פס"ד בשאלת השבחת דירה כנכס בר איזון

האם יש לראות בהשבחה אקטיבית של דירת הנתבעת, ככל שזו קיימת, "כנכס בר איזון" בין בני זוג שלא נישאו, חרף קיומו של הסכם ממון המחריג את הדירה ממסת הנכסים המשותפים? זו השאלה העיקרית העומדת להכרעה.[הדגשות אינן במקור, אלא אם יצויין אחרת]

א' – העובדות הצריכות לעניין: 

1. ביום 29.6.2008 חתמו התובע והנתבעת (להלן: האיש, האשה, הצדדים/בני הזוג – בהתאמה) על הסכם ממון, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין באותו היום (להלן: ההסכם, פסק הדין – בהתאמה). במועד פסק הדין היה האיש גרוש ולו ארבעה ילדים ואילו האשה הייתה גרושה ולה שלושה ילדים. חשוב מאד לציין כי בני הזוג מעולם לא נישאו.

    

2. להלן יובאו חלקים מההסכם הצריכים לעניין (כך במקור):

    

   "הואיל:והצדדים עומדים להינשא זה לזו;

   ...

   והואיל:והצדדים מבקשים להסדיר את יחסיהם באופן שבכל מקרה ובכל מצב לא יהא לאיש חלק ונחלה במישרין ו/או בעקיפין ברכושה של האשה ככל שיחיו יחדיו בין באם יהיו נשואים ובין אם לאו [זהו ה'הואיל' החמישי – י' ש'].

    

   והואיל: והצדדים מצהירים ומתחייבים כי יחיו תחת משטר של הפרדה רכושית מוחלט [זהו ה'הואיל' השישי – י' ש'].

    

   לכן הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

    

   1. המבוא להסכם זה הינו חלק בלתי נפרד מהסכם זה, וכל פירוש ו/או פרשנות שתינתן אי פעם בזמן מן הזמנים, תהיה עפ"י העקרונות האמורים בהואיל החמישי ובהואיל השישי למבוא להסכם זה.

   ...

   3. עם פקיעת נישואי הצדדים עקב גירושין ו/או עם פרידתם... על נכסי כל אחד מבני הזוג יחולו ההוראות הבאות:

   (א)מוסכם במפורש בין הצדדים כי כל הנכסים שהיו בבעלותם של מי מבני הזוג ערב נישואיהם ... יישארו בבעלותו הבלעדית של אותו בן הזוג שאותם נכסים שייכים לו...

   ...

   (ו)הצדדים מצהירים כי ידוע להם כי האשה הנה בעלת הדירה (לרבות על כל תכולתה) ברח'.... בחולון.

   (ז)למניעת ספק בין הצדדים יחול משטר הפרדה רכושי מוחלט.

   (ח)האיש ישלם בגין מחייתו אצל האשה הסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו בכל חודש בחודשו ולא יאוחר מהעשירי לכל חודש.

   4.היה ובמהלך תקופת הנישואין יימכרו נכסים המצויים בבעלותו של מי מהצדדים, כי אז:

   ...

   (ב)במידה שבמקום הנכס שנמכר נרכשו נכס ו/או נכסים אחרים, יהיו אף נכס או נכסים אלו, נכסים שאין לאזן את שווים, והם לא יכללו בהסדר איזון המשאבים. ואולם, היה ולצורך רכישת הנכסים החלופיים, הוסיפו הצדדים לתמורת הנכסים סכום כסף שמקורו ברכושם המשותף ו/או מקורו ברכושו של האיש באם יהיה כזה, יהיו רק החלקים בנכסים החלופיים אשר נרכשו בכספי תמורת הנכסים, נכסים שאין לאזן את שווים, ושאר החלקים לפי חלקו היחסי של כל צד בהם".  

    

3. בתביעתו זו שבפני, עיקר עתירותיו של האיש הן לחייב את האשה לשלם לו פיצויים בגין עבודות שיפוץ שביצע בדירה, לחייב אותה לשלם לו מחצית מהשבחתה של הדירה כתוצאה מהשיפוץ, לשלם לו 8,350 ₪ בעבור חלקו במחצית רכב והן להשיב לו סך של 5,211 ₪ בגין טיול משותף שבוטל.

    

4. בקדם המשפט מיום 15.4.2024 טענה ב"כ האיש כי הדירה לאחר שיפוצה היא נכס חלופי, כהגדרתו בהסכם, ולא נכס שהוחרג (עמ' 1, ש' 24 ואילך). עוד במהלך הדיון, נרשמו חילופי דברים ביני לבין ב"כ האיש:

    

   "ביהמ"ש:אם הבנתי אותך, יש את הזכות הקניינית של הגברת בדירה לפני השיפוץ ויש איזשהן זכויות ערטילאיות אחרי השיפוץ שהן לא זכויות קנייניות?

   ב"כ האיש:נכון, הן לא זכויות קנייניות" (עמ' 2, ש' 17 ואילך).

    

    

5. בהמשך הדיון, נרשם מפי ב"כ האיש: "ממה שאני יודעת, זה (השיפוץ – י' ש') לא משהו שהיה צפוי. אני חושבת שיותר מזה אם מסתכלים על ההסכם, ההסכם בעצם מדבר מתוך הבנה וראייה שזה המצב בין הצדדים וככל ויהיו איזה שהם נכסים משותפים הם יפעלו בהתאם לאמור בסעיף 4(ב)" (עמ', 3 ש' 29 ואילך). לאחר מכן, נשאל האיש והשיב לאחר שהוזהר כדין:

    

   "ש.כשעשית את השיפוצים, שאתה טוען שעשית, ציפית לקבל תמורה?

   ת.לא (עמ' 6, ש' 2 ואילך).

    

   לזאת נוסיף כי אף ב"כ האיש שבה על הדברים, עת נרשם מפיה: "הוא לא ציפה לתמורה כספית" (שם, ש' 26).

    

6. לאחר שהצדדים ועדיהם נשמעו ולאחר שהוגשו סיכומיהם, בשלה העת ליתן פסק דין זה.

    

   ב' – טענות הצדדים:

    

7. להלן עיקר טענות האיש לעניין הדירה:

    

   1. במרוצת השנים בהן התגורר יחד עם האשה בדירתה (בין השנים 2014-2016), שיפצו הצדדים את הדירה מן המסד עד הטפחות כך שחלף דירה קטנה, התקבלה דירה רחבת ידיים, תוך הגדלה משמעותית של פנים הדירה והחצר, ולמעשה המדובר בדירה חדשה לחלוטין.

   2. במסגרת התביעה, טוען האיש כי עומדת לו הזכות להיפרע מהאשה הן בעבור העבודות שביצע כקבלן שיפוצים (שכר עבודה 250,000 ₪) והן בעבור מחצית ה'נכס החדש' (=ההשבחה) שהתקבל כתוצאה מהשיפוץ המוערך ב 1,700,000 ₪, שחלקו 850,000 ₪.

       

8. להלן עיקר טענות האשה לעניין הדירה:

    

   1. האיש לא הביא ולו ראשית ראיה לעניין היקף העבודות שביצע ו/או לעניין השקעתו בדירה ומטעם זה בלבד, דין תביעתו להידחות. הלכה למעשה, האשה מימנה את מלוא עלות העבודות שבוצעו בדירתה, הן בעבור חומרים והן בעבור שכר הפועלים, שחלקם "שודך" לאשה על ידי האיש. מלבד זאת, ילדיה של האשה, שהם בעלי מקצוע בעצמם, סייעו לה רבות בעבודות שבוצעו בדירה.

   2. מעבר לכך, לאיש לא יכולה לצמוח כל זכות מכוחו של הסכם הממון, הן מכח לשונו של ההסכם והן מכח כוונת הצדדים הנלמדת ממנו.

       

      ג' – דיון:

       

9. אקדים אחרית לראשית ואומר שמצאתי להורות על דחיית תביעתו של האיש לעניין הדירה, על כל סעדיה ואנמק.

    

   ג.1. – הדין החל בין בני זוג ידועים בציבור:

    

10. שתי עובדות משמעויות ביותר שלאורן יש לבחון את השאלה שעל הפרק הן: הראשונה - הצדדים אינם נשואים זל"ז ומשכך, לא חלים עליהם דיני יחסי הממון בין בני זוג נשואים; השנייה - קיומו של הסכם ממון בין בני הזוג הקובע את מערכת הזכויות והחובות שביניהם.

     

11. מלל רב נשפך על ידי האיש בסיכומיו באשר ל'השבחה אקטיבית' (עליית ערך הנכס כתוצאה ממאמצים שהושקעו בו, כגון שיפוץ) שלטענתו התקיימה בדירת המגורים, תוך הפנייה לפסקי דין בעניין. עם כל הכבוד, ככל שהאיש היה מעמיק בכל אותם פסק הדין של בית המשפט העליון, ייתכן והיה נותן דעתו לכך כי ההלכות בעניין 'השבחה אקטיבית', עוסקות בבני זוג נשואים ולא בידועים בציבור, ובטח שבטח לא בידועים בציבור שחתמו על הסכם ממון (על השבחה אקטיבית ר' והשווה: בע"מ 3462/23 פלוני נ' פלונית (נבו, 30.10.2024); בע"מ 17735-09-24 פלונית נ' פלוני (נבו, 30.6.2025)).

     

12. להבדיל ממשטר החל בין בני זוג נשואים, בו ברירת המחדל היא לכלול את מלוא הנכסים שנוצרו במהלך הנישואין כנכסים ברי איזון וכפועל יוצא, בן זוג המבקש להחריג נכס ממסת הנכסים לאיזון, עליו הנטל (ר' והשווה: סעיפים 5 ו- 9 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973; ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך (נבו, 10.11.1991)), במשטר החל בין בני זוג שלא נישאו (ידועים בציבור), ברירת המחדל היא כי עסקינן בנכסים נפרדים, אלא אם כן מוכח אחרת, בין בהסכם מפורש ובין בהסכם מכללא (ר' והשווה: בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (נבו, 4.5.2010)).

     

13. בבג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים (נבו, 13.12.2006), התייחס בית המשפט העליון לגבולות הגזרה בתביעות רכוש בין בני זוג שלא נישאו, לאמור:

     

    "... יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעיקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית – המפורשת או המשתמעת – בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו: ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 159-157; כן ראו והשוו: רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני... הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור" (שם, פסקה 7 לפסק הדין).

     

14. בנוסף לכל זאת, נקבע כי אם בנישואין שניים תידרש ראיה טובה להחלת שיתוף (בנכס חיצוני), הרי שהדבר נכון על אחת כמה וכמה בידועים בציבור בגלגול שני או יותר (ר' בע"מ (י-ם) 547/04 פלונים נ' אלמוני (פורסם בנבו, 3.4.2005)).

15. רק לאחרונה סיכם בית המשפט המחוזי בתל אביב בעמ"ש 74795-05-25 ע.ש. נ' ט.ש. (נבו, 20.1.2026), מפי כב' השופט נ' שילה את הדין החל בין ידועים בציבור, ואביא דברים בשם אומרם:

     

    "אין מחלוקת שהצדדים היו ידועים בציבור... בפסיקתו של בית המשפט העליון מהעת האחרונה, ניכר שיש לנקוט בזהירות טרם קביעה בדבר היות בני זוג ידועים בציבור ו"תנאי הכניסה" להגדרה זו הוחמרו...כמו כן, הודגש כי מדובר "בהסכם חוזי בין הצדדים אשר מהווה את המקור לזכויות והחובות המשפטיות השונות שיחולו על הקשר ביניהם", ומאחר שמדובר בתפיסה חוזית המהווה את הבסיס להטלת הזכויות והחובות... יש לבחון האם התקיימה ביניהם התחייבות רצונית "המלווה בכוונה ליצור יחסים משפטיים"... בכל הנוגע לידועים בציבור... הלכת השיתוף החוזית הדורשת הוכחת כוונת שיתוף והנטל להוכחת שיתוף בנכסים גבוה יותר... אף לדעתי ההלכה רבת השנים הקובעת שגם מי שמוכר כידוע בציבור עדיין מוטל עליו הנטל להוכיח כוונת שיתוף בנכסים, שרירה וקיימת גם כיום, ולא שונתה... לענ"ד, לא ניתן להסיק מעניין שלמה שההלכה בדבר הצורך בהוכחת כוונת השיתוף בנכסים אצל ידועים בציבור, בוטלה... הטעם לכך הוא, שמאחר שידוע בציבור איננו סטטוס, והמעמד מבוסס כולו על הסכמה חוזית, יש להוכיח את היקף ההסכמה ומה היא כוללת..דהיינו, יש להחיל על הצדדים רק את ההשלכות המשפטית שהם הסכימו עליהן... יצוין שבדנ"א 4178/24 פלוני נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 14.7.24) שבמסגרתו דחה כב' מ"מ הנשיא השופט פוגלמן בקשה לדיון נוסף בפס"ד בעניין שלמה, צוין בסעיף 5 כי בפסק הדין בעניין שלמה: "עמדה השופטת וילנר על המבחנים שנקבעו בפסיקה להכרה בבני זוג כידועים בציבור, תוך שציינה כי בבסיס מוסד זה עומדת תפיסה חוזית שמשקפת את רצונם של בני הזוג להחיל מערך זכויות וחובות משפטיות על הקשר הזוגי". דהיינו, הבסיס לשיתוף הוא חוזי ולא נורמטיבי..." (שם, פרק ד' לפסק הדין, פסקאות 1 ואילך).

     

16. הדברים שהובאו לעיל, מקובלים עלי לחלוטין באשר הם משקפים את הדין החל, ולפיו בין בני זוג ידועים בציבור, הזכות בנכסי בן הזוג נסמכת כולה על בסיס חוזי-הסכמי ולא על בסיס נורמטיבי כלשהו.

     

17. מתוך כל האמור לעיל, ניתן לסכם את עיקרי הדין החל בין בני זוג שלא נישאו, כדלהלן:

     

    • על מנת לבחון את קיומו או אי קיומו של שיתוף בנכסים יש לבחון את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים;

    • יש ליתן משקל רב לדרך שבה ראו הצדדים את מערכת היחסים שביניהם מתוך דגש על האוטונומיה של הפרט;

    • גבולות הגזרה הם גבולות ההסכמה החוזית שבין בני הזוג ואין לייחס הסכמה היכן שזו איננה קיימת.

    • על דרך היקש - נטל הראיה הנדרש להוכחת שיתוף בין ידועים בציבור, שיחסיהם אינם בגדר זוגיות ראשונה, הוא נטל מוגבר ביחס להוכחת שיתוף בין ידועים בציבור שיחסיהם בגדר זוגיות ראשונה.

       

18. בשים לב לאמור לעיל, בשלב הבא יש לבחון מהו המארג החוזי-הסכמי שבין הצדדים.

     

    ג.2. – הסכם הממון וכללים לפרשנותו:

     

19. כאמור לעיל, בין הצדדים נחתם הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכם הממון איננו מתייחס באופן מפורש לשיפוצים ו/או להשבחות שייעשו בדירת האשה, ומשכך, אנו נדרשים לפרשנות ההסכם.

     

20. סעיף 25(א)(1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (תיקון מס' 3, תשפ"ו – 2026); (להלן: חוק החוזים)) תחת הכותרת "פירוש של חוזה", מורה כי:

     

    "אופן הפרשנות של חוזה והראיות שיהיו קבילות לפירושו יהיו ככל אשר הסכימו הצדדים; לא הסכימו הצדדים על אופן פרשנות החוזה, יפורש החוזה בהתאם ליתר הוראות חוק זה".

     

21. יחד עם זאת, בסעיף 2 לתיקון זה (מיום 5.1.2026) נקבע כי:

     

    "הוראות סעיף 25(א) לחוק העיקרי, כנוסחו בחוק זה, יחולו על חוזה שנכרת אחרי תחילתו של חוק זה...".

     

    משכך, יש לבחון את את הוראת סעיף 25 לחוק החוזים טרם התיקון ואת הדין החל בנסיבות העניין ודיונינו מכאן ואילך יתמקד בדין שקדם לתיקון סעיף 25 לחוק החוזים.

     

22. סעיף 25(א) לחוק החוזים טרם התיקון, הורה כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

     

23. על פי הדין, בפרשנות חוזה יש להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים ואחר המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. רק מקום בו לא ניתן להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, רשאי בית המשפט לפנות לבחינת התכלית האובייקטיבית של החוזה, היינו - המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים (ר' ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) (להלן: פרשת אפרופים); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006) (להלן: פרשת ארגון מגדלי הירקות); רע"א 6565/11 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' EMI MUSIC PUBLISHING LTD (נבו, 22.7.14)).

     

24. עוד ר' דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 26.2.12) (להלן: פרשת סהר), בפסקה 15 לפסק דינו: "מטרתו הראשונה במעלה של בית המשפט, עת שהוא ניגש לפרש חוזה, היא לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה – היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר לא ניתן, בשום אופן ובאף דרך – כך הבהירה הפסיקה – לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה". (הדגשה במקור).

     

25. אשר לאופן בו ייבחן אומד דעת הצדדים; בעבר שלטה גישה פרשנית, לפיה בשלב הראשון יש לבחון את אומד דעת הצדדים מתוך החוזה עצמו, ובשלב השני, אליו יש לפנות רק אם השלב הראשון לא מוביל למסקנה ברורה, יש לבחון את אומד דעת הצדדים מתוך הנסיבות החיצוניות לחוזה. שיטה זו מכונה "תורת שני השלבים". תורת שני השלבים סויגה עם השנים, הן בפסיקותיו של בית המשפט העליון (ר' פרשת אפרופים ופרשת ארגון מגדלי הירקות) והן על ידי המחוקק (ר' והשווה: ניסוחו של סעיף 25 לחוק החוזים לאחר תיקון מספר 2). כיום נהוגה שיטה פרשנית חד-שלבית, לפיה יש ללמוד על אומד דעת הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. יחד עם זאת, אף לפי השיטה החד-שלבית, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בהליך הפרשנות, תוך שנקבעו שני כללים פרשניים:

     

    האחד – כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו;

     

    השני – כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב – היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי (ר' פרשת סהר).

     

26. מן הכלל אל הפרט;

     

    ג.3. – אומד דעתם של הצדדים:

     

27. כאמור לעיל, אמנם ההסכם 'שותק' אשר להשבחת הדירה ו/או אשר לשיפוצה, ואולם באותה נשימה יש לומר כי ההסכם 'צועק' כיצד יש לפרשו, כפי שנכתב בסעיף 1 להסכם: "... וכל פירוש ו/או פרשנות שתינתן אי פעם בזמן מן הזמנים, תהיה עפ"י העקרונות האמורים בהואיל החמישי ובהואיל השישי למבוא להסכם זה". העקרונות העולים מההואיל החמישי והשישי הם חד משמעיים: "...שבכל מקרה ובכל מצב לא יהא לאיש חלק ונחלה במישרין ו/או בעקיפין ברכושה של האשה... והצדדים מצהירים ומתחייבים כי יחיו תחת משטר של הפרדה רכושית מוחלט".

     

28. אמור מעתה הצדדים הסכימו כי בכל מקרה ובכל מצב, לאיש לא יהיה כל חלק בדירתה של האשה, ובכלל זה במקרה של שיפוץ והשבחה

     

29. כפי שהובא בפרק א' לעיל, העיד העיד בפני כי כאשר עשה את השיפוצים, הוא לא ציפה לקבלת תמורה וב"כ האיש שבה על הדברים מפורשות (ר' בסעיף 5 לעיל). ניסיונו של האיש להצביע על הוראת סעיף 4(ב) להסכם כמקור לביסוס זכות אף הוא נדחה על ידי מכל וכל.

     

30. נחזור שוב לסעיף 4(ב) להסכם ולפיו:

     

    "במידה שבמקום הנכס שנמכר נרכשו נכס ו/או נכסים אחרים, יהיו אף נכס או נכסים אלו, נכסים שאין לאזן את שווים, והם לא יכללו בהסדר איזון המשאבים. ואולם, היה ולצורך רכישת הנכסים החלופיים, הוסיפו הצדדים לתמורת הנכסים סכום כסף שמקורו ברכושם המשותף ו/או מקורו ברכושו של האיש באם יהיה כזה, יהיו רק החלקים בנכסים החלופיים אשר נרכשו בכספי תמורת הנכסים, נכסים שאין לאזן את שווים, ושאר החלקים לפי חלקו היחסי של כל צד בהם".

     

31. עיננו רואות כי על מנת שהאיש יזכה לנתח כלשהו בנכס כלשהו, על שלושה תנאים להתקיים: הראשון - נכס של האשה יימכר. השני – יירכש נכס אחר. השלישי – האיש ייתן מכספו לרכישת הנכס החדש. להמחשה, ככל שנכס של האשה היה נמכר תמורת 100, האיש היה נותן מכספו 50 ונכס חדש היה נרכש תמורת 150, היה חלקו של האיש כגובה השקעתו בנכס החדש (50/150).

     

32. במקרה שלפנינו, לא מתקיים איזה תנאי מתוך השלושה. נכס ישן לא נמכר; נכס חדש לא נרכש; האיש לא נתן דבר מכספו בתוספת לתמורת נכס ישן שלא נמכר לרכישת נכס חדש שלא נרכש.

     

33. למען הסר איזה ספק, האיש הודה מפורשות שלא נתן כספים לטובת השיפוץ, אלא ביצע עבודות בלבד (ר' עמ' 17, ש' 11 ואילך), כך שאף אין בנמצא כל ראיה לתשלום כלשהו בו נשא האיש. למען הסר ספק, אף אם האיש היה מוכיח השקעה כספית בשיפוץ דירתה של האשה, סיכוייו להיפרע מהאשה בגין כך היו נמוכים עד קלושים, וזאת מכח כוונת הצדדים ופרשנות ההסכם.

     

34. כפי שהובא לעיל, האיש לא יכול לתבוע דבר מכוחו של הסכם הממון, ובטח שלא איזה חלק מדירתה של האשה. להמחשת מופרכות התביעה ייאמר כי אף אם לא היה נחתם בין הצדדים הסכם ממון, גם אז היה איש נכשל מלהראות איזו הסכמה, בין מפורשת ובין מכללא, בין בדיבור, בין בכתב או בין בהתנהגות, זאת לאחר שהוכח בעליל כי לא היה בין הצדדים כל הסכם לעניין שיפוץ הדירה כפי שיובא מדברי ב"כ האיש:

     

    "בימ"ש: ברבות השנים היתה ביניהם הסכמה כלשהי לגבי זכויותיו בדירה? זאת אומרת, הסכמה שהיא אחרת מהאמור בהסכם?

    ב"כ האיש:מה זאת אומרת?

    בימ"ש:ישבו ודיברו שהגברת אמרה שיופי שהשבחת את הבית והבית גם שלך ואני אחזיר לך ואל תדאג, או ביטויים שמלמדים על איזושהי הסכמה בין הצדדים על מתן זכויות כלשהן שקשורות לנכס?

    ב"כ האיש:אני לא יודעת להגיד לך, האדון נמצא פה ואפשר לשאול אותו" (עמ' 3, ש' 12 ואילך).

35. כעת מדברי האיש בקולו:

     

    "בימ"שהאם האישה אמרה לך פעם תקבל חצי בית? שליש בית? רבע בית? האם פעם היה לכם שיחה על זה?..

    האיש:לא היה, לא [הייתה] שיחה כזאת בכלל" (עמ' 30, ש' 13 ואילך).

     

36. מעבר לכל האמור לעיל, התרשמתי כי האיש סייע לאשה בשיפוצים, אשר רובם ככולם נעשו על ידי ילדיה של האשה בסיוע פועלים ובמימון מלא של האשה וסיוע זה אינו שונה במהותו מכל סיוע שמעניק בן זוג למשנהו במהלך החיים המשותפים.

     

37. תחת נסיבות אלה, אני מתקשה להבין על מה ולמה הוגשה התביעה שבפני ויש להצטער כי האיש לא שעה לדברי בית המשפט בקדם המשפט לשקול המשך עמידה על תביעתו. האיש השקיע מאמץ להוכיח ששיפץ את דירתה של האשה ולשם כך הביא לעדות שני שכנים שהעידו שראוהו עובד בשיפוצים. הצדדים היו חלוקים באשר להיקף עבודתו של האיש, אולם לזה אין כל משקל לתביעה שפני.

     

38. מלבד עובדותיו "הקרות" של המקרה, אל לשכוח כי מדובר בבני זוג שאין זו מערכת היחסים הראשונה שלהם. שניהם גרושים ולהם ילדים ומהסכם הממון עולה תמונה ברורה מאין כמותה לפיה הצדדים ביקשו שלא לשתף איש ברכוש רעהו, ותהיינה הנסיבות אשר תהיינה. העובדה שהאיש סייע בשיפוץ הדירה אינה יכולה להקנות לו זכויות בדירתה של האשה או בהשבחתה. החופש החוזי והאוטונומיה של הפרט לא מאפשרת לכפות על צד להסכם תנאים ותניות שהוא מעולם לא הסכים להם, אחרת תמצא עצמך כורת לצדדים הסכם חדש, הסכם שלא משקף את אומד דעתם ורצונם.

     

39. אף אם תאמר שלשון ההסכם איננה ברורה וניתנת לפרשנויות מלבד הפרשנות שהובאה לעיל, הוכח לי ברמת הסתברות גבוהה ביותר שהאשה מעולם לא הסכימה לחלוק עם האיש את דירתה, משופצת או לא משופצת, ואף האיש עצמו העיד בקולו שלא הייתה בינהם כל הסכמה באשר לדירה ואף לא שיח, כך שהיעתרות לסעד זה של האיש איננה אלא בבחינת ביטול הסכם מפורש עליו הסכימו הצדדים והקמת הסכם חדש באשר לנושא (הדירה) שאיש לא הסכים לגביו.

     

40. להשלמת התמונה משפחתית אין מנוס אלא מלהזכיר כי הצדדים התחשבנו על כל הוצאה והוצאה, ולראיה, עתירותיו הנוספות של האיש (השבת כספי טיול שבוטל וכו'). האיש היה נותן בידי האשה סך חודשי של 3,000 ₪ בעבור חלקו במחייה המשותפת, כך שהדבר האחרון שניתן לומר עליהם הוא כי חיו חיי שיתוף כלכלי.

     

41. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית תביעתו של האיש בעניין דירתה של האשה, השבחתה או כל עניין אחר הכרוך בה. במאמר מוסגר אזכיר כי האיש תבע שני סכומים, הראשון בתורת תשלום שכר עובד בסך 250,000 ₪ והשני בתורת השבחת הנכס בסך 850,000 ₪ ולמותר לציין כי שני הסכומים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

     

    ד' – עניינים נוספים שעלו מהתביעה:

     

42. מלבד עניין השבחת הדירה, טען האיש לשני סכומים נוספים, האחד בעבור רכב והשני בעבור טיול שבוטל.

     

43. אשר לרכב – האיש טוען כי על האשה לשלם לו סך 8,350 ₪ המשקף מחצית משווי רכב משותף שרכשו הצדדים ונרשם ע"ש האשה. האשה טענה כי היא שילמה את מלוא תמורת הרכב מתוך כספיה שלה. האיש כשל מלהוכיח כי הוא נתן כספים לרכישת הרכב, ובהתאם להוראות הסכם הממון דלעיל, דין תביעתו זו להידחות.

     

44. אשר לטיול – אין מחלקות בין הצדדים כי שניהם רכשו טיול משותף שאמור היה להתחיל ב 15.10.2023 תמורת 10,334 ₪. האשה מודה כי הטיול בוטל בכפוף לתשלום קנס בגובה 2,585 ₪ ולכן נאותה להשיב לאיש את חלקו בסך של 3,875 ₪ וכך אני מורה.

     

    ה – סיכומם של דברים:

     

45. מתוך עדותו של האיש עלה כי הוא לא חשב לתבוע את האשה ואולם לאחר שהתברר לו כי ייתכן וייחתם הסכם פינוי בינוי בעבור דירתה, רצה לדעת מה יהיה איתו לאחר אריכות ימיה. כך נשאל וכך השיב:

     

    "האיש: ... כשהגיע פינוי בינוי ואז אני לא ביקשתי כסף, מילה אחת לא אמרתי, משפט כדי להזדקן איתה. האם את מוכנה, הרי אחרי הסכם ממון, כן? ... אמרתי לה תראי אני לא רוצה כסף... אמרתי לך אני לא רוצה כלום... אני רציתי, הצעתי לה דבר הכי אנושי. אמרתי לה אם חס וחלילה את הולכת לעולמך, הבית עובר אליי. אם אני הולך לעולמי, הבית עובר אלייך. אני רוצה לחיות בביטחון, אני לא רוצה להיזרק אחרי הילדים,

    בימ"ש:ומה היא אמרה לך?

    ...

    האיש:מה היא אמרה לי? לא, לא מוכנה" (עמ' 31, ש' 8 ואילך).

     

46. אמור מעתה, הטריגר להגשת התביעה היה סירובה של האשה להוריש לאיש את דירתה ומה שלא הצליח לקבל לאחר אריכות ימיה, הוא סבור שיוכל לקבל בחייה.

     

47. לצערי, בתביעתו של האיש יש אך ללמד על הקלות בה מוגשות תביעות סרק, תביעות שגוזלות זמן ומשאבים לא רק מהצד השני אלא גם מבית המשפט.

     

48. משהתובעת לא צירפה הסכם שכר טרחה ו/או קבלות, רואים אותה כמשאירה לשיקול דעתי את עניין הוצאות המשפט. בשים לב לתביעה ולתוצאת פסק הדין ולכל העולה מפסק דין זה, אני מוצא לחייב את התובע בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך כולל של 75,000 ₪.

     

49. אשר על כן ומכל המקובץ, הריני להורות:

     

    1. התביעה בעניין הדירה נדחית בזאת.

    2. התביעה בעניין הרכב נדחית בזאת.

    3. התביעה בעניין הטיול מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 44 לעיל.

    4. התובע ישלם לתובעת שכ"ט ב"כ בסך כולל של 75,000 ₪.

    5. פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

        

       ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"ו, 16 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.