תנ"ג 4773-04-15 לייטקום (ישראל) בע"מ ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח'

1.שתי בקשות לאישור תביעה נגזרת הוגשו בהתייחס לעסקה אחת – עסקה במסגרתה רכשה בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק" או "החברה") מחברת יורוקום די.בי.אס. בע"מ (להלן: "יורוקום") את החזקותיה של יורוקום בחברת די.בי. אס. שירותי לווין (1998) בע"מ (להלן: "יס" העסקה תכונה להלן: "עסקת יס").

2.הבקשה הראשונה לאישור תביעה נגזרת הוגשה על ידי מר גיל אמיד (והיא תכונה להלן: "בקשת אמיד") ביום 18.3.2015. הבקשה השנייה הוגשה ביום 2.4.2015 על-ידי חברת לייטקום (ישראל) בע"מ ומר אבי ברק שהוא בעל 100% ממניותיה (והיא תכונה להלן: "בקשת לייטקום").

3. אין חולק כי עסקת יס היתה עסקת בעלי ענין שלבעל השליטה בבזק היה בה ענין אישי. ככזו היא הוכפפה לאישורים הקבועים בס' 275(א)(3) לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). העסקה אכן אושרה על ידי ועדת הביקורת של בזק ועל ידי הדירקטוריון שלה. גם האסיפה הכללית של בזק אישרה את העסקה ביום 23.3.2015. יוער כי עסקת יס הוכפפה גם לאישור שר התקשורת, שניתן ביום 24.6.2015 (לאחר הגשתן של שתי בקשות האישור).

4.בשתי הבקשות תוקפים המבקשים את עסקת יס ואת אישורה. המבקשים בשתי הבקשות טוענים – בקצירת האומר - כי התמורה ששילמה בזק ליורוקום היתה תמורה מופרזת ובלתי הוגנת מבחינת בזק, וכי המשיבים הפרו את חובת האמון והזהירות שלהם כלפי בזק כאשר אישרו את העסקה. בקשת לייטקום הוגשה – כפי שנפרט להלן, נגד מספר משיבים נוספים שלא נכללו כמשיבים בבקשת אמיד, משיבים שגם להם יוחסה אחריות בגין הנזק שנטען שנגרם לבזק כתוצאה מאישור עסקת יס.

5.לייטקום הגישה לבית-המשפט – עוד בטרם הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת, הליך קודם – ה.פ. 11241-03-15 (להלן: "המרצת הפתיחה"). בהמרצת הפתיחה עתרה לייטקום כי בית-המשפט יורה על דחיית האסיפה הכללית המיוחדת של בזק שהיתה אמורה להיערך ביום 23.3.2015, וכן כי בית-המשפט יורה לבזק לגלות ללייטקום מסמכים ונתונים ביחס לעסקת יס.

יום 22.3.2015 (ערב קיום האסיפה הכללית) דחה בית-המשפט (כב' השופטת קרת-מאיר) את המרצת הפתיחה לדחיית מועד קיום האסיפה הכללית. החלטת בית-המשפט בהמרצת הפתיחה (שתכונה להלן: "ההחלטה") תפורט להלן.

6.המשיבים 3-8 בבקשת אמיד (שהם המשיבים 4-9 בבקשת לייטקום, והם יכונו בבקשה זו להלן: "המשיבים") הגישו לבית-המשפט בקשה בה הם עתרו כי בית-המשפט יורה על מחיקת אחת מבקשות האישור – קרי את בקשת אמיד או את בקשת לייטקום, ויותיר בקשת אישור אחת בלבד שתידון לפני בית-המשפט. המשיבים הוסיפו וטענו כי בטרם תוגש תשובתם לבקשת האישור, יש להכריע בבקשה איזו מבקשות האישור היא זו שתיוותר. עוד נטען על ידיהם כי בטרם הגשת תגובתם, יש להמתין לאישור שר התקשורת (שכפי שצוין לעיל ניתן ביום 24.6.2015).

7.המשיבים ציינו כי שתי הבקשות מתייחסות לעסקת יס ומועלות בהן טענות דומות ביחס להחלטת בזק להתקשר בה. בשתי הבקשות מועלות טענות ביחס לתמורה שבזק שילמה במסגרת העסקה; הנזק הנטען בשתי הבקשות הוא כ-500 מיליון ₪; בשתי הבקשות הועלו טענות ביחס למצב הפיננסי של יס; בשתי הבקשות הועלו טענות נגד המשא ומתן שהתנהל לקראת ההתקשרות בעסקת יס, ונטען כי נבחנו חלופות נוספות לביצוע העסקה; בשתי הבקשות הועלו טענות לניגוד עניינים של מי מהמשיבים, ונטען כי המשיבים הפרו את חובת הזהירות ואמונים החלות עליהם כנושאי משרה.

המשיבים טענו לכן כי בנסיבות הענין מן הראוי להורות על מחיקתה של אחת הבקשות ולהותיר בקשה אחת בלבד, וזאת משיקולי יעילות הדיון, כמו גם יעילות המערכת המשפטית. כל פתרון אחר – כך נטען – יביא לסרבול הדיון, הארכתו ובזבוז זמן שיפוטי. לצד האמור יש לקחת בחשבון גם את זכותם של המשיבים להליך הוגן וראוי, לרבות לזכותם שלא להיות מוטרדים בניהול הגנה "כפולה" על אותו ענין, תוך הגדלת ההוצאות שלהם. מסקנה זו אינה צריכה להשתנות חרף העובדה שבקשות האישור אינן זהות לחלוטין, כאשר בבקשת לייטקום ישנם משיבים נוספים ומועלות במסגרתה טענות נוספות שאינן קיימות בבקשת אמיד.