תא"מ 60821-06-15 מצארווה נ' מסארווה

1.התובע טוען שהוא רכש מהנתבע עבודות להרכבת ולחיפוי אבן לדירה שבבעלותו בכפר קרע. לטענת התובע, הנתבע, שהציג עצמו כמומחה בתחום אספקת האבן והרכבתה, הבטיח לבצע עבודה ברמה גבוהה ביותר ולספק אבן משובחת.

התובע טוע, כי בעקבות זאת הזמין אצל הנתבע אבן שיש לחיפוי קירות מסוג "ג'מעין".

2.לטענת התובע, לאחר שהאבן סופקה לו ותוך כדי ביצוע עבודות הרכבת האבן, הוא פנה לנתבע והתריע בפניו על איכות העבודה ועל טיב האבן ואף הפסיק את התשלומים שהגיעו לנתבע. לטענת התובע, שמאי מטעמו בדק את האבן וקבע כי עלות תיקון הליקויים הינה 18,585 ₪. עוד נטען כי הנתבע לא סיפק 25 מ"ר אבן וכי עליו לשלם לתובע גם את עלות האבן שלא סיפק וכן עלות שתי קשתות, שעל פי הנטען גם הן לא סופקו. בסה"כ הוגשה התביעה על סכום של 43,000 ₪ כשהתובע כולל תביעתו פיצוי על עגמת נפש וטרטורים וכן את עלות שכרו של השמאי.

3.הנתבע הכחיש בו את כל טענתו התובע.

לטענתו, הוא כלל לא התקשר בעיסקה עם התובע אלא עם בנו של התובע, כאמל (להלן – "כאמל"). לטענת הנתבע, כאמל הוא שהזמין את האבן והוא שקיבל אותה ואין לכאמל כל טענה כלפי האבן או כלפי העבודה.

הנתבע טען שבשלב כלשהו התגלעה בינו ובין כאמל מחלוקת לגבי 15 מ"ר אבן שנדרשו לחיפוי שני עמודים ובשל אותה מחלוקת ביטל כאמל שיקים שמסר לנתבע. בסופו של דבר הוסדרה המחלוקת בהסדר פשרה שאליו הגיעו הנתבע וכאמל. לטענת הנתבע, באותו הסדר אישר כאמל כי קיבל את האבן לשביעות רצונו ללא כל פגם וכי אין לו כל טענה או דרישה לגבי איכות האבן.

לכן טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

4.מטעם התובע העיד התובע לבדו. מטעם הנתבעים העידו הנתבע, כאמל, והקבלן שעסק בהרכבת האבן, מר מועתסם.

5. לאחר ששמעתי את העדויות ושבתי ועיינתי בחומר שבתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. זאת, משום שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא שהתקשר עם הנתבע בעסקה כלשהי, וכל שכן בעסקה שאת פרטיה הוא מביא בכתב התביעה. מכיוון שכך, גם אין צורך לדון בשאלה אם הוכחו טענות התובע אודות טיב האבן.

6.התובע לא הוכיח כלל שהוא שהתקשר עם הנתבע. למעט עדותו היחידה, התובע לא הביא עדויות כלשהן, וגם לא הציג הסכם בכתב או כל ראיה אחרת לקיומו של הסכם בינו ובין הנתבע.

7.החשבוניות שהוציא הנתבע אינן מופנות לתובע אלא לכאמל. השיקים, שבאמצעותם שולמה תמורת האבן, אינם שיקים של התובע אלא של כאמל. אינני מאמינה לעדות התובע, שטען כי כאמל נתן לו את השקים, על מנת שהוא, התובע, ישלם באמצעותם את התמורה לנתבע.