תביעה לקבלת דמי נסיעה ודמי הודעה מוקדמת

1. בפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעת לקבלת דמי נסיעה ודמי הודעה מוקדמת.

פסק הדין ניתן ללא השתתפות נציגי ציבור שהוזמנו , אולם לא נכחו בדיון .

2. התובע טען , כי הוא עבד אצל הנתבעת 5 חודשים מ- 1.6.99 ועד 31.10.99 , כעובד
חודשי בשכר של 2,750 ש"ח לחודש. לטענתו, הובטחו לו דמי נסיעה עבור שימוש בתחבורה
ציבורית, בסך 8.60 ש"ח ליום, אולם דמי הנסיעה לא שולמו לו במהלך כל תקופת עבודתו,
הגם שהוא חזר ודרש אותם .

כן טען התובע, כי מאחר והוא פוטר "מהיום להיום", מגיע לו דמי הודעה מוקדמת .
בתחילה, בכתב התביעה הוא דרש דמי הודעה מוקדמת בשיעור שכר של חודש מלא, אולם במהלך
הדיון , העמיד את דרישתו לדמי הודעה מוקדמת בשיעור של 5 ימי עבודה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע אכן הועסק מתאריך 1.6.99 ועד 31.10.99 , עת חזר
התובע מחופשה ואז הופסקה עבודתו.

לטענת הנתבעת, הוא פוטר כדין ולא מגיע לו דבר מהנתבעת.

הנתבעת לא טענה דבר בכתב ההגנה לגבי רכיב דמי הנסיעה שנדרש על ידי התובע.

במהלך הדיון שמעתי את עדות התובע ועדות מנהל הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי שכר התובע היה 2,750 ש"ח וכי עבד 5 חודשים, עד 31.10.99,
עת פוטר על ידי הנתבעת.

מנהל הנתבעת טען בדיון, כי יש לקזז מכל המגיע לתובע את שקיבל ביתר בגין חופשה, אולם
כשנתבקש להציג את פנקס החופשות , חזר בו מטענתו זו וציין , כי אין לו ראיות ביחס