לפניי תביעה כספית ע"ס 50,000 ₪ שהוגשה ע"י התובע לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבור ולמקומות ציבוריים תשס"א-2000 (להלן: "החוק"), כנגד הנתבעים, ועניינה אפלייתו הנטענת של התובע בשל מוצאו ומניעת כניסתו הנטענת למועדון ה-"פלי מאדם" (להלן: "המועדון"), שמופעל ע"י הנתבעת מס' 1. התביעה הוגשה גם כנגד נתבע מס' 2 שהינו בעל מניות ומנהל בנתבעת 1, וזאת מכוח הוראות סעיף 8 לחוק.
הנתבעים (שהתגוננו מפני התביעה) לא התייצבו לישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 22 באוקטובר 2017, הגם שידעו על קיומה (ישיבת הוכחות במסגרתה אמורים היו הצדדים גם לסכם את טענותיהם בעל פה).
לעניין זה יוער, כי במהלך חודש אוגוסט 2017, ביקש בא כוחם של הנתבעים להתפטר מתפקידו. במסגרת ההודעה נמסר ע"י בא כוחם המתפטר של הנתבעים (עו"ד כגן), כי הנתבעים עודכנו והם מודעים למועד ההוכחות הקבוע בתיק ליום 22 באוקטובר 2017. דא עקא, שהנתבעים לא התייצבו לדיון, ולא הוגשה על ידם בקשת דחייה כלשהי, וגם ניסיונותיה של ב"כ התובע ליצור עמם קשר טלפוני בבוקר הדיון, עלו בתוהו.
משכך, ובהתאם לתקנה 157 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ומעת שהנתבעים בחרו שלא להתייצב לדיון, הרי שהדיון שהתקיים בפניי היה דיון במעמד צד אחד בלבד (התובע ובאת כוחו), ופסק דין זה, ניתן אפוא בהסתמך על מידת ההוכחה שבה הוכיח התובע את תביעתו, וללא גרסה שכנגד.
בהיעדר גרסה שכנגד שעמדה למבחן בחקירה נגדית, הרי שלא נסתרה טענת התובע לפיה נמנעה כניסתו למועדון בשל הפליה פסולה בשל מוצאו, ועל סמך הראיות שהביא התובע אין אלא לקבוע, כי התובע עמד במאזן ההסתברויות.
אשר לגובה הפיצוי בתביעות שעניינן הפליה מכוח החוק- כפי שנסקר בת"א 43330-04-12 גורטנשטיין ואח' נ' מגה שאו ואח': "בחינת הפיצוי שהוטל עד כה בפסיקה מעלה טווח רחב שנע בין 7,500 ₪ ל- 50,000 ₪, אם כי עיקר הפסיקה "נעה" בסכומים הקרובים ל -10,000 ₪".
בעניינו של התובע, אשר נוהג להגיש עשרות תביעות שעניינן אפליה בכניסה למועדונים, נקבע בתא"מ 20298-01-13 עומרי קיס נ' א.מ.א לימן החזקות בע"מ (לצד הקביעה שמקובלת עליי, כי עצם העובדה שהתובע הוא "סדרתי" אין משמעותה שלא הופלה, וכי התייצבותו החוזרת של התובע בבית המשפט אינה מונעת ממנו את הזכות לפיצוי), כי (ס' 12 ו- 13 לפסק הדין מיום 5 בפברואר 2016): "אין לאפשר להפוך את "האכיפה האזרחית" למשלח יד של התובע. וכאשר הדבר מתרחש, חרף הצורך בקבלת התביעה ובהרתעת הצד שכנגד, כמצוות הדין וכשורת ההגיון, הרי שהפיצויים ייקבעו על הצד הנמוך, שהוא המידתי והסביר בנסיבות, פיצויים שעדיין יכולים להוות תמריץ מספק לנפגע להגיש את תביעתו"...וכן - "חיוב בפיצוי של עשרות אלפי ₪ בגין כל מקרה (הראוי לגינוי של המפלים) שכזה יהפוך את התביעות לפרנסה מן המשתלמות, לשון המעטה. פיצויים בהיקף כזה אינם מוצדקים ואף אינם נחוצים לא להרתעה, לא על מנת להיטיב את נזקו של התובע, ולא על מנת לעודדו להגיש תביעותיו".
לצד האיזונים דלעיל, הן מבחינת "חציון" הסכומים שנפסקים בדר"כ, והן מבחינת העובדה, כי מדובר ב"שחקן חוזר" בזירה מושא דיון זה – יש כמובן להביא בחשבון את הרכיב ההרתעתי כלפי המפלה.
על כל אלה אוסיף ואומר, כי לצד העמידה במאזן ההסתברויות (בהיעדר גרסה שכנגד ובהיעדר הסברים מצד הנתבעים), לא יכולתי שלא להתעלם מכך, כי מקריאת תמלולי השיחות (הקלטות וקבצי וידאו), עולה תמונת עובדתית מורכבת מעט יותר – שעשויה הייתה ללמד (זאת מבלי לקבוע מסמרות- וכמובן אם הייתה נשמעת עדות הסלקטורית) על סירוב להכניס את התובע בשל גילו (בן 38) למסיבת צעירים (שעה שהתביעה לא הוגשה בשל הפליה מכוח גיל), ולא בהכרח על אפלייה מטעמי מוצא (מראהו של התובע ושפתו אינם מעידים בהכרח על מוצאו). דברים אלה מובאים למעלה מן הצורך על מנת להבהיר, כי גם שעה שעמד התובע במאזן ההסתברויות, הרי שאין מדובר בהפליה מובהקת וזועקת המצדיקה פיצוי ברף גבוה.
אשר לנתבע 2- זה לא הכחיש את היותו בעל מניות ומנהל בנתבעת 1. בהיעדר התייצבות - נתבע זה לא עמד ברף ההוכחה של "טיב הפעילות לשם מניעת הפליה", ומכאן שהחיוב בפיצויים בתביעה דנן צריך לחול גם עליו.
סוף דבר-
לנוכח האמור לעיל ובשים לב לכל השיקולים דלעיל, אני פוסק כי הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע, סך של 7,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין, היה ולא ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
בנוסף, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ (התובע פטור מאגרה והוא הסתייע בסיוע המשפטי- אך תמלל הקלטות). סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין, היה ולא ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.
ניתן היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
