פס"ד בתביעה לביטול מזונות קטין

לפניי תביעה לביטול דמי מזונות בסך של 2,500 ₪ לחודש, בהם חויב התובע עבור בנם המשותף של הצדדים, *** בן כ- 10 שנים (להלן: הקטין). דמי המזונות נפסקו במסגרת הסכם גירושין שנכרת בין הצדדים, אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 13.1.2020 בהליך י"ס 2312-11-19 (להלן: ההסכם).

התובע מבסס את עילת התביעה על הטענות שלהלן:

1. בעת אישור ההסכם, בשנת 2020, היה הקטין בן כ- 4.5 שנים; חלפו השנים, הקטין בגר והוא כיום בן כ- 10 שנים; על פי ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15, חיוב המזונות חל על שני ההורים מדיני צדקה (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 19.7.2017 (להלן: בע"מ 919/15).

2. הלכת בע"מ 919/15, לא חלה על הצדדים עת חתמו על ההסכם.

3. הקטין שוהה עם התובע 6 ימים (כולל לינה) במחזור של שבועיים, ועל פי בע"מ 919/15 יש לאזן את היקף חיוב המזונות בהתאם "לזמני השהייה החדשים".

4. בעת אישור ההסכם, התובע עבד בעבודה קבועה והשתכר סך של 10,000 ₪ נטו בחודש; החל משנת 2023, מתקשה התובע לשמור על יציבות תעסוקתית ושכרו נמוך מסך של 10,000 ₪ ברוטו בחודש.

5. בעת חתימת ההסכם, הנתבעת לא עבדה. מאז, התובעת שיפרה באופן משמעותי את כושר השתכרותה והפכה בעלת נכסים וממון, בין היתר בזכות ירושה שקיבלה מהוריה המנוחים.

6. דמי המזונות כוללים חיוב עבור מדור הקטין. הנתבעת עברה להתגורר באחת הדירות שירשה, אין לה הוצאה עבור מדור, ויש להפחית רכיב זה מחיוב המזונות.

    

   האם התובע הוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק ביטול של דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין?  

   רקע דיוני קצר 

    

   1. הצדדים הינם בני זוג לשעבר ולהם ילד אחד – *** יליד ***, כיום בן כ- 10 שנים.

       

   2. ביום 6.1.2020, נכרת בין הצדדים הסכם גירושין כולל, במסגרתו הסדירו את מכלול הסוגיות הכרוכות בגירושין, ובין היתר: משמורת הקטין, זמני שהייה, מזונות הקטין ורכוש.

       

   3. ביום 13.1.2020, בית המשפט אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק-דין.

       

   4. עיקרי ההסכם הם כדלהלן:

      1. האחריות ההורית על הקטין תהא משותפת.

      2. זמני השהייה של הקטין עם התובע הם בימי ב' ו- ה' מהמסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר, ובכל סופ"ש שני, מיום שישי (מהמסגרת החינוכית) ועד יום א' בבוקר.

      3. התובע ישלם לידי הנתבעת את מזונות הקטין בסך של 2,500 ₪ לחודש. סכום זה כולל את כל צרכי הקטין מכל סוג ומין שהוא לרבות מדור.

      4. זכויות ממקום עבודה וכל העתודות הכלכליות (פנסיה, ביטוחים, קרן השתלמות וכיוצ"ב), לא תאוזנה בין הצדדים.

          

   5. ביום 8.10.2023, הגיש התובע את התביעה לביטול כליל של דמי המזונות. ביום 5.2.2025, התקיים דיון הוכחות במהלכו העידו הצדדים בלבד; סיכומי הצדדים הוגשו, והגיעה העת להכריע בתובענה.

       

      תמצית טענות התובע

       

   6. מצבו הכלכלי של התובע הורע. במועד כריתת ההסכם, שכרו החודשי עמד על סך של 10,000 ₪ נטו לחודש; בשנת 2023, התובע סיים את עבודתו בחברת *** בע"מ, היה מובטל תקופה, לאחר מכן החליף מספר עבודות, עד שבחודש אוקטובר 2024 החל לעבוד בחברת ***, אך שכרו נמוך מ- 10,000 ₪ ברוטו בחודש.

       

   7. מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר באופן ניכר. הנתבעת ירשה את עיזבון הוריה המנוחים הכולל בניין בן שלוש קומות ובו שתי דירות ברח' *** בתל-אביב.

       

   8. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי אין בבעלותה נכסי דלא-ניידי, בעוד שלאמיתו של דבר, אימה של הנתבעת הלכה לעולמה ביום 3.12.2023, ובמועד בו נחתם כתב ההגנה (31.12.2023) הנתבעת כבר היתה בעלים של הדירות.

       

   9. פוטנציאל השכרת שתי הדירות הוא בסך של 10,000 ₪ לחודש ושווי הנכסים נאמד בסך של כ- 10,000,000 ₪. אין כל היגיון בטענת הנתבעת, שאף לא גובתה במסמכים, כי דמי השכירות מהיחידה הקטנה הם בסך של 2,200 ₪, שכן מדובר בדירה בת"א עם גג בשטח של 30 מ"ר.

       

   10. במועד כריתת ההסכם, הנתבעת לא עבדה, וכיום הכנסתה עומדת על סך של 26,500 ₪ (לא כולל דמי המזונות) - פי ארבע מהכנסתו של התובע. מקורות הכנסות הנתבעת הם מעסק שהקימה יחד עם שותפה לשיווק חבילות תיירות ושירותי תמיכה וארגון מקצועי למשרדים, פוטנציאל הכנסות משכ"ד, הכנסה מטיפול באימה והכנסה כמזכירה בחצי משרה.

        

   11. הקטין שוהה אצל התובע 6 ימים (כולל לינה) במחזור של שבועיים, ויש לאזן את גובה המזונות בהתאם לזמני השהות החדשים (סע' 4 לתצהיר התובע).

        

   12. בעת חתימת ההסכם, הקטין היה בן 5 שנים, ואילו כיום, הקטין בן 10 שנים ויש להחיל את ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 שלא חלה על הצדדים עת חתמו על ההסכם (סע' 4 לתצהיר התובע).

        

       תמצית טענות הנתבעת

        

   13. ביום 10.4.2019, עובר לחתימת ההסכם, אביה של הנתבעת הלך לעולמו, ועל פי צוואתו היתה הנתבעת אמורה לרשת מחצית מעיזבונו. הנתבעת הסתלקה מעיזבון אביה לטובת אימה, ולאחר פטירת אימה בשנת 2023, ירשה את עיזבונות הוריה. התובע ידע שהנתבעת, כבת יחידה להוריה, אמורה לרשת את עיזבונם, הכולל בית ישן מאוד ברח' *** (בשכונת ***), ובו דירה קטנה בשטח של 56 מ"ר (להלן: הדירה), ועוד יחידת דיור בשטח של 12 מ"ר (להלן: יחידת הדיור), שנבנתה באופן לא חוקי על גג הבניין.

        

   14. במו"מ שהתנהל בין הצדדים לפני חתימת ההסכם, התובע כתב לנתבעת, כי הוא מוכן להתחלק בזכויות הסוציאליות שלו ובלבד שהנתבעת תסכים להתחלק "ברכוש/כספים פרטיים שלך". מהמו"מ בין הצדדים היה ברור, כי התובע ידע שהנתבעת עתידה לרשת את בית הוריה.

        

   15. הנתבעת הסכימה למזונות נמוכים, ויתרה על כתובה, על זכויות פנסיוניות של התובע, הכל על מנת להתגרש ולהימנע מעימותים והליכים משפטיים.

        

   16. במהלך שנות הנישואין ועוד קודם לכן, הנתבעת עבדה. לאחר הולדת הקטין, החליטו הצדדים, כי הנתבעת תעזוב את מקום העבודה ותטפל בקטין. בשנת 2018, תכננה הנתבעת להקים עסק בתחום התעופה והתיירות בשם *** [הנתבעת צירפה לתצהירה צילום דף פייסבוק של העסק משנת 2018]. התובע היה שותף לתוכנית פתיחת העסק, אולם בשל פטירת אביה של הנתבעת, פתיחת העסק נדחתה. התובע ידע, כי בחלוף תקופת האבלות בעקבות מות אביה של הנתבעת, העסק שתיכננה הנתבעת להקים, יחל לפעול ותהיינה הכנסות.

        

   17. בשנת 2020, בסמוך לאחר אישור ההסכם, הנתבעת הקימה את העסק *** יחד עם שותפתה גב' -***. בשל משבר הקורונה ולאחר מכן מלחמת חרבות ברזל, העסק נכשל ובסוף שנת 2023 נסגר; הרווח השנתי בשנת 2023 הסתכם בסך של 5,184 ₪ שהתחלק בין הנתבעת ושותפתה.

        

   18. בשנת 2021 החלה הנתבעת לעבוד בחברה לניהול נכסים בתמורה לשכר בסך של 5,000 ₪ נטו לחודש. מחודש ינואר 2024 ועד חודש ספטמבר 2024, היתה הנתבעת בחופשת לידה, ובחודש ספטמבר ,2024 שבה לעבוד כהיקף של חצי משרה כפקידה באותה חברה ושכרה הוא בסך של כ- 5,800 ברוטו לחודש.

        

   19. לאחר גירושי הצדדים, אימה של הנתבעת חלתה בסרטן והפכה לסיעודית. אם הנתבעת עברה להתגורר עימה, והנתבעת טיפלה בה וסעדה אותה. עבור הטיפול באימה, קיבלה הנתבעת שכר מחברת דנאל בסך של 1,864 ₪ בחודש, אשר שימש לטובת מימון צרכי אם הנתבעת. ביום 2.12.2023, אימה של הנתבעת הלכה לעולמה.

        

   20. בחודש ספטמבר 2024, עברה הנתבעת להתגורר בדירה שירשה מהוריה ברח' ***בת"א, ואת יחידת הדיור על הגג היא משכירה בתמורה לסך של 2,200 ₪ בחודש. ביוני 2025, עם עזיבת השוכרת, הקטין יעבור להתגורר ביחידה הקטנה.

        

   21. מאז אמצע שנת 2024, התובע אינו מקיים את זמני השהייה על פי ההסכם. בימים ב' ו- ה' וגם בסופ"ש, שהם זמני השהות של התובע עם הקטין, הקטין חוזר מביה"ס לביתה של הנתבעת. לטענת התובע זהו רצונו של הקטין והוא מכבד את רצונו.

        

   22. מיום חתימת ההסכם, חל שינוי לטובה בהכנסותיו ובתנאי העסקתו. מאז נחתם ההסכם, שכרו של התובע רק עלה ומצבו הכלכלי השתפר. התובע ממשיך לעבוד כדיג'י במסיבות טבע ואף מנהל דף פייסבוק למכירת כרטיסים למסיבות. התובע הסתלק מעיזבון אמו המנוחה, וניתן לצפות כי לאחר מות אביו, התובע ואחיו ירשו את נכסי ההורים, הכוללים מפעל אלומיניום בשם *** ב---.

        

        

       דיון והכרעה

        

       לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את ראיותיהם ועדותיהם, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות. לא שוכנעתי, כי טענות התובע מהוות שינוי נסיבות מהותי, המצדיק ביטול או הפחתה של דמי המזונות שנקבעו במסגרת הסכם הגירושין. בטרם אצלול לטעמים שהביאוני למסקנתי זו, אייחד מספר מילים על המסגרת הנורמטיבית לשינוי חיוב בדמי מזונות ועל אמת המידה הנוהגת בבחינת שינוי נסיבות מהותי.

        

       המסגרת הנורמטיבית

        

   23. פסק-דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפניי התדיינות חוזרת וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה המזונות, אך זאת בכפוף לכך שחל שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב ששרר בעבר (ראה ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187; ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767; בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 20.1.2021). בבע"מ 3984/15 נפסק כך: "פסק דין בענייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות; מכאן נקבע, כי ניתן לפתוח את הנושא מקום שהשתנתה מהותית התשתית העובדתית עליה בוסס פסק הדין" (בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] 3.9.2016).

        

   24. יחד עם זאת, אין לאפשר דיונים נוספים ללא בקרה בעניין שכבר הוכרע ונפסק, כל שכן כאשר מדובר בהסכם גירושין הכולל תניות רבות השלובות זו בזו (ראה הרחבה להלן). לכן, על מנת לאזן בין עיקרון הצדק לבין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על השינוי להיות שינוי נסיבות מהותי, שינוי היורד לשורש החיוב ולא שינוי של מה בכך. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו, צריך להיספג על ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו בלי לשוב ולפנות לערכאות (הלכת פייגה לעיל; רמ"ש (באר שבע) 67907-03-25 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] 8.6.2025).

        

   25. כן נפסק, כי מאחר ולא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי הנסיבות המצדיק דיון מחודש בתיק, על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולבחון כל שינוי לגופו על פי השכל הישר, ניסיון החיים ופרטי המקרה (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] 13.6.2007).

        

   26. על התובע שינוי בגובה המזונות להוכיח שינוי נסיבות מהותי כזה שלא נצפה על ידו ולא ניתן היה לצפותו מראש בעת החתימה על הסכם הגירושין (רמ"ש 43903-04-17 נ.ש. נ' א.ש. [פורסם בנבו] 10.7.2017).

        

   27. על התובע את השינוי בגובה המזונות לנהוג בתום-לב. הוכחת שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי, אך לא תנאי מספיק, שכן על מבקש השינוי לפעול בתום לב ובניקיון כפיים; על המבקש להוכיח את המצב ששרר עובר לפסק הדין לעומת המצב השורר כיום, ובין היתר לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי ולנהל את ההליך בקלפים גלויים [ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767; עמ"ש (חיפה) 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו) 13.11.2018].

        

   28. במקרה שבו מדובר בשינוי של מזונות ילדים אשר נקבעו במסגרת הסכם גירושין, כמו במקרה דנא, שינוי המזונות לא יעשה על נקלה, והנטל הרובץ על מבקש השינוי הוא נטל מוגבר, וזאת מן הטעם שיש לבחון הסכם גירושין כמקשה אחת (מעין "רקמה עדינה"), המגלם מכלול של הסכמות השזורות וכרוכות זו בזו, שהצדדים הסתמכו עליהן. כך נקבע בהלכת שטיין (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין [פורסם בנבו] 13.6.1994):

       "בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין".

        

   29. ניתן אם כן לסכם, כי בתביעה לשינוי מזונות, אין די בהוכחת שינוי נסיבות לכשעצמו, אלא נדרש שינוי נסיבות מהותי, כזה שאם יוותר פסק-הדין על כנו, עלול להיווצר עיוות דין וחוסר צדק; וכאשר דמי המזונות נקבעו בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק-דין, הרי שהנטל המוטל על התובע הוא נטל מוגבר.

        

       תחולת בע"מ 919/15

        

   30. על פי בע"מ 919/15, אב חייב באופן אבסולוטי בכיסוי מלוא צרכיו ההכרחיים של ילדו עד גיל 6 שנים; באשר למזונות ילדים בגילאי 6-15 שנים, חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, כאשר על בית המשפט לשקול, בין היתר, את יחס זמני השהות של הילדים אצל כל הורה, על מי מוטל נטל גידול הילדים, את יכולותיהם הכלכליות של ההורים מכל מקור ויחס ההכנסות הפנויות (ראה סע' 3 לפסק-הדין של כב' הנשיאה (דאז) השופטת אסתר חיות בבע"מ 919/15; ראה גם עמ"ש 78095-05-23 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 6.2.2024).

        

        

   31. התובע טוען, כי יש להחיל את בע"מ 919/15 משלושה טעמים: האחד, בעת חתימת ההסכם היה הקטין בן 4.5 שנים וכיום הקטין בן כ- 10 שנים. השני, הלכת בע"מ 919/15 לא חלה על הצדדים עת חתמו על ההסכם (סע' 4 לתצהיר התובע). השלישי, הקטין שוהה אצל התובע 6 ימים (כולל לינה) במחזור של שבועיים, ויש להתאים את היקף החיוב על פי "זמני השהייה החדשים" (סע' 4 לתצהיר התובע).

        

   32. טענות התובע עולות כדי חוסר הגינות וחוסר תום לב של ממש ודינן להידחות.

        

       ראשית, בע"מ 919/15 ניתן ביום 19.7.2017 – זמן רב לפני אישור ההסכם; ההסכם נחתם ביום 6.1.2020, אושר וניתן לו תוקף של פסק-דין ביום 13.1.2020. טענה חסרת תום-לב של התובע. ודוק: אף אם ההסכם היה נחתם קודם לבע"מ 919/15, הרי שעל פי פסיקת בית המשפט העליון, הלכת בע"מ 919/15, כשלעצמה, אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות שנקבעו בפסק דין חלוט, וכי הלכה זו אינה משפיעה על אמת המידה הנוהגת בבחינת שינוי הנסיבות המהותי לגופו (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 20.1.2021).

        

       שנית, אין המדובר "בזמני שהייה חדשים" כטענת התובע, שהרי זמני השהייה המתקיימים כיום, זהים לאלה שנקבעו בהסכם. הנה כי כן, עוד טענה חסרת תום-לב מצד התובע. לא חל כל שינוי נסיבות בזמני השהייה, ואולי דווקא ההיפך; התובע הודה, כי בחודשים האחרונים, חל צמצום בזמני השהייה של הקטין עמו (עמ' 20 שורות 5-8 ושורות 32-33 לפרוט').

        

       שלישית, כאמור לעיל, על התובע להוכיח, כי שינוי הנסיבות הנטען לא נצפה ולא ניתן היה לצפותו בעת חתימת ההסכם. גדילת ילדים היא שינוי טבעי והתובע אינו יכול לטעון, כי לא צפה את גדילתו של הקטין בעת שחתם על ההסכם.

        

       הכנסות התובע

        

   33. לא שוכנעתי, כי חלו שינויים משמעותיים, מתמשכים ובלתי צפויים בהכנסות התובע. שכר התובע בעת חתימת ההסכם היה בסך של 10,000 ₪ נטו בחודש, ואילו שכרו היום הוא בסך של כ- 9,000 ₪ נטו לחודש, וזאת כאשר התובע עובד בהיקף משרה מצומצם מאוד (תלוש שכר 12/2024). המדובר בפער שולי וזניח שעשוי אף להשתנות כלפי מעלה, נוכח העובדה שהתובע אינו מממש את פוטנציאל השתכרותו.

        

   34. עיון בתלוש שכר חודש דצמבר 2024 מגלה, כי התעריף השעתי לפיו משולם שכרו של התובע הוא בסך של 85 ₪, וכי התובע עבד בחודש דצמבר 2024 בסך הכל 108 שעות ובחודש נובמבר 2024 עבד התובע בסך הכל 102 שעות; המדובר בממוצע של כ- 4.5 שעות עבודה ביום. אין חולק, כי המדובר בהיקף משרה מצומצם מאוד והתובע יכול וצריך להגדיל את היקף שעות העבודה ובכך להגדיל משמעותית את שכרו, הרבה מעבר לשכר שקיבל בעת חתימת ההסכם. אם כן, מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה שכרו של התובע נמצא במגמת עליה.

        

   35. התובע העיד בחקירתו, כי הוא מארגן מסיבות טבע, מוכר כרטיסים למסיבות אך ללא מטרות רווח, וכתחביב הוא אף מתקלט באותן מסיבות. התובע לא צירף כל ראייה אודות הפעילות במסיבות ושאלות רבות נותרו ללא מענה – מה מחירי הכרטיסים? לאן מועברים תקבולי מכירת הכרטיסים? והאם כטענת התובע אין רווח? שומה היה על התובע להציג ראיות לפיהן אין לו הכנסות מארגון המסיבות ועבודתו כמתקלט. ואם אכן התובע עובד בארגון המסיבות ותקלוט ללא רווח, מן הראוי היה שישקיע את התשומות הרבות בעבודה שתניב לו רווח. צא וראה: התובע אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו. בפסיקה נקבע, כי בעת קביעת גובה המזונות, השיקול המנחה הוא צרכי הילדים, אולם יש להתחשב גם ביכולת הכלכלית, וזו נמדדת לא רק משורת "הנטו" בתלוש השכר, אלא מסך כל המקורות, לרבות פוטנציאל ההשתכרות (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח (2) 721, 725; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ (1) 147, 151; בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 23.6.2009, פסקה יח').

        

       יכולת השתכרות הנתבעת והירושה שקיבלה

        

   36. אין חולק, כי בעת חתימת ההסכם הנתבעת לא עבדה ולא היתה לה הכנסה. לאחר אישור ההסכם, הנתבעת החלה לעבוד, היא ירשה מהוריה דירה ויחידת דיור, ומקבלת דמי שכירות עבור השכרת יחידת הדיור בגג. נשאלת השאלה, האם עובדות אלה מהוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול חיוב המזונות ולמצער הפחתתו? לאחר שבחנתי טענה זו, הגעתי למסקנה, כי השינוי שחל בהכנסות הנתבעת והירושה שקיבלה, אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי.

        

   37. חזרתה של הנתבעת למעגל העבודה

       בעת חתימת ההסכם, התובע ידע וצפה, כי הנתבעת תשוב למעגל העבודה; ואם לא צפה, בוודאי שהיה עליו לצפות זאת. ראשית, התובע הודה, כי בתקופת הנישואין הנתבעת עבדה, כך שלא עמדה בפני הנתבעת כל מניעה או הגבלה לשוב ולעבוד (עמ' 13 שורה 1 לפרוט'); שנית, התובע הודה בחקירתו, כי עוד ב- 2018 תכננה הנתבעת לפתוח את העסק, עסק שהוקם בסופו של דבר בשנת 2020, בסמוך לאחר חתימת ההסכם; שלישית, אין זה מתקבל על הדעת שהנתבעת, שהיתה בעת חתימת ההסכם בת כ- 31 שנים, אישה צעירה ובריאה, לא תשוב למעגל העבודה ותשתכר למחייתה. הדברים כל שכן לאור חיוב מזונות שאינו ברף הגבוה, ולאור העובדה שהנתבעת ויתרה על איזון זכויות פנסיוניות ועתודות כלכליות. רביעית, התובע צפה או היה עליו לצפות את פוטנציאל השתכרותה של הנתבעת ולא רק את הכנסתה בפועל.

        

        

   38. היקף הכנסות הנתבעת

       התובע טען, כי הכנסות הנתבעת הן בסך של 26,500 ₪, מהעסק, מהטיפול באימה, מעבודה בחצי משרה ומפוטנציאל השכרת הדירות שירשה. לא מצאתי בטענות התובע כל בסיס:

        

       ראשית, התובע לא פירט כיצד חישב את סכום הכנסות הנתבעת, ולא תמך את טענתו בראיות. דו"ח החוקר הפרטי שצירף התובע, לא רק שנסתר מהמסמכים שצירפה הנתבעת, אלא שהתובע לא ביקש לזמן את החוקר להעיד, כך שדוח החקירה אשר הוגש לבית המשפט שלא על ידי עורכו, וללא שעורך המסמך העיד בבית המשפט, נחשב הוא לעדות מפי השמועה.

       ת"א (ת"א) 1796-06האחים שליין בע"מ נ' Yamato Sewing machine Manufacturing [פורסם בנבו] 21.5.2014.

        

       שנית, התובע חישב את הכנסות הנתבעת מהעסק מבלי להפחית את הוצאות העסק ומבלי לנכות את המס החל על ההכנסות. דו"ח רווח והפסד שצורף לתצהיר הנתבעת מגלה, כי בשנת 2023, העסק הרוויח סך של 5,184 ₪ (ואף רווח זה התחלק בין הנתבעת לבין השותפה) ולתמיכה בטענותיה אף צירפה דוח רווח והפסד. הנתבעת העידה, כי העסק לתיירות לא היה רווחי (עמ' 60 שורות 3-16 לפרוט') וכי העסק נסגר בסוף שנת 2023 (סע' 30 לתצהיר הנתבעת).

        

       שלישית, לפני מות אימה של הנתבעת, קיבלה הנתבעת שכר מחברת דנאל עבור הטיפול באימה בסך ממוצע של כ- 2,100 ₪ נטו לחודש. לטענת הנתבעת, סכום זה שימש אותה לטובת הוצאות הטיפול באימה. כך או כך, אם הנתבעת הלכה לעולמה בדצמבר 2023, כך שהכנסה זו אינה קיימת עוד.

        

       רביעית, הנתבעת מתגוררת בדירה שירשה, כך שלא ניתן לטעון לפוטנציאל "השכרת דירות הירושה" בסך של 10,000 ₪ בחודש. את יחידת הדיור שעל הגג, משכירה הנתבעת בתמורה לסך של 2,200 ₪ לחודש.

        

       חמישית, הנתבעת טענה, כי הכנסתה כיום היא בסך כ- 6,200 ₪ בחודש משני מקורות: שכר עבודה בסך של כ- 4,000 ₪ נטו לחודש כפקידה במשרה חלקית, משום שעליה לשוב הביתה מוקדם ולטפל בתינוק שלה (עמ' 65 שורות 12-17 לפרוט'), והכנסה בסך של 2,200 ₪ מהשכרת יחידת הדיור. אומנם, הנתבעת לא צירפה את הסכם השכירות, אולם האמנתי לגרסת הנתבעת, הן משום שעדותה היתה לכל אורך החקירה ישירה, בהירה, קוהרנטית ונגלו בעדותה אותות אמת, והן משום שאף התובע עצמו העיד, כי יחידת הדיור הושכרה בעבר לחברו בתמורה לסך של 3,000 ₪ בחודש ולא שלל את האפשרות שדמי השכירות היו אף בסך של 2,500 ₪ לחודש כולל ארנונה, מים וחשמל (עמ' 13 שורה 28-33 לפרוט').

       כך או כך – הכנסות הנתבעת משכר דירה נמוכות מאוד, והכנסה כוללת בסך של כ- 6,200 ₪ בחודש היא לכל הדעות הכנסה נמוכה, ואין זה סביר שהתובע לא צפה שהנתבעת לא תשתכר בסכומים אלה.

        

       שישית, שכר התובעת משמש אותה גם לצרכיה שלה, לצרכי הקטין ולצרכי משפחתה [הנתבעת הרחיבה את המשפחה ויש לה ילד מקשר זוגי חדש].

       בשורה של פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים נקבע, כי מזונותיו המינימליים של קטין אשר אינם טעונים ראיה, נעים בסך של בין 1,600 ₪ ל- 1,900 ₪ בחודש. סכום זה אינו כולל את עלויות המדור, חינוך והוצאות רפואיות חריגות. ראה עמ"ש (ת"א) 1971-12-16 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 6.1.2019; עמ"ש (ת"א) 46191-11-17 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו], 9.10.2017. פסקי-הדין הנ"ל ניתנו לפני לפני מספר שנים, ולנוכח עליית יוקר המחייה, סכום המזונות המינימאלי, שאינו טעון הוכחה, הוא ברף העליון. ראה עמ"ש 78095-05-23 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 6.2.2024; עמ"ש (ת"א) 1971-12-16 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 6.1.2019; עמ"ש (ת"א) 46191-11-17 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו], 9.10.2017; רמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 21199-12-24 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו 8.1.2025].

       דמי מזונות בהם מחויב התובע בסך של 2,500 ₪, הכוללים את כל צורכי הקטין, לרבות מדור, הוצאות אחזקת מדור, חינוך, שיעורים פרטיים, חוגים, קייטנות וכו', הם על הרף הבינוני-נמוך, אין בהם כדי לכסות את כל צורכי הקטין; ועל הנתבעת להשלים את צרכיו מתוך הכנסתה.

        

   39. הירושה שקיבלה הנתבעת 

       אין מחלוקת, כי הנתבעת קיבלה בירושה מהוריה דירה ויחידת דיור ברח' *** בת"א, אולם סבורני, כי אין בעובדה זו כדי להוות שינוי נסיבות מהותי. מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים, התרשמתי, כי בעת אישור ההסכם, התובע ידע וצפה שהנתבעת תירש את עיזבון הוריה, ולמצער היה עליו לצפות זאת. מסקנתי זו מבוססת על הנימוקים שלהלן:

        

       ראשית, התובע העיד בחקירתו כך: "...כאילו בהתחלה, יציאת המוצא שלי היתה אני לא משלם לך, את לא משלמת לי. שנינו הורים שווים ושיהיה לנו בהצלחה. זה היה ממקום טוב ואמיתי שמאמין ששנינו נהיה בסדר כי לה יש את הבית של לגור עם אימא שלה ואני אסתדר כי אני עובד" (עמ' 46 שורות 30-33 ועמ' 47 שורות 1-3 לפרוט'). הנה כי כן, התובע אישר בעדותו, כי עובר לחתימת ההסכם נקודת המוצא שלו היתה שהנתבעת מסודרת כי "לה יש את הבית...".

        

       שנית, התובע ידע שאביה של הנתבעת נפטר בסמוך לפני ההסכם (עמ' 12 שורה 22-24 לפרוט'). על פי צוואת האב המנוח, הנתבעת היתה אמורה לרשת מחצית מעיזבונו. בסופו של דבר, הנתבעת הסתלקה מעיזבון אביה לטובת אימה, ורק לאחר פטירת אימה (דצמבר 2023), היא ירשה את עיזבונות הוריה. בעת הגשת כתב התביעה, ביום 8.10.2023, אימה עוד היתה בחיים, הנתבעת עוד לא ירשה את עיזבונות הוריה ועוד לא היתה לבעלים של הדירה ויחידת הדיור. חרף זאת, טען התובע, כי "בבעלות הנתבעת שתי דירות אותן היא משכירה" סע' 28 לכתב התביעה). צא וראה: טענתו זו של התובע התבססה על ידיעתו של התובע, כי עם מות אביה המנוח הפכה הנתבעת לבעלים של הדירה ויחידת הדיור.

        

       שלישית, התובע טען, כי "בהיותה בת יחידה, ירשה הנתבעת באופן בלעדי מהוריה שתי דירות בת"א" (סע' 4.1.4 לסיכומי התובע; עמ' 12 שורות 9-10 לפרוט'). אמור מעתה, התובע עצמו הניח הנחה טבעית וברורה, כי בהיותה בת יחידה, ירשה הנתבעת את עיזבונות הוריה. בדרך שבה ניסח התובע את הטענה, ברור שזו הנחת העובדה שהיתה גם תקופת המו"מ על ההסכם.

        

       רביעית, התובע לא טען באף כתב טענות ו/או בעדותו, כי הופתע מכך שהנתבעת ירשה את עיזבונות הוריה.

        

       חמישית, עדות התובע לא היתה מהינה עלי; התובע התחמק מתשובות ישירות ולא זכר עובדות בסיסיות כאשר היה לו נוח; טענותיו כי בע"מ 919/15 לא חלה בעת שהצדדים חתמו על ההסכם, וטענתו כי ישנו מתווה זמני שהייה חדש, התבררו כאי-אמירת אמת; טענת התובע, כי הנתבעת ירשה בניין בן 3 קומות, נסתרה מניה-וביה מפסק-דין שהתובע עצמו צירף לתיק (ה"פ ---) ולפיו הקומה התחתונה אינה שייכת למשפחת הנתבעת; לטענות התובע, כי הכנסתה של הנתבעת היא בסך של כ- 26,500 ₪ בחודש, אין להן כל אחיזה במציאות; טענת התובע בתצהיר עדות ראשית, כי שווי הדירה ויחידת הדיור שירשה הנתבעת הוא בסך 10 מיליון ₪, נטענה בעלמא ללא שנתמכה בראיה כלשהי.

        

       חיוב התובע במדור הקטין

        

   40. בסעיף 49 להסכם נקבע חיוב התובע בדמי מזונות הקטין בזו הלשון:

       

        

   41. התובע טוען, כי מאחר והנתבעת מתגוררת בדירה שבבעלותה, ומאחר וחיוב המזונות כולל מדור, הרי שיש להפחית את רכיב המדור מחיוב המזונות הכולל. דין טענה זו להידחות.

        

   42. בחקירתו, אישר התובע, כי בעת אישור ההסכם, הנתבעת התגוררה עם הקטין בדירה ומכאן שלא היתה כל עלות בגין המדור (עמ' 31 שורות 18-19 לפרוט'). במילים אחרות: התובע הסכים לשלם סך של 2,500 ₪ לחודש כולל מדור, כאשר הוא ידע, כי הקטין מתגורר בדירה שאין עליה הוצאות מדור. כמו אז, גם היום, הנתבעת מתגוררת באותה דירה ללא עלות מדור. הנה כי כן, לא חל כל שינוי נסיבות.

        

   43. דין טענות התובע להידחות מנימוק נוסף - בבע"מ 1061/24, נקבע, כי אב חייב לשלם מדור רעיוני, גם כאשר האם עושה שימוש בדירה שבבעלותה: "בנסיבות אלה, האב יהא חייב לשלם את דמי המדור לא רק כאשר כספו קונה חלק ממדור ילדיו במישרין, אלא גם כאשר אֵם הילדים, בת זוגו לשעבר, דואגת לספק לילדים את מדורם כאשר היא משתמשת בכספה שלה או בדירה שבבעלותה. במקרה האחרון, האב יהא מחויב לשלם לאֵם את דמי המדור הרעיוני". בע"מ 1061/24 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 22.5.2024 פסקה 34. הלכה למעשה, התובע הסכים בעת כריתת הסכם הגירושין לשאת במדור רעיוני גם כאשר התובעת גרה בדירת אימה מבלי לשלם דמי שכירות.

        

       דמי מזונות שנקבעו במסגרת הסכם גירושין

        

   44. הפסיקה ראתה בהוראות הסכם גירושין מעין "רקמה עדינה" אשר מזונות הילדים הם אחד החוטים המרכזיים בהסכם. כך נקבע בבג"ץ 4407/12: "קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל הנושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם ... מכאן, שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין, היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית". בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד סו (1) 369.

        

   45. הנתבעת ויתרה על כתובתה, ויתרה על דרישתה למזונות גבוהים יותר בסך של 3,500 ₪ (עמ' 33 שורה 4 לפרוט' ועמ' 52 שורה 3 לפרוט'), ועל הזכות לאיזון זכויות הפנסיה והעתודות הכלכליות של התובע. התובע מבקש לבודד את רכיב המזונות מההסכם ולבחון אותו במנותק מיתר הוראות ההסכם, ובכך להפר את האיזונים שבבסיס ההסכם.

        

   46. כאמור לעיל, בנסיבות בהן דמי המזונות נקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל, נטל השכנוע המוטל על התובע הוא נטל מוגבר והתובע לא עמד בנטל זה.

        

        

        

       הפרת חובת תום הלב

        

   47. התובע לא עמד בחובת תום הלב המוטלת עליו; התובע גילה טפח וכיסה טפחיים, כאשר לא פרש בפני בית המשפט תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי. התובע לא צירף לכתב טענותיו דפי חשבון בנק ואסמכתאות מהן ניתן היה ללמוד על מצבו הפיננסי והכנסותיו.

        

   48. תובע העותר לביטול או הפחתה של דמי מזונות חייב לחשוף את כל המסמכים אודות מצבו הכלכלי, ואין די בתלושי שכר, אלא עליו לצרף גם תדפיסי חשבון בנק. התובע נשאל בחקירתו, מדוע לא צירף דפי חשבון בנק, והשיב, בתשובה מתחמקת, כי חשב שהוא צריך להתבקש להמציא את המסמכים (עמ' 41 שורות 17-20 לפרוט'). התנהלות זו מצד התובע, בשילוב עם טענותיו לגבי תחולת בע"מ 919/15, מלמדות על חוסר תום-לב מצד התובע, כזה שאינו מצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות (ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767).

        

       סיכום

        

   49. התביעה נדחית.

        

   50. לאור התוצאה אליה הגעתי, לאור התנהלות התובע והיקף ההליך, ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 20,000 ₪, אשר תשולמנה בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יתווספו להן הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לפרעון התשלום בפועל.

        

   51. פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

        

   52. תואיל המזכירות לסגור את התיק.

        

       ניתן היום, ב' אלול תשפ"ה, 26 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.