אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סוילם ואח' נ' ר.ת

סוילם ואח' נ' ר.ת

תאריך פרסום : 13/05/2018 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום כפר סבא
50493-03-15
26/04/2018
בפני השופט:
רונן פלג

- נגד -
התובעים:
1. רבקה סוילם
2. ציון סוילם
3. איתי פיטוסי

עו"ד פרידמן איטל
הנתבעת:
ר.ת.
עו"ד יפית מנגל
פסק דין
 

1.התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה לסעד כספי בגין מטרד בסך של 30,000 ₪ ולמתן צו עשה, אשר התנהלה בסדר דין רגיל. התביעה כללה במקור דרישה לפי פקודת בזיון בית משפט ובקשה למתן צו לבדיקה פסיכיאטרית, שנמחקו במסגרת כתב התביעה המתוקן.

 

2.בעלי הדין הם כולם שכנים, בעלי בתים ברח' רזיאל דוד בכפר סבא, ותביעה זו היא חלק מסכסוך נמשך ביניהם.

 

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות

 

3. בכתב התביעה המתוקן נטען כך:

 

א.ביתה של הנתבעת ממוקם בין ביתם של התובעים 2-1 לביתו של התובע 3. בצד השני של הרחוב בנויים 3 בתים נוספים, ואלו הם כל הבתים ברחוב דוד רזיאל.

 

ב.התובע 3 רכש את ביתו ממשפ' שניר, אשר רכשה את השטח מהנתבעת. באותה תקופה נפטר בעלה של הנתבעת והיא נותרה אובססיבית לשטח שנמכר.

 

ג.לאחר הרכישה הוברר לתובע 3 שדיירי הרחוב מסוכסכים עם הנתבעת, הקובלת על שטחי הבתים, צבעי הגדרות וכיו"ב. הסכסוך כולל הגשת תלונות למשטרה ותביעות בבתי המשפט. בעבר הנתבעת גרמה נזק לגדר ולרכוש של התובעים 2-1 ואף פגעה במכוון עם כלי רכב בגדר של שכנים אחרים.

 

 

ד.הנתבעת עורכת מעקב אובססיבי וצמוד אחר דיירי הרחוב באמצעות מצלמות, תוך הפרת זכויותיהם. התובע 3 ומשפחתו הם אנשים דתיים וצילומם במהלך השבת מהווה חילול שבת.

 

ה.הנתבעת היא פרנואידית, אובססיבית ואחוזת טירוף. היא מטופלת נפשית והתבטאויות קודמות שלה בבית המשפט מעוררות חשש.

 

ו. התובע 3 לא היה חלק מהסכסוך ובכל זאת הנתבעת החלה לפגוע בו ובמשפחתו. הנתבעת תקפה את התובע 3 עם מצלמה, איימה להתיז אקונומיקה מבקבוק על ילדיו וביום 15/2/15 היא דרסה אותו במכוון עם כלי רכב ברחוב סמוך. התובע 3 נפגע ברגליו, טופל בחדר מיון ובהמשך עבר טיפולי פיזיותרפיה. הנתבעת אורבת בסיוע המצלמות לתובע 3 ולבני משפחתו, והם חוששים לחייהם.

 

ז.מתבקש צו עשה שיחייב את הנתבעת להסיר את 4 המצלמות שהותקנו בחצר ביתה ומשקיפות על בתי התובעים. בנוסף מתבקש צו שיורה לנתבעת לתקן דליפת מים מקולט דוד שמש הממוקם על גג ביתה, באופן הגורם ללכלוך ומביא לנוכחותן המזיקה של יונים.

 

ח.בהליך משפטי קודם שהנתבעת הגישה נגד התובעים 2-1 ניתן ביום 31/1/07 צו עשה נגד הנתבעת, אשר הורה לה להעתיק מזגן ממיקומו אל קיר חיצוני מזרחי. הנתבעת הפרה את הצו והעתיקה את המזגן למיקום הסמוך לחלונות ביתם של התובעים 2-1. רעש המזגן מהווה מטרד לתובעים 2-1 ונזקם מסתכם ב- 30,000 ₪.

 

4.בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כך:

 

א.הסכסוך בין התובעים לבין הנתבעת החל לאחר שהיא התלוננה על חריגות בניה, תוך פלישה למקרקעין שלה. כתוצאה מכך התובעים ואשתו של התובע 3 (ב"כ התובעים) מנהלים מסע נקם נגדה, הכולל הגשת תביעות משפטיות.

 

ב.התובע 3 סגר מקום המיועד לחניה לצורך משרד. עוד לפני הבניה הנתבעת התריעה כי קו הגבול של החניה ממוקם בשטחה, אך הוא התעלם. בנוסף הוא נוהג להחנות את רכבו בסמטת הרחוב, תוך מניעת מעבר חופשי מהנתבעת ופגיעה בזכויותיה. יחידת הפיקוח של העירייה העבירה את ממצאי החקירה שלה ללשכה המשפטית, שזימנה את התובע 3 ואת אשתו לחקירה.

 

ג.הנתבעת התאלמנה מבעלה בתאונת דרכים והיא אישה נורמטיבית. התובע 3 פנה לפסיכיאטר המחוזי נגד הנתבעת ואף כלל בתביעה בקשה למתן צו לבדיקה פסיכיאטרית של הנתבעת, שהוסרה לאחר שהנתבעת איימה בפנייה לוועדת האתיקה של לשכת עוה"ד. בנוסף התובע 3 הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת לבית משפט השלום בפ"ת וכן תלונות שונות למשטרה. באחת התלונות התובע 3 טען לתקיפה, אלא שהאירוע תועד במצלמה של הנתבעת וההקלטה העידה כי דווקא הנתבעת אוימה על ידו. תלונה אחרת התייחסה לאירוע הדריסה הנטען שלא היה ולא נברא.

 

ד.לכתב התביעה צורף מסמך הנחזה להיות חתום על ידי דיירי הרחוב, אלא שבירור העלה כי יתר השכנים סירבו לחתום, כך שיש חשש ממשי לזיוף חתימות.

 

ה.התובעים 2-1 מתגוררים מזה כ- 30 שנה בבית שלא קיבל תעודת גמר נוכח הפרות בניה חמורות שלא טופלו והביאו להגשת כתבי אישום נגדם ולחיובם בדין. בשנת 2007 התובעים 2-1 הגישו תביעה נגד הנתבעת, אך פסק הדין קבע שהם פלשו לשטחה והם חויבו בתשלומי איזון.

 

ו.הנתבעת ביקרה פעם אחת בחדר המיון בביה"ח "שלוותה" לאחר שביתה נפרץ והיא נתקפה חרדה. דבר הביקור נודע לתובע 3 באקראי מתוך מכתב תלונה ללשכת עוה"ד שהגיש חברה של הנתבעת מר מנשה גור נגד התובע 3.

 

ז.המזגן שאליו מתייחסת תביעת המטרד של התובעים 2-1 לא פועל מזה שנים בשל תקלות שונות.

 

ח.הנתבעת התקינה מצלמות בביתה בהמלצת המשטרה, מחשש לפגיעה בה ובמשפחתה לאחר שהותקפה על ידי התובעים. אילולא המצלמות, הנתבעת לא הייתה יכולה להפריך את הטענה של התובע 3 בקשר לדריסה.

 

אופן ניהול ההליך

 

5.כפי שניתן להבין מתמצית כתבי הטענות, הסכסוך בין הצדדים אינו מוגבל לגדרו של הליך זה והוא חלק מהתנהלות עכורה של שנים. הדברים באו לידי ביטוי באופן ברור באופן שבו התנהל ההליך שבפניי.

 

 

6.במהלך ניהול התובענה נפתחו בתיק 49 (!) הליכי בקשות ובית המשפט נדרש למתן החלטות במגוון עניינים, חיוניים יותר ופחות. להמחשת האופן שבו התנהל הליך זה, אפרט להלן את הסאגה שהתרחשה בעניין פשוט לכאורה של העברת קבצים מהנתבעת לעיון התובעים:

 

א.בהחלטה מיום 2/11/15 התקבלה בחלקה בקשת התובעים לקבל לעיונם מסמכים וקבצים שונים שבידי הנתבעת ובכללם סרטון מיום 15/2/15. לאחר שהוגשו בקשות נוספות באותו העניין, בדיון קדם המשפט מיום 3/1/16 נדחתה בקשת הנתבעת להימנע מהעברת הסרטון לעיון התובעים.

 

ב.ביום 8/2/16 התובעים הגישו בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבעת בטענה שהיא לא קיימה את צו בית המשפט. לאחר קבלת תגובה נקבע בהחלטה מיום 11/3/16, שהנתבעת הפרה את צו בית המשפט ולא העבירה לעיון התובעים את הסרטון וקבצים נוספים. למרות זאת, בית המשפט נמנע ממחיקת כתב ההגנה, השית על הנתבעת הוצאות והורה לה להשלים אחר מילוי הוראות הצו.

 

ג.בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 18/4/16 הוברר כי הנתבעת שוב לא קיימה את החלטת בית המשפט, באופן שסיכל את קידום ההליך וגרם להשתת הוצאות נוספות. אף החלטה זו לא הביאה את העניין אל סיומו, שכן נשמעו טענות סותרות מאת ב"כ הצדדים בנודע לדיסק שהועבר אך נטען כי לא כלל את התוכן הנדרש. הדברים התגלגלו לידי כך שב"כ הצדדים לא מצאו את הדרך לקבוע פגישה ביניהם לצורך העברת הקבצים, עד שבית המשפט הורה בהחלטה מיום 20/7/16 שהיא תתקיים במועד מסוים בבניין בית המשפט (!).

 

אף החלטה זו לא סיימה את הסאגה הנמשכת ורק בדיון קדם משפט מיום 12/9/16, בנוכחות בית המשפט, הועבר דיסק שכלל את כל הקבצים מב"כ הנתבעת לב"כ התובעים.

 

7.מספר פעמים, במהלך קדם המשפט וגם בשלב ההוכחות, בית המשפט ראה לנכון לנסות ולקדם פשרה בין הצדדים. לא פעם כבר נראה היה שהושגו ההסכמות, שאף נרשמו לפרוטוקול הדיון, אך לבסוף המתיחות הרבה בין בעלי הדין הכריעה וסיכלה את ההסדר.

 

8.יש לציין כי במקביל להליך זה התנהלה בפניי תביעה כספית לסך של 100,000 ₪, שהוגשה בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, מטעמו של התובע 3 נגד מר מנשה גור (ת.א. 34280-02-15), שהוא חברה הקרוב של הנתבעת. התביעה הוגשה בקשר לפרסום שיוחס למר מנשה גור, על רקע הסכסוך בין התובע 3 לבין הנתבעת.

על אף הקשר בין המקרים, לא ראיתי לנכון להורות על איחוד הדיון בשני התיקים ואולם קיומם במקביל הוסיף למתיחות שבין הצדדים. בסופו של יום התביעה בהליך האחר התקבלה בחלקה ומר גור חויב בתשלום פיצוי לתובע.

 

9.בדיון ההוכחות נשמעו עדויותיהם של העדים הבאים:

 

א.עת/1 מר אברהם מירון (שכן של בעלי הדין).

ב.עת/2 הגב' שרה מירון (שכנה של בעלי הדין).

ג.עת/3 התובעת 1 הגב' רבקה סוילם.

ד.עת/4 התובע 3 מר איתי פיטוסי.

ה.עה/1 הגב' מלי קדוש (מומחית לבדיקת כתבי יד).

ו.עה/2 הנתבעת הגב' ר'.

 

תצהירו של התובע 2 מר ציון סוילם הוצא מהתיק לאחר שנמסר שהוא לא יעיד בבית המשפט מסיבות אישיות רפואיות (עמ' 34, ש' 34-26).

 

10.בהמשך הוגשו סיכומי הצדדים בכתב באופן מדורג.

 

דיון והכרעה

 

11.כפועל יוצא מאותו סכסוך נמשך בין הצדדים, הדיון סטה לא אחת משני הסעדים שנתבעו, שהם אלה:

 

א.מתן פיצוי בגין מטרד נטען כתוצאה ממיקומו של מנוע מזגן בבית הנתבעת בסמוך לחלון חדר אירוח בבית התובעים 2-1.

 

ב.מתן צו שיורה לנתבעת להסיט את המצלמות מצילום בתי התובעים והכניסות אליהם.

 

12.כתב התביעה כלל סעד נוסף למתן צו שיורה לנתבעת לתקן נזילה בקולט דוד שמש על גג ביתה, אלא שב"כ התובעים הודיע שהקולטים תוקנו (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 27-23). הנתבעת מצדה שללה בסעיף 25 לתצהירה את הליקוי. כך או כך, התובעים כאמור ויתרו על הסעד שהתבקש.

 

 

פרק א' - מטרד המזגן

 

13.ביום 28/9/04 הנתבעת הגישה נגד התובעים 2-1 בני הזוג סוילם (להלן: "סוילם") תביעה בבית משפט השלום בכפר סבא במסגרת ת.א. 6641/04. בכתב התביעה (נספח ו' לתצהירה של התובעת 1) נטען בין היתר כך:

 

א.סוילם הודיעו כי בכוונתם להתקין שני מנועי מזגנים בפיר שבין שני הבתים או לחילופין מעבר לגדר שבין שני הבתים. הפיר הוא בבעלות הנתבעת ומכל מקום סמוך לחלון חדר השינה שלה.

 

ב.מנועי המזגנים יגרמו לחום ולרעש שייכנסו לחדר השינה של הנתבעת וימנעו ממנה שינה ואורח חיים תקין.

 

ג.נכון ליום הגשת כתב התביעה כבר פועלים שני מנועי מזגנים בשטחם של סוילם, אך מעל לשטחה של הנתבעת, וגורמים לחום ולרעש.

 

ד.הסעד שהתבקש היה צו מניעה להצבת שני מנועי המזגנים החדשים בשטחה של הנתבעת או בסמוך לגבול הבתים.

 

14.פסק הדין בתביעת הנתבעת ניתן ביום 31/1/07 (נספח ח' לתצהירה של התובעת 1). בית המשפט ציין כי בדיקת מומחה מטעמו העלתה שהמזגנים הקיימים בבית סוילם אינם גורמים לרעש בלתי סביר לפי הגדרת התקנות, אך הורתה שאין להוסיף עליהם מזגנים נוספים בחזית המזרחית. בד בבד הבדיקה העלתה שדווקא המזגנים בבית הנתבעת גורמים לרעש בלתי סביר בבית סוילם ועל כן המומחה המליץ על העתקתם. בפסק הדין ניתנו הצווים הבאים:

 

א.צו מניעה לסוילם להתקין מזגנים נוספים בקיר המזרחי של ביתם.

 

ב.צו עשה נגד הנתבעת להעתקת המזגן שסומן ת/2 מהקיר החיצוני של דירתה לקיר המזרחי בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.

 

15.התובעת 1 העידה שהנתבעת לא קיימה את הוראות פסק הדין על אף בקשות חוזרות ונשנות (ס' 29-24 לתצהירה). רק בשנת 2010, הנתבעת הזיזה את מיקום המזגן בכמה סנטימטרים על אותו קיר חיצוני בפיר ולא לקיר המזרחי של ביתה, כפי שהורה פסק הדין (ס' 30, 35-33 ו- 39-37 לתצהירה). לתצהיר צורפו תמונות מההליך הקודם - תמונה שצורפה לכתב התביעה של הנתבעת, המראה את מיקום המזגן של הנתבעת בפיר (נספח ה'), וכן תמונות שצורפו לכתב ההגנה של סוילם, המציגות את קרבת שני מנועי המזגנים של הנתבעת אל חלון חדר ביתם (נספח ז'). תמונות נוספות מעידות על כך ששני מנועי המזגנים נותרו בתוך הפיר ולא הועתקו לקיר המזרחי החיצוני (נספחים ט' ו- י').

 

16.הנתבעת אישרה בעדותה שהיא הגישה את התביעה נגד סוילם למתן צו מניעה להתקנת מזגנים בפיר משני טעמים - הטענה ששטח הפיר הוא בבעלותה והטענה למטרד הכרוך בהפעלתם בסמוך לחלון חדר השינה שלה (עמ' 60, ש' 13 - עמ' 61, ש' 36). לטענתה היא לא הפרה את פסק הדין ולא גרמה לשום מטרד, שכן מאז מתן פסק הדין, המזגן שלה שהיה מותקן בפיר כלל לא פעל והתובעים לא פנו אליה מעולם בתלונה לגביו (ס' 7, 9 ו- 11 לתצהירה). יצוין שבסעיף 51 לכתב ההגנה, הנתבעת טענה שבמשך שנים היא לא הפעילה את המזגן בשל תקלות שונות שאירעו בו והוא נותר ללא שימוש עד שיוחלף באחר.

 

17.על רקע המחלוקת בנוגע לתקינות המזגן ולתדירות השימוש בו, בהחלטה מיום 11/10/15 בית המשפט קיבל את בקשת התובעים לאפשר למומחה מטעמם לבדוק את המזגן בבית הנתבעת והורה לנתבעת לאפשר את הבדיקה בתוך 30 יום.

 

ביום 27/10/15 הוגשה בלית המשפט הודעת התובעים, שבה נטען כי במענה לפניה לתיאום ביקור המומחה, ב"כ הנתבעת הודיעה שהמזגן נותק והוסר. מתגובת ב"כ הנתבעת להודעה עלה כי אכן הנתבעת סברה שאין טעם בביקור המומחה והחליטה להזיז את המזגן ממקומו, לטענתה בכדי שלא יהיה עוד ספק שהוא אינו פועל.

 

כך נמנעה מהתובעים, בניגוד להחלטה מפורשת, בדיקת המזגן באמצעות מומחה מטעמם.

 

18.התובעת 1 העידה שהנתבעת הפעילה את המזגן כל השנים, תוך גרימת מטרדים של חום ורעש, עד שבמהלך קדם המשפט, בכדי למנוע את בדיקת המומחה, הנתבעת ניתקה את המזגן מחיבוריו, הזיזה אותו, חיברה אותו שוב במיקומו המקורי ביום 27/11/15 (ס' 36, 43-40, 45 ו- 48-46 לתצהירה ; עמ' 36, ש' 34-22) וביום 2/2/16 הסירה אותו סופית (ס' 55 לתצהירה). לטענת התובעת 1, מניעת הבדיקה של המזגן מוכיחה את המטרד (ס' 56-49 לתצהירה) ומצדיקה את התביעה לפיצוי בגין מטרדי חום, אבק ורעש בסך של 30,000 ₪ (ס' 63-57 לתצהירה).

 

התובעת 1 הפנתה להחלטת בית המשפט בהליך הקודם מיום 16/2/06 (ס' 44 ונספח יב' לתצהירה), אשר ציינה את חוסר שיתוף הפעולה של הנתבעת עם המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

 

19.הנתבעת טענה מצדה, שלאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם היא הזיזה את מיקום המזגן בתוך הפיר על גבי הקיר המזרחי ולא לקיר המזרחי החיצוני, כפי שהיא הבינה את הוראות פסק הדין (עמ' 62, ש' 11-1). לדבריה היא ביצעה את הוראות בית המשפט בכך שהיא הורידה את המזגן ולא התקינה אותו, כך שהוא "עמד בתוך הפיר" להגדרתה כשהוא לא כשיר ולא תקין (עמ' 63, ש' 13-5 ; עמ' 63, ש' 25-20), במצב של "גרוטאה" (עמ' 64, ש' 10-6). לפי הנתבעת, בדיקת המומחה מטעם התובעים לא הייתה מעלה או מורידה, שכן המזגן לא פעל כל השנים (ס' 10 לתצהירה).

 

הנתבעת גם הפנתה להליך שהתקיים בבקשה לביזיון בית משפט, שהוגשה ביום 3/5/15 במסגרת ת.א. 6641/04. באותו הליך התקיים דיון ביום 20/7/15 והמבקשים דרשו את הסרת המזגן. פרוטוקול הדיון מעלה שהבקשה לביזיון בית משפט נמחקה לפי הצעת בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה קרלינסקי). הנתבעת העידה שהיא הסירה את המזגן לאחר אותו דיון (עמ' 63, ש' 35-26), אך אישרה את הודעת ב"כ שעשתה כן רק ביום 2/2/16 (עמ' 64, ש' 5-1).

 

20.האמור לעיל מוליך למסקנות הבאות:

 

א.הנתבעת הפרה את צו בית המשפט ב- ת.א. 6641/04 - פסק הדין הורה על העתקת המזגן ממיקומו דאז בקיר החיצוני בפיר שבין שני הבתים לקיר המזרחי של בית הנתבעת. הסיבה למתן הצו הייתה הרעש הבלתי סביר שעלה מהמזגן בעת שהוא פעל בתחומי הפיר שבין שני הבתים ובסמוך לחלון חדר בבית סוילם. טענתה של הנתבעת כי די היה בהעתקת המזגן הצידה בתוך הפיר חוטאת לפסק הדין ולא נטענה בתום לב. לא ניתן גם לקבל את טענת הנתבעת שהיא קיימה את פסק הדין בכך שהמזגן לא היה תקין ולא פעל במיקומו בתוך הפיר. זאת מן הטעם שפסק הדין הורה במפורש על העתקת מיקומו של המזגן ולא על אי הפעלתו.

 

ייאמר מיד, כי ההליך שבפניי אינו עוסק בעניין ביזיון פסק הדין שניתן בהליך הקודם. כתב התביעה כלל במקור סעד מכוחה של פקודת ביזיון בית משפט, אך בהחלטת כב' סגנית הנשיאה קרלינסקי מיום 15/4/15 נקבע שהליך ביזיון צריך להתנהל במסגרת התיק שבו ניתן פסק הדין. בהמשך להחלטה הנ"ל הוגש כתב תביעה מתוקן ללא סעד הביזיון ובמקביל הוגשה בקשה לביזיון במסגרת ההליך הקודם, אשר נמחקה כאמור בהסכמת הצדדים בדיון שהתקיים ביום 20/7/15. החלטת בית המשפט באותו דיון קבעה במפורש שאין במחיקה כדי למנוע מהתובעים לנקוט בכל הליך "לרבות בגין מטרד".

 

ב.הנתבעת הפרה את החלטתי לאפשר למומחה מטעם התובעים לבדוק את המזגן - התובעים הגישו במקור בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יבדוק את המזגן (בקשה מס' 6). לאחר קבלת תגובת הנתבעת נקבע בהחלטה מיום 24/8/15, שעל רקע הסכסוך המתמשך בין הצדדים ובשים לב למחיקת הבקשה לביזיון בית המשפט בתיק האחר (כאמור ביום 20/7/15), בית המשפט אינו רואה לנכון למנות מומחה מטעמו בהיעדר חוות דעת מטעם התובעים. נוכח ההחלטה, התובעים הגישו ביום 17/9/15 בקשת המשך לאפשר להם לבדוק את המזגן באמצעות מומחה מטעמם. הנתבעת הגישה תגובה ביום 11/10/15 ועם קבלת תשובת התובעים ניתנה ביום 11/10/15 ההחלטה המורה לנתבעת לאפשר למומחה מטעם התובעים לבצע בדיקה של המזגן בתוך 30 יום.

 

בהמשך לכך ב"כ הנתבעת הודיעה לב"כ התובעים שאין טעם בבדיקה, שכן בכוונת הנתבעת לזרוק את המזגן ולהתקין חדש במקומו. התובעים פנו לבית המשפט בעניין זה ביום 27/10/15. בתגובת ב"כ הנתבעת מיום 28/10/15 נכתב בין היתר כי "על מנת להפסיק את מסע ההטרדה נגדה, העבירה הנתבעת את המזגן לצד אחר של הקיר כשפני המזגן מול הקיר על מנת שלא יעלה שום ספק שאינו פועל ושמסע ההטרדה בעניין זה ייפסק". בהחלטת בית המשפט מיום 28/10/15 נקבע כך:

 

"החלטת בית המשפט מיום 11/10/15 הורתה לנתבעת באופן מפורש לאפשר למומחה מטעם התובעים לבקר בביתה ולבדוק את המזגן. ככל שיוברר כי הביקור נמנע או שאין בו טעם מהסיבה שבוצעו שינויים ביחס למזגן לאחר שניתנה ההחלטה, הרי שתהיינה לכך משמעויות".

 

הנתבעת הפרה את החלטת בית המשפט ומנעה מהתובעים בדיקה של המזגן באמצעות מומחה מטעמם. ניתוק המזגן על ידי הנתבעת לא התבצע לאחר סיום הליך בקשת הביזיון ביום 20/7/15, אלא מספר חודשים לאחר מכן, רק לאחר שבית המשפט הורה על הבדיקה. המשמעות היא שהנתבעת מנעה מהתובעים ומבית המשפט לבדוק את הטענות הסותרות - טענת התובעים שהמזגן עובד ומהווה מטרד אל מול טענת הנתבעת כי המזגן אינו תקין ועל כן אינו פעיל במשך מספר שנים.

 

התוצאה היא שיש לקבל את גרסת התובעים שהמזגן אכן פעל והיווה מטרד ולדחות את טענת הנתבעת לאי תקינותו ולאי הפעלתו.

 

 

 

סיכום פרק א'

 

21.פסק הדין מיום 31/1/07 שניתן ב- ת.א. 6641/04, קיבל את ממצאיו ומסקנותיו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, כי מזגני הנתבעת "חורגים מהוראות התקנות וגורמים לרעש בלתי סביר ומשפיעים קשות על החדר המכונה החדר המרוקאי".

 

22.הנתבעת לא קיימה את הוראות פסק הדין ולא העתיקה את המזגן ממיקומו בפיר שבין שני הבתים אל הקיר המזרחי של ביתה.

 

23.המזגן המשיך לפעול כל השנים במיקומו והמשיך לגרום לתובעים 2-1 לכל הפחות למטרד של רעש. סבירה בעיניי טענת התובעת 1 למטרדים נוספים של חום הבוקע ממנוע המזגן ושל אבק.

 

24.הנתבעת עשתה שימוש במזגן שהותקן בביתה באופן שהיה בו הפרעה של ממש לשימוש הסביר של התובעים 2-1 בביתם או להנאה ממנו. בכך הנתבעת עוולה כלפי התובעים בעוולה של מטרד ליחיד, לפי הוראות סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בשים לב לשנים הרבות שבמהלכן נמשך המטרד, כאמור תוך הפרה של הוראות פסק דין מפורש שניתן בעניין, אני מקבל את תביעת התובעים 2-1 לפיצוי בסך של 30,000 ₪, המהווה סכום סביר בנסיבות העניין.

 

פרק ב' - הסכסוך המתמשך בין השכנים

 

25.נדמה שלא ניתן יהיה לדון בטענות התובעים והנתבעת בעניין המצלמות, מבלי לפרט את הרקע בדמות הסכסוך המתנהל בין השכנים במהלך שנים לא מעטות.

 

ב'1 - עדויות בעלי הדין

 

26.התובעת 1 העידה שמקור הסכסוך הוא בטענת הנתבעת, כי לפני כ- 20 שנה הקבלן שבנה את הבתים הונה אותה ומכר לה את שטח ביתה במקום את שטח הבית שבו מתגורר כיום התובע 3 איתי פיטוסי (להלן: "פיטוסי"). כתוצאה מכך נטען שהנתבעת פיתחה גישה אובססיבית, שבאה לידי ביטוי בהגשת תלונות שווא ותביעות נגד השכנים למשטרה, לעיריית כפר סבא ולבתי המשפט. בנוסף נטען להתנכלויות נגד השכנים תוך שימוש בכוח ובאיומים עד כדי גרימת נזקים לרכוש - צביעת עמודי גדר, שפיכת מלט וגרימת נזקים לרכוש בבית סוילם ופגיעה עם רכב בגדר של אחד השכנים (ס' 10-7, 16-12 ו- 68 לתצהירה). לטענת התובעת 1 פיטוסי לא היה קשור לסכסוך, אך נקלע אליו בעל כורחו וסובל מהתנכלויות מצד הנתבעת (ס' 17, 18 ו- 21 לתצהירה).

 

27.פיטוסי העיד ששמע על טענותיה של הנתבעת לגבי שטח ביתו מהמוכר שמכר לו את הבית (ס' 9 לתצהירו). לפי עדותו, לאחר הרכישה הוא ואשתו ערכו ביקור היכרות אצל הנתבעת, שבמהלכו נוכחו במו עיניהם בכך שהיא מקיימת מעקב אחר השכנים באמצעות המצלמות המותקנות בביתה ומנהלת תיעוד. באותו ביקור הנתבעת דרשה מהם דרישות לא הגיוניות כגון התקנת מסתור כביסה, הזזת מזגנים והעתקת הגדר מטר לתוך שטח חצרם (ס' 12-11 לתצהירו). לאחר שהם סירבו, הנתבעת החלה בהתנכלויות כלפיהם כפי שיפורט בהמשך.

 

28.הנתבעת מצדה טענה שהתביעה בהליך זה היא חלק ממסע נקם של פיטוסי לאחר שהיא הגישה נגדו תלונה על בנייה שלא כדין ולאחר שהתקיימו נגדו הליכי אכיפה (ס' 1 לתצהירה). לפי עדותה, המקור לסכסוך בינה לבין סוילם הוא פלישתם לשטחה וחיובם בתשלומי איזון, כפי שנקבע בפסק דין בהליך שהתנהל ביניהם (ס' 5 לתצהירה).

 

ב'2 - מסמך השכנים

 

29.לכתב התביעה ולתצהירי התובעים צורף כנספח א' מסמך הנושא את התאריך 5/2/15 (להלן: "מסמך השכנים"), שתוכנו כדלקמן:

 

"אנו החתומים מטה המתגוררים בבתי קרקע בשכונת סירקין בכפר סבא ברחוב רזיאל דוד, מודיעים בזאת כי במשך שנים רבות הגב' ר. הגרה בביתה שברחוב רזיאל דוד 4 מהווה עבורנו מטרד וגורמת לנו לעגמת נפש רבה, דבר הפוגע באיכות חיינו ברחוב.

שילמנו ומשלמים ממיטב כספנו לגור בבתי קרקע בשכונה הנחשבת כשכונה יוקרתית בכפר סבא כדי לחיות באיכות חיים, אך הגב' ר' מונעת מאיתנו את הדבר. מדובר בהטרדה רבת שנים. הגב' ר' מתנהגת בצורה אובססיבית וחולנית ומנסה להתנכל ולפגוע לכל שכן ושכן בכל דרך אפשרית עד כדי הסגת גבול, תלונות שווא, פגיעה ברכוש ותקיפה".

 

בתחתית המסמך נכתבו שמות 5 הזוגות של השכנים ברחוב דוד רזיאל בציון כתובותיהם. בפועל מופיעות על המסמך חתימותיהם של בני הזוג פיטוסי, בני הזוג סוילם ולכאורה גם בני הזוג מירון. בני הזוג יוחאי ונחמה לוי מרח' רזיאל 5 ובני הזוג יורם ומוניקה גינת מרח' רזיאל 1 לא חתמו על המסמך.

 

30.הצדדים בפניי השקיעו משאבים רבים בשאלה האם חתימותיהם של בני הזוג שרה ואברהם מירון מרח' רזיאל 3, הן אותנטיות. השניים הגישו תצהירי עדות ראשית כעדים מטעם התובעים.

מנגד הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת המומחית לבדיקת כתבי יד עה/1 הגב' מלי קדוש מיום 15/2/17, המתיימרת לקבוע שחתימתה של הגב' שרה מירון אינה אותנטית ומזויפת. כמו כן, הוגש לתיק תצהיר קודם של מר אברהם מירון, אשר נחתם מול ב"כ הנתבעת (מוצג נ/1).

 

31.ייאמר מדי כי הדיון באותנטיות החתימה של הגב' שרה מירון על גבי מסמך השכנים הוא מיותר בתכלית, שכן הגב' מירון העידה באופן מפורש שהיא אכן חתמה על המסמך ומכל מקום שהיא מסכימה לתוכנו (ס' 2-1 לתצהירה ; עמ' 33, ש' 11-8). לטענתה הנתבעת גורמת לה טרחה בתלונות חוזרות לעירייה ללא כל הצדקה (ס' 3 לתצהירה).

 

מקום שבו הגב' מירון העידה במפורש שהיא מסכימה לתוכנו של מסמך השכנים ועומדת מאחוריו, אין עוד חשיבות לשאלה האם היא חתמה עליו במקור.

 

למעלה מן הנדרש, הגב' מירון הסבירה שהחתימה עצמה נעשתה בחוץ ליד שער ביתה ועל כן באופן לא כל כך ברור (עמ' 34, ש' 6-1).

 

32.מר אברהם מירון העיד שהנתבעת גורמת לו ולמשפחתו טרדה רבה - תלונות חוזרות ונשנות לעירייה ללא סיבה בגין התקנת דק ודשא סינתטי ; צילום שטח הכניסה לביתו במצלמות (ס' 3 לתצהירו ; עמ' 26, ש' 15-10) ; הגשת התנגדות לבקשה להיתר בניה מטעמו מבלי להתייצב לדיון שנקבע (עמ' 26, ש' 31 - עמ' 27, ש' 2) ; דריסת הגדר של גיסו, השכן יוחאי לוי, נוכח התנגדותה של הנתבעת לסגירת החניה שלו (עמ' 29, ש' 27-24).

 

על רקע זה מר מירון העיד שהוא עצמו חתם מרצונו על מסמך השכנים ועומד מאחורי תוכנו (ס' 2-1 לתצהירו ; עמ' 25, ש' 35 - עמ' 26, ש' 2 ; עמ' 27, ש' 5-4).

 

לא ניתן להתעלם מכך שביום 7/8/15, מספר ימים לפני שאברהם מירון חתם על תצהיר העדות הראשית, הוא חתם על תצהיר בפני ב"כ הנתבעת (מוצג נ/1), שבו בין היתר הוא הצהיר שחתימתה של אשתו על גבי מסמך השכנים איזה זהה לחתימתה הרגילה (סעיף 4). בסעיף 5 לאותו תצהיר נ/1, נכתב "לא אוכל לפרט מעבר לכך מחשש לפגיעה בי ובמשפחתי".

 

בעדותו מר מירון הסביר שהוא חתם על התצהיר נ/1 לאחר שב"כ הנתבעת פנתה אליו מספר פעמים ואיימה עליו בתביעת דיבה (ס' 5 לתצהירו ; עמ' 25, ש' 34-25 ; עמ' 27, ש' 11-9 ; עמ' 30, ש' 9-1 ; עמ' 31, ש' 23-19). לדבריו, בעת שהוא חתם על התצהיר נ/1 הגב' מירון שהתה בחו"ל והוא לא היה בטוח שהחתימה על גבי מסמך השכנים היא חתימתה ואולם עם שובה הוברר לו ממנה שזו אכן חתימתה (ס' 6 לתצהירו; עמ' 31, ש' 29 - עמ' 32, ש' 2).

העד עומת עם תמליל של שיחה עם ב"כ הנתבעת, שבו לכאורה הוא אמר שהחתימה על גבי מסמך השכנים איננה חתימתו. העד השיב שאכן אמר כך בשיחה הטלפונית מתוך חשש, אך לאחר מכן במשרד ב"כ הנתבעת הוא הבהיר שחתם על המסמך (עמ' 28, ש' 26-19 ; עמ' 29, ש' 23-9).

 

כמו כן, מר מירון הבהיר שהחשש שהוא הביע מפני פגיעה בו ובמשפחתו בסעיף 5 לתצהיר נ/1 הוא מפני הנתבעת ולא מפני פיטוסי (ס' 7 לתצהירו).

 

33.כאמור, מקום שבו כיום שני בני הזוג מירון מביעים את תמיכתם בתוכנו של מסמך השכנים, אין חשיבות של ממש לדיון בשאלה האם הם חתמו עליו במקור. עם זאת, השניים מצהירים באופן מפורש ששניהם חתמו עליו גם במקור ושהחתימות אותנטיות. ניתן הסבר סביר לכך שהחתימה של הגב' מירון לא הייתה ברורה וזהה לחתימתה הרגילה (חתימה על גבי עמוד מחוץ לבית). בנוסף, מר מירון הסביר את הנסיבות שבהן הוא הסתייג מאותנטיות החתימה של אשתו. בכל הנוגע לטענותיו נגד התנהלותה של ב"כ הנתבעת בדרך של הטרדה ואיום בתביעה, לא מצאתי שהוגש תצהיר מטעמה של ב"כ הנתבעת להפרכת הנטען ואף לא הובא תצהירה המפרט את האופן שבו היא הקליטה את השיחה (לפי שאלתה של ב"כ הנתבעת בעמ' 28, ש' 10-7, ההקלטה בוצעה על ידה).

 

34.בשולי העניין יצוין כי המומחית לבדיקת כתבי יד, עה/1 הגב' מלי קדוש, העידה שהיא אינה יכולה לייחס לפיטוסי זיוף של המסמך (עמ' 53, ש' 36-32), שלא היו בפניה דוגמאות כתב היד המקורי של הגב' מירון (עמ' 54, ש' 3-1) או חתימות נוספות שלה (עמ' 54, ש' 14-9), למעט חמש חתימות שכן עמדו לבדיקתה (עמ' 56, ש' 2-1).

 

35.בנסיבות העניין אין צורך להכריע בכל הטענות שנטענו ודי בשורה התחתונה העולה מעדויותיהם של שרה ואברהם מירון, כי הם תומכים בתוכנו של מסמך השכנים. למעלה מן הנדרש, עדויותיהם של שני בני הזוג נמצאו מהימנות וסבירות בעיני ואני מקבל את טענתם שהם חתמו במקור על המסמך.

 

36.התוצאה היא ששישה מעשרת שכניה של הנתבעת חתמו על מסמך השכנים. שני זוגות השכנים הנוספים נמנעו מחתימה וממתן עדות בתיק זה וטעמיהם עמם.

 

 

 

 

 

ב'3 - הליכים משפטיים נוספים

 

37.המסמכים שצורפו לתיק מעידים על מספר הליכים משפטיים בין השכנים שהסתיימו או שהם עדיין תלויים ועומדים כיום:

 

א.ת.א. (שלום - כ"ס) 6641/04 - תביעת הנתבעת נגד סוילם בעניין המזגנים, שכבר דנתי בה לעיל בפרק א' לפסק הדין.

 

ב.בש"א (שלום כ"ס) 4804/07 - בקשה שהנתבעת הגישה נגד סוילם ונגד בני הזוג יורם וריקי שניר (מוכרי הבית לפיטוסי) למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. פרוטוקול הדיון מיום 26/11/07 (נספח 7 לתצהיר הנתבעת) מעלה שהנתבעת העידה במעמד צד אחד על הסכסוך בינה לבין שכניה, באופן שהביא להוצאת צו זמני נגד המשיבים עד לקיומו של דיון במעמד כל הצדדים. ביום 2/12/17 התקיים דיון במעמד הצדדים (נספח 8 לתצהיר הנתבעת), שבסיומו בית המשפט הורה על דחיית הבקשה בנימוק של היעדר סמכות נוכח סכסוך השכנים המתמשך ועל חיוב הנתבעת בהוצאות.

 

ג.ה.פ. 420/07 (שלום - ראשל"צ) -תובענה שהוגשה מטעמם של כל השכנים (משפחות סוילם, לוי, מירון, פרנק ושניר) נגד הנתבעת וילדיה לפירוק השיתוף במקרקעין שעליהם בנויים ששת הבתים ברח' דוד רזיאל בכפר סבא. בפסק דין שניתן ביום 16/2/11 (כב' השופט אורן שוורץ) נקבע בתמצית שבית משפחת סוילם נבנה תוך פלישה לשטח של בית הנתבעת, ניתן צו לפירוק השיתוף בין השכנים ומונה כונס נכסים לצורך הפירוק.

 

בפסק דין משלים שניתן ביום 22/2/17 (כב' השופטת כרמית בן אליעזר) נקבע על בסיס חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, כי סוילם ישלמו לנתבעת ולבני משפחתה תשלומי איזון בסך של 48,500 ₪.

 

ע"פ הידוע ההליך עדיין תלוי ועומד במובן זה שפירוק השיתוף בדרך של רישום בית משותף טרם הושלם.

 

38.נדמה כי העובדה שהליך פירוק השיתוף לא הושלם ושכפועל יוצא השכנים טרם נרשמו כבעלים בלשכת רישום המקרקעין גורם למתחים ולכעסים. כך בעדותה של הגב' שרה מירון כי היא כועסת על הנתבעת, שלטענתה אינה מספקת את האישור הדרוש לצורך הרישום (עמ' 32, ש' 18 - עמ' 33, ש' 7). אף הנתבעת מייחסת את מקור הסכסוך בינה לבין סוילם לעניין המקרקעין ולקביעת תשלומי האיזון (ס' 5 לתצהירה).

 

ב'4 - הסכסוך בין פיטוסי לבין הנתבעת

 

39.כאמור, לטענת פיטוסי, לאחר שהוא ואשתו סירבו לדרישות כאלו ואחרות של הנתבעת, היא החלה בהתנכלויות כלפיהם, שבאו לידי ביטוי בהגשת תלונות שווא לעירייה ולמשטרה וכתוצאה מכך לביקורי פקחי העירייה, פקחית המשרד לאיכות הסביבה ושוטרים (ס' 14-13 לתצהירו). פיטוסי טען שכל התלונות למשטרה נמצאו חסרות בסיס ונסגרו בלא כלום מחוסר אשמה או ראיות, למעט תלונת הגנן בבית הנתבעת לתקיפה ולאיומים, שבגינה הוגש כתב אישום אשר בוטל בהמשך (ס' 24-22 לתצהירו ; עמ' 42, ש' 35-8). לתצהירו של פיטוסי צורף תדפיס משטרת ישראל המעיד על היעדר עבר פלילי (נספח ג').

 

בכל הנוגע לענייני תכנון ובניה פיטוסי העיד שהנתבעת התלוננה נגדו על סגירת חניה, אך הוא לא זומן לחקירה, לא ביצע חריגות בניה ולא ננקטו נגדו הליכים מטעם הרשויות (עמ' 45, ש' 34-14). הנתבעת גם הגישה התנגדות לרישום זכויותיו של פיטוסי לאחר רכישת הבית, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט בראשל"צ (ס' 28 ונספח ז' לתצהירו).

 

פיטוסי הפנה בתצהירו לסכסוך המתמשך והחריף בין הנתבעת לבין השכנים האחרים, שבא לידי ביטוי במעשי גרימת נזק מטעם הנתבעת והביא לחתימה על גבי מסמך השכנים (ס' 15 ו- 33-31 לתצהיר). באופן אישי, לפי טענתו במקרה אחד הנתבעת תקפה אותו עם מצלמה בידיה, במקרה שני הנתבעת הסיגה את גבול ביתו ואיימה עליו ועל ילדיו כשבידיה בקבוק אקונומיקה ובמקרה שלישי אף דרסה אותו עם כלי רכב ברחוב סירקין בכפר סבא, הסמוך לרחוב מגוריהם (ס' 18, 20 ו- 59-55 לתצהירו ; עמ' 46, ש' 24-8).

 

40.הנתבעת הכחישה את ההאשמות נגדה ושללה את אירועי התקיפה, האיומים והדריסה (ס' 3 לתצהירה). הנתבעת הדגישה שכל התלונות של פיטוסי נגדה נסגרו והציגה את החלטת פרקליטות המדינה מיום 8/5/16 לדחות את העררים שהגיש פיטוסי (נספח 1 לתצהירה).

 

41.הצדדים גלשו בראיותיהם להתכתשות מיותרת ביחס לאירוע הדריסה הנטען. פיטוסי צירף לתצהירו את תעודת חדר המיון של בית החולים "מאיר" מיום 15/2/15, שאליו פנה לדבריו בעקבות פגיעותיו בתאונת הדרכים.

 

הנתבעת מצדה טענה שסרטוני המצלמות בביתה הוכיחו שפיטוסי לא נפגע ושהרכב השכור שבו היא נהגה הוחזר לחברת ההשכרה תקין וללא פגע (ס' 21-20 ונספח 10 לתצהירה).

 

בנוסף הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת שניה של עה/1, המומחית לבדיקת כתבי יד הגב' מלי קדוש, מיום 10/1/16, אשר השוותה בין תעודת המיון שהוצגה לבין העתק נאמן למקור שהתקבל מבית החולים "מאיר". חוות הדעת הסיקה שהמסמך שמסר פיטוסי אינו אותנטי, ושונה ב- 3 פרטים בדף ה- 3 - חותמת, חתימת אחות והמילים "חבישה אלסטית" (עמ' 52, ש' 23-15 ; עמ' 52, ש' 27 - עמ' 53, ש' 4).

 

פיטוסי מצדו צירף לתצהירו את מכתבו החתום של ד"ר נועם גרשט מבית החולים "מאיר" מיום 31/3/16 (ס' 21 ונספח ב' לתצהירו). בסעיף 5 למכתב הובהר שהכיתוב "חבישה אלסטית" נכתב בתיק המיון המקורי לאחר שהוא כבר הופרד מההעתק ומכאן ההבדלים.

 

עה/1 הסכימה בהגינותה שהאמור במכתב יכול להסביר את השוני שבין שני המסמכים (עמ' 53, ש' 12-5) ומכל מקום שהיא איננה יכולה לייחס את ההבדלים לפעולות של פיטוסי עצמו (עמ' 52, ש' 26-24).

 

מטעמי חוסר רלוונטיות, אין בכוונת בית המשפט להכריע בשאלה האם אכן אירוע הדריסה הנטען התקיים. עם זאת, הוכח שתעודת חדר המיון היא אותנטית הן מכוח מכתב ההסבר של ד"ר גרשט והן מכוחו של ההיגיון - מלכתחילה אין שום היגיון בזיוף תעודת חדר המיון בפרט שולי כמו הוספת הכיתוב "חבישה אלסטית" בדף 3, כאשר אין מחלוקת בדבר הזהות של שני הדפים הראשונים.

 

42.מכל מקום, מובן שעם הצטרפותו לשכונה של פיטוסי ומשפחתו, הוא הצטרף / צורף וביתר שאת לסכסוך שבין הנתבעת לבין שכניה. סכסוך זה הוא הרקע לסעד המתבקש ביחס למצלמות שהותקנו בביתה של הנתבעת.

 

פרק ג' - המצלמות

 

ג'1 - עדויות בעלי הדין

 

43.התובעת 1 העידה שמאז שנת 2015 הנתבעת עוקבת באופן צמוד ואובססיבי אחר התובעים ואחר שכנים נוספים באמצעות 4 מצלמות שהותקנו בביתה, 2 בחלקו האחורי ו- 2 בחלקו הקדמי. המצלמות האחוריות מכוונות לחצרות בתי התובעים והקדמיות חולשות על הכניסות לבתים, באופן המהווה פגיעה בפרטיות (ס' 66-65, 71 ו- 73 לתצהירה).

 

 

לטענת התובעת 1, ביום 27/11/15, במהלך ניהול המשפט, הנתבעת החליפה מצלמה והפנתה אותה במישרין אל פתח בית סוילם. במקביל הנתבעת הסיטה את אחת המצלמות האחוריות, כך שהיא לא תכוון יותר לחלון בית סוילם, והכל בכוונה להטעות את בית המשפט (ס' 74-72 לתצהירה ונספחי התמונות כ'-כב'2 ; עמ' 37, ש' 33-26 ; עמ' 38, ש' 13-10).

 

התובעת 1 טוענת לפגיעה קשה בפרטיותה באמצעות מעקב רציף שהנתבעת מנהלת אחר היציאות מהבית והכניסות אליו, הן באמצעות מערכת המצלמות האוטומטיות ולעתים אף באמצעות מצלמה ידנית.

 

נמסר בעדות שהנתבעת מייחסת לתובעת 1 מאהבים וגורמת לה לתחושה של חיים במעקב כמו בתכנית "האח הגדול" (ס' 79-75 לתצהירה ; עמ' 37, ש' 34 - עמ' 38, ש' 2).

 

44.התובע 3, איתי פיטוסי, חזר בתצהירו על הטענות בדבר התקנת המצלמות והשימוש בהן באופן הפוגע בפרטיות (ס' 29, 40-34 ו- 43 לתצהירו). פיטוסי הפנה בתצהירו לסרטונים אשר צולמו על ידי המצלמות ומתעדים את היציאות ואת הכניסות שלו, של אשתו ושל ילדיו מהבית (ס' 45-44) וקבל על הפגיעה הנמשכת בפרטיותו (ס' 51-47). בנוסף פיטוסי העיד שביום 27/11/15 הוא ביקר בבית סוילם וראה שהנתבעת אכן הסיטה את המצלמה מכיוון חלון הבית לכיוון אחר (ס' 42 לתצהירו).

 

45.הנתבעת מצדה טענה שהמצלמות פונות לשטח הציבורי של הרחוב, כך שהן אינן פוגעות בפרטיות של התובעים (ס' 13-12 לתצהירה). הנתבעת שללה מכל וכל את הטענה שהיא מנהלת מעקב בביתה אחר השכנים באמצעות המצלמות (ס' 14 לתצהירה). לפי עדותה היא התקינה את המצלמות בהמלצת משטרת כפר סבא, מחשש לשלומה מפני פגיעה אפשרית מצד התובעים, לאחר שבעבר היא וגנן מטעמה הותקפו על ידי פיטוסי ובשים לב לכך שבשנת 2007 ניתן לטובתה צו הגנה מפני סוילם (ס' 19-16 ו- 23 לתצהירה). הנתבעת הודתה שבמהלך תקופת ניהול התובענה היא הסיטה את אחת המצלמות מצילום חצר ביתה שלה לצילום הכניסה לבית סוילם, בכדי לתעד את העובדה שהתובעת 1 ובן זוגה חוסמים לנתבעת את החניה (עמ' 64, ש' 30 - עמ' 65, ש' 14).

 

46.כסיכום ביניים, הנתבעת טוענת שתי טענות עיקריות:

 

א.הצילום אינו פוגע בפרטיות, שכן הוא מתעד את השטח הציבורי.

ב.הצילום נדרש כדי להגן על שלומה של הנתבעת מפני התובעים.

 

 

ג'2 - המסגרת הנורמטיבית

 

47.הזכות לפרטיות היא זכות יסוד אשר עוגנה בסעיף 7(א) בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכותרתו "פרטיות וצנעת הפרט":

 

"(א)כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

(ב)אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

(ג)אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

(ד)אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו".

 

האיסור על פגיעה בפרטיותו של אדם קבוע בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981. סעיף 2 לחוק מגדיר מהי פגיעה בפרטיות. בענייננו הסעיפים הרלוונטיים הם 2(1) ו- 2(3):

 

"(1)בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

(3)צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".

 

48.בפסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פ"ד סא(1) 581, נותח המושג "רשות היחיד" (ס' 21 לפסק הדין):

 

 

"לדיבור 'רשות היחיד' משמעות שונה על פי הקשרה (ראו ע"א 546/78 בנק הפועלים בע"מ נ' הנדלס, פ"ד לד(3) 57, 61). בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור 'ברשות היחיד' אינו מצביע על 'יחידה קניינית'. הוא מצביע על 'יחידה אוטונומית'. הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן, 'הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום' (א' הלם, דיני הגנת הפרטיות 85 (2003), וכן Katz v. U.S., 389 U.S. 347 (1967)). אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון: ראו הלם, שם, עמ' 91-88)".

 

49.נמצא שלצורך בחינה אם אדם זכאי להגנה על פרטיותו במרחב מסוים, המושג "רשות היחיד" בסעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, זוכה לפרשנות מרחיבה. מדובר באמת מידה הנמדדת ביחס לאדם ולא ביחס למקום או לקניין בו. לפיכך ייתכנו מצבים שבהם אדם יימצא במקום שאינו "רשות היחיד" במובנו הקלאסי, ועם זאת עדיין הוא יוכר ככזה שבו יש להגן מפני פגיעה בפרטיותו של אדם.

 

ג'3 - החלת הנורמה על המקרה

 

50.אין לקבל את טענת הנתבעת שהצילום אינו פוגע בפרטיותם של התובעים. מצלמות המופנות לחצר האחורית, לחלונות ואף לכניסה הקדמית של בית פוגעות בהכרח וכמובן מאליו בפרטיותם של המתגוררים בו.

 

התמונות השונות שצורפו לתצהירי התובעים, מתוך סרטוני המצלמות שהועברו לעיונם, אכן מצביעות על כך שהמצלמות האחוריות מכוונות או שכיוונו בעבר לעבר בתי התובעים. אין צורך להכריע האם ומתי המצלמות הוסטו, שהרי ממילא הצו המבוקש מכוון לעתיד ולא לעבר.

 

51.בכל הנוגע למצלמות הקדמיות, אין מחלוקת שהן מופנות לכיוון רחוב דוד רזיאל, הכולל את 6 בתי השכנים, ומשקיפות בין היתר על הכניסות לבתיהם של התובעים.

 

הנתבעת טוענת בהקשר זה שהמצלמות מופנות לרחוב המהווה מקום גלוי וציבורי, שהרי אין מדובר בבית משותף אלא בבתים פרטיים שהכניסות אליהם חיצוניות וגלויות (ס' 12 לתצהירה). התובעים הפנו מצדם להסכם השיתוף במקרקעין בין השכנים, הקובע בסעיף 6 שהבעלות בדרך החיצונית היא פרטית ומשותפת (ס' 63 ונספח כ' לתצהיר פיטוסי ; ס' 82-81 לתצהירה של התובעת 1).

 

הסכם השיתוף בין השכנים אכן מצביע על כך ששטחי ההגעה והכניסות לבתים ברחוב דוד רזיאל בכפר סבא הם בבעלות פרטית משותפת לכל השכנים. הדבר אף עולה בבירור בהליך התובענה לפירוק השיתוף.

 

כך או כך, איני סבור שיש בטענת הנתבעת כדי להצדיק את הפניית המצלמות לכניסות או לבתים. העובדה שעוברי אורח יכולים לעבור במקום באין מפריע אינה פוגעת בפרטיות, לעומת צילום והקלטה רצופים, מתמשכים ויומיומיים, בוודאי על רקע היחסים העכורים בין הצדדים.

 

52.אף דינה של טענת הנתבעת כי המצלמות מגנות עליה מפני שכניה להידחות. תולדות הסכסוך בין השכנים אינו מצביע להבנתי על כך שהנתבעת מאוימת על ידי שכניה או מצויה תחת סיכון ממשי כלשהוא. נדמה שדווקא פתרון בעיית המצלמות עשוי להוביל לשקט ולרגיעה יחסיים.

 

יתרה מכך, הנתבעת יכולה להגן על עצמה באמצעים מתונים יותר מצילום חצרות התובעים והכניסות לבתיהם. די לנתבעת בצילום שטחה שלה ובצילום שער הכניסה לביתה מבפנים, בזווית שאינה קולטת את כניסות השכנים, כדי להבטיח את תחושת הביטחון שלה.

 

אם ברצונה של הנתבעת להנציח מסיבה כלשהיא את חסימת הדרך המשותפת על ידי רכב של סוילם (כפי שנטען כאמור), אין מניעה שתעשה זאת באמצעות שימוש במצלמה המופעלת ידנית.

 

53.בשורה התחתונה, השימוש שעושה הנתבעת במצלמות המופעלות באופן רצוף ואוטומטי משטח ביתה ומופנות לחצרות ולכניסות בתי השכנים, פוגעת באופן קשה בפרטיותם של השכנים ובזכותם ליהנות מנכסיהם. לפגיעה זו אין שום הצדקה.

 

המצלמות מאפשרות לנתבעת להתחקות ולהנציח את התנהלותם היומיומית של התובעים ובכלל זה לצבור מידע בדבר שעות הכניסה והיציאה שלהם מבתיהם. מדובר כאמור בפגיעה ברורה וקשה בפרטיותם של התובעים ויש לאסור אותה.

 

54.תוצאת הדברים היא שיש לקבל את תביעת התובעים למתן צו שיורה לנתבעת לכוון את המצלמות רק לשטח ביתה שלה ולהימנע מצילום בתיהם של התובעים והכניסות אליהם.

 

פרק ד' - טענות נוספות

 

55.במסגרת הליך זה הצדדים העלו מספר טענות נוספות, אשר לא מצאתי בהן רלוונטיות למחלוקת ולתוצאת פסק הדין.

 

56.כך לדוגמא לגבי טענות התובעים בנוגע למצבה הנפשי של הנתבעת והסיכון הנובע ממנו. למען הסר ספק, לא הוכח בפניי כי הנתבעת סובלת ממחלת נפש כלשהיא ומקל וחומר לא הוכח קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לבין התנהלותה עם שכניה.

 

57.כך גם לגבי הרשעתה של הנתבעת בעבירות על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (ס' 23 ונספחים ג'-ד' לתצהירה של התובעת 1), שהנתבעת למעשה הודתה בה (עמ' 60, ש' 12-5). יצוין כי עצם העלאת הטענות מובן, בשים לב לטענותיה הנגדיות של הנתבעת כי התובעים או מי מהם ביצעו חריגות בניה משל עצמם.

 

 

 

סיכום

 

58.בין הנתבעת לבין שכניה מתנהל סכסוך חריף ומתמשך, שתחילתו לפני כ- 20 שנה בעת שהבתים ברחוב דוד רזיאל בכפר סבא נבנו ונמכרו. אין בכוונת בית המשפט לקבוע את שיעורי האחריות לסכסוך בין כל המעורבים, שחלקם אינם בעלי דין בתובענה שלפניי, ואולם ניכר שחלקה של הנתבעת אינו מבוטל בלשון המעטה.

 

59.התובעים 2-1 נטלו חלק בסכסוך למן תחילתו בעוד שהתובע 3 נשאב לתוכו לפני מספר שנים, כאשר רכש את ביתו.

 

60.תביעה זו התנהלה בקשר לשני סעדים מסוימים - פיצוי כספי בגין מטרד המזגן וצו מניעה לצילום בתיהם של התובעים במצלמות המותקנות בבית הנתבעת.

 

61.כפי שפורט לעיל, ההליכים שהתנהלו בפניי היו רוויים באמוציות והדברים אף ניכרים מהאופן שבו הנתבעת, באת כוחה והתובע 3 התנהלו במהלך דיון ההוכחות (ראו החלטות בית המשפט בעמ' 44, 47, 57, 59, 62, 64 ו- 66 לפרוטוקול הדיון).

 

62.בפרק ג' לפסק הדין נקבע כי השימוש שהנתבעת עושה במצלמות המותקנות בביתה פוגע בזכויותיהם של התובעים לפרטיות.

 

ניתן בזה צו המורה לנתבעת להסיט את המצלמות המותקנות בביתה כך שהן לא יקלטו את הבתים ואת החצרות של בתי התובעים או את שטחי הכניסות אליהם. צו זה יבוצע בתוך 14 יום מהיום.

 

63.בפרק א' לפסק הדין נקבע שהנתבעת עשתה שימוש במזגן שהותקן בביתה באופן שהיה בו הפרעה של ממש לשימוש הסביר של התובעים 2-1 בביתם או להנאה ממנו. הנתבעת עוולה כלפי התובעים בעוולה של מטרד ליחיד, לפי הוראות סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ונקבע שהיא חבה בפיצוי בסך של 30,000 ₪.

 

64.על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

 

א.לתובעים 2-1 פיצוי בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.

 

ב.לתובעים 2-1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

 

ג.לתובע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.

 

ד.סך אגרת התביעה 756 ₪.

 

65.סכומי פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

 

 

ניתן היום, י"א אייר תשע"ח, 26 אפריל 2018, בהעדר הצדדים. 

Picture 1

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ