פס"ד בתביעה לביטול/הפחתת מזונות קטין

ההליך

1. ביום 21.5.2024 הניח בפניי אב תובענה לביטול ו/או הפחתת מזונות קטין יליד X.X.2018.

2. בין הצדדים עוד כ- 15 תיקים קשורים וראשיתם עוד משנת 2019 רובם ככולם נסובים סביב ראיית הקטין ומזונותיו.

3. ביום 9.7.2024 הורתי כי התיק יתברר במאוחד עם תלה"מ 56923-05-24, שם עתר האב לקבל פסק דין הצהרתי בעניין חיובי מדור, ולפיו אין הוא חב בתשלומי מדור.

4. פסק הדין הבסיסי למזונות קבע מזונות קטין הגובה 1,400 ₪ בחודש וכן מדור ודמי אחזקת מדור בגובה 1,500 ₪ תוך שהוא מציין במפורש כי מדובר במשמורת משותפת מחד ואי עבודת האם מאידך (פסק דין מיום 20.5.2019, עמוד 13 משורה 29 ואילך).

5. עוד קבע פסק הדין כי מצופה מהאם לפנות לסיוע בשכר דירה וכי כל עוד לא תעבוד, תפנה לבקש הבטחת הכנסה, וכי חיוב המדור כפוף כמובן לשכירת מדור של האם בו תתגורר עם הקטין.

6. מאיליו ברור כי המזונות השוטפים שנקבעו הם מזונות מינימליים או הכרחיים (על משמעות המושג ראה בע"מ 5944/22 פלונית נ' פלוני (פמ"מ 15.11.2022)).

7. עוד ברור שעתירה לביטול מזונות היא עתירה חריגה לה לא ייעתר בית המשפט בדרך כלל, בוודאי לא בשלב שכבר נקבעו מזונות בידיעה שמדובר במשמורת משותפת.

8. אולי בראי הדברים הנ"ל הוקדשו רוב רובם של סיכומי האב דווקא לסוגיית ביטול חובו במדור ופחות לסוגיית ביטול המזונות השוטפים.

9. אגב עמ"ש 50560-05-20 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה תוכל האם לעזוב את אזור מגורי הצדדים ולעבור לגור ביישוב גבע בנימין (וראה גם עמ"ש 75553-12-20).

    

   טענות האב בתמצית:

    

10. לשיטתו של האב יש להורות על ביטול המזונות שעה שמדובר במשמורת משותפת ומשעה שפס"ד כלל אמירה המתייחסת לכך שהאם אינה עובדת, ולעת הזו היא עובדת גם עובדת ומשתכרת בסך 7,000 ₪ נטו לפחות.

11. האב טען כי לאם אין הוצאות מדור, יש לה בן זוג, ומשכך חל שינוי נסיבות המצריך את ביטול המזונות או לפחות הפחתתם.

12. אשר לביטול חיוב המדור טען האב כי ההסכמה אשר ניתנה בבית המשפט המחוזי לא כללה הסכמה שלו להמשך החיוב במדור, וכי החיוב המקורי במדור ניתן אגב התחייבות האם להתגורר באזור המרכז.

13. האב טען כי בפועל גרה האם בבית הוריה, לא נצרכה לשלם מדור, ולראיה שבמשך 5 שנים גם לא דרשה דמי מדור.

14. הוסיף האב וטען כי האם לא רק גרה בבית הוריה, היא גם סמוכה על שולחנם, עניין המשפיע גם על המדור וגם על המזונות השוטפים.

15. האב גם טען שהסכום אשר נקבע למדור בגובה 1,500 ₪, עולה על 50% מדיווח האם על עלות המדור, וגם אם משלמת האם את אשר היא טוענת, אזי 30% מגיעים רק לסך 833 ₪ ולא 1,500 ₪.

    טענות האם בתמצית

     

16. האם טענה כי משהסכימו הצדדים בבית המשפט המחוזי, כי היא תוכל לעבור לגבע בנימין אזי משלא התייחסו הצדדים בהסכמתם לשאלת המדור, יש לראות את חיוב המדור כממשיך לחול במסגרת חיובי המזונות, ולראיה כך גם סבר בית המשפט בפסק הדין שניתן ביום 9.7.2024.

17. האם טענה כי הוכיחה שהיא שוכרת יחידת דיור מאביה כנגד שכירות בגובה 2,500 ₪ בחודש מחודש מאי 2024 ולכן היא אכן זכאית רק ל- 833 ₪ בחודש.

18. אשר להפחתת הסך השוטף, טענה האם כי מצבו הכלכלי של התובע השתפר והכנסותיו יותר מאשר הכפילו עצמן, גם אשתו של האב משתכרת, ויש לו יתרת זכות של כ- 99,000 ₪ ונמצאה העברה לחסכונות בסך 200,000 ₪.

19. התובעת טענה כי היא משתכרת 5,200 ₪ לערך ומסכום זה היא משלמת שכירות וכן ליסינג בסך 2,000 ₪ לרכבה.

20. לבסוף, הדגישה האם כי סכום המזונות השוטף בו חייב האב, הוא סכום מינימלי ואין להתערב בו.

     

     

    דיון והכרעה

     

    הפחתת המזונות השוטפים

21. יאמר כי עת נפסק סך המזונות השוטפים כבר נקבעה בין הצדדים משמורת משותפת (וראה תלה"מ 17276-05-19 משורה 25 בעמוד 13 שם).

22. במילים אחרות, לא תישמע טענה בדבר קיום משמורת משותפת לעניין שינוי נסיבות.

23. קבע בשעתו בית המשפט המחוזי מפי כב' השופט שוחט כי לא בנקל יסטה בית המשפט ובוודאי לא באופן משמעותי בהסכמות בין הורים (וראה עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 23848-05-19 פלוני נ' פלונית (ת.מ.מ, 2.4.2020)).

24. קל וחומר שלא על נקלה יסטה בית המשפט מפסיקת מזונות שהיא בסכום מינימלי.

25. הלכת בע"מ 919-15, כשלעצמה, גם היא אינה שינוי נסיבות גם לא חציית קטין את גיל 6, עניין שהיה צפוי וידוע מראש. העובדה כי האב המשיך לפרוע מזונות שוטפים מאז מתן פסק הדין ועד להגשת התביעה, מלמדת אותנו שגם הוא לא סבר שיש הצדקה כלשהי להפחתה במזונות השוטפים.

26. הטענה כי התובעת החליטה להשתכר גם היא בגדר מה שהיה צפוי.

27. הכלל הוא שהפחתת מזונות צריכה להיעשות אגב שינוי נסיבות משמעותי שלא היה צפוי (וראה ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לח(3) 187, ע"א442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767).

28. כבר בפסק הדין נצפתה לפחות פניה להבטחת הכנסה, וסביר גם היה שאשה צעירה תחפש לעצמה עם הזמן מקום עבודה, מה גם שלאם היה מקצוע וצפוי היה שלא תישאר לאורך ימים בחוסר מעש.

29. ואומר כי משכורתה של האם אינה חריגה בגובהה.

30. הטענה ולפיה מעברה של האם להתגורר בגבע בנימין היא בגדר שינוי נסיבות מהותי לצורך הפחתת מזונות שוטפים, גם היא אינה עונה לקריטריון שהדברים לא היו צפויים, שהרי ההסכמה שניתנה בבית המשפט המחוזי על לשונה, הפכה כבר אז להסכמה מדעת למרחק, והאב לא התנה את הסכמתו בשינוי דמי המזונות.

31. דה פקטו, על אף ההגדרה של משמורת משותפת אזי זמני השהות כפי שנקבעו בשעתו על ידי וכפי שגם אושררו בבית המשפט המחוזי קובעים פעמיים בשבוע עם לינה ומידי סוף שבוע לסירוגין. במילים אחרות, מדובר בזמני שהות נרחבים אך לא בחלוקה שוויונית של הזמן.

32. די באמור לעיל כדי שאדחה את תביעת האב הן לביטול המזונות והן להפחתתם מן הטעם של שינוי נסיבות.

    דמי המדור

33. סעיף 5 לסיכומי התובע טוען במפורש כי הנתבעת איננה שוכרת את הדירה מאביה ומכאן שאין לחייב את התובע בדמי מדור כלשהם.

34. אתחיל מן הכלל שדמי אחזקת מדור, להבדיל מדמי מדור, הם בד"כ נבלעים במזונות השוטפים (וראה רמ"ש (מחוזי מרכז) 78829-12-24 נ. ל נ' ת. ל (ת.מ.מ 19.1.2025).

35. כאשר מארג העדויות מסביר כי הסכום שנחזה להיות דמי השכירות כולל גם תשלום שמשלם אבי התובעת עבור ארנונה וחשמל (וראה פרוטוקול הדיון מיום 10.6.2025, עדות הנתבעת מעמ' 14 ואילך) אזי יש לראות את דמי השכירות המוצהרים כפחותים מן הנטען.

36. מאליו ברור גם שאותו סכום של 2,500 ₪ דמי שכירות, להם טוענת הנתבעת בע"מ 14, אינם צריכים רק להפחתה בגין ההוצאות, אלא ש-1/3 מסכום זה אינו 1,500 ₪ כפי שנפסק עת גרו הצדדים בת"א ובהערכה של מה שעשויה לעלות שכירות בת"א, אלא ש- 1/3 אינו עובר את סך של כ- 830 ₪ לחודש.

37. דיי בכך כדי להצדיק את הפחתת דמי המדור ובשיעור משמעותי.

38. עלות מעבר הדירה מאזור ת"א לגבע בנימין בוודאי מכתיב פחיתה דרמטית בשיעור דמי המדור.

39. השאלה אינה אם להפחית את דמי המדור אלא רק אם לא לבטלם כליל עד אשר תשכור לעצמה התובעת בנפרד מדור.

40. כאשר שוכר בן זוג דירה מבן משפחתו קל וחומר מהורהו, מתגבר מאוד נטל ההוכחה המוטל עליו, להראות האם מדובר בשכירות אמיתית או שמא בפיקציה כזו או אחרת.

41. הכלל הוא גם בהינתן ואלס נ' גת (וראה ע"א 3829/91 ‎אבינועם וואלס‎ ‎נ' נחמה גת, פ"ד מח(1) 801), מכוח אנלוגיה שוויתור הורה על דמי שכירות או חלקם הוא מצב טבעי, ואותו הורה המעניק לילדו זכות מגורים אינו זכאי לפיצוי כאילו השכירו את הנכס לצד ג'.

42. כדי לחייב אדם בדמי מדור יש צורך בביצוע תשלום המדור בפועל, וכבר ראינו שהנתבעת הודתה בוויתור חלקי של דמי השכירות, על דרך נשיאה בהוצאות.

43. הורה המתגורר אצל הורהו, כאמור נושא בנטל הוכחה מוגבר להוכיח כי באמת אין מדובר בעסקה פיקטיבית.

44. כל תמיהה, היא כמובן פועלת לרעתה של הנתבעת.

45. אין עורר כי משך 5 שנים לא דרשה הנתבעת דמי מדור, ומכאן נשאלת השאלה מה פתע פתאום, כאשר היא ממשיכה לגור אצל אביה, החליטה הנתבעת לדרוש דמי מדור ואף לא הייתה הוגנת מספיק כדי להסכים להפחתת הדרישה ל- 1/3 מהסך לו היא טוענת שהיא משלמת.

46. חוזה השכירות שהוצג מחייב למשל רישום מונה חשמל ומים ע"ש הנתבעת, אך בפועל הדברים לא נעשו.

47. התמיהה שעלתה כיצד פורסמה אותה יחידה ששוכרת הנתבעת כביכול להשכרה, בזמן מגורי הנתבעת בה, גם היא מעוררת תמיהה בלתי מוסברת.

48. הכיצד פורסמה אותה יחידה למציעים זרים, לאמור תשעה חודשים אחרי שהנתבעת כבר התגוררה ביחידת הדיור כביכול, מעלה גם היא תמיהה.

49. מדוע פורסמה יחידת הדיור בה מתגוררת הנתבעת בסכום נמוך מזה שמציגה הנתבעת כמשולם כביכול, גם היא מעלה שאלה האם באמת מושכרת היחידה לנתבעת.

50. לטעמי, ניתן בקלות לסבור שגם אם עושה או לא עושה הנתבעת שימוש ביחידה, ספק גמור אם מדובר בשכירות במובן הרגיל שאליו אנו מתכוונים, ואם בכלל משלמת הנתבעת דמי שכירות.

51. כאשר כותבת הנתבעת בסעיף 2 לסיכומיה כי הוכיחה שהיא שוכרת מאביה דירה תמורת 2,500 ₪, סכום שונה ממה שהעידה עליו, אזי אינני מסכים איתה שהיא אכן "הוכיחה את הדברים".

52. העובדה שהנתבעת טוענת שהיא מבצעת לאביה העברה בנקאית מידי חודש גם היא מעלה שאלות ואסביר; העברה בנקאית אינה הוראת קבע והיא מחייבת טורח מידי חודש. העברה בנקאית גם אינה סותרת את העובדה שמדובר במעין עסקה סיבובית.

53. טענת הנתבעת בסעיף 5 לסיכומיה כי הפרסום היה טעות ולא הוכח כי היה פרסום עדיין אינה מניחה את דעתי כי באמת הייתה טעות, שכן אחותה של הנתבעת שלכאורה נטען לגביה שהיא זו שפרסמה ואולי טעתה, לא הובאה לעדות ע"י הנתבעת.

54. טענות בדבר השכרה כביכול מהורים עולות חדשות לבקרים, וככלל מדיניות שיפוטית רצויה, הייתה מבקשת משוכר מדור להשכירו מצד ג' ולא מהורה.

55. ניסיונה של הנתבעת לערבב (פרוטוקול עמ' 13) דמי טיפול כביכול של 100 ₪ בקטין (שהיא משלמת כביכול לאמה) בעלות המדור, גם היא אינה מוסיפה לאמינותה.

56. אביה של הנתבעת העיד בעמוד 18 לפרוטוקול, לשאלה כמה הוא גובה וענה 2,600 ₪, תוך שהוא מערבל בנ"ל גם העברה נוספת לאשתו בגובה 100-200 ₪, עלות עזרת האם בטיפול בקטין.

57. באותו עמוד 18 העיד אביה של הנתבעת גם כי הוא עוזר בכסף לנתבעת, ואחר כך סייג דבריו וטען שהוא עוזר רק בכ- 200 ₪.

58. תחושתי היא שנוצר ערבוב סכומים בין עזרה להוצאות אחזקת הדירה, דמי טיפול, קצת עזרה שוטפת, והכל כדי כך שלטעמי לא הוכיחה הנתבעת כי מדובר בתשלום אמיתי.

59. התוצאה היא שלעת הזו, לא הוכח די שהנתבעת משלמת באמת מדור, ועד אשר לא יוצג חוזה לפיו שוכרת הנתבעת מדור מצד ג', ויוכח היקף השכירות נטו, דין הוא לפטור את התובע מעלות המדור.

    סוף דבר

     

60. תביעת התובע להפחתת המזונות השוטפים נדחית ותביעתו לביטול דמי המדור מתקבלת.

61. הנתבעת תישא בהוצאות התובע לאור התוצאה אליה הגעתי בסך 15,000 ₪.

62. ניתן היתר פרסום פסק דין זה.

63. המזכירות תסגור את התיק.

    ניתן היום, א' חשוון תשפ"ו, 23 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.