תצורה - חברה לשרותים וסחר בינלאומי בע"מ נ' עאטף

פסק - דין

טענות הצדדים

בהתאם לכתב התביעה, התובעת עסקה ביבוא ושיווק מוצרי שיש ואבן למיניהם, והנתבע היה הבעלים והמנהל של עסק לממכר אבן ושיש בשם "פיפלוס אבן ושיש" בקריית אתא (להלן: "העסק"). גלעד גולדרינג (להלן- "גיגי") היה מנהל בתובעת, וכן היה בעל מניות ומנהל של חברת צ'ינה סטון בע"מ (להלן- "צ'ינה סטון").

ביום 31.01.05 נחתם הסכם קונסיגנציה בין צ'ינה סטון לבין הנתבע, לפיו צ'ינה סטון סיפקה לנתבע בקונסיגנציה מוצרי שיש ואבן למיניהם (להלן: "הסכם הקונסיגנציה"), כאשר, כך נטען, הפעילות מול הנתבע החלה כחודשיים שלושה לפני חתימת הסכם קונסיגנציה, וההסכם נתן ביטוי בכתב לעקרונות הפעילות עובר לחתימתו.

ב"כ התובעת טען שצ'ינה סטון ספקה לנתבע את המוצרים בשני אופנים, האחד יבוא ישיר של מוצרים מסין לחיפה, כאשר גיגי היה שולח לנתבע אישור מעבר (GATEPASS) ורשימת תכולה PACKING LIST)), והיה שולח משאית עם נהג מטעמו לנמל ומושך ישירות את המכולה ופורק אותה אצלו בעסק (מסמכי היבוא וההובלה במשאית הוגשו וסומנו ת/1); האופן השני - צ'ינה סטון ספקה לנתבע מוצרים נוספים, אשר הוחזקו במחסני התובעת ברחובות ואשדוד/שדה עוזיה, והנתבע היה שולח משאית ומושך את המוצרים, ובמעמד זה הנהג מטעמו היה מקבל תעודת משלוח מהתובעת.

ב"כ התובעת טען, שבאופן דומה התנהלה מערכת היחסים העסקית בין התובעת והנתבעת, לאחר שהתובעת רכשה את הפעילות והזכויות של צ'ינה סטון – רכישה המתועדת בהסכם מיום 15.05.05 בין התובעת לבין צ'ינה סטון, לפיו, התובעת רכשה מצ'ינה סטון את פעילותה העסקית ואת המלאי, ובכלל זה את כל זכויותיה עפ"י הסכמים, לרבות כלפי הנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה, ונכנסה בנעלי צ'ינה סטון (העתק הסכם הרכישה צורף כנספח ד לתצהיר גיגי).

התובעת המשיכה וסיפקה לנתבע מוצרים שונים בהתאם להסכם הקונסיגנציה עד לשלהי שנת 2007, עת הודיעה התובעת לנתבע על סיום ההתקשרות עמו בשל התחמקות והימנעות מלקיים פגישות לצרכי התחשבנות, וכן בשל אי תשלום תמורה בגין מוצרים שסופקו ונמכרו על ידם. עוד נטען, שבמהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2007, הנתבע החזיר לתובעת מקצת המוצרים שסופקו לו ולא נמכרו על ידו. בעקבות כך ערכה התובעת בדיקה והתברר כי הנתבע לא החזיר את כל המוצרים שסופקו לו במשך השנים. מוצרים שלא הוחזרו כמוהם כמוצרים שנמכרו.

בהתאם לכתב התביעה, בגין המוצרים שסופקו לנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה עד לשנת 2007 כולל, ואשר נמכרו על ידו לצדי ג' למיניהם, הנתבע נותר חייב לתובעת סך של 52,266 ₪ (קרן) נכון ליום 31.12.07 (כמפורט בכרטיסיית הנה"ח של התובעת - נספח ח' לתצהיר גיגי). ובנוסף - בגין המוצרים שסופקו לנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה עד לשנת 2007 כולל, ואשר לא נמכרו ולא הוחזרו על ידו לתובעת, בגינם הוא חויב בשנת 2008, הנתבע נותר חייב לתובעת סך של 56,558 ₪ (קרן) נכון ליום 11.08.08, כמפורט בכרטיסיית הנה"ח של התובעת נספח ט' לתצהיר גיגי. מכאן, שסכום החוב הכולל של הנתבע כלפי התובעת עומד ע"ס של 108,854 ₪ (קרן) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה בסך של 11,241 ₪, מגיע לסך 120,065 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה נשוא תיק זה.

הנתבע טען שההסכם שבין התובעת וצ'ינה סטון אינו חל עליו, וכי הקשר שלו היה עם גיגי, שהיה מנהל בצ'ינה סטון, והוא לא ייחס חשיבות לעובדה שהתובעת ממשיכה לספק לו סחורה. הנתבע טען שאינו חב דבר לתובעת ולצ'ינה סטון, והוא כפר בנכונות כרטסות הנהלת החשבונות, וטען שאינן משקפות את מערכת היחסים שבין הנתבע לתובעת.

הנתבע טען עוד, כי צ'ינה סטון לא ספקה לו מוצרים ביבוא ישיר מנמל חיפה לעסק שלו והוא לא משך ישירות מכולה עם מוצרים שצ'ינה סטון ייבאה לארץ. הוא הזמין ממשאות המפרץ את הובלת המכולה מנמל חיפה אליו, ולא חתם על קבלת המכולה, והוא לא חתם על תעודות המשלוח, נספחים ג' לתצהיר גיגי, ולא קיבל את הסחורה המצוינת בהן.

עוד נטען, שהנתבע החזיר סחורה כמפורט בדף חשבון שנשלח בפקס לתובעת ביום 18.11.07 ואשר שוויה תומחר על ידו בסכום של 35,000 ₪ כולל מע"מ. סכום זה לא מופיע בכרטסת הנה"ח של 2007 ויש לקזז סכום זה מכל חוב שלו (נספחים ב ו-ג לתצהיר הנתבע). נטען גם, שהנתבע שילם כספים בסך כולל של 18,390 ₪ לגיגי וליוסי מנדיוק, אשר לא הופחתו מהחוב לצ'ינה סטון ו/או לתובעת (נספחים ז לתצהיר הנתבע), וכי הוא החזיר "חלק" מהסחורה שסופקה לו ע"י התובעת, בשווי של 24,561 ₪ , אך התובעת לא רשמה זאת בכרטיסיות ולא הפחיתה מחובו (נספחים ח לתצהיר הנתבע).

דיון והכרעה

הסכם הקונסיגנציה

התובעת רכשה מצ'ינה סטון את פעילותה העסקית ואת המלאי, ובכלל זה את כל זכויותיה עפ"י הסכמים, לרבות כלפי הנתבע עפ"י הסכם הקונסיגנציה, ונכנסה בנעלי צ'ינה סטון. התובעת אינה זקוקה לקבלת הסכמת הנתבע לכך לא עפ"י הסכם הרכישה ולא עפ"י הסכם הקונסיגנציה.

אני דוחה את טענת הנתבע, לפיהן לא ידע אודות כניסת התובעת בנעלי צ'ינה סטון, מיום הסכם הרכישה, זאת מאחר וכל תעודות המשלוח, החשבוניות והקבלות הוצאו ע"ש התובעת, וכך גם בנוגע לתעודות המשלוח בגין החזרת מוצרים ע"י הנתבע, שמוענו לתובעת ולא לצ'ינה סטון (תעודת משלוח 1146 ו-1159). אני דוחה גם את טענת הנתבע, לפיה הוא ניהל את עסקיו, כביכול, אל מול גיגי, שהרי גיגי אינו עומד בפני עצמו, ובחירת הנתבע לנהל את ענייניו מול גיגי אינה מאיינת את קיומה של התובעת. הנתבע התנהל אל מול התובעת כשנתיים, בהתאם לתנאי הסכם הקונסיגנציה, קבל סחורה בקונסיגנציה, ושילם בעבור חלקה, וכן קבל חשבוניות והזדכה עליהן במע"מ.

מסקנתי היא, שהסכם הקונסיגנציה חל על מערכת היחסים שבין התובעת לנתבע.

יבוא המוצרים מסין ו"משיכת" המכולות מהנמל ישירות ע"י משאית מטעם הנתבע

הנתבע הכחיש בתצהירו ובעדותו בפניי, שהתובעת סיפקה לו מוצרים ביבוא ישיר מהנמל, וטען שלא משך סחורה ישירות מהנמל. בחקירתו בפניי נשאל בנוגע לשטר מטען להובלה בשכר במשאיות מס' 12060 נושא חותמת 16.1.05 , שהוגש כחלק מת/1, והוא הכחיש כי מדובר בחתימתו. הנתבע נשאל גם בנוגע ל"שם המזמין" המופיע על השטר כ"פיפלוס", והוא טען שגיגי הזמין. הנתבע הכחיש גם כי פנה לחברת הובלות המפרץ, וטען שפרקו את המכולה בהדרים עבור צ'ינה סטון ולא אצלו, ולאחר מכן טען שייתכן שהגיעה אליו מכולה ריקה או מלאה חלקית. (פרוטוקול מיום 4.1.12 עמ' 26 שורה 31 עד עמ' 27 שורה 14). עדותו של הנתבע אינה מתיישבת עם הנתונים המופיעים בת/1, ואינה מתיישבת עם עדותו של נהג המשאית, מנסור יחיאל, ועם כרטסת הנה"ח וחשבונית של חב' משאות המפרץ, שהוגשו וסומנו ת/2. הנהג בעדותו שהוא ערך את שטר המטען החתום על ידו, והוביל את המכולה שמספרה מופיע על שטר המטעןFSCU3759371 ,(להלן- "המכולה") כשהיא סגורה וחתומה עם סגר, הגיע לפיפלוס, פרק שם את הסחורה, והחזיר את המכולה הריקה להדרים. לדבריו, הוא הבין מהמשרד שפיפלוס שילם עבור ההובלה הזאת סך של 500 ₪ כמפורט בחשבונית ובכרטסת הנה"ח ת/2 . לגבי חתימת "המקבל" המופיעה על גבי השטר הוא הבהיר שהוא בד"כ מקפיד לבקש חתימה מהאדם שקיבל ממנו את הסחורה, וכשנשאל לגבי טענת הנתבע לפיה המכולה הגיעה אליו ריקה – השיב, שאם היתה מגיעה ריקה, הוא לא היה חותם על התעודה או שהיה מציין בה שהמכולה ריקה (פרוטוקול מיום 22.2.13 מעמ' 32 שורה 16 עד עמ' 33 שורה 5). הנהג עשה עליי רושם אמין, ואני מקבל את דבריו ואת גרסתו, שהם מתקבלים מאוד על הדעת, ומעדיפם על דברי הנתבע, שאינם עולים בקנה אחד עם ההיגיון הסביר. הנהג העיד בפניי, שהוא הוציא מכולה חתומה מהנמל, והאדם המקבל את הסחורה פותח את הסגר, ואם הוא רואה בעיה בסחורה הוא יכול לעצור ולציין שיש חוסר. הנהג הוסיף וטען, שלאחר חתימת המקבל לפיה הוא קיבל את הסחורה, שולחים לו העתק של שטר המטען עם הניירת הנלווית, ועל סמך זה הוא משלם (עמ' 33 שורות 28-30 ועמ' 34 שורות 3-5). המסמכים ת/1, ת/2 ו- נ/1, המהווה חלק מת/2, מראים כי התובעת ייבאה מסין את הסחורה במכולה, כמפורט במסמכי היבוא של עמילי המכס ובחשבונית של הספק הסיני, וכי המכולה הובלה ע"י משאות המפרץ לנתבע, שקיבל את הסחורה וחתם על השטר.

הנתבע העיד באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המסמכים, ודבריו אינם סבירים ונוגדים את ההיגיון הבריא, כפי שפירטתי לעיל, ואני מעדיף, כאמור, את גרסת הנהג, הנתמכת במסמכים, על גרסת הנתבע, שהינה כללית וסתמית. אני דוחה גם את טענת הנתבע לפיה החתימה אינה שלו, שעה שהוא עצמו אומר שייתכן וקיבל מכולה ריקה או רק חלק מהסחורה – אם קיבל מכולה ריקה, או רק חלק מהסחורה, אז מדוע שילם על הסחורה, ומדוע החזיר את חלקה?! במסמכי היבוא – רשימות התכולה נספח "ג" לתצהיר גיגי מופיע ברשימה הראשונה מיום 2.12.04 פריט מס' 13, מידות 25/15*65*70, 4 יחידות. ברשימה השנייה מיום 23.09.05 מופיע אותו פריט כמס' 16, 5 יחידות ומס' 17, 5 יחידות. סה"כ סופקו לנתבע 14 יחידות מאותו פריט. הנתבע טען שלא קבל אותן, ובד בבד טען כי החזיר 4 יחידות כמפורט ברשימה נספח "ב" לתצהירו - סה"כ נותרו 10 יחידות, 5 מהן נמכרו ע"י הנתבע, על כן הוא חויב בתשלום בחשבונית 281 בגין יחידה אחת, בחשבונית 283 חויב בגין 3 יחידות ובחשבונית 302 חויב בגין יחידה נוספת, סה"כ 5 יחידות. בגין 5 היחידות שנותרו ולא הוחזרו על ידו לתובעת, הוא חויב בחשבונית 795 מיום 30.11.07 נספח "ו" לתצהיר גיגי.

מכל המפורט לעיל אני מסיק, שהנתבע משך סחורה מיבוא, ואני דוחה את טענתו שלא עשה כן ולא קיבל סחורה, וקובע כי ההתחשבנות שערכה התובעת עם הנתבע מאמתת את נכונות הנטען בתביעה בעניין זה.