פס"ד בשאלה האם מותר להורה לפרסם באינסטגרם תמונות וסרטונים של קטינים ללא הסכמת ההורה השני?

לפני עתירת האב, שהוגשה בגדרי התביעה שבכותרת בעניין אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, למתן צו מניעה קבוע, האוסר על האם לפרסם מידע, סרטונים, ו/או תמונות של הקטינות ברשתות החברתיות. יצוין, כי ביום 24.12.2025 ניתן פסק דין בעניין חלוקת האחריות ההורית וזמני השהות, על יסוד הסכמת הצדדים. במסגרת פסק דין משלים זה אדרש לעתירת האב לצו מניעה.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1. הצדדים, נישאו זה לזו ביום 5.2.2019 ונפרדו ביום 3.6.2025. ממערכת יחסים זו נולדו הקטינות, שפרטיהן בכותרת – ה', בת 5 שנים ושבעה חודשים, ות', בת 4 שנים וחמישה חודשים.

2. ביום 15.10.2025 עתר התובע (להלן: "האב") נגד הנתבעת (להלן: "האם") בתובענה בעניינן של הקטינות - לקביעת אחריות הורית וזמני שהות, ולמתן צו מניעה קבוע, שיאסור על האם לפרסם מידע, סרטונים ו/או תמונות של הקטינות ברשתות החברתיות (להלן: "הבקשה לצו מניעה").

3. ביום 6.11.2025 עתר האב בבקשה לסעד זמני בעניין זמני שהות זמניים וכן למתן צו מניעה זמני להפסקת פרסום תמונותיהן של הקטינות ברשתות. בהחלטה מיום 11.11.2025 נקבעו זמני שהות זמניים, בחלוקה של 6 ימים עם האב ו-8 ימים עם האם, ונדחתה בקשת האב למתן צו מניעה זמני. בהמשך לכך, עתר האב בבקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל בכל הנוגע לצו המניעה, וצרף לבקשתו החסן נייד (דיסק און קי) ובו תמונות ופרסומים של הקטינות, שהאם העלתה לרשתות החברתיות.

4. בדיון שהתקיים ביום 24.12.2025 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, לפיהן זמני השהות הזמניים יהפכו לקבועים, וכן להסכמות נוספות בעניין חלוקת זמני השהות והאחריות ההורית. ביחס לבקשה לצו מניעה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו הצדדים יגישו עיקרי טיעון בסוגיה, ובית המשפט יכריע על יסוד הכתובים.

5. בהמשך לכך, האב הגיש עיקרי טיעון מטעמו ביום 15.1.2026, והאם הגישה עיקרי טיעון מטעמה ביום 20.1.2026.

6. ביום 22.1.2026 הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין מטעם הסיוע המשפטי לקטינות, על מנת שתציג עמדתה בסוגיה שבמחלוקת בראי טובת הקטינות, ובמנותק מהעמדות הסובייקטיביות של ההורים. עמדת האפוט' לדין, עו"ד ליטל קוזקוב, הוגשה ביום 2.3.2026, לאחר ששוחחה עם ההורים ונפגשה עם הקטינות.

    

   תמצית טענות הצדדים

7. האב עתר לאיסור פרסום הקטינות בפלטפורמות פומביות לאלתר, תוך הסרת התוכן הקיים וכן כי כל פרסום בעתיד יעשה בהסכמת הצדדים. לטענתו, פרסום תמונות של הקטינות ברשתות החברתיות פוגע בפרטיותן ובביטחונן, שכן עלול להיות סיכון ברשת לשימוש לרעה בתמונות; פרסום תכנים בהן מופיעות הקטינות מצוי ברשת לצמיתות ותתכן השפעה עתידית על דימוי הקטינות; מדובר בקטינות צעירות שלא ניתן לקבל את עמדתן ביחס לפרסומים; מדובר בהחלטה מהותית בענייני הקטינות, המחייבת את הסכמת שני ההורים בהיותם אפוטרופוסים טבעיים; האב לא הסכים לפרסומים, אך האם נהגה כפי העולה על רוחה, תוך שהעלתה תמונות של הקטינות כשהן חשופות, תוך חשיפתן לקהל רחב בשל היותה של האם משפיענית רשת.

8. האם טענה כי עומדת לה הזכות לחופש הביטוי לפרסום תכנים של הקטינות בהיותה אפוטרופוס טבעי וזאת על אף התנגדות האב; בניגוד לטענת האב, התכנים אינם כוללים תמונות אינטימיות או חושפניות של הקטינות, והיא מסכימה להימנע מהעלאת תכנים חושפניים כאמור לרשתות החברתיות; התנגדות האב לפרסום החלה עם ההליכים המשפטיים, ואילו במהלך החיים המשותפים הפרסום היה מקובל על האב; מדובר בתכנים הקשורים בחיי היומיום של האם ובנותיה, כאשר האם היא משפיענית רשת ומעלה את התכנים גם כחלק מעיסוקה.

9. האפוט' לדין התרשמה כי לא ניתן לקבל את עמדת הקטינות ביחס לסוגיה שבמחלוקת לאור גילן הצעיר. לעמדתה, ראוי לגבש מתווה מוסכם בין הצדדים, שיאפשר את חופש הביטוי והעיסוק של האם, וכן יתאים לאורח חייהן הדתי של הקטינות - והכל בראי טובתן.

    

    

    

   דיון והכרעה

10. בפתח הדברים יוער, בשים לב לעמדת האפוטרופא לדין, כי ברי שעדיף היה שהצדדים היו מגיעים להסכמות בעניין נשוא המחלוקת שלא באמצעות החלטה שיפוטית. ואולם, משלא עלה בידם לגבש הסכמות בסוגיה שבמחלוקת, יש להכריע בעתירת האב לצו מניעה. בשים לב לעצימות הקונפליקט, יש לקוות שהחלטה שיפוטית ברורה ומפורשת תסייע בהרגעת הרוחות והנחת המחלוקות בין ההורים בצד, תוך שההורים ישקיעו את משאביהם בטיפול המשפחתי ובתיאום ההורי לטובת הקטינות.

11. לגופו של עניין, כידוע, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינות, בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). לפי סעיף 15 לחוק הנ"ל "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו", כאשר על ההורים לפעול בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם בהסכמה, ובהעדר הסכמה – עליהם לפנות לבית המשפט, על מנת שיכריע בעניין בהתאם לטובת הקטין (סעיפים 18, 19, 24, ו-25 לחוק הכשרות).

12. עוד יובא כי לא כל החלטה ביחס לקטינים היא החלטה שעל ההורים לקבל בהסכמה ביניהם מכוח סמכויות האפוטרופסות שלהם. יש החלטות בעניינים שגרתיים ויומיומיים, שהן טפלות ואינהרנטיות לסמכויות של ההורה, כאשר הקטין נמצא בהחזקתו. יפים לעניין זה דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, מט‏(‏1‏)‏ 221 ‏(‏1995‏)‏‏: 

    "מובן שאין האמור נוגע לכלל ההחלטות שעל ההורה לקבל בנוגע לילדיו, וברור שלהורה המשמורן נתון שיקול הדעת לקבל החלטות שהן טפלות או אינהרנטיות לזכות למשמורת, בלא צורך להיוועץ בהורה האחר... קשה לגדור את קו הגבול בין אותם נושאים שהם טפלים ונגררים אחר המשמורת, לבין הנושאים שההכרעה בהם נותרת בידי שני ההורים, אך נראה כי ניתן להכליל ולומר שמדובר בהחלטות עקרוניות הנוגעות לזכותו-חובתו הכללית של ההורה כלפי הילד: דאגה לחינוכו הכללי והדתי של הקטין, פיקוח על רכושו, דאגה לבריאותו של הקטין. בכל הנושאים הללו על ההורים להחליט תוך שיתוף פעולה והסכמה, ולעתים כרוכה הפעולה באישור בית המשפט (ראה סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות)" (שם, בעמ' 240).

13. אשר לסוגיה של פרסום תכנים, תמונות וסרטונים של קטינים ברשתות חברתיות, לדידי, על דרך הכלל, לא כל פרסום רגיל של קטינים בידי הוריהם ברשתות מהווה החלטה עקרונית, שמעצם טבעה וטיבה מחייבת קבלת הסכמה מראש של שני ההורים. בעידן הדיגיטלי של ימינו, שיתוף תכנים, סרטונים ו/או תמונות של ילדים ברשתות חברתיות בידי הוריהם הוא תופעה רווחת. השיתוף מאפשר להורים לשתף בני משפחה וחברים בחוויות משפחתיות; יש בו משום יצירת תחושת קהילה ותמיכה בין הורים; השיתוף מייצר תיעוד דיגיטלי עבור הקטין, והוא מהווה מימוש חופש הביטוי של ההורה (ר' גם: תמ"ש ‏(‏תל אביב-יפו‏)‏ 42434/07 י.ד.א ואח' נ' כ.ד.א ‏(‏פורסם במאגרים, 15.3.2011‏)‏‏). זאת ועוד, הרשתות החברתיות נמצאות בשימוש תדיר גם של מוסדות החינוך והגורמים החינוכיים, והן מהוות פלטפורמה מקובלת להעברת מידע, למשל ביחס לפעילויות שנערכו במוסדות החינוך. ברי כי יש לתת גם משקל לאורח החיים של המשפחה ולהתנהלות התא המשפחתי לפני הפרידה. לאור האמור, סבורתני כי כאשר מדובר בפרסום תמונות או סרטונים יומיומיים בפעילויות שגרתיות, בחגים, באירועים, וכיוב', לא בהכרח נדרשת הסכמה מראש לפרסום מצד ההורה האחר.

14. לצד זאת, ברי כי על ההורה חלה החובה להקפיד שלא לפרסם ברשתות החברתיות מידע ותכנים אודות קטינים העלולים לפגוע בפרטיותם, והדברים נכונים ביתר שאת, אם מדובר בקטינים צעירים, שלא יכולים לתת הסכמה מדעת לפרסום, ובשים לב לכך שהתכנים נותרים זמינים במרחב הדיגיטלי, ועלולים חלילה לשמש גורמים עוינים. כך, ‏‏במקרה אחר שנדון בפני קבעתי כי על ההורה חלה האחריות שלא לחשוף קטינה, באמצעות פרסומים כאלה ואחרים ברשתות החברתיות להליכים המשפטיים בין ההורים, וכי איסור על הורה לפרסם תכנים שעשויים לפגוע בקשר הורה – ילד, וזאת בראי טובת הקטינה (תלה"מ (אשדוד) 36383-05-24 מ.א נ' א.מ.ס (פורסם במאגרים, 3.9.2024)). במקרה אחר נקבע, כי הורה אינו רשאי להשתמש בתמונות ובפרטי מצבו הרפואי של קטינה, לצורך קמפיין גיוס המונים, בהעדר הסכמת ההורה האחר, ובשעה שמדובר בפגיעה שאינה מידתית בפרטיות הקטינה וההורים (תלה"מ ‏(‏פתח תקוה‏)‏ 65036-03-23 ש' ‏(‏האב‏)‏ נ' א' ‏(‏האם‏)‏ ‏(‏פורסם במאגרים, 14.7.2024‏)).

15. הנה כי כן, בעידן הדיגיטלי של ימינו, על דרך הכלל לא כל פרסום של קטין ברשתות החברתיות היא החלטה משמעותית לגבי הקטין, הנתונה להסכמת שני הוריו, וניתן לראות בפרסום משום החלטה אינהרנטית הצמודה לזכויות ההחזקה של ההורה המחזיק בקטין באותו מועד. לצד זאת, חובתו של ההורה לשקול את טובת הקטין בעצם הפרסום, ולוודא כי האינטרסים שלו, ובהם פרטיותו, מוגנותו וכבודו - אינם נפגעים כתוצאה מהפרסומים.

     

    מן הכלל אל הפרט

16. לאחר שעיינתי בכל אשר הונח בפני, לרבות, כתבי הטענות, פרוטוקול הדיון, עיקרי הטיעון ועמדת האפוטרופא לדין – מצאתי כי אין מקום ליתן צו מניעה גורף לפרסום כל תוכן, תמונות ו/או סרטונים של הקטינות ברשתות החברתיות. עם זאת, יש להגביל את תוכן הפרסומים, לתוכן שאין בו משום פגיעה לא מידתית בפרטיות הקטינות ו/או הצדדים.

17. עובר לפרידה, נהגה האם לפרסם צילומים ו/או סרטונים של הקטינות כעניין שבשגרה, בין היתר, כחלק מעיסוקה כמשפיענית רשת, והקטינות רגילות להיות מצולמות בידי האם, כעולה גם מעמדת האפוטרופא לדין. האב ידע אודות עיסוקה זה של האם, והסכים, לכל הפחות מכללא, להעלאת פרסומים של הקטינות לרשתות החברתיות בסיטואציות יומיומיות בחייהן. יוער, כי זו הייתה ההתנהלות, הגם שהמשפחה ניהלה אורח חיים דתי, כך שהפרידה של ההורים, אינה מעלה או מורידה לעניין זה. אם כן, כשם שהאם נהגה לפרסם את הקטינות ברשתות החברתיות לפני הפרידה, לא מצאתי בטענות האב טעם מבורר למנוע ממנה לעשות זאת לאחר הפרידה, ורק מטעם זה, ומקובלת עליי הטענה, כי דומה שהאב עתר לצו מניעה משום רצונו לפגוע באם נוכח עיסוקה. ואולם, הלכה למעשה, מדובר בהחלטה הורית שגרתית, בהינתן שכיום פרסום תמונות ילדים ברשתות חברתיות נעשה כחלק מרצון ההורים לתעד ולשתף אחרים בחוויותיהם עם ילדיהם, ממקום של גאווה, וכחלק מהסיפור המשפחתי.

18. לא למותר לציין, כי בין הצדדים מתנהל קונפליקט גירושין בעצימות גבוהה. די בעיון בטענות האב בכתב התביעה, בו טען כי יש לקבוע את החזקתן הפיזית של הקטינות בידיו בלבד (טענות שנזנחו על ידו בשלב מאוחר יותר של ההליך), או בטענות האם בהליך צו ההגנה שהתנהל בין הצדדים (ה"ט 16893-11-25), במסגרתו נקבע כי יש עילה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת נגד האב כלפי האם, לאחר שעלה מהראיות כי האב נכנס לבית האם והניח מצלמה בבית - כדי להמחיש את עצימות הקונפליקט. בנסיבות אלה, יש ממש בטענת האם, לפיה המניע לבקשת האב לצו מניעה אינו הגנה על הקטינות, כי אם רצונו של האב לפגוע בפרנסת האם. בין כך ובין אחרת, סבורתני, כי הטלת מגבלה גורפת על האם להעלות פרסומים שבהם מופיעות הקטינות, עלולה דווקא להעצים עוד יותר את הקונפליקט בין ההורים, חלף הרגעת הרוחות ושיפור היחסים ביניהם לטובת הקטינות.

19. לצד זאת, יש למנוע פרסום תכנים של הקטינות בסיטואציות אינטימיות שלהן ו/או כשהן ערומות, מתוך החובה להגן על פרטיות הקטינות, ובשים לב לאורח החיים הדתי אותו מנהלים הצדדים. כמו כן, יש למנוע פרסום כל תוכן שיש בו משום עירוב של הקטינות בפרטי הקונפליקט בין ההורים ו/או ההליכים המשפטיים ביניהם. כך, אין להתיר פרסום תוכן בו הקטינות אינן לבושות בהתאם לעונה, ולרבות לא תמונות של הקטינות בבגד ים - כפי שנהגה האם לעשות בעבר. ביחס לפרסומים מסוג זה, מקובלת עליי טענת האב, כי מדובר בפגיעה לא מידתית בזכות הקטינות לפרטיות; שעלולה לעמוד בסתירה לאורח החיים של הצדדים; וכי יש בפרסומים כדי לסכן את הקטינות, לו חלילה יגיעו הפרסומים לגורמים עוינים. לא למותר לציין, כי האם הסכימה שלא להעלות תכנים הפוגעים בפרטיות הקטינות מהסוג המפורט לעיל, כאמור בסעיף 5 לעיקרי הטיעון מטעמה.

20. בשים לב לכך שהצדדים הופנו להליך תיאום הורי, כמפורט בהחלטה מיום 15.2.2026, אני קובעת, כי ככל שתהיה ביניהם מחלוקת לעניין פרסום ספציפי, היא תועלה במסגרת התיאום ההורי. הצדדים ינסו לגבש הסכמות בראי טובת הקטינות, ובהעדר הסכמה – יכריע במחלוקת המתאם ההורי. לצורך זה, ניתנות למתאם ההורי סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית, וזאת למשך 12 חודשים.

     

21. נוכח כל אשר פורט לעיל, נקבע בזאת כדלקמן: 

    • בקשת האב למתן צו מניעה קבוע באופן גורף על כל פרסום הכולל תמונות ו/או סרטונים של הקטינות ברשתות חברתיות – נדחית.

    • ניתן צו מניעה האוסר על מי מההורים לפרסם ברשתות החברתיות כל תוכן שיש בו משום עירוב של הקטינות בקונפליקט בין ההורים; כל תוכן שיש בו משום פגיעה בדמות ההורה האחר ו/או בקשר הורה – ילד; וכן כל תוכן המתעד את הקטינות באופן חושפני, אינטימי או פרובוקטיבי, לרבות כשהן בעירום (מלא או חלקי).

    • במקרה של מחלוקת בעניין פרסום ספציפי – היא תוכרע בידי המתאם ההורי, בהתאם למנגנון המפורט בסעיף 20 לעיל.

22. לעניין ההוצאות, בשים לב לכך לתוצאות ההחלטה ולהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, ועל מנת שלא להעצים עוד את הקונפליקט בין ההורים – לא אעשה צו להוצאות.

     

     

    בכך מסתיים בירור התובענה. המזכירות תסגור את התיק.

     

    מתירה ההחלטה לפרסום במאגרים משפטיים בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ו, 16 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.