תא"ק 43441-12-16 הום פלייס מגורים והשקעות בע"מ נ' עדן 21 בדצמבר 2017

1.שתי בקשות מונחות להכרעתי זו. ראשונה היא בקשה להרשות התגוננות בענינו של נתבע 2, שנטען נגדו כי ערָב להתחייבויותיה של נתבעת 1 כלפי התובעת. שנייה היא בקשתו של הנתבע הזה לחייב את התובעת בסנקציות לפי פקודת בזיון בית-המשפט.

2.ביום 7.1.2013 נקשרו התובעת ונתבעת 1 בהסכם, שמכוחו שכרה הנתבעת מהתובעת בנין ברמת-גן. זאת, לשם השכרתו, בחלקים, למגוריהם של שוכרי-משנה (בקומות העליונות) ולמסחר (בקומת-הקרקע). תקופת-השכירות הועמדה על חמש שנים ונועדה להסתיים, ככל שלא תופעלנה "אופציות" להארכתה, ביום 7.1.2018.

7.1.2013 הוא התאריך שבו נערך גם "שטר-חוב" על סך של 500 אלף ש"ח והוא נספח להסכם-ההשכרה. בשטר זה התחייבה נתבעת 1 לשלם את סכומו לתובעת, אך לא נכתב באילו נסיבות. נתבע 2 ערב, בחתימתו, לפירעונו של השטר והוסיף: "ערב נוסף יומצא ויחתום לא יאוחר מ-30 יום מיום חתימת הסכם זה". עד היום לא אותר ערב שכזה. נתבעת 1, בתורה, נקלעה להליכי-פירוק. לפיכך – עומדת התביעה עתה נגד נתבע 2 לבדו.

3.להגנתו טען הנתבע, ששוב איננו מיוצג ועל אף אורכות, שניתנו בידו, לא הסדיר את ייצוגו המחודש בתיק זה, כי ההסכם שבין הצדדים בוטל משום הפרתו, הנטענת, בידיה של לא אחרת מן התובעת. היתר לשימוש בנכס הנדון למגורים לא ניתן מעולם וכך, כנטען, מצאו עצמם הנתבעים לפניה של שוקת שבורה וזאת לאחר שהשקיעו ממון רב בהעמדתו של נכס למגורים. ביטול-ההסכם, נטען, גרר גם את ביטולו של השטר. עוד נטען כי לפי הרשום בשטר, נדרשה התובעת לפעולות שונות קודם שתניחו לפתחו של הנתבע, אך היא לא נקטה את אלו. לבסוף נטען כי השטר איננו תקף, שכן נדרשה לבוא עליו חתימתם של שני ערבים אך חתם הנתבע לבדו.

4.ייאמר כבר עתה כי הבקשה להרשות התגוננות הקיפה טענות, שחלקן עמדו לפי הנטען לנתבעת 1 לבדה. היות, שההליך בענינה של זו תם ולהכרעתו של בית-המשפט עומדת אך התביעה נגד נתבע 2, נהיר כי לא תורשה התגוננות על סמך טענות, הנוגעות לנתבעת 1 לבדה, לרבות טענתה לקיזוז או לנזקים שנגרמו לה. הטענה בענינם של שני ערבים לא תוכל גם היא להניח יסוד להרשאתה של התגוננות שכן, אם מדקדקים בכתוב בשטר, יש להתייחס גם לכיתוב שבתחתיתו, היינו, כי נתבע 2 מתחייב להעמיד ערב נוסף בתוך 30 ימים. אם הדבר לא נעשה, דומה עלי ההיאחזות בטענה הנדונה לחסרת תום-לב. כך גם בכל הנוגע לטענה בדבר היעדרו של מסמך של מקור. אילו טען הנתבע כי המסמך, שהוגש לבית-המשפט, שונה מן המסמך המקורי, ייתכן שטענה זו אוצרת הייתה כוח כלשהו. לא כך הוא. לבסוף, ניסיון לתקוף את פסקי-הבוררות, באמצעות טענה לתנאי המתלה את תוקפם או משנה משהו מתוכנם, לא יוכל להקים הגנה מפני הנטען. פסק-בורר עומד בתוקף לפי הוראות הדין. הדרך להשיג עליו גם היא ידועה בהוראות אלו.

5.מבלי להידרש לכוחן של הטענות בדבר בטלותם של ההסכם ושל היעדר תוקף לשטר בהכרעתה של המחלוקת, שהרי אנו מצויים בשלב מקדמי של ההליך, אומר כי די משקל נושאות הטענות הללו כדי לעבור את סף-הכניסה אל בית-המשפט ולאפשר למבקש, הוא נתבע 2, את יומו לפניו. זאת, לפי קנה-המידה שנקבע בפסיקתנו ביחס למידת-מוצקותה של הגנה בשלב מוקדם של מתן רשות להתגונן. העובדה כי ספק אם עלה בידי התובעת להבהיר די הצורך, בשלב זה, לבית-המשפט את התנאים להפעלתו של השטר מצדיקה גם היא את הרשאתה של התגוננות.

ניתנת בזה רשות לנתבע 2 להתגונן מפניה של התובענה נגדו בטענות לבטלותם של ההסכם ולאי-תקפותו של השטר, ובהן בלבד. יתר הטענות אינן מקימות בסיס להרשאתה של התגוננות ולפיכך הן לא תהיינה חלק ממה שיעמוד לבירור. האמור אפוא, בענינים אלה בתצהירו של הנתבע יהיה כתב-הגנתו בתיק זה.

6.בית-המשפט שב ומציע לנתבע 2 להסדיר ייצוג בידי עורך-דין בתיק זה, שכן אפשר כי הוא יתקשה בניהול-הגנתו לבדו.

7.הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים בינם עד ליום 1.2.2018. כל פנייה בנדון לבית-המשפט תתאפשר עד ליום 15.2.2018. התובעת תגיש תצהירים של עדות ראשית, כל חוות-דעת של מומחה שברצונה להגיש, ערוכה כדין וכל בקשה, מנומקת, להזמנתו של עד בידיו של בית-המשפט, עד ליום 15.3.2018. הנתבע יעשה כן לא יאוחר מיום 15.4.2018. המזכירות תקבע תזכורת פנימית למועד המאוחר.