תומר שזר נ' כהן

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפרסם לשון הרע על המבקש, שהינו עו"ד, במסגרת כתבי טענות המוגשים מטעמה בתיק הוצל"פ המתנהל בינה לבין בעלה לשעבר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני קובעת כי התביעה אינה מגלה עילה, מאחר שלפי חוק איסור לשון הרע, סעיף 13(5), חלה הגנה מוחלטת על פרסומים העולים כדי לשון הרע הנעשים במסגרת כתבי טענות המוגשים לערכאות משפטיות. אין חולק כי הפרסומים עליהם מלין המבקש הינם טענות שהועלו בכתבי טענות שהגישה המשיבה בתיק ההוצל"פ.

לפי סעיף 13(5) לחוק, דברים שמתפרסמים במסגרת הליך שיפוטי, בין בכתבי טענות ובין בדיון באולם בית המשפט, מוגנים מתחולת חוק איסור לשון הרע, והינם בגדר פרסום מותר, וזאת ללא תלות אם לשון הרע מיוחסת כלפי בעל הדין היריב, כלפי בא כוחו או כל אדם אחר שאינו צד במשפט. הרציונל העומד מאחורי הסייג הינו מתן אפשרות ביטוי רחבה ומלאה לבעלי הדין לשטוח את טענותיהם בפני הערכאה השיפוטית, לצורך חשיפת האמת במלואה ללא חשש, ערך שהינו נר לרגלי ההליך השיפוטי.

לפיכך, העובדה כי המבקש אינו בעל דין בתיק ההוצל"פ ואינו מייצג את הצד שכנגד באותו תיק, אינה מעלה או מורידה לעניין אי תחולת החוק על כתבי הטענות.

בית המשפט העליון קבע בע"א 6356/99 עו"ד דרור חוטר ישי נ' השופטת עדנה ארבל (פ"ד נו(5) 254) ובד"נ שאישר את הפסיקה בערעור, כי יש לפרש את סעיף 13(5) בפרשנות מרחיבה וכי ההגנה על פרסומים הנכללים בכתבי טענות ובדיונים משפטיים היא מוחלטת.

מכאן, שאין למבקש עילת תביעה בת תוקף כלפי המשיבה בגין אותם פרסומים, וממילא לא ניתן לאסור על המשיבה, בצו זמני או קבוע, להתבטא בכתבי הטענות העתידים להיות מוגשים באותו תיק, בדרך כזו או אחרת, ביחס למבקש, גם אם הדברים שנכתבו בעבר בכתבי טענות בתיק זה עולים, מבחינת תוכנם, כדי לשון הרע.

בהעדר עילת תביעה, אין מקום למתן צו מניעה.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ד, 14 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: