תמיר בגדדי פיננסים והשקעות בע"מ נ' פרכטל ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

2.בהיות התובעת חברה, נדרשים אנו לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן "חוק החברות") כפי שהוסף במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות. בעניין זה נפסק עוד ב-רע"א 544/89, אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד מד(1) 647 (ביחס לקודמו - סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983) כי:

"... להבדיל מתקנה 519 קובע סעיף 232 הנ"ל תנאי הכרחי יחיד לחיובה של החברה במתן ערובה והוא - חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, אם הנתבע יזכה בדין; בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה שבה התובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות; ... שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים בנסיבות הענין טעמים לסתור...".

וכן ראה ב-רע"א 10905/07, נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008):

"...בהצעת החוק לתיקונו של חוק החברות [תיקון מס' 3 התשס"ה-2005 - ב.ש.] ...נאמר שם, כי "מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 לפקודת החברות כדי להבהיר כי לא היתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע". ... נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות... על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. ...

...על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה... במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע..." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

(וראה גם: רע"א 10671/08, CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (2009); ת.א. (ת"א) 1905/06, משה אלבס אחזקות בע"מ נ' אבי שיף החזקות בע"מ (2009); ת.א. (חיפה) 400/07, חברת תרבות רה"ן (1998) בע"מ נ' עבד רבה יוסף שאקר דחלאן (2009); ת.א. (ת"א) 10568/08, ברן תעשיות (1991) בע"מ נ' שניידר פרוייקטים (א.ו.ש.) בע"מ (2009); ת.א. (חיפה) 95-12-08, טיב טעם הכרמל תעשיות (2202) בע"מ נ' פרימיום קלאס בע"מ (2010), על האסמכתאות המצוינות בו; ת.א. (באר שבע) 32220/09, קיבוץ זיקים אגודה שיתופית בע"מ נ' דוגוש בניין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ (2010); רע"א 10376/07, ש.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009); רע"א 10376/07, ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009)).

האם עלה בידי התובעת לסתור את החזקה לפיה מחוייבת היא בהפקדת ערובה?

3.החלופה הראשונה - יכולת תשלום

לטענת הנתבע, המתווך מר בגדדי פועל כיום באמצעות חברה אחרת ולא התובעת. עוד נטען כי המדובר בתביעת סרק שסיכוייה נמוכים.

לטענת התובעת, המדובר בחברה פעילה וסולבנטית וסיכויי התביעה טובים המה.

אמנם, כל שנטען בבקשה הוא כי קיים חשש נוכח העובדה שמר בגדדי פועל כיום באמצעות חברה אחרת. ברם, הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח כי ביכולתה לשלם את ההוצאות מוטל על התובעת.

מר בגדדי מצא לנכון שלא לפרט את מצב החברה ולהסתפק בטענה כללית כי החברה פעילה וסולבנטית בהסתמכו על מכתב רו"ח מיום 30/9/13 ובהדגישו "שאין אני סבור שאני חייב בפירוטן, לצורכי הדיון בבקשת הנתבעים". ולא היא. שומה היה על התובעת להתכבד ולהציג דו"חות כספיים המעידים על כך ומשחדלה לעשות כן יש לאמר כי התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ לפתחה להוכיח כי תוכל לעמוד בחיוב בהוצאות, אם וככל שיושת עליה.

ויודגש - בתצהירו מר בגדדי לא סתר את טענת הנתבעים כי כיום הוא פועל במסגרת חברה אחרת.

יחד עם זאת בכך, כאמור, לא תעצר הבדיקה.

4.החלופה השנייה - נסיבות שאינן מצדיקות את חיוב התובעת בערובה

בכל הקשור לסיכויי התביעה - הבחינה בשלב זה היא בהתאם לאמור בכתב התביעה, קרי: האם יש בידי התובעת עילת תביעת טובה, בהנחה שתצליח להוכיח את הנטען בכתב התביעה.

נוכח הזהירות בה אנו מצויים בשלב זה – משטרם נשמעו ראיות ואי הרצון לחרוץ את דין התביעה בטרם עת (ראה: רע"א 2241/01, הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (2001); ת.א. (י-ם) 7112/05, כאמלה נ' משרד הבטחון (2006)) - לא ניתן לאמר כי התביעה חסרת סיכוי וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין דא.

5.האיזון הנכון והמידתי במקרה זה בין האינטרסים ה'מתגוששים בזירה' ובכלל זה הרצון שלא לחסום את זכות הגישה של התובעת לערכאות מזה ולא לגרור את הנתבעים להליך מבלי שתובטח אפשרות גביית הוצאותיהם אם יזכו מזה - ימצא בקביעת גובה הערובה בה תחויבנה התובעת אשר בנסיבות יועמד על סכום של 4,000 ₪.