מדינת ישראל נ' אסדי

הובאה לפני בקשה לביטול פסק דין בו נדון המבקש בהעדרו, ביום 7.2.18, בגין שימוש בטלפון, בעת נהיגה, שלא באמצעות דיבורית. בגזר הדין הושת על המבקש קנס בסך 1,200 ₪.

בבקשה, טוען ב"כ המבקש, כי המבקש, אשר הגיש בקשה להישפט, לא קיבל זימון לדיון והיעדרותו מהדיון מקורה בתום לב, וכי אישור המסירה חזר מהסיבה "לא נדרש".

בנוסף, לשיטתו, המבקש מכחיש את ביצוע העבירה.

המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה בציינה כי זימון לדיון נשלח למבקש באמצעות דואר רשות, לכתובת שרשם בבקשתו להישפט, ואישור המסירה חזר כ"לא נדרש". המבקש, הוטעם, לא העלה כל נימוק של ממש לאי התייצבותו ומדוע לא דרש את דבר הדואר. כן צוין כי אי היעתרות לבקשה לא תגרום לעיוות דין בשל העדר נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון, והעובדה כי המבקש הודה בפני השוטר בדוח בעבירה והעונש הוא מידתי בנסיבות העניין.

המסגרת המשפטית

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדר. ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240. (א) בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

..........

(א)2 נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(א)3 בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר. אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם).