תת"ע 187-05-13 מדינת ישראל נ' אבו עבד

העבירה - נהיגה בלתי מורשית

1. הנאשם בן 20 בעת ביצוע העבירה, הורשע על סמך הודאתו בנהיגה ביום 17/4/13 בשעה 10:15 בכביש בינעירוני, מבלי שהוציא רישיון נהיגה כלל.

   עברו של הנאשם

2. העבירה מיום 17/4/13 היא הראשונה, אולם בעת שהיה תלוי ועומד האישום בהליך זה הספיק הנאשם לעבור אותה עבירה פעם נוספת – ביום 6/6/13. שם נדון למאסר על תנאי למשך 6 ח', פסילה בת 3 ח' ופסילה על תנאי.  (פ"ל(מרכז) 2339-06-13 מיום 17/6/13 )

   חומרת העבירה ומתחם הענישה

3. נהיגה בלתי מורשית היא החמורה מבין העבירות הדומות שהן נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה בתוקף, מהטעם כי כישורי הנאשם לנהוג כלל לא נבחנו והסכנה הפוטנציאלית להתרחשות תאונת דרכים גדולה. הפסיקה הנוגעת לנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה בתוקף, חלות גם על נהיגה בלתי מורשית, דהיינו, מדובר בעבירה חמורה שהעונש ההולם הוא מאסר. מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל של שבועות וחודשים, תלוי בתדירות ביצוע העבירה ובקיומם של תנאי מאסר ברי הפעלה.

    

   טיעוני הצדדים לעונש

4. המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס. מנגד, הסניגור ביקש להימנע ממאסר בפועל, באשר מדובר בבחור מתחת לגיל 21

5. בשל גילו הצעיר מצד אחד ומנגד היות העבירה החוזרת ואישיותו הבלתי מעוצבת באופן נורמאטיבי, מצאתי כי יהיה זה ראוי לשלוח אותו למאסר בדרך של עבודות שירות, במקביל נשלח הנאשם גם לתסקיר שירות המבחן כמצווה בחוק. הדחייה במתן גזר הדין נועדה גם לבדוק האם הנאשם הצליח להסיר המחדל ולהציג רישיון נהיגה בתוקף. ואכן במועד השימוע של גזר הדין הוצג רישיון. הנאשם הצהיר כי אינו מעונין לבצע עונש בדרך של עבודות שירות.

    

   תסקיר שירות המבחן