תתע"א 8137-08-15 מדינת ישראל נ' נזר

כתב האישום וטיעוני הצדדים

הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה ברכב במהירות העולה על המותר, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, בהן הנאשם הודה, המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש ואילו הנאשם נהג במהירות של 173 קמ"ש.

התביעה עתרה להטלת פסילת רשיון נהיגתו למשך שנתיים, יחד עם מאסר מותנה, קנס, ופסילה מותנית. התביעה הפנתה את בית המשפט לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתיק ע"פ43727-10-11 שם אושר גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (תת"ע 4452-03-10) אשר הטיל בעבירה דומה, שנתיים פסילה, קנס בסך 5000 שח יחד עם מאסר מותנה ופסילה מותנית.

הסנגור טען כי לא ניתן להטיל מאסר, ואף מאסר מותנה ללא הודעת התביעה על כך. בנוסף הציג הסנגור פסיקת בית המשפט לתעבורה בירושלים שם נדון נאשם בעבירה דומה לפסילת רשיון נהיגתו לתקופה של 8 חודשים. הסנגור גם הפנה את בית המשפט לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולתקופה בה היה פסול עד תום ההליכים בתיק זה.

דיון והכרעה.

פסילת רשיון נהיגה

הנאשם כאמור נהג במהירות קיצונית ומסוכנת ביותר. כל פעולת חרום, אשר נהג צריך לעיתים להדרש לה, יכולה להסתיים, במהירות שכזו, בסבירות גבוהה, בתוצאה קטלנית. אף לא ניתן לומר, במהירות שכזו, כי מדובר בהיסח הדעת, אלא בפעולה מודעת, תוך נטילת סיכון מודע לתוצאותיה. משכך עתירת התביעה לעונש של פסילת רשיון נהיגה למשך שנתיים , הינה סבירה בהחלט, וכפי שצויין, פסיקת בית המשפט המחוזי בתיק 43727-10-11 ,תומכת בכך.

יחד עם זאת ,על בית המשפט לתת דעתו אף לנסיבות שאינן כרוכות בעבירה, ולעובדה כי הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2008 ואין לחובתו כל הרשעות תעבורתיות. כמו כן על בית המשפט לתת משקל לנסיבות האישיות של הנאשם כפי שהובאו בטיעוני הסנגור.