תא"ק 26747-03-17 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' חיימוב

בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת כותרת, שעניינן בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה התובעת-המשיבה, 28,020 ₪ סכומה. מקורו של החוב הנטען: הפרה נטענת של הסכם שעניינו רישום המבקש למאגר מידע ושירותים בתחום המשחק והדוגמנות, ואחר כך של הסדר חוב שבו התחייב המבקש לפרוע חוב הנובע מהפרת ההסכם הראשון. המדובר במקרה שבו יש להיעתר בבירור הן לבקשת הרשות להתגונן, הן לבקשה למחיקת כותרת, המתייחסות לתביעה המעוררת תהיות של ממש, כאשר כבר עתה ניתן להעריך שהריבית שנתבעה בה, ללא כל הסבר, גבוהה פי 18 לערך מהריבית החוקית, והביאה לשילוש החוב המקורי הנטען. החלטתי באה בתום הדיון שהתקיים היום בבקשות.

1.ברקע הדברים: המבקש (להלן: חיימוב), שהיה אז כבן 25, חתם ביום 16.2.11 על "הסכם רישום לבמרום" (נספח 1 לכתב התביעה; להלן: ההסכם). מה תכניו המדויקים של ההסכם קשה לזהות ולא בואר בכתב התביעה "3 מנויים לשירותי מידע, קורס וחבילת בסיס", תואר בתביעה. "קורס בתגליות", "מנוי אודישנים במשחק", "מנוי ריאליטי וחובבים", "מנוי אודישנים בדוגמנות", צילומים בסטודיו, איפור, ועוד כהנה וכהנה צוין, וחרף הסכומים שצוינו בטופס וסכומם הכולל כ-10,000 ₪ הוסכם על מחיר של 497 ₪ לחודש, הוסף בכתב יד, תוך שבהסכם מצוין במקום אחר כי ההתחייבות היא לשנה והפרתה תחייב בתשלום על המוצרים שהוזמנו לפי "המחירון הנקוב". לצורך התשלום מסר חיימוב את פרטי האשראי לחיובו בהוראת קבע.

2.טוענת במרום: חיימוב הפר את ההסכם. שלושה תשלומים נגבו בהוראת הקבע, 1,491 ₪ סכומם הכולל. יתרת החוב מתוך הסכום הכולל של 10,757 ₪, לפי אותו מחירון נקוב, לא שולמה. לטענתה, יש ליטול את יתרת החוב (9,266 ₪), להוסיף לה עמלות של החזר הוראת קבע, של 118 ₪ בגין כל אחד מתשעה תשלומים שלא שולמו (סה"כ: 1,062 ₪), ולאלה להוסיף הפרשי הצמדה וריבית בסך 12,643 ₪ לפי התחשיב שצורף (נספח 4 לכתב התביעה). כך מגיעה במרום לחוב נטען בסך 22,971 ₪, זאת בגין הפרת ההסכם.

3.מוסיפה במרום וטוענת: ביום 24.6.13, כשנתיים לאחר כריתת ההסכם והפרתו הנטענת, ולאחר שב"כ במרום פנה לחיימוב (פנייה לא צורפה), חתם חיימוב לפי הנטען על הסדר חוב של 15,600 ₪ ב-78 תשלומים של 200 ₪ האחד (נספח 5 לכתב התביעה; להלן: הסדר החוב). ברם גם את הסדר החוב הפר חיימוב ולא שילם דבר. על כן, ומשלא סייע גם מכתב התראה שנשלח לחיימוב בשנת 2017, באה התביעה: לסכום הסדר החוב, בתוספת "קנס" הנקוב בהסדר החוב של 10%, כאשר על אלה באה ריבית בסכום של 10,860 ₪, כך חישובה של במרום, והסכום הכולל: 28,020 ₪. על כן התבקש בית המשפט לחייב את חיימוב בסכום של 28,020 ₪ (החיוב מכוח הסדר החוב), ולחלופין 22,971 ₪ (החיוב מכוח ההסכם).

4.המבקש עתר למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן. לעניין הכותרת ציין כי הוספת העמלות בסך 1,062 ₪, שאין להן זכר בהסכם, ודאי אינן כשירות להתבע בסדר דין מקוצר, ומכאן שדין התביעה כולה להתברר בסדר דין רגיל. אשר לרשות להתגונן תיאר: בעת כריתת ההסכם לחצה עליו נציגת במרום לחתום. הוא לא העמיק, אף לא קרא ולא הבין טוב עברית באותה תקופה, וחתם. כעבור ארבעה ימים – ביקש לבטל (ובדיון הסביר: לאחר שאביו לקה בהתקף לב). נציגת החברה הסבירה שלא ניתן לבטל את המנוי בכתב, אלא להקפיאו, אך המינוי יוקפא כל עוד לא ביקש חיימוב "להפשיר" את המינוי. אף שמעולם לא ביקש "להפשיר" החלה במרום לחייבו, בשלושה תשלומים, עד שביטל את העסקה מול חברת האשראי. נציגי במרום המשיכו ליצור עמו קשר מעת לעת לגביית החוב, והוא ביאר שאינו חייב. ביום כריתת הסדר החוב (24.6.13) התקשרה נציגת במרום, הודיעה לו שהוא חייב כסף, ועליו לחתום על הסדר החוב מיידית; שאם לא כן יפעלו נגדו בהוצאה לפועל כבר למחרת, ייקחו לו את רישיון הנהיגה, יעקלו את חשבונות הבנק, יתפסו את כרטיסי האשראי, ועוד. חיימוב ביקש שהות להתייעץ, אך נענה בשלילה. נוכח מה שהגדיר כ"מכבש לחצים", שאותו פירט בדיון, חתם. למחרת פנה להוריו, משם לעורך דין, וניסה לשנות את רוע הגזירה. בדיון הוסיף: אף ביקש לבטל בסמוך לאחר החתימה, אך נדחה. המבקש רואה להוסיף כי תביעה זו היא חלק משיטת הפעולה שנוקט בעליה של במרום ושל חברה אחרת בשם אקיוטק, מר בן אופק, להחתמת צרכנים תמימים לחתימה על מינויים שאינם נזקקים להם ואז לגביית חובות לאחר זמן בדרך של הפחדה. מכאן הבקשה למתן רשות להתגונן.

5.לאחר תקלות דיוניות שונות, התקיים דיון היום. המבקש נחקר, בא כוחו חזר על טענותיו בבקשות, וב"כ המשיבה ביארה מנגד מדוע שתי הבקשות דינן דחייה. ספציפית, בעניין העמלות בסך 1,062 ₪ שמצאו דרכן לתביעה החלופית בקשר עם ההסכם הראשון ציינה: ניתן לוותר עליהן, ככל שהן המונעות את הבירור בסדר דין מקוצר. אשר לשערוך החיובים ציינה כי אין בידה להסביר את החישובים שהובילו לכך שחיוב בסך 10,328 ₪ (יתרת החיוב בגין ההסכם, משנת 2011) צבר הפרשי הצמדה וריבית של כ-12,600 ₪ בתוך שש שנים, או כיצד חיוב בסך 17,160 ₪ (סכום הסדר החוב משנת 2013, בתוספת ה"קנס" המוסכם), צבר הפרשי הצמדה וריבית של 10,860 ₪ עד הנה. "ייתכן שנפלה שם שגגה", ביארה.

6.דין הבקשות להתקבל. מובן שדי היה בקבלת אחת מהן כדי להבטיח למבקש את האפשרות להתגונן, עם הבדלים דיוניים מינוריים הקשורים בהתאמת כתבי הטענות לסדר דין מהיר.

7.אשר לבקשה למחיקת כותרת: החיובים מכוח הסדר החוב ומכוח ההסכם כשירים להתבע בסדר דין מקוצר. ברם התביעה הנסבה על החיוב מכוח ההסכם כוללת רכיב אשר ברור כי אין כל התחייבות של חיימוב לשאת בו, והוא של עמלות בסך 1,062 ₪, נזקיה הנטענים של במרום בקשר עם ניסיון לגבות תשע פעמים כספים באמצעות הוראת הקבע שבוטלה, תוך חיובה ב-118 ₪ בכל פעם בגין הפעולה. נניח כאן לשאלה מדוע לאחר שבוטלה הוראת הקבע המשיכה במרום לנסות לגבות עוד שמונה פעמים. אולם החיוב עצמו אינו כזה שיש כל התחייבות חוזית של חיימוב לשאת בה. כיוון שכך, אותו רכיב אינו כשיר להתברר בסדר דין מקוצר. כיוון שכך, כל התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר (ראו: 192/84 אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לח(2) 581 (1984)). למותר לציין שנכונות תובע בתום שמיעת הדיון להסיר מתביעתו רכיב מסוים כדי להציל את כשרות יתרת תביעתו להתברר בסדר דין מקוצר, יכולה להיות מאוחרת יתר על המידה, וזהו המצב כאן.

יוער כי עצם נכונותה של במרום להגיש ולעמוד גם בדיון היום על בירור התביעה בסדר דין מקוצר אף שיש בה את רכיב העמלות, שאין לו זכר בהסכם שבין הצדדים מוקשית במיוחד. זאת כיוון שהפסיקה מלמדת שניתנו כבר לאחרונה החלטות בעניינה, כפי שציין חיימוב נכונה, החלטות הנסבות על אותן עמלות עצמן (במקרים אחרים), ואשר די היה בהכללתן להביא למחיקת הכותרת: כך בתא"ק (חדרה) 21344-01-17 כהן נ' במרום הפקות בע"מ (26.6.17); כך בתא"ק 70548-01-17 במרום הפקות בע"מ נ' כהן (29.5.17). הכותרת תמחק אפוא.