פס"ד בתביעה לחיוב אב במזונות ומדור 3 קטינים

 מונחת לפני תובענה שהגישה אם נגד אב, לחיובו בתשלום מזונות ומדור 3 קטינים.  כללי 

1. התובעת והנתבע (להלן: "הצדדים"), בני הדת היהודית, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 16.*.* וכיום גרושים.

    

2. מנישואי הצדדים נולדו שלושת הקטינים נשוא תובענה זו: *****– יליד ***** (כבן 8.5 שנים); ***** – יליד ***** (כבן 6.5 שנים); ***** – ילידת ***** (כבת 4 שנים) (להלן: "הקטינים").

    

3. הצדדים שניהם עובדים כ******* ב ******.

    

4. ביום 16.*.* (עובר לנישואי הצדדים), חתמו הצדדים על הסכם ממון שאושר ע"י נוטריון (להלן: "הסכם הממון").

    

5. ביום 30.11.22 פתחה התובעת בהליך י"ס כנגד הנתבע.

    

6. ההליכים בעניין "זמני השהות" עם הקטינים ורכוש הצדדים, מתנהלים בביה"ד הרבני, כאשר נכון להיום תובענה שהגישה התובעת לביטול הסכם הממון תלויה ועומדת בפני ביה"ד.

    

7. במועד הגשת התביעה דנן (יום 31.1.23), הצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת ברח' *****, בשכונת ***** בירושלים (להלן: "הדירה ב*****"), אולם כיום הם מתגוררים בנפרד.

    

8. ביום 3.12.23 התקיים דיון קד"מ אצל המותבת הקודמת כב' השופטת אורית בן דור, וביום 25.11.24 התקיים דיון קד"מ בפניי.

    

9. ביום 11.3.25 התקיים דיון הוכחות במעמד הצדדים, וביום 13.7.25 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה (להלן: דיון ההוכחות).

    

   הסכם הממון

    

10. כאמור לעיל, עובר לנישואיהם, חתמו הצדדים על הסכם ממון שאושר ע"י נוטריון.

     

11. ביום 11.3.24 הגישה התובעת לבימ"ש זה, תובענה לביטול הסכם הממון (תלה"מ 24391-03-24).

     

12. ביום 24.9.24 ניתן פסק דין, המקבל את בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, מהטעם שהעניין כבר נדון במסגרת תביעת גירושין כרוכה שהוגשה לביה"ד הרבני.

     

13. כיום, אין חולק בין הצדדים כי התביעה לביטול הסכם הממון תלויה ועומדת לפני ביה"ד הרבני. על כן, כאשר אדון בהכנסות הצדדים בהמשך פסק הדין, יש לכלול בשקלול זה את רכושם של הצדדים בהתאם להסכם הממון שנכון להיום עומד בתוקפו.

     

14. להלן עיקרי הסכם הממון, הרלוונטיים לענייננו:

     

    1. במסגרת הצטרפות הנתבע לעמותת *****, רכש הנתבע דירה ב***** (ר' ס' 1 להסכם הממון)

        

    2. הדירה תירשם ע"ש הנתבע בלבד (ר' ס' 2 להסכם הממון)

        

    3. ככל שתילקח הלוואת משכנתא עבור דירת *****, אזי המשכנתא תיפרע ע"י הצדדים באופן שווה (ר' ס' 3 להסכם הממון)

        

    4. ככל שהצדדים יעברו להתגורר בדירת *****, אזי במקרה של פרידת הצדדים יחולו ההוראות הבאות (ר' ס' 4 להסכם הממון): 

       

        

15. לגבי תכולת דירת *****, סיכמו הצדדים כדלקמן (ר' ס' 8 להסכם הממון):

    

16. הצדדים הסכימו לשיתוף הזכויות הסוציאליות של כ"א מהם (פנסיה/קרן השתלמות/קופות גמל), החל ממועד תחילת הנישואין (ר' ס' 5,7,10,12 להסכם הממון).

     

17. הצדדים סיכמו את אופן השימוש ברכב "המזדה" הרשום ע"ש של הנתבע (ר' ס' 9 להסכם הממון):

    

     

    החלטה למזונות זמניים

     

18. ביום 13.11.23 ניתנה החלטה למזונות זמניים, ע"י המותבת הקודמת כב' השופטת אורית בן דור, כאשר אותה העת היו 2 קטינים מתחת לגיל 6, להלן עיקרי ההחלטה:

     

    1. הצדדים מתגוררים בנפרד, כאשר הקטין ***** הוא מעל גיל 6 ושני הקטינים הנוספים הם מתחת לגיל 6 (ר' ס' 1-2 להחלטה)

        

    2. זמני השהות של הצדדים עם הקטינים הם שוויוניים (ר' ס' 3 להחלטה)

        

    3. ניכר כי לצדדים הוצאות דומות למדור ואחזקתו (ר' ס' 8 להחלטה)

        

    4. יחס הכנסות הצדדים הוא 56/44 לטובת הנתבע (ר' ס' 9 להחלטה)

        

    5. בשים לב לגילאי הקטינים, נקבע כי בשלב זה תשמש התובעת "כהורה מרכז" (ר' ס' 12 להחלטה)

    6. הנתבע ישלם לידי התובעת סך של 2,100 ₪ לחודש עבור הקטינים (500 ₪ עבור הקטין ***** ו-800 ₪ עבור כ"א מהקטינים הנוספים, ***** ו*****) (ר' ס' 13א להחלטה)

        

    7. הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים (ר' ס' 13ב-ג להחלטה)

        

    8. קצבת הילדים תשולם לידי התובעת

        

       החלטות בבקשות לעיון מחדש בהחלטה למזונות זמניים

        

19. ביום 3.12.23 ניתנה החלטה, כי אין עילה לשוב ולהידרש להחלטה למזונות זמניים.

     

20. ביום 16.6.24 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת התובעת לעיון מחדש בהחלטה למזונות זמניים.

     

21. ביום 9.12.24 ניתנה החלטה בה התווסף לחיוב של הנתבע בדמי מזונות זמניים חיוב בתשלום חלקם של הקטינים במדור, כך שהוא שילם סך של 336 ₪ לחודש בנוסף לדמי המזונות בסך של 2,100 ₪ לחודש.

     

    הסעד המבוקש

     

22. במסגרת כתב התביעה (עת גרו הצדדים יחדיו והיות רק אחד הקטינים מעל גיל 6), פירטה התובעת את צרכי הקטינים: צרכים תלויי שהות – 2,300 ₪ עבור כ"א מהקטינים ***** ו*****, 2,600 ₪ עבור הקטינה *****; צרכים שאינם תלויי שהות – 700 ₪ עבור כ"א מהקטינים, בהתאם לגילם באותו מועד; 8,515 ₪ עבור הוצאות מדור ואחזקתו וכן הוצאות רכב; דמי טיפול עבור הנשיאה בנטל הטיפול בקטינים.

     

23. לאור האמור, התובעת עתרה לחיוב הנתבע בסכומים המפורטים להלן: מלוא מזונות הקטינים השוטפים, 50% מתשלומי המדור ואחזקתו, מלוא הוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים, דמי טיפול בסך 500 ₪ לחודש עבור כ"א מהקטינים, רכישת מיטלטלין הקשורים למחייתם השוטפת של הקטינים.

     

24. בסיכומיה, עתרה התובעת לחיוב הנתבע בסכום שבין 2,500-2,700 ₪ עבור שלושת הקטינים יחדיו וכן בתשלום 50% מתשלומי המדור (ר' עמ' 98 ש' 8-29 לפרוטוקול סיכומי הצדדים (להלן: "הסיכומים").

     

    טענות התובעת בכתב התביעה מיום 31.1.23

     

25. התובעת טענה להתעמרות נפשית וכלכלית ע"י הנתבע, וכתוצאה מהן הפכה להיות משותקת ותלויה מבחינה כלכלית.

     

26. התובעת אמונה על גידולם של הקטינים ודואגת לכל מחסורם, היא ששוהה עמם במהלך היום, ונושאת על כתפיה את הטיפול בהם, כמעט בלא סיוע מצד הנתבע, אשר סובל ממוגבלות פיזית, מקשיים תפקודיים, כתוצאה מכאבי גב קשים ופריצות דיסק.

     

27. התובעת עובדת "במשרת אם" והכנסתה מעבודתה היא 8,000 ₪ נטו לחודש.

     

28. הנתבע עובד במשרה מלאה והכנסתו היא 12,000 ₪ נטו לחודש.

     

29. הסכומים אותם עותרת התובעת לחייב את הנתבע, הם בהתאם לדין והפסיקה.

     

    טענות התובעת בתצע"ר מיום 12.2.25 (להלן: "תצע"ר התובעת")

     

30. התובעת חזרה על טענותיה להתעמרות כלכלית ע"י הנתבע, וכן הטיפול/גידול הקטינים ללא סיוע מהנתבע בשל בעיותיו הרפואיות של הנתבע.

     

31. זמני השהות של הצדדים עם הקטינים הם משותפים.

     

32. התובעת עובדת במשרה מלאה כ*****, ובימים שיש לה זמני שהות עם הקטינים היא יוצאת שעה קודם. הכנסתה של הנתבעת היא 8,500 ₪ נטו לחודש.

     

33. בין החודשים 9.23-9.24 הייתה זכאית התובעת לסיוע בשכר דירה בסך 3,500 ₪ לחודש.

     

34. החל מחודש 8.24 ובכדי להגדיל את הכנסתה, החלה לבצע "עבודות *****" ב****, מעבר לשעות העבודה שלה. עבודה זו אינה קבועה ומבוססת על "היצע וביקוש", כאשר ישנם חודשים שאינה מתקיימת כלל.

     

35. הנתבע עובד כ***** במשרה מלאה והכנסתו החודשית היא בסך 12,000 ₪ נטו לחודש.

     

36. הנתבע משלם 1,700 ₪ לחודש עבור המשכנתא בדירת ***** בה הוא מתגורר.

     

37. עבור רכישת דירת ***** ושיפוצה, נטלה התובעת שתי הלוואות בסך 100,000 ₪, ובגינן היא משלמת החזר חודשי בסך כ-880 ₪ לחודש שיורד מתלוש השכר שלה.

     

38. הנתבעת מתגוררת ביישוב *****, ומשלמת 6,700 ₪ לחודש דמי שכירות.

     

    טענות הנתבע בכתב ההגנה מיום 13.3.23

     

39. המדובר בתביעה תיאורטית שהקדימה את זמנה (נכון להגשת התביעה הצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת).

     

40. הטענות השונות בדבר אופיו של הנתבע מוכחשות ואינן רלוונטיות להליך מזונות.

     

41. הנתבע נושא יחד עם התובעת במלוא נטל גידולם וחינוכם של הקטינים. אין לנתבע כל מוגבלות פיזית, הן לעניין תחביביו והן לעניין הטיפול בקטינים.

     

42. הכנסתה הממוצעת של התובעת מעבודה היא 8,220 ₪ נטו לחודש, ואילו הכנסתו הממוצעת מעבודה של הנתבע היא 11,220 ₪ נטו לחודש.

     

43. הסכומים שציינה התובעת בכתב התביעה מנופחים ומוגזמים ולא נתמכים באסמכתאות.

     

44. פסיקת "המדור הרעיוני" לה עותרת התובעת היא בסכומים מופקעים. תשלומי הדלק והביטוח לרכב משולמים לתובעת ע"י *****.

     

45. ככל שביהמ"ש יחליט לדון בתובענה, יש לפסוק כי ישלם עבור מזונות כ"א מהקטינים שמתחת לגיל 6 800 ₪ לחודש בתוספת מחצית הוצאות חינוך ורפואה. לאחר הגיע הקטינים לגיל 6, יישא כ"א מהצדדים באופן ישיר במזונות הקטינים בעת שהותם אצלו.

     

    טענות הנתבע בתצע"ר מיום 25.2.25 (להלן: "תצע"ר הנתבע")

     

46. ממוצע הכנסות הנתבע מעבודה ב-12 חודשים אחרונים הינה 12,058 ₪ לחודש.

     

47. ההוצאות החודשיות של הנתבע (לרבות תשלום דמי מזונות זמניים), מגיעות כדי 12,144 ₪ בממוצע לחודש, אליהן מתווספות הוצאות חינוך ורפואה של הקטינים, מכאן שהוצאותיו עולות על הכנסותיו.

     

48. בשל מגבלות רפואיות, המונעות מהנתבע לעמוד לאורך זמן או לשאת נשק, הוא אינו יכול להגדיל את הכנסותיו באמצעות "*****" כפי שעושה התובעת.

     

49. התובעת חיה "חיי מותרות" ואילו הנתבע חי "חיי צניעות".

     

50. החל מחודש 05.25 עתידה משכורתה של התובעת לעלות, כתוצאה מהסכמי שכר חדשים ב*****.

     

51. התובעת בוחרת לשכור מדור בסכומים מופרזים ולא סבירים, כאשר יש בידה לשכור מדור בסכומים נמוכים וסבירים יותר ובכך לחסוך אלפי שקלים כל חודש.

     

52. בנוסף לתשלומי המשכנתא, לנתבע שתי הלוואות נוספות אותן נטל לצורך דירת *****.

     

53. אין לגלגל לפתחו של הנתבע הלוואות שנטלה התובעת לצורך ייצוג משפטי, שעה שהחליפה מספר עורכי דין לאורך ההליכים בסכומים גבוהים.

     

54. ישנן הוצאות של הקטינים בהן נושא הנתבע לבדו (כגון חוג לכדורגל לשני הבנים).

     

55. מאחר שהכנסות הצדדים כמעט זהות, וזמני השהות שוויוניים, יש לבטל את חיוב הנתבע במזונות הקטינים מעל גיל 6. כמו כן, יש לבטל את הקביעה כי התובעת היא "הורה מרכז".

     

56. יש לקזז את הוצאות החינוך של הקטינים, "ממענקי חינוך" שונים שמקבלת התובעת עבור הקטינים מהמל"ל ו*****.

     

    דיון והכרעה

     

57. לאחר קיום דיון, עיון בטענות הצדדים ובחומרים שהונחו לפני ביהמ"ש, מצאתי להורות כדלהלן.

     

    החיוב לשאת במזונות הקטינים

     

58. הוראות ס' 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק"), קובעות כי אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו לפי הוראות הדין האישי החל עליו.

     

59. הצדדים הינם יהודים ולפיכך חלות עליהם הוראות הדין העברי.

     

60. בענייננו, המדובר בשני קטינים שגילם למעלה מ-6 שנים (הקטינים ***** ו*****), וקטינה שגילה מתחת ל-6 שנים (הקטינה *****) כיום כבת 4.

     

61. ילדים עד גיל 6 - כאשר עסקינן בילדים מתחת לגיל 6 יש לערוך הבחנה בין הצרכים ההכרחיים לשאינם הכרחיים, הוראות הדין העברי קובעות כי על האב חלה חובה אבסולוטית לשאת בכלל הצרכים ההכרחיים של הילד (ר' ע"א 469/84 הדרי נ' שני, פ"ד ל"ט (3) 197)). צרכים אלו שווים לעני ולעשיר ואינם נקבעים ע"פ יכולתו הכלכלית של האב.

     

62. ילדים מעל גיל 6 - בהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (נבו 19.07.2017 (להלן: "בע"מ 919/15" )), החיוב במזונותיהם של קטינים מעל גיל 6 הוא מדין צדקה ומשכך חלה על ההורים באופן שווה. החלוקה בין ההורים תקבע ע"פ יכולותיהם הכלכליות מכלל המקורות וחלוקת זמני השהות עם הקטינים.

     

63. בגילאים אלו לא נעשית עוד ההבחנה בין צרכים הכרחיים לשאינם הכרחיים.

     

    זמני שהות

     

64. אין חולק בין הצדדים, כי מתקיימים זמני שהות שוויוניים של כ"א מהם עם הקטינים (ר' עמ' 24 ש' 25-28, עמ' 79 ש' 32-35 לפרו' הדיון מיום 11.3.25 (להלן: "הפרו'")).

     

65. על כן, יחס זמני השהות של הצדדים עם הקטינים הוא 50%-50%.

     

    הכנסות הצדדים מעבודה

     

66. כאמור לעיל, שני הצדדים הם ***** ב*****.

     

67. בחודש 05.25 חלה עלייה במשכורת הצדדים, כתוצאה מהסכם שכר חדש ב*****.

     

68. בשל עלייה זו, טען הנתבע כי תלושי השכר של חודשים 5.25-6.25 הם היחידים שרלוונטיים, מכיוון שהם כוללים את התוספת שניתנה ל***** (ר' עמ' 90 ש' 14-19 לסיכומים).

     

69. התובעת טענה, כי על הנתבע להגיש גם את תלוש השכר לחודש 04.25 בכדי להשוות את העלייה בשכר שהוא זכאי לה (ר' עמ' 90 ש' 25-27 , עמ' 91 ש' 10-12 לסיכומים).

     

70. עיון בתלושי השכר של התובעת לחודשים 4-6.25, מעלה את הנתונים הבאים:

    תלוש שכר 04.25 (טרם ההעלאה)– שכר הברוטו הוא 13,503 ₪, כאשר שכר הנטו לאחר ניכויי חובה בלבד הוא 12,231 ₪ (לעניין ניכוי ניכויי החובה בלבד ולא ניכויי הרשות, ר' בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית).

    תלוש שכר 05.25 (לאחר העלאה)–שכר הברוטו הוא 13,653 ש"ח + סכום של 13,675 ₪ ברוטו הפרשים. כתוצאה מכך, שכר הנטו בניכוי ניכויי החובה הוא 24,087 ₪. עולה כי למשכורת נוספה למפרע, התוספת אליה התכוונו הצדדים.

    תלוש שכר 06.25 – שכר הברוטו הוא 21,634 ₪ (בתוספת תשלום דמי הבראה) + סכום ברוטו הפרשים בסך 4,590 ₪. כתוצאה מכך, שכר הנטו בניכוי ניכויי החובה הוא 20,930 ₪.

    תלוש שכר 07.25 – שכר הברוטו הוא 19,836 (שכר זה כולל כ-2,300 ₪ שהתקבלו עבור קייטנות הקטינים ומצאתי כי אין לראות בהם כחלק מהכנסת התובעת לאור נימוקיה בעניין) + ברוטו הפרשים בסך כ-50 ₪. כתוצאה מכך, שכר הנטו בניכוי ניכויי החובה הוא 17,318 ₪.

    יוער, כי תלושי השכר כוללים עבודה *****/נוספת בסכומים משתנים.

    הכנסתה (נטו) הממוצעת של התובעת מעבודה ב-3 חודשים אחרונים לאחר התוספת היא 20,700 במעוגל.

     

71. עיון בתלושי השכר של הנתבע לחודשים 4-6.25, מעלה את הנתונים הבאים:

    תלוש שכר 04.25 (טרם ההעלאה) – שכר הברוטו הוא 16,494 ₪ , כאשר שכר הנטו לאחר ניכויי החובה בלבד הוא 14,529 ₪.

    תלוש שכר 05.25 (לאחר העלאה) – שכר הברוטו הוא 18,467 ₪ + סכום של 10,715 ₪ ברוטו הפרשים. כתוצאה מכך, שכר הנטו בניכוי ניכויי החובה הוא 21,642 ₪. כאמור לעיל, במשכורת זו ניתנה התוספת רטרואקטיבית.

    תלוש שכר 06.25 – שכר הברוטו הוא 23,345 ₪ (בתוספת תשלום דמי הבראה)+ 81 ₪ ברוטו הפרשים. כתוצאה מכך, שכר הנטו בניכוי ניכויי החובה הוא 18,512 ₪.

    תלוש שכר 07.25 – שכר הברוטו הוא 17,672 ₪. כתוצאה מכך, שכר הנטו בניכוי ניכויי החובה הוא 15,400 ₪ במעוגל.

    הכנסתו (נטו) הממוצעת של הנתבע מעבודה ב-3 חודשים אחרונים לאחר התוספת היא 18,500 ₪ במעוגל

     

    פוטנציאל ההכנסה של התובעת וקביעת הכנסה פנויה

     

72. כאמור לעיל, הכנסת התובעת מעבודה היא 20,700 ₪.

     

73. הכנסות "מעבודה *****" שמבצעת התובעת – לטענת התובעת, החל מחודש 8.24 החלה לבצע "עבודות ******" כדי להגדיל את הכנסתה, ומחודש 9.24 הסתיים סיוע בשכר דירה (ר' עמ' 28 ש' 29-32 לפרו'). לטענתה, אותה "עבודה נוספת" היא אינה קבועה ואי אפשר להתייחס אליה ככזאת (ר' עמ' 33 ש' 10-36 לפרו').

     

74. מצאתי לדחות טענה זו של התובעת. ככל שמבוצעת עבודה שכזאת (והיא אכן מבוצעת ומגולמת בתלושי השכר של התובעת שפורטו לעיל), ברי כי יש לראות בה כחלק מהכנסתה, אף שמדובר בסכומים משתנים ולא קבועים, שכן ככלל, התובעת עושה עבודות ***** באופן קבוע ואף שואפת להכנסה מעבודה זו.

     

75. הלוואות עבור דירת ***** – אין חולק, כי הצדדים נטלו יחדיו שתי הלוואות הקשורות "לדירת *****" בשווי 100,000 ₪ (50,000 ₪ כל הלוואה).

     

76. הלוואות אלו נקראות בתלושי השכר של הצדדים "רכישת/בניית דירה" ו "שיפוצים והרחבת מבנה". עבור הלוואות אלו, מנוכה מהכנסתה של התובעת בתלוש השכר, סכום של 960 ₪ כל חודש במעוגל.

     

77. מצאתי שלא להפחית החזר זה מהכנסתה של התובעת. החזר הלוואה דומה מוטל גם על הנתבע וכן מדובר בפירעון זמני (הנוגע לנכס הוני שבחלקו לפחות, שייך לצדדים - העניין יוכרע בביה"ד הרבני).

     

78. הלוואת "הוצאות מיוחדות" – לטענת התובעת, היא נטלה הלוואה נוספת בסך 40,000 ₪ לצורך תשלום שכ"ט עורכי דין בהליכים המשפטיים שלה (ר' עמ' 19 ש' 30-36, עמ' 20 ש' 3-5 לפרו'). 

     

79. עיון בתלושי השכר של התובעת, מעלה כי בעבור אותה "הלוואת הוצאות מיוחדות", מנוכה מהכנסתה סכום של 413 ₪ לחודש.

     

80. הלוואות נוספות – בהתאם לנספח 2 לתצע"ר התובעת, ישנן שתי הלוואות נוספות שהיא נטלה, אחת בגובה 30,000 ₪ והשנייה בגובה 100,000 ₪, בגינן היא מבצעת החזר לבנק בסכום של 293 ₪ ו 1,093 ₪ כל חודש (ר' ההחזרים בתדפיס חשבון בנק של התובעת עמ' 81-85 לתצע"ר מטעמה).

     

81. לא ברור לשם מה ניטלו הלוואות אלו, אולם מכל מקום, לא מצאתי שיש להפחיתן מהכנסת התובעת לצורך קביעת יכולת הכנסה, שכן מדובר בהוצאות עובר צרכים אישיים של התובעת עצמה, ואין להביאן בחשבון כהכנסה פחותה לצורך קביעת מזונות הקטינים.

     

82. קצבת הילדים – קצבת הילדים בסך 426 ₪ לחודש, מועברת לתובעת (ר' תדפיס חשבון בנק של התובעת).

     

83. הכנסות/הוצאות התובעת – התובעת העידה, כי יש לה רק חשבון בנק אחד בבנק "יהב" (ר' עמ' 12 ש' 27-30 לפרו'). עיון בתדפיס חשבון הבנק של התובעת, אינו מעלה הכנסות יוצאות דופן, שיש בהן להעיד על הכנסות נוספות ממקורות עלומים באופן קבוע. התובעת העידה לגבי מספר העברות בנקאיות, כי קיבלה עזרה מהוריה ( ר' עמ' 36 ש' 12-23 לפרו').

     

84. התובעת ניסתה להסביר את הוצאותיה הגבוהות (ר' עמ' 43 ש 8-36, עמ' 44 ש' 1-9 לפרו').

     

85. לא מצאתי כי יש לייחס לתובעת הכנסה גבוהה יותר בשל הוצאותיה וטיעוניה בעניין זה מקובלים עלי. אפשר והוצאות אלו קשורות להלוואות השונות שנטלה התובעת.

     

86. מדור התובעת – התובעת שוכרת מדור בסכום של 6,700 ₪ לחודש לא כולל אחזקת מדור (ר' הסכם השכירות ותשלומי אחזקת המדור בנספח 3 לתצע"ר התובעת).

     

87. לעניין תשלומי המדור נקבע בעמ"ש (מחוזי מרכז) 36635-10-23 א.ל. ס נ' ה. ס (נבו 2.7.2024) להלן: "עמ"ש א.ל") כי, ביחס לרכיב המדור ועל מנת שלא ליצור חשש לבית עני ובית עשיר, יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים, אף בהתעלם לעיתים מהסך אותו מוציא בפועל כ"א מההורים ביחס למדור:

     

    "לחיוב המזונות יש להוסיף את רכיב המדור. כאן נקדים ונעיר, כי התחשיב הראוי לעניין חיוב במדור הובהר בעניין עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ס. נ' ס. [נבו] (2020) בו הודגש כי על מנת שלא ליצור חשש לבית עני ובית עשיר (דוגמת הורה השוכר דירה ב - 10,000 ₪ אל מול הורה שני השוכר דירה ב - 5,000 ₪) יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס השהייה ויחס ההשתכרות בניהם וזאת בהתעלם לעיתים מהסך אותו מוציא כל הורה בפועל בגין רכיב המדור."

     

    ר' גם עמ"ש (מחוזי מרכז) 32722-04-24ב. ב נ' ש. ה. ב(נבו 10.7.2025):

    "בדומה לא מצאנו כי נפל פגם בקביעת בית משפט קמא לפיה שיעור החיוב במדור הקטינה ייגזר מתוך הערכת מדור סבירה בנסיבות העניין, ולא בהתחשב בדמי השכירות המשולמים בפועל על הדירה, סכום אשר נראה מופרז ביחס להשתכרותה הנטענת של המשיבה וביחס לצרכיה ולצרכי הקטינה. אף קביעה זו תואמת את הדין, ולפיו בקביעת שיעור חיובו של הורה במדור ילדו הקטין יתחשב בית המשפט בעלות מדור סבירה בנסיבות העניין, גם אם ההורים מוציאים בפועל סכומים גבוהים יותר"

     

88. עת היו הצדדים יחד הם שכרו דירה תמורת תשלום של 4,000 ₪ לחודש. כעת הגדילה התובעת משמעותית את הוצאות המדור שלה והיא משלמת דמי שכירות של 6,700 לחודש, ואילו מנגד הנתבע צמצם את הוצאות המדור שלו והוא משלם החזר משכנתא בסך של 1,740 ₪ לחודש.

     

89. לצורך הכרעה בתובענה, בהינתן כי הכנסותיהם של הצדדים דומות, וכי הם חולקים באופן שוויוני את זמני השהות עם ילדיהם, מצאתי להעמיד סכום של 4,000 ₪ כתשלום ראוי לדמי המדור, כפי שנהגו הצדדים לשלם כשהיו יחד. אמנם התובעת רשאית לשכור דירה בעלות גבוהה באופן ניכר מכפי ששילמו יחד הצדדים, אך אין בכך כדי להחיל חיוב על הנתבע.

     

90. כמו כן, אין בעובדה כי הנתבע משלם החזר נמוך של משכנתא כדי להחיל עליו חיוב בתשלום מדור לתובעת, שכן באותה מידה הוא יכול היה להגדיל את ההחזר ובכך ליצור שווין מולה.

     

91. לאור האמור, מצאתי לקבוע סכום ראוי של דמי מדור בכל בית ע"ס של 4,000 ₪.

     

92. הסכם הממון בין הצדדים – כאמור לעיל, נכון להיום הסכם הממון עומד בתוקפו ועל כן יש להתחשב בו לצורך הערכת היכולת הכלכלית של התובעת.

     

93. כאמור לעיל, ע"פ הסכם הממון, ככל שהצדדים ייפרדו בין 3-5 שנים לאחר שיתגוררו בדירת ***** תהא התובעת זכאית לקבלת 8% משווי דירת ***** בניכוי תשלומי המשכנתא ו 10.5% משווי הדירה ככל שייפרדו לאחר 6 שנים ומעלה (ר' ס' 4 להסכם הממון).

     

94. בענייננו, לא ברור מהו מועד הפירוד המדויק, אך ע"פ הסכם הממון, התובעת תהא זכאית לקבל בין 8-10.5% משווי דירת ***** לאחר ניכוי תשלומי המשכנתא (אלא אם יבוטל הסכם הממון בהליך בביה"ד הרבני). בפוטנציאל ההכנסה ניתן לקבוע כי לתובעת יש בעקבות חלקה בנכס עוד כ-2,000 ₪ בחודש. סה"כ הכנסות התובעת הן 22,700 ₪.

     

95. הכנסה פנויה של התובעת – לאור האמור לעיל, מצאתי כי הכנסתה הפנויה של התובעת לאחר ניכוי ההוצאות שלעיל (50% מהוצאות המדור) היא 20,700 ₪ לחודש.

     

    פוטנציאל הכנסה של הנתבע וקביעת הכנסה פנויה

     

96. כאמור לעיל, הכנסת הנתבע מעבודה היא 18,500 ₪ לחודש.

     

97. "פוטנציאל השתכרות" של הנתבע – לא מצאתי כי יש לייחס לנתבע הכנסה נוספת בשל פוטנציאל השתכרות מעבודה. הנתבע עובד משרה מלאה תוך שהוא מקיים זמני שהות שוויוניים עם הקטינים. מצאתי כי הוא ממצה את פוטנציאל השתכרותו.

     

98. בנוסף, התובעת בעצמה טענה, כי הנתבע סובל ממגבלות רפואיות (כאבי גב, פריצות דיסק) המקשות עליו בתפקוד היומיומי (ר' ס' 9 לכתב התביעה, ס' 6 לתצע"ר התובעת). על כן, לא מצאתי כי נסתרה טענת הנתבע לקשיים תפקודיים, אשר מקבלת חיזוק מדברי התובעת בעצמה.

     

99. הלוואות עבור דירת ***** – כאמור לעיל, הצדדים נטלו במשותף שתי הלוואות עבור דירת *****. עבור הלוואות אלו מנוכה כל חודש מהכנסת הנתבע בתלוש השכר סכום של 960 ₪ במעוגל.

     

100. כמו אצל התובעת, גם כאן אין להפחית החזר זה מהכנסת הנתבע.

      

101. הסכם הממון בין הצדדים – בהתאם להסכם הממון, בבעלותו של הנתבע יישארו כ-90% מהזכויות בדירת ***** (ר' פירוט מורחב לעיל ובס' 4 להסכם הממון). כמו כן, עיון בהסכם הממון, מעלה כי במועד חתימת הסכם הממון כבר שולם ע"י הנתבע 80% משווי דירת ***** (ר' הסיפא לס' 4 להסכם הממון). אזכיר שוב כי העניין נדון בביה"ד הרבני. נכס זה יש להביא בחשבון כחלק מפוטנציאל ההכנסה של הנתבע. לפיכך, לצורך ההכרעה בתובענה, אעמיד את פוטנציאל ההכנסה של הנתבע ע"ס של 22,700 ₪ באופן זהה להכנסתה של התובעת (שכן לנתבע חלק משמעותי יותר בנכס המקרקעין לעומת התובעת).

      

102. בנוסף, המיטלטלין שבדירת ***** אשר הוערכו בסכום של 80,000 ₪ שייכים לנתבע, ולא נטען שהתובעת הפקידה סכום של 50,000 ₪ בכדי לבטל סעיף זה (ר' סעיף 8 להסכם הממון).

      

103. מדור הנתבע – כפי שהוסבר לעיל בעניינה של התובעת, הועמד תשלום ראוי של מדור לכל אחד מהצדדים ע"ס 4,000 ₪, זאת ע"מ שלא ליצור פערים כלכליים, ובית עשיר אל מול בית עני, בין הצדדים.

      

104. הוצאות רכב – הנתבע טען להוצאות שונות עבור רכב (ר' הטבלה המצורפת כנספח 3 לתצע"ר הנתבע).

      

105. בעדותו, טען הנתבע כי הוא מתנייד ברכב של אביו, כאשר הרכב הרשום בבעלותו הוא בשימוש התובעת (ר' עמ' 53 ש' 10-35, עמ' 54 ש' 1-12 לפרו'). לאור עדותו של הנתבע, עניין הרכבים אינו ברור דיו, ואף שישנן הוצאות עבור הרכב (ר' נספח 9 לתצע"ר הנתבע) לפי עדות הנתבע, ולאור העובדה שלא הופחתו הוצאות אלו מהכנסות התובעת, שגם היא נושאת בהוצאות דומות, מצאתי כי אין להפחיתן אצל הנתבע (הנתבע אף טען להרחבת חזית בעניין הוצאות רכב, ר' עמ' 99 ש' 22-24 לסיכומים).

      

106. הכנסה פנויה של הנתבע - לאור האמור לעיל, לצורך הכרעה בתובענה דנן, בהינתן כי ידוע שלנתבע בעלות של 90% בנכס מקרקעין נכון להיום, מצאתי כי הכנסתו הפנויה של הנתבע לאחר ניכוי ההוצאות שלעיל (50% מהוצאות המדור) הינה 20,700 ₪ לחודש.

      

     דמי טיפול

      

107. כאמור לעיל, בכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבע ב"דמי טיפול" עבור הטיפול בקטינים.

      

108. מצאתי לדחות טענה זו.

      

109. ראשית, במועד הגשת התביעה התגורר הצדדים תחת אותה קורת גג, ולא הוכחה טענת התובעת כי היא נשאה באופן בלעדי או קרוב לכך בטיפול בקטינים.

      

110. שנית, כיום משנפרדו הצדדים, זמני השהות הם שוויוניים עם הקטינים, כך שלא ניתן לטעון כי מגיע לתובעת "דמי טיפול" שעה שמחצית מהזמן הקטינים שוהים אצל הנתבע.

      

111. שלישית, התובעת לא טענה בעניין זה בסיכומיה, והלכה היא כי אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסוימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על-ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה (ר' ע"א 8168/03יאיר ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (נבו 8.11.2009)).

      

      

     מענקי החינוך המתקבלים עבור הקטינים וסוגיית "ההורה המרכז"

      

112. התובעת אישרה כי מענקי החינוך עבור הקטינים המגיעים מ***** והמל"ל מועברים אליה (ר' עמ' 13 ש' 1-17 לפרו').

      

113. מענקים אלו יקוזזו מהוצאות החינוך שיש לשלם עבור הקטינים (כפי שיפורט בהמשך).

      

114. לא מצאתי כי ישנו עוד צורך "בהורה מרכז" ואופן תשלומי המזונות יפורט בסיכום של פסק הדין.

      

      

     צרכי הקטינים

      

115. במסגרת כתב התביעה, פירטה התובעת את צרכי הקטינים לשיטתה (ר' ס' 19-20 לכתב התביעה).

     

      

     

      

116. מהאסמכתאות שצירפה התובעת, לא ניתן לדעת אלו הוצאות יש לייחס לה ואילו לקטינים. התובעת אף העידה, כי ההוצאות בכרטיס אשראי הם גם שלה וגם של הקטינים (ר' עמ' 38 ש' 11-12 לפרו').

      

117. כידוע, תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת, עם זאת, גם כאשר צרכים אלו לא מוכחים פוסקים בתי המשפט לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הראויים עבור הקטינים (ר' ע"א 52/87 הראל נ' הראל).

      

     מזונות הקטינה ***** – מתחת לגיל 6

      

118. כאמור לעיל, הצרכים ההכרחיים מתחת לגיל 6 חלים באופן אבסולוטי על הנתבע/האב. עם זאת, כאשר הקטין נמצא חלק נרחב מהזמן אצל האב, יש לבצע הפחתה מסוימת מתשלומי האב (ר' ס' 59-61 ל בע"מ 919/15).

      

119. בענייננו, הקטינה שוהה אצל הנתבע 50% מהזמן.

      

120. צרכים הכרחיים ייקבעו לפי שני מבחנים מצטברים: צרכים מינימליים כלליים של כל קטין, שהינה חלק מאוכלוסיית הקטינים מבחן שאינו מתמקד בקטינים ספציפיים,וצרכים הכרחיים מינימליים נוספים ופרטניים של אותו קטין שעניינו מתברר בפני בית המשפט (ר' עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1971-12-16 פלוני נ' פלונית (נבו 6.1.2019)).

      

121. במסגרת הצרכים ההכרחיים לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, והוצאות מדור.

      

122. שיעור הצרכים ההכרחיים המינימאליים לקטין הועמד בפסיקה על כ 1,400 ₪ (ר' רמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 י. נ נ' א. נ (נבו 25.10.2018)).

      

123. הצרכים הלא הכרחיים כוללים: הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים. על צרכים אלה יחול דין הצדקה המחייב את ההורים באופן שווה, החלוקה תתבצע בהתאם להכנסותיהם מכלל המקורות.

      

124. בנידוננו, הקטינה ***** אינה בת יחידה ולכן הבאתי בחשבון את כלל ההוצאה השולית הפוחתת, שנקבע בהלכת ורד להלן:

      

125. כאשר משפחה מונה מספר קטינים, הסך הכולל של הוצאותיהם אינו כפולה אריתמטית של הוצאותיו של כל אחד מהם, אלא יש לקחת בחשבון את עקרון ההוצאה השולית הפוחתת (ר' ע"א 552/87 ורד נ' ורד פ"ד מב(3), 599 – "הלכת ורד"); כפי שהובהר בפסיקה לענין זה: "פסיקת מזונות למספר ילדים אינה נעשית בדרך של מכפלת סכומי המינימום, וידועה האמרה נֵר לְאֶחָד - נֵר לְמֵאָה, או כי לצורך הכנת מרק לאחד יש צורך בחומרים רבים, אך על מנת להאכיל מספר נוסף של אנשים די להוסיף מים (השופט ניצן סילמן בתמ"ש (קריות) 11650/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 22.1.2009))...".

      

126. אם נקבע כי צרכיו ההכרחיים של ילד עומדים על 1,400 ₪, לאור הלכת ורד, צרכי הקטינה דנן יועמדו ע"ס של 1,200 ₪.

      

127. כמו כן, לאור זאת שחלוקת זמני השהות שלה אצל הוריה שוויונית, מצאתי להפחית סכום נוסף בשיעור של 25% על-אף שגילה נמוך מ-6 שנים, כך שבפועל שיעור מזונותיה יהא 900 ₪ לחודש.

      

128. בעניין מדור לקטינה זו – בהינתן כי דמי המדור הועמדו על 4,000 ₪ וחלקה הוא 1/3 מתוך 50% הרי שבפועל על הנתבע לשלם סך של 666 ₪ לחודש עבור חלקה במדור.

129. לאור האמור, עבור מזונותיה של הקטינה ***** וחלקה בדמי המדור, ישלם האב סך של 1,600 ₪ בחודש. סכום זה ישולם עד הגיע הקטינה לגיל 6 שנים.

      

     מזונות הקטינים ***** ו***** – מעל גיל 6

      

130. כאמור לעיל, החיוב במזונות אלו חל הצדדים באופן שוויוני, בהתאם ליכולתם הכלכלית וזמני השהות עם הקטינים.

      

131. כאשר הקטין נדרש לחלוק זמני שהות בשני בתים עולה הסכום לכדי 2,250 ₪ לחודש ואף למעלה מכך. סכומים אלו אינם כוללים הוצאות מדור והוצאות חינוך ורפואה של הקטין (ר' עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד. ס נ' ל. צ. ס (נבו 22.09.2020) ; רמ"ש (מחוזי מרכז) 78829-12-24 נ. ל נ' ת. ל (נבו 19.1.2025)).

      

132. בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 14612-10-16 פ' ב' נ' א' ב' (נבו 20.12.2017) יושמה ההלכה החדשה בבע"מ 919/15 תוך החלת העקרונות אשר נקבעו בסעיף 3א לחוק:

      

     "...לשם כך, על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:

     א. צרכי הקטינים – יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; הצרכים שאינם תלויי שהות; צרכים חריגים/הוצאות חריגות – והכל "...עד כדי רמת החיים לה הורגל(ו) ערב הפירוד או שלה היה(ו) ראוי(ים) ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי".

     ב. היכולות הכלכליות של ההורים – בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם "לרבות" שכר עבודה.

     ג. קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה, כשלעצמו, ולעצמו, רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.

     ד. חלוקת המשמורת בפועל – נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים.

      

133. על אף האמור, שיעור המזונות וחיובו של כל הורה לא יקבע בהכרח על פי מטבעות אריתמטיות נוקשות אלא בית המשפט רשאי לשקול מגוון שיקולים ובכללם הנטל הממשי המוטל על כל אחד מההורים בטיפול בקטינים על כל המשתמע מכך. אכן תחשיב אריתמטי המציב בנוסחה את יחסי כושר ההשתכרות של הצדדים יכולתם הכללית וחלוקת זמני השהות יכול לסייע לבית המשפט והוא מהווה בסיס יציאה ממנו יצא לדרכו בקביעת סכום המזונות ואולם, כאמור, מדובר רק בשיקול אחד מיני רבים בעת קביעת שיעור המזונות הסופי, ואין זה מן הנמנע שבית המשפט ימצא לסטות ממנו באופן כזה או אחר מתוך ראייה רחבה של הנסיבות (ר' עמ"ש א.ל).

      

134. בנידוננו ממילא הנתונים שהופקו לגבי שני ההורים זהים. זמני השהות מחולקים 50% אצל כל הורה ושיעור ההכנסות זהה.

      

135. לאור האמור מצאתי שלא לחייב אף הורה בתשלום מזונות הקטינים ***** ו***** לטובת ההורה האחר וכן לא לחייב בתשלום מדור. לאמור, כל הורה יישא בצרכי הילדים והוצאותיהן בזמנים בהם הם שוהים אצלו וכן בהוצאות המדור ואחזקתו.

      

     סוף דבר

     לאור כלל האמור, ובהתחשב בשיקולים שנידונו לעיל בהרחבה, הנני מורה כדלקמן:

     1. תביעת האם לחיוב האב בתשלום מזונות הקטינים ***** ו***** נדחית. מזונות זמניים ששולמו בעדם לא יושבו לאב בבחינת "מזונות שנאכלו".

         

     2. עבור הקטינה ***** ישלם האב מזונות ומדור בשיעור של 1,600 ₪ לחודש וזאת עד הגיעה לגיל 6 שנים, שאז יופסק החיוב לחלוטין.

        ]

     3. פיגורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.

         

     4. עבור התקופה שממועד הגשת התביעה ועד היום איני מחייבת את האב בתשלום נוסף בגין הפער שבין פסיקת המזונות הזמניים לבין פסק דין זה בהינתן כי האב אף נשא בתשלום מזונות הבנים ***** ו***** גם כאשר לא היה צריך לשלם מזונותיהם, כך שנעשה מעין קיזוז בין תשלום מזונותיהם מחד, לתשלום נמוך למזונות הקטינה ***** מאידך.

         

     5. הצדדים יישאו על פי יחס הכנסותיהם (50-50) בהוצאות חינוך של הקטינים, לרבות שכר לימוד, סל תרבות, צהרון, חוג אחד בעלות מתנ"ס, שיעורי עזר (ע"פ המלצת הגורם החינוכי); וכן בהוצאות רפואיות חריגות שאינן ממומנות ע"י קופ"ח, לרבות רפואת שיניים, אורתודנטיה, משקפיים/ עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/ רגשיים, אבחונים, וכל הוצאה רפואית חריגה אחרת.

         

     6. הוצאות החינוך והבריאות יחושבו לאחר מיצוי כלל הנחות וההטבות המתקבלות, וקיזוז הנחה או החזר מכל מקור שהוא, וככל שהאם מקבלת את המענקים היא תממן באמצעותם הוצאות חינוך של הילדים ואח"כ יישאו הצדדים באופן שווה ביתרת התשלומים.

         

     7. תשלומים ***** יבוצעו בכפוף להסכמה כנגד קבלות או אישורים, ובמקרה של מחלוקת בדבר נחיצות ההוצאה יכריע גורם החינוך ו/או הבריאות הרלוונטי.

         

     8. קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת עבור הקטינים תשולם לידי שני ההורים בחלקים שווים. גם מענק החינוך מביטוח לאומי (מענק חד פעמי), ישולם לשני ההורים והם יישלמו באמצעותו עלות ספרי הלימוד והציוד הלימודי של הקטינים בבית הספר וכן בעלות תלבושת אחידה; ככל שלא ישולם המענק האמור יישאו הצדדים בהוצאות אלו בחלקים שווים. ככל שלא ניתן לשלם הקצבאות או המענקים לשני ההורים, הם ישולמו לאם והיא תחלוק בהם עם האב באופן שווה.

         

136. לעניין הוצאות המשפט אציין כי התמונה היתה ברורה בפני ביהמ"ש והצדדים זה מכבר, וראוי היה כי יגיעו להסכמות. למרבה הצער, הצדדים סירבו לכך בתוקף ולכן ניתן פסק דין זה. על אף שלפי תוצאות ההליך ראוי היה לעשות צו להוצאות, מאחר שההוצאות שיפסקו יבואו ע"ח צרכי הקטינים, איני עושה צו להוצאות.

      

137. הותר בפרסום.

      

     ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ו, 30 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.