מנת לבחון את הטענה לעומק, החלטתי לדחות את מתן ההחלטה לשלב מאוחר יותר של ההליך וזאת בהתאם לסמכות בית המשפט מכוח סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי.

    

6. לאחר שהטענה המקדמית נדחתה, הנאשם כפר בעובדה שהיה שיכור לפי דין, ונטען כי לא סירב למסור דגימת דם או כל דגימה אחרת. ב"כ הנאשם טען כי בהעדר נסיבות – לא ניתן להתגונן מהאישום ולכן הנאשם מתנגד להגשת הראיות בתיק זה.

    

7. לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 12.12.24, הנאשם לא התייצב לאחר שנאלץ להתפנות לבית החולים עקב מצב רפואי. באותו מועד הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן אליו התווסף עד תביעה, השוטר אמיר יונה (להלן: "השוטר יונה"). בנסיבות אלו, לא היה מנוס מדחיית מועד ההוכחות ליום 24.2.25.

    

8. בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה ביום 24.2.25, העלה ב"כ הנאשם שתי טענות: אין להשיב לאשמה, והגנת הנאשם נפגעה משום שכתב האישום המתוקן שהוגש בישיבה מיום 12.12.24 לא התקבל אצל הנאשם מעולם. בהחלטתי מאותו היום דחיתי את שתי הטענות. קבעתי כי כתב האישום המתוקן הוגש ונסרק לתיק בית המשפט עוד בפתח ישיבת ההוכחות הקודמת, שלא התקיימה, כאשר ב"כ הנאשם היה נוכח באולם, משום כך הגנת הנאשם לא נפגעה כלל. באשר לטענת אין להשיב לאשמה, טענה זו נדחתה מהטעם שהמועד להעלותה הוא בסוף פרשת התביעה (כמצוות סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי) ואין מדובר בטענה מקדמית.

    

9. טענה "מקדמית" נוספת שהעלה ב"כ הנאשם עסקה בשאלת קיומו של החשד הסביר, והאם קיימת חובה על המאשימה לכתוב בכתב האישום מראש, האם התקיימו התנאים המקדמיים לדרישה למסור דגימת דם, ומהן הנסיבות שבגינן נדרש הנאשם למסור דגימה זו. באותו עניין, לאחר שהתקיים דיון בפתח ההוכחות, הוסכם על כל הצדדים, כי בכתב האישום מגולמת הדרישה המקדימה לקיומו של חשד סביר שכזה, וככל שהמאשימה לא תרים את הנטל להוכיח כי התקיימו תנאי החשד הסביר, יש לקבוע כי הדרישה מהנאשם למסור דגימת דם הייתה שלא כדין. על טענה זו חזר ב"כ הנאשם גם בהרחבה בסיכומיו, ולטענה זו אתייחס במסגרת הדיון בהמשך.

    

10. ביום 9.11.25 לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאחר ששמעתי את פרשת התביעה, שוכנעתי כי בכתב האישום לא נפל פגם או פסול אשר מחייב את ביטולו של כתב האישום כפי שטען בפני ב"כ הנאשם. גם לא שוכנעתי כי הגנתו של הנאשם נפגעה באופן כלשהו כתוצאה מאופן ניסוחו של כתב האישום. החלטתי, בין השאר, התבססה על הוראות החוק הספציפיות, בהן תקנה 38 לתקנות התעבורה שעניינה מסירת הזמנה לדין וכתב אישום על-ידי שוטר, ועל טופס 7א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 שעל פיו ערוכה ההזמנה לדין אותה קיבל הנאשם. עוד ציינתי בהחלטתי כי תובע משטרתי, כהגדרתו בחוק, אישר את כתב האישום עובר להקראה. לא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהליך של אישור כתב האישום, בתוכנו, וגם לא מצאתי פגם בכך שהמאשימה בחרה להגיש לבית המשפט כתב אישום מתוקן שבמועד ההקראה גם נמסר לנאשם ולבא-כוחו. ממילא, לפי סעיף 91 לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי תובע "בכל עת עד לתחילת המשפט, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, במסירת הודעה לבית המשפט המפרטת את השינוי". תיקון שכזה אינו דורש את אישורו של בית המשפט אלא די במסירת הודעה שמפרטת את השינוי שבוצע, וכך נעשה.

     

    העדויות והמסמכים שהוגשו במסגרת ההליך:

11. במסגרת פרשת התביעה העידו העדים הבאים והוגשו הראיות הבאות:

    1. רס"ר פרדי מולי, ראש משמרת בתחנת כפר סבא שרון - ערך דו"ח פעולה ביום 7.6.24 שהוגש וסומן ת/1 (להלן: "השוטר פרדי").

    2. השוטר-מתנדב, מר ערן טל, ערך מזכר ביום 7.6.24 שהוגש וסומן כמוצג הגנה נ/1 (להלן: "המתנדב ערן").

    3. השוטרת כוחנובסקי ערכה את המסמכים הבאים: הזמנה לדין וכתב אישום מיום 7.6.24 (ת/2); דו"ח פעולה מיום 7.6.24 (ת/3); דו"ח עיכוב (ת/4); דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/5); דיסק מצלמות גוף (ת/6).

    4. השוטר יונה – ערך את התחקור חשוד של הנאשם ביום 9.6.24 (ת/7) ומזכר אודות התחקור מיום 9.6.24 (ת/8).

        

12. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם והוגשו המוצגים הבאים: הודעה על פקודת המשטרה 05.04.03 (כללי הופעה של שוטר בעת מילוי תפקיד, במדים ושלא במדים). מזכר שערך המתנדב ערן טל מיום 7.6.24 (נ/1); העתק שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה מיום 7.6.24 שערך הקצין רפ"ק מוטי וקנין (נ/2); ומסמך רפואי של הנאשם (נ/3).

     

    טיעוני המאשימה בסיכומיה:

13. המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. לדעת המאשימה הורם הנטל הדרוש מעבר לספק לסביר, וכי ראיותיה לא נסתרו.

     

14. השוטר פרדי, ראש משמרת סיור, העיד כי השוטרת כוחנובסקי הגיעה לתחנה עם הנאשם, שהודה ששתה בטרם עלה להגה. הנאשם נדרש לבצע בדיקת נשיפון אך הכשיל אותה בכוונה, בכך שניפח את לחייו ולא הוציא אוויר כנדרש, ובניסיון שני הניח את הקשית על קצה שפתיו והוציא מעט אוויר. השוטר פרדי הצליח לנעול את מכשיר הנשיפון וקיבל תוצאה של 290 מק"ג, שהעלתה חשד כי הנאשם מכשיל את הבדיקה.

     

15. הנאשם טען בפני השוטר פרדי כי אינו יכול לתת יותר אוויר עקב בעיה רפואית, וכי לא יצליח לבצע בדיקת ינשוף. לאור זאת, השוטר פרדי הנחה את השוטרת כוחנובסקי לדרוש דגימת דם מהנאשם. בחקירתו הנגדית, דחה השוטר פרדי את הטענה לפיה בנשיפון יצאה תוצאה של 220 מק"ג והתעקש כי הנשיפון הראה 290 מק"ג כפי שרשם בדו"ח הפעולה. השוטר פרדי, כך נטען, נשאל שאלות לא רלוונטיות לתיק זה לגבי אופן לבושה של השוטרת כוחנובסקי, ומספר הצמידים והטבעות שהיא לובשת.

     

16. לגבי המתנדב ערן טל, נטען כי בית המשפט לא אפשר למתנדב להעיד באמצעות המזכר שערך מכוח כלל הקפאת הזכירה שבעבר. זאת למרות שהעיד כי זכרונו מעורפל. המתנדב זכר שעצר את הנאשם במחסום יחד עם השוטרת כוחנובסקי, וכי הנאשם נכשל בבדיקות נשיפון ונלקח לתחנה. הוא העיד כי הנאשם סירב לבצע בדיקת מאפיינים ובדיקת דם, למרות שקצינים ושוטרים הסבירו לו את משמעות הסירוב. המאשימה טוענת כי עדותו הכתובה של המתנדב טל במזכר עדיפה על עדותו בעל פה בשל ערפול הזיכרון, וכי המזכר מצביע על כך שהנאשם סירב לבדיקות. המאשימה ציינה כי אמנם המתנדב טל אישר כי ייתכן שאמר לנאשם כי אינו מחויב לבצע דגימת דם, אך אמר זאת באופן תיאורטי.

     

17. השוטרת כוחנובסקי העידה כי עצרה את הנאשם במחסום סמוי, והוא השיב שהגיע ממועדון הווילג' ושתה "כוס אחת" של ערק לימונים. הנאשם הכשיל מספר פעמים את בדיקת הנשיפון, דבר הניתן לראות בסרטון מצלמת הגוף שלה. הנאשם נלקח לתחנה בחשד לנהיגה בשכרות, טען לבעיות רפואיות, וסירב לבצע בדיקת דם.

     

18. השוטרת כוחנובסקי הסבירה לנאשם את משמעות הסירוב על פי סעיף 8 לדוח אכיפת שכרות, כולל ההשלכות האפשריות, כפי שניתן לראות בסרטון מצלמת הגוף שלה. היא הדגישה כי הנאשם סירב לחתום על דוח הפעולה ועל טופס לפי "הלכת ארביב", וכי האירוע מתחילת העצירה ועד שחרור הנאשם ארך כ-42 דקות, פחות מ-3 שעות עיכוב המותרות בחוק.

     

19. השוטר יונה, רכז התנועה, העיד כי ערך תחקור חשוד לנאשם יומיים לאחר האירוע, מכיוון שהבחין בחומרי החקירה כי חלק זה לא בוצע. בתחקור, הנאשם הודה שהגיע "מהמועדון לכפר סבא" ושתה "ערק לימונים". בנוסף העיד כי הקריא לנאשם את כל הפרטים בטופס, כולל ההשלכה ש"המסרב להיבדק רואים אותו כמי שנהג בשכרות".

     

20. המאשימה טוענת כי התקיים חשד סביר לדרישת בדיקת דם, כנדרש בסעיף 64(ב) לפקודת התעבורה ובהלכת בן חיים, שכן הנאשם הודה ששתה אלכוהול, הכשיל את בדיקת הנשיפון, וטען לבעיות רפואיות המונעות בדיקת נשיפה. בדיקת הנשיפון נועדה לאינדיקציה בלבד, והנאשם מואשם בסירוב לבדיקת דם.

     

21. המאשימה דוחה את טענת הנאשם כי המתנדב ערן טל אמר לו שאינו חייב לבצע בדיקת דם, וטוענת כי מדובר ב"עדות כבושה" שלא עלתה בשלב מוקדם. גם אם שיחה כזו התקיימה, המתנדב טל העיד שגם הסביר את משמעות הסירוב. המאשימה הדגישה את חוסר האמינות של הנאשם, שסתר את עצמו לגבי שתיית אלכוהול ויכולתו לבצע בדיקות נשיפה.

     

22. הנאשם אישר בחקירתו הנגדית כי השוטרת רוני הסבירה לו את משמעות הסירוב והשלילה הצפויה, וכי היא דרשה ממנו את בדיקת הדם. הוא בחר לדבוק בסירובו, בטענה שראה בשוטרת "אויבת" ולא היה מוכן לעשות דבר שהיא ביקשה.

     

23. המאשימה טוענת כי התנהגות הנאשם מעידה על "סירוב סדרתי" להליכים, החל מהכשלת בדיקת הנשיפון, דרך סירובו לבצע בדיקת דם, וכלה בסירובו המתמיד לחתום על מסמכים. לטענתה, הנאשם "עצם עיניו" והבין את משמעות הסירוב והשלכותיו מהשוטרת, אך בחר לסרב מסיבותיו שלו.

     

24. לאור כל הראיות והעדויות שהוצגו, המאשימה מבקשת מבית המשפט לקבוע כי הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור בכך שסירב למסור דגימת דם לפי דרישת שוטר, ולהרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

     

    טיעוני הנאשם בסיכומיו:

25. בא כוח הנאשם טען בסיכומיו כי כתב האישום אינו תקין, שכן הוא קובע את השכרות כעובדה ולא מפרט את העילה לדרישת בדיקת הדם, מה שמנע מהנאשם להתגונן כראוי. הוא ציין כי בחוק ישנה הבחנה בין אירועי תאונת דרכים או חשד מוקדם לבין מקרים של בדיקה ללא חשד מוקדם. במקרה זה, מדובר בעצירה במחסום פתע ללא חשד סביר, ולכן הדבר היחיד שניתן היה לעשות הוא לקחת את הנאשם לבדיקת ינשוף באמצעות מכשיר שאושר ונבדק. המאשימה לא הוכיחה שהמכשיר הספציפי שבו נבדק הנאשם מאושר ופורסם ברשומות. בא כוח הנאשם טען כי המאשימה מפרשת באופן שגוי את פסק הדין "בן חיים", שכן החשד הסביר צריך להיות מוקדם וקודם לדרישה לבדיקה. אין לשוטרים סמכות לקחת דגימת דם שלא בהתאם לתנאים הקבועים בחוק.

     

26. ב"כ הנאשם טען כי המאשימה מבלבלת בין הכשלת בדיקה לבין סירוב להיבדק. כדי שהכשלת בדיקה תיחשב כסירוב, יש לעמוד במבחן סעיף 64ג' לפקודת התעבורה. סעיף זה מחייב את השוטר לערוך דו"ח מפורט בכתב ידו על נסיבות האירוע, כולל פרטי המכשיר, יכולותיו ותחזוקתו.

     

27. הנאשם, לטענת בא כוחו, נשף במכשיר זה פעמים רבות בעבר ותמיד שוחרר, מה שמטיל ספק בטענה להכשלת הבדיקה כסירוב מכוון.

     

28. השוטרת כוחנובסקי כך נטען, פעלה ממניעים אישיים, ולא ביצעה בדיקת מאפיינים כנדרש בתחילה, אלא רק לאחר שהחליטה לדרוש בדיקת דם. הוא הוסיף כי המתנדב ערן טל אמר לנאשם שאינו חייב לבצע בדיקת דם, וכי עדות זו לא נסתרה. הנאשם אינו סרבן, וכי הראיות שהוצגו, כולל גרסת הנאשם ועדותו של ערן טל, תומכות בכך שהזיכוי כתוב על הקיר. סיכומי המאשימה הם "סובייקטיביים וסלקטיביים" בכך שהם מתעלמים מהשאלות המשפטיות המהותיות.

     

    דיון והכרעה

29. סעיף 64ד' לפקודת התעבורה קובע כי אם סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. על מנת להרשיע אדם בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח חזקת הסירוב על התביעה להוכיח כי הנאשם נהג ברכב, וכן להוכיח כי סירב למסור דגימה לדרישת שוטר. בנוסף על התביעה להוכיח כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 64ב(ב2) כדלקמן: "שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד."

     

30. הווי אומר, על-פי הוראות הפקודה, על מנת לקבוע האם הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור בעקבות חזקת סירוב למסור דגימת דם, יש לקבוע כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש בפלילים להוכיח את נסיבות ביצוע העבירה ואת הנסיבות המשכללות את חזקת הסירוב כמפורט להלן:

    1. האם הוכח שהנאשם נהג ברכב.

    2. האם התקיים חשד סביר לצורך נטילת דגימת הדם.

    3. האם הוכח כי הנאשם סירב למסור דגימה לפי דרישת שוטר.

    4. האם הודע לנאשם מהי מטרת הדגימה, האם התבקשה הסכמתו למסירת הדגימה, והאם הוסברה לנאשם משמעות הסירוב למסור דגימה כאמור.

        

       הוכח במסגרת ההליך כי הנאשם נהג ברכב.

31. באשר לרכיב הראשון, על אף הכפירה הכללית של הנאשם, כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר כי אין מחלוקת בדבר שאלת הנהיגה ברכב. מהראיות עולה כי הנאשם נהג ברכב ונעצר על-ידי השוטרת כוחנובסקי, כשעמה נמצא המתנדב טל, במחסום אקראי לאיתור נהגים שיכורים ברחוב מבוא קדם פינת ששת הימים בהוד השרון (ת/3 וכן נסיבות שנרשמו בהזמנה לדין ת/2). ניתן גם להבחין בנאשם כאשר הוא מגיע עם רכבו לעבר המחסום ונעצר על-ידי השוטרת כוחנובסקי במצלמות הגוף (קובץ שמסתיים ad033).

     

    קיומו של חשד סביר לדרישה לבצע דגימת דם.

32. אחת המחלוקות המרכזיות בין הצדדים עלתה באשר לקיומו של חשד סביר שמכוחו ניתן היה לדרוש דגימת דם מהנאשם.

     

33. בעוד שסעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה מגדיר את הסמכות לדרוש מנהג רכב דגימת נשיפה אף בהעדרו של חשד סביר שנעברה עבירה לפי פקודת התעבורה, סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה קובע כי דרישה למסור דגימת דם או שתן לצורך בדיקה לקיומו של אלכוהול בגוף, מותנה בקיומו של "חשד סביר" מקדים: "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן..."

     

34. ב- רע"פ 8624/11 אליסי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (11.12.11) (להלן: "עניין אליסי") נקבע כי לנאשם אין זכות לבחור את טיב הבדיקה המדעית שתבוצע לו, בכפוף להסדרים הקבועים בחוק כמצוין לעיל. הסמכות לבחור את טיב הבדיקה נתונה לשוטר:

    "הרשות לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות, כגון בדיקת דם. אם מעוניין שוטר לדרוש בדיקה מסוג אחר, כגון בדיקת דם או שתן, בידו לעשות זאת לפי סעיף 64ב(ב), וכך גם בדיקת רוק (לפי סעיף 64ב(א2)). הרשות לדרוש בדיקת "נשיפון" לעצמה - והרשות לדרוש בדיקה אחרת לעצמה. השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא לתנאים ולמגבלות שבסעיפים עצמם, ובוודאי לא לסוג הבדיקה שמעוניין בה הנבדק... הסמכות לבחור את סוג הבדיקה נתונה איפוא לשוטר, בכפוף לתנאים שבהסדרים השונים, כגון "חשד סביר". בחירתו של השוטר היא חלק משיקול-דעתו המקצועי בהתאם לנסיבות." (ההדגשה אינן במקור – ע.ש).

     

    ראו גם: רע"פ 9624/11 אמירסלנוף נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (10.05.12), עמ' 4 לתדפיס; רע"פ 4388/12 וקנין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (05.06.12)).

     

35. הדרישה לקיומו של "חשד סביר" כתנאי מקדים לדרישה לביצוע חיפוש אינה ייחודית לחיפוש פנימי או חיצוני (נטילת דם או שתן - בהתאמה) מכוח פקודת התעבורה, והיא מצויה גם בדברי חקיקה אחרים (למשל: סעיפים 3 ו-4 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996; סעיף 28(ב)(2) לפקודת הסמים המסוכנים ועוד). אמנם קיימים הבדלים לשוניים בין הניסוחים בדברי החקיקה השונים, אולם הרעיון הבסיסי בכולם הוא זהה: קיומה של תשתית עובדתית אשר מעלה חשד לביצועה של עבירה פלילית.

     

36. פקודת התעבורה אינה מגדירה מהי התשתית העובדתית שעשויה לגבש "חשד סביר" לצורך דרישה מנהג או ממונה על רכב לתת דגימת דם או שתן וגם בהוראות חוק אחרות אין בנמצא הגדרה ברורה. קיים קושי להגדיר את החשד הסביר באופן מקיף וממצה ועמד על-כך בית-המשפט העליון ב- רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, פ"ד סה(3) 305 (2012) (להלן: "הלכת בן חיים"):

    "מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש בית-המשפט להעריך את סבירות שיקול-דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישומו של מבחן זה מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ואף על ניסיונו ושיקול-דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש." (שם, בעמ' 330)

     

37. הראיות אשר עליהן רשאי להתבסס השוטר הן ראיות לכאורה, וביניהן גם ראיות שאינן קבילות במשפט, כפי שציין כבוד השופט חשין ב- בש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, בהקשר של חשד סביר לצורך מעצר לפני הגשת כתב אישום:

    "נוכל לומר באשר לפירושו של צירוף התיבות "חשד סביר", כי מעצמה מתבקשת הקבלה בינו לבין צירוף התיבות "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" האמורות בסעיף 21(ב) לחוק, לעניין מעצרו של נאשם לאחר הגשת כתב אישום. מה בין "חשד סביר" לבין "ראיות לכאורה להוכחת האשמה"? דומה כי שניים הם עיקרים המבדילים ומבחינים בין שתי הנוסחאות, ואלה הם: ראשית לכל, כהוראת סעיף 15(ו) לחוק, המושג "חשד סביר" עשוי לשמש בית-קיבול גם לראיות שאינן קבילות במשפט, ושנית, בעוד אשר "ראיות לכאורה" אמורות להביא להרשעתו של נאשם - אם אך תתקבלנה כהוכחות מהימנות - ראיות שעניינן "חשד סביר" אינן חייבות למלא תנאי נוקשה וכל-כולל זה. "חשד סביר" יהיה ויתקיים גם אם אין הוא נתמך ב"ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

     

38. הנה-כי-כן, המבחן לחשד סביר הוא מבחן אובייקטיבי שבמסגרתו בוחן בית-המשפט בעיניו של השוטר הסביר את קיומו של החשד וסבירותו. בית-המשפט ייבחן כל מקרה לגופו, ואת המידע שהיה גלוי לשוטר במעמד העיכוב, גם אם בדיעבד מתברר שהחשד היה מבוסס על מידע שגוי (הלכת בן חיים הנ"ל בעמ' 330; ראו גם: רע"פ 6690/23 אבו רומי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (21.9.23)) (להלן: "עניין אבו רומי"). בית המשפט ייתן דעתו לניסיונו ושיקול-דעתו המקצועיים של השוטר עורך החיפוש.

     

39. מסרטון מצלמות הגוף של השוטרת כוחנובסקי עולה כי אכן נעשו מספר ניסיונות נשיפה על-ידי הנאשם והם כשלו. בטרם ביצע הנאשם את הנשיפה הראשונה, במסגרת השיח בין השוטרת כוחנובסקי לבין הנאשם, הסביר האחרון כי הוא מתקשה לתת אוויר, ולוקח משאפים. הבדיקה הראשונה כשלה וכך גם השנייה, כאשר השוטרת כוחנובסקי מציינת שהנאשם לא מכניס אוויר לתוך הפייה. בעקבות כישלון בבדיקה השלישית התבקש הנאשם על-ידי השוטרת כוחנובסקי לבצע בדיקה רביעית, ואם ייכשל בה יילקח לתחנה לבדיקת ינשוף. הסרטון מסתיים לפני הבדיקה רביעית ולא ברור מדוע הופסקה ההקלטה דווקא בשלב זה.

     

40. על פי דו"ח הפעולה שנכתב על-ידי השוטרת כוחנובסקי (ת/3 – שור' 7 ואילך) הנאשם טען בפני השוטרת כי הוא לא מכשיל את הבדיקה אלא מדובר בבעיות רפואיות. בדרך לתחנה, הסבירה השוטרת לנאשם את זכויותיו להיוועץ בעו"ד ולשמור על זכות השתיקה. בתחנה עצמה, כך נכתב, נבדק הנאשם שוב בנשיפון על-ידי השוטר פרדי וכשל בבדיקות.

     

41. השוטר פרדי כותב בדו"ח הפעולה (ת/1), כי בתחנה ביצע לנאשם בדיקת נשיפון נוספת, אך גם היא לא צלחה. השוטרת כוחנובסקי ביצעה לנאשם בדיקת מאפיינים ודרשה ממנו לבצע בדיקת דם, אך הוא סירב לבצע בדיקת דם פעמיים, גם לאחר שבת זוגו הובאה לתחנה בניסיון לשכנעו.

     

42. יצוין כי על-פי דו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/5) שמולא על-ידי השוטרת כוחנובסקי, הנאשם הודה כי שתה כוס אחת של ערק לימונים במועדון עובר לנהיגתו ברכב וטרם עצירתו במחסום. הנאשם בתחקור החשוד שנערך לו יומיים לאחר האירוע (ת/7) וגם בעדותו אישר כי שתה משקה אלכוהולי לפני הנהיגה (פרוט' 6.1.26 עמ' 2 שור' 28). כמו כן, סומן בסעיף 5, שעניינו "מאפיינים המצביעים על חשד לשכרות" כי הופעתו של הנאשם מסודרת, הנאשם הגיב לעניין ואין ריח אלכוהול מפיו. הנאשם צלח את בדיקת המאפיינים שנערכה לו (במבחן העמידה עמד יציב, במבחן הליכה על קו היה יציב, וצלח את מבחן הבאת אצבע לאף).

     

43. במקרה דנן, מהעדויות שבפניי וגם מהמסמכים הכתובים שהוגשו עולה כי הנאשם כשל בבדיקות הנשיפון שנערכו לו. הסיבה לכך, לטענת הנאשם, נובעת מבעיות רפואיות מהם הוא סובל ולפי הרישומים של השוטרים והתרשמותם, הייתה זו הכשלה של הבדיקה.

     

44. ב"כ הנאשם חקר את השוטר פרדי על כך שלא נכתב בדו"ח הפעולה מהם אותם טעמים רפואיים. הנאשם טען בעדותו, כי הוא סובל מאסטמה קשה עם ריאה שעובדת 50% וגם מחור בלב (תמליל פרוט' עמ' 8 שור' 9). מעיון במסמך רפואי שהגיש הנאשם, בדיקת תפקודי ריאות של הנאשם העלתה כי קיימת הפרעה חסימתית בחומרה בינונית עד קשה. מדובר במצב רפואי קבוע ממנו סובל הנאשם. הנאשם ציין בפני השוטרים בזמן אמת כי קיימת בעיה רפואית וכי אין מדובר בהכשלה מכוונת של הנשיפה במכשיר הנשיפון.

     

45. ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי השוטרים לא היו רשאים לדרוש דגימת דם שכן לא התעורר במקרה דנן החשד הסביר הנדרש כתנאי לביצוע דגימה זו ואף הטיח בשוטרים כי בדיקת המאפיינים שנערכה לנאשם יצאה תקינה: התנהגותו הייתה רגילה ולא נדף מפיו ריח של אלכוהול (כעולה מדו"פ באכיפת איסור נהיגה בשכרות –ת/5).

     

46. אין בידי לקבל את הטענה. בתיק זה מספר אינדיקציות חברו להן יחדיו ועלו לכדי "חשד סביר" מקדים לבדיקת דם. כך, בשיחה הראשונית של הנאשם עם השוטרת כוחנובסקי, על-פי דו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/5), אישר הנאשם כי שתה ערק לימונים במועדון הווילג' בהוד השרון. שנית, כישלון בבדיקת נשיפה במכשיר הנשיפון עשוי להקים חשד סביר (רע"פ 8374/21 אסייג נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (8.12.21) והאסמתכאות שמצוטטות שם). בדיקת הנשיפון מקימה חשד סביר אף אם מתברר כי מכשיר הנשיפון ששימש לביצוע הבדיקה היה פגום, "ואין בכך כדי לשנות העובדה שבזמן אמת היה בליבו של השוטר חשד סביר שהצדיק את עיכובו של המבקש..."(עניין אבו רומי הנ"ל סעיף 6 להחלטה).

     

47. ואם בנשיפון עסקינן, הרי שבמהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.2.25, בעקבות בקשה שהגיש ב"כ הנאשם לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, נמסרו לידי ב"כ הנאשם מסמכים הקשורים בתקינותם של שמונה מכשירי נשיפון שמצויים בתחנה. המסמכים הוצגו גם לעיון בית המשפט ( (פרוט' 24.2.25 בעמ' 33 שור' 6 ואילך). המסמכים העידו כי מכשירי הנשיפון בתחנה היו תקינים בעת הפעלתם.

     

48. מצפיה בסרטון מצלמות הגוף של השוטרת כוחנובסקי בשטח עולה כי הנאשם נדרש מספר פעמים לנשוף בנשיפון אך לא נתן מספיק אוויר. על-פי דו"ח הפעולה של השוטר פרדי שהעיד בפניי, עם הגעתו של הנאשם לתחנה ניתנו לו שתי הזדמנויות נוספות לנשוף בנשיפון, ובאחת מהן הצליח "לנעול את הנשיפון על תוצאה של 290 מק"ג". המדובר בתוצאה שמהווה את סף האכיפה לנהג כשיכור. ב"כ הנאשם הטיח בשוטר פרדי את טענת הנאשם בשימוע לפיו בנשיפון התקבלה תוצאה של 220 מק"ג. בתשובה השיב השוטר פרדי כי התקבלה תוצאה של 290 מק"ג: "אני רשמתי 290 ואני עומד מאחורי זה." פרוט' 24.2.25 בעמ' 28 שור' 12 ואילך).

     

49. אדגיש כי לא בכל מקרה שבו נהג נכשל בבדיקת נשיפון קמה הסמכות לדרוש דגימת דם או שתן. הדגש הוא על הסיבה שבגינה נכשל הנהג בביצוע בדיקות הנשיפון. כפי שצוין חזור ונשנה, הנאשם הוא זה שטען כי קושי רפואי מונע ממנו למסור דגימות נשיפה. השוטר פרדי נשאל בחקירה נגדית איזו בדיקה נדרש הנאשם לעשות, והסביר כי מאחר שהתרשם כי הנאשם "שיחק משחקים" אפשר לבצע בדיקת דם: "כבודו כפי שתראה בדו״ח הפעולה שלי בוצעו מספר ניסיונות מכיוון שהחשוד טען שהוא אינו יכול לתת בדיקת נשיפה, על אף שכשביקש ממנו לעשות בדיקת נשיפה בנשיפון כדי לחסוך לו זמן ולשחרר אותו בכלל, כי אם אין בכלל אינדיקציה אז אנחנו נשחרר אותו הביתה, אין טעם להחזיק אותו במקום. הוא עדיין שיחק משחקים ולכן בגלל שהוא לא יכול לבצע את בדיקת ינשוף וזה נועד לכישלון, אפשרנו לו לעשות בדיקת הדם." (פרוט' 24.2.25 בעמ' 22 שור' 26 ואילך).

     

50. השוטר פרדי ציין בחקירתו הנגדית כי בדיקת הדם מתבקשת במקרה של חשד לשכרות כאשר החשוד אינו מסוגל לבצע בדיקה: "אני אסביר לאדוני בדיקת דם היא במדרג הכלים שלי, זה לא משהו שאני הולך אליו ישירות. זאת אומרת יש את הבדיקה הבסיסית של הנשיפון שהיא נותנת את האינדיקציה ואז הינשוף, במידה ולא מסוגל לבצע את הכל ועדיין עלה לי החשד, אני אלך איתך לבדיקת דם, כן. גם אם שתית כוסית אחת של בירה." (פרוט' 24.2.25 בעמ' 27 שור' 25 ואילך).

     

51. השוטר פרדי בחר, בצדק לדעתי, שלא להביא את הנאשם לבדיקה במכשיר הינשוף שקרוב לוודאי הייתה נכשלת מאותה סיבה שבדיקות הנשיפון לא צלחו.

     

52. קבלת הטענה לפיה השוטרים היו מחויבים בנסיבות המקרה לשחרר את הנאשם לדרכו מאחר שלא היו אינדיקציות אחרות שמעוררות חשד סביר כגון: ריח אלכוהול מהפה, התנהגות חריגה או סממן חיצוני כלשהו שמצביע על שכרות, אינה יכולה להתקבל. אין להלום מצב שבו נהג פלוני ייהנה מחסינות מפני בדיקה לאיתור אלכוהול בגופו אך בשל בעיה רפואית אשר מונעת ממנו לתת דגימת אוויר נשוף.

     

53. ודוק: בניגוד לטענת ב"כ הנאשם, אני סבור כי מכלל הנסיבות כפי שפורטו בדו"חות הפעולה של השוטרים, לרבות כישלונות חוזרים ונשנים מצד הנאשם למסור דגימת אוויר במכשיר הנשיפון, ובדגש על הסיבה הרפואית שהנאשם נתן לכישלון האמור, ובשים לב לעובדה כי הודה בשתיית אלכוהול עובר לנהיגה וכי הנשיפון ננעל על 290 מק"ג שמהווה את סף האכיפה לשכרות, כל אלה היוו חשד סביר לדרישה למסור דגימת דם.

     

    האם הנאשם סירב לבצע את הבדיקה והאם משמעות הסירוב הוסברה לו באופן ברור?

54. במסגרת ראיות התביעה הוגשו לעיוני גם סרטוני מצלמות הגוף של השוטרת כוחנובסקי. מדובר ב-4 סרטונים, חלק קצרים ומתעדים חלקים שונים בהתנהלות מול הנאשם.

     

55. קיימים שני סרטונים (קבצים המסתיימים ב – 1bd49 ו-fa3ef) שצולמו במעמד ההסבר על הסירוב. ניתן לראות כי השוטרת כוחנובסקי יושבת מול הנאשם, וניכר כי מתנהל שיח כלשהו. אלא שבשני הסרטונים אין קול, וברקע רעש סטטי.

     

56. בסרטון שלישי (קובץ המסתיים ב c2744 באורך דקה ו-6 שניות) אשר צולם בשעה 03:21 לפנות בוקר, ניתן להבחין במצלמת הגוף של השוטרת כוחנובסקי נדלקת. את שלושים השניות הראשונות בסרטון לא ניתן לשמוע לאור מגבלות טכניות שקיימות במצלמות הגוף. רק כעבור 30 שניות ניתן לשמוע שיח בין השוטרת כוחנובסקי לנאשם:

    "ש. דרשתי ממך לתת לי דגימת דם. אתה רוצה?

    ת. עשיתי כל מה שביקשתם, כבר יותר משעה וחצי עשיתי כל מה שביקשתם."

     

57. הסרטון מסתיים בשיח קצר זה, ולא ניתן ללמוד ממנו או משאר הסרטונים מה בדיוק הנוסח שבו השתמשה השוטרת כוחנובסקי כדי להסביר לנאשם את משמעות הסירוב. בדו"ח הפעולה המפורט שכתבה (ת/3), לא נכתב דבר ביחס למתן ההסבר לנאשם בדבר המשמעות המשפטית של הסירוב להיבדק. כל שנכתב בדו"ח הפעולה הוא: "שבסיום בדיקת המאפיינים דרשתי ממנו לבצע בדיקת דם אך סירב, ולאחר חמש דקות דרשתי ממנו שוב לבצע בדיקה אך גם סירב." גם השוטר פרדי, בדו"ח הפעולה (ת/1) לא כתב דבר ביחס להסבר על משמעות הסירוב אלא רק שהנחה את השוטרת כוחנובסקי לדרוש דגימת דם עקב חשד לנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

     

58. התיעוד הכתוב היחיד שבו מפורט ההסבר על המשמעות המשפטית של הסירוב מצוי בסעיף 8 לדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות. שם, השוטרת כוחנובסקי סימנה תחת "דרישה להיבדק" כי דרשה מהנאשם לתת הסכמתו לדגימת דם, וכי הוסבר לנאשם שמטרת נטילת הדגימה היא לשם איתור אלכוהול. כמו כן, סומן בטופס כי הוסבר לנאשם שמי שחשוד כשיכור מאלכוהול ומסרב לדרישת שוטר למסור דגימת דם או שתן לבדיקה, רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות, שעונשה פסילה בפועל שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק. בהמשך הדברים, סומן כי הנאשם סירב למסור את הדגימה, ובשעה 03:17 הודע לנאשם כי הוא רשאי לחזור בו מהסירוב בתוך 5 דקות. הנאשם סירב לחתום וסירב למסור דגימה, כך לפי הטופס, בשעה 03:22.

     

59. הנאשם בעדותו אישר כי השוטרת כוחנובסקי אמרה לו שהוא צריך לעשות בדיקת דם, ושאם לא יעשה ייקחו לו את הרישיון לשנתיים (תמליל פרוט' 6.1.26 עמ' 3 שור' 37). מדברי הנאשם היה ברור כי הוא נדרש לבצע דגימה וכי הוסבר לו שרישיונו יישלל לתקופה של שנתיים. אלו הם עיקרי המשמעות המשפטית של הסירוב. דברים אלו, בשילוב עם הסימון בסעיף 8 לדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, מהווים תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע שהנאשם סירב לבצע דגימת דם וכי הוא הבין את ההשלכות של סירובו. אלא שבמהלך שמיעת העדים, התעורר ספק שמא הנאשם הבין את מהות הדרישה ואת ההשלכות של סירובו וזאת לאור מסרים סותרים מהשוטרים בשטח, ובייחוד מהמתנדב טל.

     

60. המתנדב טל קיבל לעיונו מזכר שאותו ערך במועד ביצוע העבירה. עובר לעדותו על דוכן העדים, העד יצא ביחד עם ב"כ המאשימה מהאולם, ובוצע ריענון. עסקינן במזכר קצר שמונה 11 שורות בלבד. בחקירתו הראשית, נשאל על-ידי התובעת אם הוא זוכר את האירוע, ועל כך השיב : "במעורפל, זאת אומרת אני זוכר את האירוע אבל לא את כל הפרטים" (פרוט' 24.2.25 בעמ' 39 שור' 7). העד נדרש לספר מה הוא זוכר לאור הצהרתו זו, ללא המזכר. המאשימה לאורך סיכומיה העלתה טענה – במפורש ובמשתמע – כאילו עדותו של העד וחוסר הדיוק בעובדות נבעו מכך שבית המשפט לא אפשר לעד להעיד בחקירה הראשית כאשר המזכר מונח לפניו, וזאת בניגוד לכלל הקפאת הזכירה שבעבר. כפי שנראה להלן, אין כל ממש בטענה זו.

     

61. העד העיד כאמור לאחר שזכרונו רוענן זמן קצר לפני העדות, כאשר המזכר עצמו מונה 11 שורות קצרות בלבד. העד אף נשאל מספר פעמים אם עיין בדו"ח הפעולה שכתב מחוץ לאולם, בסמוך לעדותו, והשיב בחיוב (ראה למשל: פרוט' 24.2.25 בעמ' 43 שור' 26 ולאחר מכן שוב בעמ' 44 שור' 23 ואילך).

     

62. המתנדב טל בחקירתו הראשית ציין את כל הפרטים שנרשמו במזכר. העד ציין כי עמד בצומת בהוד השרון לבדיקה שגרתית, וכי הנאשם נעצר לבדיקה ונכשל מספר פעמים בנשיפון. כמו כן העד הדגיש כי השוטרת כוחנובסקי הזהירה את הנאשם שאם ימשיך להכשיל את הבדיקה הוא יילקח לתחנה. לאחר מכן הנאשם נלקח לתחנה לבדיקה, ושם בוצעה לו בדיקת נשיפון נוספת שגם בה הוא נכשל. המתנדב טל ידע להעיד כי הנאשם סירב לבצע דגימת דם לאחר שהשוטרת כוחנובסקי הסבירה לו כי הוא צריך לעשות בדיקת דם "כדי להוכיח שהוא באמת לא שתה." המתנדב טל הסביר כי הקצין שביצע את השימוע (רפ"ק מוטי וקנין שערך את נ/2) והשוטר פרדי הסבירו לנאשם את משמעות הסירוב ולמרות זאת הנאשם סירב.

     

63. המתנדב טל אכן הוסיף בעדותו בחקירה ראשית, מעבר לכתוב במזכר, כי במהלך הטיפול בנאשם, האחרון גם סירב לבצע בדיקת מאפיינים, וכן הסביר כי הנאשם נלקח לבדיקה במכשיר הינשוף, והכשיל גם אותה מספר פעמים או שהוא סירב לבצעה, כאשר גם סבלנותו של מפעיל הינשוף ששמו "זנדני" פקעה (פרוט' 24.2.25 בעמ' 41 שור' 18 ואילך).

     

64. במהלך החקירה הנגדית, המזכר היה מונח כבר לפני המתנדב טל, ואף הוגש לבית המשפט. העד לא ביקש לחזור בו מדבריו או כי זכרונו בוגד בו. להיפך, העד המשיך להסביר בחקירה הנגדית כי הנאשם נלקח גם לבדיקת ינשוף וכשל בה (פרוט' 24.2.25 בעמ' 51 שור' 27 ואילך:

     

    "ש: כשהגישו כתב אישום פה בתיק הזה, בהתחלה כתב האישום הראשון אומר שיגישו את המסמכים של הינשוף כחלק מעדי התביעה, זה בכתב האישום המקורי ואז אני דרשתי לראות אותם. אמרו לי שהוא לא נבדק בינשוף, זאת הייתה התשובה, גם לבית המשפט אמרו ככה וכתבו לו ככה. עכשיו אתה אמרת שהוא היה בבדיקה אצל זנדני בבדיקת ינשוף?

    ת: כן, זה מה שאמרתי.

    ש: מי אמר לך את זה?

    ת: אני ראיתי, הבדיקה לא הסתיימה כי היא לא הצליחה. יכול להיות שבגלל זה לא יצא פלט, כל פעם יצא איזה משהו שנכשל נכשל נכשל, לא יצא פלט רשמי.

    ש: אתה יודע שאין שום חומר על זה בחומר הראיות?

    ת: אולי בגלל שלא יצאה בדיקה אמיתית. אני לא יודע, אני לא מבין בנהלים האלה."

     

65. ובהמשך החקירה הנגדית, ב"כ הנאשם אף הציע למתנדב טל כי יייתכן שהוא טועה והנאשם כלל לא נבדק בינשוף, אך המתנדב טל עמד בתוקף על כך שהנאשם נבדק בינשוף וכשל בבדיקה (פרוט' 24.2.25 עמ' 52 שור' 11 ואילך):

    "ש: ... אנחנו מנסים למצוא מה קרה פה. אני באתי למשטרה באותו בוקר של יום שישי וביקשתי לקבל את הדו"ח של הינשוף. התקשרה היומנאית לרוני כוחנובסקי, רוני אמרה שהוא בכלל לא נבדק בינשוף ולכן אין שום מסמכים של ינשוף. אז יכול להיות שאתה טועה?

    ת: שלא נבדק זה האין פלט.

    ש: לא, שלא נבדק. שלא היה בכלל בדיקת ינשוף, לא הגישו אותו לינשוף.

    ת: אני זוכר שהוא ישב שם וזנדני נתן לו הזדמנות וכל פעם זה נכשל באותה צורה כשזה נכשל בנשיפון.

    ש: גם פרדי אומר שלא לקחו אותו לינשוף, היה פה קודם ואמר שלא לקחו אותו לינשוף. יכול להיות שאתה טועה?

    ת: אני זוכר בוודאות שכן."

     

66. מדברים אלו ברור כי העד בחר מרצון להסתמך על זכרונו למרות שהוא בעצמו הסביר כי ייתכן והוא אינו מדייק בעובדות, ולמרות שכתב דו"ח פעולה שאמור היה להקפיא את זיכרונו מהאירוע. המתנדב טל התעקש כי הוא זוכר בוודאות שהנאשם נלקח לבדיקת ינשוף, למרות שעל פי כל חומר הראיות ועדויות השוטרים האחרים (השוטרים כוחנובסקי ופרדי) ברור כי אירוע כזה לא התרחש. כמובן שהצהרה זו לפיה הוא זוכר בוודאות כי הנאשם נלקח לבדיקת ינשוף אינה מתיישבת עם הצהרתו הראשונית לפיה הוא זוכר את האירוע "במעורפל".

     

67. כאן המקום להדגיש ולהבהיר: זיכויו של הנאשם אינו מבוסס על ההרחבה של העד מעבר לרשום בדו"ח הפעולה בעניין העברתו של הנאשם לבדיקת ינשוף שלא התרחשה. הדברים הובאו לעיל על מנת להמחיש כי המתנדב בעדותו בחר מרצונו לציין פרטים מזיכרונו במקום להסתמך על האמור במזכר.

     

68. בהמשך עדותו, העיד המתנדב על עניינים הקשורים בסירובו של הנאשם לבצע בדיקת דם, ומשליכים באופן ישיר על ההבנה המשפטית של הנאשם בדבר ההשלכות של הסירוב להיבדק. במהלך החקירה הנגדית, המתנדב טל נשאל מספר שאלות באשר לשיח שהתקיים בינו לבין הנאשם בתחנה. בשלב זה, הנאשם התפרץ במהלך הדיון ושאל את העד שאלות באופן ישיר ביחס לשיחה שהתקיימה בינו לבין העד. המתנדב טל אישר כי התקיים שיח בינו לבין הנאשם, וכי במהלך השיח התברר שהנאשם גר בשכנות אליו ברחוב XXX בכפר סבא. המתנדב טל נשאל האם במהלך השיחה עלתה שאלת החובה למסור דגימת דם, והאם במהלכה אמר לנאשם כי הוא לא מחויב לבצעה בשל היותה בדיקה פולשנית. המתנדב אישר כי ייתכן שאמר לו דבר כזה וכי זה נשמע לו הגיוני. מיד לאחר מכן שינה המתנדב טל את גרסתו ואמר שלא זוכר שאמר לנאשם דבר כזה. בסוף העדות, לשאלת בית המשפט, חזר המתנדב טל לגרסה לפיה ייתכן שאמר לנאשם כי הוא אינו חייב למסור דגימת דם. מפאת החשיבות העצומה של הדברים לעניינו, להלן החלקים הרלוונטיים של התמליל (פרוט' 24.2.25 עמ' 52 שור' 29 ואילך):

    "עו"ד קולקר: השאירו אותו (הנאשם – ע.ש) לבד והייתם רק אתה והוא.

    העד מר טל: אני והוא?

    עו"ד קולקר: כן. ואז הוא שאל אותך, אתה רוצה שהוא ישאל אותך פלוני? אתה יכול להגיד מה שאלת אותו?

    מר פלוני (הנאשם): כן. שישבנו בחדר לבד ואמרת לי ליד שאתה גר לידי ואנחנו שכנים.

    העד מר טל: או-קיי.

    מר פלוני (הנאשם): אני מזכיר לך את מה שהיה. שאלתי אותך אם אני מחויב לעשות את הבדיקה הזאת של לתת דם, בדיקה פולשנית ואמרת לי שלא.

    העד מר טל: אתה יכול לסרב, נכון?

    עו״ד קולקר: לא שומעים אותו.

    מר פלוני (הנאשם): (מדברים ביחד).

    כב׳ הש׳ שניר: ברור, אין לו מיקרופון. אדוני ביקש פתאום ממנו לקום.

    עו״ד קולקר: כן, אני (מדברים ביחד).

    כב׳ הש׳ שניר: זה פרוצדורה שאני לא מכיר.

    עו״ד קולקר: נכון, לא חשבתי,

    כב׳ הש׳ שניר: אז אולי אדוני פשוט יגיד את זה שזאת גרסת הנאשם, בסדר?

    עו״ד קולקר: או-קיי. אני אומר לך שהנאשם אומר שאתם ביחד ישבתם, דיברתם, אתם שכנים, הוא אמר לכם על שכנות בXXXי?

    העד מר טל: XXX, רחוב XXX.

    כב׳ הש׳ שניר: XXX. איפה?

    העד מר טל: כפר סבא.

    כב׳ הש׳ שניר: ברחוב XXX בכפר סבא שאתם שכנים, או-קיי? ואז הוא שאל אותך לגבי בדיקת דם שהיא בדיקה פולשנית.

    עו״ד קולקר: האם הוא חייב, הוא שאל אותך אם אני חייב ואתה אמרת לו שלא.

    העד מר טל: יכול להיות, נשמע לי הגיוני. כאילו אני לא זוכר את השיחה אבל נשמע לי הגיוני.

    כב׳ הש׳ שניר: או-קיי.

    העד מר טל: שאמרתי לו המשמעות של הסירוב היא שזה יסבך אותך יותר כאילו.

    כב׳ הש׳ שניר: סליחה שמה?

    העד מר טל: שמשמעות של סירוב לבדיקת דם זה כמו קצת להגיד אני,

    כב׳ הש׳ שניר: לא, השאלה היא עוד פעם. האם אמרת לו זה חשוב, זה מאוד מהותי.

    העד מר טל: כן.

    כב׳ הש׳ שניר: האם אמרת לו שהוא מחויב לבצע בדיקת דם?

    העד מר טל: שהוא מחויב? לא."

     

69. המתנדב טל סיפק מספר גרסאות סותרות: האחת, שייתכן ואמר לנאשם כי הוא לא חייב לבצע בדיקת דם, השנייה, כי אמר לנאשם כי הסירוב יסבך אותו יותר, והשלישית, כי אינו זוכר את השיחה או את תוכנה. לאור האמור, ובשים לב לעדותו של המתנדב טל שהייתה לא עקבית בלשון המעטה, העד נשאל שוב, האם ייתכן שאמר לנאשם כי אינו מחויב לבצע בדיקת דם (פרוט' 24.2.25 עמ' 54 שור' 10 ואילך) :

    "ש: ברור, שאלה ברורה. אתה אמרת לנאשם שהוא לא מחויב לבצע בדיקת דם?

    ת: אני לא זוכר שאמרתי לו את זה, זו התשובה שלי.

    ש: זה סופי? כמו שאומרים במיליונר.

    ת: סופי סופי. אני לא זוכר, אני האמת לא זכרתי בכלל שישבנו ביחד. לדעתי היינו תמיד ביחד אבל כנראה.

    ש: אתה לפני שנייה אמרת שאתה זוכר שישבתם ביחד ושהייתה שיחה.

    ת: לא, ישבנו באותו חדר, אבל לא זכרתי שהיינו רק שנינו לבד.

    ש: אתה זה לא מפתיע אותך שהוא אמר על השכנות?

    ת: לא, כשהוא אמר את זה היה נשמע לי מוכר.

    ש: אז הייתה שיחה כזאת כי זה כי הוא לא במקרה יודע שאתם שכנים.

    ת: כן כן.

    ש: הוא לא יכל לדעת את הפרט הזה אם אתה לא אמרת לו.

    ת: ברור ברור. רק אני רק לא זוכר שהיינו שנינו לבד זה מה שאמרתי.

    ש: או-קיי. אבל הייתה שיחה ואתם דיברתם על יחסי שכנות ביניכם.

    ת: כן.

    ש: יופי. עלה השאלה ממנו מהצד שלו לבדיקת דם? הוא אמר לך? הוא אמר לך מבקשים ממני?

    ת: כן, כנראה שכן. אבל שוב אני לא זוכר את זה (מדברים ביחד).

    ש: אתה לא זוכר את השיחה ואתה לא זוכר מה ענית לו בתשובה לשאלה?

    ת: אני לא זוכר מה עניתי. אמרתי,

    ש: יכול להיות שאמרת לו אולי שהוא לא מחויב לבצע דגימה?

    ת: יכול להיות, כן."

     

70. יצוין כי ב"כ המאשימה לא ביקשה להכריז על המתנדב טל כעד עוין, והוא אף לא נשאל בחקירה חוזרת שאלות מתבקשות באשר לסוגיות שהורחבו מעבר למה שכתוב, בוודאי לנוכח הסתירות באשר לקיומה של שיחה עם הנאשם וכן סתירות לגבי תוכן השיחה.

     

71. ב"כ המאשימה בסיכומיה טענה כי המתנדב אמר לנאשם כי אינו מחויב לבצע דגימת דם באופן "תיאורטי". אין בידי לקבל טענה זו. יש בה משום התעלמות מהעיקר, והוא שהמתנדב לא מוסמך לנהל שיח כזה עם הנאשם, גם לא שיח "תיאורטי". אין לי ספק ששיח כלשהו התקיים בין הנאשם לבינו. המתנדב טל אישר את דברי הנאשם כי יש ביניהם יחסי השכנות ברחוב XXX בכפר סבא. מדובר בפרט מוכמן, שהנאשם לא יכול היה לדעת עליו אלמלא התקיים שיח שבמסגרתו עלה נושא השכנות. המתנדב טל לא תיעד את עצם קיומו של השיח במזכר שכתב בזמן אמת, ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות מה נאמר בו. ממילא לא היה כל מקום לנהל שיח בנושא הבדיקה והסירוב לה – לא תיאורטית ולא מעשית. גם אם הנאשם הוא זה שיזם את השיחה, היה על המתנדב להפנות את הנאשם לגורמי השיטור המוסמכים בתחנה.

     

72. הנאשם טען בעדותו כי לאור דברי המתנדב טל, סירב לבצע את הבדיקה (תמליל פרוט' 6.1.26 בעמ' 4). הנאשם אישר בחקירתו הנגדית כי אמנם השוטרת כוחנובסקי אמרה לו "לא פעם ולא פעמיים" כי הוא צפוי לשנתיים שלילה אם הוא מסרב, אך לאור העובדה כי המתנדב טל אמר לו שהוא לא חייב להיבדק, החליט שלא להסכים לביצוע הבדיקה. לשאלת ב"כ המאשימה אם התעורר אצלו ספק אז מדוע לא פנה שוב לשוטרת כוחנובסקי, השיב הנאשם כי השוטר אמר לו שהוא לא מחויב (תמליל פרוט' 6.1.26 בעמ' 15 שור' 8). הנאשם הסביר כי מבחינתו, המתנדב טל הוא שוטר לכל דבר ועניין כאשר בכלל לא ידע שמדובר במתנדב אלא רק בדיעבד (תמליל פרוט' 6.1.26 בעמ' 4 שור' 10). הנאשם גם הסביר כי הרגיש לאורך הטיפול עוינות מצד השוטרת כוחנובסקי שלטענתו כעסה עליו לאחר שלא הצליח לבצע את הבדיקות ולכן בחר שלא להמשיך בשיח מולה (תמליל פרוט' 6.1.26 בעמ' 20 שור' 24).

     

73. הנאשם בחקירתו הנגדית גם הסביר כי הסירוב נבע מכך שמדובר בבדיקה פולשנית, וחשש מהבדיקה לאור מצבו הרפואי. כמו כן, לטענת הנאשם סבר כי השוטרים מבקשים לבצע לו דגימת דם בתחנה וכי לא הוסבר לו בשום שלב כי הבדיקה צריכה להתבצע בבית החולים. וכך הדברים מופיעים בחקירה הנגדית תמליל פרוט' 6.1.26 בעמ' 17 שור' 32):

     

    "ש: אני מאמינה לך. אז בוא נגיד שאם באמת לא היית שיכור ואין לך בעצם מה להסתיר, למה שאלת את ערן טל אם אתה יכול לסרב? אין לך מה להפסיד הרי.

    ת: שאלתי אם אני יכול לסרב. לא לסרב, שאלתי אותו אם אני מחויב לעשות בדיקת דם, בדיקה פולשנית ואני לא מוכן שאף אחד יעשה לי ואני אגיד לך למה אני אלך עוד קדימה. יש לי חור בלב, כל בדיקת וכל אירוע הכי קטן שמופיע לי בדם יכול לגרום לי לקרישיות (ככה"נ לקריש – ע"ש) דם, בגלל שיש לי חור בלב קופץ לי ישר לאונה ואני מקבל אירוע מוחי. תסתכל ברשימה כבוד השופט, 3 אירועים מוחיים. אז בוודאי שאני לא מוכן שיעשה לי בדיקה פולשנית.

    ש: הבנתי ובעצם אתה הולך לבית חולים ומבצע את כל הבדיקות אתה לא עושה בדיקת דם?

    ת: אני בבית חולים לא בתחנת משטרה.

    ש: אבל בדיקת דם שהוא דורש ממך זה בית חולים לא.

    ת: אני לא יודע איפה זה.

    ש: לא יודע?

    ת: למה אני צריך לדעת? למה אני צריך לדעת שזה בבית חולים?

    ש: ולא שאלת?

    ת: מאיפה אני יודע? זה מה שאמרו לי ואין לי מושג בכלל. אף פעם לא הגעתי לרגע הזה בשביל לדעת."

     

74. כפי שצוין כבר לעיל וחשוב להדגיש שוב, אין בחומר הראיות, מעבר לתיאור דל יחסית בדו"חות הפעולה בדבר עצם הדרישה מהנאשם למסור דגימת דם, והסירוב מצדו, מהו ההסבר המדויק שניתן לנאשם והאם הוא נדרש לסור עימם לבית החולים וכי שם תבוצע לו בדיקת דם. לאור האמור לעיל, לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם לפיה חשש מפני פגיעה בריאותית וייתכן כי סבר שבדיקת דם נעשית בתחנה.

     

75. ב"כ המאשימה הטיחה בנאשם כי הוא סירב גם לחתום על מסמכים כחלק מהתנהגות הסרבנית לאורך האירוע. הנאשם בחקירתו הנגדית הסביר כי השוטרת כוחנובסקי אמרה לו שהוא רשאי לחתום ורשאי שלא לחתום – אז בחר שלא. באשר לסירוב לחתום על התחקור חשוד, הסביר הנאשם כי סירב לחתום מאחר שזה בוצע יומיים אחר כך כאשר בא להתלונן על אובדן מכשיר טלפון ועל הדרך הוכרח להיכנס להיחקר (תמלול פרוט' עמ' 20 שור' 1 ואילך). הנאשם סיפק הסברים להתנהגותו ולא מצאתי לנכון לקבוע כי אלו מחזקים את המסקנה כי סירב לבדיקה.

     

76. כאן המקום להעיר, כי קיים טעם לפגם בכך שהנאשם נחקר על האירוע יומיים לאחר האירוע. דווקא במקרה של סירוב להיבדק, קיימת חשיבות לתחקורו של הנאשם על אתר בשים לב לסירובו לבצע דגימת דם. בטופס התחקור, סימן השוטר יונה סימן בטופס: "נדרשת להיבדק בבדיקת דם, ולאחר שהוסבר לך, כי הבדיקה נועדה לאתר אלכוהול בגוף, וכי המסרב להיבדק רואים אותו כמי שנהג בשכרות". לא ברור כלל מה הטעם במתן הסבר על משמעות הסירוב על-ידי החוקר כעבור יומיים לאחר האירוע.

     

    סוף דבר

77. מכלל הראיות שהוגשו וכן לאור העדויות שבפניי, אני קובע כי הוכח שהנאשם נהג ברכב, וכי התקיים חשד סביר מקדים לצורך הדרישה למסור דגימת דם. כמו כן הוכח כי הנאשם סירב למסור דגימת דם.

     

78. מהראיות עולה כי קיים ספק סביר באשר לשאלה האם הנאשם הבין את האם הוא מחויב למסור את הדגימה, אופן ביצוע, וההשלכות של סירובו. התיאור בדו"חות הפעולה היה דל מאוד, כאשר עדותו של המתנדב טל מעלה לכל הפחות ספק סביר באשר לשאלת הדרישה למסור דגימה.

     

79. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם וזאת מחמת הספק.

     

    ניתנה היום, ו' אייר תשפ"ו, 23 אפריל 2026, בנוכחות הצדדים.