תתע"א 6111-03-15 מדינת ישראל נ' אטרש

בפני בקשת הנאשם למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו.

הנאשם זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 8.11.15 , אך הוא וב"כ לא התייצבו לדיון.

לא הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון טרם הדיון.

משכך נדון הנאשם בהעדרו והורשע בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב בניגוד לסעיף 63(2) ו64ד(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 והושתו עליו פסילה למשך שנתיים, קנס בסך 1000 ₪ ופסילה למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

יצוין, כי מדובר בבקשה שניה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם.

ביום 23.3.15 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנאשם וב"כ לדיון. לפנים משורת הדין בוטל פסק הדין והתיק נקבע להקראה ביום 11.6.15 .

ביום 11.6.15 התייצבו הנאשם וב"כ לדיון ולבקשתם ועל מנת לאפשר להם לבוא בדין ודברים עם המאשימה נדחה הדיון ליום 8.11.15 אליו כאמור לא התייצבו.

ב"כ הנאשם הגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי הגיע להסדר טיעון עם המאשימה בתיק וכי גזר הדין סותר את ההסכמות הקודמות אליהם הגיע עם המאשימה.

עוד טען, כי ישנה סיבה מוצדקת להיעדרותו ולהיעדרות הנאשם מהדיון אך לא ציין בבקשתו מהי סיבת ההיעדרות.

בתגובתה, התנגדה מאשימה לבקשה כיוון שלא פורט בה מה מנע מהנאשם וב"כ להתייצב לדיון וכי הטענה להסכמות בינה לבין הנאשם היא כללית וסתמית ואינה נתמכת בתצהיר.