1.השאלה שבמחלוקת בפני הינה האם על הנתבעת לשלם לתובעת, שהינה רשות מקומית, תשלומי ארנונה, היטלים אגרות ומיסים כאמור בכתב התביעה על סכום קצוב שהוגש בלשכת ההוצאה לפועל והאם מסמכותו של בימ"ש לדון בטענות ההגנה של הנתבעת לפיה לא היה כל מקום שהתובעת תסווג את הנכס בגינו הינה תובעת כנכס נפרד והיא אינה מחזיקה בנכס.
2.התובעת הגישה תביעה על סכום קצוב בהוצל"פ על סך של 5,206.54 ₪ לשנים 2012-2013, כאמור בדו"ח מצב חשבון שצורף לכתב התביעה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ – 1980.
3.התובעת הגישה תביעתה בגין נכס ברחוב שניר בתחום שיפוטה שמספרו 70402999800.
לטענת התובעת, הנתבעת הינה המחזיקה של הנכס.
4.במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת של הגב' רקפת סלע פרץ, עודכנה כתובת הנכס לרחוב דרכי משה 5, לוד.
5.במסגרת התנהלותו של תיק זה ועוד מהדיון בהתנגדות ובהחלטתו של כל כב' הרשם איתי רגב, כתוארו דאז, התייחסו שני הצדדים ובית משפט לנכס ברחוב דרכי משה 5, לוד. הצדדים הסכימו בהתנהלותם לתיקון האמור. משכך, למרות האמור בכתב התביעה אתייחס להלן לנכס זה.
6.הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.
במסגרת תצהירה טענה שהינה מתגוררת אצל חמותה משנת 1982, מעולם לא היתה לה בעלות בנכס ומעולם לא החזיקה בנכס ברחוב שניר ולא התגוררה בכתובת זו.
7.לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן, הגישה הנתבעת כתב הגנה בסדר דין מהיר בצירוף תצהיר תמיכה.
במסגרת תצהיר התמיכה טענה הנתבעת כי הינה מתגוררת ברחוב דרכי משה 5, לוד עם בעלה ועם חמותה משנת 1982 כאשר בעלה נכה משנת 2008 ואחותה, גב' סלמה אבו גוש, מטפלת בכל סידורי הבית לרבות בנושא הארנונה.
