פס"ד בתביעות לאכיפת הסכם ממון, איזון משאבים, פירוק שיתוף ומזונות

 

במסגרת פסק דין זה יוכרעו שתי תביעות בעניינם של הצדדים. האחת, תביעה בתיק 75383-01-24, תביעה רכושית לאכיפת הסכם ממון, איזון משאבים ופס"ד הצהרתי ופירוק שיתוף שהוגשה על ידי מר א' כנגד הגב' א' (להלן: "התביעה לאכיפת הסכם"); השנייה, תביעה להשלמת מזונות אישה, מזונות קטינים ומדורם שהוגשה על ידי הגב' א' כנגד מר א' (להלן: תביעת המזונות").

 

דיון ההוכחות התקיים במשותף בשני התיקים ותומלל.

 

מר א' יקרא להלן בפסק הדין: 'האיש'.

גב' א' תקרא להלן במסגרת פסק הדין 'האישה'.

 

 

 

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

 

1.הצדדים בני זוג לשעבר נישאו כדמו"י ביום 12/02/2019 ולהם שלושה ילדים קטנים.

2.בטרם נישאו בני הזוג, אישרו בפני בית משפט ביום 26/11/2018 הסכם יחסי ממון (להלן: "הסכם הממון").

 

3.ביום 31/10/2023 הגיש האיש בקשה ליישוב סכסוך בעניינם של הצדדים בבית משפט זה ולאחריה הוגשו תובענות בעניינם של הצדדים לרבות בקשות לצווי הגנה וכן הליכים בעניין קביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות.

 

4.בדיון שהתקיים ביום 17/09/2024 בתיקים 66397-05-24 ו- 19418-05-24 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה לשניהם תהא אחריות הורית משותפת. עוד נקבע כי זמני השהות של האב עם הקטינים יתקיימו בימים שני ורביעי מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת ישירות למסגרת החינוכית; זמני שהות בסופי שבוע ובחגים לסירוגין וחלוקת זמני שהות באופן שיוויוני בחופש הגדול.

 

5.משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות בכל הנוגע לאכיפת ההסכם ופסיקת מזונות, התקיימו הוכחות בתיקים שבכותרת וכעת ניתן פסק הדין.

 

טענות בני הזוג בתיק 75383-01-24, התביעה הרכושית

 

6.תמצית טענות האיש 

 

א.האיש התגורר בבית הוריו והאישה בבית הוריה בעת היכרותם. עם זאת, האיש שיתף את האישה מהמפגש השני של הצדדים כי בבעלותו דירה ולכן בדעתו לערוך הסכם ממון, שכן הוא רוצה הפרדה רכושית והאישה הסכימה לכך. לפיכך חתמו בהסכמה על הסכם הממון.

 

ב.לאחר נישואי הצדדים, דאג האיש להפרדה רכושית. כך דאג שדמי השכירות, המשכנתא לדירותיו, רכבו ובהמשך גם החנות שרכש במהלך חיי הנישואין מכספים שהוחרגו במסגרת יחסי הממון, יופקדו וישולמו מחשבון נפרד שרשום על שמו בלבד.

 

לפני הנישואין היה לו חשבון בבנק מזרחי ומספרו השתנה עקב מעבר סניף.

 

ג.סעיפים 6-9 להסכם הממון קבעו הפרדה רכושית מלאה ביחס לזכויותיו בדירה ברחוב נ' בעיר א' (להלן: "הדירה ברח' נ") לרבות בכספי תמורת מכירתה. סעיפים 10-14 להסכם הממון, קבעו הפרדה מוחלטת ביחס לזכויותיו בדירה בגוש ... חלקה ...שהינה הדירה ברחוב צ' בעיר א' (להלן: "הדירה ברחוב צ"). דירה זו בבעלותו וישנה הלוואת משכנתא בגינה בהחזר חודשי בסך של כ- 4,855 ₪.

 

ד.סעיף 15 להסכם הממון קובע הפרדה רכושית מלאה בחשבונות הבנק של הצדדים ובסעיף 16 נקבע שאין בכך לגרוע מזכותם לפתוח חשבון בנק משותף.

 

ה.הוא עותר לאכוף את הסכם הממון.

 

ו.לאחר חתונתם פתחו בני הזוג חשבון משותף בבנק הפועלים אולם הוא לא הכניס אליו את משכורתו לחשבון המשותף ולא היה לו כרטיס אשראי בחשבון זה. בין בני הזוג סוכם בנוגע להתנהלות הכספית כי הוא משלם את כל הוצאות הבית והאישה משלמת את הגנים, הוצאות הילדים וקופת חולים.

 

ז.בשנת 2019 מכר דירתו ברחוב נ' ובשנת 2022 החליט לקנות חנות ברחוב ... בעיר א(להלן: "החנות ברחוב ה"), אז התברר לו לתדהמתו, בעת שביקש לקבל מימון בנקאי כי נוכח בדיקת דירוג האשראי שלו, הבנק מסרב לתת לו מימון כאמור, מאחר ובחשבון המשותף היתה יתרת חוב שלילית של כ- 30,000 ₪, אשר נוצרה על ידי

האישה שעשתה שימוש בלעדי בחשבון. מאותו מועד יצא מהחשבון המשותף ומזה כשנתיים, אין לצדדים חשבון בנק משותף.

 

ח.ביוני 2022 רכש החנות ברחוב ה בסך של 1,521,000 ₪ כולל מע"מ באמצעות הלוואה עסקית בסך של 1,550,000 ₪ ומהון עצמי שלו לתשלום מס שבח. הוא משלם עבור ההלוואה החזר חודשי של 12,857 ₪, כאשר דמי השכירות מהחנות בקיזוז מיסים עומדים על סך של 2,905 ₪.

 

ט.לאישה נצברו זכויות פנסיות אצל המחזיקים השונים והוא זכאי לחלקו בגין תקופת הנישואין עד מועד הקרע.

 

י.בבעלותו רכב מסוג ניסאן טקאנה משנת 2023 הנמצא בשימוש האישה. הרכב נרכש בהלוואת מימון של 291,395 ₪ וההחזר החודשי עבור הלוואה זו עומד על 4,300 ₪.

 

יא.הרכב בו הוא משתמש מסוג ניסאן קשקאי שנת 2023 אינו משותף, שכן נרכש מחשבונו האישי ובהלוואת מימון בסך של 169,704 ₪ שהתשלום החודשי עבורה עומד על סך של 2,230 ₪.

 

יב.משכך עותר לפירוק השיתוף ברכבה של האישה והשבת ההלוואה בגינו.

 

יג.בני הזוג שכרו דירה מאביו בתשלום דמי שכירות חודשיים של 3,000 ₪. בנוסף, הוא עותר לפרק השיתוף במיטלטלין.

 

יד.בסיכומיו הוסיף וטען כי בין בני הזוג היתה הפרדה רכושית מוחלטת. הם היו נשואים תקופה קצרה של 4.8 שנים. האישה לא היתה צד למשכנתא, לא חתמה על שום מסמך הקשור אליה, לא השתתפה בה ודמי השכירות שילמו את המשכנתא וכל התשלומים שולמו מחשבונו האישי. האישה לא הוכיחה כל שיתוף בנכסים.

 

7.תמצית טענות האישה

 

א.האיש עותר לאיזון זכויותיה הסוציאליות של האישה מבלי שפרט זכויותיו ומבלי שנתן כל הסבר מדוע לא צבר זכויות סוציאליות בזמן שהוא עצמו עבד 'כמוכר' בחנות של אביו ומבלי שצרף תלושי שכר.

 

ב.האיש הסתיר הנכסים הרשומים על שמו. עליו לפרט מלוא נכסיו. הלוואות שולמו ממאמץ משותף של האיש מעבודתו מבוקר עד לילה בחנות ומעבודתה כמורה יחד, בעודה נושאת בנטל גידול הילדים.

 

ג.האיש לא ציין כי הוא שותף עם אביו בעסק של חנות בגדים גדולה ויוקרתית למכירת חליפות ערב וחתנים. אביו מבוגר ובפועל, הוא מנהל העסק.

 

ד.הסכם הממון קובע חד משמעית כי הפרדת הרכוש תחול רק על נכסים שהיו לכל אחד מבני הזוג עובר לנישואיהם ולא על נכסים שיצברו במהלך החיים המשותפים, כאמור בסעיף 2 להסכם הממון.

משכך, היה עליו לצרף מסמכים להוכחת צבירת נכסים שהתווספו ממועד הנישואין באמצעות כספים שהיו ברשותו טרם הנישואין כתנאי להחרגתם מהרכוש המשותף.

 

ה.טרם הגשת התביעה, ביום 30/10/2023, הוא עזב אותה ואת שלושת ילדיהם בעוד העיר תחת מתקפת טילים וביום 31/10/2023 הגיש בקשה ליישוב סכסוך.

ו.ביום 30/10/2023 שלח אביו 'התראה' לצדדים לפינוי דירתו בה התגוררו בני הזוג עם ילדיהם מאז 06/2019.

 

ז.בעודה מתחננת שישוב לביתם, דרש ממנה לחתום על תנאי הסכם, לפיהם אין לה שיתוף בכספים שנצברו במהלך חיי הנישואין. משסרבה, הודיע לה ביום 16/01/2024 על רצונו להתגרש.

 

ח.האיש דרש ממנה לפנות דירת המגורים ואביו אף הגיש כנגדה תביעת פינוי המבוססת על טענות שיקריות, שכן בני הזוג מעולם לא שילמו דמי שכירות עבור הדירה.

 

ט.האישה לא יכלה לפנות הדירה השכורה לפני שנפסקו לה מזונות זמניים בבית הדין הרבני.

 

י.האיש ניסה ליטול ממנה את הרכב המשמש אותה ואת הקטינים.

 

יא.יש להורות על פירוק שיתוף בדירה ברחוב צ'. בעניין זה טענה כי לאיש היתה דירה ברחוב נ' שנרכשה בכספיו טרם נישואיהם. עוד טענה שלאחר שהרתה סוכם בין בני הזוג כי האיש ימכור דירה זו וירכוש באמצעות כספי המכר וכספים שהיו לו טרם הנישואים, דירה גדולה יותר.

 

יב.בעת חתימת הסכם הממון, האיש חתם על הסכם לרכישת הדירה ברחוב צ' אולם טרם נמכרה הדירה ברחוב נ והאיש שילם מקדמה נמוכה בלבד. הסכמתה להחרגת הדירה ברחוב צ' בהסכם הממון היתה מאחר והאיש התחייב לרוכשה בכספים שהיו לו טרם הנישואים ולא על ידי הלוואת משכנתא.

 

יג.זמן קצר לאחר הנישואין, החליט האיש ליטול הלוואת משכנתא לרכישת הדירה ברחוב צ'. היא הסכימה להלוואה מתוך הסתמכות על הסכם הממון הקובע היעדר שיתוף רק במקרה של שימוש בכספים שצבר עד למועד חתימת ההסכם. היא חתמה על מסמכי המשכנתא מבלי לדעת תוכנם.

 

יד.האיש ניהל כלל ענייניהם הכספיים של הצדדים בעודה עסוקה בטיפול בילדים.

 

טו.במהלך חיי הנישואין נטל האיש הלוואות נוספות, בין היתר לרכישת חלק בחנות על שם אביו. יש להורות על שיתוף בשתי החנויות. הן בחנות הרשומה על שם האב, החנות שנרכשה במהלך חיי הנישואין וכן בעסק '...' ובכספים שנצברו במהלך חיי הנישואין. עוד הוסיפה כי החנות שנרכשה במהלך חיי הנישואין, נרשמה על שם האיש בלבד חרף התחייבותו כי ירשום אותה על שם שני הצדדים.

 

טז.האיש ניהל החשבון המשותף ויתר חשבונות הבנק לרבות אלו שעל שם אביו. היא שותפה להכנסותיו שכן אלו התקבלו במהלך חיי הנישואין ובמאמץ משותף.

 

יז.משכך, עתרה למחוק התביעה בהיעדר מסמכים מהותיים; לדחות מכירת הרכב עד לאיזון סופי; לדחות תביעתו ליתן פסק דין לפיו אין שיתוף בחנות ברחוב ה; למנות אקטואר; למנות שמאי מקרקעין להעריך שווי כל הנכסים שנרכשו במהלך חיי הנישואין.

 

יח.בסיכומיה הוסיפה וטענה כי הדירה ברחוב צ' נרכשה בסך של 2,330,000 ₪ מהם שולם סך של 400,000 ₪ טרם נישואי הצדדים והיתרה לאחר נישואיהם כאשר סך של 900,000 ₪, שולם ביום 30/05/2019 באמצעות משכנתא שנטל האיש.

 

יט.בנוגע לחנות ברחוב ה טענה כי זו נרכשה ביום 22/05/2022 בסך של 1,521,000 ₪ ונמסרה ביום 01/01/2023 לאיש והלוואות בגינה שאינן מתיישבות עם מועד המסירה ניטלו ביום 29/05/2023 בסך של 863,481 ₪ וסך של 102,363 ₪ ביום 18/06/2023.

 

כ.בנוגע לחנות נוספת ברחוב ה, טענה כי האיש רכש אותה ובה מצוי העסק '...' בו הוא

שותף עם אביו.

 

כא.משכך, טענה כי זכאית לשיתוף במלוא נכסי האיש.

 

טענות הצדדים בתיק 45864-03-24, תביעת המזונות

 

8.תמצית טענות האישה

 

א.בתביעת המזונות טענה האישה כי לבני הזוג שלושה ילדים קטנים תאומים ילידי יולי 2019 ובת נוספת ילידת 2021.

 

ב.במהלך חיי הנישואין התגוררו הצדדים בדירת אבי האיש ולא שילמו דמי שכירות והסכם השכירות עמו נחתם רק ביום 02/05/2023 לאחר סכסוך בין בני הזוג וכעבור למעלה מחמש שנים מעת תחילת מגוריהם בה.

 

ג.בעקבות לחצי האיש ואביו עזבה הדירה ונאלצה לשכור דירה בסך של 4,450 ₪.

 

ד.ביום 22/02/2024 חייב בית הדין את האיש בתשלום מזונות הקטינים בסך של 3,900 ₪ לחודש (1,300 ₪ עבור כל קטין) ובסך של 2,000 ₪, השתתפות בדמי מדור.

 

ה.האיש עצמאי בעל יכולת השתכרות גבוהה, שותף בחנות למכירת בגדי גברים. הכנסתו מעסקו עולה על 40,000 ₪ והשתכרותו אפשרה לו לרכוש שני נכסים במהלך חיי הנישואין, חנות ברחוב ה וכן חנות נוספת עם אביו ברחוב זה, כאשר שווי שתי החנויות עולה על 3,000,000 ₪.

 

ו.האישה מורה שכירה ושכרה עומד על כ- 9,000 ₪ לחודש.

 

ז.כן פרטה בכתב התביעה צורכי הקטינים וצרכיה ועתרה לחייבו במזונות הקטינים.

 

ח.בסיכומיה טענה כי הכנסתה עומדת על כ- 10,000 ₪ לחודש; היא שוכרת דירה בסך של 4,450 ₪ ונושאת בחשבונות שוטפים חודשיים. לכל קטין הוצאות חודשיות של 3,929 ₪ וסך כל הוצאותיהם עומדות על סך של 11,787 ₪ לא כולל מדור.

 

ט.ביחס להכנסות האיש טענה כי רב הנסתר על הגלוי. אין קורלציה בין הוצאות השקעותיו לבין ההכנסה לה טוען. לטענתו הכנסתו עומדת על סך של 13,000 ₪ נטו אולם מדובר בתלוש שהותאם להליך המשפטי.

בהתאם לראיות שצורפו על ידו עולה כי הכנסותיו משכרו והשכרת נכסיו מגיעות לסך של 22,673 ₪ אולם הוצאותיו בפועל, מגיעות לסך של כ- 40,000 ₪.

 

י.אין לקבל טענותיו לפיהן שוכר דירה מאביו, שכן מדובר בדירה בה התגוררו בני הזוג ומעולם לא שילמו דמי שכירות, כך גם אין פירעון של שיקים בחשבון אלא ממאי 2024.

 

יא.משכך, יש לדחות טענותיו בנוגע לגובה שכרו והוצאותיו.

 

9.תמצית טענות האיש

 

א.מדובר בתביעה מופרזת ומנותקת מהמציאות עם סכומים דמיוניים של 13,474 ₪ ובצירוף הוצאות מדור אחזקתו, בסך של 6,771 ₪ ובסך הכל בסך של 20,245 ₪.

 

ב.הוא משתכר כ- 18,000 ₪ ברוטו בעוד האישה משתכרת כ- 12,000 ₪ ברוטו. הוא שוכר דירה בדמי שכירות מופחתים מאביו בסך של 2,700 ₪. מכאן שלאחר תשלום מזונות הקטינים נותרת בידו הכנסה פנויה בסך של 6,259 ₪ ונוצר פער של כ- 11,838 ₪ לטובת האם.

 

ג.נוכח זמני השהות שלו עם הקטינים, פעמיים בשבוע עם לינה וכל סופשבוע שני, מתבקש בית משפט לקבוע מזונות בסך של 1,500 ₪ לכל קטין ובסך כולל של 4,500 ₪ עד הגיע הקטינים לגיל 6 ומגיל 6, יישא כל אחד מהצדדים בהוצאות הקטינים בעת שהותם עמו.

 

ד.הוא מכחיש את גובה צרכי הקטינים כפי שפורטו על ידי האישה. לאישה אין זכאות למזונות שעה שעובדת ומשתכרת 10,000 ₪ נטו בחודש.

 

ה.בסיכומיו הוסיף וטען כי התאומים מעל גיל 6 ויש להחיל בעניינם דין צדקה בהתאם להלכת בע"מ 919/15 וביחס לבת הנוספת, מבוקש להחיל ביחס אליה חיוב דיפרנציאלי עד הגיעה לגיל 6 וסכום מופחת לאחר מכן.

 

ו.הכנסות האישה עומדות על כ- 14,000 ₪ נטו, היא מורה בשני בתי ספר יסודיים ובעלת פוטנציאל השתכרות גבוה שעה שמלמדת שיעורים פרטיים ומורה בקייטנות החופש.

 

ז. האישה הסתירה מבית המשפט הכנסותיה ממקום עבודתה הנוסף והציגה לעיון בית המשפט הכנסות ממשרד החינוך בלבד.

 

ח.היא עתרה למזונות אישה שעה שניהלה רומן מחוץ לנישואין.

 

ט.עוד הוסיף כי הוא שכיר והטענות לפיהן הוא עצמאי עם אביו לא הוכחו כלל. הכנסתו נטו עומדת על סך של כ- 13,000 ₪ נטו ובשגגת רואה החשבון של אביו לא הופרשו לו זכויות פנסיוניות כחוק. יש לו הכנסה נוספת בגין השכרת הדירה ברחוב צ' בקיזוז משכנתא ומיסים בסך של 1,168 ₪. בגין החנות ברחוב ה משלם משכנתא בקיזוז דמי שכירות בסך של 9,686 ₪ והלוואת רכב בגובה 2,333 ₪.

 

י. אין לו הכנסה פנויה והוא מכחיש צרכי הקטינים להם טוענת האישה. לפיכך, יש לבטל

ולהשיב לו מזונות אישה, להפחית חבותו בגין הבת נ' למינימום ההכרחי ולקבוע חלוקת

הוצאות שיוויונית מגיל שש ביחס לשלושת הקטינים.

10.דיון והכרעה בתביעה הרכושית

 

הצדדים שבפניי נישאו זל"ז בשנת 2019 ולפיכך, חלים עליהם עקרונות המשטר הרכושי הקבועים בחוק יחסי ממון, התשל"ג- 1973 (להלן: 'חוק יחסי ממון').

 

הוראות חוק יחסי ממון, בפרק הראשון לחוק קובעות את המשטר הרכושי בהתאם לסדר המוסכם ואילו הפרק השני, קובע את משטר האיזון בין בני הזוג, לפיו במועד פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מהצדדים למחצית שווים של כל נכסי בני הזוג ולמעט החריגים המנויים בחוק.

 

11.בעניין הנדון, בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק יחסי ממון, שעה שהצדדים הסדירו את יחסי הממון שביניהם בהסכם ממון שאושר ביום 26/11/2018 בבית משפט, הרי שהרכוש שנצבר במהלך נישואי הצדדים יחולק ביניהם בהתאם לעקרונות שקבעו הצדדים בהסכם הממון.

 

12.עקרונות הסכם הממון שנערך בין הצדדים:

 

בהואיל השני להסכם נרשם כי "הצדדים מבקשים לשמור על הפרדה רכושית ביניהם"

 

סעיף 2 להסכם קובע בין היתר כי:

 

"הצדדים מאשרים כי כל רכוש מכל סוג שהוא . . .שיהיה קיים לשניהם יחדיו בעתיד (ואשר אינו קיים כיום למי מהצדדים) הינו בבעלות משותפת של שני הצדדים יחדיו וזאת פרט לרכוש לגביו נקבע הסדר אחר במסגרת הסכם זה וכאמור בו או בכל הסדר עתידי אחר".

 

סעיף 3 להסכם קובע כי:

 

"הצדדים מסכימים כי על מערכת היחסים ביניהם לא יחול הסדר איזון משאבים . . . אלא הוראות הסכם זה בלבד והכל רק ביחס לרכוש האמור בהסכם זה בלבד".

 

ובהמשך:

 

"הדירה ברח' נ'

6. האישה מאשרת כי ידוע לה שעל שמו של האיש רשומה דירת מגורים המצויה ברחוב נ'. המדובר בדירת מגורים שנרכשה על ידי האיש לפני מספר שנים ומצויה בבעלותו של האיש ולאישה אין כל זכות מכל מין וסוג שהוא בדירה הנ"ל. כיום הדירה מושכרת ודמי השכירות מועברים לחשבון בנק המתנהל על שם האיש בלבד. האישה מאשרת כי אין לה כל זכות בתשלומי דמי השכירות המשולמים בגין הדירה הנ"ל.

כן מאשרת האישה כי ידוע לה שעל זכויות בדירה ברחוב נ' רובצת תשלומי משכנתא ותשלומי המשכנתא השוטפים משולמים ע"י האיש מחשבון הבנק המתנהל על שמו בלבד ולאישה אין כל זכות באותו חשבון בנק" . . . 

. . . 

 

9. האישה מאשרת כי ידוע לה שבכוונת האיש למכור את הדירה ברחוב נ' וכי מלוא תשלומי התמורה שישולמו במסגרת מכירת הדירה שייכים לאיש בלבד ולאישה אין כל זכות בתשלומי התמורה הנ"ל אשר יועברו לחשבון הבנק המתנהל ע"ש האיש בלבד ו/או לכל מקום אחר בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האיש".

 

הדירה ברחוב צ'

 

10. האישה מאשרת כי ידוע לה כי בימים אלו רכש האישה דירה המצויה ברח' צ . . . וכי מלוא הזכויות בדירה הנ"ל שייכות לאיש ולאישה לא קיימת כל זכות בדירה הנ"ל והיא לא תהיה זכאית לכל זכות בדירה הנ"ל.

 

11. האישה מאשרת כי היא לא נושאת ואינה משלמת כל תשלום במסגרת רכישת הדירה ברח' צ' וכי מלוא התמורה ממומנת ע"י האיש, בין היתר, במסגרת כספי תמורת מכירת הדירה ברח' נ'.

 

12. האישה מצהירה ומאשרת כי אין לה כל זכות- מכל מין וסוג שהוא בדירה ברח' צ' ובכלל זאת כל זכות בעלות ו/או מגורים ו/או שימוש וכי האיש הוא אשר זכאי לעשות כל שימוש בדירה הנ"ל ובכלל זאת להשכיר את הדירה ולקבל לרשותו ולבעלותו הבלעדית את תשלומי דמי השכירות השוטפים אשר ישולמו במסגרת השכרת הדירה הנ"ל.

 

13. האישה מצהירה ומאשרת כי אף אם הצדדים יתגוררו בעתיד בדירה ברח' צ' ואף אם יישאו יחדיו בהוצאות השוטפות- לא יהיה בדבר כדי להקנות לאישה כל זכות ביחס לדירה . . . והדבר יחול אף אם הצדדים יפעלו יחד על מנת לשפץ ו/או להשביח את הדירה הנ"ל.

. . . 

 

19. הצדדים מאשרים כי כל צד מנהל חשבון בנק על שמו וכי כל צד אחראי וזכאי לקבל לרשותו את מלוא הזכויות הנוגעות לחשבון הבנק המצוי על שמו וכן לשאת בעצמו במלוא החובות הקיימים בחשבון הבנק, באופן בו לאחד הצדדים אין ולא תהיה כל זכות בחשבון הבנק של הצד השני".

 

13.עיון בהסכם הממון המפורט לעיל, מלמד כי ביחס לדירה ברחוב צ' הוסכם בין הצדדים כי תחול הפרדה רכושית מוחלטת והיא לא תהא חלק ממסת הנכסים המשותפת להם.

 

על אף האמור, טענה האישה כי מדובר בנכס משותף שיש להורות על פירוק השיתוף בו. בעניין זה טענה כי הסכמתה לאמור בהסכם ניתנה שעה שהאיש עדיין לא מכר הדירה ברחוב נ', שילם מקדמה נמוכה על הדירה ברח' צ' וכי האיש התחייב לרוכשה מכספים שהיו לו טרם נישואי הצדדים.

 

עוד טענה כי האיש החליט ליטול הלוואה על הדירה ברחוב צ' והיא הסכימה לה מתוך הסתמכות על הסכם הממון הקובע היעדר שיתוף רק במקרה של שימוש בכספים שצבר האיש עד חתימת ההסכם והיא חתמה על מסמכי המשכנתא מבלי לדעת תוכנם.

 

14.אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה ברחוב צ' נרכשה על ידי האיש בלבד ביום 29/10/2018, רשומה על שמו ונרכשה על ידו בעלות של 2,330,000 ₪. עיון בלוח התשלומים בהסכם הרכישה מלמד כי עד למועד נישואי הצדדים נדרש האיש לשלם סך של 800,000 ₪. בפועל, כעולה מהחשבוניות שצורפו לתיק שילם האיש עד למועד הנישואין סך של 400,000 ₪ והיתרה שולמה לאחר הנישואין, בחודש מאי 2019.

 

15.האיש צרף אסמכתא מיום 17/03/2024, לתיק מבנק ירושלים לפיה קיבל סך של 900,000 ₪ ביום 29/05/2019 בהלוואת משכנתא כלווה יחיד מהבנק. עוד עולה מהאישור העקרוני לקבלת המשכנתא מיום 15/05/2019 כי לאיש הון עצמי בסך של 1,400,000 ₪ ומשכך, אושרה לו משכנתא בגובה האמור של 900,000 ₪. יתרת המשכנתא בסך של 932,200 ₪ סולקה על ידי האיש ביום 26/10/2022. האיש אף צרף הסכם מכר לפיו מכר הדירה ברח' נ' בסך של 1,500,000 ₪ ביום 27/03/2019.

 

מתדפיסי חשבון הבנק שצורפו על ידי האיש, נמצא כי ביום 11/10/2022 שולמה על ידו משכנתא חודשית בסך של 2,058 ₪ לערך, כעולה מהמסמכים לעיל המשכנתא סולקה רק לאחר מכן. הדירה ברחוב צ' הושכרה על ידי האיש ודמי השכירות עבורה עמדו על סך של 7,200 ₪. משכך,ברי כי דמי השכירות מימנו המשכנתא ששולמו מחשבון האיש.

 

16.אומנם האישה טענה כי הסכימה להלוואת המשכנתא רק במקרה של שימוש בנכסים שהאיש צבר עד מועד חתימת ההסכם ומדובר בכספים שנצברו בתקופת החיים המשותפת, אשר מימנו הרכישה, אלא שדין הטענה להידחות. עיון בסעיף 11 להסכם הממון מלמד כי נקבע בו באופן מפורש, כי מלוא תמורת הדירה ממומנת על ידי האיש, בין היתר, מכספי מכירת הדירה ברחוב נ' ולא צוין כי תמורתה תמומן דווקא מכספים שהיו באותה העת בחזקת האיש.

זאת ועוד, הסכם הממון קובע באופן מפורש כי הדירה שייכת לאיש בלבד. בניגוד לטענת האישה, המשכנתא נלקחה ושולמה על ידי האיש בלבד, כספי תמורת דמי השכירות ששולמו מימנו המשכנתא עבורה. המשכנתא שולמה מחשבונו של האיש, אשר הופרד אף הוא מהרכוש המשותף כעולה מהאמור בסעיף 15 להסכם הממון ואין כל רלוונטיות לעובדה שהאיש בחר ליטול משכנתא שעה שזו נלקחה על ידו בלבד ושולמה באמצעות חשבון הבנק שלו בשים לב להפרדה הרכושית בחשבונות הבנק של הצדדים.

 

17.אוסיף, אומנם טוענת האישה כי האיש סילק ההלוואה על הדירה ברח' צ' מכספי משכנתא שנטל מבנק מזרחי ונכון ליום 04/03/2024 ההלוואה עמדה על סך של 946,000 ₪ ואין מדובר במימון עצמי, אלא שגם במקרה זה, איני מוצאת כל רלוונטיות לטענה זו. המדובר בהלוואת משכנתא שנלקחה על ידי האיש, משולמת מחשבון הבנק שלו, שהוחרג מהנכסים המשותפים כאמור בסעיף 15 להסכם הממון ואין כל רלוונטיות לכך שבחר ליטול הלוואה ולשלמה באמצעות כספי תמורת הדירה לבין בחירה בתשלום באמצעות מקורות כספיים קודמים שהיו בבעלותו, שכן זכותו ליטול הלוואות בחשבון הבנק הפרטי שלו ולשלמן, שעה שחשבון הבנק של האיש הוחרג מהרכוש המשותף.

 

18.למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי לא מצאתי כל תרומה של האישה לנכס. המדובר בנכס שמלכתחילה נרשם על שם האיש, האיש מימן חלקו הארי באמצעות מכירת דירה קודמת שהיתה בבעלותו. עבור היתרה שילם משכנתא באמצעות כספי דמי שכירות על הדירה שנטל בעצמו ולא הוכח כי האישה שותפה במשכנתא, בני הזוג מעולם לא התגוררו בדירה אלא התגוררו בדירה בבעלות אבי האיש מאז חודש יוני 2019. האיש נהג בה מנהג בעלים, חתם על הסכם שכירות בעצמו בגינה, קיבל דמי השכירות, משך הנישואין הקצר יחסית של בני הזוג והעומד על כ- 4.5 שנים בלבד וכאמור, הסכם הממון קובע באופן מפורש כי מדובר בדירה בבעלות האיש בלבד.

 

19.במצב דברים זה, דין כל טענות האישה לזכויות בדירה ברח' צ' להידחות ומוטב היה כי לא היו נטענות וכך הינני מורה.

 

 

 

 

20.החנות ברחוב ה - 9

 

אין מחלוקת כי החנות נרכשה במהלך החיים המשותפים של בני הזוג בחודש מאי 2022 בסכום כולל של 1,521,000 ₪. עיון בהסכם המכר מלמד כי מועד מסירתה לאיש היה ביום 01/01/2023. בעניין זה טען האיש כי כל ההוצאות הנילוות על החנות בגין מס שבח; שכר טרחת עו"ד והוצאות פתיחת תיק בבנק שולמו על ידו ובמימון הלוואות שניטלו על ידו ובשמו בסך של 1,620,000 ₪. האישה טענה כי לא ייתכן שהאיש מימן רכישת החנות מהלוואות שכן אלו ניטלו לאחר רכישתה.

 

21.אכן, כטענת האישה, האיש נטל הלוואה בסך של 102,263 ₪ ביום 18/06/2023; הלוואה בסך של 561,311 ₪ ביום 07/11/2022; הלוואה בסך של 850,000 ₪ ביום 29/05/2023.

 

22.עם זאת, עיון בנספח 15 לתצהיר האיש, מלמד כי האישה חתמה על מסמך שכותרתו 'שיעבוד על החנות' (להלן: "מסמך השיעבוד") מול הבנק בנוגע לזכויות בנכס זה, נכון ליום 20/06/2022, עת נרשם במסמך כי "הנני מוותרת על כל זכות שיש לי במקרקעין . . . לא אטען כנגדכם בכל זמן שהוא טענות כלשהן בקשר עם הזכויות במקרקעין . . ."

 

23.כך גם עיון במסמך השיעבוד מלמד כי נכון לעת חתימת האישה עליו, לאיש היו חיובים לבנק מזרחי טפחות בגובה של 267,000 ₪ ואושר לו או יאושר לו, אשראי בסך כולל של 1,000,000 ₪, אשר טרם הועמד בעת רכישת החנות.

 

24.משכך, איני מוצאת רלוונטיות לטענה שהאיש נטל ההלוואות לאחר רכישת החנות ודי לו שהגיע להסכמות עם הבנק לעניין נטילתן.

 

25.אין מחלוקת כי האיש נטל לבדו הלוואות לטובת רכישת החנות. אין מחלוקת כי האישה ידעה על רכישתה שעה שהגיעה לבנק וחתמה על ויתור על זכויות בה. האיש אף טען בעדותו כי האישה סרבה להשתתף ברכישה באמצעות כספים שבקרנות ההשתלמות שלה או ליטול הלוואות על שמה ולכן נאלץ לשלם הלוואות בהחזר גבוה יותר (עמודים 8-9 לפרוטוקול, שורות 38-7). האישה מעולם לא נשאה בתשלומים עבור הלוואות בגין החנות והן שולמו על ידי האיש בלבד, החנות הושכרה בסך של 5,000 ₪ לחודש ודמי השכירות שולמו לחשבון האיש. האישה אף העידה כי מעולם לא היתה לה גישה לחשבון האיש (עמודים 43-44 לפרוטוקול, שורות 37-2).

 

26.בנסיבות אלו ושעה שהחנות נרשמה על שם האיש, מומנה על ידו, האישה לא ראתה עצמה

שותפה בה בזמן אמת, לא קיבלה הפירות ממנה ולכן אין מדובר בנכס משותף שיש לאזנו בין

הצדדים ודין טענת האישה לזכויות בחנות להידחות.

 

27.החנות ברחוב ה- 32

 

האישה טוענת כי האיש רכש יחד עם אביו זכויות בחנות ברחוב ה 32 ולראייה צרפה התראה על היעדר ביטוח לחנות זו שנשלחה לאיש על ידי הבנק. האיש הכחיש כי קיימות לו זכויות כל שהן בחנות זו וטען כי אלו רשומות על שם אביו בלבד. הנטל להוכחת הטענה כי האיש בעל זכויות בחנות מוטל על האישה. אין בקיומו של ביטוח או היעדר ביטוח עליו בכדי להעיד על זכויות בו. אוסיף כי אף אם היה מוכח כי הוטל מישכון על החנות לטובת החנות הנוספת שרכש האיש או לטובת נכס אחר שנרכש על ידו, אין בכך בכדי להעיד על זכויות בה, שעה שאין שיתוף בין הצדדים ביחס לחשבון הבנק של האיש והאישה העידה כי לא שילמה כל סכום ביחס לחנות זו (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 22-23). לפיכך ובהיעדר כל ראייה לפיה לאיש זכויות בחנות, דין הטענה לפיה גם לאישה קיימות זכויות בה להידחות וכך הינני מורה.

 

בשים לב לאמור ושעה שהאיש טען בסיכומיו לחילופין, שככל שתיקבע שותפות בחנות, יש להורות על חלוקת הזכויות הסוציאליות של האישה ומינוי אקטואר לצורך זה, אין לי אלא להסיק כי ויתר על טענתו זו שעה שנקבע כי הזכויות בנכס שייכות לו בלבד ואין לאישה זכויות בחנות.

 

28.חשבונות הבנק

 

האישה עותרת להורות על איזון משאבים ברכוש הצדדים לרבות חשבונות הבנק. כאמור לעיל, הוראות סעיף 3 להסכם הממון קובעות מפורשות כי הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק לא יחול על מערכת היחסים ביניהם ויחולו הוראות ההסכם בלבד. משכך ונוכח הוראות סעיף 15 להסכם, לפיו כל אחד יהיה הבעלים של חשבון הבנק הרשום על שמו, דין הטענה להידחות וכך הינני מורה.

 

29.משזנחו הצדדים טענותיהם בסיכומיהם, בכל הנוגע למיטלטלין של בני הזוג, איני נדרשת לכך.

 

30.חוב בגין רכב ניסאן אקסטרל שהיה בשימוש האישה

 

לטענת האיש הרכב נרכש בשנת 2023 במימון מלא של הלוואה על שמו בסך של 291,395 ₪. משסירבה להשיב הרכב לחברת המימון נגרם לו נזק כספי כבד בסך של 113,000 ₪.

האישה לא טענה כל טענה ביחס לרכב בסיכומיה אלא ביקשה לדחות מכירתו עד למועד איזון המשאבים.

 

לתמיכה בטענותיו צרף האיש הסכם פשרה בינו לבין חברת המימון מיום 10/07/2024, אלא שמדובר בהסכם שאינו חתום ואין די בעובדה שהאיש העביר סך של 110,000 ₪ ביום 10/07/2024 לחברת המימון.

 

לא זו אף זו, לא הוכח כי מחדליה של האישה דווקא הם אלו שגרמו לנזקים הללו ואין די בכך שסרבה להשיב הרכב. האיש הוא שקנה הרכב. לא ברור לבית משפט ממה מורכב החוב ומה מקור ההפרש לתשלום לחברת המימון, האם האיש בחר להפסיק לשלם התשלומים ובכך נגרם נזק נוסף או שמא בגין ירידת ערכו. לא צורפה כל אסמכתא ביחס לפער זה. במצב דברים זה, לא מצאתי מקום לחייב האישה בעלות ההלוואה עבור הרכב שעה שמדובר ברכב של האיש.

 

עוד אוסיף כי בעניין זה מצאתי מקום לדחות טענת האיש לפיה האישה הודתה בכך בסיכומיה בעמוד 73 באומרה כי לקחה הלוואה של 170,000 ₪ לטובת רכישת הרכב ואין בכך בכדי להצדיק קבלת טענותיו.

 

אשר על כן, תביעת האיש לחיוב האישה בסך של 113,000 ₪ בגין אי השבת הרכב לחברת המימון נידחית בזאת.

 

31.דיון והכרעה בתיק המזונות 

כידוע, בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט- 1958, הרי שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי החל עליו ובמקרה דנן, שעה ששני הצדדים יהודים, חלות הוראות הדין העברי.

בהתאם לדין העברי, יש לחלק תקופת החיוב במזונות הקטינים לשלוש תקופות:

 

הראשונה, קטני קטינים עד גיל 6, במהלכן חיוב האב הוא חיוב אבסלוטי ואינו תלוי כלל בהכנסות האם או במצבו הכלכלי של האב. השנייה, חיוב במזונות הקטינים מגיל 6-15 מכח תקנות חכמים והשלישית, חיוב מגיל 15-18 מכח דין צדקה (ראו, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו (3) 449).

 

32.בנוסף ובהתאם לדין והפסיקה, בשנים האחרונות ולאור בע"מ 919/15 (פורסם במאגרים משפטיים ביום 19/07/2017), השתנה אופן קביעת מזונות ומדור ילדים במסגרת פסקי דין שניתנו, עת נקבע כי יש לפרש החיוב מכח תקנות חכמים כדין צדקה.

על רקע זה נקבעו מספר פרמטרים אותם נדרש בית משפט לבחון בעת שקובע גובה המזונות בנוגע לילדים מעל גיל 6 ונקבעו בנוסף, פרמטרים לחישוב מזונות ילדים בכלל.

 

כך נקבע בפסיקה כי על בית משפט לבחון צרכי הקטינים; יכולות כלכליות של ההורים האחד מול רעהו וחלוקת זמני השהות בפועל (ראו, עמ"ש 1462-101-6, פורסם ביום 20/12/2017).

 

עוד נקבע כי בית משפט אינו מחויב לעשות חישוב אריתמטי דווקני ויש מקום לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה הנושא בעיקר בנטל גידול הילדים באופן שהשקעתו אינה באה לידי ביטוי בחישוב מתמטי של זמני שהות ובהתאם לנסיבות (ראו עמ"ש 11623-08-18, פורסם ביום 24/06/2018).

 

בהתאם לאמור לעיל, ייקבעו מזונות הקטינים.

 

33.הכנסות האישה

בסיכומיה הוסיפה וטענה האישה כי היא עובדת משרד החינוך מאז 2018 והכנסותיה עומדות על סך של כ- 10,000 ₪. מנגד, טען האיש כי האישה בעלת תואר ראשון, מורה בשני בתי ספר על יסודיים, משתכרת כ- 14,000 ₪ נטו ומסתירה הכנסה קבועה נוספת מרשת '...', הכנסה עליה ניתן היה ללמוד מתדפיס העו"ש של האישה.

 

האישה צרפה לתיק בית המשפט תלושי שכר בין חודשים 10/2022-02/2025. חישוב ממוצע של שכרה נטו ב- 12 החודשים האחרונים, מלמד כי שכרה הממוצע נטו עמד על סך של כ- 11,857 ₪. בעניין זה טען האיש כי האישה כאמור מעלימה הכנסות נוספות שאין להן ביטוי בתלושי השכר. האישה טענה בעדותה, שכל המשכורת מאוחדת תחת משרד החינוך (עמוד 65 לפרוטוקול, שורות 32-34) אלא שאין לקבל הטענה. עיון בתדפיס חשבון העו"ש של האישה, מלמד כי מדובר בהכנסה שהתקבלה בחשבון הבנק שלה בנפרד מהסכום בתלושי השכר. כך קיבלה בחודש יולי סך של 702 ובחודש אוגוסט סך נוסף של 702 ₪ וסכום נוסף של 5,394 ₪ ביום 15/08/2025 מהחברה העירונית. לא ברור לי מדוע לא הוצגו לבית המשפט תלושי שכר על הכנסות אלו ונראה כי מדובר בהכנסה עונתית בחודשי הקיץ שהאישה ביקשה להעלימה מעיני בית משפט.

 

משכך, יש לקחת סכומים אלו בחישוב השנתי. המדובר על הכנסה נוספת נטו בסך של כ- 560 ₪ נטו בממוצע לחודש.

 

בנסיבות אלו, יש להעמיד הכנסתה החודשית של האישה על סך של כ- 12,423 ₪ נטו לחודש.

נוכח הכנסותיה, אין מקום לחייב האיש במזונות אישה ותביעתה לעניין זה נידחית.

האישה הציגה בפניי הסכם שכירות לתקופה מיום 06/02/2025, ממנו עולה כי נושאת בדמי שכירות בסך של 4,450 ₪.

 

אשר על כן, יעמדו הכנסותיה הפנויות של האישה על סך של כ- 8,000 ₪ נטו.

 

 

34.הכנסות האיש

לטענת האישה בסיכומיה , טענות האיש הופרכו, מלאות סתירות ואין קורלציה בין הכנסותיו להוצאותיו. בסופו של יום ציינה כי לטענת האיש הכנסותיו עומדות על כ- 22,673 ₪ הכוללות הכנסות משני הנכסים המושכרים על ידו. בפועל, טענה כי אין זה סביר כי האיש משתכר כ- 13,000 ₪ וישנם זיכויים רבים שאינם מתיישבים עם ההכנסות המוצהרות על ידו, לרבות החזרי מע"מ ועוד והנתבע אינו שכיר בעסק אלא מדובר בעסק בבעלותו ובבעלות אביו יחד.

 

35.מנגד, טען האיש כי הוא שכיר אצל אביו. הכנסותיו הן 16,000 ₪ בחודש, בשגגה של רו"ח לא הופחתו לו כחוק זכויות פנסיוניות אותן מחויב לשלם על פי חוק. יש לו הכנסה נוספת של דמי שכירות בסך של 6,768 ₪ בקיזוז מיסים עבור דמי שכירות ובקיזוז משכנתא, מדובר בהכנסה נוספת של 1,163 ₪ בלבד. בגין החנות לאיש הוצאה קבועה למשכנתא המתקזזת עם דמי השכירות בסך של 9,686 ₪. הוא משלם לאביו דמי שכירות בסך של 2,700 ₪ עבור דירתו ואין לו כל הכנסה פנויה.

 

אומר כבר עתה כי איני מקבלת טענת האיש לפיה נושא בדמי שכירות בגין דירת המגורים לאב. בני הזוג גרו בדירת האב כארבע וחצי שנים ועד למועד פרידת בני הזוג לא חויבו בתשלום. זאת ועוד, החיוב בסך של 2,700 ₪ עבור דמי שכירות החל לאחר פרידתם. ניסיון החיים מלמד שהורים מבקשים לסייע לילדיהם וכך גם עשה אבי האיש במהלך חיי בני הזוג ואין זה סביר שדווקא לאחר גירושיהם, יתחיל לדרוש מבנו כספים עבור הדירה בה מתגורר.

 

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי אכן האיש נדרש לשלם דמי שכירות ונראה כי מדובר בחיוב שנולד לצורך ההליך המשפטי בלבד.

 

36.זאת ועוד, בבעלות האיש דירה המושכרת אשר לאחר תשלום משכנתא עבורה נותרים בידיו דמי שכירות בסך של 1,163 ₪.

 

לא מצאתי מקום גם לזקוף לזכותו של האיש את ההלוואה עבור החנות. נראה כי מדובר בפעילות עסקית וברי כי לו האיש היה מופסד בגין רכישת החנות, לא היה ממהר לרוכשה ואף מנסה לשכנע האישה לרוכשה יחד עמו. לא ניתן לקבל הטענה לפיה האיש מקבל בגין החנות דמי שכירות בסך של 2,905 ₪ בעודו משלם עליה משכנתא בסך של 12,857 ₪ כפי שפרט בסעיף 29 לתצהירו מיום 23/03/2025.

 

אף ביחס לתלושי השכר תמוה בעיני כי האיש עבד בעסק של אביו שנים, קיבל משכורת בגובה של 16,000 ₪ נטו כל השנים ודווקא בסמוך לתחילת ההליך המשפטי, התגלתה טעות בגין אי הפרשות פנסיוניות והשכר ירד לכ- 13,000 ₪.

איני מקבלת הטענה ובמיוחד כשמדובר בעסק משפחתי של אבי האיש ונראה כי הורדת השכר נועדה אף היא אך להליך המשפטי ומשכך, שכרו על פי תלושי השכר שצורפו לתיק יועמד על סך של 16,000 ₪.

 

37.עיון בתדפיסי העו"ש שצורפו על ידי האיש מלמד כי מדובר בתדפיס עו"ש שאינו מותאם לעובד שכיר. כך יש בתדפיס החזרי מע"מ בסך של כ- 142,000 ₪ ביום 06/10/2022, העברות כספים בסך של עשרות ומאות אלפי שקלים, הוראות קבע של 16,000 ₪ כל חודש; החזרי מע"מ בסך של כ- 80,000 ₪ ב- 24/01/2023, כספים בסך של למעלה מ- 50,000 ₪ שהתקבלו בחשבון בסמיכות; זיכוי מבנק מזרחי בסך של 57,000 ₪ ביום 22/02/2023; הפקדות מכרטיסי אשראי, כך בוצעה לחשבונו הפקדה מישראכרט בסך של 10,500 ₪ ביום 28/06/2023; סך של 18,500 ₪ ביום 24/01/2024; הפקדת מזומן בסך של 1,600 ₪ ביום 26/02/2024; פרעון שיק דחוי ביום 11/02/2024 בסך של 5,000 ₪; החזרי מס הכנסה בסך של 6,740 ₪ ביום 07/03/2024; הפקדת מזומן בסך של 2,000 ₪ ביום 07/03/2024; פרעון שיק בסך של5,000 ₪ ביום 07/03/2024; תקבול מזה"ב בסך של 150,000 ₪ ביום 13/03/2024 ועוד ועוד הפקדות המעידות כי אין מדובר בחשבון של אדם שכיר המרוויח סך של 13,000 ₪ נטו כטענת האיש. כאמור, המדובר בהכנסות שאינן מותאמות לאדם שכיר.

 

אומנם האיש טען כי חלק מהכספים שהופקדו היו מירושת סבו שנפטר, החזרי מע"מ מרכישת החנות וממכירת הרכבים, אלא שבהיעדר אסמכתאות לנטען, מדובר בטענות שדינן דחייה.

 

38.בנסיבות אלו, התרשמתי כי אכן כטענת האישה, שלאיש הכנסות רבות נוספות והגם שלא הוכח כי שותף בעסק של אביו בהיעדר ראיות ספציפיות, אולם, גרסה זו סבירה יותר כעולה מעיון בחשבון הבנק של האיש.

 

39.זאת ועוד, לטענת האיש הכנסותיו עומדות על סך של 13,000 ₪ בחודש ממשכורת; סך של 6,768 ₪ נטו מהשכרת דירתו ברחוב צ' ובסך הכל הכנסות בסך של 19,768 ₪. מנגד, טען כי הוצאותיו החודשיות עומדות על הסכומים הבאים: הוצאות שכירות בסך של 2,700 ₪ (טענה שנדחתה בשים לב לאמור לעיל, הגם שמצאתי כי ברישומי הבנק חויב בסכום זה, שעה שמדובר בחיוב ש'נולד' אך לצורך ההליך המשפטי); 4,855 ₪ בגין משכנתא עבור הדירה ברחוב צ'; תשלום הלוואה בסך של 12,857 ₪ עבור החנות ברחוב ; הלוואת רכב בסך של 2,333 ₪; חיובים בכרטיסי האשראי עומדים לפחות על כ- 7,000 ₪ בחודש והאיש אף משלם מזונות הקטינים בסך של כ- 6,000 ₪ ובסך הכל הוצאותיו החודשיות לטענתו עומדות על סך של כ-35,000 ₪ לחודש.

 

40.סכום הוצאות זה אינו מתיישב עם הכנסותיו המוצהרות של האיש והגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות הקיימות, לא גולו לי מלוא הכנסותיו.

 

משכך ובשים לב לכל האמור לעיל, מצאתי מקום להעמיד הכנסותיו החודשיות של האיש על סך של 30,000 ₪ נטו.

 

מסכום זה ולצורך חישוב הכנסתו הפנוייה של האיש, מורה על קיזוז המשכנתא בגין הדירה בלבד ואיני מתירה קיזוז בגין שכירת נכס מסחרי שעה שמדובר בנכס מניב אשר שוויו כמיליון וחצי ₪.

 

41.אם כן, הכנסתו הפנויה של האיש תעמוד על סך כ- 25,000 ₪ ויחס הכנסות פנויות בין ההורים עומד על 25% לאישה ו-75% לאיש.

 

42.צרכי הקטינים

 

בתצהיר הרצאת הפרטים העמידה האישה את צרכי הקטינים על סך של כ- 4,000 ₪ לכל אחד מהקטינים. במסגרת זו עתרה עבור מזון וכלכלה לכל אחד מהקטינים בסך של 1,200 ₪; ביגוד והנעלה בסך של 400 ₪; קופ"ח בסך של 200 ₪; בסך של 100-200 ₪ עבור משחקים ועוד.

 

מנגד, טען האיש בסיכומיו כי מדובר בסכומים מופרזים, חסרי תימוכין ותוך ניסיון להתעשר על גבו. לעמדתו האישה עתרה לחיובו במזונות גבוהים מהסביר הכוללים, בין היתר, הוצאות כלכלה בסך של 1,200 ₪ לכל ילד; נסיעות בסך 900 ₪ לכל ילד והוצאות בריאות בסך של 200 ₪ ובהיעדר כל אסמכתא לנטען.

 

משכך, עתר ליישם הלכת 919/15, לבטל ולהשיב מזונות אישה, להפחית חבותו למינימום לבת הקטנה ולקבוע כי החל מגיל שש כל צרכי התאומים ישולמו באופן שיוויוני וכל צד יישא בהוצאותיהם בעת שהותם אצלו.

 

43.עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, מלמד כי לכתב התביעה צורפה חשבונית עבור נעליים לבת כנספח 10, לבקשה למזונות זמניים צורפו מספר קבלות עבור רכישת מצרכים עבור הקטינים בחלקן (כך קרסוליות נשים ונעלי בריאות אישה, סביר כי אינן רכישות עבור הקטינים בקבלה מיום 03/01/20204). קבלה נוספת שצורפה לבקשה הוגשה מקופלת ולא ניתן לראות את מלוא המוצרים שנרכשו בה; יתר הקבלות שצורפו מעידות על רכישת מוצרים אך לא ניתן להסיק מהן על כלל צרכי הילדים; כך גם האסמכתאות שצורפו לתצהיר אין די בהן ובית המשפט אינו נדרש לבחון כל שורה בתדפיסי האשראי ולבחון ולבור מה צרכי הקטינים ומה לאו.

 

44.בעניין זה יודגש כי כבר קבעתי לא אחת בפסקי דין קודמים כי מוטב יעשו צדדים ויקפידו לעתיד משיקולי יעילות להגיש טבלאות מסודרות בהן יפורטו צרכי הקטינים בכל חודש וחודשו עבור הקטינים בלבד, תוך הפנייה לקבלה רלוונטית מסומנת ובמיוחד נוכח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, השתע"ט- 2018 ובפרט הוראות תקנה 5 לתקנות.

 

45.עם זאת, בית משפט בתוך עמו יושב. לפיכך ובהתאם לפסיקה, כאשר הראיות אינן מספקות, רשאי בית משפט לקבוע את הצרכים הנדרשים לקטינים על פי ניסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו לעניין זהע"א 93/85שגב נ' שגב, פד"י ל"ט (3) 822, 825-828.

 

בעניין זה, תחילה נקבע בפסיקה כי יש להעריך צרכיו הבסיסיים של קטין על סך 1,150 ₪ בבר"ע 1895/02ב.י נ' ב.נ.[פורסם בנבו]

 

46.במהלך השנים עלה הסכום וכיום נקבע כי יש להעמיד צרכיו של קטין על סך של 1,600 ₪. ראו לעניין זה החלטת כב' השופט שנלר בעמ"ש 46291-01-16[פורסם בנבו]; ראועמ"ש 32385-11-18א.ג נ' ר.ג. [פורסם בנבו] ואף נפסק למעלה מכך במקרים מסוימים (ראורמ"ש (מרכז) 59188-10-18), [פורסם בנבו], שם נקבע כי לאחרבע"מ 919/15 [פורסם בנבו] אין לבחון אך את צרכיו הבסיסיים של הקטינים אלא יש לאמוד את כלל צרכיהם.

 

עוד נקבע בעמ"ש 65692-11-19ביחס למזונות קטין המתגורר בשני בתים כי:

 

"כאשר קטין נדרש לחלוק את זמני השהות בשני בתים עולים צרכיו (או, אם נדייק, עולה עלות צרכיו) אף מעבר לשיעור הנזכר, שהרי ההורים זכאים להוצאות כפולות, שכן גם האם וגם האב נדרשים לקניית כיכר לחם וקרטון חלב . . . מתוך כך הוערכו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים בסך מינימלי של 2,250 ₪ . . ."

 

47.במקרה דנן ולאחר שעיינתי גם בקבלות שצורפו ושעה שהקטינים מתגוררים בשני בתים, שישה לילות בבית האב ושמונה לילות בבית האם ונוכח יוקר המחייה, מצאתי מקום להעמיד צרכי כל אחד מהקטינים על סך של 2,500 ₪.

 

48.צרכי הקטינים בשני בתים במלואם, יועמדו אם כן, על סך של 2,500 ₪, כאשר סכום זה כולל את כלל צרכי הקטינים, לרבות חלקם בהוצאות 'אחזקת מדור' ואינו כולל את הוצאת ה'מדור' – ראו, בעמ"ש (מרכז) 5121-05-20י.ג. נ' נ.ג.(פורסם במאגרים האלקטרוניים [נבו]).

 

הקטינים לנים אצל האב שישה לילות מתוך 14 לילות בשבועיים. דהיינו, שוהה בבית האב 43% מזמני השהות. משכך, האב נושא ב- 43% ממזונותיהם ובסך הכל, נושא בסך של 1,075 ₪ עבור כל אחד מהקטינים.

יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים עומד על סך של 25% לאם ו- 75% לאב.

 

בשל יחס השכר בין האב לאם, על האב לשאת במזונות הקטינים התאומיםבסך של 1,875 (2,500*75%).

 

בהינתן כי הקטינים התאומים שוהים במחיצת האב 43% מזמנם הרי, שהוא נושא ב-43% מצרכיהם, קרי, 1,075 ₪ בחודש (2,500*43%).

 

יוצא אם כן, שעל האב להעביר לאם בגין מזונותהקטינים התאומים, סך של 800 ₪ בחודש 1,875 ₪ פחות 1,075 ₪) ובסך הכל סך של 1,600 ₪ שעה שעה שעברו את גיל 6.

 

49.בכל הנוגע לקטינה ילידת ספטמבר 2021, הרי שעל האב לשאת במזונותיה ההכרחיים כחיוב אבסלוטי מתוקף היותה מקטני קטינים ומדובר בחיוב עצמאי שאינו קשור להכנסות האב (ראו ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457). בצרכים אלו נכללים הוצאות מזון, לבוש והנעלה, הוצאות מדור ואחזקתו והוצאות רפואיות המכוסות על ידי קופת חולים.

 

מעבר לצרכים ההכרחיים של הקטינה, חייבים הצדדים במזונותיה מדין צדקה כאשר החלוקה תעשה באמצעות איזון כלל ההוצאות של הצדדים מול הכנסותיהם של כל אחד (ראו בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, פורסם ביום 08/06/2005).

 

בעניין הנדון, משלא צורפו די אסמכתאות בנוגע לצרכים ההכרחיים, יועמדו אלו על 800 ₪ עבור מזון; סך של 100 ₪ עבור מוצרי הגיינה; הלבשה והנעלה 200 ₪; משחקי התפתחות 50 ₪; בריאות 50 ₪.

סך הכל 1,200 ₪.

 

מהגיעה לגיל 6, יחוייב האיש בסך של 800 ₪, עבור מזונותיה.

 

50.מדור הקטינים

 

בכל הנוגע להוצאות אחזקת המדור, מצאתי מקום לקבוע כי כל אחד מההורים יישא בהוצאות אחזקת המדור בביתו נוכח חלוקת זמני השהות ושעה שכל אחד מהם נושא בהוצאות אחזקת המדור בביתו.

 

בהתייחס לסוגיית המדור, הרי שקיימות בפסיקה גישות לכאן ולכאן. יש הסוברים ששעה שכל אחד מההורים מלין הקטין בביתו, אין הוא נדרש לחלוק במדור האחר. גישות אחרות נסמכות על יחס ההשתכרות בין הצדדים.

 

לעמדתי, יש לקחת בחשבון את המדור כמדור שכור ביחס לקטין ולחלקו בהתאם לזמני השהות אצל כל הורה, שיעור ההשתכרות של הצדדים וביחס למדור בו ההורה נושא בפועל (ראו לעניין זהעמ"ש (מרכז) 65692-11-19ד.ס. נ' ל.צ.ס, [נבו] פורסם ביום 22/09/2020.

 

בעניין הנדון ושעה שלהבנתי האב אינו נושא בהוצאות המדור והצגת תשלום בסך של 2,700 ₪ נועדה אך לצורך ההליך, שכן בעת שהצדדים חיו יחד בבית אביו לא שילמו מדור כלל וכלל ורק לאחר תחילתו החל האב לשלם מדור, נקבע בזאת כי האיש אינו נושא בהוצאות שכר דירה שכן מתגורר בדירת אביו.

 

האישה משלמת שכר דירה בסך של 4,450 ₪. חלקם של שלושת הקטינים בהתאם לפסיקה הינו 50% ובסך הכל 2,250 ש"ח. נוכח פערי השכר בין הצדדים בין הצדדים על האיש לשאת ב- 75% מסכום זה ובסך של כ- 1,700 ₪. בשים לב לכך שהקטינים לנים בבית האב 43% הרי שהוא נושא בסך של 970 ₪, ועליו להעביר לאישה סך של 730 ₪ בגין מדור הקטינים וזאת מהגיע הקטינה נ' לגיל 6 (סך של 243.3 בגין כל אחד מהקטינים).

 

עד למועד זה, יישא האיש במדור הקטינה בסך של 30% מהוצאות המדור ובסך של 1,335 ₪ וביחס לתאומים, יעביר סך נוסף של 243.3*2 ובסך הכל, 487 ₪. סך הכל עד הגיע הקטינה נ' לגיל 6, יישא במדור הקטינים בסך של 1,822 ₪ ומהגיעה לגיל 6, יישא בסך של 730 ₪ , בגין מדור הקטינים.

 

 

51.החיוב

אם כן החיוב יחולק למספר תקופות כדלקמן:

 

עד הגיע הקטינה נ' לגיל 6, יישא האיש במזונות ומדור הקטינה נ' בסך של 2,535 ₪ (1,200 ₪ עבור צרכיה ההכרחיים וסך של 1,335 ₪ עבור מדורה).

 

כן יישא במזונות כל אחד מהתאומים בסך של 800 ₪ ובסך של 243 ₪ בגין מדורם. סך הכל יישא בסכום של 1,043 ₪ עבור כל אחד מהתאומים.

 

אם כן, סך מזונות ומדור הקטינים עד הגיע הבת נ' לגיל 6, יועמדו על סך של 1,043 ₪ כול 2 ועוד 2,535 ₪ ובסך הכל 4,621 ₪ .

 

מהגיעה הבת נ' לגיל 6, יחוייב האיש במזונות בסך של 800 ₪ לכל אחד מילדיו ובהוצאות מדורם בסך של 243 ₪ לכל אחד מהקטינים ובסך הכל יחויב בסך של 3,130 ₪.

 

הסכומים ישולמו החל מחודש נובמבר 2025 כאשר עד למועד זה יעמוד בעינו החיוב במזונות זמניים שנקבע על ידי.

 

52.סוף דבר

סכום המזונות ישולם בכל 10 לחודש מראש.

 

הסכום יהיה צמוד למדד המחירים הידוע לצרכן שבסיסו פורסם בחודש אוקטובר 2025 והוא יעודכן כל שלושה חודשים ללא חיוב רטרואקטיבי לעבר.

 

סכום המזונות ישולם לחשבון הבנק של התובעת שפרטיו יימסרו לנתבע.

 

סכום המזונות ישולם עד הגיעהקטינים לגיל 18 שנה או סיום הלימודים בתיכון לפי המועד המאוחר מבניהם.

 

53.ממועד זה ועד לתום שירות חובה בצה"ל או סיום שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי. שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הוא תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה.

 

 

 

54.בנוסף, יישאו הצדדים בהוצאות הבאות בחלקים ביחס לפערי ההכנסות של 75% לאב ו- 25% לאם:

הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח המשלים או הביטוח הרפואי. טרם הטיפול תיידע התובעת את הנתבע ולהיפך, בדבר הצורך בטיפול ועלות משוערת. במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות ההוצאה יכריע רופא מומחה או רופא מטפל, לפי העניין, בדבר הצורך בטיפול ועלות משוערת.

 

במקרה של מחלוקת לגבי גובה ההוצאה להבדיל מנחיצותה, החיוב יועמד לפי תעריף קופת חולים לעניין הוצאה רפואית חריגה, ככל ששירות כאמור ניתן בקופת החולים.

 

למען הסר ספק, הוצאות רפואיות לרבות, אך לא רק, טיפול שיניים, טיפולים אורתודנטיים, משקפיים, עדשות, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת.

 

55.עוד יישאו הצדדים בהתאם לפערי ההכנסות של 75% לאב ו- 25% לאםבהוצאות חינוך, בכלל זה, הוצאות גן, הוצאות צהרון עד כיתה ד', הוצאות שכר לימוד עבור המוסד החינוכי וכל הוצאה אחרת על פי דרישת המוסד החינוכי. למען הסר ספק, הוצאות חינוך לרבות, הוצאות שכר לימוד, סל תרבות, תלבושת אחידה, ועד כתה, ציוד לבית ספר לרבות ספרי לימוד, מחזור אחד של קייטנה בחופש הגדול, שיעורים פרטיים, שני חוגים (לרבות חדר כושר בגיל ההתבגרות ותנועת נוער) וזאת לאחר קיזוז מענק חינוך לו זכאית האישה עבור הקטינים מהמוסד לביטוח לאומי בתחילת כל שנת לימודים.

הסכומים ישולמו תוך שבעה ימים ממועד דרישה ובכפוף להצגת אסמכתא.

 

תשלום ההוצאות החריגות יהיה לאחר מיצוי כלל ההנחות להם יהיו זכאים הצדדים ובכפוף להצגת אסמכתא על התשלום ודינן כדין מזונות לצורך גבייתן.

 

56.קצבת הביטוח הלאומי וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת בגין הקטינים, תשולם לידי התובעת.

 

בנסיבות העניין והגם שהיה מקום לחייב האישה בהוצאות התביעה הרכושית שעה שרובה נדחתה, לא מצאתי מקום לעשות כן נוכח פערי ההכנסות ונכסי הצדדים ופסק הדין ניתן ללא חיוב מי מהצדדים בהוצאות הצד שכנגד.

 

 

 

 

מורה על סגירת התיקים שבכותרת.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לעיון הצדדים.

 

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.

 

ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ו, 13 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.