פס"ד בתביעות הקשורות למשק חקלאי

שתי תביעות מונחות לפני. האחת, תביעה לפירוק שיתוף בנחלה שהיא חלק מעיזבון וכוללת משק חקלאי, שהגישה התובעת נגד אחיה ואחייניה, וכן נגד רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושב XXXX (תמ"ש 55488-11-21). ביום 26.1.22 ניתנה החלטה המאשרת את בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה באופן זה שהנתבעים 2 -6 יירשמו כתובעים.

השנייה, תביעה נגדית שהגיש הנתבע 1 ביום 7.12.22 (תמ"ש 17581-12-22) לסעד כספי והצהרתי. במסגרת התביעה ביקש הנתבע שני סעדים - שבית המשפט יכריז עליו כיורש 'המוכן והמסוגל' לקיים את המשק לפי סעיף 114 לחוק הירושה, וכן להכיר בכך שזכאי לקזז את השקעותיו במשק לאורך עשרות שנים, לרבות בשווי עבודתו, מהפיצוי שיידרש לשלם ליתר היורשים, ככל שיידרש.

התביעות נדונו במאוחד.

רקע עובדתי ודיוני

הצדדים הם יורשיו עפ"י דין של מר י' מ' ז"ל (להלן: "המנוח" או "י'") מכוח צו ירושה שניתן ביום 11.7.2019. התובעות 1 , 2 הן אחיותיו של המנוח, התובעים 3 – 6 הם ילדיה ויורשיה של ר' א' ז"ל, אחות המנוח שהלכה לעולמה 23.9.2012, והם באים במקומה כיורש אחר יורש. הנתבע 1, מר א' מ' (להלן: "הנתבע"), גם הוא אח המנוח, מתגורר במושב XXXX.

הנתבעים 2 – 4 רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושב XXXX הם נתבעים פורמליים מתוקף ההסכם המשולש.

נחלה XX שנמצאת במוקד המחלוקת ומהווה את עיקר עיזבון המנוח, היא נחלה חקלאית פעילה במושב XXXX, בגוש XXX, חלקה XX הרשומה ע"ש המנוח (להלן: "הנחלה" או "המשק") וכוללת מכסת ביצים פעילה ומטעים. אין מחלוקת כי הנתבע 1 הוא שמפעיל את הנחלה והמשק מזה עשרות בשנים.

את הנחלה קיבל המנוח מהאם ז"ל שנפטרה ביום 26.1.2012. האם המנוחה העבירה את הנחלה לבנה באמצעות מינויו כ'בן ממשיך'.

זה המקום לציין כי המנוח הוכר כבעל נכות רפואית נפשית בשיעור של 100%, כאשר בשנת 2013 הוכרז כאדם שיש למנות לו אפוטרופוס. ביום 3.2.2013 ניתן צו הממנה את הנתבע יחד עם עו"ד אלברטו קופרשמיט, כאפוטרופוס על רכושו וגופו של המנוח לתוקף של שנה (א"פ 18908-10-12). לאחר שנה מונתה "הקרן לטיפול בחסויים" כאפוטרופסית לרכוש עד ליום 3.7.2015 והנתבע כאפוטרופוס לגוף; במהלך שנת 2016 מונתה עו"ד אירה אלקלעי רובין כאפוט' על הרכוש של י' ושימשה כזו עד יום מותו. הנתבע שימש אפוטרופוס לגוף מרגע המינוי ועד לפטירת המנוח.

י' נפטר ביום 13.7.2018 כשהוא רווק וללא ילדים, ומכאן אחיו ואחיותיו הם יורשיו בהתאם לצו הירושה שניתן.

עוד כשהייתה האם בחיים נערך בינה לבין הנתבע הסכם הלוואה מיום 31.10.2011, שבמסגרתו קבעו הצדדים כי האם מקבלת מהנתבע הלוואה בסכום של 1.5 מיליון ₪ בכסף או בעין, המגלם את השקעותיו בנחלה ובתמורה נקבע כי החזר ההלוואה יתבצע באמצעות הפעלת המשק ע"י הנתבע, לרבות הנאה מהפירות המתקבלים ממנה, לתקופה של 20 שנים ועד ליום 31.10.2031 (להלן: "הסכם ההלוואה"). לטענת הנתבע בדרך זו הבטיחה האם את קיום המשק החקלאי ופרנסת האם והאחים שמונה להם אפוטרופוס, ויצוין שחוץ מהמנוח עצמו היו שני אחים נוספים בעלי צרכים מיוחדים.

נוסף על כך, בתאריך 17.2.2019, לאחר פטירת האח י', חתמו כל היורשים זולת התובעת 1 האחות א' (להלן: "התובעת") על הסכם חלוקת עיזבון (להלן: "הסכם חלוקת עיזבון"). הסכם זה בוטל לאחר שלא אושר בבית המשפט שכן לא כל היורשים היו חתומים עליו.

תביעת התובעת הוגשה ביום 23.11.21. כשנה לאחריה הגיש הנתבע תביעתו.

ביום 13.6.2022 הוצע על ידי בית המשפט כי ימונה מנהל עיזבון חיצוני שיפעיל את הנחלה עד למכירתה. לאחר בקשות דחייה רבות הוגשה הודעה משותפת ביום 11.7.22 בה עדכנו הצדדים כי עד לקבלת חוות הדעת מטעם שמאי מומחה שמונה על ידי בית המשפט, ימשיך המשק להיות תחת תפעולו של הנתבע, לרבות ניהול מכסת הביצים.

חוו"ד שמאי דרור ביתן הוגשה ביום 17.11.2022.

הסוגיות שבמחלוקת

לאחר שהובאו כל הראיות ונשמעו העדים התבהרה התמונה ביחס למחלוקות. איש מהאחים והיורשים, זולת הנתבע עצמו, אינו מבקש לקבל על עצמו את הפעלת הנחלה. הנתבע, שהפעיל את המשק עשרות בשנים, עוד בתקופה שהאם הייתה בחיים טוען כי הוא זה שמוכן ומסוגל להפעיל את המשק. על יסוד עובדה זו צפות ועולות שתי סוגיות הנדרשות להכרעה:

1. מאחר שהנתבע הוא בעל נחלה משל עצמו, ובהינתן כי על פי נהלי רמ"י לא ניתן להיות בעלים של 2 נחלות, עולה השאלה האם ניתן לקבוע כי לנתבע יש מסוגלות לקבל את המשק בהיותו בעלים של נחלה אחרת. לסוגיה זו נדרשה גם עמדת רמ"י. על פי הנטען על ידי ב"כ רמ"י עניין זה ייבחן "ברגע האמת", היינו בעת שתגיע לרמ"י בקשה להעברת הזכויות. הנתבע הצהיר כי בכוונתו להעביר את הנחלה שעל שמו לבנו וכך יוכל לקבל את הנחלה שבמחלוקת כאשר הוא עומד בתנאים ובנהלים של רמ"י. אציין בהקשר זה כי איש מהתובעים לא התנגד כי הנתבע יקבל את הנחלה בכפוף לפיצוי (ר' למשל עדות התובעת בעמ' 22 ש' 28, עדות התובע 3 עמ' 30 ש' 27).

2. הסוגיה השניה הדורשת הכרעה היא החזר ההשקעות במשק. תביעה זו הוגשה על ידי הנתבע, ובא כוחו הדגיש כי הוגשה על יסוד סעיף 114 ועל כן לא חלה לגביה התיישנות, גם לגבי רכיבים בתביעה שלגביהם אין מחלוקת כי חלפו שנים רבות מאז בוצעה ההשקעה לכאורה.

    

   טענות התובעים

    

   דרישת הנתבע להכריז עליו כיורש יחידי 'המוכן ומסוגל' לקיים את המשק, דינה להידחות מהטעם הפשוט שהנתבע בעל זכויות במשק נוסף במושב ובהתאם לנהלי רמ"י, שהנתבע מודע אליהם היטב, קיימת מניעה להחזיק בשתי נחלות באותו מושב וכן מפאת גילו.

   השתלטות הנתבע על הנחלה וניהול רשלני. מאז מונה הנתבע כאפוטרופוס של האח י', וביתר שאת לאחר פטירת האם, השתלט הנתבע על נכסי י' הכוללים את הנחלה ופירותיה שהגיעו לי' מעצם אחזקתו בה. מאז, מנהל אותם כראות עיניו מבלי לערב את היורשים האחרים בהחלטות הנוגעות בנחלה, אף שמדובר בנכס המהווה חלק מהירושה המשותפת.

   הנתבע משלשל לכיסו את מלוא הרווחים המתקבלים מהמשק המשפחתי (בכלל זה מכח מכסת הביצים), מבלי לחלוק אותם עם שאר היורשים או להתחשב בזכויותיהם. כל זאת בשעה שהוא הבעלים והמחזיק של נחלה נוספת במושב הכוללת מכסת עופות-פטם.

   הנתבע הודה שהוא מנהל חשבון אחד בו מתקבלות ההכנסות, הן ממשקו האישי והן מהמשק המשפחתי והנחלה, למרות שמכסת הביצים רשומה על יורשי י'. באופן זה גורף לכיסו את רווחי המשק המשפחתי בלי הפרדה נדרשת.

   הטעיה במסגרת הסכמים. לאחר שנפטר האח י' הציג הנתבע בפני התובעים מסמך הנחזה להיות הסכם הלוואה בינו לבין האם המנוחה הכולל חוות דעת שמאית. נטען כי האם הייתה תחת ניצולו של הנתבע שכן דאגה לרווחת בנה י', ולכן חתמה. כמו כן הועלו טענות באשר לכשרותה לחתום על הסכם מסוג זה כשהיא חולה וחודשים ספורים לפני פטירתה.

   הנתבע לא הביא לעדות את עורך הדין שהחתים את האם המנוחה ואת הנתבע על ההסכם ועניין זה עומד לחובתו.

   עוד נטען, כי אין בהסכם זה כדי ליצור התחייבות של התובעים כלפי הנתבע, וממילא ההסכם אינו קביל ובטל, שכן כל פעולה שנעשית בנחלה מחייבת חתימת הסוכנות היהודית, רשות מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית, כך בהתאם להסכם המשבצת.

   בהמשך הנתבע החתים את יתר היורשים (זולת התובעת) על הסכם חלוקת עיזבון, הסכם מטעה שלא שיקף את המצב האמיתי ובכל מקרה התובעת סירבה לקבלו ולחתום עליו, הוא לא אושר, ומאוחר יותר אף בוטל על ידי בית המשפט.

   שלילת זכויות היורשים. הנתבע השתלט על נכסי העיזבון, לרבות הנחלה וכספים בחשבון הבנק של המנוח, ומחבל במהלך המתבקש של פירוק שיתוף בנחלה שכן הוא הנהנה היחידי מההכנסות המתקבלות ממנה. הנתבע מתעלם מחובתו לשלם לתובעים את חלקם כיורשי המנוח וקיים חשש שינסה למכור את הנחלה לצד שלישי וכך ימשיך בנישול היורשים.

   בין התובעת לנתבע קיימים חילוקי דעות במשך שנים רבות ולכן בלית ברירה הגישה תביעתה. התובעים הצטרפו בהיותם בעלי עניין משותף ויורשי המנוח.

   לאור האמור, התובעים עותרים לפירוק שיתוף בנחלה שירשו מהמנוח וקבלת חלקם בשווי הזכויות בהתאם לחוות דעת שמאי שמונה ע"י ביהמ"ש מיום 17.11.22, ולא כפי שדווח על ידי הנתבע (שהגיש דו"חות שהתייחסו גם למשק הפרטי שלו). נטען כי הדו"חות שהוגשו ע"י הנתבע אינם משקפים את המצב האמיתי.

   נוסף על כך תובעים את הרכיבים הבאים:

   1. חלקם בסך ההכנסות שהתקבלו כתוצאה מאחזקת הזכויות בנחלה – הכנסות ממכסת הביצים; הכנסות מהחלקות המעובדות שקיבל הנתבע לחשבונו מיום פטירת המנוח, הכל בהתאם לדו"ח רווח והפסד ולא עפ"י הדו"חות שהגיש הנתבע.

   2. חלקם בדמי השכירות בגין הלנת עובדים תאילנדים לעיבוד המשק, לפי 1,500 ₪ בחודש מיום פטירת המנוח (יולי 2018).

   3. חלק היחסי בתשלומים בגין פיצויים מאת הקרן לנזקי טבע ומענקים שהתקבלו ממשרד החקלאות.

   4. חלק בהכנסות המשק המשפחתי שהתקבלו באגודה השיתופית בהתאם לכרטסת האגודה.

      תביעת הנתבע. יש לדחות את תביעתו הנגדית ודרישות הנתבע לתשלום שכר עבודה, רכיבים פנסיוניים וכל זכות המוענקת מכוח דיני עבודה, הן מאחר שחלה התיישנות על רכיבי התביעה, וכן בהיעדר סמכות.

      לגופן של הטענות, נטען כי הנתבע לא הוכיח את הסכומים הנטענים. הנתבע לא הציג ולו הוצאה אחת שקשורה במשק המשפחתי. כמו כן לא הגיש למנהלת העיזבון בקשה להחזרים בגין הוצאותיו. עוד נטען כי הנתבע בעצמו טען שהסכם ההלוואה והסכום הנקוב בו משקף את השקעותיו במשק בכל שנות עבודתו ומכאן שאינו יכול לדרוש סעד כפול .

      הנתבע לא הפריד בין רווחי הנחלה הפרטית לרווחי הנחלה המשפחתית וגרף לכיסו את כל הכספים בגין שתיהן. הנתבע לא דאג להסדיר את מעמדו כעובד המשק וברשלנותו גרם לנזקיו.

      לאור התנהלותו חסרת תום הלב ואף רשלנית של הנתבע כלפי התובעים סבורים הם, כי הוא אינו זכאי לקבל את הנחלה המשפחתית לחזקתו. ברם, גם אם יוחלט לקבלה יש להשית עליו פיצוי ליתר היורשים בהתאם לשווי הנחלה כפי שזה נקבע על ידי שמאי וכן להטיל עליו לשלם ליתר היורשים את חלקם בגין כל ההכנסות שצברה הנחלה מאז פטירת האח המנוח י'.

      טענות הנתבע

       

      התביעה הוגשה בחוסר תום לב. התובעים הסתירו מבית המשפט חלופת מכתבים בין הצדדים שקדמה לתביעה. התובעת פנתה לנתבע באמצעות בא כוחה במכתב מיום 29.4.2021, עניין המכתבים היה קביעת זהות היורש אשר יהיה מסוגל להמשיך ולקיים את המשק. בשלב זה התובעת לא העלתה כל טענה והנתבע עצמו הביע נכונות ורצון להמשיך בניהול הנחלה. בחוסר תום לב מנצלים התובעים את הנתבע, מסתירים עובדות מביהמ"ש כך למשל את נכונותו לשלם ליורשים את חלקם בעיזבון.

      זאת ועוד, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ולא בכדי. אין בה כל טענה עניינית מדוע לא להעביר לנתבע את הזכויות במשק. כתב התביעה נעדר עילות וסעדים, התובעים מעולם לא עתרו לסעד כספי כלשהו ולא הציגו ראיות או ביססו סעד של פירוק שיתוף או סעד אחר.

      התובעת, שהיא הרוח החיה מאחורי התביעה, מתגוררת בXXXX ולא במושב, מצבה הכלכלי והנפשי בכי רע, והתנהלותה פוגעת בשאר בני המשפחה. אלמלא היא הרי שהתביעה לא הייתה באה לעולם.

      ניהול הנחלה על ידי הנתבע. הנתבע מפעיל ומקיים את הנחלה בפועל במשך עשרות שנים, עוד משנת 1976 לאחר פטירת האב, בהיותו בן 17 בלבד. מאז נשא הנתבע בעול הטיפול ופרנסת האם ואחיו, ששלושה מהם היו בעלי צרכים מיוחדים.

      הנתבע חקלאי חרוץ, מתגורר כל חייו במושב XXXX, ובעל ניסיון רב שנים בהפעלת משקים חקלאיים. הנתבע נבחר על ידי הוריו לנהל את הנחלה בהיותו היחיד בעל היכולות, הידע והמסוגלות הנדרשים לניהול הנחלה, ועושה זאת בהצלחה רבה משך שנים. הנתבע משקיע בנחלה את כל מרצו זמנו וכספו, ודאג לאחיו המנוח, בהתאם לרצון האם המנוחה, תוך ויתורים רבים מצידו.

      אלמלא הפעיל הנתבע את הנחלה וניהל אותה באופן רציף למעלה מ-4 עשורים (לרבות השקעות כספיות ועבודה אישית קשה) המשק לא היה ממשיך להתקיים. יתרה מכך התובעים היו נאלצים לשאת בחובות שהיו נצברים וכמובן ששווי העיזבון היה נמוך לאין שיעור. אין כל בסיס ואמת בטענות להשתלטות.

      עם פטירת האם בשנת 2012 היה הנתבע היחיד שלקח את האחריות לטיפול ודאגה לצרכי האח י' ז"ל, האחות החסויה פ' ז"ל, האח החסוי מ' ז"ל ופרנסת בני המשפחה. חרף התנגדות התובעת, אך בהסכמת התובעת 2 ובהמלצת העו"ס, מונה הנתבע כאפוטרופוס של האח י'. מינויו היה טבעי וברור והמשך ישיר לכך שהנתבע היה זה שדאג לצרכיו ורווחתו מאז פטירת האב.

      התובעים הסכימו לניהול המשק ע"י הנתבע במשך כמה עשורים, בידיעה שהמערכת ההסכמית עם האם משמרת גם את האינטרסים שלהם. לו חפץ הנתבע להשתלט על המשק היה מוצא דרך להעביר אותו לידיו, ולא מסייע בהעברתו לאחיו תוך התחייבות לטפל בו ובמשק משך שנים.

      הסכם ההלוואה עם האם ומינוי 'בן ממשיך'. לפני שנפטרה ביקשה האם להבטיח שני עניינים עיקריים – את בטחונו האישי והכלכלי של הבן החסוי י' והמשך מגוריו בנחלה;  להסדיר כספית את השקעות העבר של הנתבע במשק והמשך טיפולו באח.

      לצורך כך, יצרה האם מבנה משפטי שבסיסו הסכם ההלוואה, ובמסגרתו באים לידי ביטוי שלושה כלים- הבטחת מגורי האח המנוח באמצעות מינויו כבן ממשיך; בטחון פיננסי באמצעות קיום הנחלה כמקור כלכלי לצרכי האח ומנגנון להחזר השקעותיו של הנתבע; המשך ניהול ותפעול המשק כדי להבטיח המשך קיומו ודאגה לאח המנוח. הסכם הלוואה עם הנתבע המפרט במפורש את רצון האם, נעשה לאחר ייעוץ משפטי ונחתם בנוכחות עו"ד ביום 31.10.2011, כ-3 חודשים לפני פטירתה, ומטרתו הייתה למעשה שימור המצב הקיים שבו המשק והאח מטופלים על ידי הנתבע. האם הפרידה פונקציונאלית בין בית המגורים לנחלה החקלאית.

      האם העניקה לנתבע זכויות שימוש בנחלה למשך 20 שנים לצורך הפעלתה והשבחתה כמקור פרנסה לי', וכן מעין הסדרת חובותיה לנתבע שהשקיע בנחלה ובבני המשפחה מכיסו הפרטי. כמו כן דאגה האם למנות את המנוח כ'בן ממשיך', וביום 11.3.12 נרשם י' כ'בן ממשיך' בנחלה. עובדה זו מחזקת את טענות הנתבע בדבר רצונה של האם ותוקפו של חוזה ההלוואה – מינוי האח המנוח לא היה מתאפשר מבלי להבטיח את המשך קיומו של המשק על ידי הנתבע. הנתבע פעל להגשים את רצון האם וקיים את המערכת ההסכמית ככתבה וכלשונה.

      המערכת ההסכמית הפנים משפחתית היא נאמנות משתמעת שנועדה לממש את רצון האם המנוחה, הנלמדת גם מהתנהגות הצדדים, וסיומה לאחר 20 שנה כאמור בהסכם. פטירת האח איננה מביאה לסיום הנאמנות.

      אין כל בסיס לטענות חוסר כשירות האם המנוחה, עושק או כפיה מצד הנתבע.

      בזמן אמת כל אחד מהתובעים ידע ואף נתן את הסכמתו להסכמות עם האם ולרצונה שהנתבע ימשיך לדאוג למשק ולאחיו החסויים. עד לפתיחת הליך זה, לא הועלו מעולם טענות מפי התובעים כנגד הנתבע, הם לא פנו לאפוטרופוסים או פעלו משפטית כנגד הנתבע.

      הסכם חלוקת העיזבון. טרם החתימה על ההסכם הצדדים פנו במשותף לשמאי לקבלת שמאות על המשק. התובעים 2- 6 קיבלו ייעוץ משפטי, והחתימה על הסכם חלוקת העיזבון וכל ההתנהלות סביבו נעשתה בהסכמה ומרצון חופשי, ובידיעת התובעת. העובדה שהתובעת לא חתמה הייתה ידועה להם. גם השמאות שניתנה אז ע"י מר יונה סורדו הוסכמה על ידי הצדדים.

      הנתבע הוא היורש המוכן והמסוגל. לשיטת הנתבע הוא עומד במבחנים שנקבעו בחוק הירושה, וגם התובעים מאשרים שהנתבע הוא היחיד שיש לו את היכולת והמסוגלות. הנתבע מבקש כי יוכרז שהוא היורש המוכן והמסוגל להמשיך לקיים את המשק. יש לדחות את טענת התובעת בעניין גילו בהיותה פסולה וחסרת בסיס משפטי ועובדתי ודי בהסכמת התובעים להמשך ניהול המשק ע"י הנתבע כדי לאיין טענה זו.

      עם הצהרה זו וכדי שיוכל לקבל את הזכויות במשק XX, מתחייב הנתבע להשלים העברת כלל זכויותיו במשק XXX שבבעלותו תוך שנה לאחד מילדיו, בהתאם לנהלי רמ"י (הרשאית אף להאריך את התקופה). רמ"י התעלמה משאלות בית המשפט והפתרון שהוצע על ידי הנתבע ולא הביעה עמדתה עד לסיכומיה. עמדתה פוגעת בזכויות הנתבע ומהווה הרחבת חזית אסורה.

      השקעות הנתבע בנחלה וזכותו להחזר. הנתבע טען שבמשך עשרות שנים השקיע כספים נכבדים לפיתוח המשק שיפורו והשבחתו (מפרט בכתב התביעה את ההשקעות, כולל החלפת להקת מטילות). כמו כן שילם מכספו כל מס או תשלום בגין בית המגורים והמשק כולו משנת 1981 ועד היום .

      עוד נטען, כי נוכח התנהלותם של התובעים החליט הנתבע לעמוד על השבת מלוא הכספים שהשקיע בניהול המשק וכלכלת האחים החסויים כך שהשקעותיו יובאו בחשבון בקביעת הפיצוי בהתאם לסעיף 114.

      לדבריו בזמנים בהם ההכנסות מהמשק לא הספיקו לכלכלת האחים היה זה הנתבע שדאג לרווחתם. בשלב מסוים התברר שהתובעת נמצאת במצב כלכלי ובריאותי גרוע ובהחלטה חד צדדית עברה להתגורר בנחלה למשך חודש יחד עם האחים החסויים, החלטה שגרמה לפגיעה כלכלית בנתבע שכן נטל הטיפול בה ובילדיה נכפה על הנתבע.

      הנתבע טען כי הוא זכאי להחזר בגין השקעותיו בנכס במשך 42 שנים מתוך עיזבון המנוח. לצורך כך צירף לתצהירו ולסיכומיו תחשיב מלא שנערך בשנת 2022, לפי שתי שיטות תחשיב, האחת - תחשיב לפי מקדם רווח והפסד לצורך התביעה והשנייה - לפי "רווח נקי" בהתאם לדוחות רווח והפסד, ובהן מחושבים רכיבי עבודת הנתבע; השקעות; יתרת ההלוואה. כל שיטת חישוב חולקה לשני מצבים – התובע מקבל את הזכויות במשק / התובע לא מקבל את הזכויות במשק.

      בכתב התביעה טען שזכאי לתשלום / החזר בגין שכר עבודתו במשק במשך 42 שנים ובסה"כ 3,047,284 ₪ (בסיכומים 3,068,542 ₪). עוד טען כי אם ייקבע שהוא אינו זכאי לזכויות במשק עותר להוסיף שני רכיבים נוספים לחישוב והם החזר בגין הפרשות סוציאליות וכן החזר בגין אובדן הכנסות צפויות עד לפרישתו. בסך הכול טוען שזכאי לקיזוז השקעותיו בנכס בהתאם לטבלת תחשיב שצורפה- לפי שיטת תחשיב אחת – 2,513,919 ₪ במקרה שייקבע שהוא בעל הזכויות ו – 5,199,080 ₪ במקרה שאינו זכאי. לפי שיטת תחשיב שנייה – 3,109,481 ₪ אל מול 5,794,642 ₪.

      כמו כן טוען שיש לקזז את סכום יתרת הסכם ההלוואה עם האם – נכון ליום הגשת התביעה – 600,000 ₪.

      לטענת הנתבע התובעים לא זכאים לפיצוי, או לחילופין זכאים לפיצוי מינימאלי ודיפרנציאלי- התובעת כלל אינה זכאית לפיצוי שכן רצונה היה השתלטות על בית המגורים, והיעדר התייחסות מצדה לתחשיבי הנתבע משמע הסכמה מכללא. כמו כן לא הוצג כל תחשיב נגדי. לגבי התובעים 2 -6 נטען כי הם לא זכאים כלל לפיצוי. רוב התובעים כלל לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא עמדו בנטל ההוכחה, והתצהירים שכן הוגשו מבוססים ברובם על עדויות מפי השמועה ועדות סברה ואינם קבילים כראייה.

      כן טען כי הסכום המצוין בהסכם כחוב – 1,500,000 ₪, נמוך משמעותית מההשקעות האמיתיות שביצע הנתבע עד לעריכת הסכם ההלוואה. גם לאחר פטירת האח י' המשיך הנתבע להפעיל ולקיים את הנחלה מתוקף ההסכם שערך עם אמו ורצונם המלא של שאר היורשים. המשך קיום וניהול המשק היה אינטרס מובהק של כלל היורשים. כוונת הנתבע תמיד הייתה שימור קיום המשק ושימור הזכויות.

      התובעים לא הציגו כל תחשיב נגדי לחישובי הנתבע, לא ביקשו מינוי מומחה ובית המשפט לא מינה כזה, ואפילו לא הגישו תצהיר שיתמוך בטענותיהם ביחס לתחשיב. התובעים יודעים שעומדת לנתבע הזכות לקיזוז השקעותיו וגם התובעת אישרה שהנתבע היה היחיד שטיפל בכולם במשק.

      הפיצוי. בקביעת גובה הפיצוי יש לקחת בחשבון את ההסכמות המשפחתיות, ובעיקרן חוזה ההלוואה, שנערך ביוזמת האם ומרצונה החופשי. גובה הפיצוי מותנה בכך ששווי המשק עולה על גובה ההשקעות של היורש שנקבע, קרי, ההפרש של גובה הפיצוי בקיזוז גובה ההשקעות.

      בדיון ההוכחות בית המשפט צמצם את גדר המחלוקת לשאלה כספית בלבד , קרי, מה יהיה גובה הפיצוי ליורשים וזמני התשלום, ובכך למעשה קיבל את גרסת הנתבע שהוא היורש המוכן והמסוגל, והיורש היחידי שניהל משק חקלאי ואת העובדה שקיימת הסכמה פנים משפחתית המתבססת על חוזה ההלוואה.

      עמדת הנתבעת 7 – רשות מקרקעי ישראל

      מדובר בסכסוך משפחתי ביחס לזכויות בנחלה מס' XX במושב XXXX, אשר לרשות אין כל עניין בו. בינה לבין התובעים אין כל יריבות, והתובעים ממילא אינם עותרים לסעד נגדה. הרשות תקבל כל הכרעה של בית המשפט.

      הרשות הבהירה כי זכויות בר הרשות בנחלה רשומות ע"ש המנוח, וכי זכויות אלה אינן זכויות קנייניות המהוות חלק מעיזבון בר הרשות, אלא זכויות חוזיות הנובעות מחוזה המשבצת. משכך, כל העברה של זכויות אלה צריכה להיעשות בכפוף להוראות חוזה המשבצת ונהלי הרשות. רישום זכויות או שימוש בנחלה כפוף להוראות הדין ותשלום כל החובות בגין כל עסקה בנחלה.

      על פי רישומי הרשות המנוח נרשם כבן ממשיך בנחלה ביום 11.3.2012.

      רמ"י הבהירה כי בנחלה ניתן לרשום זכויות רק על שם יחיד או בני זוג המקיימים תא משפחתי אחד שחייב להתקבל לחברות באגודה השיתופית, וכי בר רשות ובני משפחתו לא זכאים להחזיק יותר מנחלה אחת.

      מאחר שבהתאם לספרי הרשות ע"ש הנתבע א' מ' רשומות הזכויות בנחלה אחרת במושב (XXX), הסעד המבוקש על ידי הנתבע אינו ישים, וזאת בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. גם הצעות הנתבע בעניין זה, שיפעל למנות אחד מילדיו כבן ממשיך על מנת שיוכל להיות בעל הזכויות במשק XX, אינן מאיינות את העובדה שבנקודת זמן זו הוא אינו יכול להיות בעל זכויות בנחלה נוספת.

      ב"כ הרשות הוסיפה כי שאלת העברת זכויות בנחלה נוספת וכל שאלת עמידה בנהלי הרשות נבחנת על ידי המחלקות המקצועיות הרלוונטיות רק במועד ביצוע הרישום עצמו.

      דיון והכרעה: 

      התובעים טענו ארוכות כי המשק נוהל באופן לקוי, לכאורה, על ידי הנתבע, בין היתר נטענו טענות בדבר השתלטות בלתי חוקית, הטעיה, ניהול כלכלי לקוי, היעדר שקיפות. טענות אלה דינן דחייה מוחלטת. לא רק מהטעם שהן לא הוכחו ולא הובאה בדל ראיה שתתמוך בהן, אלא שהתובעים עצמם, הסכימו כי הנתבע הוא המועמד היחיד שמוכן לטפל במשק. לא היה עוררין על כך שהטיפול של הנתבע במשק נמשך עשרות בשנים בידיעה מובהקת של התובעים, ומבלי שמי מהם העלה טענות ביחס לניהול והפעלת המשק. בנוסף התובעים עצמם הסכימו כי גם במהלך ההליך עצמו המשק ימשיך להיות מנוהל ומתופעל על ידי הנתבע.

      לאור הוראות סעיף 114 לחוק ותכליתו, מצאתי כי מרביתן של הטענות שהופנו כלפי הנתבע בדבר ניהול המשק ותפעולו אינן רלוונטיות לסוגיה המרכזית העומדת לדיון והיא – האם מתקיימים בנתבע התנאים הנדרשים על מנת שייחשב כ"יורש המוכן והמסוגל" במובן הסעיף. טענות התובעים נוגעות למחלוקות משפחתיות ולביקורת על התנהלות הנתבע, אך אינן פוגעות בעובדה המהותית שהמשק החקלאי מוסיף להתקיים כיחידה כלכלית פעילה ומתפקדת תחת ניהולו של הנתבע לאורך עשרות שנים. עוד ייאמר, כפי שנזכר לעיל, אף לא אחד מהתובעים מבקש כי המשק יימסר לידיו וכולם הסכימו כי בכפוף לעמידה בנהלי רמ"י ופיצוי הנתבעים בהתאם לשווי חלקם בעיזבון האח המנוח, יעבור המשק לידי הנתבע. בהקשר זה ייאמר כי הנחלה הוא הרכוש היחידי שנותר בעיזבון לאחר שכספים שהיו בבנק כבר חולקו בין היורשים. לפיכך, שאלת הפיצוי של שאר היורשים היא שעומדת במוקד התיק והשאלה אינה האם מגיע פיצוי, אלא מה יהיה גובה הפיצוי בהתחשב בהשקעות שהושקעו על ידי הנתבע במשק.

      המסגרת הנורמטיבית – סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק")

      שני ההליכים נוגעים להוראות סעיף 114 לחוק. התובעים המבקשים למנוע מהנתבע קבלת הזכויות במשק מכוח הסעיף כבקשתו, אל מול הנתבע המבקש פיצוי בגין השקעותיו והחזר שכר עבודה, ככל שבקשתו לקבל את הזכויות במשק לא תתקבל.

      סעיף 114 קובע כך:

      "(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

      (ב)באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

      (ג)היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

      (ד)היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור."

      מדובר בהסדר מיוחד להתמודדות עם משק חקלאי המהווה חלק מעיזבונו של המוריש, ולפיו כאשר חלוקתו של המשק עלולה לפגוע בכושר קיומו, יימסר המשק ליורש המוכן ומסוגל להמשיך לקיימו – מוכן, היינו, רוצה בכך, ומסוגל, היינו, בעל יכולת להמשיך את קיום המשק החקלאי וגם לפצות היורשים האחרים. קביעת היורש נעשית על בסיס מבחן כפול: מבחן סובייקטיבי של רצון ומוכנות לקיים את המשק כיחידה חקלאית ומבחן אובייקטיבי של יכולת ומסוגלות ממשית לעשות כן, כולל כאמור יכולת כלכלית לשלם פיצויים לשאר היורשים.

      תכליתו של הסעיף היא מניעת פיצול המשק, המשך פעילותו החקלאית הרצופה של משק קיים, ושימורו כיחידה תפקודית הממשיכה לפרנס משפחה, תוך מתן פיצוי הוגן ליורשים הנותרים.

      כב' הש' אסף זגורי סקר את השיקולים המרכזיים המשמשים להכרעה בשאלה מיהו הבן "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק ובהם: עיסוק קודם ונוכחי בחקלאות וניסיון בהפעלת המשק; הפעלת המשק בפועל לאחר פטירת ההורים; המשכיות המשק ומניעת הזנחתו; מגורים במשק, לרבות כוונה להמשיך להתגורר בו וקבלה לחברות באגודה" (תמ"ש (משפחה טבריה) 30318-02-10ג.י נ' נ.י( (פורסם ביום 9.6.2013)); וכן תמ"ש (משפחה ירושלים) 12739-11-18פלונים נ' אלמונים(פורסם ביום 9.11.2022).

      כן אציין בהקשר זה כי נקבע כי "באין פעילות חקלאית ממשית במשק או כשאין יתרון מובהק למי מבין ילדיהם של בני הרשות, על פי השיקולים 'הקלאסיים' של הטיפול והעיבוד החקלאי של המשק, יש מקום להפעלת שיקולי תום לב, יושר וצדק הנוגעים למערכת היחסים הפנים משפחתית וקביעה ערכית של בית המשפט ביחס לשאלה מיהו הבן 'המוכן ומסוגל' לקיים את המשק בנסיבות העניין". (ר' פסק דינה המקיף של כב' השופטת ורד ריקנאטי רוסהר בתמ"ש (טב') 34958-12-13 פלוני ואח' נ' פלונית ז"ל (פורסם במאגרים, 24.5.16)).

      לעניין הפיצוי ליתר היורשים. חובת היורש המקבל את המשק החקלאי לפצות את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מהעיזבון, ולכן מסוגלות לקיים את המשק כוללת מסוגלות כלכלית לפצות את שאר היורשים) סעיף 114 לחוק; תמ"ש פלונים נ' אלמונים לעיל ; תמ"ש (משפחה טבריה) 5261-11-20 פלוניות נ' פלוני07.04.2024) )).

      באין הסכמה בין היורשים לגבי שווי המשק או צורת הפיצוי, יכריע בית המשפט בהתאם לנסיבות.

      אם קיים יורש שעבד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע מכספו מבלי לקבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבל בנסיבות, יובא הדבר בחשבון בעת קביעת שיעור הפיצוי. עם זאת, הוראה זו אינה מקימה עילת תביעה עצמאית לשכר עבודה או החזר השקעות, אלא רק מהווה שיקול במסגרת חישוב הפיצוי (ר' תמ"ש 5261-11-20 לעיל).

      למותר לציין כי ההכרזה על היורש המוכן והמסוגל ובעקבותיה העברת הזכות במשק החקלאי, צריכה להיעשות בכפוף להוראות הסכם המשבצת, נהלי רמ"י ודרישות הסוכנות והאגודה/ החלטות מועצת מקרקעי ישראל) בע"מ 7861/17 פלוני נ' פלוני  (18.11.2018)).

      על שאלת העברת הזכויות במשק חולש הסכם המשבצת המכונה גם "ההסכם המשולש". הסכם זה שנחתם בין האגודה החקלאית, הסוכנות היהודית ורמ"י קובע איך וכיצד תועברנה הזכויות במשק חקלאי, לרבות במקרה של פטירה של בעל הזכויות כאמור בסעיף 20.ה.(4) להסכם המשבצת.

      מן הכלל אל הפרט

      לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את התשתית הראייתית, אקדים אחרית לראשית ואומר כי מצאתי לנכון לקבוע כי הזכויות במשק ימסרו לנתבע, בכפוף לפיצוי שאר היורשים, בהתאם לשווי המשק במונחי "נטו" והעברת זכויותיו בנחלה XXX. ככל שהנתבע לא יעמוד בנהלי הרשות, היינו, לא יעביר את הנחלה הרשומה על שמו לאחר ו/או לא ישלם את הפיצוי שייקבע בפסק דין זה ליורשים, כי אז תהיה פתוחה הדרך בפני יתר היורשים להגיש בקשה למינוי כונסי נכסים לצורך מכירת הנחלה וחלוקת התמורה.

      התובעים העלו טענות רבות המתמקדות בכך שתפעולו של המשק על ידי הנתבע נעשה שלא כדין, מתוך השתלטות שהושגה באמצעות הטעיה ותוך שלילת זכויותיהם. עוד טענו התובעים כי הנתבע אינו עונה על הגדרת "היורש המוכן והמסוגל" כמשמעותה בסעיף 114 לחוק מפאת גילו וכן מאחר שמחזיק נחלה נוספת.

      בבחינת יישום הסעיף על נסיבות המקרה דנן, אני מוצא כי ניתן לקבוע עקרונית כי הנתבע עונה על ההגדרה של יורש המוכן והמסוגל לקיים את המשק החקלאי. לא זו בלבד שהנתבע היחיד שעומד בתנאי הסובייקטיבי של "מוכנות" והביע נכונות להמשיך לקיים את המשק, אלא שמהצד השני התובעים עצמם לא עומדים בתנאי זה. למעשה כלל לא התבקש ע"י התובעים לקבוע כי מישהו אחר זולת הנתבע, הוא היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק.

      1. להלן נימוקי להכרעה זו.

         מסוגלות מקצועית

         במסגרת בחינת המסוגלות האובייקטיבית נבחנים שיקולים כגון עיסוק קודם ונוכחי בחקלאות וניסיון בהפעלת המשק, הפעלת המשק בפועל לאחר פטירת ההורים, והמשכיותו של המשק ומניעת הזנחתו. עם זאת, במקרים בהם אין מתקיימת פעילות חקלאית ממשית במשק, או כשאין יתרון מובהק ליורש כלשהו מבחינת טיפול ועיבוד חקלאי, יש מקום להפעלת שיקולי תום לב, יושר וצדק הנוגעים למערכת היחסים הפנים משפחתית.

         המשק הוא משק חקלאי יצרני, המורכב מ-18 דונם מטעים, 12 דונם שטחים ציבוריים, לולים, מבני משק ומגורים, מכסת ביצים פעילה. הנתבע מפעיל את המשק הלכה למעשה באופן רציף ויומיומי קרוב ל-50 שנים, מפטירת האב בשנת 1976 ובוודאי מאז פטירת האם בשנת 2012, ללא תלונות מצד התובעים. אין מחלוקת לגבי עצם ההשקעות והטיפול במשק, אם כי יש מחלוקת ביחס לסכומים, וביחס לשאלה האם הרווחים של המשק במשך השנים עלו על ההשקעות שהושקעו על ידי הנתבע, ובפרט לאחר פטירת האח המנוח.

         הנתבע טען, וטענתו לא נסתרה, כי האם ביקשה ממנו שימשיך לנהל את המשק גם לאחר לכתה. אמנם האח המנוח מונה בשנת 2013 כ'בן ממשיך' לבקשת האם, אך אין ספק ולא הייתה על כך מחלוקת, כי המנוח, שהיה אדם בעל צרכים מיוחדים עם נכות נפשית של 100%, לא הפעיל את המשק אלא הנתבע, ומינוי י' כבן ממשיך נעשה כדי להבטיח את מגוריו במשק עד לאחרית ימיו, ואת פרנסתו ותשלום צרכיו מתוך המשק. אני נותן אמון בגרסת הנתבע שצעדים אלה נעשו בידיעה והסכמת יתר האחים מתוך הבנה שהנתבע הוא היחיד מבני המשפחה שמוכן ומסוגל להיכנס בנעלי האב המנוח ולדאוג להם ולמשק. ובפרט לדאוג לאחים עם הצרכים המיוחדים, ועוד יותר ספציפית לי' עצמו שהתגורר בנחלה.

         באמצעות הפעלת המשק שימר הנתבע את מקורותיו הכלכליים, דאג לפרנסת המשפחה וכלכלת האחים החסויים ובהם האח המנוח. גם התובעת אישרה בעדותה כי הנתבע הוא היחיד במשפחה שדאג לצרכים של האח י':

         ש: תאשרי לי שא' הוא האח היחידי במשפחה שהיה לו את היכולת ואת המסוגלות באמת לדאוג לצרכים של י' ושל יתר החסויים, וגם של ההורים, זה נכון?

         ת: נכון.

         (עמ' 13, ש' 33 – 39)

         וכן התובע ש' א' אישר שהנתבע הוא זה שהפעיל ועיבד את המשק במשך כל השנים (עמ' 24, ש' 14 -16).

         אין מחלוקת כי הנתבע, חקלאי מנוסה המתגורר במושב כל חייו ומפעיל בהצלחה את נחלה XX וכן את נחלתו שלו (XXX) הכוללות מכסות ביצים, לול פטם ועוד, הוא בעל הידע המקצועי הנדרש לניהול המשק, והוא הביע את רצונו לכך, כך שבאופן עקרוני המבחן הראשון מתקיים בענייננו.

         מבין התובעים היחידה שהביעה התנגדות לכך שהנתבע יוסיף ויקיים את המשק הייתה התובעת, ברם, התרשמתי כי התנגדותה נובעת ממחלוקת אישית בינה לבין הנתבע, ולא משיקולים ענייניים הנוגעים לטובת ניהול המשק. התובעים 2 – 6 אישרו את המשך קיום המשק על ידי הנתבע במסגרת חתימתם על הסכם חלוקת העיזבון. כן יוזכר כי התובעים דחו את הצעת בית המשפט במסגרת הליך זה למנות מנהל עיזבון למשק ותחת זאת ביכרו את המשך תפעולו ע"י הנתבע.

         גם טענת התובעים שלפיה הנתבע חסר מסוגלות לקיים את המשק עקב גילו המתקדם נדחית. התובעת נשאלה אם הנתבע מוכן ומסוגל לקיים את המשק, והשיבה שכיום לא, מאחר שהוא כבר בן 65 ובקרוב יוצא לפנסיה (עמ' 19, ש' 22 -28). אז נשאלה אם זאת הסיבה היחידה – היותו מבוגר, והשיבה "זאת הסיבה" (עמ' 19, ש' 29- 34) .

         לא הוכח שהנתבע אינו מסוגל להמשיך ולקיים את המשק עוד שנים רבות, לרבות בעזרת פועלים. כבר נפסק בעבר כי עם חידושי הטכנולוגיה המודרנית, אין צורך בעבודה פיזית קשה במשק וניתן גם להיעזר בפועלים (תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 80170/96 אפרים גולדשטיין נ' אהרון גולדשטיין (פורסם ביום 29.1.2003)). וכאמור טענה זו נדחית.

         אציין בהקשר זה כי ב"כ רמ"י התנערה מטיעון זה על פיו הגיל של הנתבע מגביל אותו מלהיות היורש "המוכן ומסוגל" ובסיכומיה ציינה כי אמירה כזו כלל לא נאמרה על ידה (סעיף 19 לסיכומי רמ"י).

         יכולת כלכלית

         במסגרת המבחן האובייקטיבי, נבחנת גם היכולת הכלכלית של היורש המועמד לפצות את שאר היורשים, במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון.

      2. "הכלל היסודי הנלמד מסעיף 114 (א) לחוק הירושה הוא שעל היורש שהמשק החקלאי נמסר לידיו, לפצות את יתר היורשים רק במידה ושווי המשק עולה על המגיע לאותו יורש מן העיזבון כולו. סעיף זה יוצר זיקה בין חובת הפיצוי לבין שווי המשק החקלאי שנפל בחלקו של אותו יורש, בהשוואה למה שמגיע לו מתוך העיזבון כולו - ורק במקרה בו נוצר עודף בשווי הזכות שנפלה בחלקו של אותו היורש, קמה חובת הפיצוי. אין בסעיף 114 (א) הוראה מהו גובה הפיצוי שיידרש לשלם היורש שנפל בחלקו המשק והדבר נתון כאמור לשיקול דעת בית המשפט והוא תלוי נסיבות." (ראה פס"ד בתיק 5261-11-20 לעיל).

         הנתבע הוא היחיד מבין היורשים שהביע נכונות ורצון לקבל את הזכויות במשק במסגרת סעיף 114, בידיעה כי קבלת הזכויות טומנת בחובה גם פיצוי כספי. בהיעדר ראיה לסתור את טענת הנתבע כי הוא יכול לפצות את יתר האחים, ולמעשה אף לא נטען כנגד יכולתו הכלכלית, אני סבור כי יש לקבוע שהנתבע הוא אכן היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק בכפוף לפיצוי יתר היורשים כפי שיפורט בהמשך.

         האם העובדה כי לנתבע זכויות בנחלה מונעות על הכרזתו כיורש "המסוגל" לקבל לידיו את המשק

         שאלה זו עמדה במוקד הדיונים כבר מהדיון הראשון. ב"כ רמ"י נשאלה חזור ושאול האם ישנה דרך בה יוכרז אדם כיורש המוכן ומסוגל לקבל את המשק כאשר יש בבעלותו משק נוסף, בכפוף לכך שהנתבע יעביר את הזכויות במשק שעל שמו לאחר.

         עמדת ב"כ רמ"י, כפי שעולה גם מסיכומיה בסעיף 21, כי עוה"ד המייצג את הרשות אינו הגורם המקצועי הרלוונטי למתן מענה ביחס לנהלי הרשות, אשר נבחנים לגופו של כל מקרה על ידי המחלקות הרלוונטיות במועד ביצוע הרישום.

         עוד אציין, כי לתיק הוגשה תעודת עובד ציבור של רמ"י שחזרה על הנהלים הידועים של רמ"י על פיהם לא ניתן לפצל נחלות, ולא ניתן להחזיק ביותר מנחלה אחת.

         למרבה הצער תשובה ברורה וחד משמעית לא ניתן היה לקבל מרמ"י. משאין תשובה ברורה וחד משמעית מהרשות, יש לחזור ללשון החוזה המשולש עצמו. הסעיף הרלוונטי הוא סעיף סעיף 20.ה. המדבר על מקרה בו נפטר חבר אגודה או מתיישב ביישוב, ומפרט את ההוראות שתחולנה במקרה כזה בענין מסירת הזכויות השימוש בנחלה. המקרה הספציפי התואם את המקרה דנן נדון בסעיף 20.ה (4) וזהו נוסחו:

      3. "אדם שהיה זכאי לקבל זכויות שימוש בנחלה או משק עזר לפי הוראות סעיף ה זה יהיה חייב לעמוד בתנאים הקובעים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. לא עמד בתנאים אלה, יהיה חייב להעביר את הזכויות שקיבל למי שיהיה כשיר, לפי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, לקבל את זכויות השימוש במשק, וזאת תוך שנה אחת וכפוף להוראות חוזה זה בדבר העברת זכויות".

         הנה כי כן, משהגענו למסקנה כי הנתבע הוא היורש היחיד המוכן ומסוגל לקיים את המשק, אין הוא נפסל מניה וביה רק משום שהוא מחזיק בנחלה נוספת. יחד עם זאת וכמצוות הסעיף, הוא חייב להעביר את הזכויות שקיבל בתוך שנה. אכן, אין הסעיף מפרט האם החובה היא להעביר את הזכויות במשק שקיבל מכוח היותו יורש על פי סעיף 114 או את המשק שנמצא בבעלותו באותה עת, ברם, על פי נהלי רמ"י ממילא לא ניתן יהיה לרשום זכויות בנחלה על שמו מכח סעיף 114, אלמלא לא יהיו זכויות של נחלה נוספת רשומות על שמו באותה עת.

         לאור האמור, ומאחר שאין יורש אחר המוכן ומסוגל לקיים את המשק, יש לקבוע כי הזכויות במשק יועברו על שם הנתבע בכפוף לעמידה בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ובכפוף לפיצויי שייקבע ליתר היורשים.

         לשם כך, על הנתבע להעביר את הזכויות במשק על שמו בתוך שנה מיום מתן פסק הדין. ככל שהנתבע לא יעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, כי אז כאמור תתבטל הזכות שניתנה לנתבע בהתאם לסעיף 114 והנחלה תוצא למכירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר, כאשר כל יורש יוכל לעתור למינוי כונס נכסים לצורך מכירת הנחלה.

         אופן חישוב הפיצוי

         על הנתבע לפצות את יתר היורשים בסכום השווה לשווי של המשק בהתאם להערכת השמאי, לאחר ניכוי בגין השקעות הנתבע 1 בנכס שהוכרו לניכוי בהתאם לפסק דין זה. מתוך הסכום שיתקבל יש להפחית את חלקו של הנתבע 1 במשק (1/4), והסכום המתקבל הוא גובה הפיצוי שישולם לשאר היורשים לפי חלקיהם בעיזבון.

      4. שווי הנחלה – ברוטו או נטו

         חוו"ד שמאי דרור ביתן הוגשה ביום 17.11.2022, במסגרתה הוערך שווי הנחלה על 2,895,000 ₪ (שווי מעוגל), ושווי כלל מכסת הביצים 645,000 ₪. הסכום הכולל הוא 3,540,000 ₪.

         איש מהצדדים לא חלק על חוות הדעת ולא ביקש להגיש שאלות הבהרה לשמאי. אומנם הנתבע הגיש בשלב מאוחר בקשה לעדכון השמאות עקב מלחמת חרבות ברזל, ברם בקשתו נדחתה נוכח סיומה של המלחמה בצפון, ואופיו של הנכס כמשק חקלאי פעיל ומניב.

         חוות הדעת אמדה את שווי הנחלה ללא התחשבות בתשלומי המס הרעיוני שהיה מוטל במקרה של מכירת הנחלה לצד שלישי. אני סבור כי במקרה בו מדובר במשק חקלאי פעיל אין זה נכון להשית על אותו יורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק לפצות את יתר היורשים על פי ערכי הנחלה ברוטו, אלא שיש לפצותם בהתאם לערכי הנחלה נטו, כך שהכספים שיקבלו יתר היורשים יהיה בהתאם לגובה הכספים שהיו מתקבלים אילו נמכרה הנחלה לצד שלישי.

         עמד על כך כב' הש' זגורי בת"ע 69253-05-18 (מיום 8.1.2019 פורסם במאגרים):

      5. "על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לחתור לעשיית הצדק ( סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995) ולמנוע עיוות דין. אין לי ספק, שפסיקה צודקת בעניין העברת זכויות בנחלות בעקבות פטירת הורים, לאחד מילדיהם בכפוף לפיצוי הילדים האחרים, לפי סעיף 114 לחוק הירושה, היא כזו שלא משיתה עליו חבות פיצוי לפי שווי משק הכולל בתוכו גם את המיסוי הכרוך בפעולת ההורשה. רוצה לומר, כי נכון וצודק בעיני להעמיד את היורשים המפוצים עם הסכומים שהיו מקבלים במקרה של מכירת הנחלה לצד ג', לאחר תשלום דמי הסכמה והמיסוי הכרוך בכך לרשויות המס (גם אם זה לא תמיד מדויק וודאי מבחינת שיעור הסכום). התוצאה האחרת עלולה ליצור תשלום כפול מצד הבן המקבל את המשק. פעם אחת הוא ישלם פיצוי לפי שווי נחלה מלא לאחיו כאילו הייתה זו מכירה שהיא אירוע מס ופעם נוספת הוא יידרש באמת לשלם את המסים ודמי ההסכמה לרמ"י ולרשויות מיסוי מקרקעין לכשימכור הנחלה. תוצאה שכזו אינה צודקת בעיני. זאת ועוד, תוצאה שכזו עלולה להרחיק ילדיהם של חוכרי נחלות מלפצות את אחיהם שכן הם יתקשו מאוד לעמוד בפיצוי לפי שווי נחלות "ברוטו". בכך גם נחמיץ את מטרת המחוקק לאפשר שימור הנחלה במסגרת התא המשפחתי תוך מתן פיצוי בתוך המשפחה".

         אציין כי בחוות דעת שהוכנה על ידי השמאי יונה סורדו ז"ל מיום 14.12.18, ככל הנראה לצורך הסכם חלוקת עיזבון בין היורשים, נקבע כי ערכי דמי הרכישה והיטל ההשבחה מגיעים לשיעור בסך 10% מגובה שווי הנחלה. ברם, אינני סבור שיש מקום להקיש מכך לשווי נטו ביחס לחוות הדעת שניתנה על ידי מומחה בית המשפט. לצורך קבלת שווי ערכי הנחלה נטו תינתן הוראה לשמאי המקרקעין שהגיש חוות הדעת לתיק בית המשפט להגיש חוות דעת הכוללת שווי הנחלה "נטו" אחר ניכוי מיסוי רעיוני.

         טענות קיזוז השקעות הנתבע במשק משווי הנחלה

         הנתבע טען לקיזוז והשבה בגין השקעותיו במשק לפי שתי אפשרויות:

         1. במקרה שייקבע שהוא בעל הזכויות, מבוקש להורות על קיזוז והשבה בגין 42 שנים (בתצהיר) בסך 2,513,919 ₪.

         2. במקרה שייקבע כי הוא אינו בעל הזכויות, אזי מבוקש להורות על קיזוז והשבה בגין 42 שנים בסך של 5,199,080 ₪.

            אין מחלוקת שהנתבע השקיע בנחלה לאורך עשרות שנים – אם בעבודה ואם בהשקעות כספיות. השקעותיו תרמו לקיום ושמירת המשק ואולי אף למניעת נזק, ולכן, ובהתאם לעקרון הקיזוז הקבוע בסעיף 114 לחוק מקובלת עליי עקרונית טענת הנתבע לקיזוז השקעותיו מהפיצוי שיידרש לשלם ליורשים, בסייג כי הסכומים הנטענים לא הוכחו ולא גובו בראיות.

            זאת ועוד, יש לקחת בחשבון את העובדה שהנתבע נהנה מפירות הנחלה לאורך השנים, והסכומים שהתקבלו מהפעלת לול הביצים, כמו גם מהמטעים שולמו כולם לנתבע. לצורך המחשה: החישוב על פיו שכר העבודה המגיע לסך 3,068,542 ₪ ללא זכויות סוציאליות (ר' טבלה בעמ' 4 לסיכומי הנתבע), מלמד על תשלום של 10,000 ₪ נטו למשך 25 שנה. על פניו מדובר בחישוב על הצד הגבוה שכן ישנה עליית שכר ריאלית ממשית ב – 25 שנה האחרונות. אך גם אם נקבל את החישוב כמות שהוא, מתגלה פער של ממש בהתחשבנות הכוללת. חישובי הרווח של הנחלה, באותה טבלה, מלמדים כי משנת 2011 ועד שנת 2022, היינו למשך 11 שנה הרווח עמד על סך של כ - 1,200,000 ₪. סכום שהנתבע ציין כי הפחית מגובה ההשקעות. ברם, אם נחשב סכום זה לתקופה של 25 שנה הרי נגיע להכנסות של 2,272,272 ₪ היינו הכנסות המכסות כמעט במלואן את ההוצאות שלכאורה הוצאו בגין עבודתו של הנתבע במשק.

            מאידך הנתבע תמך באחיו י' במהלך השנים, והאחים, זולת התובעת, לא טענו כנגד תמיכתו של הנתבע בי'.

            עיקר הסכומים אותם מבקש הנתבע לקזז משווי הפיצוי המגיע ליתר היורשים נובע מעבודתו במשק. חישוב הנתבע כולל לשיטתו 42 שנות עבודה על בסיס שכר ממוצע במשק, ומגיע לסכום של מעל 3 מיליון ₪, היינו מעל שווי הנחלה כולה. מדובר בחישוב חסר כל בסיס וחסר כל יסוד. ראשית, הנתבע, בעת שעבד במשק, מעולם לא דרש שכר עבודה, והרי מרבית השנים האם הייתה בין החיים וניתן היה לתבוע את שכר העבודה ממנה. שנית, בכל השנים שבהם הנתבע עבד במשק XX הוא גם עבד בנחלתו שלו נחלה XXX, והמשקים התנהלו בערבוביה גמורה, בחלקה הנתבע אף הודה, כך למשל העובדים התאילנדים שהתגורר בתחומי נחלה XX שימשו כעובדים גם בנחלה XXX.

            זאת ועוד, הנתבע מגלם בחישוביו חוב של עזבון המנוח לכאורה בסך 527,619 ₪. החוב מורכב מדמי שכירות, על אף שהמנוח התגורר כל השבוע בביתו שבנחלה ורק בסופי שבוע היה מגיע להתארח אצל הנתבע וכן כולל כלכלה של המנוח בסך 400,000 ₪. מדובר בתחשיב שלא הובאה כל ראיה המאמתת אותו. המנוח היה זכאי לקצבת נכות וממילא ככל שהתובע שילם את כלכלתו, כטענתו, היה עליו להגיש מדי שנה עתירה לאפוטרופוס על הרכוש של המנוח בדרישה להחזר כספים ששולמו על ידו עבור המנוח. משלא הועלתה כל דרישה כזו בחייו של המנוח, לא ברור מהיכן מגיעה דרישה 4 שנים לאחר פטירתו של המנוח.

            אם מנכים את הסכומים הנטענים בגין שכר עבודה והוצאות המנוח יוצא אפוא, כי ההשקעות שבוצעו על ידי הנתבע הוחזרו לו באמצעות רווחים שקיבל לידיו מהפעלת המשק. יחד עם זאת, והתובעים לא חלקו על כך, כי הפעלת המשק על ידי הנתבע, לרבות ההשקעות שבוצעו בו הן אלו שבזכותן המשק התפתח, הושבח והגיע לערכו הנוכחי. די אם אציין, כי על פי חוות דעת השמאי המשק הכפיל את שוויו בתוך 4 שנים. זהו על כל פנים, הפער בין האמור בחוות דעת השמאי יונה סורדו ז"ל משנת 2018 לבין חוות דעת השמאי דרור ביתן שמונה על ידי בית המשפט משנת 2022.

            אני סבור כי לצורך בחינת השקעותיו של הנתבע במשק, או למצער, שווי ההשקעות שיש להתחשב בהן לצורך חישוב הפיצוי על פי סעיף 114, יש לפנות להסכם ההלוואה שנחתם בין הנתבע לאם המנוחה עוד ביום 31.10.21.

            הסכם ההלוואה

            הנתבע הציג הסכם הלוואה שנחתם בינו לבין האם המנוחה ביום 31.10.2011.

            לטענת הנתבע מטרתו הייתה שמירה על האח י' והאחות החסויה לאחר פטירת האם. מהות ההסכם הייתה העמדת חובות האם על סך 1,500,000 ₪ (לטענת הנתבע סכום נמוך משמעותית מהחוב בפועל) כדי להבטיח המשך קיום המשק והגנה על המנוח באמצעות תפעולו על ידי הנתבע. לכן הוסכם כי החוב יוחזר בשווה כסף, כלומר, מתן זכויות השימוש בנחלה לנתבע לתקופה של 20 שנים, כאשר כל ההכנסות שיתקבלו בגין השימוש הנחלה יהיו של הנתבע בתקופה זו, אך גם הוצאות התפעול של הנחלה והדאגה לצרכיהם של האחים בעלי הצרכים המיוחדים, ובפרט של האח י' הגר בנחלה ישולמו על ידי הנתבע. בנוסף החליטה האם להעניק לנתבע זכות להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון.

            התובעים טענו כי הנתבע השתלט על המשק באמצעות הטעייה ומרמה, בין היתר באמצעות הסכם ההלוואה מול האם, אך יאמר כבר עתה כי טענות אלה לא הוכחו אף לא בבדל ראיה.

            התובעים טענו כי הסכם ההלוואה נחתם חודשים ספורים לפני שנפטרה האם כתוצאה מגידול סרטני במוחה. לפיכך ישנו חשש ממשי בנוגע לשאלת כשרותה של האם (שחתמה בביתה בפני עו"ד שהגיע להחתימה), ואף חשש לניצול והשפעה בלתי הוגנת שהנתבע השפיע על האם. לטענת התובעים הנתבע התנה את המשך דאגתו לאח י' בחתימה על ההסכם והעמיד את האם במצב בו לא הייתה לה כל ברירה אלא לחתום על ההסכם.

            עוד טענו התובעים כי הסכם ההלוואה היה צריך לעבור את אישורם של הגורמים המיישבים, הסוכנות היהודית ורמ"י וזאת בהתאם לתנאי ההסכם המשולש. משלא עורבו הגורמים הנוספים ההסכם בטל והוא חסר כל ערך.

            התובעים טענו כי נודע להם על ההסכם לראשונה כשהנתבע חשף אותו במסגרת תביעתם והם לא היה צד להסכם ולא היו מסכימים לו אילו היו יודעים עליו בזמן אמת.

            עוד נטען, כי גם אם ההסכם תקף הרי הוא מהווה חוב של עיזבון האם שהוסתר על ידי הנתבע או שהוא הכשיל את סילוקו ומכאן שיש לראותו אחראי לסילוק החוב.

            תוקפו של הסכם ההלוואה

            ההסכם נחתם חודשים ספורים לפני פטירתה מגידול סרטני ובכך התעורר לכאורה ספק לגבי כשרותה המשפטית. ברם, האם חתמה על ההסכם בפני עו"ד ולאחר שקיבלה ייעוץ משפטי ולא הוצגה כל תעודה או מסמך רפואי שיש בו כדי לתמוך בטענות התובעים באשר לאי כשרות האם.

            בניגוד לנטען על ידי התובעים, ככל שמי מהם ביקש לטעון כי ההסכם לא נחתם בנוכחות עו"ד, או כי האם לא ידעה על מה היא חותמת, הרי שהנטל להוכיח זאת רובץ לפתחם. התובעים לא זימנו את העו"ד שבפניו חתמה האם ולא ביקשו מינוי מומחה רפואי שיוכיח כי האם לא הייתה כשירה באותה עת.

            יותר מכך, ביום 5.12.21, כחודש לאחר החתימה על הסכם ההלוואה חתמה האם על מסמכים המורים על מינויו של י' לבן ממשיך. אף לא אחד מהתובעים טען, לא בזמן אמת עם מינויו של י' לבן ממשיך ולא כעת, כי המינוי של י' לבן ממשיך לא היה כדין, או שדינו להתבטל בשל חוסר כשרות של האם בזמן החתימה על מסמכי המינוי.

            גם הטענה כי התובעים לא ידעו על הסכם ההלוואה נותרה תלויה על בלימה. התובעים 2 – 6 חתמו על הסכם חלוקת העיזבון מיום 17.2.2019 שהסכם ההלוואה היה נספח לו. עניין זה אף עלה מעדותם שהם הסכימו לכך כדי "שיעזבו אותנו בשקט", וכך העיד התובע 3 בענין זה:

            ת: אנחנו הסכמנו על ההסכם הזה נטו בשביל שיעזבו אותנו בשקט, יעזבו אותנו בשקט, אנחנו מוכנים, אין לי עוד פעם, כמו שא' אמרה פה, אין לי שום בעיה שא' ייקח את המשק, שייתן לי את מה שמגיע לי. ואחרי בירור, אחרי שהצו הזה נפסל, ההסכם הזה נפסל, עשינו בירורים, ויש פה דברים שהם לא נכונים, מה לעשות?

            ש: מה לא נכון?

            ת: התחשיב, התחשיב הוא לא נכון.

            (עמ' 26, ש' 18 -23)

             

            אציין את המובן מאליו: עצם ידיעתם או אי ידיעתם של התובעים אודות הסכם ההלוואה של הנתבע עם האם, אינו מעלה ואינו מוריד ביחס לתוקפו של ההסכם. לא הוצגו כל ראיות כי האם לא הייתה כשירה, לא הוצגו כל ראיות כי מדובר בהסכם מקפח או שיש בו מרכיבי עושק או כפייה. למעשה טענות אלה כלל לא נטענו ואם נטענו נעשה הדבר בשפה רפה וללא כל ראיה תומכת.

            המסקנה המתבקשת אם כן, היא שהסכם ההלוואה תקף ויש לראות בו מקור מהימן להשקעות הנתבע במשק. עצם חתימתו של הנתבע על הסכם ההלוואה מאשר כי הוא נתן הסכמתו לגובה ההשקעה במהלך השנים.

            בהקשר זה עלתה שאלה האם הסכם ההלוואה כולל בתוכו את השקעות העבר בלבד, היינו עד לחתימת ההסכם, או גם השקעות עתידיות. התובע נשאל ע"י בית המשפט אודות הסוגיה וזו הייתה עדותו:

            ש:.. האם המיליון וחצי האלה אומרים לשקף השקעות עבר? או גם השקעות עתיד, כי זה הסכם קדימה.

            ת: השקעות עבר

            ש: ובעתיד מה? הרי ההסכם ל-20 שנה, ומה עם העתיד? עכשיו אם תשקיע עוד פעם אז עוד פעם תעשה הסכם הלוואה? כבר ידעת שלא תקבל כסף חזרה יותר ממה שזה לכאורה בהסכם, אז מה העתיד בעצם? או שההסכם הזה אומר גם עבר גם עתיד?

            ת: ההסכם הזה אומר עבר, והוא בא כדי לתת מענה לנושא הזה של זה שהאחים האלה יוכלו להתפרנס, וגם להחזיר לי על ההשקעות של העבר.

            (עמ' 70, 9 – 16)

            הנתבע טען שהסכום המצוין בהסכם ההלוואה נמוך משמעותית מההשקעות שבוצעו בפועל אך בסופו של יום הוא עצמו הודה שזה מה שהשקיע.

            אינני מוצא לקבל את עמדת הנתבע בענין זה. אני סבור כי משנעשה ההסכם בין הנתבע לאם הוא כלל לא רק השקעות עבר אלא גם אלה שייעשו בעתיד, כולל דאגה לאח המנוח י'. אין כל הגיון בטענת הנתבע כי ההסכם כלל רק השקעות עבר שכן היה ברור וידוע כי משק חקלאי מחייב השקעה שוטפת, רוצה לומר: חזקה על הנתבע כי בעת עריכת ההסכם הוא שקלל את השקעתו העתידית הצפויה במשק ולא רק את שהשקיע בעבר. הרי אם לא כך, הביא עצמו הנתבע לבוא חשבון עם האם, או עם יורשיה, בדבר השקעות עתידיות שעשויות להיות פרוסות על פני 20 שנים.

            למסקנה זו אני מגיע גם מתוקף העובדה כי הנתבע, שללא ספק לקח על עצמו את ניהול המשק והפעלתו, וכן לקח על עצמו דאגה לכל צרכיו של האח המנוח י', נהנה לבדו מרווחים שהמשק הפיק. נכון הדבר כי למנוח מונה אפוטרופוס לרכוש ולא נטען כלפי הנתבע כי ניצל את המנוח או כי לקח כספים לא לו, אך הנתבע עצמו הודה כי ניהול המשקים, גם אם הופרד חשבונאית, נעשה בערבוביה מסוימת לרבות, כאמור, בענין השימוש בעובדים התאילנדים והלנתם בנחלת המנוח.

      6. חישוב הפיצוי שעל הנתבע לפצות את יתר היורשים

         משהגעתי למסקנה כי השקעות הנתבע במשק עמדו על סך של 1,500,000 ₪ שעל פי ההסכם יוחזרו לנתבע במשך 20 שנה, באמצעות מתן הזכות לניהול ותפעול המשק על ידי הנתבע ונטילת הרווחים, לרבות ממכסת ייצור הביצים, נותר לבצע חישוב אריתמטי בדבר ההשקעה שנותרה להחזיר לנתבע בהתחשב בשנים שנותרו עד סוף מועד ההלוואה.

         להלן החישוב בדבר סכום ההשקעה שנותר להשיב לנתבע:

         היתרה ההתחלתית- 1,500,000 ₪ והיא מחולקת על פני 20 שנה. פועל יוצא מכך הוא, כי בגין כל שנה בה הנתבע מפעיל את הנחלה ונהנה מרווחיה "מוחזר" סכום של 75,000 ש"ח.

         חוזה ההלוואה נחתם ביום 31.10.2011, מכאן שהסכום "שהוחזר" כבר בגין ההשקעה, נכון ליום 31.8.25 עומד על סך 1,037,500 ₪ (לפי חישוב של 13 שנה + 10 חודשים). וכפועל יוצא מכך הסכום שנותר לקיזוז בגין ההשקעה עומד על 462,500 ₪.

         יחד עם זאת, נוכח העובדה כי בעת הזאת נדרש עוד עדכון מטעם השמאי ביחס לשווי הנחלה "נטו" לאחר ניכוי מס רעיוני, הרי שיש לבצע את החישוב באופן בו המועדים יחפפו את מועד החיוב בפועל. על פי החשבון שפורט לעיל "שוויו" של כל חודש בו הנתבע מנהל ומפעיל את הנחלה כהחזר השקעה עומד על 6,250 ₪. על כן החישוב המדויק ייעשה בעת קבלת חוות הדעת הסופית בדבר שווי הנחלה נטו.

         להלן דוגמה לחישוב עקרוני בלבד: בהנחה ששווי הנחלה נטו, לאחר ניכוי מס רעיוני, יעמוד על סך של 2,000,000 ₪. חישוב השקעות הנתבע בנחלה שנותרו להחזר יחושבו, על בסיס השנים שחלפו מאז הועמדה ההלוואה. היינו, בהנחה שחלפו 14 שנים מיום מתן ההלוואה, אזי נותרו להחזר 6 שנים ובסך הכל 450,000 ₪. שווי הנחלה לאחר החזר השקעות יהיה 1,550,000 ₪. שווי סך הפיצוי ליתר היורשים, כל יורש על פי חלקו, יהיה אם כן 1,162,500 ₪. כאמור, במדובר בחישוב עקרוני ולא מדוייק, שכן על מנת לבצע חישוב מדויק יש לקבל את ערכה של שוויה הנחלה במונחי "נטו".

         נוכח העובדה כי מדובר בסכום משמעותי יש לאפשר לנתבע פרק זמן סביר לגייס את הסכום לשם העברתו ליורשים. מובהר, מכל מקום, כי תשלום הפיצוי ליורשים מהווה תנאי לקבלת הנחלה על ידי הנתבע, בבחינת עמידתו בתנאי סעיף 114 לחוק הירושה. היינו, שהנתבע "מסוגל" לקבל לידיו את הנחלה, ומסוגלות בהקשר זה היא גם המסוגלות לפצות את יתר היורשים בהתאם לחוק.

         לא נעלמה מעיני העובדה כי ייתכן שהנתבע יפצה את התובעים בהתאם לפסק הדין (לאחר קבלת חוות הדעת השמאית המשלימה), אך בפועל בבואו להעביר את הזכויות בנחלה על שמו, ייתקל בסירוב של רמ"י להעברת הזכויות בשל נהלי רמ"י שאינם קשורים ואינם תלויים בתובעים. במקרה כזה יהיה הנתבע זכאי לקבל החזר בדין הכספים ששולמו על ידו כך שההחזר יבוצע מתוך כספי התמורה שיתקבלו כתוצאה ממכירת הנחלה לצד שלישי.

         סוף דבר:

         לאור כל האמור, אני קובע כדלקמן:

          

         1. הנתבע הוא היורש המסוגל והנכון לקיים את נחלה XX במושב XXXX בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, וזאת בכפוף לתנאים המפורטים להלן.

             

         2. הנתבע נדרש לעמוד בכל נהלי רמ"י לצורך העברת הזכויות בנחלה על שמו, וזאת בתוך 12 חודשים ממתן פסק דין זה.

         3. הנתבע מחויב לפצות את היורשים בתוך 90 יום מהיום בו ייקבע סכום הפיצוי על ידי בית המשפט. מובהר כי סכום הפיצוי יחושב באופן הבא: שווי הנחלה "נטו" בניכוי סכום ההשקעה שיחושב על פי מועד התשלום בפועל בהתאם לנוסחה שפורטה בפרק חישוב הפיצוי בסעיף 133 לפסק הדין.

         4. בהחלטה נפרדת תינתן הוראה לשמאי המקרקעין דרור ביתן, שערך את השומה במסגרת תיק זה, להגיש בתוך 30 יום שומה מתוקנת ביחס לשווי הנחלה "נטו" לאחר ניכוי מס רעיוני. השומה המתוקנת תהיה מבוססת על השומה שניתנה במסגרת תיק זה מיום 13.11.2022. עלויות חוות הדעת המתוקנת יושתו על הצדדים בחלקים שווים. ככל שצד לא ישלם את חלקו יוכל הצד האחר לשלם במקומו והדבר יילקח בחשבון במסגרת גובה הפיצוי שייפסק כי על הנתבע לשלם לתובעים.

         5. במידה שהתובע לא יפעל בהתאם לאמור לעיל, היינו, לא יפצה את היורשים כפי שייקבע או לחלופין לא יעביר את הזכויות בנחלה על שמו בשל מגבלות רמ"י, יוכל כל אחד מהצדדים להגיש תביעה מתאימה למינוי כונס נכסים חיצוני לשם מכירת הזכויות בנחלה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.

             

         6. לאור התוצאה אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות.

             

         7. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

             

         8. הוראה לשמאי מקרקעין תינתן בהחלטה נפרדת.

             

            פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

             

            ניתן היום, ד' תשרי תשפ"ו, 26 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.