תא"מ 36897-12-12 אביקם ואח' נ' זקן ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.11.2011, בין כלי רכב, מ"ר 44-509-35 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 19-974-61 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

כבר עתה יצוין כי הליך זה אוחד עם הליך אחר, תא"מ 31749-07-12 תביעתה של המדינה בעלת רכב הנתבעים כאן כנגד התובע 1 ומבטחתו (להלן: "תביעת המדינה"), אלא שבתביעת המדינה הגיעו הצדדים להסכמה, במסגרת הסכם כללי בין הקרן הפנימית לביטוחי ממשלה לחברת הביטוח אליהו, לפיה תביעת המדינה תידחה ללא צו להוצאות. ואכן ביום 18.01.2015 ניתן פסק דין כמבוקש.

ראוי עוד לציין כי במסגרת ההסכמה שהושגה בין הצדדים לדחיית תביעת המדינה, הוסכם גם כי דחיית תביעת המדינה אינה מהווה מעשה בית דין לגבי התביעה דנן.

2.התובעים טוענים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים. לטענת התובעים, רכבם יצא מחניה מצד הדרך, לא לפני שנהגו בדק אם הדרך פנויה, רכב התובעים נסע מספר מטרים ממקום החניה, ורכב התובעים נצמד לנתיב השמאלי, תוך כדי איתות וסיבוב ההגה שמאלה, עצר עצירה מלאה על מנת שהנתיב הנגדי יתפנה מכלי רכב, שכן מטרתו הייתה לבצע פניית פרסה, ואז הגיח רכב הנתבעים במהירות מופרזת, סטה שמאלה ופגע בעוצמה רבה ברכב התובעים.

מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעים. לטענת הנתבעים, בעוד רכב הנתבעים נוסע כדין סטה באחת רכב התובעים שמאלה, ללא איתות וללא מתן כל התראה, על מנת לבצע פניית פרסה מהנתיב הימיני, ועל ידי כך רכב התובעים התנגש ברכב הנתבעים.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערך לפניי דיון שבו הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובעים שישבה ברכב התובעים בעת התאונה.

4.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים: