תביעה כנגד החלטת הנתבע לפיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה

1. ביום 24/11/99 הגיש התובע לביה"ד תביעה כנגד החלטת הנתבע מ21/9/99- לפיה נדחתה
תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב שארע לו ב22/11/98- )להלן - "הפגיעה"(,
בנימוק כי לא הוכר אירוע תאונתי שהביא לאוטם שהתפתח, וכי מאמץ ומתח מתמשך אינם
אירוע תאונתי.

2. התובע טוען בתביעתו כי במסגרת עבודתו היה מצוי בלחץ מתמיד של אחריות לרווחתם של
160 עובדים העוסקים בחומרים מסוכנים, תוך דאגה לנושא הבטיחותי, תוך אחריות לעבודות
מו"פ, כאחראי לרווחת עוד 1,600 עובדים, בעבודה עפ"נ שעות רבות ביממה.

בשלושת החודשים טרם האוטם - היה נתון ללחץ גובר בשל חילוקי דיעות
ארגוניים/תקציביים/פיטורי עובדים וכו', בשל קשיים לעמוד בלוח הזמנים, בשל כשלונות
בניסויים ואף בשל קשיים בייצור.

בעיות אלה העסיקו התובע "יומם וליל והדירו שינה מעיני עד אשר נאלצתי להשתמש בכדורי
ווליום להרגעה" )סעיף 6 לתצהירו(.

עוד טען כי ביום האירוע בשעות הצהריים ניהל ויכוחים יוצאי דופן שכללו הרמת קול
והתרגזויות חריגות מצדו, ולאחריהן נוהל דיון סוער ונוקב - דיון בו התרגז והלם על
השולחן.

התובע פנה לבי"ח בלילה של יום האירוע.

3. מטעם התובע הוגשו תצהירי 2 עדים )להלן : "יהודה" ו"רון" בהתאמה(.

יהודה, שהינו יו"ר הועד במעבדה בה שימש התובע כמבצע ראשי, טוען בתצהירו כי בשנים